Commentary page
Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 255
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerChoshen Mishpat Siman 255
Choshen Mishpat Siman 255 is a source-text unit from the Shulchan Arukh with 9 seifim. Its reading map separates the practical rule, its conditions and the points that need comparison with the surrounding text.
What to track
Read each seif as a separate step. Identify the action, the condition that limits it and any distinction between cases before moving to the next seif.
Study lens
Look for rabbinic statements and attributed teachings, a turn toward a more precise resolution, interpersonal relationships and civil law. The source text remains the primary evidence; this note offers a structured way to enter it rather than replacing close reading.
- rabbinic statements and attributed teachings
- a turn toward a more precise resolution
- interpersonal relationships and civil law
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 9 seifim on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact seif.
- Seif 142 words
Opens “שכיב מרע שאמר יש לי מנה ביד…”
- Seif 269 words
Opens “שכ"מ שאמר מנה לפלו' בידי אם אמר…”
- Seif 3112 words
Opens “המקדיש כל נכסיו אינו נאמן לומר אחר…”
- Seif 440 words
Opens “אמר מנה לפלוני בידי ואמרו יתומים פרענו…”
- Seif 532 words
Opens “שכיב מרע שהודה שיש לפלוני בידו מנה…”
- Seif 647 words
Opens “צוה מחמת מיתה לתת מנה לשמעון ומת…”
- Seif 727 words
Opens “ראה שהטמין אביו מעות ואמר של פלוני…”
- Seif 829 words
Opens “בא אחד ואמר ראיתי את אביך שהטמין…”
- Seif 942 words
Opens “היה פקדון ביד אביהם ואינו יודע היכן…”
Original text
<b>שכיב מרע שאמר יש לי מנה ביד פלו' או של פלו' בידי. ובו ט סעיפים:</b><br>ש"מ שאמר יש לי מנה ביד פלו' כותבין העדים כך וכך צוה פלו' אע"פ שאין יודעים אם אמת הוא אומר לפיכך כשבאים יורשיו לגבות צריכים להביא ראיה:
שכ"מ שאמר מנה לפלו' בידי אם אמר תנו נותנים לא אמר תנו אין נותנין שמא לא אמר מנה יש לו לפלו' בידי אלא כדי שלא יאמרו על יורשיו שיש להם ממון לפיכך אם אמר זה דרך הודאה ולא היה שם חשש הערמ' נותני' אע"פ שלא אמר תנו וכן אם הודה בכתב ידו שכל נכסיו הם של פ' הויא הודאה ולא אמרי' בכי הא אדם עשוי שלא להשביע את בניו:
המקדיש כל נכסיו אינו נאמן לומר אחר שהקדיש חוב לפלו' עלי או כלי זה של פלוני הוא שמא יעשו קנוניא על ההקדש ואפי' היה שטר ביד ב"ח אינו גובה ע"פ הודאתו אלא כדרך שגובה כל ב"ח בד"א בבריא אבל חולה שהקדיש כל נכסיו ואמר בשעה שהקדיש מנה לפלוני בידי נאמן שאין אדם עושה הערמה על ההקדש בשעת מיתתו וחוטא לאחרים שהרי הוא הולך למות לפיכך אם אמר תנו אותה נוטל בלא שבועה ואם לא אמר תנו אין נותנין אלא א"כ היה בידו שטר מקויים הרי זה נוטל מההקדש מפני הצוואה ואם אחר שהקדיש אמר תנו אין שומעין לו אלא הרי הוא כשאר בעלי חובות אם נתקיים שטרו נשבע וגובה מהפודה לא מההקדש:
אמר מנה לפלוני בידי ואמרו יתומים פרענו אינם נאמנים שהרי לא אמר תנו ומנין ידעו שחייבים ליתן אבל אם אמר תנו ואמרו יתומים פרענו נאמנים ונשבעים שבועת היסת שפרעו (וי"א דבכל ענין נאמנים לומר פרענו) (טור בשם הראב"ד והר"ר ישעיה):
שכיב מרע שהודה שיש לפלוני בידו מנה ואמרו יתומים חזר ואמר לנו אבינו פרעתיו נאמנים ונשבעים על זה היסת אבל אם אמר תנו ואמרו יתומים חזר ואמר לנו אבינו פרעתיו אינם נאמנים:
צוה מחמת מיתה לתת מנה לשמעון ומת ומכרו היורשים כל הנכסים שלא מצא שמעון לגבות את שלו גובה מהלקוחות ואין היורשין נאמנים לומר פרענוהו כיון ששטר הצוואה יוצא מתחת ידו אבל אם אין כתב הצוואה יוצא מתחת ידו נאמנים לומר פרענו ואם אומרים שלא פרעוהו חוששים לקנוניא:
ראה שהטמין אביו מעות ואמר של פלוני הם או של הקדש הם אם כמוסר דבריו בלשון צוואה דבריו קיימין ואם כמערים שלא יחזיקוהו בעשיר א"צ לקיים דבריו:
בא אחד ואמר ראיתי את אביך שהטמין מעות ואמר של פלוני הם או של הקדש הם אם הם טמונים במקום שהמגיד היה יכול ליטלם נאמן ואם לאו אינו נאמן:
היה פקדון ביד אביהם ואינו יודע היכן הניחו ואמרו לו בחלום כך וכך הם ובמקום פלו' הם ושל פלוני הם או של מעשר שני הם ומצאם במקום שנאמר לו ובמנין שנאמר לו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין אלא הרי הם שלו: