Psalms Chapter 37

אל תתחר במרעים — מוכיח את ישראל הוא שלא יתחרו בהצלחת המרעים לעשות כמעשיה' כמו (ירמיה י"ב) ואיך תתחרה את הסוסים לרוץ במרוצתם, האטיר בלע"ז:

אל תקנא בעושי עולה — לעשות עולה כמותם:

ימלו — שרו"נט טראנקיי"ץ בלע"ז, ל' כריתה:

בטח בה' — ואל תאמר אם לא אגזול ואגנוב או אתן לעני צדקה במה אתפרנס:

ועשה טוב — ואז תשכון ארץ לאורך ימים:

ורעה אמונה — תאכל ותתפרנס משכר האמונה שהאמנת בהקדוש ברוך הוא לסמוך עליו ולעשות טוב:

והתענג על ה' — התענג בתפנוקי' על משענתו של הקדוש ברוך הוא:

גול על ה' דרכך — גלגל עליו כל צרכיך:

דום לה' — המתן לישועתו כמו (שמואל א י״ד:ט׳) אם כה יאמרו אלינו דומו דיהונתן, ומנחם חברו לשון דממה כמו וידם אהרן (ויקרא י׳:ג׳) וגם כן פתר טוב ויחיל ודומם (איכה ג׳:כ״ו) ודונש מודה לו:

והתחולל — לשון תוחלת:

אל תתחר — לאמר ארשיע כמותו ואצליח כמותו:

הרף מאף — הרף מהרשיע שלא יבא עליך אף:

ועזוב — דבר המביא עליך חמתו של הקב"ה:

כי מרעים — שאתה רואה עתה מצליחים הם יכרתון:

ועוד מעט — כשתמתין עוד מעט תראה כי אין הרשע:

והתבוננת על מקומו — ותסתכל על מקום שהיה שם ואיננו כי מת ואבד:

וחרק — כמו חרקו שן ארקי"נט בלע"ז, (איכה יד):

חרב פתחו — הרשעי' פתחו, אנקומנצירנט בלע"ז תגר וחרום מתחילים הרשעים מאליהם:

טוב מעט לצדיק — טובים מעט אנשים שהולכים לעזרת הצדיקים:

מהמון רשעים רבים — אמרפל וחביריו שהתחילו מלחמ' בעולם בשביל לשבות את לוט ולהתגרות באברהם מעט אנשים שהיו עם אברה' הצליחו והרגו כל אותן האוכלסין:

יודע ה' ימי תמימים — מכי' את מעשי ימיהם:

ונחלתם — וקבול שכר' מאתו לעול' תהיה:

כיקר כרים — כאור ענן בקר הנראה שחרית מלבין על מרחבי בקעה שאינו מתקיים, כרים מישור כמו כר נרחב (ישעיה ל'):

כיקר — לשון אור יקרות (זכריה י״ד:ו׳), ויש פותרין כיקר כרים, ככבוד כבשים שמפטמין אותן לטבח:

לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן — הקב"ה שהוא צדיקו של עולם חונן משלו ונותן לזה שהלוה מה שהוא גוזל ממנו:

כי מבורכיו — של צדיקו של עולם יירשו ארץ:

מצעדי גבר — מי שהוא גבור ביראת הקדוש ברוך הוא ליש פאש דופורט בלע"ז:

כוננו — פורי"נט אפיטייץ בלע"ז:

יפול — לבורג"א בלע"ז, לשון ותפול מעל הגמל (בראשית כ״ד:ס״ד):

כי — כמו אם:

לא יוטל — לא יושלך להיות נעזב:

נער הייתי — פסוק זה שר העולם אמרו דאילו דוד לא קשיש כולי האי:

כל היום — הצדיק חונן עניים ומלוה להם:

וזרעו — זה שהוא זורע לצדקה סופו לברכה:

פי צדיק יהגה — תחלה בלבו חכמה לראות דין שפסקה תורה לכל דבר, ואח"כ לשונו תדבר משפט:

לא תמעד אשוריו — לא יחליקו צעדיו:

ומתערה — משריש כמו (ישעיהו י״ט:ז׳) ערות על יאור, ובלשון משנה יש הרבה אילן שנפשח ומעורה בקליפה:

כאזרח רענן — כאחד מאזרחי הארץ הנשרשין וממולאים בנכסים וכן פירש מנחם כאזרח רענן מתלחלח ומתצמח כאשל הנשרש ואזרח מאזרחי בני אדם אנשי שרשים המה (סא"א):

שמר תם — הסתכלו בדרכי התמימים ללמוד ממעשיהם:

כי אחרית לאיש שלום — אם ראשית אין לו אחרית יש לו, אבל פושעים וחטאים ורשעים אחרית' נכרת' ונשמדו יחדיו:

לדוד, ידבר על מעלות הבוטח בה' וההבדל בינו לבין הבלתי בוטח, אל תתחר, ר"ל המשים לב אל רוע דרך המרעים ואל הצלחתם, אז או שנפשו תגעל בדרכם ויתחר בם, או שיקנא בהצלחתם וירצה להיות כמוהם, לעומת הא' אמר אל תתחר במרעים, ולעומת הב' אמר אל תקנא בעושי עולה, ומפרש נגד אל תתחר במרעים כי כחציר מהרה ימלו, שהחציר אינו מאריך ימים רק שמתיבש לפני כל העשבים, וא"כ א"צ לתחר בם (או שיחרה אפו על הצלחתם) כי בל"ז ימלו מהרה, ונגד אל תקנא בעושי עולה כי גם בעת שמצליחים אין הצלחתם הצלחה, שהם דומים כירק דשא שהוא נבל גם בעודהו באבו כי אין בו ממש, כן גם בעודם מצליחים אינה הצלחה אמתית, בטח בה', ואז תהיה הצלחתך הצלחה אמתית מכמה טעמים, א. ועשה טוב, שעם בטחונך תעשה טוב, לא הצלחת המרעים שעושים רע, ותנאי ההצלחה שידע המצליח שמעשיו טובים ושהוא ראוי אל ההצלחה, ב. המרעים צריכים לעבור ימים ונהרות לבקש סבות הצלחתם ואתה תשכן ארץ, כי יתן טרפך בכ"מ, ג. הבלתי בוטח ירא תמיד פן יחסר לחמו ואוצר וכונס ואינו נהנה ממנו, ואתה רעה אמונה, תתדמה ככבש במרחב שרועה ומאמין שההרים יצמחו תמיד חציר ועשב:

והתענג על ה', שהעונג שלך יהיה ענין נפשי בה', משא"כ המרעים שנפשם תתעצב כי רחוק ממנה משיב נפשה, ה. שהמרעים לא ימצאו משאלות לבם לעולם, יש לו מנה מבקש מאתים, אבל הבוטח בה' יתן לך משאלות לבך :

גול, ו — הבלתי בוטח אינו יודע האמצעים והדרכים שע"י ימצא טרפו וצריך לבקש דרכים רבים, אבל אתה תגול אל ה' גם דרכך, ותבטח עליו כי הוא יעשה ויכין גם הדרך שבו תגיע אל מחוז חפצך:

והוציא ז — המרעים צריכים לעשות במחשך מעשיהם כי תשיגם בוז וכלימה על רוע מעשיהם, אבל ה' יוציא לאור צדקך, ח. המרעים יתיראו משופטי ארץ שיעשו בהם שפטים אבל הבוטח יוציא ה' משפטך כצהרים :

דום, מוסיף לאמר שגם בעת אשר לא תמצא חית ידך וטרפך בכ"ז אל תתחר, רק דום לה' והתחולל לו, עשה א"ע מיחל ומקוה לו, אל תתחר גם אז במצליח דרכו, ר"ל שיש רשע שדרכו מוצלח מצד המזל, ויש שמצליח ע"י שהוא עושה מזימות ומחשבות עמוקות וממציא בזה עניניו וצרכיו, אל תתחר בכ"ז רק הרף מאף, שהגם שההצלחה רחוקה ממך אל יהי לך אף ע"ז נגד ה', וגם עזוב חמה שהוא הכעס הפנימי בלב, ואל תתחר, בשום אופן, כי מה שתתחר יהיה אך להרע לך, כי טוב לך שתהיה דל בוטח משתהיה עשיר בלתי בוטח, כי טוב אחרית דבר מראשיתו ואז יתראה ההבדל בין המרעים ובין הבוטחים בה':

כי מרעים יכרתון לבסוף, אבל קוי ה' המה יירשו ארץ הם יירשו את המרעים הנכרתים ולא תאמר שזה יהיה לזמן רחוק, כי ועוד מעט בזמן קרוב, ואין רשע והרשע יהיה אין, ולא זאת לבד כי והתבוננת על מקומו, אם תתבונן היטב בעת שהוא עדיין על מקומו, הוא ג"כ איננו, כי הצלחתו רק הצלחה מדומה, אבל וענוים נעלים ממנו בשתי אלה, א. בהתמדת הצלחתם לבסוף שהמה יירשו ארץ לבסוף, ב. שהצלחתם לא תהיה הצלחה מדומה (כמו הרשע שלבו מלא פחד ורוגז) רק והתענגו על רוב שלום :

