Habakkuk Chapter 2

On my watch I will stand Habakkuk dug a circular hole, stood within it, and said, “I will not budge from here until I hear what He will say to me concerning this, my question why He looks and sees the prosperity of a wicked man.”

and what I will reply to those who come to contend with me.

when I am reproved mon aprobement in O.F.; the reproach one addresses to me. when I am reproved For they reprove me to my face that one should criticize the Divine standard of justice.

And the Lord answered me and said — Write for yourself the vision that will be revealed to you, and explain it well on the tablets so that one may read it swiftly. And this is the vision that you shall write.

For there shall be another vision for the appointed time A prophet shall yet arise at the end of the years, to whom a vision shall be revealed concerning when the appointed time shall be for the downfall of Babylon and the redemption of Israel.

and He shall speak of the end The speech that He shall say to him concerning the end of Babylon, (Jer. 29:10) “For at the completion of seventy years of Babylon.” וְיָפֵחַ is an expression of speech; and there are many uses of this root with similar meaning in the Book of Proverbs. Since speech is only the wind emanating from the mouth, he [the writer of the Scriptures] calls it פִּיחַ, blowing, and he calls it wind, e.g., (Ps. 33:6) “And with the wind of His mouth all their host.”

and it shall not fail; though it tarry it shall not fail to come, though that appointed time may take long to come. wait for it for...; it shall not delay at all after the seventy years. This clause can also be explained to mean: though he tarry, meaning the prophet Jeremiah. Jonathan renders: the prophecy is written and explained in the Book of the Torah. He translated כְּתֹב as כָּתוּב. It has already been alluded to in the Torah (Lev. 26:34): “Then shall the land placate [God concerning] its Sabbaths.” Israel sinned by violating seventy Sabbatical Years, in which they did not release the land, and, corresponding to them, they were exiled therefrom for seventy years. And so it is stated in II Chronicles (36:21): “Until the land placated its Sabbaths; all the days it lay waste, it rested to complete seventy years.” And so you find in Ezekiel (4:5): “And I have given you the years of their iniquity according to the number of days, three hundred and ninety days... (verse 6) I gave you a day for a year.” And Scripture says (verse 4): “And you lie on your left side, etc.” You are found saying that Israel provoked God for three hundred and ninety years until the Ten Tribes were exiled, and the tribe of Judah sinned for forty years, and from the time the Ten Tribes were exiled until the destruction of Jerusalem are the twenty-two years of Manasseh. The rest of Manasseh’s years were spent in repentance, for it is stated concerning him (II Kings 21:2f.) “And he did what was evil, etc.,... as Ahab... had made.” Therefore we count Manasseh’s evil years according to the number of Ahab’s years, and he reigned for twenty-two years. With two years of his son Amon’s reign, and eleven of Jehoiakim’s, and eleven of Zedekiah’s, the evil years total forty-six, and this prophecy was said to Ezekiel in the fifth year of Zedekiah. In any case, we find the time of their sinning four hundred and thirty years, for after this prophecy they tarried there six years. [I.e., the two tribes of Judah and Benjamin remained in the land for six more years] In four hundred years, there are eight Jubilee Years, and in every Jubilee cycle there are seven Release Years, making a total of fifty-six Release Years and eight years consecrated as Jubilee Years making all together sixty-four. In thirty-six years there are five Release Years, totaling sixty-nine consecrated years, and this final Jubilee year is also counted in the number, since it was not completed because of their iniquity. And here, this is what the Holy One, blessed be He, said to Habakkuk: A vision is already written in the Torah, but it is sealed. You write and explain on the tablets, for a vision of this appointed time will yet be revealed.

and He shall speak It is an expression [denoting] speech, and there are many similar instances throughout the book of Proverbs. Since speech is merely wind that goes out of the mouth, it is called פיח or רוח, wind, as in (Psalms 33:6) “and with the breath of His mouth, all their host.”

Behold, it is puffed up The soul of the wicked man is always wroth and full of desire, longing to swallow and never satisfied. עֻפְּלָה is an expression of insolence, as in (Num. 14:44) “And they acted insolently (וַיַעְפִּילוּ)”; and (Isa. 32:14) “Rampart (עֹפֶל) and tower.”

his soul is not upright within him His spirit is not satisfied within him, and he does not say, “What I have already acquired is enough.” Therefore, retribution shall come upon him.

but the righteous shall live by his faith Jeconiah the king, whom this wicked man is destined to exile - his righteousness shall stand for him, and on the day this one is cast out of his grave, Evil-merodach shall raise Jehoiachin’s head and place his throne above the thrones of the kings.

