Commentary page

Ecclesiastes 4

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Tanakh · chapter reading guide

Ecclesiastes Chapter 4

Ecclesiastes Chapter 4 presents 17 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.

Rashi's commentary

Verse 1
ושבתי אני ואראה — ברוח הקדש:
את כל העשקים — הנעשים עשוקים בגיהנם במעשים אשר נעשים:
תחת השמש — תחת חליפיה של התורה:
והנה דמעת העשקים — בוכים על נפשותם העשוקות ביד מלאכי משחית ואכזרים וכן הוא אומר (תהלים פד) עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו אלו יורדי גיהנם ואף מקרא זה כך נדרש בספרי:
ומיד עושקיהם כח — עושקיהם מכריחים ותוקפים אותם בכח:
Verse 2
שכבר מתו — עד שלא שלט בהם יצר הרע הזה לדחותם מן הקדוש ברוך הוא כגון אבות הראשונים שלא נענה משה אלא על ידיהם וכגון דוד אבי שלא נענתי אני בכ"ד רננות עד שאמרתי (ד"ה ב ו) זכרה לחסדי דוד עבדך:
Verse 3
עדן — עדיין:
אשר לא ראה את המעשה — ראיתי במדרש קהלת אלו תתק"עד דורות שקומטו להבראות ולא נבראו:
Verse 4
וראיתי אני את כל עמל — הן העבירות שהן עמל בעיני הקב"ה:
ואת כל כשרון המעשה — שאינו לשם שמי' אלא לקנאת איש מרעהו ששניהם הבל:
כי היא קנאת איש — אשר היא קנאת איש מרעהו:
Verse 5
הכסיל — הרשע, חובק את ידיו ואינו יגע ואינו אוכל אלא מן הגזל:
ואוכל את בשרו — ליום הדין שרואה צדיקים בכבוד והוא נידון כך נדרש בספרי:
Verse 6
טוב מלא כף נחת — להיות קונה נכסים מעט ומיגיעו שיהא בהן נחת רוח ליוצרו:
ממלא חפנים — נכסים הרבה בעבירה שהוא עמל ועצבות רוח לפני המקום:
Verse 7
תחת השמש — כמו תחת השמים:
Verse 8
יש אחד ואין שני — יש לך אדם שעושה דבריו ביחידי:
גם בן ואח אין לו — אם ת"ח הוא אינו קונה לו תלמיד שהוא כבן ולא חבר שהוא כאח, ואם רווק הוא אינו נושא אשה להיות לו כאח לעזר ולהוליד בן, ואם סוחר הוא אינו קונה לו שותפים ויצא לדרך יחידי:
ואין קץ לכל עמלו — יגע בגירסא ואם סוחר הוא עמל בפרקמטיא: גם עיניו:
לא תשבע עושר — לא יהא שבע בטעמי תורה שהרבה תורה למד אדם מתלמידיו, ולענין הממון רודף תמיד אחר הממון:
ולמי אני עמל — מאחר שאיני מעמיד תלמידים ואיני נושא אשה להוליד בנים:
Verse 9
טובים השנים — לכל דבר מן האחד לפיכך יקנה לו אדם חבר וישא אשה אשר יש להם יותר ריוח בעמלם, הרבה מלאכה נעשית בשנים שאין היחיד מתחיל בה לבדו:
Verse 10
כי אם יפלו — כמשמעו, ולענין המשנה אם תקפה עליו משנה שלו חבירו מחזיר' לו או אם יכשל ולא דקדק את אשר שמע מפי רבו בא חבירו ומעמידו על האמת:
ואי לו — ואוי לו:
Verse 11
וחם להם — כמשמעו ולענין זכר ונקבה מתחממים זה מזה ומולידים:
Verse 12
ואם יתקפו האחד — אם באו לסטי' עליו לתקפו אם שנים הם יעמדו לנגדו וכ"ש אם ג' הם והחוט המשלש לא במהרה ינתק, ד"א מי שהוא ת"ח ובנו ובן בנו שוב אין תורה פוסקת מזרעו וכן הוא אומר (ישעיה נט) לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך, ד"א חוט המשולש במקרא ובמשנה ובדרך ארץ לא במהרה הוא חוטא, בפנים אחרים נדרש במדרש יש אחד ואין שני לו אבל אין סדר כל המקראות הללו מתיישב עליהם:
Verse 13
טוב ילד מסכן וחכם — זה יצר טוב ולמה נקרא ילד שאינו בא באדם עד י"ג שנה:
מסכן — שאין האיברים שומעים לו כמו ליצ"הר:
חכם — שמשכיל את האדם לדרך טובה:
ממלך זקן וכסיל — יצה"ר שהוא שליט על כל האיברים זקן שמשעה שנולד הוולד הוא נתון בו שנאמר (בראשית ד) לפתח חטאת רובץ. וכסיל. שמתעהו בדרך רעה כך נדרש במדרש:
אשר לא ידע להזהר עוד — שהרי הזקין ואינו מקבל תוכחה:
Verse 14
כי מבית הסורים יצא למלך — ממקום הטנופת וסרחון כדמתרגמינן ויבאש וסרי:
כי גם במלכותו — משמלך באדם נולד הרש המסכן הטוב ממנו ובא מתוך טהרה ולא מתוך טנופת הרחם כך דרשוהו במדרש, ד"א כי טוב ילד מסכן וגומר כמשמעו, אשר לא ידע להזהר עוד שכבר הזקין ברשעו וכסילותו, כי מבית האסורים יצא למלוך כי הילד המסכן סופו שיאמרו עליו שיצא למלוך מתוך עוניו ומבית אסוריו שהרי סמ"ך של הסורים נקוד רפי והרי הוא כמו האסורים ס"א כמו (ישעיה יג) ולא יהל שם ערבי כמו יאהל שכן מצינו ביוסף שמלך מתוך יציאת בית האסורים, וכן דוד (שמואל ב ז) אני לקחתיך מן הנוה מאחר הצאן:
כי גם במלכותו נולד רש — כי כשר והגון הוא שימלוך כי גם במלכותו הוא נהפך ממנהג השררה ומקטין עצמו אצל החכמים כמדת הרשים, וכן (איוב יא) ועיר פרא אדם יולד שיהפך וישתנה לו ממה שהיה כעיר פרא ויעשה אדם:
נולד — נעשה ולשון הוה הוא:
Verse 15
ראיתי את כל החיים וגו' — מצאתי במדרש הספר הזה זה דור המבול שנאמר בהם (בראשית ו) ומכל החי:
עם הילד השני — אשר יתקיים תחת אותו הדור שהם נח ובניו:
Verse 16
אין קץ לכל העם — פרים ורבים היו יותר מדאי כמו שנאמר (איוב כא) זרעם נכון לפניהם אשה מתעברת ויולדת לשלשה ימים ישלחו כצאן עויליהם:
לכל אשר היה לפניהם — אין קץ לכל טוב שהיה לפניהם והכל אבד וברגע שאול יחתו:
גם האחרונים — דור הפלגה:
לא ישמחו — גם הם בטוב הניתן בידם:
כי גם זה — סופו של הבל ורעיון רוח כאשר אדם מהלך אחרי יצרו:
Verse 17
שמר רגלך — כאשר תלך אל בית האלהים. היאך תלך אם תביא תודה ונדבת שלמים הוא הטוב ושמר עצמך שלא תצטרך בהבאת חטאות ואשמות:
וקרוב — הוי לשמוע דברי הקדוש ברוך הוא והוא טוב וקרוב להקדוש ב"ה:
מתת הכסילים זבח — שיחטא ויביא קרבן:
כי אינם יודעים לעשות רע — אין הכסיל מבין שהוא עושה רע לעצמו:

Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.

Original text

Verse 1

וְשַׁ֣בְתִּֽי אֲנִ֗י וָאֶרְאֶה֙ אֶת־כׇּל־הָ֣עֲשֻׁקִ֔ים אֲשֶׁ֥ר נַעֲשִׂ֖ים תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ וְהִנֵּ֣ה׀ דִּמְעַ֣ת הָעֲשֻׁקִ֗ים וְאֵ֤ין לָהֶם֙ מְנַחֵ֔ם וּמִיַּ֤ד עֹֽשְׁקֵיהֶם֙ כֹּ֔חַ וְאֵ֥ין לָהֶ֖ם מְנַחֵֽם׃

I further observed all the oppression that goes on under the sun: the tears of the oppressed, with none to comfort them; and their oppressors’ power, with none to comfort them.

Verse 2

וְשַׁבֵּ֧חַ אֲנִ֛י אֶת־הַמֵּתִ֖ים שֶׁכְּבָ֣ר מֵ֑תוּ מִן־הַ֣חַיִּ֔ים אֲשֶׁ֛ר הֵ֥מָּה חַיִּ֖ים עֲדֶֽנָה׃

Then I accounted those who died long since more fortunate than those who are still living;

Verse 3

וְטוֹב֙ מִשְּׁנֵיהֶ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־עֲדֶ֖ן לֹ֣א הָיָ֑ה אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־רָאָה֙ אֶת־הַמַּעֲשֶׂ֣ה הָרָ֔ע אֲשֶׁ֥ר נַעֲשָׂ֖ה תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃

and happier than either are those who have not yet come into being and have never witnessed the miseries that go on under the sun.

Verse 4

וְרָאִ֨יתִֽי אֲנִ֜י אֶת־כׇּל־עָמָ֗ל וְאֵת֙ כׇּל־כִּשְׁר֣וֹן הַֽמַּעֲשֶׂ֔ה כִּ֛י הִ֥יא קִנְאַת־אִ֖ישׁ מֵרֵעֵ֑הוּ גַּם־זֶ֥ה הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ׃

I have also noted that all labor and skillful enterprise come from people’s envy of one another—another futility and pursuit of wind!

Verse 5

הַכְּסִיל֙ חֹבֵ֣ק אֶת־יָדָ֔יו וְאֹכֵ֖ל אֶת־בְּשָׂרֽוֹ׃

[True,] Fools fold their hands together And have to eat their own flesh.

Verse 6

ט֕וֹב מְלֹ֥א כַ֖ף נָ֑חַת מִמְּלֹ֥א חׇפְנַ֛יִם עָמָ֖ל וּרְע֥וּת רֽוּחַ׃

[But no less truly,] Better is a handful of gratification Than two fistfuls of labor that is pursuit of wind.

Verse 7

וְשַׁ֧בְתִּי אֲנִ֛י וָאֶרְאֶ֥ה הֶ֖בֶל תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃

And I have noted this further futility under the sun:

Verse 8

יֵ֣שׁ אֶחָד֩ וְאֵ֨ין שֵׁנִ֜י גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ וְאֵ֥ין קֵץ֙ לְכׇל־עֲמָל֔וֹ גַּם־[עֵינ֖וֹ] (עיניו) לֹא־תִשְׂבַּ֣ע עֹ֑שֶׁר וּלְמִ֣י׀ אֲנִ֣י עָמֵ֗ל וּמְחַסֵּ֤ר אֶת־נַפְשִׁי֙ מִטּוֹבָ֔ה גַּם־זֶ֥ה הֶ֛בֶל וְעִנְיַ֥ן רָ֖ע הֽוּא׃

the case of a man who is alone, with no companion, who has neither son nor brother; yet he amasses wealth without limit, and his eye is never sated with riches. For whom, now, is he amassing it while denying himself enjoyment? That too is a futility and an unhappy business.

Verse 9

טוֹבִ֥ים הַשְּׁנַ֖יִם מִן־הָאֶחָ֑ד אֲשֶׁ֧ר יֵשׁ־לָהֶ֛ם שָׂכָ֥ר ט֖וֹב בַּעֲמָלָֽם׃

Two are better off than one, in that they have greater benefit from their earnings.

Verse 10

כִּ֣י אִם־יִפֹּ֔לוּ הָאֶחָ֖ד יָקִ֣ים אֶת־חֲבֵר֑וֹ וְאִ֣יל֗וֹ הָֽאֶחָד֙ שֶׁיִּפּ֔וֹל וְאֵ֥ין שֵׁנִ֖י לַהֲקִימֽוֹ׃

For should they fall, one can raise the other; but woe to someone who is alone and falls with no companion to assist!

Verse 11

גַּ֛ם אִם־יִשְׁכְּב֥וּ שְׁנַ֖יִם וְחַ֣ם לָהֶ֑ם וּלְאֶחָ֖ד אֵ֥יךְ יֵחָֽם׃

Further, when two lie together they are warm; but how can someone who is alone get warm?

Verse 12

וְאִֽם־יִתְקְפוֹ֙ הָאֶחָ֔ד הַשְּׁנַ֖יִם יַעַמְד֣וּ נֶגְדּ֑וֹ וְהַחוּט֙ הַֽמְשֻׁלָּ֔שׁ לֹ֥א בִמְהֵרָ֖ה יִנָּתֵֽק׃

Also, if someone attacks, two can withstand it. A threefold cord is not readily broken!

Verse 13

ט֛וֹב יֶ֥לֶד מִסְכֵּ֖ן וְחָכָ֑ם מִמֶּ֤לֶךְ זָקֵן֙ וּכְסִ֔יל אֲשֶׁ֛ר לֹא־יָדַ֥ע לְהִזָּהֵ֖ר עֽוֹד׃

Better a poor but wise youth than an old but foolish king who no longer has the sense to heed warnings.

Verse 14

כִּֽי־מִבֵּ֥ית הָסוּרִ֖ים יָצָ֣א לִמְלֹ֑ךְ כִּ֛י גַּ֥ם בְּמַלְכוּת֖וֹ נוֹלַ֥ד רָֽשׁ׃

For the former can emerge from a dungeon to become king; while the latter, even if born to kingship, can become a pauper. as a verb; cf. Ps. 34.11 .

Verse 15

רָאִ֙יתִי֙ אֶת־כׇּל־הַ֣חַיִּ֔ים הַֽמְהַלְּכִ֖ים תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ עִ֚ם הַיֶּ֣לֶד הַשֵּׁנִ֔י אֲשֶׁ֥ר יַעֲמֹ֖ד תַּחְתָּֽיו׃

[However,] I reflected about all the living who walk under the sun with that youthful successor who steps into his place.

Verse 16

אֵֽין־קֵ֣ץ לְכׇל־הָעָ֗ם לְכֹ֤ל אֲשֶׁר־הָיָה֙ לִפְנֵיהֶ֔ם גַּ֥ם הָאַחֲרוֹנִ֖ים לֹ֣א יִשְׂמְחוּ־ב֑וֹ כִּֽי־גַם־זֶ֥ה הֶ֖בֶל וְרַעְי֥וֹן רֽוּחַ׃

Unnumbered are the multitudes of all those who preceded them; and later generations will not acclaim him either. For that too is futile and pursuit of wind.

Verse 17

שְׁמֹ֣ר (רגליך) [רַגְלְךָ֗] כַּאֲשֶׁ֤ר תֵּלֵךְ֙ אֶל־בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים וְקָר֣וֹב לִשְׁמֹ֔עַ מִתֵּ֥ת הַכְּסִילִ֖ים זָ֑בַח כִּֽי־אֵינָ֥ם יוֹדְעִ֖ים לַעֲשׂ֥וֹת רָֽע׃

Be not overeager to go to the House of God: more acceptable is obedience than the offering of fools, for they know nothing [but] to do wrong.

English translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition · CC-BY-NC

Ecclesiastes 4

Ecclesiastes Chapter 4

Text map

Reading lens

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Rashi's commentary

Original text