Commentary page
II Kings 15
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerII Kings Chapter 15
II Kings Chapter 15 presents 38 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.
Text map
Begin with the opening verses, notice repetitions and transitions, then use the verse index to return to the exact line. Observable themes include The chapter uses kingship and leadership language..
Reading lens
Look for leadership, kingship and public responsibility. The source text remains the primary evidence; this note offers a structured way to enter it rather than replacing close reading.
- The chapter uses kingship and leadership language.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 38 verses on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact verse.
- Verse 112 words
Opens “בִּשְׁנַ֨ת עֶשְׂרִ֤ים וָשֶׁ֙בַע֙ שָׁנָ֔ה לְיָרׇבְעָ֖ם מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל…”
- Verse 214 words
Opens “בֶּן־שֵׁ֨שׁ עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ הָיָ֣ה בְמׇלְכ֔וֹ וַחֲמִשִּׁ֤ים וּשְׁתַּ֙יִם֙…”
- Verse 38 words
Opens “וַיַּ֥עַשׂ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה אֲמַצְיָ֥הוּ…”
- Verse 48 words
Opens “רַ֥ק הַבָּמ֖וֹת לֹא־סָ֑רוּ ע֥וֹד הָעָ֛ם מְזַבְּחִ֥ים וּֽמְקַטְּרִ֖ים…”
- Verse 516 words
Opens “וַיְנַגַּ֨ע יְהֹוָ֜ה אֶת־הַמֶּ֗לֶךְ וַיְהִ֤י מְצֹרָע֙ עַד־י֣וֹם מֹת֔וֹ…”
- Verse 612 words
Opens “וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י עֲזַרְיָ֖הוּ וְכׇל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים…”
- Verse 713 words
Opens “וַיִּשְׁכַּ֤ב עֲזַרְיָה֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקְבְּר֥וּ אֹת֛וֹ עִם־אֲבֹתָ֖יו בְּעִ֣יר…”
- Verse 814 words
Opens “בִּשְׁנַ֨ת שְׁלֹשִׁ֤ים וּשְׁמֹנֶה֙ שָׁנָ֔ה לַעֲזַרְיָ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה…”
- Verse 915 words
Opens “וַיַּ֤עַשׂ הָרַע֙ בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֔ה כַּאֲשֶׁ֥ר עָשׂ֖וּ אֲבֹתָ֑יו…”
- Verse 109 words
Opens “וַיִּקְשֹׁ֤ר עָלָיו֙ שַׁלֻּ֣ם בֶּן־יָבֵ֔שׁ וַיַּכֵּ֥הוּ קׇֽבׇל־עָ֖ם וַיְמִיתֵ֑הוּ…”
- Verse 1110 words
Opens “וְיֶ֖תֶר דִּבְרֵ֣י זְכַרְיָ֑ה הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י…”
- Verse 1214 words
Opens “ה֣וּא דְבַר־יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר אֶל־יֵהוּא֙ לֵאמֹ֔ר בְּנֵ֣י…”
- Verse 1313 words
Opens “שַׁלּ֤וּם בֶּן־יָבֵישׁ֙ מָלַ֔ךְ בִּשְׁנַ֨ת שְׁלֹשִׁ֤ים וָתֵ֙שַׁע֙ שָׁנָ֔ה…”
- Verse 1413 words
Opens “וַיַּ֩עַל֩ מְנַחֵ֨ם בֶּן־גָּדִ֜י מִתִּרְצָ֗ה וַיָּבֹא֙ שֹׁמְר֔וֹן וַיַּ֛ךְ…”
- Verse 1513 words
Opens “וְיֶ֙תֶר֙ דִּבְרֵ֣י שַׁלּ֔וּם וְקִשְׁר֖וֹ אֲשֶׁ֣ר קָשָׁ֑ר הִנָּ֣ם…”
- Verse 1614 words
Opens “אָ֣ז יַכֶּֽה־מְ֠נַחֵ֠ם אֶת־תִּפְסַ֨ח וְאֶת־כׇּל־אֲשֶׁר־בָּ֤הּ וְאֶת־גְּבוּלֶ֙יהָ֙ מִתִּרְצָ֔ה כִּ֛י…”
- Verse 1714 words
Opens “בִּשְׁנַ֨ת שְׁלֹשִׁ֤ים וָתֵ֙שַׁע֙ שָׁנָ֔ה לַעֲזַרְיָ֖ה מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה…”
- Verse 1813 words
Opens “וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה לֹ֣א סָ֠ר מֵעַ֨ל…”
- Verse 1915 words
Opens “בָּ֣א פ֤וּל מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ עַל־הָאָ֔רֶץ וַיִּתֵּ֤ן מְנַחֵם֙ לְפ֔וּל…”
- Verse 2021 words
Opens “וַיֹּצֵא֩ מְנַחֵ֨ם אֶת־הַכֶּ֜סֶף עַל־יִשְׂרָאֵ֗ל עַ֚ל כׇּל־גִּבּוֹרֵ֣י הַחַ֔יִל…”
- Verse 2112 words
Opens “וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י מְנַחֵ֖ם וְכׇל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלוֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים…”
- Verse 228 words
Opens “וַיִּשְׁכַּ֥ב מְנַחֵ֖ם עִם־אֲבֹתָ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ פְּקַחְיָ֥ה בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃…”
- Verse 2312 words
Opens “בִּשְׁנַת֙ חֲמִשִּׁ֣ים שָׁנָ֔ה לַעֲזַרְיָ֖ה מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַ֠ךְ…”
- Verse 2412 words
Opens “וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה לֹ֣א סָ֗ר מֵֽחַטֹּאות֙…”
- Verse 2520 words
Opens “וַיִּקְשֹׁ֣ר עָלָיו֩ פֶּ֨קַח בֶּן־רְמַלְיָ֜הוּ שָׁלִישׁ֗וֹ וַיַּכֵּ֨הוּ בְשֹׁמְר֜וֹן…”
- Verse 2613 words
Opens “וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י פְקַחְיָ֖ה וְכׇל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים…”
- Verse 2714 words
Opens “בִּשְׁנַ֨ת חֲמִשִּׁ֤ים וּשְׁתַּ֙יִם֙ שָׁנָ֔ה לַעֲזַרְיָ֖ה מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה…”
- Verse 2812 words
Opens “וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה לֹ֣א סָ֗ר מִן־חַטֹּאות֙…”
- Verse 2922 words
Opens “בִּימֵ֞י פֶּ֣קַח מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֗ל בָּא֮ תִּגְלַ֣ת פִּלְאֶ֘סֶר֮ מֶ֣לֶךְ…”
- Verse 3013 words
Opens “וַיִּקְשׇׁר־קֶ֜שֶׁר הוֹשֵׁ֣עַ בֶּן־אֵלָ֗ה עַל־פֶּ֙קַח֙ בֶּן־רְמַלְיָ֔הוּ וַיַּכֵּ֙הוּ֙ וַיְמִיתֵ֔הוּ…”
- Verse 3112 words
Opens “וְיֶ֥תֶר דִּבְרֵי־פֶ֖קַח וְכׇל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר…”
- Verse 3211 words
Opens “בִּשְׁנַ֣ת שְׁתַּ֔יִם לְפֶ֥קַח בֶּן־רְמַלְיָ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל מָלַ֛ךְ…”
- Verse 3313 words
Opens “בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וְחָמֵ֤שׁ שָׁנָה֙ הָיָ֣ה בְמׇלְכ֔וֹ וְשֵׁשׁ־עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה…”
- Verse 349 words
Opens “וַיַּ֥עַשׂ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה כְּכֹ֧ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֛ה עֻזִּיָּ֥הוּ…”
- Verse 3514 words
Opens “רַ֤ק הַבָּמוֹת֙ לֹ֣א סָ֔רוּ ע֗וֹד הָעָ֛ם מְזַבְּחִ֥ים…”
- Verse 3612 words
Opens “וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י יוֹתָ֖ם אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים…”
- Verse 3712 words
Opens “בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם הֵחֵ֣ל יְהֹוָ֗ה לְהַשְׁלִ֙יחַ֙ בִּֽיהוּדָ֔ה רְצִ֖ין…”
- Verse 3813 words
Opens “וַיִּשְׁכַּ֤ב יוֹתָם֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵר֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו בְּעִ֖יר דָּוִ֣ד…”
Rashi's commentary
Verse 1
בשנת עשרים ושבע שנה לירבעם וגו' — אפשר לומר כן, והלא עוזיה וירבעם מלכו כאחת, כמו שפירש בסמוך, אלא מה תלמוד לומר בשנת עשרים ושבע לירבעם מלך עזריה, שמלך מלכות מנוגעת, למדנו שנתנגע בשנת עשרים ושבע למלכותו:
Verse 5
וינגע ה' את המלך — מפורש בדברי הימים (ב כו טז-כא) שנכנס להיכל להקטיר על המזבח הקטורת:
בבית החפשית — עשה לו בית בבית הקברות, כמה דאת אמר (תהלים פח ו): במתים חפשי. בירושלמי:
Verse 8
בשנת שלשים ושמנה שנה לעזריהו מלך יהודה מלך זכריהו — אף מכאן יש ללמוד שמלך עזריה משמת יואש מלך ישראל חמש עשרה שנה בחיי אמציה אביו, שאם לא עמד עד שמת אביו, נמצא שלא עמד עד בשנת חמש עשרה לירבעם בן יואש, וירבעם מלך ארבעים ואחת, נמצא שמת ירבעם בשנת עשרים ושבע לעוזיה, והיאך הוא אומר בשנת שלשים ושמונה אלא על כרחך, עוזיה וירבעם מלכו כאחת, אלא שירבעם מלך בחיי אביו יהואש שלש שנים, לכך הוא אומר וירבעם ישב על כסאו, שישב כבר, ועוזיה עמד משמת יואש, ומלך ירבעם מלכות שלמה. ובסדר עולם ראיתי, שירבעם מלך בחיי אביו שנה, ואיני יודע אם שבוש הסופרים הוא, שאינו יכול ליישב בשנת שלשים ושמונה לעזריה מלך זכריה, אלא בענין זה:
Verse 10
ויכהו קבל עם — ומחהי קדם עמא, לעיני העם:
Verse 12
ויהי כן — לא שהיתה כדאי מלכותו לימשך כל כך, אלא לקיים דבר מלך, שנאמר (ישעיהו נה יא): כן יהיה דברי אשר יצא מפי וגו':
Verse 16
כי לא פתח — שר העיר לא פתח לו את העיר, לקבלו למלך עליהם:
ההרותיה — את הנשים ההרות שבה, בקע:
Verse 25
שלישו — גבור שלו:
את ארגוב ואת האריה — כל ארגוב לשון פלטין החשובין, וכל 'טרכונין' בלשון ארמי, פלטין החשובין למלכות בארמון הגדול אשר אצל הארגוב:
ואת האריה — יש לומר, שהיה אריה של זהב עומד באותו ארמון:
Verse 30
בשנת עשרים ליותם — היה לו לומר בשנת ארבע לאחז, שהרי כל ימי מלכות יותם שש עשרה שנה, אלא לפי שהיה אחז רשע, רצה הכתוב למנותם ליותם בקבר, ולא לאחז בחיים, כך הוא בסדר עולם:
Verse 37
בימים ההם — בסוף ימיו של יותם:
להשליח — לגרות:
Edition: On Your Way -- new. License: Public Domain. Sefaria.
Malbim's commentary
Verse 1
בשנת עשרים ושבע שנה לירבעם בחשבון הזה לא מצאו בו כל אנשי חיל ידיהם, שהלא מלך ירבעם בשנת חמש עשרה שנה לאמציה ומלכות אמציה היתה כ"ט שנה, נמצא שאמציה מלך עד שנת ארבע עשרה לירבעם, ובסדר עולם פי' שמ"ש בשנת כ"ז לירבעם מלך עוזיה היינו שאז מלך מלכות מנוגעת, והרי"א הקשה על זה שהיה לו לומר בשנת כ"ז למלכות עצמו מלך מלכות מנוגעת כי לפי דעת חכמינו זכרונם לברכה מלך עוזיה וירבעם כאחד, והרי"א פי' שמ"ש בשנת עשרים ושבע פי' שהיה עתיד למלוך עוד עשרים ושבע שנה, וגם זה אינו נכון דהא אמר אחר כך בשנת שלשים ושמונה לעזריה מלך זכריה, והי"ל בשנת עשרים ושבע, ובאמת בחשבון שאמר שזכריה מלך בשנת ל"ח לעוזיה לא נוכל לפרש בו שום פירוש כי כן הולך סדר זה אחר כך במלכות שלום ומנחם בן גדי, ומזה ידענו שירבעם בן יואש מלך שלש שנים קודם לעוזיה, ולכן כלתה מלכותו שנמשכה מ"א שנה בשנת ל"ח לעוזיה ואם כן מלך עוזיה י"ב שנה בחיי אמציה אביו, אולם כבר כתבנו שמעת שכבש יואש את אמציה נכבשה מלכות יהודה תחת מלכות ישראל וזה נמשך עד כ"ד שנה למלכות עוזיה שהוא כ"ז לירבעם שעד אז היתה תחת ממשלת ישראל, ובשנת העשרים ושבע התחזק עוזיה ומלך מלכות חזקה בפני עצמו בלתי נכנע תחת ירבעם וכן לקמן י"ז א' כדוגמא זו ומבאר בדברי הימים שבחזקתו גבה לבו ונכנס להקטיר ונצטרע, ואם נאמר כדברי חכמינו זכרונם לברכה שזה היה באמצע מלכות עוזיה ואמרו שיותם נולד בימי חלוטו היה זה שלש שנים אח"ז, וכבר מוכח שעוזיה נתנגע בחיי ירבעם ממש שעמוס נתנבא בימי עוזיה ובימי ירבעם שנתים לפני הרעש הרי ששתי שנים לפני הרעש היה עדיין ירבעם חי, וממ"ש בדברי הימים והמה התיחשו בימי ירבעם ובימי יותם שאמר זה על שיותם היה שופט את הבית מבואר שכבר היה מנוגע בימי ירבעם שזה בשנת הל"ז לעוזיה, וידענו שהיה מנוגע ט"ו שנים לכל הפחות ועל שהיה מנוגע קודם זמן זה אין ראיה מפורשת רק מדרך הסברא כיון שידענו שבכ"ז שנה לירבעם התחזק במלכותו כמ"ש שבשנת עשרים ושבע לירבעם מלך עוזיה, מן הסברא שקרוב לזה הזמן נכנס להקטיר כי כן כתוב שבחזקתו גבה לבו עד להשחית, וממ"ש בנבואת הושע ועמוס שנבאו בימי עוזיה יותם וכו' ובימי ירבעם בן יואש, למה נזכר ירבעם? שאם רצה להזכיר מלכי ישראל שבימיהם נבא, הלא היו עוד כמה מלכים אחר ירבעם בימים האלה, וע"כ שהזכיר ירבעם כיון שבתחלת מלכות עוזיה היה כבר תחת יד ירבעם, והיה המלכות ע"ש ירבעם, ועל זה אמר בימי עוזיה ובימי ירבעם היינו בעת שהיה עוזיה תחת יד ירבעם שאז נקראה המלכות ע"ש ירבעם, ובימי עוזיה היינו מכ"ז לירבעם ואילך שאז התחילו ימי עוזיה שמלך בפ"ע ומזה ידענו ששנתים לפני הרעש שנבא עמוס היה עדיין תחת יד ירבעם, וכיון שבשנת כ"ז לירבעם מלך עוזיה בפ"ע היה זה שנה או שנתים לפני הרעש על כל פנים, ומבואר שהרעש היה בשנת הכ"ה או הכ"ו לעוזיה ויותם נולד בימי חלוטו כדברי חכמינו זכרונם לברכה. וכן מבואר ממ"ש בישעיה (ז' ח') ובעוד ששים וחמש שנה יחת אפרים מעם, שהוא נחשב מנבואת עמוס שהיתה שנתים לפני הרעש עד שש לחזקיה שגלו עשרת השבטים מבואר שמן העת ההיא היה כ"ח שנים לעוזיה ט"ו של יותם ט"ז של אחז ושש של חזקיה הוא ס"ה. מבואר שמעת הרעש חי עוזיה כ"ו שנים כדברי חכמינו זכרונם לברכה:
Verse 12
הוא דבר ה' רצה לומר לא היה ראוי שתמשך מלכות יהוא ד' דורות רק מפני דבר ה' שלטובה אינו חוזר, ולכן ויהי כן, כי בדרך הטבע היו מורדים בו דהא הכה את זכריה קבל עם בלא פחד רק עד עתה נתקיים המלכות בדבר ה':
Verse 16
כי לא פתח ויך הדין הוא כשצרים על עיר אין מקיפים אותה מארבע רוחות אלא מניח צד אחד פתוח שיברח מי שירצה, וכן הדין שאין הורגים נשים וטף כמ"ש הרמב"ם פ"ו מהלכות מלכים, והוא הכה את תפסח שהיתה מארם ואת גבוליה שמצד תרצה ואת כל אשר בה לא נמלט איש כי לא פתח את הצד הרביעי כפי הדין, וגם את כל ההרותיה בקע שזה גם כן נגד חוקי המלחמה ונגד דת ישראל:
Verse 25
את ארגב שם גבור שעמד בארמון המלך ועמו אריה למוד לטרוף טרף כל הנכנס שלא ברשות, ועם ארגב היו חמשים מבני גלעד, וי"מ מלת ועמו על פקח שחמשים איש היו בעזרו על המרד:
Verse 30
השאלות — מ"ש בשנת עשרים ליותם יפלא והלא יותם לא מלך רק שש עשרה שנה:
בשנת עשרים יען שפקח נלחם באחז ורצה לבטל מלכותו וכמ"ש נעלה ביהודה וכו' ונמליך מלך בתוכה את בן טבאל, לא מנו בימיו למלכות אחז רק למלכות יותם הגם שיותם כבר מת והיה זה בשנת ד' לאחז:
Verse 35
הוא בנה רצה לומר בנה שם בנינים גדולים כי השער הזה כבר היה, והיו נכנסים בו מבית המלך לבית ה' כמ"ש בדה"ב (כ"ג כ') אצל יהואש ויבא בתוך שער העליון בית המלך:
Verse 37
בימים ההם בסוף מלכות יותם:
Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.
Original text
בִּשְׁנַ֨ת עֶשְׂרִ֤ים וָשֶׁ֙בַע֙ שָׁנָ֔ה לְיָרׇבְעָ֖ם מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל מָלַ֛ךְ עֲזַרְיָ֥ה בֶן־אֲמַצְיָ֖ה מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃
In the twenty-seventh year of King Jeroboam of Israel, Azariah son of King Amaziah of Judah became king.
בֶּן־שֵׁ֨שׁ עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ הָיָ֣ה בְמׇלְכ֔וֹ וַחֲמִשִּׁ֤ים וּשְׁתַּ֙יִם֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ יְכׇלְיָ֖הוּ מִירוּשָׁלָֽ͏ִם׃
He was sixteen years old when he became king, and he reigned fifty-two years in Jerusalem; his mother’s name was Jecoliah of Jerusalem.
וַיַּ֥עַשׂ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה אֲמַצְיָ֥הוּ אָבִֽיו׃
He did what was pleasing to G OD , just as his father Amaziah had done.
רַ֥ק הַבָּמ֖וֹת לֹא־סָ֑רוּ ע֥וֹד הָעָ֛ם מְזַבְּחִ֥ים וּֽמְקַטְּרִ֖ים בַּבָּמֽוֹת׃
However, the shrines were not removed; the people continued to sacrifice and make offerings at the shrines.
וַיְנַגַּ֨ע יְהֹוָ֜ה אֶת־הַמֶּ֗לֶךְ וַיְהִ֤י מְצֹרָע֙ עַד־י֣וֹם מֹת֔וֹ וַיֵּ֖שֶׁב בְּבֵ֣ית הַחׇפְשִׁ֑ית וְיוֹתָ֤ם בֶּן־הַמֶּ֙לֶךְ֙ עַל־הַבַּ֔יִת שֹׁפֵ֖ט אֶת־עַ֥ם הָאָֽרֶץ׃
G OD struck the king with a plague, and he was a leper until the day of his death; he lived in isolated quarters, while Jotham, the king’s son, was in charge of the palace and governed the people of the land.
וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י עֲזַרְיָ֖הוּ וְכׇל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃
The other events of Azariah’s reign, and all his actions, are recorded in the Annals of the Kings of Judah.
וַיִּשְׁכַּ֤ב עֲזַרְיָה֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקְבְּר֥וּ אֹת֛וֹ עִם־אֲבֹתָ֖יו בְּעִ֣יר דָּוִ֑ד וַיִּמְלֹ֛ךְ יוֹתָ֥ם בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ {פ}
Azariah rested with his ancestors, and he was buried with his ancestors in the City of David; his son Jotham succeeded him as king.
בִּשְׁנַ֨ת שְׁלֹשִׁ֤ים וּשְׁמֹנֶה֙ שָׁנָ֔ה לַעֲזַרְיָ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַ֠ךְ זְכַרְיָ֨הוּ בֶן־יָרׇבְעָ֧ם עַל־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּשֹׁמְר֖וֹן שִׁשָּׁ֥ה חֳדָשִֽׁים׃
In the thirty-eighth year of King Azariah of Judah, Zechariah son of Jeroboam became king over Israel in Samaria—for six months.
וַיַּ֤עַשׂ הָרַע֙ בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֔ה כַּאֲשֶׁ֥ר עָשׂ֖וּ אֲבֹתָ֑יו לֹ֣א סָ֗ר מֵֽחַטֹּאות֙ יָרׇבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֔ט אֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃
He did what was displeasing to G OD , as his predecessors had done; he did not depart from the sins that Jeroboam son of Nebat had caused Israel to commit.
וַיִּקְשֹׁ֤ר עָלָיו֙ שַׁלֻּ֣ם בֶּן־יָבֵ֔שׁ וַיַּכֵּ֥הוּ קׇֽבׇל־עָ֖ם וַיְמִיתֵ֑הוּ וַיִּמְלֹ֖ךְ תַּחְתָּֽיו׃
Shallum son of Jabesh conspired against him and struck him down before the people and killed him, and succeeded him as king.
וְיֶ֖תֶר דִּבְרֵ֣י זְכַרְיָ֑ה הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
The other events of Zechariah’s reign are recorded in the Annals of the Kings of Israel.
ה֣וּא דְבַר־יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר אֶל־יֵהוּא֙ לֵאמֹ֔ר בְּנֵ֣י רְבִיעִ֔ים יֵשְׁב֥וּ לְךָ֖ עַל־כִּסֵּ֣א יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיְהִי־כֵֽן׃ {פ}
This was in accord with the word that G OD had spoken to Jehu: “Four generations of your descendants shall occupy the throne of Israel.” And so it came about.
שַׁלּ֤וּם בֶּן־יָבֵישׁ֙ מָלַ֔ךְ בִּשְׁנַ֨ת שְׁלֹשִׁ֤ים וָתֵ֙שַׁע֙ שָׁנָ֔ה לְעֻזִּיָּ֖ה מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַיִּמְלֹ֥ךְ יֶֽרַח־יָמִ֖ים בְּשֹׁמְרֽוֹן׃
Shallum son of Jabesh became king in the thirty-ninth year of King Uzziah of Judah, and he reigned in Samaria one month.
וַיַּ֩עַל֩ מְנַחֵ֨ם בֶּן־גָּדִ֜י מִתִּרְצָ֗ה וַיָּבֹא֙ שֹׁמְר֔וֹן וַיַּ֛ךְ אֶת־שַׁלּ֥וּם בֶּן־יָבֵ֖ישׁ בְּשֹׁמְר֑וֹן וַיְמִיתֵ֖הוּ וַיִּמְלֹ֥ךְ תַּחְתָּֽיו׃
Then Menahem son of Gadi set out from Tirzah and came to Samaria; he attacked Shallum son of Jabesh in Samaria and killed him, and he succeeded him as king.
וְיֶ֙תֶר֙ דִּבְרֵ֣י שַׁלּ֔וּם וְקִשְׁר֖וֹ אֲשֶׁ֣ר קָשָׁ֑ר הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
The other events of Shallum’s reign, and the conspiracy that he formed, are recorded in the Annals of the Kings of Israel.
אָ֣ז יַכֶּֽה־מְ֠נַחֵ֠ם אֶת־תִּפְסַ֨ח וְאֶת־כׇּל־אֲשֶׁר־בָּ֤הּ וְאֶת־גְּבוּלֶ֙יהָ֙ מִתִּרְצָ֔ה כִּ֛י לֹ֥א פָתַ֖ח וַיַּ֑ךְ אֵ֛ת כׇּל־הֶהָ֥רוֹתֶ֖יהָ בִּקֵּֽעַ׃ {פ}
At that time, [marching] from Tirzah, Menahem subdued Tiphsah and all who were in it, and its territory; and because it did not surrender, he massacred [its people] and ripped open all its pregnant women.
בִּשְׁנַ֨ת שְׁלֹשִׁ֤ים וָתֵ֙שַׁע֙ שָׁנָ֔ה לַעֲזַרְיָ֖ה מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַ֠ךְ מְנַחֵ֨ם בֶּן־גָּדִ֧י עַל־יִשְׂרָאֵ֛ל עֶ֥שֶׂר שָׁנִ֖ים בְּשֹׁמְרֽוֹן׃
In the thirty-ninth year of King Azariah of Judah, Menahem son of Gadi became king over Israel in Samaria—for ten years.
וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה לֹ֣א סָ֠ר מֵעַ֨ל חַטֹּ֜אות יָרׇבְעָ֧ם בֶּן־נְבָ֛ט אֲשֶׁר־הֶחֱטִ֥יא אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל כׇּל־יָמָֽיו׃
He did what was displeasing to G OD ; throughout his days he did not depart from the sins that Jeroboam son of Nebat had caused Israel to commit.
בָּ֣א פ֤וּל מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ עַל־הָאָ֔רֶץ וַיִּתֵּ֤ן מְנַחֵם֙ לְפ֔וּל אֶ֖לֶף כִּכַּר־כָּ֑סֶף לִהְי֤וֹת יָדָיו֙ אִתּ֔וֹ לְהַחֲזִ֥יק הַמַּמְלָכָ֖ה בְּיָדֽוֹ׃
King Pul of Assyria invaded the land, and Menahem gave Pul a thousand talents of silver that he might support him and strengthen his hold on the kingdom.
וַיֹּצֵא֩ מְנַחֵ֨ם אֶת־הַכֶּ֜סֶף עַל־יִשְׂרָאֵ֗ל עַ֚ל כׇּל־גִּבּוֹרֵ֣י הַחַ֔יִל לָתֵת֙ לְמֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר חֲמִשִּׁ֧ים שְׁקָלִ֛ים כֶּ֖סֶף לְאִ֣ישׁ אֶחָ֑ד וַיָּ֙שׇׁב֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר וְלֹא־עָ֥מַד שָׁ֖ם בָּאָֽרֶץ׃
Menahem exacted the money from Israel: every man of means had to pay fifty shekels of silver for the king of Assyria. The king of Assyria withdrew and did not remain in the land.
וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י מְנַחֵ֖ם וְכׇל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלוֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
The other events of Menahem’s reign, and all his actions, are recorded in the Annals of the Kings of Israel.
וַיִּשְׁכַּ֥ב מְנַחֵ֖ם עִם־אֲבֹתָ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ פְּקַחְיָ֥ה בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ {פ}
Menahem rested with his ancestors, and his son Pekahiah succeeded him as king.
בִּשְׁנַת֙ חֲמִשִּׁ֣ים שָׁנָ֔ה לַעֲזַרְיָ֖ה מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַ֠ךְ פְּקַֽחְיָ֨ה בֶן־מְנַחֵ֧ם עַל־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּשֹׁמְר֖וֹן שְׁנָתָֽיִם׃
In the fiftieth year of King Azariah of Judah, Pekahiah son of Menahem became king over Israel in Samaria—for two years.
וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה לֹ֣א סָ֗ר מֵֽחַטֹּאות֙ יָרׇבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֔ט אֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃
He did what was displeasing to G OD ; he did not depart from the sins that Jeroboam son of Nebat had caused Israel to commit.
וַיִּקְשֹׁ֣ר עָלָיו֩ פֶּ֨קַח בֶּן־רְמַלְיָ֜הוּ שָׁלִישׁ֗וֹ וַיַּכֵּ֨הוּ בְשֹׁמְר֜וֹן בְּאַרְמ֤וֹן בֵּית־[הַמֶּ֙לֶךְ֙] (מלך) אֶת־אַרְגֹּ֣ב וְאֶת־הָאַרְיֵ֔ה וְעִמּ֛וֹ חֲמִשִּׁ֥ים אִ֖ישׁ מִבְּנֵ֣י גִלְעָדִ֑ים וַיְמִתֵ֖הוּ וַיִּמְלֹ֥ךְ תַּחְתָּֽיו׃
His aide, Pekah son of Remaliah, conspired against him and struck him down in the royal palace in Samaria; with him were fifty Gileadites, with men from Argob and Arieh; and he killed him and succeeded him as king.
וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י פְקַחְיָ֖ה וְכׇל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ}
The other events of Pekahiah’s reign, and all his actions, are recorded in the Annals of the Kings of Israel.
בִּשְׁנַ֨ת חֲמִשִּׁ֤ים וּשְׁתַּ֙יִם֙ שָׁנָ֔ה לַעֲזַרְיָ֖ה מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַ֠ךְ פֶּ֣קַח בֶּן־רְמַלְיָ֧הוּ עַל־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּשֹׁמְר֖וֹן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָֽה׃
In the fifty-second year of King Azariah of Judah, Pekah son of Remaliah became king over Israel and Samaria—for twenty years.
וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה לֹ֣א סָ֗ר מִן־חַטֹּאות֙ יָרׇבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֔ט אֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃
He did what was displeasing to G OD ; he did not depart from the sins that Jeroboam son of Nebat had caused Israel to commit.
בִּימֵ֞י פֶּ֣קַח מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֗ל בָּא֮ תִּגְלַ֣ת פִּלְאֶ֘סֶר֮ מֶ֣לֶךְ אַשּׁוּר֒ וַיִּקַּ֣ח אֶת־עִיּ֡וֹן וְאֶת־אָבֵ֣ל בֵּֽית־מַעֲכָ֡ה וְאֶת־יָ֠נ֠וֹחַ וְאֶת־קֶ֨דֶשׁ וְאֶת־חָצ֤וֹר וְאֶת־הַגִּלְעָד֙ וְאֶת־הַגָּלִ֔ילָה כֹּ֖ל אֶ֣רֶץ נַפְתָּלִ֑י וַיַּגְלֵ֖ם אַשּֽׁוּרָה׃
In the days of King Pekah of Israel, King Tiglath-pileser of Assyria came and captured Ijon, Abel-beth-maacah, Janoah, Kedesh, Hazor—Gilead, Galilee, the entire region of Naphtali; and he deported the inhabitants to Assyria.
וַיִּקְשׇׁר־קֶ֜שֶׁר הוֹשֵׁ֣עַ בֶּן־אֵלָ֗ה עַל־פֶּ֙קַח֙ בֶּן־רְמַלְיָ֔הוּ וַיַּכֵּ֙הוּ֙ וַיְמִיתֵ֔הוּ וַיִּמְלֹ֖ךְ תַּחְתָּ֑יו בִּשְׁנַ֣ת עֶשְׂרִ֔ים לְיוֹתָ֖ם בֶּן־עֻזִּיָּֽה׃
Hoshea son of Elah conspired against Pekah son of Remaliah, attacked him, and killed him. He succeeded him as king in the twentieth year of Jotham son of Uzziah.
וְיֶ֥תֶר דִּבְרֵי־פֶ֖קַח וְכׇל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ}
The other events of Pekah’s reign, and all his actions, are recorded in the Annals of the Kings of Israel.
בִּשְׁנַ֣ת שְׁתַּ֔יִם לְפֶ֥קַח בֶּן־רְמַלְיָ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל מָלַ֛ךְ יוֹתָ֥ם בֶּן־עֻזִּיָּ֖הוּ מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃
In the second year of King Pekah son of Remaliah of Israel, Jotham son of King Uzziah of Judah became king.
בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וְחָמֵ֤שׁ שָׁנָה֙ הָיָ֣ה בְמׇלְכ֔וֹ וְשֵׁשׁ־עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ יְרוּשָׁ֖א בַּת־צָדֽוֹק׃
He was twenty-five years old when he became king, and he reigned sixteen years in Jerusalem; his mother’s name was Jerusha daughter of Zadok.
וַיַּ֥עַשׂ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה כְּכֹ֧ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֛ה עֻזִּיָּ֥הוּ אָבִ֖יו עָשָֽׂה׃
He did what was pleasing to G OD , just as his father Uzziah had done.
רַ֤ק הַבָּמוֹת֙ לֹ֣א סָ֔רוּ ע֗וֹד הָעָ֛ם מְזַבְּחִ֥ים וּֽמְקַטְּרִ֖ים בַּבָּמ֑וֹת ה֗וּא בָּנָ֛ה אֶת־שַׁ֥עַר בֵּית־יְהֹוָ֖ה הָעֶלְיֽוֹן׃
However, the shrines were not removed; the people continued to sacrifice and make offerings at the shrines. It was he who built the Upper Gate of the House of G OD .
וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י יוֹתָ֖ם אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃
The other events of Jotham’s reign, and all his actions, are recorded in the Annals of the Kings of Judah.
בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם הֵחֵ֣ל יְהֹוָ֗ה לְהַשְׁלִ֙יחַ֙ בִּֽיהוּדָ֔ה רְצִ֖ין מֶ֣לֶךְ אֲרָ֑ם וְאֵ֖ת פֶּ֥קַח בֶּן־רְמַלְיָֽהוּ׃
In those days, G OD began to incite King Rezin of Aram and Pekah son of Remaliah against Judah.
וַיִּשְׁכַּ֤ב יוֹתָם֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵר֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו בְּעִ֖יר דָּוִ֣ד אָבִ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ אָחָ֥ז בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ {פ}
Jotham rested with his ancestors, and he was buried with his ancestors in the city of his forefather David; his son Ahaz succeeded him as king.
English translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition · CC-BY-NC