And surely he, whom wine betrays And surely, when Belshazzar, this one’s grandson, comes; the one whose wine shall betray him for he drank as much wine as a thousand (Dan. 5:1).

who widened Nebuchadnezzar.

a haughty man whose dwelling shall not remain [Belshazzar’s] dwelling and his residence shall not remain in existence, for he was haughty and said, with the counsel of the wine, to bring the vessels of the Temple; and he drank with them. That shall cause him to be slain, and the seed of Nebuchadnezzar to be destroyed, for a haughty man is a scorner; he shall not have a dwelling. Neither he nor his dwelling shall remain in existence.

his desire like the nether-world to attain all his desire with a full heart.

and he is like death Like the angel of death, who is not sated with slaying. So is this one not sated with all his possessions.

Shall not all these whom he [Belshazzar] collected for himself to pay himself tribute?

take up a parable against him and a figure they shall take up in their mouth an expression of a riddle concerning him. against him like עָלָיו, upon him.

And he shall say The one who says the figure of the riddle

Woe to him who increases what is not his! This is the figure: Woe to him who increases wealth and kingdom, and it is not his, for the kings of Media shall come and take everything.

How long? will he continue to increase when he is only loading upon himself a burden of iniquity like a beam of mud? עַב is an expression of a heavy beam, as we find concerning the Tabernacle of Ezekiel (Ezek. 41: 25): “And a wooden beam (וְעָב),” and (ibid. 26) “The casings of the House and the beams (וְהָעֻבִּים).”

awaken like וְיָקִּיצוּ

Since you have cast away many nations You have cast them and thrown them from their place.

all remaining peoples shall cast you away The nations that escaped.

because of the blood of man As revenge for the blood of Israel, called ‘man,’ as it is said (Ezek. 34:31): “You are man.”

and the violence done to the land The land of Israel.

the city Jerusalem.

Woe to him who gains evil gains Who robs money which is harmful to him. for his house To build a house for himself

to place his nest on high As it is written in the Book of Daniel (4:27): “Is this not the great Babylon, which I built up as a royal residence with the might of my power, etc.?” At the time this statement emanated from his mouth, [Nebuchadnezzar] was driven away from men, as it is said (ibid. 28): “When this word was still in the king’s mouth, etc.”

With this matter, you advised shame for your house For you advised to cut off many peoples, and you caused a loss for yourself.

to cut off an expression of stripping and peeling, as in (Lev — 14: 43) “Scraping the house.”

and you have sinned against your life As in (Prov — 20:2) “He who provokes him sins against his life.” He sins to lose his life; forsfait sa arme in O.F. he forfeits his soul.

For a stone For the stones that you stole shall cry from the wall.

and a chip of the wood shall answer it [the stone] — It shall answer aloud the stone that is opposite it; hence both of them cry.

and a chip shall answer it from a beam Jonathan renders — וְשִׁפָּא מִגּוֹ מָרֵישָׁא. שִׁפָּא is an expression of a chip; שְׁפָאִים in the language of the Sages; dokldours in O.F. - chips. מָרֵישׁ is a beam.

Behold, is it not from the Lord that the retribution has been requited to the perpetrators of wickedness?

And peoples shall toil until they are sated with fire When My wrath, which is like fire, shall come upon them until they are sated. בְּדֵי אֵשׁ - Asec in O.F.; enough; assez in modern French.

Woe to him who gives his friend to drink wine; and into that drink he adds and gathers his venom upon him, and also makes him [his friend] drunk with his venom. All this he does... in order to gaze upon their nakedness Upon their exposure, to see their nakedness. This is the wicked Nebuchadnezzar, who would give the kings wine to drink, intoxicate them, and practice pederasty upon them, as we state in Tractate Shabbath (149b). Another explanation. Woe to him who gives his friend to drink In Seder Olam, it [this verse] is expounded regarding Belshazzar, who gave the princes to drink with the vessels of the Temple, because of which they were smitten with zaraath and intoxicated by the wrath of the Holy One, blessed be He. On that night he [Belshazzar] was slain.

upon their nakedness So that their disgrace be revealed, and their enemies see their disgrace.

and become clogged up The “he” serves in this word as an expression of the reflexive, as in (Deut. 32:50) “And you shall be gathered to your people.” Here, too, הֵעָרֵל - you shall become clogged up with bewilderment and with astonishment of heart. Every expression of עָרְלָה is an expression of clogging, like (Jer. 6:10) “Their ear is clogged” and (Ezek 44:7) “Of clogged heart and of uncircumcised flesh.” Jonathan rendered: And become naked, an expression of (ibid. 16:7) “Naked and bare.”

the violence of the Lebanon the Temple.

and the plunder of cattle The plunder of your cattle, and your hordes that plundered My people Israel, shall break you.

because of the blood of man Because of the violence done to the blood of Israel.

and the violence of the land The land of Israel.

a city Jerusalem.

What did a graven image avail Babylon?

that the maker of his work trusted The man who formed it, who is the maker of this god of his.

in it He trusts in this creation of his, that it assists him, so he comes to make dumb idols.

Shall it teach? This is a question.

But the Lord is in His Holy Temple ready to exact retribution.

Silence the whole earth before Him הַס is an expression of silencing and the silence of destruction.

על משמרתי אעמודה, אחרי שהציע את התפלה והוכוח אשר ערך על הצלחת הרשעים האלה בני בבל, עמד על המשמר מצפה על תשובת ה' שיגיעהו ע"ז, ויש הבדל בין משמר ובין מצור, המשמר נעשה להיות הגנה על הנשמר, כמו שומרי משמרת בית המלך, משמרת הבית, והמצור נעשה לכבוש את הדבר שהוא צר עליה, ר"ל כי בדבריו שדבר בסי' הקודם היו שני דברים, א] מה שהתפלל על ישראל להסיר מעליהם הרעה, ב] מה שהתוכח על הצלחת בבל הרשעים, ודלתות הכתוב מקבילים על משמרתי אעמודה ואצפה לראות מה ידבר ה' בי, על מה שהתפלל על תשועת ישראל ע"ז לא יכול לדבר בדרך ויכוח כי ידע שישראל נתחייבו עונש ע"י מעשיהם הרעים רק בא בדרך תפלה ועמד על המשמר מה ידבר ה' בו, להודיעהו מתי יהיה אחרית הזעם ועת התשועה, ואתיצבה על מצור לראות מה אשיב על תוכחתי, על מה שטען על שלות בבל והצלחתם בזה התוכח בדרך ויכוח מדוע דרך רשעים צלחה למה תביט בוגדים למה תראני און, ובזה התיצב על מצור כלוחם ורוצה לכבוש ולנצח בויכוח שלו, וצפה לראות מה שישיב על תוכחתו וויכוחו, ואמר מה אשיב כי לא היו תלונותיו נגד ה' רק ספר תלונות הדור שהם נושאים ריב ומדון על דרכי ההשגחה (וכמ"ש ויהי ריב ומדון ישא) ושהוא רוצה לדעת תשובה מה ישיב על הויכוח שמתוכח בענין זה:

ויענני ה' כתוב חזון, ה' ענהו והודיעו מפלת בבל ושאחריתם להכרית, ולא הודיע לו הזמן המוגבל לזה כי ע"ז נתיחד נביא אחר שיהיה אחריו שהוא ירמיה, רק הודיעו בחזון את מפלתם, וצוהו שיכתב את החזון על הלוחות ושיבאר אותו, שיבין בו כל אדם, והיה הבדל בין דבר הנכתב בספר שלא כולם קראו בספרים ובין דבר הנכתב על הלוחות שיד הכל ממשמשים בה, וכן צוה שיבאר הדברים ולא יהיה בנבואתו דבר סתום למען ירוץ קורא בו שידעו הכל את פירושו:

כי עוד חזון למועד, הודיע לו שאליו לא יגלה את המועד והזמן מתי יהיה מפלת בבל, שע"ז יבא עוד חזון מיוחד ע"י ירמיה, שהוא ראה חזון של המועד שזה יהיה במלאות לבבל שבעים שנה שנשלמו בשנת שלש לבלשאצר גם הודיע לו שהמועד של מפלת בבל, אינו הקץ, ר"ל שיהיה רק פקידה ולא קץ הפלאות, כי אחר שיגאלו ישראל מבבל יגלו שנית, והקץ שהיא הגאולה האחרונה לא יהיה אז, ויש עוד יפח לקץ. עוד יקום נביא שהוא ידבר וינבא על הקץ אשר לא יכזב ויופסק, כי המועד יכזב, ר"ל שיופסק אח"ז כי עוד יגלו שנית, אבל הקץ לא יכזב כי לא יהיה אחריו גלות, ודניאל הוא יפיח את הקץ אשר לא יכזב רק יהיה תשועה עולמית, אם יתמהמה הגם שהקץ האחרון יתמהמה, בכל זה חכה לו כי בא יבא ולא יאחר, ר"ל כי יש הבדל בין מתמהמה ובין מתאחר, שהמאחר יאחר זמן הקבוע ומוגבל, ואם יש לדבר זמן אלף שנים הגם שמתמהמה בכ"ז אם בא בעת הקבוע לסוף אלף שנים לא אחר את הזמן הקבוע, והנה הגאולה האחרונה יש לה שני זמנים זכו אחישנה לא זכו בעתה, והגם שכשלא יזכו יתמהמה, כי הקץ הקבוע בעתה הוא מוגבל לזמן רחוק מאד, בכ"ז כשיגיע הזמן המוגבל לא יאחר אותו, ובא יבא הקץ בכל אופן:

הנה עפלה לא ישרה נפשו בו, מי שנפשו אשר בו לא ישרה הנפש ההיא תתעפל ותתחזק לחשב קצין ולדחק את הקץ, הודיע לו כי רבים יכשלו ויעפילו לעלות בכח ובתוקף להביא את הקץ, כמ"ש ופריצי בני עמך יתנשאו להעמיד חזון ונכשלו, שיעמדו כמה נביאים מזוייפים ויגרמו כמה רעות לישראל, ושיעמדו רבים שיעפילו להעמיד חזון ולחשב קצין וכשלא יבא בזמן הנחשב להם יצאו מן הדת, אבל וצדיק באמונתו יחיה, הצדיק אשר ישרה נפשו בו, לא תעפל נפשו לחשב קצין ולהעמיד חזון, רק יחיה באמונתו ויאמין כי יש יום לה' וידום לה' ויתחולל לו:

ואף, עתה התחיל להודיע לו החזון של מפלת בבל, שהגם שלא הודיע לו המועד, הודיע לו באיזה אופן יהיה, שידוע שבשנת שלש לבלשאצר עשה לחם רב ולקבל אלפא חמרא שתה, ובמשתה היין צוה להביא לפניו כלי המקדש ושתה בהם יין הוא ושריו ונשיו, והודו לאליליהם שהם גברה ידם על אלהי ישראל כי אין לו יכולת להוציא כלי קדשו מידו (כי מנה אז את הזמן המיועד מפי ירמיהו וחשב שעבר הזמן), ואז שלח ה' מלאכו וכתב על הכותל מנה מנה תקל ופרסין, שפתר לו דניאל שעל שחלל קדש ה' ועל שיחס הכח והעצמה לאלילי כסף וזהב, נפרס מלכותו ונתנה למדי ופרס, ובו בלילה הומת בלשאצר והיה קץ למלכות בבל, ואחר שרמז זה למעלה במ"ש אז חלף רוח ויעבור ואשם זו כחו לאלהו, שספר הצלחת מלך בבל, ורשעתו אז שנכנסה בו רוח בבלשצר ליחס הכח לאלהיו של זהב וכסף, והפסיק בתפלתו וויכוחו עד הנה, בא החזון ופירש לו הדבר בפרטות, אומר אף כי שחוץ ממה שחלף עליו רוח התנשאות, בגד היין בגבר יהיר, שהיין שתה הוציאו מדעתו עד שהזיד לחלל כלי המקדש ולשתות בהם, ועל כן ולא ינוה, לא ישאר עוד בנוהו והיכלו, כי תיכף נהרג והושלך מהיכלו, עתה יבאר הדבר בפרט, כי הרחיב כשאול נפשו, שהרחיב נפש תאותו כשאול שאינו שבע לעולם לקבל מתים כמ"ש שאול ואבדון לא תשבענה, והוא עצמו דומה כמות ולא ישבע ג"כ, ר"ל כי המליצה תדמה את המות שהוא שליח השאול, שהשאול ואבדון הצועק הב הב ישלח את המות להמית נפשות ולהביאם אל השאול, (כמו שתמצא במליצת ישעיה כ"ח ט"ו עיי"ש), עפ"ז ימליץ שנפש תאותו לאכול ולשתות ולאסוף הון ותענוגים שהיא כשאול, תשלח אותו שהוא כמות, להמית נפשות רבות ולהכרית גוים ועמים כבירים, ותאותו לא תשבע לעולם, וכן הוא לא ישבע מהמית נפשות, ועי"כ ואסף אליו כל הגוים אשר כבשם במלחמותיו:

הלא אלה כולם, כל העמים אשר כבש, עליו משל ישאו, ומליצה חדות לו, והמשל הזה יש לו מליצה, שהוא פתרון המשל, ונאמר בדרך חדה, ומהו המשל? הוי המרבה לא לו. המשילו עליו משל מאיש שהוא לוה תמיד מעות מאחרים ברבית, ואינו לוה המעות לצורך עצמו רק לצורך אחרים, והוא מקבל עליו תשלומי המעות וגם לשלם את הרבית וז"ש המרבה ר"ל שלוה ברבית, לא לו שלא לצורך עצמו, עד מתי, ר"ל ואין לו גבול בזמן שלוה תמיד ואינו משלם, ומכביד עליו עבטיט, ר"ל והוא מקבל עליו את העבוט והחוב שהוא מחויב לשלם את אשר עבט ולוה:

הלא פתע יקומו נושכיך, הלא יקומו לוקחי הנשך והתרבית ויתבעו ממך תשלומי הנשך שחייבת, וגם יקצו מזעזעיך הלא יקיצו משנתם הבעלי חובות שיזעזעו אותך לשלם גם הקרן, וכשלא יהיה לך לשלם והיית למשסות למו, זה הוא המשל, ועתה מפרש המליצה ופתרון המשל:

כי אתה שלות גוים רבים, זה הוא ההלואה שנאמרה במשל ששללת גוים רבים והוא אצלך בהלואה ואתה חייב לשלם את השלל ששללת וגם רבית ונשך, וגם היית מרבה לא לו כי השלל ששללת הוא שמור למדי ופרס שהם יקחוהו מידך ואתה תצטרך לשלם, כי קבלת העבוט עליך, ישלוך כל יתר עמים, הוא הנמשל של מ"ש הלא פתע יקומו נושכיך, שכל העמים שיותרו מן הגוים שהרגת הם ישללו אותך, ושיעור הכתוב ישלוך קריה וכל יושבי בה מדמי אדם וחמס ארץ, שבעד החוב הגדול שאתה חייב לשלם דמי אדם ששפכת, וחמס ארץ שחמסת וגזלת, ישלוך כל יתר עמים קריה וכל יושבי בה, ישללו ממך את הקריה שהיא בבל עיר המלוכה, וכל יושבי בה, שהם יהיו לשלל בעד פרעון החוב והרבית של דמי אדם וחמס ארץ:

הוי בוצע בצע, ר"ל וא"כ הלא הבצע שבצע הוא רע לביתו, שעי"כ יחרב ביתו וממלכתו, ומפרש שע"י שרוצה לשום במרום קנו, לבצר את מלכות בבל ולהגדילה על כל ממלכות הארץ, וע"י שרוצה להנצל מכף רע שלא ישלוט אדם בו לקחת מלכותו מידו:

יעצת, לתכלית זה לשום במרום קנך יעצת בושת לביתך, ומהו העצה? יעצת קצות עמים רבים וחוטא, שיעצת לקצות ולהחריב גוים רבים, וגם לקצות עמהם חוטא אחד, ומי הוא החוטא? נפשך! שגם נפשך תקצה עמהם, וגם אתה תספה:

(יא-יב) כי אבן מקיר תזעק הוי בונה עיר בדמים, ר"ל שהלא כל אבן ואבן ששמת בקיר הבנין של בבל יזעק מן הקיר ויאמר הוי בונה עיר בדמים, שבנית עיר בבל בדמים ששפכת, והמאמרים מקבילים כי אבן מקיר תזעק הוי בונה עיר בדמים וכפיס מעץ יעננה הוי כונן קריה בעולה, שתחלה בונים את העיר בבנין של אבנים, ואז יצעק כל אבן הוי על שבונה הבנין בדמים ששפך, ואח"כ מכוננים הקריה. שהוא תקרת הבנין שמניחים בגמר הבנין למעלה שהוא מעצים, ואז הכפיס יענה להאבן מן העץ שבו מקרה את הקירוי ויאמר הוי כונן קריה בעולה, שגם גמר הבנין הגם שאז כבר חדל לשפך דמים כי כבר כבש את כל העמים, בכ"ז כנן אותה בעולה משוד וחמת:

הלוא הנה מאת ה' — הכפיס יודיע מן העץ כי יצאה הגזרה מאת ה' לשלם לעושה הרעה כרעתו, וייגעו עמים בדי אש שיציתו אש בתקרת העיר ובעצים שנתנו שם בעולה, וכל העמים ייגעו לכבות את האש ולא יכולו, והאבן תודיע מן הקיר כי לאומים בדי ריק יעפו שאח"כ יחריבו בנין החומה עצמה של האבנים, והלאומים ייעפו להציל את הבנין ויהיה לריק, וכן אמר (ירמיה נ"ח) חומת בבל הרחבה ערער תתערר ושעריה הגבוהים באש יצתו וייגעו עמים בדי ריק (ר"ל להציל החומה) ולאומים בדי אש ויעפו (ר"ל להציל השערים והתקרה של עץ):

כי תמלא, וזה בא ע"י שחלל כלי המקדש וע"י הכתב שכתב המלאך על הכותל והודיע לו אח"כ ע"י דניאל שקצף ה' עליו על שחלל כלי קדשו ושבח לאלהי כסף וזהב, ועי"כ נהרג בלשאצר ונכבשה בבל, ובזה נודע לכל העמים כבוד ה' וכחו וגבורתו והשגחתו וז"ש כי תמלא הארץ לדעת את כבוד ה' כמים יכסו על ים, כי דבר זה נתפרסם למלכי מדי ופרס שצרו אז על עיר בבל והודיעו לכל העמים כבוד ה' ועזוזו:

הוי, עתה יספר גוף המעשה, איך בא ענשם ע"י ששתו יין מכלי בהמ"ק, אמר הוי משקה רעהו, שבלשצאר השקה את רעיו שהם שריו מכלי המקדש, מספח חמתך, זה מבואר עפמ"ש (בירמיהו נ״א:ל״ט) בחמס אשית את משתיהם והשכרתים למען יעלוזו וישנו שנת עולם, שעת החלו לשתות מכלי המקדש שם להם ה' חימום גדול שנתחממו מאד, ואח"כ נשתכרו עד שישנו בתרדמת עולם ולא שמעו מהריגת בלשאצר ומבוא חיל פרס ומדי, והחיל הרגו אותם בשנתם ולא הקיצו עוד, וז"ש במה שהשקית את שריך הם נספחו ונתחברו אל חמתך וחומך, עי"ז נתגדל ונתרבה חום המשתה, ואף שכר וגם נשתכרו מאד, למען הביט על מעוריהם עד שהקיאו את היין מרוב השכרות וכולם ראו קיאתם:

שבעת קלון מכבוד, אומר אליו, אתה בלשאצר שבעת דבר נקלה מן דבר נכבד, ר"ל מן כלי בית ה' המכובדים שבעת ושתית יין הנקלה והמבוזה, (כי מה ששתו יין מן הכלים היה הכוונה כדי לבזות הכלים, כי שתית היין הוא דרך גנאי יותר משתית המים כמ"ש בפי' דניאל במש"ש אשתיו חמרא), לכן שתה גם אתה והערל, תשתה כוס התרעלה שה' ישקה אותך כוס רעל, ומפרש ממה ישתה רעל? תסוב עליך כוס ימין ה' כוס התרעלה שיסוב עליך מן ימין ה', הוא ימין המלאך ופס היד שכתבה על הכותל שלמעלה מן המלך מנא מנא תקל ופרסין, שמן ימין ה' אשר כתבה עליו הדברים האלה שתה כוס התרעלה, וקיקלון על כבודך תחת ששתית קלון מכבוד ה' וכלי המקדש, בא קיא וקלון על כבוד:

כי חמס לבנון יכסך, כי החמס שעשית אל הלבנון שהוא הבהמ"ק מה שחללת כלי המקדש, החמס הזה יכסך בקלון, ושוד בהמות יחיתן שיעור הכתוב ושוד בהמות יחיתן קריה וכל יושבי בה מדמי אדם וחמס ארץ, יען קרא את בהמ"ק בשם לבנון, ציירו במליצתו כיער הלבנון, כאילו יער הלבנון שלח את החיות הטורפות שנמצאו בו, ושוד בהמות הלבנון יחיתן קריה וכל יושבי בה, שהם טרפו קרית בבל ויושביה, וכן ירמיה צייר מפלת בבל בסגנון זה, הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל נוה איתן (ירמיהו נ׳:מ״ד) שדמה חיל פרס ומדי כאריות שבאו מא"י וגאון הירדן לנקום נקמת א"י, ואת בבל המשיל לצאן (אם לא יסחבום צעירי הצאן) ואמר שזה יהיה דמי אדם ששפכו וחמס ארץ שהחריבו, וגם תפס שם בהמות לרמוז אל הבהמות שהיו גם בלבנון המליציי שהוא בהמ"ק שהם הקרבנות שהקריבו שמה ונתנו דמם בכלים אשר חלל עתה, וכאילו התעוררו בהמות האלה והביאו שוד וחתת על קרית בבל:

מה הועיל פסל, עפ"ז מתוכח עמהם על מה ששבחו לאלהי כסף זהב, כמ"ש אליו דניאל ועל מארי שמיא התרוממת ולמאניא די ביתיה היתיו קדמך וגו' ולאלהי כספא ודהבא נחשא פרזלא די לא חזין ולא שמעין ולא ידעין שבחת ולאלהא די נשמתך בידיה לא הדרת, אומר ראו נא עתה מה הועיל לכם הפסל אשר שבחת אותו שהוא נצח לאל עליון? הכי הציל אתכם מידו? ובאר גנות הפסל מצד החומר והצורה והפועל והתכלית, מצד הפועל אומר כי פסלו יוצרו הלא הפועל אותו הוא בן אדם שיצר ופסל אותו, ומצד החומר אומר מסכה שחומרו ממתכות הנתך ונסך, ומצד הצורה אומר שהוא מורה שקר, ומצד התכלית אומר כי בטח יוצר יצרו עליו לעשות אלילים אלמים, שיעור הכתוב כי בטח היוצר (מה שבטח) צריך עליו, ר"ל מה שבטח הנוצר על היוצר זה יבטח היוצר על הנוצר, שהנוצר בטח על היוצר שיעשה אליל אלם, (כי יותר מזה לא יוכל היוצר לעשות כי אינו יכול לתת בו רוח חיים ודבור) ובטחון זה בעצמו יבטח היוצר להשיג מן הפסל הנוצר שיעשה אותו אליל אלם, וזה מליצה על בלשאצר שנהרג וסר ממנו רוח החיים ושוכב כאבן דומם כמו האליל אשר עשהו ובטח עליו שאין רוח חיים בקרבו, ומפרש.

הוי אומר לעץ הקיצה המליץ יצייר נשגבות, מצייר את גויית בלשאצר שנהרג והוא שוכב פגר אלם בלא רוח חיים, ומלובש בבגדי זהב וכסף, כציור האליל שלו, שהוא ג"כ פגר אלם תפוש זהב וכסף ואין רוח חיים בקרבו. עד שיצייר שהאליל עשה את בלשאצר שעבד אותו להיות דומה אליו, שיהיה פסל לבוש זהב וכסף בלא רוח חיים, עפ"ז יאמר הוי! קורא אני, מי שהוא אומר לעץ הקיצה, ר"ל בלשאצר שעבד את פסל העץ והאבן והיה קורא אליו בתפלתו שיקוץ משנתו ויתעורר לשמוע תפלתו, הוא יורה, היינו בלשאצר יורה וילמד ויברר כי כנים דברי מה שאמרתי שהיוצר ישיג מן הפסל את אשר השיג הפסל ממנו שיתהוה ממנו אליל אלם, כי הלא הוא (בלשאצר) תפוש זהב וכסף שפגרו מלובש בו וכל רוח אין בקרבו כי יצאה נשמתו, הרי שע"י הבטחון שבטח על הפסל נעשה אליל אלם כמוהו:

וה' אולם ה' אשר בזיתם אותו וחללתם כלי היכל קדשו, עדיין הוא בהיכל קדשו שהוא הבה"מ ועשה משפט להמחללים כלי היכלו, הס מפניו כל הארץ כי בזה יכירו כולם כבוד ה' וייראו מפניו, כמ"ש (פסוק י"ד) כי תמלא הארץ לדעת את כבוד ה':