Talmud Builders

    Commentary page

    Lamentations 4

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Tanakh · chapter reading guide

    Lamentations Chapter 4

    Lamentations Chapter 4 presents 22 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.

    Rashi's commentary

    1. Verse 1

      איכה יועם זהב - קינה זו נאמרה על יאשיהו כמו שנאמר בדברי הימים (ב יט) הלא היא כתובה על ספר הקינות ועמה חיבר בתוך הקינה את שאר בני ציון:

      יועם - יכהה כמו דאת מתרגם (ויקרא יג) כהה עמיא:

      זהב - מראית פנים המצהיב כזהב:

      ישנא - ישתנה ממראיתו:

      הכתם - קבוצת כלי נוי הזהב שהם לעדי קרוי כתם:

      אבני קדש - בנים המאירים כאבנים טובות ומ"א כל רביעית דם שיצא מיאשיהו בכל חץ וחץ שנעצו בו היה ירמיהו קוברו במקומה ועליה הוא קורא תשפכנה אבני קדש:

    2. Verse 2

      המסלאים בפז - המהוללים והנערכים כפז הרואה אותם אומר ראו תוארם של אלו כמראית פז וכן (איוב כה) לא תסולה בכתם אופיר (שם) בכתם טהור לא תסולה (תהלים סה) סולו לרוכב בערבות לשון הילול וערך הן:

      לנבלי חרש - כדי חרש שנותנים בהם יין כגון נבלי יין (ירמיה כח) ונבליהם ינפצו:

    3. Verse 3

      גם תנין - אף על פי שאכזרי הוא חלצו שד כשרואה את בנו בא מרחוק רעב חולץ שדיו מתוך נרתיקו שיש לו כיסוי על דדיו ומוציאו מתוכו כדי שלא יראהו בנו מכוסה ויחזור לאחוריו והיניקו גוריהן:

      בת עמי לאכזר - רואים את בניהם צועקים ללחם ואין פורש להם שחייהם קודמים להם לחיי בניהם מחמת הרעב:

    4. Verse 5

      האמונים עלי תולע - על בגדי צבעונין:

      האמונים - לשון (אסתר ב) ויהי אומן את הדסה:

      אשפתות - אשפות של זבל שוכבים על האשפות בחוץ:

    5. Verse 6

      ויגדל עון וגו' - פורענותם מוכיח עליהם שגדול עונם משל סדום:

      ההפוכה כמו רגע - שהרי סדום לא נמשכה צרתם כרגע אחד נהפכה:

      ולא חלו בה ידים - ידי האויב כי ע"י המלאכים נהפכה, ויש מדרשי אגדה ואינו מיושב על סדר המקראות:

    6. Verse 7

      זכו נזיריה - שריה כמו נזר וכתר ואני אומר נזיריה ממש שהיו מגודלי שער ונאים ביותר ומוסב על בת עמי:

      אדמו עצם מפנינים - אותם שהיו מראיהם אדום מפנינים וגזרתם כמו ספיר חשך תארם מפחמים:

    7. Verse 8

      משחור - הוא פחם:

      עצם - לשון מראה כמו (שמות כד) וכעצם השמים לטוהר קו"לר בלע"ז:

      צפד - נקמט ונתחבר ואין לו דמיון:

    8. Verse 9

      שהם יזבו מדוקרים וגו' - חללי הרעב היו נפוחים מריח תנובות השדה שהיו האויבים צולים בשר על העשבים חוץ לחומה והריח נכנס לתוך נפוחי הרעב וכריסן נבקעת ופרשם זב והרי זה מיתת ניוול יותר מהרוגי חרב:

      מדוקרים - מבוקעים בין נפיחת רעב בין ביקוע חרב קרוי דקירה:

      מתנובות שדי - משרשים ועשבים שמלקטים ואוכלים רב פרשם ומאוסם:

    9. Verse 10

      לברות - למאכל כמו (שמואל ב יב) ולא ברה אתם לחם (שם ג) להברות את דוד:

    10. Verse 11

      כלה ה' את חמתו - אשר בערה בו כמה שנים עתה כלה אותה בהנקמו מהם:

    11. Verse 13

      מחטאת נביאיה - של שקר היתה לה הרעה הזאת:

    12. Verse 14

      נעו עורים בחוצות - כשהיו העורים הולכים בשוק היו נעים ורגליהם נשמטים בדם ההרוגים שהיו הרשעים הורגים בתוכה:

      נגאלו בדם - נתלכלכו בדם עד אשר לא יוכלו הקרובים אליהם ליגע בלבושיהם והיו קוראים אליהם:

    13. Verse 15

      סורו - מעלינו אתם הטמאים המלוכלכים בדם:

      כי נצו - לשון סרחון ולכלוך כמו (ויקרא א) כמו מוראתו בנוצתה דמתרגמינן באוכליה כך חברו מנחם:

      גם נעו - נשמטו בדם:

    14. Verse 16

      פני ה' חלקם - פנים של זעם מאת הקב"ה חלקם והפרידם בגוים למען אשר פני הכהנים לא נשאו בהיותם בשלוותם:

    15. Verse 17

      עודינו תכלינה עינינו אל עזרתנו הבל - כשבאה עלינו הרעה עדיין היו עינינו צופות אל חיל פרעה שנאמר בהם (ישעיה ל) ומצרים הבל וריק יעזורו שהיו מבטיחים אותנו עזרה ולא באו כמו שנאמר בהם (ירמיה לו) הנה חיל פרעה היוצא לכם לעזרה שב לארצו מצרימה, מצינו במדרש קינות שהיו באים בספינות רמז הקב"ה לים והציף לפניהם נודות נפוחים כמין מעי אדם ננערים במים אמרו זה לזה הנודות הללו הם אבותינו אנשי מצרים שטבעו בים מחמת היהודים הללו ואנחנו יוצאים לעזרתם עמדו וחזרו לאחוריהם:

      צפינו - חכינו:

    16. Verse 18

      צדו צעדינו - אויבינו ארבו את צעדינו מלכת ברחובותינו כמו (שמות כא) ואשר לא צדה (שמואל א כד) ואתה צודה את נפשי:

    17. Verse 20

      משיח ה' - הוא יאשיהו כמו שנאמר (ד"ה ב ל"א) ויקונן ירמיהו על יאשיהו:

      בשחיתותם - בגומות שחפרו:

    18. Verse 21

      שישי ושמחי בת אדום - נתנבא ירמיהו על חורבן בית שני שיחרבוהו רומיים:

      שישי ושמחי - לפי שעה אבל סופך שגם עליך תעבור כוס הפורענות ותשכרי ממנו:

      ותתערי - ותקיאי כמו (בראשית כד) ותער כדה:

    19. Verse 22

      תם עונך בת ציון - לקית על כל חטאותיך:

      לא יוסיף להגלותך - מגלות אדום ולהלן עוד:

    Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.

    Original text

    אֵיכָה֙ יוּעַ֣ם זָהָ֔ב יִשְׁנֶ֖א הַכֶּ֣תֶם הַטּ֑וֹב תִּשְׁתַּפֵּ֙כְנָה֙ אַבְנֵי־קֹ֔דֶשׁ בְּרֹ֖אשׁ כׇּל־חוּצֽוֹת׃ {ס}

    א Alas! The gold is dulled, Debased the finest gold! The sacred gems are spilled At every street corner.

    בְּנֵ֤י צִיּוֹן֙ הַיְקָרִ֔ים הַמְסֻלָּאִ֖ים בַּפָּ֑ז אֵיכָ֤ה נֶחְשְׁבוּ֙ לְנִבְלֵי־חֶ֔רֶשׂ מַעֲשֵׂ֖ה יְדֵ֥י יוֹצֵֽר׃ {ס}

    ב The precious children of Zion; Once valued as gold— Alas, they are accounted as earthen pots, Work of a potter’s hands!

    גַּם־[תַּנִּים֙] (תנין) חָ֣לְצוּ שַׁ֔ד הֵינִ֖יקוּ גּוּרֵיהֶ֑ן בַּת־עַמִּ֣י לְאַכְזָ֔ר (כי ענים) [כַּיְעֵינִ֖ים] בַּמִּדְבָּֽר׃ {ס}

    ג Even jackals offer the breast And suckle their young; But my poor people has turned cruel, Like ostriches of the desert.

    דָּבַ֨ק לְשׁ֥וֹן יוֹנֵ֛ק אֶל־חִכּ֖וֹ בַּצָּמָ֑א עֽוֹלָלִים֙ שָׁ֣אֲלוּ לֶ֔חֶם פֹּרֵ֖שׂ אֵ֥ין לָהֶֽם׃ {ס}

    ד The tongue of the suckling cleaves To its palate for thirst. Little children beg for bread; None gives them a morsel.

    הָאֹֽכְלִים֙ לְמַ֣עֲדַנִּ֔ים נָשַׁ֖מּוּ בַּחוּצ֑וֹת הָאֱמֻנִים֙ עֲלֵ֣י תוֹלָ֔ע חִבְּק֖וּ אַשְׁפַּתּֽוֹת׃ {ס}

    ה Those who feasted on dainties Lie famished in the streets; Those who were reared in purple Have embraced refuse heaps.

    וַיִּגְדַּל֙ עֲוֺ֣ן בַּת־עַמִּ֔י מֵֽחַטַּ֖את סְדֹ֑ם הַֽהֲפוּכָ֣ה כְמוֹ־רָ֔גַע וְלֹא־חָ֥לוּ בָ֖הּ יָדָֽיִם׃ {ס}

    ו The guilt of my poor people Exceeded the iniquity of Sodom, Which was overthrown in a moment, Without a hand striking it.

    זַכּ֤וּ נְזִירֶ֙יהָ֙ מִשֶּׁ֔לֶג צַח֖וּ מֵחָלָ֑ב אָ֤דְמוּ עֶ֙צֶם֙ מִפְּנִינִ֔ים סַפִּ֖יר גִּזְרָתָֽם׃ {ס}

    ז Her elect were purer than snow, Whiter than milk; Their limbs were ruddier than coral, Their bodies were like sapphire.

    חָשַׁ֤ךְ מִשְּׁחוֹר֙ תׇּֽאֳרָ֔ם לֹ֥א נִכְּר֖וּ בַּחוּצ֑וֹת צָפַ֤ד עוֹרָם֙ עַל־עַצְמָ֔ם יָבֵ֖שׁ הָיָ֥ה כָעֵֽץ׃ {ס}

    ח Now their faces are blacker than soot, They are not recognized in the streets; Their skin has shriveled on their bones, It has become dry as wood.

    טוֹבִ֤ים הָיוּ֙ חַלְלֵי־חֶ֔רֶב מֵֽחַלְלֵ֖י רָעָ֑ב שֶׁ֣הֵ֤ם יָזֻ֙בוּ֙ מְדֻקָּרִ֔ים מִתְּנוּבֹ֖ת שָׂדָֽי׃ {ס}

    ט Better off were the slain of the sword Than those slain by famine, Who pined away, [as though] wounded, For lack of the fruits of the field.

    יְדֵ֗י נָשִׁים֙ רַחֲמָ֣נִיּ֔וֹת בִּשְּׁל֖וּ יַלְדֵיהֶ֑ן הָי֤וּ לְבָרוֹת֙ לָ֔מוֹ בְּשֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּֽי׃ {ס}

    י With their own hands, tenderhearted women Have cooked their children; Such became their fare, In the disaster of my poor people.

    כִּלָּ֤ה יְהֹוָה֙ אֶת־חֲמָת֔וֹ שָׁפַ֖ךְ חֲר֣וֹן אַפּ֑וֹ וַיַּצֶּת־אֵ֣שׁ בְּצִיּ֔וֹן וַתֹּ֖אכַל יְסֹדֹתֶֽיהָ׃ {ס}

    כ G OD gave full vent to fury, And poured out blazing wrath— Kindling a fire in Zion That consumed its foundations.

    לֹ֤א הֶאֱמִ֙ינוּ֙ מַלְכֵי־אֶ֔רֶץ (וכל) [כֹּ֖ל] יֹשְׁבֵ֣י תֵבֵ֑ל כִּ֤י יָבֹא֙ צַ֣ר וְאוֹיֵ֔ב בְּשַׁעֲרֵ֖י יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃ {ס}

    ל The kings of the earth did not believe, Nor any of the inhabitants of the world, That foe or adversary could enter The gates of Jerusalem.

    מֵֽחַטֹּ֣אות נְבִיאֶ֔יהָ עֲוֺנֹ֖ת כֹּהֲנֶ֑יהָ הַשֹּׁפְכִ֥ים בְּקִרְבָּ֖הּ דַּ֥ם צַדִּיקִֽים׃ {ס}

    מ It was for the sins of her prophets, The iniquities of her priests, Who had shed in her midst The blood of the just.

    נָע֤וּ עִוְרִים֙ בַּֽחוּצ֔וֹת נְגֹֽאֲל֖וּ בַּדָּ֑ם בְּלֹ֣א יֽוּכְל֔וּ יִגְּע֖וּ בִּלְבֻשֵׁיהֶֽם׃ {ס}

    נ They wandered blindly through the streets, Defiled with blood, So that no one was able To touch their garments.

    ס֣וּרוּ טָמֵ֞א קָ֣רְאוּ לָ֗מוֹ ס֤וּרוּ ס֙וּרוּ֙ אַל־תִּגָּ֔עוּ כִּ֥י נָצ֖וּ גַּם־נָ֑עוּ אָֽמְרוּ֙ בַּגּוֹיִ֔ם לֹ֥א יוֹסִ֖פוּ לָגֽוּר׃ {ס}

    ס “Away! Unclean!” people shouted at them, “Away! Away! Touch not!” So they wandered and wandered again; For the nations had resolved: “They shall stay here no longer.”

    פְּנֵ֤י יְהֹוָה֙ חִלְּקָ֔ם לֹ֥א יוֹסִ֖יף לְהַבִּיטָ֑ם פְּנֵ֤י כֹהֲנִים֙ לֹ֣א נָשָׂ֔אוּ (זקנים) [וּזְקֵנִ֖ים] לֹ֥א חָנָֽנוּ׃ {ס}

    פ G OD ’s countenance has turned away from them, And will look on them no more. They showed no regard for priests, No favor to elders.

    (עודינה) [עוֹדֵ֙ינוּ֙] תִּכְלֶ֣ינָה עֵינֵ֔ינוּ אֶל־עֶזְרָתֵ֖נוּ הָ֑בֶל בְּצִפִּיָּתֵ֣נוּ צִפִּ֔ינוּ אֶל־גּ֖וֹי לֹ֥א יוֹשִֽׁעַ׃ {ס}

    ע Even now our eyes pine away In vain for deliverance. As we waited, still we wait For a nation that cannot help.

    צָד֣וּ צְעָדֵ֔ינוּ מִלֶּ֖כֶת בִּרְחֹבֹתֵ֑ינוּ קָרַ֥ב קִצֵּ֛נוּ מָלְא֥וּ יָמֵ֖ינוּ כִּי־בָ֥א קִצֵּֽנוּ׃ {ס}

    צ Our steps were checked, We could not walk in our squares. Our doom is near, our days are done— Alas, our doom has come!

    קַלִּ֤ים הָיוּ֙ רֹדְפֵ֔ינוּ מִנִּשְׁרֵ֖י שָׁמָ֑יִם עַל־הֶהָרִ֣ים דְּלָקֻ֔נוּ בַּמִּדְבָּ֖ר אָ֥רְבוּ לָֽנוּ׃ {ס}

    ק Our pursuers were swifter Than the eagles in the sky; They chased us in the mountains, Lay in wait for us in the wilderness.

    ר֤וּחַ אַפֵּ֙ינוּ֙ מְשִׁ֣יחַ יְהֹוָ֔ה נִלְכַּ֖ד בִּשְׁחִיתוֹתָ֑ם אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְנוּ בְּצִלּ֖וֹ נִֽחְיֶ֥ה בַגּוֹיִֽם׃ {ס}

    ר The breath of our life, G OD ’s anointed, Was captured in their traps— He in whose shade we had thought To live among the nations.

    שִׂ֤ישִׂי וְשִׂמְחִי֙ בַּת־אֱד֔וֹם (יושבתי) [יוֹשֶׁ֖בֶת] בְּאֶ֣רֶץ ע֑וּץ גַּם־עָלַ֙יִךְ֙ תַּעֲבׇר־כּ֔וֹס תִּשְׁכְּרִ֖י וְתִתְעָרִֽי׃ {ס}

    ש Rejoice and exult, Fair Edom, Who dwell in the land of Uz! To you, too, the cup shall pass, You shall get drunk and expose your nakedness.

    תַּם־עֲוֺנֵךְ֙ בַּת־צִיּ֔וֹן לֹ֥א יוֹסִ֖יף לְהַגְלוֹתֵ֑ךְ פָּקַ֤ד עֲוֺנֵךְ֙ בַּת־אֱד֔וֹם גִּלָּ֖ה עַל־חַטֹּאתָֽיִךְ׃ {פ}

    ת Your iniquity, Fair Zion, is expiated; You will be exiled no longer. Your iniquity, Fair Edom, [God] will note, And uncover your sins.

    English translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition · CC-BY-NC