Isaiah Chapter 14

כי ירחם ה' את יעקב — לשמור להם הבטחת גאולתם מיד בבל:

ובחר עוד בישראל — לעתיד יגאלם גאול' שלימה:

ונספחו — ונוספו וכן ספחני נא (שמואל א ב׳:ל״ו) וכן מהסתפח בנחלת ה' (שם כז):

והתנחלום — יהיו ננחלים מהם וכן והתנחלתם אותם (ויקרא כה):

ורדו — לשון רדוי ונגישה כמו לא תרדה בו (שם):

ביום הניח ה' לך — לישראל הכתוב מדבר:

מעצבך ומרגזך — שעצבך והרגיזך מלך בבל ובראותך מפלתו יניח לך כי תצא חפשי:

מדהבה — לשון מרבית גאוה ומשא כבד, ורבותינו דרשו האומרים מדוד והבא:

שבר ה' מטה רשעים — שהיה מכה עמים בעברה:

מורדף בלי חשך — מורדף כל גוי וגוי על ידו בלי חשך עצמו מרדוף ומדלוק אחר כל אומה ואומה:

פצחו רנה — זאת הרנה פצחו נחה שקטה כל הארץ:

גם ברושים שמחו — אף שלטונין חדיאו שמחו על מפלתך:

לקראת באך — כשתרד לגיהנם ומה היא הרגזה לעורר לקראתם:

רפאים — ענקים השוכבים שם:

כל עתודי ארץ — כל מלכי העכו"ם השרים והשרות הכתוב מושלם לפרים ולפרות ולעתודי' כמו (תהילים כ״ב:י״ג) כי סבבוני פרים וכמו (עמוס ד׳:א׳) פרות הבשן אשר בשומרון וכאן מושלם לעתודים:

הקים — השליך:

מכסאותם — שבגיהנם כל מלכי גוים:

גם אתה חלית כמונו — תמיהים אנו איך באת עליך רעה שגם אתה נחלית להיות כמונו למות:

המית נבליך — נבלים וכנורות שהיו מזמרים לפניך ויש לפתור המית נבליך המית בני נבל עושי נבלה שבחיילותיך ומדומה אני שבמסורה הגדולה חיבר את זה ואת זמרת נבלים (שם ה) באלף בית של ב' לשונות:

הילל בן שחר — כוכב הנוגה המאיר אור ככוכב הבוקר זו הקינה על שרה של בבל נאמר' שיפול משמים:

נגדעת לארץ — אתה נבוכדנצר שהיית חולש על גוים מטיל גורל עליהם על המלכים מי מהם ישרתך ביום פלוני ומי ביום פלוני ורבותינו דרשוהו שהיה מטיל גורל על המלכים וכו':

ממעל לכוכבי אל — ישראל:

בהר מועד — הר שהכל מתועדי' שם הוא הר ציון:

בירכתי צפון — בעזרה מקום שנבחר בו ירך הצפוני כענין שנא' (ויקר' א) על ירך המזבח צפונה:

אעלה על במתי עב — איני כדאי לדור עם בני אדם אעשה לי עב קטנה באויר ואשב בה יונתן תרגם אסק עלוי כל עמא:

ישגיחו — יביטו דרך חורין וחרכין אבוט"ר בלע"ז:

יתבוננו — פורופנשי"ר בלע"ז:

לא פתח ביתה — לא פתח להם בית אסוריהם להוציאם כל ימי חייהם לפוטר' ללכת לביתם כל תיבה שצריכ' למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופה:

איש בביתו — בקברו וכן ת"י בבית עלמיה:

כנצר נתעב — כיונק אילן הנתעב בעיני בעליו שחופר ומשרש ומוציאו כך הושלכת מקברך, אמרו חכמים כשנעשה בהמה וחיה ז' שנים המליכו עם הארץ את אויל מרודך וכשחזר למלכותו נטלו וחבשו בבית האסורין עד יום מותו כשמת הוציאו אויל מרודך מבית הסוהר להמליכו ולא קבל עליו אמר אם ישוב למלכותו יהרגני אמרו לו מת ונקבר ולא האמין עד שהוציאוהו מקברו:

לבוש הרוגים מטועני חרב — בלבוש מלוכלך כמו לבוש הרוגים:

מטועני חרב — מדוקרי רמחים מדוקר בלשון ערבי מוטען:

יורדי אל אבני בור — אל עמקי בור מקום שהאבנים צוללים שם ירדת:

