דף ביאור
מסכת מעילה דף כ״א עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת מעילה דף כ״א עמוד א׳
מסכת מעילה דף כ״א עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־333 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
מהו דתימא וכו' ולא למעול בעה"ב קמ"ל כיון דאמר טלו ודעתו של בעה"ב היינו שליחותיה ומעל:
מתני' דלוסקמא טליקא דסבי שקורין טסק"א בלע"ז:
אע"פ שאמר בעה"ב לא היה בלבי שתביא לי אותו ממקום שהבאת לי אלא מזה האחר בעל הבית מעל שהרי נעשית שליחותו דדברים שבלב שהוא אומר לא היה בלבי על זה אינן דברים:
לא עשה שליחותו ממה שצוהו בעה"ב בעל הבית לא מעל דלא איתעבידא שליחותיה והם לא מעלו דלאו בני דעה נינהו אלא החנווני מעל לכשיוציא כשיתן אותה פרוטה לשום אדם דהשתא הוא משנה לה מקדש לחול כשמוציאה:
שלח פרוטה של הקדש ביד פקח ונזכר בעה"ב שהיה של הקדש קודם שהגיעה ליד חנווני:
החנווני מעל ולא בעה"ב ולא שליח (דבעל הבית לא מעל דכיון דבעה"ב נזכר שהיא של הקדש קודם שהגיעה ליד החנווני החנווני מעל ולא בעל הבית ולא שליח) דבעה"ב לא מעל דכיון דנזכר בעה"ב קודם שנעשה שליחותו איפטר ליה ממעילה דה"ל מזיד ומעילה אינה נוהגת אלא בשגגה דכתיב וחטאה בשגגה מקדשי ה' ושליח נמי לא מעל שהרי עשה שליחותו אבל חנווני מעל לכשיוציא דהואיל ואינו יודע דשל הקדש היא הויא שגגה גביה:
אלא כיצד יעשה בעה"ב כשנזכר לו שיוציא החנווני מידי מעילה נוטל פרוטה של חולין ואומר כו' קודם שיוציאנה החנווני:
גמ' הא לאו בני שליחות נינהו הני חש"ו ואמאי מעל בעל הבית משיעשו שליחותו:
ועוד 11 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Meilah 21a · Sefaria
תוספות
אמר לו הבא לי מן החלון והביא לו (מן הדלוסקמא) מן הדלוסקמא והביא לו (מן החלון) ולא פירש לו אי זה חלון ואיזו דלוסקמא ולשם היו הרבה חלונות או הרבה דלוסקמות אע"פ שאמר בעה"ב לא היה בלבי על זה אלא על זה פירוש לא היה דעתי על אותו חלון כי אם על האחר מ"מ בעה"ב מעל שהרי נעשה שליחותו דדברים שבלב אינן דברים:
הבא לי מן החלון והביא מן הדלוסקמא כו' שליח מעל פי' לכשיוציא בעה"ב שהוא מסתמא גזבר שהרי עדיין לא יצאו מרשות הקדש עד שהוציאם:
שלח ביד חש"ו עשו שליחותו בעה"ב מעל ובגמ' פריך הא לאו בני שליחות נינהו:
לא עשה שליחותו החנווני מעל לפי שהחש"ו אינן בני מעילה הלכך הקדש לא יצא לחולין עד שבאו ליד החנווני ויוציאם החנווני ומעל החנווני נמי דקאמר לכשיוציא קאמר:
כיצד יעשה פי' כיצד יעשה בעה"ב שלא ימעול החנווני:
אמר ר' אלעזר עשאום כמעטן פי' דכיון דניחא ליה לבעה"ב במאי דעביד חש"ו הוו ליה כשליח דתנן הזיתים מאימתי מקבלין טומאה משיזיעו זיעת המעטן מעטן הוא שמשימין בו זיתים וזיעה קרי למוהל היוצא מהן וקאמר בגמ' דמה שיזיעו במעטן חשיב משקה דהא ניחא ליה ולא זיעות בקופה פי' דההוא לא חשיב משקה דלא ניחא ליה כיון דהולך לאיבוד ויש לתמוה דאטו לא שמעינן מכמה דוכתין ההיא דרשא יותן דומיא דכי יתן (ב"מ דף כב:) דכיון דניחא ליה אע"ג דאיהו גופיה לא חשיב משקה ולמה ליה לאתויי הך משנה ה"ל לאתויי נמי בעודהו הטל עליו ושמא התם איכא מעשה מיהא בידי שמים להכי אייתי ההיא דזיעת הזיתים דממילא ודמיא לשלח ביד חרש דכממילא דמי כיון שאינן בני שליחות:
נתנו על גבי הקוף והוליכו [או] ע"ג הפיל [והוליכו] ה"ז עירוב הקשה ר' אפרים דבפ' בכל מערבין (עירובין לא:) אמרינן אין זה עירוב ותירץ דהתם מיירי שהקוף עצמו מניחו לשם עירוב אבל הכא מיירי שאמר לאדם ליטלו מעל גבי הקוף ומעל גבי הגמל לכשיגיעו למקום ויניחנו לשם עירוב וקשה דאם כן לא מייתי הכא מידי כיון דבר דעת הניחו לכך נראה דהכא מיירי בעמד ורואהו שהפיל הניח הפת במקום הנחת עירוב ואמר תיקני לי פת אלמא דמתעבד שליחותיה אע"ג דשליח הפיל לאו בר דעת הכי נמי חרש דמעילה איתעביד שליחותיה וא"ת אדרבה נילף שליחות דמעילה משליחות דתרומה וגבי תרומה בעינן שליח בר דעת דאדרבה הוי עדיפא למילף מתרומה דהא כל עיקר שליחות דמעילה מתרומה הוא דיליף וי"ל כיון דשליח דמעילה בהוצאה ושינוי רשות הוא דהוי והכא הוי שינוי רשות על ידי שליחות בר דעת לכך מסתבר ליה לדמוייה להנך דמייתי דאין קפידא בבר דעת וגבי מידי דהנאה לא מהני שליחות במקום שהמעילה באה על ידי הנאה כדאמר בפ' ב' דקדושין (דף מג.) שלא מצינו בכל התורה כולה זה נהנה וזה מתחייב ומ"מ איצטריך למילף שליחות מתרומה דלא תימא דאין שליחות לדבר עבירה:
הבא לי בחציה נרות נר הוא כור של ברזל או של חרס שמשימין בו שמן ופתילות והלך והביא לו בחציה נרות ובחציה פתילות:
ועוד 3 קטעי פירוש על דף זה.
Tosafot on Meilah 21a · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת מעילה, דף כ״א, עמוד א׳, בהיקף של כ־333 מילים ב־16 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 16 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 113 מילים
נפתחת ב״מַהוּ דְּתֵימָא: עָקַר שָׁלִיחַ שְׁלִיחוּתֵיהּ דְּבַעַל הַבַּיִת,…״
- קטע 251 מילים
נפתחת ב״מַתְנִי׳ אָמַר לוֹ: ״הָבֵא לִי מִן הַחַלּוֹן…״
- קטע 318 מילים
נפתחת ב״שִׁלַּח בְּיַד חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, אִם עָשׂוּ…״
- קטע 413 מילים
נפתחת ב״שִׁלַּח בְּיַד פִּקֵּחַ, וְנִזְכַּר עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ…״
- קטע 521 מילים
נפתחת ב״כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? נוֹטֵל פְּרוּטָה אוֹ כְלִי, וְאוֹמֵר:…״
- קטע 69 מילים
נפתחת ב״גְּמָ׳ מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? דְּבָרִים שֶׁבַּלֵּב…״
- קטע 713 מילים
נפתחת ב״שִׁילַּח בְּיַד חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, אִם עָשׂוּ…״
- קטע 87 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: עֲשָׂאוּם כְּמַעֲטָן שֶׁל זֵיתִים,…״
- קטע 911 מילים
נפתחת ב״דִּתְנַן: הַזֵּיתִים, מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין טוּמְאָה? מִשֶּׁיַּזִּיעוּ זֵיעַת…״
- קטע 1031 מילים
נפתחת ב״רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: כְּאוֹתָהּ שֶׁשָּׁנִינוּ, נְתָנוֹ עַל…״
- קטע 1125 מילים
נפתחת ב״שִׁלַּח בְּיַד פִּקֵּחַ וְכוּ׳. וְאַף עַל גַּב…״
- קטע 127 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: מַתְנִיתִין נָמֵי, כְּשֶׁנִּזְכְּרוּ שְׁנֵיהֶם.…״
- קטע 1340 מילים
נפתחת ב״מַתְנִי׳ נָתַן לוֹ פְּרוּטָה, אָמַר לוֹ: ״הָבֵא…״
- קטע 1426 מילים
נפתחת ב״אֲבָל אִם אָמַר לוֹ: ״הָבֵא לִי בְּחֶצְיָהּ…״
- קטע 1538 מילים
נפתחת ב״נָתַן לוֹ שְׁתֵּי פְרוּטוֹת, וְאָמַר לוֹ: ״לֵךְ…״
- קטע 1610 מילים
נפתחת ב״נָתַן לוֹ דִּינַר זָהָב, וְאָמַר לוֹ: לֵךְ…״
לשון המקור
מַהוּ דְּתֵימָא: עָקַר שָׁלִיחַ שְׁלִיחוּתֵיהּ דְּבַעַל הַבַּיִת, וְלָא לִמְעוֹל – קָא מַשְׁמַע לַן.
מַתְנִי׳ אָמַר לוֹ: ״הָבֵא לִי מִן הַחַלּוֹן אוֹ מִן הַדְּלוֹסְקָמָא״, וְהֵבִיא לוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר בַּעַל הַבַּיִת: ״לֹא הָיָה בְּלִבִּי אֶלָּא מִזֶּה״, וְהֵבִיא מִזֶּה – בַּעַל הַבַּיִת מָעַל. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ: ״הָבֵא לִי מִן הַחַלּוֹן״, וְהֵבִיא לוֹ מִן הַדְּלוֹסְקָמָא, אוֹ ״מִן הַדְּלוֹסְקָמָא״, וְהֵבִיא לוֹ מִן הַחַלּוֹן – הַשָּׁלִיחַ מָעַל.
