Commentary page
Isaiah 44
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerIsaiah Chapter 44
Isaiah Chapter 44 presents 28 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.
Text map
Begin with the opening verses, notice repetitions and transitions, then use the verse index to return to the exact line. The verse index is especially useful for following repeated words and changes in scene or voice.
Reading lens
Read the passage once for its sequence of ideas, then return to the words that carry the argument or image. The source text remains the primary evidence; this note offers a structured way to enter it rather than replacing close reading.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 28 verses on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact verse.
- Verse 17 words
Opens “וְעַתָּ֥ה שְׁמַ֖ע יַעֲקֹ֣ב עַבְדִּ֑י וְיִשְׂרָאֵ֖ל בָּחַ֥רְתִּי בֽוֹ׃…”
- Verse 212 words
Opens “כֹּה־אָמַ֨ר יְהֹוָ֥ה עֹשֶׂ֛ךָ וְיֹצֶרְךָ֥ מִבֶּ֖טֶן יַעְזְרֶ֑ךָּ אַל־תִּירָא֙…”
- Verse 310 words
Opens “כִּ֤י אֶצׇּק־מַ֙יִם֙ עַל־צָמֵ֔א וְנֹזְלִ֖ים עַל־יַבָּשָׁ֑ה אֶצֹּ֤ק רוּחִי֙…”
- Verse 45 words
Opens “וְצָמְח֖וּ בְּבֵ֣ין חָצִ֑יר כַּעֲרָבִ֖ים עַל־יִבְלֵי־מָֽיִם׃…”
- Verse 515 words
Opens “זֶ֤ה יֹאמַר֙ לַיהֹוָ֣ה אָ֔נִי וְזֶ֖ה יִקְרָ֣א בְשֵֽׁם־יַעֲקֹ֑ב…”
- Verse 613 words
Opens “כֹּה־אָמַ֨ר יְהֹוָ֧ה מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֛ל וְגֹאֲל֖וֹ יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת אֲנִ֤י…”
- Verse 712 words
Opens “וּמִי־כָמ֣וֹנִי יִקְרָ֗א וְיַגִּידֶ֤הָ וְיַעְרְכֶ֙הָ֙ לִ֔י מִשּׂוּמִ֖י עַם־עוֹלָ֑ם…”
- Verse 814 words
Opens “אַֽל־תִּפְחֲדוּ֙ וְאַל־תִּרְה֔וּ הֲלֹ֥א מֵאָ֛ז הִשְׁמַעְתִּ֥יךָ וְהִגַּ֖דְתִּי וְאַתֶּ֣ם…”
- Verse 911 words
Opens “יֹצְרֵי־פֶ֤סֶל כֻּלָּם֙ תֹּ֔הוּ וַחֲמוּדֵיהֶ֖ם בַּל־יוֹעִ֑ילוּ וְעֵדֵיהֶ֣ם הֵ֗ׄמָּׄהׄ…”
- Verse 106 words
Opens “מִֽי־יָצַ֥ר אֵ֖ל וּפֶ֣סֶל נָסָ֑ךְ לְבִלְתִּ֖י הוֹעִֽיל׃…”
- Verse 1112 words
Opens “הֵ֤ן כׇּל־חֲבֵרָיו֙ יֵבֹ֔שׁוּ וְחָרָשִׁ֥ים הֵ֖מָּה מֵאָדָ֑ם יִֽתְקַבְּצ֤וּ…”
- Verse 1216 words
Opens “חָרַ֤שׁ בַּרְזֶל֙ מַֽעֲצָ֔ד וּפָעַל֙ בַּפֶּחָ֔ם וּבַמַּקָּב֖וֹת יִצְּרֵ֑הוּ…”
- Verse 1317 words
Opens “חָרַ֣שׁ עֵצִים֮ נָ֣טָה קָו֒ יְתָאֲרֵ֣הוּ בַשֶּׂ֔רֶד יַעֲשֵׂ֙הוּ֙…”
- Verse 1411 words
Opens “לִכְרׇת־ל֣וֹ אֲרָזִ֔ים וַיִּקַּ֤ח תִּרְזָה֙ וְאַלּ֔וֹן וַיְאַמֶּץ־ל֖וֹ בַּעֲצֵי־יָ֑עַר…”
- Verse 1514 words
Opens “וְהָיָ֤ה לְאָדָם֙ לְבָעֵ֔ר וַיִּקַּ֤ח מֵהֶם֙ וַיָּ֔חׇם אַף־יַשִּׂ֖יק…”
- Verse 1615 words
Opens “חֶצְיוֹ֙ שָׂרַ֣ף בְּמוֹ־אֵ֔שׁ עַל־חֶצְיוֹ֙ בָּשָׂ֣ר יֹאכֵ֔ל יִצְלֶ֥ה…”
- Verse 1714 words
Opens “וּשְׁאֵ֣רִית֔וֹ לְאֵ֥ל עָשָׂ֖ה לְפִסְל֑וֹ (יסגוד) [יִסְגׇּד־]ל֤וֹ וְיִשְׁתַּ֙חוּ֙…”
- Verse 1810 words
Opens “לֹ֥א יָדְע֖וּ וְלֹ֣א יָבִ֑ינוּ כִּ֣י טַ֤ח מֵֽרְאוֹת֙…”
- Verse 1922 words
Opens “וְלֹֽא־יָשִׁ֣יב אֶל־לִבּ֗וֹ וְלֹ֨א דַ֥עַת וְלֹֽא־תְבוּנָה֮ לֵאמֹר֒ חֶצְי֞וֹ…”
- Verse 2013 words
Opens “רֹעֶ֣ה אֵ֔פֶר לֵ֥ב הוּתַ֖ל הִטָּ֑הוּ וְלֹא־יַצִּ֤יל אֶת־נַפְשׁוֹ֙…”
- Verse 2111 words
Opens “זְכׇר־אֵ֣לֶּה יַֽעֲקֹ֔ב וְיִשְׂרָאֵ֖ל כִּ֣י עַבְדִּי־אָ֑תָּה יְצַרְתִּ֤יךָ עֶֽבֶד־לִי֙…”
- Verse 229 words
Opens “מָחִ֤יתִי כָעָב֙ פְּשָׁעֶ֔יךָ וְכֶעָנָ֖ן חַטֹּאותֶ֑יךָ שׁוּבָ֥ה אֵלַ֖י…”
- Verse 2319 words
Opens “רׇנּ֨וּ שָׁמַ֜יִם כִּֽי־עָשָׂ֣ה יְהֹוָ֗ה הָרִ֙יעוּ֙ תַּחְתִּיּ֣וֹת אָ֔רֶץ…”
- Verse 2417 words
Opens “כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ גֹּאֲלֶ֔ךָ וְיֹצֶרְךָ֖ מִבָּ֑טֶן אָנֹכִ֤י יְהֹוָה֙…”
- Verse 2510 words
Opens “מֵפֵר֙ אֹת֣וֹת בַּדִּ֔ים וְקֹסְמִ֖ים יְהוֹלֵ֑ל מֵשִׁ֧יב חֲכָמִ֛ים…”
- Verse 2614 words
Opens “מֵקִים֙ דְּבַ֣ר עַבְדּ֔וֹ וַעֲצַ֥ת מַלְאָכָ֖יו יַשְׁלִ֑ים הָאֹמֵ֨ר…”
- Verse 275 words
Opens “הָאֹמֵ֥ר לַצּוּלָ֖ה חֳרָ֑בִי וְנַהֲרֹתַ֖יִךְ אוֹבִֽישׁ׃…”
- Verse 2811 words
Opens “הָאֹמֵ֤ר לְכ֙וֹרֶשׁ֙ רֹעִ֔י וְכׇל־חֶפְצִ֖י יַשְׁלִ֑ם וְלֵאמֹ֤ר לִירוּשָׁלַ֙͏ִם֙…”
Rashi's commentary
Verse 1
ועתה שמע — לשוב לתורתי יעקב עבדי:
Verse 3
כי אצק מים על צמא — כמו שאני יוצק מים על צמא כן אצק רוחי על זרעך:
Verse 4
וצמחו בבין חציר — בתוך עמלק על ידי גרים שיתוספו עליהם, בין חציר הוא עמלק שנאמר עליו והיתה נוה תנים חציר לבנות יענה (לעיל ד):
Verse 5
זה יאמר לה' אני — אלו צדיקים גמורים:
וזה יקרא בשם יעקב — אלו קטנים בני רשעים:
זה יכתוב ידו לה' — אלו בעלי תשובה:
ובשם ישראל יכנה — אלו הגרים מעכו"ם כך שנויה באבות דרבי נתן:
Verse 7
ומי כמוני יקרא — ומי יקרא שהוא כמוני ויגיד ויערוך לי את כל מה שהיה משומי עם עולם ועד עתה:
עם עולם — כל בריות:
ואותיות — דברי מופת:
ואשר תבאנה — ואת העתידות לבא יגידו כמו שאני עושה עתה שעדיין לא חרב הבית ולא גליתם ולא נולד כורש ואני מבשר אתכם עליו:
Verse 8
ואל תרהו — אין לו דמיון ופתרונו לפי הענין כמו אל תחתו מלהודיע את שמי לבין העכו"ם:
הלא מאז השמעתיך — מהר סיני והגדתי לכם שם שאין אלוהי מבלעדי:
ואתם עדי — שפתחתי לכם שבעה רקיעים והראיתי אתכם שאין אחר ואתם עדי בדבר הזה שאין אלוה מבלעדי:
ואין צור בל ידעתי — ת"י ולית דתקיף אלהן דמן קדמי מתיהב ליה תקיף:
בל ידעתי — לשון ואדעך בשם (שמות ל״ג:י״ז) ידע לכתך (דברים ב׳:ז׳) אני ידעתיך במדבר (הושע י״ג:ה׳):
Verse 9
ועדיהם המה — הפסילי' הם עדים על בושת עובדיהם שהרי אנו רואין שאינן לא רואין ולא יודעין והיו עובדין להם:
למען יבושו — העובדים להם:
Verse 10
נסך — לשון יציקה ומסכה והנו"ן בתיבה יסוד הנופל ממנו כגון נו"ן של נשך ושל נגף:
Verse 11
הן כל חביריו — של אותו יוצר ונוסך פסילים המתחברים אליו לעבוד את יצירתו ונסכו יבושו:
וחרשים המה — אותם יוצרים ונוסכים מבני אדם הם קל וחומר ליצירתם שהיא הבל:
Verse 12
חרש ברזל — חרש של ברזל:
מעצד — הוא אחד מכלי הנפחים:
ופעל — הפסל בפחם. קרבו"ן בלע"ז:
ובמקבות — מרטי"ל בלע"ז:
יצרהו — ל' ציור:
ויפעלהו בזרוע כחו גם רעב וגו' — גם הוא היוצר חסר כח וחלש הוא שאם ירעב אין בו כח או אם לא שתה מים ויעף לאלתר קל וחומר שפעולתו אין בה תועלת לעזור:
Verse 13
חרש עצים — ואם בא לעשותו של עץ וחרש עצים הוא כך דרכו:
נטה קו — כדרך הנגרים ועל פי הקו יתארהו בשרד מיישר אותו במסור שקורין דאלאור"א בלע"ז. יתארהו. ייפהו:
יעשהו במקצועות — ומחליקו ברהיטני ואיזמל, מקצועות ת"י אזמליא:
ובמחוגה יתארהו — לשון ותאר הגבול (יהושע ט״ו:ט׳) אם בא לעשו' בו ציורים עגולים מסבב אותו במחוגה קונפ"ש בלע"ז:
כתפארת אדם — היא האשה שהיא תפארת בעלה:
Verse 14
תרזה ואלון — מיני אילני סרק:
ויאמץ לו בעצי יער — עושה לו חיזוקי' בין לחיזוק בין לנוי במיני עצי' המשונים זה מזה במראיהן:
נטע אורן — כשמוצא ייחור ונטע הראוי לכך נוטעו לכך והגשם מגדלו:
אורן — ל' נטע יונק פלנצו"ן בלע"ז:
Verse 15
והיה לאדם לבער — והיה אותו עץ מקצתו לצרכי אדם לבער:
ויקח — מן העצים ויחם גופו לנגדם:
אף ישיק — מהם תנור ואופה לחם:
אף יפעל אל — מן הנותר:
Verse 19
ולא ישיב אל לבו — חציו שרפתי במו אש:
ולא דעת ולא תבונה — בו לאמר זאת:
לבול עץ — לרקבון עץ:
Verse 20
רועה אפר לב הותל הטהו — לבו אשר הותל הטהו לעשות לו רועה של אפר הדמות שנשרף חציו ונעשה אפר השוטה הזה היה אומר שהוא לו לרועה ולמפרנס, דבר אחר רועה אפר ל' ריעות עובד עבודת אחרים ומחבר אליו עבודת אחרים שהיא אפר:
ולא יציל — הנתעה את נפשו לאמר הלא שקר בימיני ויפרד מעליו:
Verse 21
לא תנשני — לא תהיה שכוח מיראתי:
Verse 22
מחיתי כעב פשעיך — במצרים ובמדבר גם עתה שובה אלי:
Verse 23
פצחו — ל' פתחון פה:
Verse 24
ויוצרך מבטן — מאז ויתרוצצו הבנים בקרבה (בראשית כ״ה:כ״ב) הייתי לך לעזרה ובחרתיך:
נוטה — שמים לבדי:
Verse 25
מפר אותות בדים — לפי שאני נטיתי שמים לפיכך אני יכול להפר אותם:
בדים — הם החוזים בכוכבי' ע"י אותות השמים ועל שם שפעמים הרבה שהם מכזבים קורין אותם בדים, שאני מחליף השרים שלמעלה וטועין אלו הנשאלין בהם ולפי שאיצטגניני בבל היו חוזים בכוכבים כמו שהוא אומר (לקמן מז) יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים לכך הוא אומר שיפר אותות בדיהם כי אני הוא שהפרתי אותות בדי מצרים:
Verse 26
מקים דבר עבדו — משה:
ועצת מלאכיו — מלאך אחד אמר ליעקב ישראל יהיה שמך (בראשית לב) וקיימתי דבריו אף כאן אקיים עצת נביאי האומר על ירושלים תושב:
Verse 27
האומר לצולה חרבי — האומר לבבל התיבשי:
ונהרותיך אוביש — לפי שהיא יושבת על נהרות מדמה הריגת אוכלוסיה ליובש נהרות:
Verse 28
רועי — מלך שלי:
Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.
Original text
וְעַתָּ֥ה שְׁמַ֖ע יַעֲקֹ֣ב עַבְדִּ֑י וְיִשְׂרָאֵ֖ל בָּחַ֥רְתִּי בֽוֹ׃
But hear, now, O Jacob My servant, Israel whom I have chosen!
כֹּה־אָמַ֨ר יְהֹוָ֥ה עֹשֶׂ֛ךָ וְיֹצֶרְךָ֥ מִבֶּ֖טֶן יַעְזְרֶ֑ךָּ אַל־תִּירָא֙ עַבְדִּ֣י יַעֲקֹ֔ב וִישֻׁר֖וּן בָּחַ֥רְתִּי בֽוֹ׃
Thus said G OD , your Maker, Your Creator who has helped you since birth: Fear not, My servant Jacob, Jeshurun whom I have chosen,
כִּ֤י אֶצׇּק־מַ֙יִם֙ עַל־צָמֵ֔א וְנֹזְלִ֖ים עַל־יַבָּשָׁ֑ה אֶצֹּ֤ק רוּחִי֙ עַל־זַרְעֶ֔ךָ וּבִרְכָתִ֖י עַל־צֶאֱצָאֶֽיךָ׃
Even as I pour water on thirsty soil, And rain upon dry ground, So will I pour My spirit on your offspring, My blessing upon your posterity.
וְצָמְח֖וּ בְּבֵ֣ין חָצִ֑יר כַּעֲרָבִ֖ים עַל־יִבְלֵי־מָֽיִם׃
And they shall sprout like grass, Like willows by watercourses.
זֶ֤ה יֹאמַר֙ לַיהֹוָ֣ה אָ֔נִי וְזֶ֖ה יִקְרָ֣א בְשֵֽׁם־יַעֲקֹ֑ב וְזֶ֗ה יִכְתֹּ֤ב יָדוֹ֙ לַֽיהֹוָ֔ה וּבְשֵׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל יְכַנֶּֽה׃ {פ}
One shall say, “I am G OD ’s,” Another shall use the name of “Jacob,” Another shall mark his arm “of G OD ” And adopt the name of “Israel.”
כֹּה־אָמַ֨ר יְהֹוָ֧ה מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֛ל וְגֹאֲל֖וֹ יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת אֲנִ֤י רִאשׁוֹן֙ וַאֲנִ֣י אַחֲר֔וֹן וּמִבַּלְעָדַ֖י אֵ֥ין אֱלֹהִֽים׃
Thus said G OD , the Sovereign of Israel, Their Redeemer, G OD of Hosts: I am the first and I am the last, And there is no god but Me.
וּמִי־כָמ֣וֹנִי יִקְרָ֗א וְיַגִּידֶ֤הָ וְיַעְרְכֶ֙הָ֙ לִ֔י מִשּׂוּמִ֖י עַם־עוֹלָ֑ם וְאֹתִיּ֛וֹת וַאֲשֶׁ֥ר תָּבֹ֖אנָה יַגִּ֥ידוּ לָֽמוֹ׃
Who like Me can announce, Can foretell it—and match Me thereby? Even as I told the future to an ancient people, So let anyone foretell coming events to them.
אַֽל־תִּפְחֲדוּ֙ וְאַל־תִּרְה֔וּ הֲלֹ֥א מֵאָ֛ז הִשְׁמַעְתִּ֥יךָ וְהִגַּ֖דְתִּי וְאַתֶּ֣ם עֵדָ֑י הֲיֵ֤שׁ אֱל֙וֹהַּ֙ מִבַּלְעָדַ֔י וְאֵ֥ין צ֖וּר בַּל־יָדָֽעְתִּי׃
Do not be frightened, do not be shaken! Have I not from of old predicted to you? I foretold, and you are My witnesses. Is there any god, then, but Me? “There is no other rock; I know none!”
יֹצְרֵי־פֶ֤סֶל כֻּלָּם֙ תֹּ֔הוּ וַחֲמוּדֵיהֶ֖ם בַּל־יוֹעִ֑ילוּ וְעֵדֵיהֶ֣ם הֵ֗ׄמָּׄהׄ בַּל־יִרְא֛וּ וּבַל־יֵדְע֖וּ לְמַ֥עַן יֵבֹֽשׁוּ׃
The makers of idols All work to no purpose; And the things they treasure Can do no good, As they themselves can testify. They neither look nor think, And so they shall be shamed.
מִֽי־יָצַ֥ר אֵ֖ל וּפֶ֣סֶל נָסָ֑ךְ לְבִלְתִּ֖י הוֹעִֽיל׃
Who would fashion a god Or cast a statue That can do no good?
הֵ֤ן כׇּל־חֲבֵרָיו֙ יֵבֹ֔שׁוּ וְחָרָשִׁ֥ים הֵ֖מָּה מֵאָדָ֑ם יִֽתְקַבְּצ֤וּ כֻלָּם֙ יַעֲמֹ֔דוּ יִפְחֲד֖וּ יֵבֹ֥שׁוּ יָֽחַד׃
Lo, all its adherents shall be shamed; They are craftsmen, are merely human. Let them all assemble and stand up! They shall be cowed, and they shall be shamed.
חָרַ֤שׁ בַּרְזֶל֙ מַֽעֲצָ֔ד וּפָעַל֙ בַּפֶּחָ֔ם וּבַמַּקָּב֖וֹת יִצְּרֵ֑הוּ וַיִּפְעָלֵ֙הוּ֙ בִּזְר֣וֹעַ כֹּח֔וֹ גַּם־רָעֵב֙ וְאֵ֣ין כֹּ֔חַ לֹא־שָׁ֥תָה מַ֖יִם וַיִּיעָֽף׃
The craftsman in iron, with his tools, Works it over charcoal And fashions it by hammering, Working with the strength of his arm. Should he go hungry, his strength would ebb; Should he drink no water, he would grow faint.
חָרַ֣שׁ עֵצִים֮ נָ֣טָה קָו֒ יְתָאֲרֵ֣הוּ בַשֶּׂ֔רֶד יַעֲשֵׂ֙הוּ֙ בַּמַּקְצֻע֔וֹת וּבַמְּחוּגָ֖ה יְתׇאֳרֵ֑הוּ וַֽיַּעֲשֵׂ֙הוּ֙ כְּתַבְנִ֣ית אִ֔ישׁ כְּתִפְאֶ֥רֶת אָדָ֖ם לָשֶׁ֥בֶת בָּֽיִת׃
The craftsman in wood measures with a line And marks out a shape with a stylus; He forms it with scraping tools, Marking it out with a compass. He gives it the form of a person— Human beauty, to dwell in a shrine.
לִכְרׇת־ל֣וֹ אֲרָזִ֔ים וַיִּקַּ֤ח תִּרְזָה֙ וְאַלּ֔וֹן וַיְאַמֶּץ־ל֖וֹ בַּעֲצֵי־יָ֑עַר נָטַ֥ע אֹ֖רֶן וְגֶ֥שֶׁם יְגַדֵּֽל׃
For his use he cuts down cedars; He chooses plane trees and oaks. He sets aside trees of the forest; Or plants firs, and the rain makes them grow.
וְהָיָ֤ה לְאָדָם֙ לְבָעֵ֔ר וַיִּקַּ֤ח מֵהֶם֙ וַיָּ֔חׇם אַף־יַשִּׂ֖יק וְאָ֣פָה לָ֑חֶם אַף־יִפְעַל־אֵל֙ וַיִּשְׁתָּ֔חוּ עָשָׂ֥הוּ פֶ֖סֶל וַיִּסְגׇּד־לָֽמוֹ׃
All this serves a mortal for fuel: He takes some to warm himself, And he builds a fire and bakes bread. He also makes a god of it and worships it, Fashions an idol and bows down to it!
חֶצְיוֹ֙ שָׂרַ֣ף בְּמוֹ־אֵ֔שׁ עַל־חֶצְיוֹ֙ בָּשָׂ֣ר יֹאכֵ֔ל יִצְלֶ֥ה צָלִ֖י וְיִשְׂבָּ֑ע אַף־יָחֹם֙ וְיֹאמַ֣ר הֶאָ֔ח חַמּוֹתִ֖י רָאִ֥יתִי אֽוּר׃
Part of it he burns in a fire: On that part he roasts meat, He eats the roast and is sated; He also warms himself and cries, “Ah, I am warm! I can feel the heat!”
וּשְׁאֵ֣רִית֔וֹ לְאֵ֥ל עָשָׂ֖ה לְפִסְל֑וֹ (יסגוד) [יִסְגׇּד־]ל֤וֹ וְיִשְׁתַּ֙חוּ֙ וְיִתְפַּלֵּ֣ל אֵלָ֔יו וְיֹאמַר֙ הַצִּילֵ֔נִי כִּ֥י אֵלִ֖י אָֽתָּה׃
Of the rest he makes a god—his own carving! He bows down to it, worships it; He prays to it and cries, “Save me, for you are my god!”
לֹ֥א יָדְע֖וּ וְלֹ֣א יָבִ֑ינוּ כִּ֣י טַ֤ח מֵֽרְאוֹת֙ עֵינֵיהֶ֔ם מֵהַשְׂכִּ֖יל לִבֹּתָֽם׃
They have no wit or judgment: Their eyes are besmeared, and they see not; Their minds, and they cannot think.
וְלֹֽא־יָשִׁ֣יב אֶל־לִבּ֗וֹ וְלֹ֨א דַ֥עַת וְלֹֽא־תְבוּנָה֮ לֵאמֹר֒ חֶצְי֞וֹ שָׂרַ֣פְתִּי בְמוֹ־אֵ֗שׁ וְ֠אַ֠ף אָפִ֤יתִי עַל־גֶּחָלָיו֙ לֶ֔חֶם אֶצְלֶ֥ה בָשָׂ֖ר וְאֹכֵ֑ל וְיִתְרוֹ֙ לְתוֹעֵבָ֣ה אֶעֱשֶׂ֔ה לְב֥וּל עֵ֖ץ אֶסְגּֽוֹד׃
They do not give thought, They lack the wit and judgment to say: “Part of it I burned in a fire; I also baked bread on the coals, I roasted meat and ate it— Should I make the rest an abhorrence? Should I bow to a block of wood?”
רֹעֶ֣ה אֵ֔פֶר לֵ֥ב הוּתַ֖ל הִטָּ֑הוּ וְלֹא־יַצִּ֤יל אֶת־נַפְשׁוֹ֙ וְלֹ֣א יֹאמַ֔ר הֲל֥וֹא שֶׁ֖קֶר בִּימִינִֽי׃ {ס}
He pursues ashes! A deluded mind has led him astray, And he cannot save himself; He never says to himself, “The thing in my hand is a fraud!”
זְכׇר־אֵ֣לֶּה יַֽעֲקֹ֔ב וְיִשְׂרָאֵ֖ל כִּ֣י עַבְדִּי־אָ֑תָּה יְצַרְתִּ֤יךָ עֶֽבֶד־לִי֙ אַ֔תָּה יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֥א תִנָּשֵֽׁנִי׃
Remember these things, O Jacob For you, O Israel, are My servant: I fashioned you, you are My servant— O Israel, never forget Me.
מָחִ֤יתִי כָעָב֙ פְּשָׁעֶ֔יךָ וְכֶעָנָ֖ן חַטֹּאותֶ֑יךָ שׁוּבָ֥ה אֵלַ֖י כִּ֥י גְאַלְתִּֽיךָ׃
I wipe away your sins like a cloud, Your transgressions like mist— Come back to Me, for I redeem you.
רׇנּ֨וּ שָׁמַ֜יִם כִּֽי־עָשָׂ֣ה יְהֹוָ֗ה הָרִ֙יעוּ֙ תַּחְתִּיּ֣וֹת אָ֔רֶץ פִּצְח֤וּ הָרִים֙ רִנָּ֔ה יַ֖עַר וְכׇל־עֵ֣ץ בּ֑וֹ כִּֽי־גָאַ֤ל יְהֹוָה֙ יַעֲקֹ֔ב וּבְיִשְׂרָאֵ֖ל יִתְפָּאָֽר׃ {ס}
Shout, O heavens, for G OD has acted; Shout aloud, O depths of the earth! Shout for joy, O mountains, O forests with all your trees! For G OD has redeemed Jacob, Has gained glory through Israel.
כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ גֹּאֲלֶ֔ךָ וְיֹצֶרְךָ֖ מִבָּ֑טֶן אָנֹכִ֤י יְהֹוָה֙ עֹ֣שֶׂה כֹּ֔ל נֹטֶ֤ה שָׁמַ֙יִם֙ לְבַדִּ֔י רֹקַ֥ע הָאָ֖רֶץ (מי אתי) [מֵאִתִּֽי]׃
Thus said G OD , your Redeemer, Who formed you in the womb: It is I, G OD , who made everything, Who alone stretched out the heavens And unaided , and ancient versions) “who was with me?” spread out the earth;
מֵפֵר֙ אֹת֣וֹת בַּדִּ֔ים וְקֹסְמִ֖ים יְהוֹלֵ֑ל מֵשִׁ֧יב חֲכָמִ֛ים אָח֖וֹר וְדַעְתָּ֥ם יְסַכֵּֽל׃
Who annul the omens of diviners, And make fools of the augurs; Who turn sages back And make nonsense of their knowledge;
מֵקִים֙ דְּבַ֣ר עַבְדּ֔וֹ וַעֲצַ֥ת מַלְאָכָ֖יו יַשְׁלִ֑ים הָאֹמֵ֨ר לִירוּשָׁלַ֜͏ִם תּוּשָׁ֗ב וּלְעָרֵ֤י יְהוּדָה֙ תִּבָּנֶ֔ינָה וְחׇרְבוֹתֶ֖יהָ אֲקוֹמֵֽם׃
But confirm the word of My servant And fulfill the prediction of My messengers. It is I who say of Jerusalem, “It shall be inhabited,” And of the towns of Judah, “They shall be rebuilt; And I will restore their ruined places.”
הָאֹמֵ֥ר לַצּוּלָ֖ה חֳרָ֑בִי וְנַהֲרֹתַ֖יִךְ אוֹבִֽישׁ׃
[I,] who said to the deep, “Be dry; I will dry up your floods,”
הָאֹמֵ֤ר לְכ֙וֹרֶשׁ֙ רֹעִ֔י וְכׇל־חֶפְצִ֖י יַשְׁלִ֑ם וְלֵאמֹ֤ר לִירוּשָׁלַ֙͏ִם֙ תִּבָּנֶ֔ה וְהֵיכָ֖ל תִּוָּסֵֽד׃ {פ}
Am the same who says of Cyrus, “He is My shepherd; He shall fulfill all My purposes! He shall say of Jerusalem, ‘She shall be rebuilt,’ And to the temple: ‘You shall be founded again.’”
English translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition · CC-BY-NC