כפגר מובס — ת"י מדשדש כמו נבוס קמינו (תלים מד) ועל הרי אבוסנו (כאן כ"ה) מתבוססת בדמיך (יחזקאל טו), הנדוש כטיט חוצות:

לא תחד אתם בקבורה — לא תשוה לשאר מלכים לנוח בקברך:

כי ארצך שחת — ברוב עבודה ועמך הרגת חנם כמו שמפורש בדניאל ואמר להובד' לכל חכימי בבל לכך שנאוך ונהגו בך בזיון להשליכך מקברך:

לא יקרא לעולם זרע מרעים — ואף בניך ילקו בעוניך ולא יתקיימו אחריך ימים רבים כי יתחברו עליהם שונאיך וישחיתום ויאמרו זה לזה:

הכינו לבניו מטבח — לבל יקומו וירשו ארץ, ותמלא הארץ שונאים ומציקים וכן תירגם יונתן בעלי דבבין כמו (שמואל א כ״ח:ט״ז) ויהי ערך, ועוד יש לפתור ומלאו פני תבל ערים כלפי שאמרנו למעלה שם תבל כמדבר ועריו הרס חזר ואמר וכלה זרעו ויחזרו יושבי הערים למקומן ומלאו פני תבל עיירות:

ושאר — שארית:

נין — בן מושל במלכות אביו:

ונכד — בן הבן נין זה בלשצר ונכד זו ושתי:

קפוד — הריצו"ן בלע"ז:

וטאטאתיה — לשון כיבוד אשקובי"ר בלע"ז כמו שאמרו רבותינו לא הוי ידעי רבנן מאי וטאטאתיה עד דשמעוה כו':

כאשר דמיתי — באשור כן הית', אתה נבוכדנצר ראית שנתקיימו דברי נביאי ישראל בסנחריב:

לשבור אשור בארצי — ובזאת תדע כי את אשר יעצתי אליך גם היא תקום:

לשבור אשור וגו' — מוסב על כאשר דמיתי כן היתה:

אבוסנו — אשר אמרתי לרומסו ולבוססו:

על כל הגוים — על אשור בשעתו ועל בבל בשעתה:

בשנת מות המלך אחז — ומלך חזקיהו בנו היה המשא הזה על פלשתים:

אל תשמחי פלשת כולך — שהרימות ראש בימי אחז שהי' רשע שגרם לו רשעו שנמסר בידכם כענין שנאמר (דברי הימים ב כ״ח:י״ח) ובפלשתים פשטו בערי השפלה וגו':

כי נשבר שבט מכך — כי נחלשה ונשפלה מלכות בית דוד שהיו למודים להכות בכם כמו שמצינו בדוד וכן עוזיהו מלך יהודה שהכה אתכם כענין שנאמר (ד"ה ב' כו) ויצא וילחם בפלשתים ויפרוץ את חומת גת:

כי משרש נחש — משורש אותו נחש יצא צפע שהוא קשה מנחש ומי היה זה חזקיה שנאמר בו (מלכים ב י״ח:ח׳) הוא הכה את הפלשתים ואת עזה ואת גבולה ממגדל נוצרים עד עיר מבצר:

ופריו שרף מעופף — ת"י ויהון עובדוהי בכון כחיוי:

ורעו בכורי דלים — ורעו בימי שרי ישראל שהן עכשיו דלים מפניכם, בכורי לשון שרים כמו (תהילים פ״ט:כ״ח) גם אני בכור אתנהו:

כי מצפון עשן בא — פורעניות קשה כעשן תבא עליהם מצפון, עזה וגבוליה שהכה חזקיה היו בדרומה של ארץ ישראל במקצוע דרומית מערבית נמצאת ארץ ישראל לה מצפון וכן מצינו בספרי בהאזינו בקשו לברוח כלפי דרום היו מסגירין אותן שנאמ' (עמוס ב׳:א׳) על שלשה פשעי עזה למדנו שעזה בדרום:

ואין בודד במועדיו — ת"י ולית דמאחר בזמנוהי בגדודים שיעד לבא עליכם ואין מאחר פעמיו להיות בודד ובא בדד לבדו אלא כלם כאחד יבואו בחזקה:

ומה יענה מלאכי גוי — ומה יגידו בימי חזקיהו מלאכי ישראל ההולכים לבשר בשורות כן יגידו ה' יסד בציון הקים בה מלך הגון וחזק ה' עמו:

ובה יחסו עניי עמו — אף מעשרת השבטי' באים שם כמו שמפורש (בד"ה ב ל) ששלח חזקיהו מלאכים בכל גבול ישראל לשוב להקב"ה: