Nehemiah 11

אחד מן העשרה — שבישראל למען ישבו בירושלים לשמור העיר:

ותשע הידות — תשעה חלקים שבישראל:

המתנדבים — אשר נדבה רוחם אותם להיות יושבים בירושלים לשמור העיר מן האויבים:

ואלה ראשי המדינה אשר ישבו בירושלים — הוא שנאמר בסמוך ובירושלים ישבו בני יהודה וגו':

מבני יהודה עתיה וגו' — חוזר ומפרש מבני יהודה מי ומי היו וכל הפרשה אינה מונה כי אם הגדולים והחשובים שבהם:

פקיד — ממונה:

משנה — אחר (הפקיד):

נגיד — ממונה:

נגיד בית האלהים — ממונה על בית אלהים:

ואחיהם עושה המלאכה לבית — וחבריהם שהיו עובדים עבודת הבית וקרבנותיו:

ראשים לאבות — ראשי בית אב ממשפחות הכהנים:

ופקיד עליהם — ממונה עליהם:

על המלאכה החיצונה — אשר לבית כגון בנייני בדק הבית ועצי המערכה שהיו מביאים מבחוץ:

ראש התחלה יהודה לתפלה — הוא היה ראש וממונ' וגדול לפתוח תחלה להודות בתפלה ובזמירות שירותיהם של לוים, יהודה כמו יודה והה"א נכנסת בתיבה שלא לצורך כמו יוסף יהוסף:

והשוערים — ממונין על שערי המקדש:

איש בנחלתו — כל אחד בנחלתו היו יושבים:

בעופל — מקום אחד אשר בירושלים:

על הנתינים — ממונים על הנתינים:

ופקיד הלוים — ממונה על הלוים אשר בירושלים:

לנגד מלאכת — על מלאכת הבית ממונה כגון בנייני בדק הבית ושאר דברים שמוציאין ממון למעשה (למעשר) הבית כענין שנאמר למעלה ושבתי ויוזבד על המלאכה החיצונה וגו':

כי מצות המלך עליהם — והמלך היה מאמין בהם:

על המשוררים — להוציא ממון מאוצר המלך דריוש:

דבר יום ביומו — כדי לעשות צרכי הבית:

ליד המלך — הוא היה מצרן לעצת המלך דריוש:

לכל דבר — לכל דבריהם אשר לעם לדבר עליהם אל המלך:

מחלקות יהודה לבנימין — היו מחלקין במחלקותם אנה ואנה בארץ יהודה ובנימין:

וישבו, עתה יספר איך גמר את הדבר שעלה בלבו ליחס את העם כדי להושיב מכל משפחה ומשפחה בירושלים שלא תהיה חרבה [כנ"ל ז' ד' ה'], שאחר שקבלו עליהם להחזיק ידי הכהנים ובית אלהים, נשארו השרים לשבת בירושלים, ושאר העם הפילו גורלות והפרישו מעשר גם מן העם לשבת בירושלים:

ויברכו, וחוץ מזה התנדבו רבים שלא נפל עליהם הגורל וברכו אותם על נדבת לבם, כי ישיבת כרכים קשה כמ"ש חז"ל ע"ז:

ואלה, ר"ל הנזכרים לקמן, ובערי יהודה, ר"ל ושאר העם נשארו יושבים בערי יהודה, איש באחוזתו בעריהם שישבו שם אבותיהם קודם שגלו:

ובירושלים ישבו, דע שהדברים המוזכרים פה נמצאים ג"כ בדה"א [סי' ט'] ושם נמצאים שנויים רבים, ויש בין הנוסח שם ופה סתירות רבות, שהמפרשים אמרו בם דברים זרים, אולם הרכסים כולם יהיו למישור, עפמ"ש שספר עזרא הוא השלמת ספר דה"י, ועזרא הסופר חבר ספר עזרא לס' דה"י שכתב קודם לו, ונחמיה השלים ס' עזרא, וכבר התבאר אצלי שהשנויים שנמצאו בד"ה מן ספרים הקודמים להם, סבתם הוא מפני שעזרא כותב ספר דה"י חזר הדברים שנאמרו בספרים הקודמים לפרש או להוסיף בהם איזה דבר שלא נזכר שם עד שדבריו לרוב אינם הכפלת מן הספור ספרים הקודמים רק הוספה על הקודם, ובזה עלה בידי ת"ל לישב רוב השאלות והסתירות בספר זה, וכן נחמיה כשחזר פה הדברים שכבר כתב עזרא בד"ה לא בא להעתיק דברים הקודמים, רק כתב הוספות על הקודם מה שלא נזכר שם, ובזה תראה שהתחיל ואלה ראשי המדינה אשר ישבו בירושלים, זה דברי נחמיה, מעתה מעתיק הלשון שכתב עזרא בדה"י ובערי יהודה ישבו וכו' ובירושלים ישבו וכו' למען נדע שהוא מעתיק מספר דה"י ומלשונו, ושם כתב מן בני יהודה ומן בני בנימין ומן בני אפרים ומנשה, ונחמיה זה דלג כי כבר נכתב שם, ופה כתב מבני יהודה עתיא בן עוזיא וכו' ושם נאמר עותי בן עמיהוד בן עמרי בן אמרי בן בנימין בני פרץ בן יהודה, כי עזרא לא כתב כל שלשלת היחוס עד פרץ, ולא חשב בין עותי ובין פרץ רק ארבע דורות, והמותר הניח, ונחמיה מצא בספר היחוס עוד אנשים רשומים, והוסיף בין עותיא ובין אמריה [שהוא אמרי הכתוב שם] עוד שני אבות מסוימים, וכן בין אמריה ולמעלה הוסיף בנימין שהיה ג"כ איש מסויים, והמותר שלא היו אנשים רשומים הניח:

ומעשיה, בד"ה [שם ה'] ומן השלוני עשיה הבכור ובניו, שהוא מעשה דפה, ונחמיה מצא היחוס והוסיף באור על דברי עזרא, ומ"ש השלוני הוא איש מסויים מבני פרץ שהיה ראש המשפחה:

כל בני פרץ, בד"ה נאמר עוד ומן בני זרח יעואל ואחיהם שש מאות ותשעים, ונחמיה לא העתיק זה אחר שכבר מבואר בדה"י, רק ששם חשב חשבון הכולל בני פרץ וזרח היו תר"צ, ונחמיה באר שבני פרץ לבדם היו ארבע מאות ששים ושמונה, ומזה נדע ע"פ ספר דברי הימים שבני זרח לבדם היו רכ"ב, עד שסך כולם ביחד היו כמו שנזכר בדה"י:

ואלה בני בנימין סלוא בן משלם, ובדה"י כתב סלוא בן משלם בן הודויה בן הסנואה, ונחמיה מצא ביחוס של סלוא עוד אנשים מצוינים והוסיף שהיה בן משולם בן יועד וכו' שכל אלה האבות עד ישעיה היו בין משולם ובין הודויה שכל זה דלג עזרא, ובד"ה נזכר עוד יבניה בן ירוחם ואלה בן עזי בן מכרי ומשולם בן שפטיה וכו', וכ"ז דלג נחמיה מפני שלא היה לו להוסיף בזה דבר חדש, וכבר ידע זאת כל הרואה ספר דה"י, רק הוסיף על ד"ה ואחריו גבי סלי שזה לא נזכר בספר דה"י, ושם נאמר ואחיהם לתולדותם תשע מאות וחמשים וששה, ולמדנו נחמיה דבר חדש שמשפחת סלוא עם גבי סלי, היו תשע מאות עשרים ושמונה ומזה ידענו שהשלש משפחות שהוסיף בדה"י שהם יבניה ואלה ומשולם לא היו רק כ"ח אנשים, ועם התשע מאות עשרים ושמונה של משפחת סלוא היה המספר שבדה"י:

ויואל וגו', זה לא נזכר בדברי הימים, והוסיף נחמיה דבר שלא שמענו מספר הקודם:

מן הכהנים, בד"ה [פסוק י'] כתיב ידעיה ויהויריב, ולמדנו נחמיה שידעיה היה בן יהויריב ונחשב עם אביו לשנים:

שריה בן חלקיה, ובדברי הימים [י"א] עזריה בן חלקיה בן משולם, הנה חלקיה היה אבי שריה כהן גדול הנהרג מנ"נ, אביו של יהוצדק אבי אביו של יהושע שהיה כ"ג בימי נחמיה, ועזריה היה בן בנו של חלקיה מבן אחר לא משריה כ"ג, ועקר שמו היה שריה ובבבל נקרא עזריה וכ"כ עזרא בד"ה, ונחמיה תקן ולמד שעקר שמו היה שריה, ומ"ש נגיד בית האלהים אינו כ"ג כי יהושע בן יהוצדק היה הכהן גדול כנודע:

ואחיהם, בדה"י חשב עוד עדיה בן ירוחם וגו' ומעשי בן עדיאל וגו' ואחיהם ראשים לבית אבותם אלף ושבע מאות וששים, ונחמיה בא להוסיף על דברי עזרא ולהודיע בפרט כמה היה כל אחד, והודיע כי ידעיה יהויריב יכין ואחיהם היו עושים המלאכה לבית, דהיינו עבודת הבית וקרבנותיו, ושהיה מספרם שמונה מאות עשרים ושנים, זאת שנית שעדיה בן ירוחם ואחיו היו מאתים ארבעים ושנים, [והוסיף ביחוס של עדיה בן ירוחם שלשה אבות שהשמיט עזרא], ושהיה עוד עמשסי בן עזריאל בן אחזי [הוא לא נזכר בדברי עזרא, ונחמיה השלים ובאר הדברים] והיו מאה ועשרים ושמונה סה"כ אלף קצ"ב, וידענו ממילא שמעשי בן עדיאל ואחיו הראשים היה מספרם תקס"ח, ובזה עולה המספר הכולל כמו שהוא בדה"י אלף תש"ס:

ומן הלוים, בדה"י חשב שמעיה בן חשוב, ובקבקר חרש וגלל, ומתניה בן מיכה בן זכרי בן אסף ועובדיה בן שמעיה בן גלל בן ידותון וברכיה בן אסף בן אלקנה היושב בחצרי נטופתי, ולא פי' לא מה היו עבודתם ולא את מספרם, ובא נחמיה ופי' ששמעיה בן חשוב היה ממונה על המלאכה החיצונה אשר לבית, כגון בניני בדק הבית ועצי המערכה שהיו מביאים מבחוץ כפרש"י, ושהיו עמו עוד שבתי ויוזבד שלא זכר עזרא בד"ה, גם הוסיף ביחוס של שמעיה בן בוני, כי שמעיה היה מבני מררי כמ"ש בד"ה והזכיר שם ראש היחוס שנזכר חשביה [בדה"י א' ו' ל'], ונחמיה הודיע ראש היחוס בני שנזכר שם [פסוק ל"א] שהוא ארבע אבות למעלה מן חשביה והיה נודע יותר:

גם שעזרא הזכיר בקבקר חרש וגלל ומתניה, ומשמע שבקבקיה היה גדול ממתניה, בא נחמיה והודיע שמתניה היה קודם במעלה, וז"ש ומתניה ראש התחלה, ר"ל שהיה תחלה וראש קודם לבקבקיה וחרש וגלל, ושהיה ענינו יהודה לתפלה, ר"ל להודות ולהתפלל, ושבקבקיה היה משנה מאחיו ובמדרגה אחריו נגד יתר אחיו הנחשבים בדה"י שהם חרש וגלל, שהם היו אחר בקבקיה. ויל"פ שיהודה לתפלה הוא שם, שהיה נקרא שמו יהודה לתפלה או שהם שני שמות, אחד יהודה ואחד לתפלה, וכמו בד"ה [א' כ"ה] גדלתי ורוממתי עזר יש בקשה כולם שמות אנשים ולפ"ז יהיה הוא עצמו שם על הידות [לקמן י"ב ח'] ור"ל מתניה היה ראש התחלה, ויהודה לתפלה ובקבקיה היה משנה מאחיו ר"ל שני למתניה במעלה. ועתה בא להודיע מספרם שלא נזכר בדה"י ואמר שעם עבדא בן שמוע שהוא עובדיה בן שמעיה בן גלל בן ידותון שנזכר בדה"י היה מספר הלוים רפ"ד ואמר כל הלוים בעיר הקדש להוציא מן המספר ברכיה בן אסא היושב בחצרי נטיפותי שהזכיר בדה"י שם שלא ישב בירושלים ואינו מן החשבון:

והשוערים, מפני שבד"ה [פסוק י"ז] אמר השוערים שלום ועקוב וטלמון ואחימן ולא הודיע מספרם, באר נחמיה שהשוערים עקוב וטלמון, ואחיהם [היינו שלום ואחימן] היה מספרם מאה ושבעים ושנים, ומספר הזה היה מוכרח שאם יתחלק לשבעה חלקים לז' ימי השבת יהיה בכל יום כ"ד לוים לכ"ד משמרות ששמרו במקדש וארבעה הראשים שלום ועקוב וטלמון ואחימן שחשב בד"ה:

ופקיד הלוים, גם זה לא נזכר בד"ה כמו שלא נזכר שם פקיד של יהודה ובנימין [פסוק ט'], ופקיד הכהנים [פי"ב], מבני אסף המשוררים לנגד, ר"ל שהיה מבני אסף שהיה להם זכות מימי דוד ע"ה להיות נגידים על מלאכת בית האלהים, [נגד הוא מענין נגיד, והוא שם המופשט על הנגידות]:

כי מצות המלך עליהם, שכן צוה המלך דוד שהם יהיו הנגידים והממונים תמיד, כי כ"ז היה ערוך מימי דוד כמ"ש בד"ה שם, ואמנה על המשוררים, וגם הוא היה האומן במלאכת השיר ומלמד ופוקד על המשוררים דבר יום ביומו איזה שיר יאמרו ואיזה ניגון ינגנו בכל יום כי היה אומן במלאכת השיר (אמנה מלשון מעשה ידי אמן, שהוא המהיר במלאכתו). וגם יל"פ מ"ש כי מצות המלך עליהם שעל ידי שהיה להם זכות לזה מימי דוד גם מלך פרס קיים זכותם וצוה שהם יהיו על מלאכת בית האלהים:

ופתחיה, הוא היה ממונה מהמלך על כל דבר הצריך לעם, ענינים שהם חוץ מבית אלהים:

ואל החצרים, אחר שפירש היושבים בירושלים חזר למ"ש שבערי יהודה ישבו איש באחוזתו, שמבני יהודה ישבו בערי יהודה ובני בנימין ישבו בערי בנימין:

ומן הלוים מחלקות, ר"ל נתחלקו ליהודה לבנימין (הלמ"ד מוסב גם למעלה) שיש שישבו בין בני יהודה ויש בין בני בנימין, כי הלוים לקחו עריהם מיתר השבטים, כי מחלק יהודה ובנימין הפרישו לכהנים (יהושע כ"א ד') ואחר שלא יכלו להתישב בערי אחוזתם שהיה רחוק מירושלים התישבו בין בני יהודה ובנימין כמ"ש (לקמן י"ב כ"ט) שבנו להם הלוים חצרות סביבות ירושלים: