Commentary page

Job 30

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Tanakh · chapter reading guide

Job Chapter 30

Job Chapter 30 presents 31 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.

Rashi's commentary

Verse 2
גם כח ידיהם למה — היה לי באותן הימים רשעים היו ולא תועלת בהם כי פורענות בא על ידם:
עלימו אבד כלח — זקנה:
Verse 3
בחסר ובכפן — היו גלמוד:
העורקים ציה — שמבריחין אותן בימיו מקרב בני אדם לילך בחושך:
אמש שואה ומשואה — ברואינ"א בלע"ז:
Verse 4
הקוטפים מלוח עלי שיח — בהיותם במדברות היו קוטפים להם מלוחים על אילנות היערים ואכולי', מלוח שם עשב הוא ובל' ארמי נקרא קקו"לין ובל' משנה מלוחים מצו"ש בלע"ז כאותה ששנינו (קדושין סו ע"א) העלו מלוחים על שלחנות של זהב:
שיח — אילן כמו אחד השיחים (בראשית כא):
Verse 5
מן גו — מן קרב עיר היו נגרשין:
Verse 6
בערוץ נחלים — יש ארץ מלוחה מתבקעת ששם היו שוכבים בחורי העפר וחורי נקיקי הסלעים:
וכפים — תרגום של סלעים (ד"א בערוץ נחלים. הוא הנקיק שעושה הנחל סביבותיו):
Verse 7
חרול יסופחו — אורשיא"ש בלע"ז היו נאספים כמו ונספחו על בית יעקב (ישעיהו י״ד:א׳):
Verse 8
נכאו — בימי מן הארץ שהייתי משפילם ל' נכה רוח:
Verse 11
כי יתרי — פתח יתר קשתי פתח (כמו שאמרתי למעלה וקשתי תחליף) כלומר כחי התיש מי שבידו לעשות:
ורסן מפני שלחו — רסני שהיו מרוסנים בו שלחוהו מפני כי אינם יראים מעתה ממני:
Verse 12
על ימין — על ימיני עומדים פרחים קטנים כשאר הדיוטים שאיני חשוב בעיניהם להכנע מפני:
רגלי שלחו — אם המקום צר להם דוחפים אותי הלאה:
ויסולו עלי אורחות אידם — כל דרך נבלה שיש להם לעשות עושים מסילתן לפני ואצלי ולא ייראו:
Verse 13
נתסו נתיבתי — הטוב' ואין חוששין לה, נתסו כמו נתצו וסמ"ך מתחלפ' בצד"י:
להוותי יועילו — להקניטני מוסיפין:
Verse 14
כפרץ רחב — שבגדר שהכל באים ועוברים שם כן יאתיו יחד עלי להכלימני:
תחת שואה התגלגלו — כלומר מתגלגלים ובאין בסתר עד שמגיעין אצלי להקניטני כדי שלא אשמט מהם:
Verse 15
ההפך עלי — נהפך עלי:
בלהות — שדים:
תרדוף כרוח — רעה:
את נדיבתי — רוח נדיבה שהיה שורה עלי מתחלה:
Verse 16
ועתה — אל הצרה הזאת תשתפך נפשי כאדם שתתפעם רוחו כי יאחזוני וכופין אותי להשתפל נפשי:
ימי עוני — שאני בהם:
Verse 17
ניקר — כמו העיני האנשי' ההם תנקר (מדבר טז) ניקר פוריי"ר בלע"ז התולעים מנקרין בשרי מעל עצמי:
ועורקי — גידי אין להם מנוח' גיד בלשון ערבי עורק, כך פי' דונש לשון אחר עורקי רודפי המבריחין אותי:
Verse 18
יתחפש לבושי — משתנה לבושי גלד אחר גלד כשאדם פושט את בגדיו ולובש בגדים אחרים משונים מראשונים קורא אותם בגדי חופש כמו (מלכים א כב) התחפש ובא במלחמ' ומתורגם אישתני:
כפי כתנתי יאזרני — שאוזר ומעניק צוארי כן יאזרני אותי לבושי כל סביבי:
Verse 19
הורני לחומר — הורני ילמדני השחין הזה לישב כמו בחומר, כמו שאמרנו (למעלה ב) והוא יושב בתוך האפר ד"א הורני לחומר פי' השליכני לשון ירה בים (שמות טו):
ואתמשל — נדמיתי ובמדרש רבי תנחומא אמר ר' ברכיה סרס את המקרא אני נמשלתי לאברהם בצדקתי שקרא עצמו עפר ואפר (בראשית יא) והוא דנני כרשעי דור הפלגה (שמרדו בו בבנין המגדל) שכתוב בהם והחמר היה להם לחומר (שם יא):
Verse 20
עמדתי — לראות לשתוק ולהבין כמו ובפתחו עמדו כל העם ולא ענו עוד (נחמיה ח׳:ה׳):
ותתבונן בי — מחשב עלי לשנות את נגעי:
Verse 22
תשאני אל רוח — שדים:
תרכיבני ותמוגגני תושיה — חלשות ותשות כח היה ממוגגני:
ותמוגגני תושיה — לשון נקבה ועל תושיה עומד ואין תי"ו זו כתי"ו של תשאני:
Verse 23
כי ידעתי — כי יודע הייתי אשר למות תשיבני, מקום שהוא מועד לכל חי בקבר:
Verse 24
אך לא בעי — ובהשחת' היה רגיל השופט לשלוח יד כמו לעי השדה:
אם בפידו — אם היה שולח פיד שהוא שבר על בריותיו:
להן שוע — היה משעשען תנחומין במקצת וכן פירשו רבותינו אין הקב"ה מכה אומה ומושיב' צדו אלא מביא פיד לזו ומשעשע' בחברתה שלקתה כבר ומתנחמת בה הביא פיד לאשור ושעשע במצרי' שנא' התיטבי מנא אמון (נחום ג׳:ח׳) הביא פיד למצרי' ושעשע באשור שנא' הנה אשור בלבנון (יחזק' לא) ועוד יפתר להן שוע תפלה ותחינה מועלת בהם:
Verse 25
אם לא בכיתי לקשה יום — יודע ומכיר אם לא הייתי רחמני ובוכה על עניים קשי יום ועגמה נפשי לאביונים כי על כל אלה באתני זאת:
Verse 26
כי טוב קויתי וגו' — כלומר כי הגמול הזה ראוי לי:
Verse 27
ולא דמו — אין יכולין לידום ולהחריש:
Verse 28
בלא חמה — לא שזפתני השמש והנני קודר:
Verse 29
אח הייתי לתנים וגו' — תנים ובנות יענה עסוקים בבכי כל ימיה':
Verse 30
חרה — לשון דבר הנחרה ומתייבש מפני חום האש כמו נחר מפוח (ירמיהו ו׳:כ״ט) ותוכו ניחר (יחזקאל ט״ו:ד׳):

Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.

Malbim's commentary

Verse 1
In contrast, Job’s present misery and humiliation — Even the outcasts and lowest dregs of society now look down on him.
Verse 13
Turning to his comforters, Job once again accuses them of faithlessness and a lack of sympathy for his great suffering.
Verse 22
Job begs the release of death.
Verse 25
Job had shown compassion for others, so did he not now deserve some kindness now?

Edition: Malbim's Job, trans. Jeremy I. Pfeffer. Ktav, 2003. License: CC-BY. Sefaria.

Original text

Verse 1

וְעַתָּ֤ה׀ שָׂ֥חֲק֣וּ עָלַי֮ צְעִירִ֥ים מִמֶּ֗נִּי לְיָ֫מִ֥ים אֲשֶׁר־מָאַ֥סְתִּי אֲבוֹתָ֑ם לָ֝שִׁ֗ית עִם־כַּלְבֵ֥י צֹאנִֽי׃

But now those younger than I deride me, Those whose fathers I would have disdained to put among my sheep dogs.

Verse 2

גַּם־כֹּ֣חַ יְ֭דֵיהֶם לָ֣מָּה לִּ֑י עָ֝לֵ֗ימוֹ אָ֣בַד כָּֽלַח׃

Of what use to me is the strength of their hands? All their vigor is gone.

Verse 3

בְּחֶ֥סֶר וּבְכָפָ֗ן גַּ֫לְמ֥וּד הַעֹרְקִ֥ים צִיָּ֑ה אֶ֝֗מֶשׁ שׁוֹאָ֥ה וּמְשֹׁאָֽה׃

Wasted from want and starvation, They flee to a parched land, To the gloom of desolate wasteland.

