מסכת מעילה דף ד׳ עמוד ב׳פרק 1 קדשי קדשים

וְעוֹד, דְּקָתָנֵי סֵיפָא: לָן דָּמָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר וּזְרָקוֹ – מוֹעֲלִין בּוֹ.

אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא בְּחַטָּאת – שַׁפִּיר.

אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ בְּעוֹלָה – צְרִיכָא לְמֵימַר?

סֵיפָא וַדַּאי מְסַיַּיע לֵיהּ. רֵישָׁא, מַאי? הוֹאִיל וּמְסַיַּיע לֵיהּ סֵיפָא, מְסַיַּיע לֵיהּ נָמֵי רֵישָׁא?

סֵיפָא לָאו וַדַּאי מְסַיַּיע לֵיהּ: מַאי שְׁנָא הֲלָנָה – דְּקָעָבֵיד בְּיָדַיִם, לָא מַהְנֵי זְרִיקָה לְאַפּוֹקֵי מִידֵי מְעִילָה.

מַחְשָׁבָה – לָא קָא עָבֵיד בְּיָדַיִם, מַהְנֵי לֵיהּ זְרִיקָה לְאַפּוֹקֵי מִידֵי מְעִילָה.

לֵימָא הָא מְסַיַּיע לֵיהּ: הַפִּיגּוּל בְּקׇדְשֵׁי קָדָשִׁים – מוֹעֲלִין בּוֹ. לָאו אַף עַל גַּב דְּזָרַק וּמְסַיַּיע לֵיהּ! לָא, דְּלֹא זָרַק.

אֲבָל זָרַק, מַאי? הָכִי נָמֵי דְּאֵין מוֹעֲלִין בּוֹ? אַמַּאי קָתָנֵי סֵיפָא: בְּקָדָשִׁים קַלִּים – אֵין מוֹעֲלִין בּוֹ?

לִיפְלוֹג בְּרֵישָׁא, וְלִיתְנֵי: לִפְנֵי זְרִיקָה – מוֹעֲלִין בּוֹ, לְאַחַר זְרִיקָה – אֵין מוֹעֲלִין בּוֹ! הָהוּא וַדַּאי מְסַיַּיע לֵיהּ.

לֵימָא הוֹאִיל וּמְסַיַּיע לֵיהּ סֵיפָא מְסַיַּיע לֵיהּ נָמֵי רֵישָׁא? קָדָשִׁים קַלִּים – פְּסִיקָא לֵיהּ, הָכָא – לָא פְּסִיקָא לֵיהּ.

כְּלָל אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: כֹּל שֶׁהָיְתָה לָהּ שְׁעַת הֶיתֵּר לַכֹּהֲנִים – אֵין מוֹעֲלִין בָּהּ, וְכֹל שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהּ שְׁעַת הֶיתֵּר לַכֹּהֲנִים – מוֹעֲלִין בָּהּ.

אֵיזוֹהִי שֶׁהָיְתָה לָהּ שְׁעַת הֶיתֵּר לַכֹּהֲנִים? שֶׁלָּנָה, וְשֶׁנִּטְמֵאת, וְשֶׁיָּצָאת.

וְאֵיזוֹהִי שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהּ שְׁעַת הֶיתֵּר לַכֹּהֲנִים? שֶׁנִּשְׁחֲטָה חוּץ לִזְמַנָּהּ, וְחוּץ לִמְקוֹמָהּ, וְשֶׁקִּבְּלוּ פְּסוּלִין וְזָרְקוּ אֶת דָּמָהּ.

אֲמַר לֵיהּ בַּר קַפָּרָא לְבַר פְּדָת: בֶּן אֲחוֹתִי, רְאֵה מָה אַתָּה שׁוֹאֲלֵנִי לְמָחָר בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ: הֶיתֵּר שְׁחִיטָה שָׁנִינוּ,