(יב-יג) זומם, מוסיף לאמר גם אם תראה שהרשע זומם וחושב מחשבות להרע לצדיק, וחורק עליו שניו, וה' אינו עושה לו מאומה רק ישחק לו ומראה לו פנים שוחקות, גם אז אל תתחר כי זה האות כי ראה כי יבא יומו, שה' רואה ויודע שזה עצמו יהי' סבת מפלתו ולכן שוחק לו, ומוסיף לאמר וגם אם תראה כי (יד-טו) חרב פתחו רשעים, שלא לבד שזמם על הצדיק במחשבה כי גם פתחו את החרב ודרכו קשתם, ומפרש שדרכו קשתם להפיל עני ואביון, ופתחו חרבם לטבוח ישרי דרך שאת עוברי דרך שרוצים לגזול ממונם יהרגו בחרב מקרוב ואת העני שאין להם מה לגזול ממנו יהרגו בחץ מרחוק, ור"ל הגם שפתחו חרב וה' ישחק להם, הוא כי ראה כי יבא יומם, כי עי"כ חרבם תבא בלבם וקשתותם תשברנה, ולכן שחק להם להפילם בפועל כפיהם:

(טז-יז) טוב, ובזה תראה איך שטוב המעט שיש לצדיק, מהמון רשעים הגם שהם רבים, כי הלא תראה שזרועות רשעים תשברנה הגם שהיה אתו חיל רב ועוזרים רבים נגד הצדיק העני בכ"ז נשברו זרועותיו ולא יכול לעשות רע להצדיק והצדיק הגם שהיה לו רק כח מעט נגדו, התקומם נגדו כי סומך צדיקים ה', ואין מעצור לה' להושיע ברב או במעט:

יודע, מבאר עוד הבדלים בין הבוטח ובין המרעים, שהמרעים לא יחצו ימיהם אבל יודע ה' ימי תמימים, ושומר אותם שיהיו ימיהם בתמימות, והרשע לא ינחיל עשרו לבניו אבל נחלתם לעולם תהיה :

לא, המרעים לא ימצאו מחסה בעת רעה כמו בעת דבר ומלחמה, והתמימים לא יבושו בעת רעה, המרעים לא ימצאו מזון בעת רעב והתמימים בימי רעבון ישבעו :

כי, נגד מ"ש שה' יודע ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה, אומר אבל רשעים יאבדו ולא יכלו ימיהם ולא ישאר נחלתם, ונגד מ"ש לא יבושו בעת רעה אומר אבל אויבי ה' יהיו דומים אז כיקר כרים, כצאן הפטומות על נאות דשא שבימי רעבון עת רעה כלו בעשן כלו, כמ"ש ישעיה ה' על ורעו כבשים כדברם עי"ש:

לוה, מביא עוד ראיה בהבדל שבין הבוטח להבלתי בוטח, שהבלתי בוטח לא ישליטנו אלהי' ליהנות מעשרו שלא לבד שלא יחון דל כי גם לוה רשע ולא ישלם כי ירא פן יכלה ממונו, והצדיק לא לבד שישלם חובותיו כי עוד חונן בהלואה לאחרים וגם נותן צדקה בתורת מתנה, וזה מפני כי מבורכיו יירשו ארץ, שהצדיק ברכת ה' עליו וברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה, אבל הרשע חל עליו קללת אלהים ומקולליו יכרתון לבסוף, וכל מה שיש לו אינו שלו:

מה', מבאר עוד שגם אם תראה שהבוטח בה' יפול לפעמים ממדרגתו, גם זה הוא בהשגחת ה' לטובתו, שאחר שמה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ, ר"ל שבין הדרך שאליו ילך הוא קבוע מה', שה' בוחר לפניו הדרך אשר יחפץ, וגם הצעד על הדרך הוא ג"כ מה', כמ"ש כי לא לאדם דרכו לא לאיש הולך והכין את צעדו כמש"פ שם שבין התכלית שאליו מגמת פניו ובין ההליכה אל התכלית וההשתדלות שהיא הכנת צעדיו הכל מה' וא"כ אם תראה. כי יפול, ולא יוכל ללכת בדרך שרצה לילך, תדע שלא יוטל ויושלך שם, כי נפילתו היתה לטובתו וה' סומך ידו בזה, שה' ראה שדרך זה שרצה לילך הוא לרעתו, שיוזק בו או בגוף או בנפש, והזמין לו מכשול שיפול ויתעכב מלכת בדרך הזה לטובתו, וכן אם נפל ממדרגתו והצלחתו בודאי היה זה לטובתו באותה שעה, ובכ"ז נער הייתי גם זקנתי ובחנתי תולדות הימים, ולא ראיתי שיהיה הצדיק נעזב עד שזרעו יהיה מבקש לחם, כי לא יעזב לעולם, ואם לא הצליח הוא יצליחו בניו, כי ראיתי את הצדיק אשר כל היום חונן ומלוה עד שנעשה עני עי"כ, בכ"ז זרעו לברכה ותשוב ההצלחה ביד בניו, וצדקת אביהם תהיה ברכה לבניו, ולכן סור מרע ועשה טוב ואל תדאג על רעת הזמן ותהפוכותיו רק שכן לעולם בשלוה ובטחון:

(כח-כט) כי ה' אוהב משפט, כי אחר שה' משגיח בעולם בודאי יעשה משפט, ומזה מבואר שלא יעזוב את חסידיו, שזה נגד המשפט והצדק, ובודאי לעולם נשמרו מן ההשגחה, וא"כ יחויב מהמשפט האלהי ושמירתו את חסידיו שזרע רשעים נכרת וצדיקים יירשו ארץ, שהם יהיו לבסוף היורשים של זרע רשעים הנכרתים והם ישכנו על הארץ לעד, וא"כ הצלחת הרשע ועשרו הוא שיכין עושר ונכסים אל הצדיקים יורשיו והם יצליחו לבסוף וההצלחה תשאר בידם לנצח:

פי צדיק, מבאר עוד איך יחוייב זה עפ"י המשפט והצדק, שאחר שהצדיק פיו יהגה חכמה ויתנהג כפי חקי החכמה, ולשונו תדבר משפט, בין אדם לחברו שיבין דרכי המשפט והצדק בבינתו, וגם תורת אלהיו בלבו שמאמין בתורת ה' ושומר אותה בלבו, ולא תמעד אשוריו שלא ימעד מדרכי האושר שכל מעשהו ומהלכו הוא לאושר הנפש, ובכ"ז צופה רשע לצדיק, שהוא עליו כצופה לעיין על דרכו להטותו מדרך הטוב ולהחטיאו, וגם הוא מבקש להמיתו בגופו, וא"כ מבואר שראוי על פי המשפט שה' יצילהו בשמירתו משני אלה, שנגד מה שמבקש להמיתו ה' לא יעזבנו בידו ונגד מה שהוא צופה עליו להרשיעו. ה' לא ירשיענו בהשפטו ויגלה צדקתו לעיני כל, וכמ"ש כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי כמש"ש:

קוה אחר שבאר עניני הבוטח ותועלת הבטחון לשני העולמות — וכי לפעמים לא יצליח הצדיק בעוה"ז כדי להטיבו באחריתו ושלא יושבת מאושר עוה"ב. אומר קוה אל ה', כי הכל הוא לטובתך, ושמור דרכו המתן על דרכו כי יובילך אל ארצות החיים הנצחיים בחיים טובים מאלה ואם לא ירשת ארץ התחתונה השפלה ירוממך לרשת ארץ אחרת העומדת ברום עולם שהיא ארץ החיים הנצחיים, אשר שם תראה בהכרת רשעים איך תכרת נפשם מקרב עמם בעוה"ב:

ראיתי והגם שראיתי שיקרה לפעמים שיש רשע עריץ והוא מתערה בעוה"ז בבנים ובבנות ובעושר כאזרח רענן שהוא מלא שרשים וענפים וסעיפים, בכ"ז:

ויעבר בעת שעבר מן העולם, והנה איננו בעוה"ז ואבקשהו אם ימצא בעולם השני ששם ימצאו העוברים מזה העולם ולא נמצא שם כי נפשו תאבד מעולם הבא:

שמר תם לכן היה בתמימות, ואל תשים לב להצלחת הרשעים בעוה"ז, כי יש עולם אחר ששם יבא במשפט על כל נעלם. וראה ישר שם תראה יושר ה' בענין גמול הצדיק והרשע כי אחרית לאיש שלום הצדיק יש לו אחרית בעולם הנפשות שהיא אחרית האדם, אבל. ופושעים נשמדו יחדו, בעת השמדם ישמדו יחד ר"ל הנשמה עם הגוף ביחד עד שגם אחרית רשעים נכרתה שנכרתה נפשם שהיא אחרית האדם וא"כ אין שאלה כלל ממה שהצליח הרשע בעוה"ז. כי ה' משלם אל שונאיו להאבידו. וכן אין שאלה על יסורי הצדיקים. כי תשועת צדיקים הוא מה', שיושעו תשועת עולמים בעולם הנצחי לפני ה', ובכ"ז גם בעולם הזה לא יעזבם מכל וכל כי הוא מעוזם בעת צרה להצילם מצרת הזמן:

ויעזרם ה' ויפלטם מרעת הזמן, וגם יפלטם מרשעים ויושיעם שלא יוכלו להרע להם, וזה מפני שחסו בו :