מסכת תמורה דף י״ג עמוד א׳

שָׁלֹשׁ שָׂדוֹת וּשְׁתֵּי מַעֲנוֹת. וְכַמָּה מְלֹא מַעֲנֶה? מֵאָה אַמָּה, כִּדְתַנְיָא: הַחוֹרֵשׁ אֶת הַקֶּבֶר — עוֹשֶׂה בֵּית הַפְּרָס מְלֹא מַעֲנֶה מֵאָה אַמָּה.

וְאֵין תְּרוּמָה אַחַר תְּרוּמָה כּוּ׳. מַתְנִיתִין מַנִּי? רַבִּי עֲקִיבָא הִיא, דִּתְנַן: הַשּׁוּתָּפִין שֶׁתָּרְמוּ זֶה אַחַר זֶה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: תְּרוּמַת שְׁנֵיהֶם תְּרוּמָה.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵין תְּרוּמַת שְׁנֵיהֶם תְּרוּמָה, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אִם תָּרַם הָרִאשׁוֹן כַּשִּׁיעוּר — אֵין תְּרוּמַת הַשֵּׁנִי תְּרוּמָה, וְאִם לֹא תָּרַם כַּשִּׁיעוּר — תְּרוּמַת הַשֵּׁנִי תְּרוּמָה.

וְאֵין תְּמוּרָה עוֹשָׂה תְּמוּרָה כּוּ׳. מַאי טַעְמָא? אָמַר קְרָא: ״וּתְמוּרָתוֹ״, וְלֹא תְּמוּרַת תְּמוּרָתוֹ.

וְאֵין הַוָּלָד עוֹשֶׂה תְּמוּרָה. דְּאָמַר קְרָא: ״הוּא״ — הוּא וְלֹא וָלָד.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַוָּלָד עוֹשֶׂה תְּמוּרָה. דְּאָמַר קְרָא ״יִהְיֶה״ לְרַבּוֹת אֶת הַוָּלָד. וְרַבָּנַן: לְרַבּוֹת שׁוֹגֵג כְּמֵזִיד.

מַתְנִי׳ הָעוֹפוֹת וְהַמְּנָחוֹת אֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר אֶלָּא בְּהֵמָה. הַצִּיבּוּר וְהַשּׁוּתָּפִין אֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר״. יָחִיד עוֹשֶׂה תְּמוּרָה, וְאֵין הַצִּבּוּר וְהַשּׁוּתָּפִין עוֹשִׂין תְּמוּרָה. קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת אֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: וַהֲרֵי מַעֲשֵׂר בַּכְּלָל הָיָה, וְלָמָּה יָצָא?

לוֹמַר לָךְ: מָה מַעֲשֵׂר — קׇרְבַּן יָחִיד, יָצְאוּ קׇרְבְּנוֹת צִבּוּר; וּמָה מַעֲשֵׂר — קׇרְבַּן מִזְבֵּחַ, יָצְאוּ קׇרְבָּנוֹת בֶּדֶק הַבַּיִת.

גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: יָכוֹל יְהוּ קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת עוֹשִׂין תְּמוּרָה? תַּלְמוּד לוֹמַר ״קׇרְבָּן״ — מִי שֶׁנִּקְרְאוּ ״קׇרְבָּן״, יָצְאוּ קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת שֶׁלֹּא נִקְרְאוּ ״קׇרְבָּן״.

וְלָא? וְהָתַנְיָא: אִי ״קׇרְבָּן״ — שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֲפִילּוּ קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת, שֶׁנִּקְרְאוּ ״קׇרְבָּן״, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַנַּקְרֵב אֶת קׇרְבַּן ה׳ וְגוֹ׳״.

תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ״ — כׇּל הַבָּא אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם שְׁחוּטֵי חוּץ, וְכֹל שֶׁאֵינוֹ בָּא לְפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֵין חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם שְׁחוּטֵי חוּץ. אַלְמָא אִיקְּרוּ ״קׇרְבָּן״.

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: לָא קַשְׁיָא, הָא רַבִּי שִׁמְעוֹן, הָא רַבָּנַן. לְרַבִּי שִׁמְעוֹן אִיקְּרִי ״קׇרְבָּן״, לְרַבָּנַן לָא אִיקְּרִי ״קׇרְבָּן״.

וְלָא? וְהָכְתִיב: ״וַנַּקְרֵב אֶת קׇרְבַּן ה׳״! ״קׇרְבַּן ה׳״ אִיקְּרִי, ״קׇרְבָּן לַה׳״ לָא אִיקְּרִי.

תָּנוּ רַבָּנַן: ״לֹא יְבַקֵּר בֵּין טוֹב לָרַע וְלֹא יְמִירֶנּוּ״, לָמָּה נֶאֱמַר? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר ״לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אוֹתוֹ טוֹב בְּרָעוְגוֹ׳״.

לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ״לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אוֹתוֹ״, מַשְׁמַע קׇרְבַּן יָחִיד, קׇרְבַּן צִבּוּר, וְקׇרְבַּן מִזְבֵּחַ וְקׇרְבַּן בֶּדֶק הַבַּיִת, תַּלְמוּד לוֹמַר ״לֹא יְבַקֵּר״.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: וַהֲרֵי מַעֲשֵׂר בַּכְּלָל הָיָה, וְלָמָּה יָצָא? לוֹמַר לָךְ: מָה מַעֲשֵׂר קׇרְבַּן יָחִיד, וְקׇרְבַּן מִזְבֵּחַ, וְדָבָר שֶׁבָּא בְּחוֹבָה, וְדָבָר שֶׁאֵינוֹ בְּשׁוּתָּפוּת — אַף כֹּל קׇרְבַּן יָחִיד, וְקׇרְבַּן מִזְבֵּחַ, וְדָבָר שֶׁבָּא בְּחוֹבָה,