Genesis 12

לך לך GET THEE OUT (literally, go for thyself) — for your own benefit, for your own good: there I will make of you a great nation whilst here you will not merit the privilege of having children (Rosh Hashanah 16b). Furthermore, I shall make known your character throughout the world (Midrash Tanchuma, Lech Lecha 3)

ואעשך לגוי גדול AND I WILL MAKE OF THEE A GREAT NATION —Since travelling is the cause of three things—it decreases (breaks up) family life, it reduces one’s wealth and lessens one’s renown, he therefore needed these three blessings: that God should promise him children, wealth and a great name (Genesis Rabbah 39:11).

ואברכך AND I WILL BLESS THEE —with wealth (Genesis Rabbah 39:11).

והיה ברכה AND BE THOU A BLESSING — Blessings are entrusted to you; hitherto they were in My power — I blessed Adam and Noah — but from now on you shall bless whomsoever you wish (Genesis Rabbah 39:11) Another explanation is: AND I WILL MAKE THEE A GREAT NATION, this alludes to the fact that we say in our prayer “God of Abraham”; AND I WILL BLESS THEE — that we say, “God of Isaac”; AND I WILL MAKE THY NAME GREAT — that we say, “God of Jacob”. One might think that we should conclude the benediction in which these invocations are recited by mentioning again the names of all the patriarchs — the text therefore states “Be thou a blessing” meaning, with you (i.e. with your name only) shall they conclude the benediction and not with them (their names) (Pesachim 117b).

מארצך FROM THY LAND — But had he not already departed from there together with his father and had reached as far as Haran (Genesis 11:31)? But thus God in effect said to him: Go still further away — leave now thy father’s house also.

אשר אראך WHICH I WILL SHOW THEE — He did not reveal to him at once which land it was in order that he should hold it in high esteem and in order to reward him for complying with each and every command. Similar is, (Genesis 22:2) “Take thy son — thine only son — whom thou lovest — even Isaac”; similar is (Genesis 22:2) “upon one of the mountains which I will tell thee of”; similar is, (Jonah 3:2) “And make unto it the proclamation that I shall tell thee of” (Genesis Rabbah 39:9).

ונברכו בך AND IN THEE SHALL BE BLESSED — There are many Agadoth concerning this but the plain sense of the text is as follows: A man says to his son, “Mayest thou become as Abraham”. This, too, is the meaning wherever the phrase ונברכו בך “And in thee shall be blessed” occurs in Scripture, and the following example proves this: (Genesis 48:20) בך יברך “By thee shall Israel bless their children saying, “May God make thee as Ephraim and Manasseh”.

אשר עשו בחרן [THE SOULS] THAT THEY HAD GOTTEN (literally, made) IN HARAN — The souls which he had brought beneath the sheltering wings of the Shechinah. Abraham converted the men and Sarah converted the women and Scripture accounts it unto them as if they had made them (Genesis Rabbah 39:14). However, the real sense of the text is that it refers to the men-servants and to the maidservants whom they had acquired for themselves. The word “עשה” is used here as (in Genesis 31:1), “he has acquired (עשה) all this wealth”, and (Numbers 24:8), “And Israel acquires (עושה) wealth” — an expression for acquiring and amassing.

ויעבר אברם בארץ AND ABRAHAM PASSED THROUGH THE LAND —he entered it.

עד מקום שכם UNTO THE PLACE OF SHECHEM — In order to pray on behalf of Jacob’s sons, anticipating the time when they would come to fight against Shechem.

אלון מורה THE PLAIN OF MOREH — This is Shechem (Sotah 32a). He showed him Mount Gerizim and Mount Ebal where Israel took upon themselves the oath to observe the Torah (cf. Deuteronomy 11:29 and Deuteronomy 111:30).

והכנעני אז בארץ AND THE CANAANITE WAS THEN IN THE LAND — They (the Canaanites) were gradually conquering the land of Israel from the descendants of Shem, for it had fallen to the share of Shem when Noah apportioned the earth amongst his sons, for it is said (Genesis 14:18) “And Melchizedek) king of Salem (Jerusalem)”. For this reason the Lord said to Abram (Genesis 12:7) “to thy seed will I give this land” — “I will in some future time return it to thy children who are descendants of Shem”.

ויבן שם מזבח AND HE BUILDED THERE AN ALTAR — in thanksgiving for the good tidings that he would have children, and for the good tidings that they would possess the land of Israel.

ויעתק משם AND HE REMOVED FROM THERE — supply the word אהלו “his tent”.

מקדם לבית אל means ON THE EAST OF BETHEL — Consequently Bethel lay to his west, and that is what it states בית אל מים BETHEL ON THE WEST.

אהלה HIS TENT — This word is written with a ה suffixed instead of the usual ו so that it may read אָהֳלָהּ “her tent” to intimate that first he pitched a tent for his wife and afterwards one for himself (Genesis Rabbah 39:15).

ויבן שם מזבח AND HE BUILDED THERE AN ALTAR — He perceived by the gift of prophecy that his descendants would once stumble (fall into sin) there through Achan’s transgression (see, Joshua 7): therefore he prayed there for them (Genesis Rabbah 39:15).

הלוך ונסוע GOING ON MORE AND MORE TOWARDS THE NEGEB — by stages: he stayed here a month or more, then travelled on and pitched his tent in another place. Yet all his journeys were towards the Negeb to proceed to the South of the land of Israel which is the direction where Jerusalem is — which is in the territory of Judah who had their portion in the South of the land of Israel — to Mount Moriah which is his (Judah’s) possession (cf. Genesis Rabbah 39:16).

רעב בארץ A FAMINE IN THE LAND — in that land only to test him whether he would take exception to God’s commands in that He had bidden him to go to the land of Canaan and now forced him to leave it (Pirkei D'Rabbi Eliezer 26).

הנה נא ידעתי BEHOLD NOW I KNOW — The Midrashic explanation is: Until now he had not perceived her beauty owing to the extreme modesty of both of them; now, however, through this event, he became cognisant of it (Midrash Tanchuma, Lech Lecha 5). Another explanation: Usually, because of the exertion of travelling a person becomes uncomely, but she had retained her beauty (Genesis Rabbah 40:4). Still, the real sense of the text is this: Behold, now the time has come when I am anxious because of thy beauty. I have long known that thou art fair of appearance: but now we are travelling among black and repulsive people, brethren of the Ethiopians (Kushim), who have never been accustomed to see a beautiful woman. A similar example is, (Genesis 19:2) “Behold, now, my lords, turn aside I pray you.”).

למען ייטב לי בעבורך THAT IT MAY BE WELL WITH ME FOR THY SAKE — they may give me presents.

ויהי כבא אברם מצרימה AND IT CAME TO PASS WHEN ABRAM WAS COME INTO EGYPT —It should have said, “when they were come into Egypt”; but the use of the singular teaches us that he hid her in a chest, and when they demanded the custom dues they opened it and discovered her (Genesis Rabbah 40:5).

ויהללו אותה אל פרעה AND THEY PRAISED HER TO PHARAOH — They praised her among themselves saying, “This woman is worthy of the king (i. e. they praised her as being suitable אל פרעה for Pharaoh).

ולאברם הטיב בעבורה AND TO ABRAM HE DEALT WELL — he means Pharaoh — בעבורה FOR HER SAKE.

'וינגע ה' וגו AND THE LORD PLAGUED PHARAOH etc — — He was smitten with the disease of Raathon which demands close continence (Genesis Rabbah 41:2).

ואת ביתו AND HIS HOUSE — Take it as the Targum has it: “and the people of his house”. A Midrashic explanation is: the word את is used here to imply that included in the curse were also its walls, pillars and its utensils (Midrash Tanchuma, Lech Lecha 5). The whole of this explanation of ואת ביתו is given in an old text of Rashi.

על דבר שרי BECAUSE OF SARAI (literally, by the word of Sarai) — at her orders: she said to the angel “Smite” and he smote (Midrash Tanchuma, Lech Lecha 5).

קח ולך TAKE HER AND GO AWAY — Not as Abimelech who said to him (Genesis 20:15) “Behold, my land is before thee; dwell wherever it seemeth proper to thee”: but he (Pharaoh) said to him, “Go and do not stay here,” for the Egyptians are greatly addicted to lewd-living, as it is said. (Ezekiel 23:20). “And whose issue is like the issue of horses” (Midrash Tanchuma, Lech Lecha 5). (The passage deals with the immoral practices of the Egyptians).

ויצו עליו AND PHARAOH GAVE COMMAND CONCERNING HIM— עליו means for his sake — to escort him and to protect him.

וישלחו AND THEY ACCOMPANIED HIM — as the Targum has it: they gave him an escort.)

שאלות — הסדר הראוי היה נכון לאמר מבית אביך ממולדתך ומארצך. ולמה לא גילה לו אן ילך. ולמה הבטיחו הבטחות האלה. ומ"ש והיה ברכה כפול עם ונברכו בך כל משפחות האדמה:

ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך, אמר לו שתכלית היציאה הוא שיפרד מדעותיהם וממעלליהם הנשחתות, כי האדם יקנה תכונות ומדות. א] מן הארץ מאוירה ומזגה ומערכת מזלה. ב] מן העיר ששוכן בה ומקום מולדתו שלומד וממנהגיהם ומדותיהם. ג] מבית אביו, וצוה ה' שעם היציאה הגופניית תהיה גם יציאה מחשביית, שיפרד מטבע ארצו שהיה מזגה רע וממדות אנשי מולדתו, וגם מאהבת בית אביו, ולכן תפס הסדר מארצו תחלה, שקל יותר שישכח האדם את ארצו משישכח את מולדתו, ומולדתו קל, לשכח מבית אביו, וע"כ אמר לך לך שילך אל עצמו נפרד בטבעו מכל אלה, ואמר אל הארץ אשר אראך. שזה היה מן הנסיון שיקל לאדם לעזוב ארצו ומולדתו אם יודע מחוז חפצו לאן ילך. וכבר היה בדעתם ללכת אל ארץ כנען, ואם היה מגלה לו תיכף אין זה נסיון, וגם שאז יוכל להיות שהיה אביו הולך עמו שכבר יצא ע"ד זה מאור כשדים. ורצון ה' היה שילך לבדו, לכן אמר אשר אראך, וגם כי לא יזכה האדם אל הקדושה עד יטהר תחלה מן הטומאה, ע"כ לא גילה לו איכות מעלת הארץ וקדושתה עד נפרד מטומאת ארצו ומולדתו. ויודיע בזה, כי האדם המשתדל בעיונו להשיג את ה' ולדעת אותו, ישפיע עליו שפע מרום בהשפעת רוה"ק או נבואה להשכילו באמתו, שכן אחרי שאברהם דרש וחקר ועיין להשיג את ה' ע"י עיונו, זכה לדבר ה' ויאמר ה' אל אברם. וכמו שבעל הכרם כשרואה גפן שורק נטועה במקום רע יעקרנה ממקומה אל מקום אחר טוב, מצד אוירו, ומצד האדמה ומצד הנטיעות שכנותיה, וכן שתל ה' השורקה הטובה בקרן בן שמן:

ואעשך — לעומת מה שידמה שיגיע לו נזק בהפרדו מארצו, שבהיותו בארצו הוא איש מאישי הגוי הגדול, משא"כ בהיותו לבדו, עז"א שאתה בעצמך תהיה גוי גדול, ונגד ממולדתך יחשב שבהיותו בין אנשי מולדתו יתברך בברכתם, לא כן בהיותו כערער בערבה שיגרשו אותו אם יתברך בארץ אחרת, כמ"ש לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד, עז"א ואברכך, ונגד מבית אביך יחשב כי יאבד שמו ויחוסו כי הבנים יקראו שמם ע"ש אביהם, עז"א ואגדלה שמך, שיצא לך שם גדול בפ"ע, והוסיף והיה ברכה, כי בשאין איש בארץ שתחול עליו ההשגחה האישיית ינהיג ה' את עולמו לפי הטבע הסדורה מבלי ישקיף על הנהגת התחתונים, אבל כשיש צדיק בארץ שיוריד ברכת ההשגחה לפי מעשיו, אז תתנהג ההנהגה הכללית לפי מעשיו, והוא הצינור המגיר ברכת שמים מעל על כל העולם, ובזה הבטיחו כי כשיבא לארץ חפץ יהיה הוא הבאר שממנו יביע מי הברכה על כל העולם, והוא יהיה אוצר הברכה להזיל מימיה מדליו:

ואברכה, הוא כמ"ש המורה (ח"ג פכ"ט) וז"ל ואין ספק אצלי שאברהם באשר חלק על דעות בני אדם כולם שהיו התועים ההם מגנים ומבזים אותו, וכאשר סבל הכל בעבור השם אמר ואברכה מברכיך והיה אחרית ענינו מה שנראהו היום מהסכם רוב אנשי העולם להגדילו ולהתברך בו עד שיתיחס אליו מי שאינו מזרעו ואין חולק עליו, ואמר מברכיך בלשון רבים כי המברכים יהיו רבים שהם רוב אנשי העולם שקבלו דעותיו ואמונתו ובעבור זה יברכם ה', ומקללך בלשון יחיד שזה לא ימצאו רק יחידים אאור אותם, עד שלבסוף, על ידך יבורכו כל משפחות האדמה, שעל ידך יכירו כי יש אל עליון, ויודע להם שרשי האמונה ויתברכו מה'. ויש הבדל בין משפחות האדמה ובין מ"ש (לקמן יח) ונברכו בו כל גויי הארץ, כי משפחות האדמה מציין הפחותים עובדי האדמה, ואמרו ביבמות אפי' משפחות הדרות באדמה אין מתברכות אלא בשביל ישראל:

שאלות — מ"ש וילך אברם כפול עם מ"ש ויקח אברם את שרי אשתו וכו' ולמה הודיע שהיה בן ע"ה שנה. ושהכנעני אז בארץ. ואח"כ אמר שהכנעני והפרזי אז יושב בארץ. ולמה אמר תחלה שבנה מזבח לה' הנראה אליו ואח"כ אמר שבנה מזבח ויקרא בשם ה': מ"ש אברהם אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך שמשמעותו שהפקיר את אשתו כדי לקבל מתנות. מה שכפל פרעה שאלתו למה לא הגדת וגו' למה אמרת וגו' הם דברי מותר. ולמה לא התנצל אברהם כמו שהתנצל לפני אבימלך:

וילך אברם אינו כפול עם מ"ש אח"ז ויקח אברם את שרי אשתו, כי פה יכוון על ההליכה המחשביית שזאת היתה תיכף שנפרד במחשבתו ולבבו מארצו ואח"ז גם ממולדתו וכתב כאשר דבר אליו ה', וגם ר"ל שאע"פ שהבטיח ה' שכר ע"ז לא עשה זאת בעבור היעודים הטובים האלה ולתקות שכר, רק לש"ש בלבד כאשר צוה אליו ה', אבל לוט לא הלך על כוונה זו רק וילך אתו לוט, לא הלך כדי להפרד מבית אביו, בהפך, שהלך מפני שלא רצה להפרד מאברהם, ועז"א וילך אתו [שמורה על הטפל כמ"ש בחבורי התורה והמצוה קדושים (סי' כח) בהבדל שבין אתו ובין עמו]. ואברם בן חמש שנים, הגם שהיה זקן ויושב בארץ הזאת ימים רבים שמע לדבר ה'. ועפ"י הדרוש, הנה השנים שאין אדם משיג בהם את שלמותו אינם שנות חיים, כי לא חי בהם חיי האדם רק חיים בהמיים ולא יחשבו במספר שנותיו, ואברהם עברו עליו שנים רבות עד שהכיר האמונה האמתית. ועד עתה לא היה במנין שנותיו, רק בצאתו מחרן השלים שלמות נפשו בהדרי קודש מרחם משחר, עד שאז נחשב לו כי חיה עד עתה חמש ושבעים שנה:

ויקח אברם, אחר שספר ההליכה המחשביית יספר ההעתקה וההליכה בפועל שלא עשה כאשר יעשה איש המבקש לו מקום אחר לשבת שילך תחלה לבדו ואחר שימצא מקום טוב בעיניו יקח עמו ב"ב וקניניו, כי הוא לקח תיכף ב"ב ואת כל רכושם הגם שרכשו בחרן רכוש גדול (כי בבואו לחרן מעיר כשדים היה עני כי נמרוד לקח מאתו את כל אשר לו) וגם עשו שם נפשות עבדים ושפחות, או כפי חז"ל רבים שנמשכו אחרי אמונתו והוא השלים נפשם באמונה האמתיית, וכ"ז היה ראוי שלא יצא מחרן מקום ששם הרויח רכוש ונפשות, בכ"ז לקח הכל ויצאו ללכת ארצה כנען, ולהמתין שם על דבר ה' שיורהו אן ילך הלאה:

ויעבר אברם, כשבאו ארצה כנען ולא הגיע דבר ה' עבר הלאה, שגדר פעל ויעבור שעובר מעבר אל עבר, הלך ע"ד לעבור משם אל ארץ אחרת וכ"ז מן הנסיון, ולא תאמר שעבר רק חלק קטן, כי עבר עד מקום שכם ונסע הלאה, הגם שאז היה עת מלחמה כי הכנעני אז בארץ, שבחלק הארץ שעבר היה הכנעני נלחם וכובש את הארץ, והנסיעה בשעת חירום היא סכנה גדולה, וגם שתחת שהיה מקוה שבא"י ילוה אל בני שם שלא נשחתו עדיין, מצא שם שהכנעני מבני חם מתישבים בארץ, ובכ"ז לא הרהר אחר מדותיו:

וירא ה' אל אברם, הוא מדרגה גדולה בנבואה יותר מהקודמות שאמר ויאמר ה' אל אברהם, שוירא הוא נבואה גמורה, ויאמר אל תתפלא מה שהכנעני הולך וכובש, שזה מפני כי לזרעך אתן את הארץ הזאת, שאם היתה ביד בני שם לא היה מהראוי שזרע אברהם שהוא ג"כ מבני שם יקחוה מידם, אבל בהיותה ביד בני כנען הארור יקחוה מידם בדין, וכמ"ש ברוך ה' אלהי שם ויהי כנען עבד למו וכמש"פ שם. ויבן שם מזבח לה', ובאר שמזבח זה לא בנה לקרא בשם ה' בפרהסיא שעדיין לא קבע שם מקום לשבתו כי שם היה מקום המלחמה והמבוכה, רק שבנה המזבח לצרכו להקריב זבחי תודה לה' מצד שנראה אליו וזכה לראות מראות אלהים ולשמוע בשורות טובות:

ויעתק משם למקום שאין שם מלחמה עד שבא אל ההר שמקדם לבית אל ושם נטה אהלו, לשכון שם כמה ימים, כי המקום ההוא היה בין שני ערים, ויוכל לקרא שם בשם ה' ולפרסם האמונה האמתית וללמד תועים דרך, וע"ז בנה שם מזבח לעבודת ה', ששם יתאספו רבים לעבוד את ה' וללמוד האמונה האמיתיית:

ויסע אחר שלמד שם ודרש לרבים נכחות צדק ואמונה, נסע למקומות אחרים לפרסם שם ה' בכל מקומות שעבר שם, והיה דרכו מצפון לדרום:

ויהי רעב בארץ — גם זה היה נסיון כדברי חז"ל, אם יהרהר על דבר ה' שהבטיח לו ואברככה והיה ברכה והנה מארה וזלעפות רעב, ואברהם לא הרהר כי היה קטן בעיניו שישנה ה' את הטבע בעבורו, ולכן לא סמך ג"כ על הנס שיחייהו ברעב, רק בקש הצלה טבעיית. וירד מצרימה לא לקבוע דירה רק לגור שם לפי שעה מצד שכבד הרעב בארץ, ולחזור כשיפסק הרעב, שבזה יחשב שיושב עדיין בארץ כיון שדעתו לחזור:

כאשר הקריב אז נודע לו כי אנשי מצרים כעורים ושחורים ורודפי זמה וחשודים על שפיכות דמים, שמכל אלה הטעמים התחיל עתה לדאוג פן יהרגוהו, כי לא ידע מקודם מכ"ז. הנה נא ר"ל אחר שידעתי מאז כי אשה יפת מראה את לכן אני ירא כי והיה כי יראו אותך והרגו אותי כדי שיוכלו לקחת אותך, לכן:

אמרי נא אחותי את למען ייטב לי, ר"ל שתאמר לכל האנשים שאת מבקשת להנשא לאיש רק באשר את אחותי וא"א שתנשא לאיש בלעדי רשות אחיה והסכמתו תודיע שכל מי שירצה לישא אותך צריך להיטיב לי בעבורך, פי' שצריך לתת לי מתנות במחיר מה שאתרצה שתנשא לו כמ"ש ומגדנות נתן לאחיה ולאמה, שכן הי' הנמוס שהבת היתומה עומדת ברשות אחיה, והיה דרכם לתת כסף וזהב לאבי הנערה או אחיה שימסור אותה לנשואין, ומלת בעבור מצאנו שפירושו כמו מחיר כמו בעבור תברכך נפשי, ויש הבדל בין בעבור ובין בגלל. שבגלל מציין הסבה הקודמת, ר"ל אתה תהיה הסבה שתחיה נפשי, ובזה התחכם אברהם להמלט כי מי שירצה אותה לאשה יבקש בעדה מחיר גדול שאין בכח איש לתת לו. כי לא עלה על לבו שיבקש אותה המלך, ובזה ימלט את נפשו ואת נפשה:

ויראו המצרים, ר"ל וכשבקש איש לקחתה לא יכול לתת מה ששאל אברהם מחירה, עד שראו אותה שרי פרעה, וגם הם לא השיגה ידם לתת המחיר שבקש עד שהללו אותה אל פרעה, שהוא היה בכחו לתת מהר ומתן כיד המלך. ותקח האשה בית פרעה ר"ל שלקחה לארמונו ע"מ לקחתה לאשה, כמ"ש ואקח אותה לי לאשה, ולאברם היטיב בעבורה שנתן לו מחירה כל מה שבקש עד שהיה לו צאן ובקר וכו' ואברם היה מוכרח לקחת אחר שנתנו לו כפי מה ששאל :

וינגע ה' — כמ"ש ויוכח עליהם מלכים, וכמ"ש חז"ל ששרה בצר לה גלתה לו שהיא אשת אברהם, וז"ש על דבר שרי, והוא רצה לאנסה, וממה שלא אמר וינגע ה' את פרעה ואת ביתו נגעים גדולים, שכן חוקי הלשון וסדרו, מבואר שרק הוא לקה בנגעים גדולים, ופי' חז"ל בראתן שהתשמיש קשה לו, ובני ביתו לקו בנגעים אחרים קטנים מזה:

למה לא הגדת לי — ר"ל הגם שטוב עשית מה שאמרת לפני עם מצרים שאחותך היא כי ידע שהם חשודים על כך, אבל לי היה לך לומר האמת כי הן לצדק ימלך מלך, ואם היית חושד גם אותי בכך, למה אמרת אחותי היא, שעי"כ ואקח אותה לי לאשה, שאם לא היית אומר שהיא אחותך רק שהיא אמה או נכריה אצלך, לא הייתי לוקחה לאשה לשום כתר מלכות על אשה בת בלי שם, שזאת לא עשיתי רק מאשר חשבתי שהיא אחותך שאתה איש גדול ונכבד. ועתה וכו' ר"ל ואקח אותה לי לאשה ועתה הנה אשתך, וכדי בזיון וקצף, שיאמרו שלקחתי אשת איש מיד בעלה, לכן קח ולך וצא מן המקום וישבת חרפה וקלון. ואברהם לא ענהו דבר כמו שענה לאבימלך, כי פרעה הודה שטוב עשה מ"ש אחותי היא נגד העם ולא הוכיחו רק על מה שלא אמר לו, ולא היה יכול לומר לו כי גם הוא נבל כבני עמו:

ויצו, והיה מהשגחת ה' שלא הענישו בעבור זה, ואף לא לקח ממנו המתנות שנתן לו, כי ירא מעונשי ה', ובהפך שלח עמו אנשים לשלחו בל יגע בו איש: