מסכת חולין דף ע״ט עמוד ב׳

וסימנין דאורייתא מדסמיך אסימנין ושרי איסורא עלייהו ש"מ הא דסמכינן אסימנין בחזרת אבדה כדאמרינן באלו מציאות (ב"מ דף כז.) דאורייתא היא דאי דרבנן נהי דעבוד רבנן תקנתא בממונא באיסורא מי מצו מתקני אלא ש"מ דאורייתא היא והתם באלו מציאות מיבעיא לן סימנין דאורייתא או דרבנן:

כוי מן התייש ומן הצבייה ואע"פ דשור או כשב כתיב (ויקרא כב) ולא כתיב צבי ואיל:

ה"ג רבי אליעזר אומר כלאים הבא מן העז ומן הרחל אותו ואת בנו נוהג בו מן הכוי אין אותו ואת בנו נוהג בו וכן הוא בתוספתא ולא גרסינן מן התייש ומן הצבייה אין אותו ואת בנו נוהג בו דא"כ מאי אתא רב חסדא לאשמועינן:

איזהו כוי שנחלקו בו כו' לאפוקי ממאן דאמר כוי בריה בפני עצמו הוא:

ובנה תייש שילדה מן התייש:

שה אמר רחמנא ובנו כל דהו על האם הקפיד שתהא בהמה אבל על הבן לא הקפיד ואפילו הוא חיה:

ובת ילדה בן האי בן לאו דוקא דה"ה לבת:

חוששין לזרע האב ויש באם הזאת מקצת שה ושה דאמר רחמנא אפילו במקצת שה משמע:

אילימא דשחטה לה ולברה והאמר רב חסדא הכל מודים בהיא צבייה כו' תימה ודלמא דשחיט ליה לתייש ובנו ופליגי אם חוששין לזרע האב ונוהג בזכרים אי לא והא דפליגי בכוי לאשמועינן דבנו ואפילו כל דהו:

ורבי אליעזר סבר אין חוששין כו' ה"מ למימר לכולי עלמא חוששין ובשה אפילו מקצת שה פליגי ואפילו בצבי הבא על התיישה שילדה בת ובת ילדה בן אלא דניחא לאוקומי פלוגתא בחוששין לזרע האב דמצינו פלוגתא דתנאי אבל בשה ואפילו מקצת שה לא אשכחן פלוגתא דתנאי:

בין לרבנן בין לרבי אליעזר לשחוט וליכסי צבי ואפילו מקצת צבי הקשה הרב רבי שמואל מוורדו"ן הא גבי מתנות כי אמרינן שה ואפי' מקצת שה לא חשיב משום הכי כולו שה להתחייב בכל המתנות אם כן הכא נמי לא חשיב כאילו הוא כולו דם צבי אלא חציו ובפרק קמא דביצה (דף ח:) אמרינן לא כוי בלבד אמרו אלא אפילו שחט בהמה חיה ועוף ונתערבו דמם זה בזה אסור לכסות ביו"ט וי"ל דאמרינן התם בד"א בשתי דקירות אבל בדקירה אחת חייב לכסות והכא נמי כיון שכל משהו שבו חציו דם צבי חייב לכסות:

ומדלרבנן מספקא להו מכלל דלר' אליעזר פשיטא ליה אלא הא דתניא כו' משמע משום דלרבי אליעזר פשיטא ליה קשה ליה מהך ברייתא דמתנות ותימה דאפי' מספקא ליה נמי יכול להקשות כל כמה דלא מוקמינן פלוגתייהו בשה ואפילו מקצת שה:

לימא ליה אייתי ראיה ואע"ג דרב אסי קאמר בפ"ק דב"ק (דף ט.) ובפרק בית כור (ב"ב קז.) גבי אחין שחלקו ובא ב"ח וטרף חלקו של אחד מהם דנוטל רביע בקרקע ורביע במעות משום דמספקא ליה אי יורשין הוו אי לקוחות הוו ונוטל מספיקא מחצה ממה שהיה לו ליטול ולא מצי אמר ליה אייתי ראיה דיורשין הוו ושקול יש מקומות שתקנו חכמים מחמת הספק שיטול מחצה ובהמוכר את הבית (שם ע.) מפורש באורך:

אלא הא דתנן כוי אין שוחטין אותו ביום טוב ואם שחטו אין מכסין את דמו במאי עסקינן וכו'. ותמיהא לי ומאי קא קשיא ליה מכוי, דילמא לא רבי אלעזר ולא רבנן אלא רבי יוסי דאית ליה (לקמן חולין פ, א) כוי בריה בפני עצמה היא, ולא הכריעו בו חכמים אם מין בהמה אם מין חיה, ומשום הכי אין שוחטין ואם שחט אין מכסין, דהא רבי יוסי קתני ליה בהדיא (דתנן) [דתניא] (לקמן חולין פד, ב) רבי יוסי אומר כוי אין שוחטין אותו ביו"ט ואם שחטו אין מכסין את דמו מקל וחומר וכו'. ושמא יש לומר דכל כמה שהיה יכול להעמידה למשנתינו ככולי עלמא מחזר להעמידה ואפילו למאן דאמר שהוא מתיש ומצבי, וצ"ע.

בין לרבנן בין לר' אליעזר לשחטיה ולכסייה צבי ואפילו מקצת צבי אמרינן לא הוה צריך להאי טעמא אלא לרבנן בלבד, אבל לר' אליעזר אפילו לא הוה סבירא ליה צבי ואפילו מקצת צבי לשחטיה ולכסייה, דהא קא סבר אין חוששין לזרע האב וצבי מעליא הוא אלא משום רבנן נקט ליה, והקשה הרב רבינו שמואל ז"ל מרודוס דהא גבי מתנות לא חשיב כוליה שם להתחייב במתנות אלא במחציתן כדאיתא בסמוך, ואם כן הכא אמאי קא פריך לרבנן לשחטיה ולכסוייה דצבי ואפילו מקצת צבי אמרינן, דהא הוה ליה כדם צבי שנתערב בדם בהמה, ואמרינן בפרק קמא דביצה (ח, ב) לא כוי בלבד אמרו אלא אפילו שחט בהמה חיה ועוף ונתערבו דמם זה בזה אסור לכסותם ביום טוב. ויש לומר דהכא שאני שהרי כל משהו שבו חייב לכסות והוה ליה כמו שיכול לכסות בדקירה אחת, ובההיא דהתם הא אמרינן במה דברים אמורים בשתי דקירות אבל בדקירה אחת חייב לכסות.

ומדרבנן מספקא להו רבי אליעזר מפשט פשיטא ליה אלא הא דתניא וכו' תימה דאפילו תימא דמספקא ליה לרבי אליעזר, (הכי) [הוי] מצי לאקשויי ליה מהך ברייתא דמתנות כיון דאכתי לא הוה מוקמינן פלוגתייהו בשה ואפילו מקצת שה, ועוד תמיהא לי דאטו עד השתא דאמרינן דרבנן ספוקי מספקא להו מי לא ידעינן דרבי אליעזר מפשט פשיטא ליה, והא ודאי מדקאמר ר' אליעזר דאין אותו ואת בנו נוהג בו בודאי פשיטא ליה דאין חוששין לזרע האב, דאי מספקא הוה ליה (למימ') [למיסר] מספקא מיהא, אלא שיש לומר בזו דאי לאו דרבנן הוה אמינא דר' אליעזר לענין מלקות קאמר אבל לכתחילה אסור וכדאמרינן לקמן בסמוך.

כבר ביארנו שהכלאים הבאים מן התיש עם הרחל או מן הכבש עם העז אותו ואת בנו נוהג בו וכן בכוי נראין הדברים שאין בהמה מתעברת מחיה ולא חיה מבהמה ואף לא בהמה מבהמה שאינה מינה ולא חיה מחיה שאינה מינה אא"כ יש ביניהם קצת דמיון כגון תיש ורחל וכבש עם עז וסוס עם חמורה וכן זאב עם הכלב וכן כלב כופרי עם שועל וכל כיוצא באלו אבל צבי בתישה ותיש בצביה אין הדברים נראין להתעבר זה מזה וחכמת הטבע מעידה לנו כן ולא הוזכרו דברים אלו בתלמוד אלא לדעת ר' אליעזר ובר מחלקתו שהיו סוברים כן וכן התבאר במסכת בכורות ומ"מ לדעת האומר כן צבי הבא על התישה וילדה בן אסור לשחוט תישה ובנה שה אמר רחמנא ובנו כל דהו ומותר לשחוט את הצבי ובנו אפי' לדברי האומר שנוהג בזכרים שה אמר רחמנא ולא צבי ובנו תיש הבא על הצביה וילדה בן מותר לשחוט האם ובנה שה ובנו אמר רחמנא ולא צבי ובנו ומגדולי המחברים אוסרין בזו לכתחלה ואין דבריהם נראין ואב ובנו לדברי האומר שנוהג בזכרים אסור:

תיש הבא על הצביה וילדה בת ואותה בת ילדה בן לדברי האומר חוששין לזרע האב יש לחוש בבת הצביה לדונה בשה ושה אמר רחמנא ואפי' מקצת שה ואסור לשחוט אותה ואת הבן ומ"מ אינו לוקה שמא אין חוששין לזרע האב ולדברי האומר אין חוששין הרי זה צבי ובנו ומותר:

צבי הבא על התישה וילדה בת ואותה בת ילדה בן אסור לשחוט הבת ובנה ואם שחט לוקה שהרי מ"מ אף אם תחוש לזרע האב הרי מ"מ היא שה מצד האם ושה אמר רחמנא ואפי' מקצת שה ומגדולי המחברים כתבו בזו דברים שלא נתבררו לנו:

כבר ידעת שחיה ועוף טעונין כסוי הדם אבל בהמה אינו בתורת כסוי מעתה צבי הבא על התישה וילדה בן ושחטו בחול טעון כסוי שמא חוששין לזרע האב והרי הוא חיה ואין צריך לומר בתיש הבא על הצביה וילדה בן ושחטו בחול שהוא טעון כסוי:

צבי הבא על התישה וילדה בן אין שוחטין אותו ביום טוב שמא חוששין לזרע האב וטעון כסוי ואם שחטו אין מכסין את דמו שמא אין חוששין לזרע האב והרי הוא בהמה ואין טעון כסוי:

תיש הבא על הצביה אין שוחטין אותו ביום טוב ואם שחטו אין מכסין את דמו אע"פ שמ"מ יש בו תורת כסוי שהרי אמו חיה וצבי אמר רחמנא ואפי' מקצת צבי מ"מ הרואה אותו טורח בכסוי גוזר עליו שהוא חיה ומתיר את חלבו ומפני זה אסור לכסות את דמו ביום טוב וכן הדין בכוי והיא בריה בפני עצמה שלא הכריעו בה חכמים אם זכר אם נקבה:

מתנות כהונה ר"ל זרוע לחיים וקיבה אין נוהגין אלא בבהמה כמו שיתבאר ונוהגין בכלאים ר"ל הבא מן הכבש עם העז או מן התיש עם הרחל וכן הכוי חייב במתנות מן הספק:

צבי הבא על התישה וילדה בן הולד חייב בחצי מתנות אבל תיש הבא על הצביה וילדה הולד פטור מכל וכל שהרי אף בחיוב חצי מתנות הבא מצד האב אומר לו הבא ראיה שחוששין לזרע האב וטול:

גמרא אלא לרבנן נהי דקסברי שה כו' לימא ליה אייתי ראיה דחוששין כו' ולא בעי למימר דרבנן ס"ל ודאי חוששין לזרע האב ומתני' דכיסוי הדם כר"א דמספקא ליה כדמסיק דניחא ליה לאוקומי כרבנן וכפרש"י לקמן ולמאי דאסיק דבצבי הבא על התיישה פליגי לא בעי למימר דר"א ס"ל ודאי חוששין דניחא ליה למימר דלא פליגי אלא בשה ומקצת שה אבל בחוששין לכ"ע מספקא ליה ועוד דהשתא דר"א נמי מספקא ליה איכא לאוקמא מתני' דכיסוי הדם נמי כוותיה ובתיש הבא על הצביה ודו"ק:

פרש"י בד"ה אין שוחטין כו' ולדחות י"ט מספק אם שחטו הס"ד ואחר כך מ"ה לשחוט כו' כצ"ל:

בד"ה אי לרבנן דאמרי אין חוששין בר כיסוי הוא עכ"ל כצ"ל: