אלו מציאות – משנה

הארות

1. 1ספר הלימוד, הופך להיות מורה דרך לתלמיד במקום "מראה לוח", כך מנצל התלמיד את משאבי האנרגייה, ומתעסק בפעילות קוגנטיבית, כלומר: קריאה, הבנה, חשיבה, בעוד, שתמיד ספר הלימוד נמצא בידו לעזר, כגון: לשינון, לחזרה, לשיתוף הורים, אחים, חברים, משפחה ועוד.
2. 2התלמיד אינו צריך להשען על זכרונו ממה ששמע, ותמיד ספרו מונח לו לעזר, ומחזק הוא בכך את לימודו בגמרא ואת בטחונו ודימויו העצמי בעליותיו במעלות התורה.
3. 3השתדלנו במטרות ההוראה והחינוך, ליתן מטרות כלליות, הכוללות את כל פרטי ההוראה והחינוך, מתוך ספר הלימוד ובכלל מתוך ערכת "אלו מציאות", מכיון שפרטי ההוראה והחינוך רבים, ורוכשים אותם תוך כדי לימוד בערכת "אלו מציאות", אבל כמטרות כוללות תמצאם בשיעור זה.
4. 4בכל חלק משלבי השיעור, מוסר השיעור, יכול לפנות לספר התרגול, ולהתמקצע עם תלמידיו בשבלונת הלימוד ולעבור לדף הגמ' המקורי, וללמוד מתוכו את הקטע הנלמד. זה נותן לתלמיד תחושת מסוגלות שהנה אני מצליח.
5. 5מוסר השיעור, אינו חייב לארגן את שיעורו, דוקא למבנה השיעור הזה, משום שיש למוסר השיעור ולתלמידיו בערכת הלימוד, כלים רבים לתפעול ההוראה והחינוך, ויעשה זאת הרב, לפי יכולת תלמידיו וראות עיניו הטהורות.

מטרות לימודיות

1. 1התלמיד ידע את המקור בתורה למצוות השבת אבידה.
2. 2התלמיד ידע את הטעם למצוות השבת אבידה.
3. 3התלמיד ידע לקרוא ולהבין את המשנה עם ביאור רש"י, במידה ואין ביאור ברש"י, ידע לקרוא ולהבין את ההסבר המובא לדברי המשנה.
4. 4התלמיד ידע לקרוא את המשנה עם ביאור רש"י בדף גמרא מקורי.

מטרות חינוכיות

1. 1התלמיד יפנים שיש ללמוד משנה, בצורה מסודרת וברורה, בהבנה וידיעה ניכרת.
2. 2התלמיד יפנים כמה חשוב ללמוד את פרטי מצוות השבת אבידה, על מנת לקיים מצווה זו ללא חיסרון.
3. 3התלמיד יפנים שכל מטרת לימוד הגמרא, להביא לידי מעשה בפועל.
4. 4שיתוף התלמיד במהלך השיעור, והפיכתו לפעיל, מחזקת את כישוריו.
5. 5התלמיד יכיר את חכמי המשנה והתלמוד, ויחזק את התקשרות רוחו בהם על ידי ספר "אמונת חכמים".

מטרות הכרתיות

1. 1התלמיד יבחין בכותרת של כל קטע לימוד המרכיב את הסוגייא.
2. 2התלמיד יבחין בין מלל הגמ', למלל ביאור רש"י, למלל ביאור בכל קטע לימוד.
3. 3התלמיד יבחין שלשון הארמית בביאור רש"י, מבוארת ללשון עברי.
4. 4התלמיד יבחין בסוף המקטע הנלמד, להפניות: לספר תרגול, לספר אמונת חכמים ולהלכה בהרחבה.

קשיים דידקטיים

1. 1מה הוא הנושא הכללי הנלמד בסוגייא ומה הם מרכיביו הפרטיים.
2. 2קריאת קטעי המשנה בצורה נכונה ומדוייקת.
3. 3הבנת: מקרים / מושגים / דינים / טעמים, המובאים במשנה: א. שאין להם ביאור ברש"י. ב. שיש להם ביאור ברש"י.
4. 4מציאת ד"ה ברש"י לקטע הנלמד.
5. 5קריאת רש"י בצורה נכונה ומדוייקת.
6. 6הבנת קטע המשנה לפי ביאורו של רש"י.
7. 7הבנת המושג "יאוש", והקשרו ההלכתי למצוות השבת אבידה.
8. 8קריאת המשנה עם פירוש רש"י, מתוך דף הגמ' מקורי.

פיתרון קשיים דידקטיים

1. 1הנושא הכללי מופיע בכותרת ראשית בצבע אדום והקדמה המבהירה את מהות הנושא. פרטי הסוגייא הם תתי כותרת של כל מקטע, מופיע בצבע כתום.
2. 2מלל המשנה בכל קטע, מוצלל בצבע צהוב, בכתב גדול, נוח לקריאה ומפוסק.
3. 3שאין ביאור רש"י לקטע המשנה, תחת מלל המשנה, התלמיד ימצא ברקע לבן, הסבר לכל פרט מדברי המשנה. ב. שיש ביאור רש"י, תחתיו, התלמיד ימצא הסבר לקטע המשנה, המשלב את הבנת פשט הענין לפי ביאור רש"י.
4. 4כאשר יש רש"י למלל המשנה, הוא נמצא תחת מלל הגמ', מוצלל בצבע קרם. ד"ה ברש"י למלל המשנה מודגש.
5. 5מלל רש"י, מובא בכתב עברי גדול, נוח לקריאה ומפוסק.
6. 6מילות הארמית בתוך ביאור רש"י מבוארות לעברית, ובכך, כל תלמיד יכול לקרוא ברור, נכון וברצף, את ביאור רש"י, לפתח את הבנת הנקרא ברש"י, ולהגיע לידיעה נכונה של מקרי ודיני המשנה לאשורו.
7. 7הסבר המושג "יאוש" וחיבורו למאבד חפץ ולמוצאו.
8. 8מעבר לספר התרגול: א: פיסוק וחילוק המשנה, קריאתה בצורתה כמו שמופיעה בדף גמ' מקורי, בחינה עצמית במהלך המקטע הנלמד, יחד עם ספר הלימוד להשלמת הידיעה, והמעבר להגשמת התלמיד לקרוא משנה עם רש"י בדף גמ' מקורי.

מבנה השיעור

1. 1פתיחה – 5 דקות
2. 2מהלך לימוד המקטע – 25 דקות
3. 3סיכום השיעור – 3 דקות
4. 4מעבר לספר תרגול – עד סוף השיעור

הארות חשובות

1. 1בסוף כל חלק מפרטי השיעור, מופיע בסוגריים השגת המטרות ופתירת קשיים דידקטיים לפי מספרם.
2. 2מוסר השיעור יכול במהלך השיעור, לבחון היכן כל תלמיד מתקשה, אם בביאורי המילים, במושגים, בקריאת הגמ' או בביאור רש"י, בהבנת הנקרא באופן כללי, ובפרט בהבנת מהלכי המשא ומתן התלמודי, בכך ידע מוסר השיעור, באיזה עניין מתקשה תלמידו, ולשים דגש, לחזק ולכוון את תלמידו, לפתירת הקשיים בעזרת ערכת הלימוד.

פתיחה: גירוי התלמידים בשאלות הקשורות לנושא המשנה

1. 1בואו נגדיר: איזו אבידה המוצא יכול לקחת לעצמו, ואיזו חייב להכריז?
2. 2מה לדעתכם גורם שאבידה תהיה שייכת למוצאה, וכי רק משום שאין בה סימן?
3. 3נו, אז מה אם מצאתי אבידה ולקחתי אותה לעצמי, מה כבר יכול לקרות?
4. 4אני כל כך רעב ומצאתי בורקסים, זהו, גמרתי בליבי אני אוכל אותם לשובע נפשי!

חלק א – הכרת הנושא ועיקרו

1. 1הרב יקרא את ההקדמה ויסבירה לתלמידיו. [עמ' 14 – לימודית 1 – חינוכית 1]
2. 2בכל קטע לימוד, הרב ידגיש לתלמידיו, שההצלחה בלימוד הגמ' תלויה בהם, לכן חובה לעקוב אחרי הנלמד בספר הלימוד, ולהקשיב לחבריהם הקוראים. [כל מטרות ההוראה והחינוך מושגות]
3. 3הרב יבקש מתלמיד לקרוא את הטעם למצווה. [לימודית 2 – חינוכית 3, 4]
4. 4הרב יקרא את הכותרת למשנה, ויסביר את המקרים / הדינים / וטעמם, בקצרה. [הכרתית 1 – פיתרון ק"ד 1]
5. 5הרב יבקש מתלמיד לקרוא את הקטע הראשון של המשנה והסברו, וישאל שאלות לחידוד, כגון: אלו מציאות שלו, של מי? או: ואלו חייב להכריז, מי הם, ואלו, ומי חייב להכריז? [כמו שמובא בספר התרגול - לימודית 3 – חינוכית 1 – הכרתית 2 – ק"ד 2,3]
6. 6הרב יבקש מתלמיד לקרוא: "מה אומר לנו המושג יאוש"? [חינוכית 2, 3 – פיתרון ק"ד 2,3,7]
7. 7הרב יבקש מתלמיד להסביר, מה הוא התהליך, של מאבד החפץ, עד שנקנה למוצא. [לימודית 3 – הבנת הנקרא]
8. 8הרב ידגיש את הענין, שאבידה נקנית למוצא, אך ורק, משום שהתייאשו בעליה ממנה.

חלק ב – פירוט מציאות השייכות למוצא

1. 1הרב יקרא רק את ג' קטעי המשנה עד דברי רבי מאיר ויתן הסבר קצר להכניס את התלמידים לנושא. [חינוכית 1, 4 – הכרתית 1, 2]
2. 2הרב יבקש מתלמיד שיקרא את המקרה הראשון וביאורו ברש"י, ויסביר מדוע הם של המוצא. [לימודית 3 – חינוכית 1, 4 – הכרתית 1:3 – ק"ד 6:2]
3. 3הרב יבקש מתלמיד שיקרא את המקרה השני וביאורו ברש"י, ויסביר מדוע הם של המוצא. [לימודית 3 – חינוכית 1, 4 – הכרתית 1:3 – ק"ד 6:2]
4. 4הרב יקרא את ההסבר, ויחדד שוב את הענין, שאבידה שייכת למוצא, משום שיש יאוש בעלים והאבידה נעשית הפקר.
5. 5הרב יבקש מתלמיד שיקרא את המקרה השלישי, ביאורו ברש"י ואת ההסבר, ויסכם בלשונו את המקרה / הדין / הטעם, ויסביר מדוע הם של המוצא. [לימודית 3 – חינוכית 1, 4 – הכרתית 1:3 – ק"ד 6:2]
6. 6הרב יקרא את הקטע השלישי, "סימן מצוי אינו סימן", וכל מקרה במשנה שאין לו ביאור ברש"י, יקרא אותו מההסבר לתלמידיו, ושיש רש"י יקרא בד"ה את ביאור רש"י ואחריו ההסבר, ויכוין את תלמידיו בכל מקרה היכן להסתכל ולעקוב אחריו. [לימודית 3 – חינוכית 1, 4 – הכרתית 1:3 – ק"ד 6:2]
7. 7הרב יסכם את חלק ב' של השיעור. [עושה סדר לשיעור במוחם של תלמידיו]
8. 8הרב יפנה את תלמידיו לספר "אמונת חכמים" בעמ' 83 להכיר את רבי מאיר [בעל הנס]. [חינוכית 5]

חלק ג – "מציאה שעשו בעליה שינוי לסימן"

1. 1הרב יבקש מתלמיד שיקרא את המקרה ושתי הדוגמאות, וביאורם. [לימודית 3 – חינוכית 1, 4 – הכרתית 1, 2 – ק"ד 2,3]
2. 2הרב יפנה את תלמידיו לספר "אמונת חכמים" בעמ' 67, להכיר את רבי יהודה בר אלעאי. [חינוכית 5]

חלק ד – "מצא כלים חדשים"

1. 1הרב יבקש מתלמיד שיקרא את המקרה / דינו / טעמו, וביאורם. [לימודית 3 – חינוכית 1, 4 – הכרתית 1, 2 – ק"ד 2,3]
2. 2הרב יפנה את תלמידיו לספר "אמונת חכמים" בעמ' 120, להכיר את רבי שמעון בן אלעזר. [חינוכית 5]
3. 3הרב יסכם את חלקי השיעור.

מעבר לספר תרגול

הרב יפנה את תשומת לב התלמידים ל – "הפניות" בסוף מקטע הלימוד, ויפתחו ספר תרגול בעמ' 8, שם יקראו את מקטע המשנה ויחלקוהו לחלקיו, יענו על השאלות המסודרות לפי מהלכי המשנה, ויעזרו בספר הלימוד במהלך ספר התרגול.

מעבר לקריאה ולימוד המשנה בדף גמרא מקורי

1. 1כבר הזכרנו בהארות סעיף 4: בכל חלק משלבי השיעור, מוסר השיעור, יכול לפנות לספר התרגול, ולהתמקצע עם תלמידיו בשבלונת הלימוד ולעבור לדף הגמ' המקורי, וללמוד מתוכו את הקטע הנלמד. זה נותן לתלמיד תחושת מסוגלות שהנה אני מצליח.
2. 2לכן הרב יכול בסוף לימוד: קטע / מקטע, לעבור לספר התרגול, ולעבור לקריאה של קטע / מקטע הלימוד, מתוך דפי הגמ' המקוריים, והכל לפי ראות עיני הרב וקצב לימוד התלמידים.
3. 3נזכור: קטע אחד של לימוד מתוך דפי הגמ' המקוריים, מהוה הצלחה עצומה לתלמיד, רצונו וחפצו ללימוד הגמ' נעשה חיובי, בטחונו ודימויו העצמי עולה לאין ערוך, עד כדי פתיחת דרך חדשה בלימוד הגמרא עם הבנה והנאה.
4. 4מוסר השיעור יכול להנחות את תלמידיו, לפסק את מהלכי הסוגייא או להדגיש ממהלכי המשא ומתן, כגון: תחילת שאלה / תירוץ / ראייה / סיוע ועוד, בדף הגמ' המקורי, ובכך התלמיד מוסיף לו ציונים המסייעים לו בקריאה / הבנה / חשיבה, בדף הגמ' המקורי, עד עשייתו באופן עצמאי.

מעבר להלכה בהרחבה

הרב יפנה את תשומת לב התלמידים ל – הלכה בהרחבה של הפסקים שיצאו מהמשנה, בעמ' 70 סעיפים 22 – 18.