Talmud Builders

    Commentary page

    Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 120

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Shulchan Arukh · source analysis

    Choshen Mishpat Siman 120

    Choshen Mishpat Siman 120 is a source-text unit from the Shulchan Arukh with 2 seifim. Its reading map separates the practical rule, its conditions and the points that need comparison with the surrounding text.

    What to track

    Read each seif as a separate step. Identify the action, the condition that limits it and any distinction between cases before moving to the next seif.

    Study lens

    Look for rabbinic statements and attributed teachings, a turn toward a more precise resolution. The source text remains the primary evidence; this note offers a structured way to enter it rather than replacing close reading.

    • rabbinic statements and attributed teachings
    • a turn toward a more precise resolution

    A unit-by-unit map of all 2 seifim on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact seif.

    1. Seif 1135 words

      Opens “הזורק חובו סתם או בתורת גיטין וזרקו…”

    2. Seif 2145 words

      Opens “במה דברים אמורים בסתם שלא גלה המלוה…”

      Named: רב מלקחתם.

    Original text

    <b>הזורק חובו סתם או בתורת גיטין וזרקו ונאבד. ובו ב סעיפים:</b><br>המעות באחריות הלוה עד שיפרענו ליד המלוה או ליד שלוחו ואם זרקן בפניו ונאבדו חייב אפי' אמר זרוק לי חובי וזרקו ונאבדו חייב אבל אמר לו זרוק לי חובי והפטר וזרקו אפי' רחוק למלוה ונאבד קודם שיגיע לידו פטור שהרי הרשהו בכך אמר לו זרוק לי חובי בתורת גיטין היו המעות קרובות ללוה עדיין הם באחריותו היו קרובות למלוה נפטר הלוה מחצה על מחצה אם אבדו משם או נגנבו משלם הלוה מחצה: הגה כיצד זרק לו לתוך ד' אמותיו של מלוה פטור חוץ לד' אמותיו אם המלוה יכול לשמרו ולא הלוה פטור ואם הלוה יכול לשמרו ולא המלוה הלוה חייב שניהם יכולי' לשמרו הוה ליה מחצה על מחצה ושניהם חייבי' (טור) אבל שניהם אין יכולין לשומרו הוה ליה כזורקו למקום האבוד וחייב הלוה (ב"י):

    במה דברים אמורים בסתם שלא גלה המלוה דעתו שאינו רוצה לקבלם לפיכך אם זרקו לו ונאבד חייב שאומר לו אילו נתתם לי הייתי שומרם אבל אם אמר לו הלוה הילך מעותיך ולא רצה המלוה לקבלם וזרקם לפניו אם הוא במקום שמלוה משתלמת שם נפטר ואינו צריך להביאם לב"ד דפרעון בעל כרחו פרעון וכן אם אמר לו הנה מעותיך צרורים בביתי בא וטול מעותיך (וע' לקמן סי' ע"ד ס"ו) והמלוה מסרב מלקחתם ונגנבו או נאבדו פטור הלוה אלא א"כ פשע בהם ונגנבו או אבדו: הגה ויש חולקים בזה (מרדכי שם פ' מי שאחזו) אם פרע לאשת המלוה אם היא בת דעת נפטר הלוה בכך כאילו נתנו למלוה עצמו (תשו' הרשב"א אלף צ"ו) ראובן שהיה חייב לשמעון וכשהגיע זמן הפרעון א"ל שמעון שיתעסק בהן למחצית שכר ונאנסו אח"כ ביד הלוה חייב בכל האונסין כמו בתחילה מאחר שהיו תחיל' באחריותו ולא נשתנה מכח דיבור בעלמא (מרדכי פ' החובל):