שִׁלַּח בְּיַד חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, אִם עָשׂוּ שְׁלִיחוּתוֹ – בַּעַל הַבַּיִת מָעַל, לֹא עָשׂוּ שְׁלִיחוּתוֹ – חֶנְווֹנִי מֵעַל.
שִׁלַּח בְּיַד פִּקֵּחַ, וְנִזְכַּר עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ אֵצֶל חֶנְווֹנִי – חֶנְווֹנִי מָעַל לִכְשֶׁיּוֹצִיא.
כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? נוֹטֵל פְּרוּטָה אוֹ כְלִי, וְאוֹמֵר: ״פְּרוּטָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ בְּכׇל מָקוֹם שֶׁהוּא מְחוּלָּל עַל זֶה״, שֶׁהַהֶקְדֵּשׁ נִפְדֶּה בְּכֶסֶף וּבְשָׁוֶה כֶּסֶף.
גְּמָ׳ מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? דְּבָרִים שֶׁבַּלֵּב אֵינָם דְּבָרִים.
שִׁילַּח בְּיַד חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, אִם עָשׂוּ [וְכוּ׳]. וְהָא לָאו בְּנֵי שְׁלִיחוּתָא נִינְהוּ!
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: עֲשָׂאוּם כְּמַעֲטָן שֶׁל זֵיתִים,
דִּתְנַן: הַזֵּיתִים, מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין טוּמְאָה? מִשֶּׁיַּזִּיעוּ זֵיעַת הַמַּעֲטָן, וְלֹא זֵיעַת הַקּוּפָּה.
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: כְּאוֹתָהּ שֶׁשָּׁנִינוּ, נְתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַקּוֹף וְהוֹלִיכוֹ, אוֹ עַל גַּבֵּי הַפִּיל וְהוֹלִיכוֹ, וְאָמַר לְאַחֵר לְקַבְּלוֹ מִמֶּנּוּ – הֲרֵי זֶה עֵירוּב. אַלְמָא קָא עָבְדָא שְׁלִיחוּתֵיהּ. הָכִי נָמֵי, אִיתְעֲבִיד שְׁלִיחוּתֵיהּ.
שִׁלַּח בְּיַד פִּקֵּחַ וְכוּ׳. וְאַף עַל גַּב דְּלָא אִידְּכַר שָׁלִיחַ. וּרְמִינְהִי: נִזְכַּר בַּעַל הַבַּיִת וְלֹא נִזְכַּר שָׁלִיחַ – הַשָּׁלִיחַ מָעַל, נִזְכְּרוּ שְׁנֵיהֶם – חֶנְוָנִי מָעַל!
אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: מַתְנִיתִין נָמֵי, כְּשֶׁנִּזְכְּרוּ שְׁנֵיהֶם.
מַתְנִי׳ נָתַן לוֹ פְּרוּטָה, אָמַר לוֹ: ״הָבֵא לִי בְּחֶצְיָהּ נֵרוֹת וּבְחֶצְיָהּ פְּתִילוֹת״ וְהָלַךְ וְהֵבִיא לוֹ בְּכוּלָּהּ פְּתִילוֹת אוֹ בְּכוּלָּהּ נֵרוֹת, אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ: ״הָבֵא לִי בְּכוּלָּהּ נֵרוֹת״, אוֹ ״בְּכוּלָּהּ פְּתִילוֹת״, וְהָלַךְ וְהֵבִיא בְּחֶצְיָהּ נֵרוֹת וּבְחֶצְיָהּ פְּתִילוֹת – שְׁנֵיהֶם לֹא מָעֲלוּ.
אֲבָל אִם אָמַר לוֹ: ״הָבֵא לִי בְּחֶצְיָהּ נֵרוֹת מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי וּבְחֶצְיָהּ פְּתִילוֹת מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי״, וְהָלַךְ וְהֵבִיא לוֹ נֵרוֹת מִמְּקוֹם פְּתִילוֹת, וּפְתִילוֹת מִמְּקוֹם נֵרוֹת – הַשָּׁלִיחַ מָעַל.
נָתַן לוֹ שְׁתֵּי פְרוּטוֹת, וְאָמַר לוֹ: ״לֵךְ וְהָבֵא לִי אֶתְרוֹג״, וְהָלַךְ וְהֵבִיא לוֹ בְּאַחַת אֶתְרוֹג וּבְאַחַת רִימּוֹן – שְׁנֵיהֶם מָעֲלוּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בַּעַל הַבַּיִת לֹא מָעַל, שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ: אֶתְרוֹג גָּדוֹל הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ, וְהֵבֵאתָ לִי קָטָן וְרַע.
נָתַן לוֹ דִּינַר זָהָב, וְאָמַר לוֹ: לֵךְ וְהָבֵא לִי חָלוּק,