Verse 4

הַקֹּטְפִ֣ים מַלּ֣וּחַ עֲלֵי־שִׂ֑יחַ וְשֹׁ֖רֶשׁ רְתָמִ֣ים לַחְמָֽם׃

They pluck saltwort and wormwood; The roots of broom are their food.

Verse 5

מִן־גֵּ֥ו יְגֹרָ֑שׁוּ יָרִ֥יעוּ עָ֝לֵ֗ימוֹ כַּגַּנָּֽב׃

Driven out from society, They are cried at like a thief.

Verse 6

בַּעֲר֣וּץ נְחָלִ֣ים לִשְׁכֹּ֑ן חֹרֵ֖י עָפָ֣ר וְכֵפִֽים׃

They live in the gullies of wadis, In holes in the ground, and in rocks,

Verse 7

בֵּין־שִׂיחִ֥ים יִנְהָ֑קוּ תַּ֖חַת חָר֣וּל יְסֻפָּֽחוּ׃

Braying among the bushes, Huddling among the nettles,

Verse 8

בְּֽנֵי־נָ֭בָל גַּם־בְּנֵ֣י בְלִי־שֵׁ֑ם נִ֝כְּא֗וּ מִן־הָאָֽרֶץ׃

Scoundrels, nobodies, Stricken from the earth.

Verse 9

וְ֭עַתָּה נְגִינָתָ֣ם הָיִ֑יתִי וָאֱהִ֖י לָהֶ֣ם לְמִלָּֽה׃

Now I am the butt of their gibes; I have become a byword to them.

Verse 10

תִּ֭עֲבוּנִי רָ֣חֲקוּ מֶ֑נִּי וּ֝מִפָּנַ֗י לֹא־חָ֥שְׂכוּ רֹֽק׃

They abhor me; they keep their distance from me; They do not withhold spittle from my face.

Verse 11

כִּֽי־[יִתְרִ֣י] (יתרו) פִ֭תַּח וַיְעַנֵּ֑נִי וְ֝רֶ֗סֶן מִפָּנַ֥י שִׁלֵּֽחוּ׃

Because [God] has disarmed and humbled me, They have thrown off restraint in my presence.

Verse 12

עַל־יָמִין֮ פִּרְחַ֢ח יָ֫ק֥וּמוּ רַגְלַ֥י שִׁלֵּ֑חוּ וַיָּסֹ֥לּוּ עָ֝לַ֗י אׇרְח֥וֹת אֵידָֽם׃

Mere striplings assail me at my right hand: They put me to flight; They build their roads for my ruin.

Verse 13

נָֽתְס֗וּ נְֽתִיבָ֫תִ֥י לְהַוָּתִ֥י יֹעִ֑ילוּ לֹ֖א עֹזֵ֣ר לָֽמוֹ׃

They tear up my path; They promote my fall, Although it does them no good.

Verse 14

כְּפֶ֣רֶץ רָחָ֣ב יֶאֱתָ֑יוּ תַּ֥חַת שֹׁ֝אָ֗ה הִתְגַּלְגָּֽלוּ׃

They come as through a wide breach; They roll in like raging billows.

Verse 15

הׇהְפַּ֥ךְ עָלַ֗י בַּלָּ֫ה֥וֹת תִּרְדֹּ֣ף כָּ֭רוּחַ נְדִבָתִ֑י וּ֝כְעָ֗ב עָבְרָ֥ה יְשֻׁעָתִֽי׃

Terror tumbles upon me; It sweeps away my honor like the wind; My dignity taken as related to shoaʻ , “noble.” vanishes like a cloud.

Verse 16

וְעַתָּ֗ה עָ֭לַי תִּשְׁתַּפֵּ֣ךְ נַפְשִׁ֑י יֹ֖אחֲז֣וּנִי יְמֵי־עֹֽנִי׃

So now my life runs out; Days of misery have taken hold of me.

Verse 17

לַ֗יְלָה עֲ֭צָמַי נִקַּ֣ר מֵעָלָ֑י וְ֝עֹרְקַ֗י לֹ֣א יִשְׁכָּבֽוּן׃

By night my bones feel gnawed; My sinews never rest.

Verse 18

בְּרׇב־כֹּ֭חַ יִתְחַפֵּ֣שׂ לְבוּשִׁ֑י כְּפִ֖י כֻתׇּנְתִּ֣י יַאַזְרֵֽנִי׃

With great effort I change clothing; The neck of my tunic fits my waist.

Verse 19

הֹרָ֥נִי לַחֹ֑מֶר וָ֝אֶתְמַשֵּׁ֗ל כֶּעָפָ֥ר וָאֵֽפֶר׃

[God] regarded me as clay, I have become like dust and ashes.

Verse 20

אֲשַׁוַּ֣ע אֵ֭לֶיךָ וְלֹ֣א תַעֲנֵ֑נִי עָ֝מַ֗דְתִּי וַתִּתְבֹּ֥נֶן בִּֽי׃

I cry out to You, but You do not answer me; I wait, but You do [not] consider me.

Verse 21

תֵּהָפֵ֣ךְ לְאַכְזָ֣ר לִ֑י בְּעֹ֖צֶם יָדְךָ֣ תִשְׂטְמֵֽנִי׃

You have become cruel to me; With Your powerful hand You harass me.

Verse 22

תִּשָּׂאֵ֣נִי אֶל־ר֭וּחַ תַּרְכִּיבֵ֑נִי וּ֝תְמֹגְגֵ֗נִי (תשוה) [תּוּשִׁיָּֽה]׃

You lift me up and mount me on the wind; You make my courage melt.

Verse 23

כִּֽי־יָ֭דַעְתִּי מָ֣וֶת תְּשִׁיבֵ֑נִי וּבֵ֖ית מוֹעֵ֣ד לְכׇל־חָֽי׃

I know You will bring me to death, The house assigned for all the living.

Verse 24

אַ֣ךְ לֹֽא־בְ֭עִי יִשְׁלַח־יָ֑ד אִם־בְּ֝פִיד֗וֹ לָהֶ֥ן שֽׁוּעַ׃

Surely [God] would not strike at a ruin If, in calamity, one cried out.

Verse 25

אִם־לֹ֣א בָ֭כִיתִי לִקְשֵׁה־י֑וֹם עָֽגְמָ֥ה נַ֝פְשִׁ֗י לָאֶבְיֽוֹן׃

Did I not weep for the unfortunate? Did I not grieve for the needy?

Verse 26

כִּ֤י ט֣וֹב קִ֭וִּיתִי וַיָּ֣בֹא רָ֑ע וַאֲיַחֲלָ֥ה לְ֝א֗וֹר וַיָּ֥בֹא אֹֽפֶל׃

I looked forward to good fortune, but evil came; I hoped for light, but darkness came.

Verse 27

מֵעַ֖י רֻתְּח֥וּ וְלֹא־דָ֗מּוּ קִדְּמֻ֥נִי יְמֵי־עֹֽנִי׃

My bowels are in turmoil without respite; Days of misery confront me.

Verse 28

קֹדֵ֣ר הִ֭לַּכְתִּי בְּלֹ֣א חַמָּ֑ה קַ֖מְתִּי בַקָּהָ֣ל אֲשַׁוֵּֽעַ׃

I walk about in sunless gloom; I rise in the assembly and cry out.

Verse 29

אָ֭ח הָיִ֣יתִי לְתַנִּ֑ים וְ֝רֵ֗עַ לִבְנ֥וֹת יַעֲנָֽה׃

I have become a brother to jackals, A companion to ostriches.

Verse 30

ע֭וֹרִי שָׁחַ֣ר מֵעָלָ֑י וְעַצְמִי־חָ֝֗רָה מִנִּי־חֹֽרֶב׃

My skin, blackened, is peeling off me; My bones are charred by the heat.

Verse 31

וַיְהִ֣י לְ֭אֵבֶל כִּנֹּרִ֑י וְ֝עֻגָבִ֗י לְק֣וֹל בֹּכִֽים׃

So my lyre is given over to mourning, My pipe, to accompany weepers.

English translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition · CC-BY-NC

Job 30

Job Chapter 30

Text map

Reading lens

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Rashi's commentary

Malbim's commentary

Original text