מסכת מעילה דף ט״ו עמוד ב׳פרק 4 קדשי מזבח

מַתְנִי׳ חֲמִשָּׁה דְּבָרִים בָּעוֹלָה מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה: הַבָּשָׂר, וְהַחֵלֶב, וְהַסּוֹלֶת, וְהַיַּיִן, וְהַשֶּׁמֶן. וְשִׁשָּׁה בַּתּוֹדָה: הַבָּשָׂר, וְהַחֵלֶב, וְהַסּוֹלֶת, וְהַיַּיִן, וְהַשֶּׁמֶן וְהַלֶּחֶם.

גְּמָ׳ מַתְנֵי לֵיהּ רַב הוּנָא לְרָבָא: ״חֲמִשָּׁה דְּבָרִים בָּעוֹלָם מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה״. אָמַר לֵיהּ: ״בָּעוֹלָם״ קָא אָמְרַתְּ? וְהָא קָתָנֵי בַּתּוֹדָה ״שִׁשָּׁה דְּבָרִים שֶׁבַּתּוֹדָה – הַבָּשָׂר וְהַחֵלֶב וְהַסּוֹלֶת וְהַיַּיִן וְהַשֶּׁמֶן וְלַחְמֵי תוֹדָה״! אֲמַר לֵיהּ: תְּנִי ״בָּעוֹלָה״.

תְּנֵינָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: עוֹלוֹת וְאֵימוּרִים מִצְטָרְפִין לִכְזַיִת לְהַעֲלוֹתָן בַּחוּץ, וּלְחַיֵּיב עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא.

קָתָנֵי: בְּעוֹלָה – אִין, בִּשְׁלָמִים – לָא. בִּשְׁלָמָא לְהַעֲלוֹתָן בַּחוּץ, עוֹלָה דְּכָלִיל הִיא – מִצְטָרְפִין, שְׁלָמִים – לָא מִצְטָרְפִין. אֶלָּא לְחַיֵּיב עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא, שְׁלָמִים אַמַּאי לָא מְחַיֵּיב?

וְהָתְנַן: כׇּל הַפִּיגּוּלִים מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, וְכׇל הַנּוֹתָרוֹת מִצְטָרְפוֹת זוֹ עִם זוֹ!

אֶלָּא אֵימָא: עוֹלָה וְאֵימוּרֶיהָ מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לִכְזַיִת לִיזְרֹק עֲלֵיהֶן אֶת הַדָּם.

וְכֵיוָן דְּמִצְטָרְפִין לִיזְרֹק אֶת הַדָּם – חַיָּיב וְכוּ׳.

וּמַאן קָתָנֵי לַהּ? רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הִיא, דְּתַנְיָא: רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כׇּל הַזְּבָחִים שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁנִּשְׁתַּיֵּיר מֵהֶן כְּזַיִת בָּשָׂר וּכְזַיִת חֵלֶב – זוֹרֵק אֶת הַדָּם, כַּחֲצִי זַיִת בָּשָׂר וְכַחֲצִי זַיִת חֵלֶב – אֵינוֹ זוֹרֵק אֶת הַדָּם.

וּבָעוֹלָה, אֲפִילּוּ כַּחֲצִי זַיִת בָּשָׂר וְכַחֲצִי זַיִת חֵלֶב – זוֹרֵק אֶת הַדָּם, מִפְּנֵי שֶׁכּוּלָּהּ כָּלִיל. וּבַמִּנְחָה, אֲפִילּוּ כּוּלָּהּ קַיֶּימֶת – לֹא יִזְרוֹק.

מִנְחָה מַאי עֲבִידְתַּיהּ? אָמַר רַב פָּפָּא: מִנְחַת נְסָכִים.

מַתְנִי׳ הַתְּרוּמָה, וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר, וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי, וְהַחַלָּה, וְהַבִּיכּוּרִים – מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לֶאֱסוֹר וּלְחַיֵּיב עֲלֵיהֶן אֶת הַחוֹמֶשׁ. כׇּל הַפִּיגּוּלִים – מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. וְכׇל הַנּוֹתָרִים – מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה.

גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא? כּוּלְּהוּ אִיקְּרוּ ״תְּרוּמָה״. גַּבֵּי חַלָּה כְּתִיב: ״רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה״,

גַּבֵּי בִּיכּוּרִים נָמֵי אִיקְּרוּ ״תְּרוּמָה״, דְּתַנְיָא: ״וּתְרוּמַת יָדֶךָ״ – אֵלּוּ בִּיכּוּרִים, אֲבָל אִינָךְ – לָא צְרִיכָא.

מַתְנִי׳ כׇּל הַנְּבֵילוֹת – מִצְטָרְפִין זוֹ עִם זוֹ. וְכׇל הַשְּׁקָצִים – מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה.

גְּמָ׳ אָמַר רַב: