איכה פרק ד׳

איכה יועם זהב — קינה זו נאמרה על יאשיהו כמו שנאמר בדברי הימים (ב יט) הלא היא כתובה על ספר הקינות ועמה חיבר בתוך הקינה את שאר בני ציון:

יועם — יכהה כמו דאת מתרגם (ויקרא יג) כהה עמיא:

זהב — מראית פנים המצהיב כזהב:

ישנא — ישתנה ממראיתו:

הכתם — קבוצת כלי נוי הזהב שהם לעדי קרוי כתם:

אבני קדש — בנים המאירים כאבנים טובות ומ"א כל רביעית דם שיצא מיאשיהו בכל חץ וחץ שנעצו בו היה ירמיהו קוברו במקומה ועליה הוא קורא תשפכנה אבני קדש:

המסלאים בפז — המהוללים והנערכים כפז הרואה אותם אומר ראו תוארם של אלו כמראית פז וכן (איוב כה) לא תסולה בכתם אופיר (שם) בכתם טהור לא תסולה (תהלים סה) סולו לרוכב בערבות לשון הילול וערך הן:

לנבלי חרש — כדי חרש שנותנים בהם יין כגון נבלי יין (ירמיה כח) ונבליהם ינפצו:

גם תנין — אף על פי שאכזרי הוא חלצו שד כשרואה את בנו בא מרחוק רעב חולץ שדיו מתוך נרתיקו שיש לו כיסוי על דדיו ומוציאו מתוכו כדי שלא יראהו בנו מכוסה ויחזור לאחוריו והיניקו גוריהן:

בת עמי לאכזר — רואים את בניהם צועקים ללחם ואין פורש להם שחייהם קודמים להם לחיי בניהם מחמת הרעב:

האמונים עלי תולע — על בגדי צבעונין:

האמונים — לשון (אסתר ב) ויהי אומן את הדסה:

אשפתות — אשפות של זבל שוכבים על האשפות בחוץ:

ויגדל עון וגו' — פורענותם מוכיח עליהם שגדול עונם משל סדום:

ההפוכה כמו רגע — שהרי סדום לא נמשכה צרתם כרגע אחד נהפכה:

ולא חלו בה ידים — ידי האויב כי ע"י המלאכים נהפכה, ויש מדרשי אגדה ואינו מיושב על סדר המקראות:

זכו נזיריה — שריה כמו נזר וכתר ואני אומר נזיריה ממש שהיו מגודלי שער ונאים ביותר ומוסב על בת עמי:

אדמו עצם מפנינים — אותם שהיו מראיהם אדום מפנינים וגזרתם כמו ספיר חשך תארם מפחמים:

משחור — הוא פחם:

עצם — לשון מראה כמו (שמות כד) וכעצם השמים לטוהר קו"לר בלע"ז:

צפד — נקמט ונתחבר ואין לו דמיון:

שהם יזבו מדוקרים וגו' — חללי הרעב היו נפוחים מריח תנובות השדה שהיו האויבים צולים בשר על העשבים חוץ לחומה והריח נכנס לתוך נפוחי הרעב וכריסן נבקעת ופרשם זב והרי זה מיתת ניוול יותר מהרוגי חרב:

מדוקרים — מבוקעים בין נפיחת רעב בין ביקוע חרב קרוי דקירה:

מתנובות שדי — משרשים ועשבים שמלקטים ואוכלים רב פרשם ומאוסם:

לברות — למאכל כמו (שמואל ב יב) ולא ברה אתם לחם (שם ג) להברות את דוד:

כלה ה' את חמתו — אשר בערה בו כמה שנים עתה כלה אותה בהנקמו מהם:

מחטאת נביאיה — של שקר היתה לה הרעה הזאת:

נעו עורים בחוצות — כשהיו העורים הולכים בשוק היו נעים ורגליהם נשמטים בדם ההרוגים שהיו הרשעים הורגים בתוכה:

נגאלו בדם — נתלכלכו בדם עד אשר לא יוכלו הקרובים אליהם ליגע בלבושיהם והיו קוראים אליהם:

סורו — מעלינו אתם הטמאים המלוכלכים בדם:

כי נצו — לשון סרחון ולכלוך כמו (ויקרא א) כמו מוראתו בנוצתה דמתרגמינן באוכליה כך חברו מנחם:

גם נעו — נשמטו בדם:

פני ה' חלקם — פנים של זעם מאת הקב"ה חלקם והפרידם בגוים למען אשר פני הכהנים לא נשאו בהיותם בשלוותם:

עודינו תכלינה עינינו אל עזרתנו הבל — כשבאה עלינו הרעה עדיין היו עינינו צופות אל חיל פרעה שנאמר בהם (ישעיה ל) ומצרים הבל וריק יעזורו שהיו מבטיחים אותנו עזרה ולא באו כמו שנאמר בהם (ירמיה לו) הנה חיל פרעה היוצא לכם לעזרה שב לארצו מצרימה, מצינו במדרש קינות שהיו באים בספינות רמז הקב"ה לים והציף לפניהם נודות נפוחים כמין מעי אדם ננערים במים אמרו זה לזה הנודות הללו הם אבותינו אנשי מצרים שטבעו בים מחמת היהודים הללו ואנחנו יוצאים לעזרתם עמדו וחזרו לאחוריהם:

צפינו — חכינו:

צדו צעדינו — אויבינו ארבו את צעדינו מלכת ברחובותינו כמו (שמות כא) ואשר לא צדה (שמואל א כד) ואתה צודה את נפשי:

משיח ה' — הוא יאשיהו כמו שנאמר (ד"ה ב ל"א) ויקונן ירמיהו על יאשיהו:

בשחיתותם — בגומות שחפרו:

שישי ושמחי בת אדום — נתנבא ירמיהו על חורבן בית שני שיחרבוהו רומיים:

שישי ושמחי — לפי שעה אבל סופך שגם עליך תעבור כוס הפורענות ותשכרי ממנו:

ותתערי — ותקיאי כמו (בראשית כד) ותער כדה:

תם עונך בת ציון — לקית על כל חטאותיך:

לא יוסיף להגלותך — מגלות אדום ולהלן עוד: