Micah 7

Woe is to me —The prophet laments over himself, “Woe is to me that I was appointed a prophet at this time, when there are no righteous people in the generation.”

as the last of the figs Heb — כְּאָסְפֵּי. This is vowelized with a “chataf kamatz” because it is not a verb in the present tense, like:, יוֹשֵב, sits, and אוֹמֵר, says; rather, it is a gerund, as in (Isa. 33:4): “The gathering of (אֹסֶף) the locusts”; like the gathering of קַיִץ. These are the last figs, which are inferior. And so did Jonathan render: as the late figs of the summer.

as the gleanings of the vintage —As the gleanings after the vintage — [from Jonathan ]

there is no cluster to eat —As the Targum renders — There is no man who has good deeds.

a first ripe fig my soul desires —A good fig, which ripens in its time, as the Targum renders: My soul desired the good ones.

and there is no upright among men —There is no upright man among men.

each one hunts his brother with a net —They hunt with their net and with their trap.

[in return] for the evil of their hands, do they expect that He will benefit them? —Do you expect that He will benefit you as the reward for the evil of your hands?

the prince asks —for a bribe.

and the judge —who judges the case is also in the payment — When he is a robber and is liable according to law, he says to his fellow judge, “Do me a favor in this case, and I will vindicate you in another case.”

and the great man speaks what is in his heart —The king or the prince states in the case what his heart desires. what is in his heart Heb. הַוַּת נַפְשׁוֹ. He speaks what is (הוֶֹה) to his will and to his desire. Cf.(Jer. 15:1) “I have no desire for this people.” And so did Jonathan render: The desires of his heart.

and they weave the web —They made it into a rope of sin amongst the three of them. As the cart ropes, so is the sin, for a rope is braided of three strands. So have I found in the Jerusalem Talmud ( Taanith 2:1): We made it like a web of sins.

The best of them is like a brier —The best among them — it is as hard to extricate oneself from his hand as from a brier ( Targum Jonathan ). It is as hard to extricate oneself from their hand as [it is to extricate] the briers that are entangled in wool.

the most upright, [worse] than a thorn hedge —The most upright among them is worse than a thorn hedge. than a thorn hedge Heb. מִמְּסוּכָה. Cf. (Isa. 5: 5) “Remove its hedge (מְשׂוּכָּתוֹ).”

the day to which you look forward —On the day to which you look forward for good, your visitation shall come.

their perplexity Heb — מְבוּכָתָם. [ Jonathan renders:] עֲרָבוּלָהוֹן. Cf. (Ex. 14:3) “They are entangled (נְבֻכִים).” Their confusion.

Believe not a friend [This is to be understood] according to its apparent meaning. But our Sages explained it as referring to the Most High. Do not sin and say that the Holy One, blessed be He, is our Friend, and He will forgive us. [from Hagiga 16a]

from her who lies in your bosom —Your soul will testify against you.

the openings of your mouth Heb — פִּתְחֵי. The words of your mouth, the openings of your mouth.

But I will hope in the Lord —The prophet is saying so.

Rejoice not.. — my enemy —Babylon and the wicked city of Rome.

“The day to build your walls” —This refers back to “who says to me”: And she further says to me, “The day to build your walls, which you anticipate - that day...” “its time is way off” Heb. יִרְחַק-חֹק. Its time will be extended, and it will never come.

It is a day, and he shall come up to you —The prophet says: That day that you deride, saying that it has been nullified and gone away - that day is guarded and preserved, and has not become nullified. The enemy shall come up to you to destroy you.

from Assyria —which is the first of those who harmed us.

and the fortified cities —I.e., and until the fortified cities — And Jonathan renders (as follows): the great dark mountains.

and the sea from the west —And those dwelling near the Mediterranean Sea, which is in the west.

and the dwellers of the mountain Heb — וְהַר הָהָר, like יושְׁבֵי הָהָר. But Jonathan did not translate in that manner.

[11] The day to build your walls —The prophet informs Israel that there is a day preserved and prepared [for them] to build the walls of their ruins. on that day the decree shall distance itself —And the statute of the decrees of the nations shall be nullified from upon you.

[12] It is a day, and shall come up to you —At that time, the exiles of Israel shall be gathered in from Assyria.

And the land shall become —The land of the nations.

who dwell alone —That they should dwell alone, in security.

a forest in the midst of a fruitful field — Jonathan renders: Those who were desolate in a forest shall settle in the “karmel”; those who were desolate in the forests shall dwell alone in the midst of the “karmel,” which is a settled place. It is also possible to explain: who dwell alone —In the forests will not fear the wild beasts as [they would not] in the midst of a fruitful field.

as those who crawl on the earth —They are snakes, which crawl on their bellies on the dust of the earth.

They shall quake from their imprisonment —They shall quake because of the extreme narrowness of their imprisonment and the confinement of their captivity.

You shall give the truth of Jacob — Jonathan paraphrases: You shall give the truth of Jacob to his sons, as You swore to him in Bethel; the loving-kindness of Abraham to his seed after him, as you swore to him ‘between the parts.’ You shall remember for us the binding of Isaac, etc. Give us the truth that You promised Jacob. Cause to come true Your word that You promised Jacob (Gen. 28: 15): “For I will not forsake you.”

the loving-kindness of Abraham The reward for the loving- kindness of Abraham, [out of] which he commanded his sons to keep the way of the Lord: to perform righteousness and justice. Therefore, it does not say, “And the loving-kindness,” but “the loving- kindness.” The truth - that you will make come true the promise to Jacob - that will be the payment of the reward for Abraham’s loving-kindness.

which you swore —at the binding of Isaac, (Gen 22:16) “I swore by Myself, says the Lord, that because you did this thing, etc.”

אללי לי, הנביא מקונן על שפלת הדור, שכל החסידים והישרים ספו תמו מן הארץ ולא נשאר רק הוא לבדו אשר עודו רד עם אל, ומדמה את הדור שלפניו ככרם של גפנים או של תאנים, שכבר עבר זמנם, והוא דומה בין התאנים כאספי קיץ שכבר נלקחו התאנים הבכורות ונשאר הוא לבדו כתאנה שנשארה בסוף הקיץ, ודומה בין הענבים כעוללות שנשארו אחרי הבציר, ונגד עוללות בציר אמר אין אשכול לאכול, ונגד אספי קיץ אמר (אין) בכורה (לאכול) אשר אותה נפשי, לאכול אשכול או בכורה ואין:

אבד מפרש נגד אין אשכול לאכול, אבד חסיד מן הארץ שהחסיד שעשה כל מעשהו יותר על החיוב בין במצות שבין אדם למקום בין במצות שבין אדם לחברו וזה נדמה כאשכול המלא ענבים כן היה מלא פרי צדקה ומשפט, וכמ"ש חז"ל אשכול איש שהכל בו, זה נאבד מן הארץ, ונגד בכורה אותה נפשי אמר וישר באדם אין שיהיה עכ"פ איש העושה עפ"י היושר במצות שבין אדם לחברו, ועל זה אמר באדם, ר"ל במצות הנוהגות מאדם לאדם ג"כ אין, כי בהפך כולם לדמים יארבו, לשפוך דם, ואיש יצוד את אחיהו בחרם ופח יקוש ללכוד אותו:

על הרע, סדר הכתוב, על הרע כפים השר שואל והשופט להיטיב בשלום, ר"ל הגם שתראה שהשר והשופט שואל על הרע כפים, דהיינו ששואל וחוקר ודורש על הרע שנעשה בכפים, בל תחשוב ששואל ע"ז כדי לעשות משפט ולהעניש את עושה הרע, רק שואל כדי להיטיב את הרע בשילום, ר"ל ע"י שישלם לו שוחד וע"י התשלומין שיקבל מאת עושה רע ייטיב עם עושה הרע ולא יענישהו, והנה השר היה ממונה ליסר עושה עול, והשופט היה ממונה לעיין בדינו כפי המשפט, ושניהם השר והשופט קבלו תשלומין, והיטיבו עם עושה הרעה, ועוד היה עליהם הגדול שהוא הראש על כולם והמופלא שבסנהדרין וכשלא מצאו משפט אצל השר והשופט הלכו אל הגדול והגדול דובר הות נפשו הוא (להיטיב בשלום) ר"ל שהגדול רוצה ג"כ לקחת שוחד, לכן הוא דובר שהרע הזה הוא הות נפשו של עושה הרע. ר"ל שראוי להמית אותו ושתבא הוות ושבר על נפשו, אבל רק דובר כן, ור"ל השר והשופט שואל, והגדול דובר הוות נפשו הוא, וכ"ז להיטיב בשלום, בין שאלת ודרישת השר והשופט ובין מה שהגדול דובר ומחליט שהרע כפים ראוי להוות ושבר, כ"ז רק כדי שישלמו להם שוחד שע"י ייטיבו את הרע, ובזה ויעבתוה, שאז יסכימו השלשה שהם השר והשופט והגדול להיטיב את הרע, ויעשו עבות שאין עבות פחות משלשה כמ"ש חז"ל, ר"ל אז יעשו פסק דין בכל תוקף בחוט המשולש אשר לא ינתק לאשר הדבר בחוזק שאין מגיע עונש לעושה הרע:

טובם כחדק ישר ממסוכה, גם האיש הטוב הנמצא ביניהם אינו טוב בעצמו, רק הוא דומה במשלו כחדק שהוא ישר נגד המסוכה, שהמסוכה הוא הגדר והסכך שעושים מקוצים וחדק, והחדק בעצמו הוא מלא עקמומית, וכשעושים ממנו מסוכה מעקמים אותו יותר ויסתבך ויתפתל יותר עד שהחדק הוא ישר בערכו, וכן הטוב שבהם הוא ג"כ נפתל ועקש, רק שהוא ישר בערך בני דורו שהם עקומים כמסוכה, יום מצפיך פקודתך באה ביום פורעניות המוכן למצפיך, ר"ל על האומות שמצפים לראות ברעתך, ביום המוכן לפורעניותם, הלא ביום ההוא באה פקודתך, פקדו את עוניך ותקבל עליהם עונש, באופן שיום המוכן לפורעניות האומות שכני א"י נפקדו גם ישראל על עונם, עד שעתה תהיה מבוכתם, שהעם כולו שאמר עליהם כולם לדמים יארובו וכו' יהיו נבוכים ויהיה מבוכה ביניהם:

אל, ר"ל והמבוכה תהיה גדולה ביניהם כ"כ עד שיתחלק לבם איש מאחיו עד שלא יאמינו גם בריע שעד עתה האמין באהבתו, ולא יבטחו באלוף שהוא השר המלמד אותו ומורהו הדרך, וגם משוכבת חיקך שמור פתחי פיך, כי יחדל גם שלום הבית:

כי בן מנבל אב, עד שגם צאצאי בטן יקומו על הוריהם שזה מורה על תכלית הנבוכה והשחתת העם, עד שיופסק כל קשר אהבה ואחוה, וכ"ש שלא ימצא שלום המדיני ביניהם:

ואני, אומר הנביא עם שפלות הדור הזה והשחתתם ורוע מצבם ומעמדם המדיני והביתי אין תקוה עתה. רק אני בה' אצפה שהמצפה הוא לזמן רחוק, שאצפה על הבטחת ה' שעוד ישוב יגאלנו באחרית הימים, אוחילה ר"ל ובציפוי הזה שאני מצפה על הגאולה העתידה באחרית הימים, יש שני ענינים, או שייחל וימתין עד בוא העת המיועד וקץ הימין, שאז מוכרח שתבא הגאולה בכל אופן, וע"ז יפול לשון יחול, שהמיחל ממתין על דבר שיבא בברור, כמו שממתין על הבקר שיבא בודאי בכלות הלילה, ועל זה אמר אוחילה לאלהי ישעי שהוא על עת הישועה, או שיצוייר שתבא הגאולה גם לפני זמן המיועד אם ישובו בתשובה ויבקשו פניו ויהיה עת רצון, כמ"ש בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך (ישעיהו מ״ט:ח׳) וכמש"פ שם, ועל זה אמר ישמעני אלהי ר"ל שישמע תפלתי בעת רצון גם לפני זמן המיוחל:

אל, לכן אל תשמחי אויבתי לי על מה שאני בגלות, כי נפלתי קמתי מה שנפלתי לעמקי בור עי"ז אקום ואתעודד, כי עי"ז אושע, וגם כי אשב בחשך של הצרות ה' אור לי, אם אין לי אור הגשמי שהוא אור ההצלחה החומריית יש לי אור ה' שהוא אור הדת והאמונה, אור התקוה בישועת ה':

זעף, כי ע"י הנפילה הלזו זעף ה' אשא כי חטאתי לו ועי"כ ימרקו החטאים ויכופר עון, עד אשר יריב ריבי עד שבעת הגאולה אז יריב ריבי ועשה משפטי מן המעיקים לי והלוחצים אותי, ואז יוציאני לאור ואראה בצדקתו, כי עד הזמן ההוא האור מצדקת ה' נמצא רק שאני יושב בחשך ועיני עצומות מראות צדקות ה', ואז יוציאני לאור ואראה צדקת ה' ואורו וישועתו, ואז אבין למפרע הצדקה שעשה עמי ושהיה הכל צדקה וחסד לטובתי:

ותרא אויבתי וגם אויבתי תרא זאת אז, ואז תכסה בושה, כי היא האומרה אלי כל משך זמן הגלות איו ה' אלהיך, למה הסיר השגחתו מאתכם, ואז תרא שה' היה עמי כל ימי גלותי ולא הסתיר פניו ממני ושהכל היה בהשגחתו למען ייטיב לי באחרית הימים, אבל עיני תראינה בה, כשאני נושא עיני להביט בה תראינה עיני בה בדרך בזיון, שאני רואה גם עתה הגם שהיא עתה מצלחת ועושה חיל, אני רואה כי תהיה למרמס כטיט חוצות, שהצלחתה היא לרעתה למען תאבד באחרית, ולמען תהיה למרמס, וזאת אני רואה בה, גם עתה בימי שלותה:

(יא-יב) יום, מסב פניו אל כנ"י, והמאמרים מקבילים, יום לבנות גדריך יום הוא, יום ההוא ירחק חק ועדיך יבא, ר"ל היום המוכן לבנות את גדריך (שבגדרות צאן הנבנות יתקבצו צאן פזורה) יום הזה יום הוא ר"ל הוא יום קבוע ועומד לפני ה', וגם ר"ל שיום הזה הוא יום ואין לילה עמו, כי הימים שלפניו יהיה לילה ולא יום, ישוב ויאמר, הגם כי יום ההוא ירחק חק שבאמת חקו וזמנו ירחק לעתים רחוקות ובאחרית הימים, בכ"ז עדיך יבא כמ"ש אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא, למני אשור יבא אל הגליות השבים מני אשור וערי מצור אשר שם הגלו בימי סנחריב, ולמני מצור היינו הגלות אשר בארץ מצרים ועד נהר פרת, כמ"ש ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים, וכמ"ש והחרים ה' את לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר, וים הגליות שגלו בצד מערב שהוא הגליות שנעשו ע"י הרומים הם יבאו מים, וגולי הצפון יבוא מהר ההר שהוא בצפון א"י:

והיתה ואז תהיה הארץ ר"ל כדור הארץ כולו, לשממה על יושביה כי יפקד עון יושב הארץ עליה, וז"ש מפרי מעלליהם :

רעה עמך, כאשר ראה החוזה אריכות ימי הגלות התפלל אל ה' שירחם עליהם במשך העתים האלה, אומר אל ה' רעה עמך בשבטך, גם אם תצטרך להכות אותם במשך ימי גלותם, רעה עמך, בהשגחתך כרועה צאנו ירעה, ולא תכם במקל חובלים רק בשבטך תוכיחם בשבט אנשים, לא במטה ובמקל, צאן נחלתך שוכני לבדד יער, (רעה) בתוך כרמל, הנה הם שוכנים לבדד, ר"ל נפרדים מכל פועלי און ובכ"ז הם ביער מלא חיות רעות טורפות, אבקש רעה אותם בתוך כרמל שהוא מלא תבואה, (ר"ל שתשגיח עליהם שיהיה להם כל צרכיהם) עד יבא העת שירעו בשן וגלעד כימי עולם ר"ל שישובו לארץ ישראל:

כימי, (תשובת ה') כימי צאתך מארץ מצרים שהיו ג"כ מעונים ולחוצים, והצאתים בכח גדול ובאותות ובמופתים כן אראנו נפלאות לעתיד לבוא:

יראו עד שהגוים שיראו זאת בעיניהם יבשו מכל גבורתם, שיראו שגבורתם הבל וריק אחר שה' עושה נפלאות ולא בכח יגבר איש, ישימו יד על פה בל ידברו דבר, כי לא יוכלו לבטא בשפתים הנוראות האלה שיהיו למעלה משכל האנושי, אזניהם, ר"ל ולא ישימו יד על אזן כמו ביציאת מצרים שנאמר שמעו עמים ירגזון, כי אזניהם תחרשנה, והנמשל שלא למשמע אזן ישמעו רק בעיניהם יראו את מעשה ה' ונפלאותיו:

ילחכו עפר כנחש, ומוסיף כזוחלי ארץ, כי הנחש ירים ראשו לפעמים, ומוסיף ירגזו ממסגרותיהם, שלא יהיה כזוחל שיוכל לזחול לכל מקום שרוצה, כי הם יהיו סגורים בעריהם מפני הפחד שיפול עליהם, והפחד הזה לא יהיה מפני מלחמה והרג רב רק אל ה' אלהינו יפחדו מפני גדלו ורוממתו, ועי"כ ויראו ממך כי ה' אתך:

מי אל כמוך, בסיום דבריו יתן הודיה להשם על סליחת העונות שישא ה' פשע עמו, אומר אתה אל! מי כמוך, נושא עון ר"ל הגם שתחלה יסרתם בעונם, אבל לשארית נחלתו להדור שישארו בקץ הימין להם הוא נושא עון ועובר על פשע, והנה בי"ג מדות אמר נושא עון ופשע וחטאה שהנשיאה הוא שישא ויסבול אותו ולא יעניש עליו ובכ"ז הוא שמור אצלו לעת מצוא, כמ"ש ונקה לא ינקה, ובזמן העתיד יהיה שינוי שאת הפשע שהוא המרד שאינו עון, ר"ל שלא נעשה ע"י מינות ועוות השכל יעביר לגמרי, ורק את העון לא יעביר מן המציאות וישאר כמו שהיה מקודם שהיה נושא וסובל אותו ולא העבירו, והנה מדת ארך אפים נסתבב ע"י שנושא עון ופשע ואינו מעבירו לגמרי רק שסובל אותו ומאריך אף שלא להעניש תיכף, ולעתיד שאת הפשע יעביר לגמרי לא ימצא מדת ארך אפים רק על העון שאותו לא יעביר רק ישא אותו ויאריך אף, ובזה הוסיף לא החזיק לעד אפו, שגם על העון שעליו מאריך אפים והעון שמור אצלו, לא יחזיק את האף לעד, וזה יהיה ע"י שני מדות אחרות שיתעוררו שהם מדת רחום ומדת רב חסד, ועל זה אמר כי חפץ חסד הוא וימחול מצד החסד, וגם.

ישוב ירחמנו וימחול מצד הרחמים, וע"י המדות האלה יכבוש עונותינו, לא ישא את העון כמשא וסבל, רק יכבוש אותו שלא יגיע שום עונש עליו בעתיד, (וכבר ידעת בפלוגתא חד אמר כובש וחד אמר נושא, ועון עצמו אינו נמחק), ותשליך במצולות ים כל חטאתם אבל החטא שהוא הבא בשוגג או בסבת התאוה שלא מצד המרד או המינות תשליך אותו במצולות ים שלא ימצא כלל:

תתן, אחר שחשב כל המדות בא אל מדת אמת ומדת נוצר חסד לאלפים, ואמר שמדת אמת הוא שתקיים הבטחתך, תתן האמת וההבטחה שהבטחת ליעקב שהבטיחו והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה, שר"ל אחרי הגלות שתדבק לעפר נפשם אז יקום לעזרה למו ויפרצו בנחלה בלי מצרים ותקיים הבטחה זו מצד מדת אמת שלך, וגם תתן החסד שהבטחת לאברהם (שאל אברהם לא נתחייב עדיין מצד הבטחה קודמת ונקרא חסד, ואל יעקב שכבר נתחייב לקיים השבועה שנשבע לאברהם ויצחק נקרא אמת) עד שתשמור אשר נשבעת לאבותינו הגם שהשבועה היא מימי קדם תצור חסד לאלפים: