מסכת תמורה דף כ״ח עמוד א׳

מַתְנִי׳ כָּל הָאֲסוּרִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ אוֹסְרִין בְּכׇל שֶׁהֵן — הָרוֹבֵעַ וְהַנִּרְבָּע, וְהַמּוּקְצֶה וְהַנֶּעֱבָד, וְהָאֶתְנַן וְהַמְּחִיר, וְהַכִּלְאַיִם וְהַטְּרֵפָה, וְיוֹצֵא דּוֹפֶן.

אֵיזֶהוּ מוּקְצֶה? הַמּוּקְצֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה, הוּא אָסוּר וּמַה שֶּׁעָלָיו מוּתָּר. וְאֵיזֶהוּ הַנֶּעֱבָד? כֹּל שֶׁעוֹבְדִין אוֹתוֹ, הוּא וּמַה שֶּׁעָלָיו אָסוּר. וְזֶה וָזֶה מוּתָּר בַּאֲכִילָה.

גְּמָ׳ אָמַר מָר: אוֹסְרִין בְּכׇל שֶׁהֵן, דְּלָא בָּטְלִי בְּרוּבָּא. תְּנֵינָא: כׇּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁנִּתְעָרְבוּ בְּחַטָּאוֹת מֵתוֹת אוֹ בְּשׁוֹר הַנִּסְקָל, אֲפִילּוּ אֶחָד בְּרִבּוֹא — יָמוּתוּ.

וְקַשְׁיָא לַן, מַאי קָאָמַר?

הָכִי קָתָנֵי: נִתְעָרְבוּ בָּהֶן מֵחַטָּאוֹת מֵתוֹת, אוֹ שׁוֹר הַנִּסְקָל — אֲפִילּוּ בְּרִבּוֹא יָמוּתוּ.

אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַעְתָּךְ אָמֵינָא: הָתָם הוּא דְּאִיסּוּרֵי הֲנָאָה, אֲבָל הָכָא דְּלָאו אִיסּוּרֵי הֲנָאָה — אֵימָא: לִיבְטֵל בְּרוּבָּא, קָא מַשְׁמַע לַן.

וְרוֹבַע וְנִרְבָּע נָמֵי תְּנֵינָא: נִתְעָרְבוּ רוֹבֵעַ וְנִרְבָּע — יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ, וְיִמָּכְרוּ, וְיָבִיא בִּדְמֵי יָפֶה שֶׁבָּהֶן מֵאוֹתוֹ הַמִּין!

אָמַר רַב כָּהֲנָא: אַמְרִיתַהּ לִשְׁמַעְתָּא קַמֵּיהּ דְּרַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי, אָמַר לִי: חֲדָא בְּחוּלִּין, וַחֲדָא בְּקָדָשִׁים.

וּצְרִיכִי, דְּאִי אַשְׁמוֹעִינַן גַּבֵּי קָדָשִׁים — מִשּׁוּם דִּמְאִיסִי, אֲבָל גַּבֵּי חוּלִּין — אֵימָא לִיבְטְלוּ.

וּבְחוּלִּין נָמֵי תְּנֵינָא: וְאֵלּוּ אֲסוּרִין וְאוֹסְרִין בְּכׇל שֶׁהֵן — יֵין נֶסֶךְ, וַעֲבוֹדָה זָרָה, וְצִיפֳּרֵי מְצוֹרָע, וְעוֹרוֹת לְבוּבִין.

וְשֵׂיעַר נָזִיר, וּפֶטֶר חֲמוֹר, וּבָשָׂר בְּחָלָב, וְשׁוֹר הַנִּסְקָל, וְעֶגְלָה עֲרוּפָה, וְחוּלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בַּעֲזָרָה, וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ — הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין וְאוֹסְרִין בְּכׇל שֶׁהֵן!

צְרִיכִי, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן הָתָם — דְּאִיסּוּרֵי הֲנָאָה דְּלָא בָּטְלִי, אֲבָל הָכָא — לִיבְטְלִי.

וְאִי אַשְׁמוֹעִינַן הָכָא, דִּלְגָבוֹהַּ דִּמְאִיס, אֲבָל לְהֶדְיוֹט — אֵימָא: אִיסּוּרֵי הֲנָאָה לִיבְטְלוּ בְּרוּבָּא, קָא מַשְׁמַע לַן.

וְרוֹבֵעַ וְנִרְבָּע, מְנָלַן דַּאֲסִירִי לְגָבוֹהַּ? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״מִן הַבְּהֵמָה״ — לְהוֹצִיא רוֹבֵעַ וְנִרְבָּע.

וַהֲלֹא דִין הוּא, וּמָה בַּעַל מוּם שֶׁלֹּא נֶעֶבְדָה בּוֹ עֲבֵירָה פָּסוּל לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ, רוֹבֵעַ וְנִרְבָּע שֶׁנֶּעֶבְדָה בָּהֶן עֲבֵירָה — אֵינוֹ דִּין שֶׁאֲסוּרִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ?!

חוֹרֵשׁ בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר יוֹכִיחַ, שֶׁנֶּעֶבְדָה בּוֹ עֲבֵירָה, וּמוּתָּר לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ.

מָה לְחוֹרֵשׁ בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר, שֶׁאֵין חַיָּיבִין מִיתָה, תֹּאמַר בְּרוֹבֵעַ וְנִרְבָּע, שֶׁחַיָּיבִין מִיתָה.

טוֹל לָךְ מָה שֶׁהֵבֵאתָה, הֲרֵי שֶׁנֶּעֶבְדָה בָּהֶן עֲבֵירָה בִּשְׁנֵי עֵדִים.

נֶעֶבְדָה בָּהֶן עֲבֵירָה עַל פִּי עֵד אֶחָד, אוֹ עַל פִּי הַבְּעָלִים, מִנַּיִן?

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: אֲנִי דָּן, וּמָה בַּעַל מוּם שֶׁאֵין הַתְרָאַת שְׁנֵי עֵדִים פּוֹסַלְתּוֹ מֵאֲכִילָה — הוֹדָאַת עֵד אֶחָד פּוֹסַלְתּוֹ מֵהַקְרָבָה, בְּרוֹבֵעַ וְנִרְבָּע שֶׁהוֹדָאַת שְׁנֵי עֵדִים פּוֹסַלְתּוֹ מֵאֲכִילָה — אֵינוֹ דִּין שֶׁהוֹדָאַת עֵד אֶחָד פּוֹסַלְתּוֹ מֵהַקְרָבָה!

תַּלְמוּד לוֹמַר ״מִן הַבְּהֵמָה״ לְהוֹצִיא רוֹבֵעַ וְנִרְבָּע, וְהָא אָתְיָא מִדִּינָא (לָא אָתְיָא)!