Isaiah Chapter 11

ויצא חוטר מגזע ישי — ואם תאמרו הרי תנחומין לחזקיהו ועמו שלא יפלו בידו ומה תהא על הגולה אשר הגלה בחלח וחבור שמא אבד סברם לא אבד סוף שיבא מלך משיחנו ויגאלם:

חוטר — שבט מלוכה:

ונצר — ל' יונק אילן:

ונצר משרשיו יפרה — ובכל הענין ובסופו והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו הרי שנאמרה נבואה זו לנחמת הגולים מאשור, (אמר המעתיק בימי חורפי הקשיתי לשאול לכמה גאונים על מה שכתב א"מ זקני הרמ"א בהגה"ה בהלכות ראש השנה שאגוז בגימטריא ח"ט והלא הוא גם גי' טו"ב, ותרצתי על פי הזוהר מה שהקשה ר"א את אביו רשב"י על שאמרו חז"ל ולא קם נביא בישראל, אבל באומות העולם קם ומנו בלעם וכו', והשיב לו מפסוק גם זה לעומת זה וכו', עד שאפילו שיש קדושה בטומאה אסור ללמוד אותה, שנאמר ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל, ויובן אף שאגוז גימ' טו"ב, הואיל ויש בה קליפה גי' ח"ט, אין אוכלין אותה בראש השנה, ונענעו לי ראשיהם הגאונים ההם. עכ"ל):

והריחו ביראת ה' — ימלא רוח יראת ה' ובלע"ז איראונמירלו"י:

ולא למראה עיניו ישפוט — כי בחכמת הקב"ה בקרבו ידע ויבין מי זכאי ומי חייב:

במישור — לשון נוח ורך:

והכה ארץ בשבט פיו — כתרגומו וימחי חייבי ארעא:

וברוח שפתיו — ובממלל ספוותיה:

והיה צדק אזור מתניו — ויהון צדיקיא סחור סחור ליה דבקים בו כאזור:

ומרי — שור פטם:

ושעשע — ושחק:

על חור פתן — על חור עפר שהנחש מקנן בתוכו קרו"ט בלע"ז, פתן נחש משהזקין נעשה חרש ונקרא פתן שוב אין לו לחש שנאמר (תהלים נח) אשר לא ישמע לקול מלחשים:

ועל מאורת צפעוני — יונתן תירגם חיזו גלגלי עיני חיוי חורמן, ומנחם פתר בו לשון נקב וחורי עפר וכן אור כשדים (בראשי' י"א) וכן באורים כבדו את ה' (לקמן כד):

גמול — תינוק הגמול משדי אמו:

ידו הדה — ת"י ידוהי יושיט כמו הד הרים (יחזקאל ז׳:ז׳) וכמו הידד (לקמן טו) שהוא ל' הרמת קול אף זה לשון הרמה וה"א אחרונה באה בתוכה יסוד נופל כמו עשה בנה קנה:

דעה את ה' לדעת את ה':

לנס עמים — להיות עמים מרימים נס להקבץ אליו:

שנית — כמו שקנאם ממצרים שהיתה גאולתם ברורה מאין שיעבוד אבל גאולת בית שני אינה מן המניין שהרי משועבדים היו לכורש:

ומאיי הים — הן איי כתים יונים:

נשא נס — פירקא בלע"ז והיה לאות לקבוץ אליו ולהביא את גליות ישראל מנחה לו:

אפרים לא יקנא את יהודה — משיח בן יוסף ומשיח בן דוד לא יקנאו זה בזה:

ועפו בכתף פלשתים ימה — יעופו וירוצו ישראל שכם אחד על הפלשתים אשר הם במערבה של ארץ ישראל ויכבש את ארצם כמו דרך ירצחו שכמה (הושע ו׳:ט׳) שכם אחד (צפניה ג) וכן ת"י ויתחברון כתף חד למימחי פלישתאי די במערבא:

ובני עמון משמעתם — כתרגומו ישתמעון להון, מקבלין מצותם עליהם:

והחרים — ליבשו כדי שיעברו בו גליות ישראל ממצרים:

על הנהר — נהר פרת לעבור בו גליות אשור:

בעים רוחו — אין לו דמיון במקרא ולפי הענין יפתר בחוזק רוחו:

לשבעה נחלים — לשבע גזרים לעבור בו שבע גליות האמורות למעלה מאשור וממצרים וגו', ומאיי הים אינו מאותו צד:

והדריך — בתוכו את הגליות:

בנעלים — ביבשה:

והיתה מסילה — בתוך המים לשאר עמו: