Commentary page
Niddah 18b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerNiddah 18b
Niddah 18b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 210 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
והפילה ואין ידוע אם ולד הוא:
ונאכל חטאת העוף שלה נאכלת ולא אמרינן על הספק באה ואינה נאכלת דדלמא לאו ולד הוא וחולין מלוקין הן ומליקת חולין נבלה:
שמעתתא ר' יהושע בן לוי אמורא הוא ושלשה מקומות דאמר ר' יוחנן משנה או ברייתא הן:
והא כי אתא רבין אמר בפ' המפלת (לקמן נדה דף כט.):
מתיב רבי יוסי ברבי חנינא אדרבי יהושע בן לוי מתני' חדא דמיירי באשה טועה שלא ידעה אימתי ילדה והתם קתני לה וקאמר רבין לא ידענא מאי תיובתא דרבי יוסי דלאו תיובתא היא והתם מפרש טעמא:
מאי לאו ה"ק רבין דהא מתני' לאו תיובתא היא דרבי יהושע אלא סייעתא אלמא מתני' אמרה כרבי יהושע ואשכחן ארבעה מקומות בטומאת נשים במתני' שהלכו אחר הרוב וקשיא לר' יוחנן דלא קחשיב אלא תלת:
למעוטי מאי ג' מקומות דקאמר רבי יוחנן דמשמע הני ותו לא למעוטי מאי דמשום רובא לא נשוויה כודאי:
אילימא למעוטי רובא בטומאת אשה:
10 more comments on this page.
Rashi on Niddah 18b · Sefaria
Tosafot
אלא סייעתא דקתני התם כשהביאה ג' שבועות טהורים ועשרה שבועות אחד טמא ואחד טהור וקאמר דלא משמשת עד אור ל"ה ואי ליתא לדרבי יהושע אמאי והא ספק ספיקא הוא אימר רוח הפילה ואת"ל נפל הפילה אימא הרחיקה לידתה ואע"ג דבלאו הכי איכא כמה ספקות אימא זכר ואת"ל נקבה אימא לא ילדה בזוב ואפילו יולדת נקבה בזוב אימא הרחיקה לידתה מ"מ אי ליתא לדרבי יהושע איכא ספק אחר יותר דאימא לא ילדה כלל והוה לן למישרי ומשני לא דלמא לא תיובתא ולא סייעתא דבלאו הכי איכא ספיקי טובא ואסרינן ה"ה אי ליתא דר' יהושע נמי אסרינן:
למעוטי רובא דאיכא חזקה בהדיה פירוש כנגד הרוב ואם תאמר הלא גם בהני שלשה דברים איכא חזקה דטהרה ושורפין משום רוב ויש לומר דרוב תינוקות מטפחין אינו רוב גמור כמו שאפרש ובהני ג' דברים הוי רוב גמור אי נמי בהני שלשה נמי לא הוי רוב גמור ואשמועינן רבי יוחנן דאפילו הכי שורפין כיון דהריעותא באה מגופה ושליא נמי קרי לה טומאת אשה משום שע"י אשה טומאה באה לבית ולפי זה אפי' אשכחנא גבי אשה שום מתני' דשורפין על הרוב את התרומה הא דלא חשיב לה רבי יוחנן משום דהתם שמא הוא רוב חשוב ולא הוי שום חדוש ומיהו לפירוש זה לא מייתי לעיל אלא מסיפא משליא בבית דאיכא למימר דרוב דאינם נימוקין אינו רוב גמור דברישא דמפלת שליא תשב לזכר ולנקבה על כרחך הוי רוב חשוב מדלא קתני נמי ולנדה כדדייק בהמפלת (לקמן נדה דף כח.) ואם רוב אינן נימוקין אינו רוב גמור הא דקתני לעיל מביאה קרבן ונאכל אינו מטעם רוב אלא אפי' נימוק הויא טמאה לידה:
האמר ר' יוחנן חדא זימנא תימה אפי' לא אמר היכי מצינן למעוטי הא טומאת אשה דוקא קאמר ומיהו לר"ת דמפרש דהא דתינוק טמא משום דנשים נדות מגפפות אותו ניחא קצת דגם תינוק הוי טומאת אשה:
רוב תינוקות מטפחין פ"ה מטפחין באשפה שיש בה שרצים אבל ודאי נגע בעיסה שהרי בצק בידו ור"ת מפרש רוב תינוקות מטפחין בעיסה דטיפוח שייך באוכל ומשקה כדאמר בפ' רבי ישמעאל (ע"ז דף ס:) או שהיה מטפח על פי החבית מרותחת ובירושלמי איכא מפני שדרכו של תינוק לטפח בעיסה ובתוספתא (פ"ג דטהרות) נמי משמע שאין ידוע אם התינוק נגע בעיסה דקתני אההיא דתינוק א"ר יוסי אם יכול לפשוט ידו וליקח טמא ואם לאו טהור אבל התינוק אומר ר"ת דודאי טמא כדקתני בתוספתא (שם) לפי שנשים נדות מגפפות ומנשקות אותו והא דאמר בפ"ג דטהרות (מ"ז) תינוק בצד הקברות ושושנים בידו אע"פ שאין השושנים אלא ממקום טומאה התינוק טהור שאני אומר אדם טהור כו' היינו טהור מטומאת מת שאינו צריך הזאה ג' וז' אבל טומאת ערב טמא כדין נוגע בנדה א"נ בידוע שהוא בודאי טהור א"נ כשהתינוק מלוכלך כדקתני בתוספתא (שם) תינוק שהניחתו אמו ומצאתו כמו שהוא טהור בד"א שהניחתו מלוכלך אבל הניחתו נקי טמא מפני שנשים נדות מגפפות אותו:
סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע ליה רובא קשה דבפ' בתרא דיבמות (דף קיט:) אמר סמוך מיעוטא לחזקה והוה ליה פלגא ופלגא ויש לומר דלהכי איתרע הכא רובא משום דתינוק הוי דבר שאין בו דעת לישאל [כמו בפ' י' יוחסין ולא גמרינן מסוטה אלא ביש בו דעת לישאל] ולהכי כי הוי פלגא ופלגא טהור מדרב גידל וא"ש מהאי טעמא הא דאמר ספק נגע ברה"י טמא ולא אמר סמוך פלגא דלא נגע לחזקת טהרה ואיתרע לה פלגא דנגע דאפילו רבנן דלית להו סמוך מיעוטא לחזקה מודו דסמכינן פלגא לחזקה אלא כיון שיש בו דעת לישאל גזרת הכתוב הוא דגמרינן מסוטה לטמא ברה"י אפי' איכא חזקת טהרה אבל בשאין בו דעת לישאל אזלינן בתר רובא ובפלגא ופלגא טהור מדרב גידל:
מיעוטא כמאן דליתא דמי אע"ג דאמרינן בפ' י' יוחסין (קדושין פ:) דעשו התינוק כמי שיש בו דעת לישאל איצטריך הכא למימר לרבנן מיעוטא כמאן דליתיה דמי לטמא אף ברה"ר אך קשה כיון דמיעוטא כמאן דליתיה דמי ורובא וחזקה רובא עדיף אמאי עשאוהו כמי שיש בו דעת לישאל אפילו אין בו דעת לישאל טמא ברה"ר ועוד דאמאי אין שורפין עליו את התרומה ואומר ר"ת דרוב תינוקות אינו רוב גמור ולא הוי כנגד חזקה אלא כפלגא ופלגא ומן התורה טהור אף ברה"י כיון דאין בו דעת לישאל והא דקאמר התם עשאוהו כאילו יש בו דעת לישאל היינו כלומר עשאוהו כאילו הוא רוב גמור לפי שנראה לעולם שהוא רוב אע"פ שאינו רוב גמור ולכך אין שורפין עליו את התרומה אבל ליכא למימר כיש בו דעת לישאל ממש דאמאי עשאוהו טפי הכא מבחולדה המהלכת ע"ג ככרות דטהור ואפי' אם תמצי לומר דגזרו אטו תינוק גדול שיש בו דעת לישאל אכתי מ"מ ברה"ר אמאי טמא אלא נראה דעשאוהו כאילו הוא רוב גמור כדפרישית ולר"מ טהור ואע"פ שעשאוהו כרוב גמור משום סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע ליה רובא וא"ת לר"מ ל"ל סמוך מיעוטא לחזקה אפי' בלא חזקה יטהר כיון דחייש למיעוטא הוי ספק ואין בו דעת לישאל טהור מדרב גידל ואומר ר"י דנקט חזקה בהדי מיעוטא לאשמועינן דהחזקה אינה מסייעה לרוב דאי הוה חזקה מסייעה לרוב הוי כמו מיעוטא דמיעוטא דלא חייש ר"מ [והא דר"מ דחייש למיעוטא אי הוה דאורייתא או דרבנן אין להאריך כאן]:
למעוטי רוב דרבי יהודה הוי מצי למיפרך הניחא ללישנא דמפרש רבי יוחנן טעמא דרבי יהודה משום דרוב חתיכות של ד' מיני דמים הן אלא ללישנא אחרינא דהמפלת (לקמן נדה דף כא:) דאמר רבי יוחנן טעמא דרבי יהודה דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ולא משום רוב למעוטי מאי דכעין זה פריך לקמן (נדה כב:) בגמ' דהמפלת מין דגים דליכא למימר דה"ק רוב פתיחת הקבר אינו בלא דם ולא שורפין עליה תרומה דהא קאמר התם לרבי יהושע דאמר אי אפשר לפתיחת קבר בלא דם דמביאה קרבן ונאכל אם כן טמא ודאי הוא ושורפין עליו את התרומה:
Tosafot on Niddah 18b · Sefaria
Rashba
מאי לאו לא תיובתא אלא סייעתיה י"מ משום דקתני בה דצריכה לטבול תשעים וחמש טבילות, אלמא כודאי משוי ליה, דאי כספק לידה לא הוו מחמירין עלה כולי האי בספק ספיקא, לטבול כולי האי משום טבילה בזמנה כי הא דאיכא תרתי ספיקי ספק זמן טבילה הוא היום ספק אינו היום, ואם תרצי לומר היום ספק אינו ולד ודייה טבילה אחת באחרונה כר' יוסי בר' יהודה ודחינן לאו תיובתיה ולאו סייעתיה דאפילו בתרתי ספיקי נמי, כיון דאיכא רובא אזלינן בתרי' להחמיר אבל לא להקל.
תינוק שנמצא בצד העיסה פרש"י ז"ל תינוק שאינו ודאי טמא, אלא מפני שרוב תינוקות מטפחין באשפות שיש שם שרצים ונבילות, מחזקינן להו בטמא, והוא בודאי נגע בעיסה כיון שבצק בידו, ואין פירושו מחוור, דאי ודאי נגע מאי חזקת עיסה יש כאן, דהא מדנגע בה נפקא לה עיסה מחזקתה, והוה ליה כתינוק עצמו, וכענין שאמרו בשיליא, דכיון שהשיליא בבית נפק ליה בית מחזקתיה, ולא אמרינן אוקי' מיעוט שיליות שאין בהן ולד לחזקת בית שהוא טהור, אלא מכיון דהות ליה שיליא בבית דנפק ליה בית מחזקתיה והוה ליה כשילא והכא נמי לא שנא, ועוד, דכל תינוקות בחזקת טמאין הן, וכדאמרינן (בתוספתא דטהרות פ"ג ה"ה) מפני שנשים נדות מגפפות אותן, אלא הכא בשלא נגע ודאי היא, ולטפח דקאמרינן, לטפח בעיסה קאמרינן, כלומר, רוב תינוקות דרכן לטפח בעיסה ומעוט אין מטפחים וכיון דאיכא מיעוטא דאין מטפחין, ואיכא למימר דלא נגע בה כלל סמכינן לה לחזקת עיסה שהיתה עומדת בחזקת טהרה ששני אלו מחזיקות את העיסה חזקת טהרה לומרשלא נגע בו התינוק ואיתרע ליה רובא, ובפי' אמדו שם בקידושין בירושלמי בשלהי פרק בתרא (ה"י) תינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו רבי מטהר וחכמים מטמאין שדרך תינוק מטפח בעיסה. והא דבעי, בעיסה רובא ולא מטמאים במחצה ומחצה ואפילו ברשות היחיד, כשאר ספק טומאה דברשות היחיד טמא, משום דהוה ליה דבר שאין בו דעת לישאל.
אלא למעוטי רובא דר' יהודה פירוש דאע"ג דר' יהודה סבר דרוב חתיכות מד' מיני דמים הן, לא אזלינן בתר האי רובא אלא כרבנן דאמרי דלא הוי רובא דג"כ מפילות משאר מיני דמים, וקמ"ל ר' יוחנן, דאע"ג דמסתבר כר' יהודה לית הלכתא כוותיה. ואי נמי יש לפרש דרבנן נמי סברי, דרוב חתיכות מארבעת מיני דמים הן, ואפילו הכי כיון שהוא מצוי שמפילות גם כן משאר מיני דמים, ואשה זו בחזקת טהרה עומדת אוקמ' אחזקתה. ואיכא למידק, דהא איתותב ההוא לישנא ברי' פרק המפלת (נדה כא, ב), ואסיק דבאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם קמיפלגי. וכבר נשמר רש"י ז"ל מקושיא זו, ופירש דאפילו ללישנא בתרא דר' יוחנן, דאמר דטעמיה דר' יהודה משום דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם, אפילו הכי טעמיה דר' יהודה משום דברוב פתיחת הקבר איכא דם ע"כ. ואע"ג דקי"ל דאי איפשר לפתיחת הקבר בלא דם, ומשוינן ליה כודאי כר' יהושע דאמר מביאה קרבן ונאכל, ר' יוחנן כסתם מתניתין דהמפלת סבירא ליה, דקתני אם יש דם טמאה ואם לאו טהורה, וכדאמר איהו בהדיא בריש פרק המפלת, המפלת חתיכה קורעה אם יש דם אגור בתוכה טמאה ואם לאו טהורה. ובנמוקי הרמב"ן נ"ר יש מי שפי' דמאן דמתני בשלשה מקומות, מתני ההוא לישנא קמא דר' יוחנן דמוקי פלוגתייהו דר' יהודה ורבנן בשאינה יודעת מה הפילה. וכן עיקר שאלמלא כן לא הזכירו בגמ' כאן לשון ראשון שהוא טעות במקום עיקרו ע"כ.
Rashba on Niddah 18b · Sefaria
Ritva
מביאה קרבן ונאכל פי׳ שנאכל חטאות העוף שלה דבודאי יולדת היא ולא חיישינן דילמא אכיל כהן מליקה שלא כדין ומהא מייתינן ראיה דאלו מן ההבאה עולת העוף מביאה בתנאי נדבה וחטאת העוף באה על הספק כדאיתא בכריתות.
מאי לאו לא תיובתיה אלא סייעתיה פי׳ וא״כ הויא לי׳ מתניתא וא״ת ומנא ליה דהוי סייעתיה י״ל מדאצטריכוה צ״ה טבילות על הספק משום טבילה בזמנה מצוה ואילו איתא דמספק בלידה הוו להו תרי ספיקי ספק ילדה וספק הוא יום טבילתה ומשום טבילה בזמנה לא הוה מטריחנן כולי האי בתרי ספיקי ומהדרין דלא הוי סייעתיה דכדאי היא טבילה בזמנה מצוה להצריכה טבילות אלו ואפילו בתרי ספיקי כיון דאיכא מיא בשקעא.
למעוטי מאי פי׳ נקט מניינא.
תינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו פרש״י ז״ל דודאי נגע בה כיון דבצק בידו אלא שאין ידוע אם הוא טמא או טהור וחכמים חשו לה מפני שדרכה על הרוב לטפח באשפות שיש בהם כמה שרצים טמאים והקשו עליו בתוס׳ ובחדושין חדא דלשון טפוח לא משמע אלא בדבר של אוכל או משקה ועוד דבירושלמי אמר בזה בפרק בתרא דקדושין שדרכו של תינוק לטפח בעיסה ועוד דאי ודאי נגע אין כאן חזקת טהרה לעיסה וכדכתיבנא לעיל גבי שליה בבית ועוד דסתם תינוק חזקתו טמא מפני שנשים נדות מגפפות אותו כדאיתא במשניות לכך פי׳ דתינוק בחזקת טמא הוא אלא שהוא ספק מגע בעיסה ואעפ״י שבצק בידו שמא אדם טהור נתן לו וכאותה שאמרו גבי תינוק שנמצא בצד בבית הקברות ושושנים בידו בפ״ג דטהרות.
סמוך מיעוטא לחזקא ואיתרע לי׳ רובא וא״ת ולהוי כפלגא ופלגא וכיון דרה״י הוא ספקו טמא י״ל דדבר שאין בו דעת לישאל הוא בין העיסה ובין התינוק וכן אמר בפי׳ בפרק בתרא דקדושין.
ורבנן מיעוטא כמאן דליתיה דמי ורובא וחזקה רובא עדיף איכא למידק היכי אמרינן דמיעוטא כמאן דליתיה דמי דהא בהדיא אמרינן בפ׳ האשה רבה סמוך מיעוטא לחזקה והוה ליה כפלגא ופלגא וי״ל דלאו דוקא אלא ה״פ דמיעוטא דסמיך עליה ר״מ לטהר לגמרי כמאן דליתיה דמי שזהו לפי דבריו שהוא סובר דחזקה עדיפא כרובא וכיון דכן מיעוטא דמסייע לחזקה מכריע לטהרה אבל רבנן סברי דרובא וחזקה רובא עדיף וכיון דכן דיו למיעוט המסייע לחזקה דלעבדיה כפלגא ופלגא ותולין והא דקתני וחכמים מטמאין היינו טומאת ספק וכדאמרינן הכא למיעוט רובא דאיכא להדיא חזקה דלא שרפינן עליה תרומה וכן מוכיח בפרק בתרא דקדושין דאמרינן שני דברים אין בתם דעת לשאל ועשאום חכמים כאלו יש בהם דעת לישאל ואלו הן תינוק ועוד אחרת מאי היא דתניא עיסה בתוך הבית וכו׳ עד תולין לא אוכלין ולא שורפין ומסתמא נמי תינוק דכותה היא דתולין ולא שורפין ומסתמא תינוק מדנקיט להו בהדדי וכן פי׳ רבי׳ הגדול ז״ל ואע״ג דאשכחן גבי עיסה בתוך הבית ושרצים וצפרדעים מטפלין שם ונמצאו חתיכות בעיסה שהלכו אחר הרוב ועשאוהו כודאי ואפי׳ לשרוף כבר פרש״י ז״ל התם דשאני התם דהוי רובא דאיתיה קמן ובתוס׳ פירש והוא הנכון דשאני התם דודאי מגע איכא והורעא חזקתתה של עיסה וכדכתיבנא לעיל.
אלא למעוטי רובא דר׳ יהודה פירוש דלית להו לרבנן הכי אלא דסבירא להו שאין שם רוב אלא אמרינן רוב חתיכות מד׳ מיני דמים הם וקמ״ל ר׳ יוחנן דלא חיישינין דלר׳ יהודה אע״ג דמסתבר טעמיה אי נמי מודו רבנן דרוב חתיכות מד׳ מיני דמים הם אלא דס״ל דלא שרפי׳ תרומה עליה כיון שהוא מצוי ג״כ שמפילות משאר מיני דמים ואשה זו בחזקת טהורה עומדת ולהאי פי׳ דייק טפי לישנא דגמ׳ מדלא קאמר ורבנן סברי רוב חתיכות לאו מד׳ מיני דמים הם וקאמר דלא אמרינן הכי אלמא איתיה לרובא אלא דלא אמרינן ולא דינינן ביה.
כתב רש״י ז״ל ואע״ג דהאי לישנא דרב יהודה אמר שמואל איתותב בריש פ׳ המפלת ופירש ר׳ יוחנן דפלוגתא דרבה ורב יהודה באפשר לפתיחת הקבר בלא דם כדאיתא התם השתא ס״ל לההוא לישנא נמי טעמא דר׳ יהודה משום רוב הוא וברוב פתיחת הקבר איכא דם ואע״ג דקי״ל דא״א לפתיחת הקבר בלא דם ובודאי משנינן ליה כר׳ יהושע דאמר מביאה קרבן ונאכל ר׳ יוחנן לא ס״ל הכי וכדאמר איהו התם בהדיא המפלת חתיכה קורעה אם יש בה דם אגור בתוכה טמאה ואם לא טהורה ולפי זה הכא נקטינן טעמא דרב יהודה אמר שמואל משום דאתמר מעיקרא. ומיהו אפי׳ ללשנא בתרא דהתם נקטא לה והרמב״ן ז״ל אומר דאם איתא דידעינן השתא איהו לישנא בתרא דהתם לא היינו מזכירין כאן הלשון הזה שהוא טעות במקום עיקרו והכריע כדברי מי שפי׳ דמאן דמתני הא דג׳ מקומות מתני ההוא לישנא קמא כר׳ יוחנן דהתם ולא ידע או לא חש לההיא מתנית׳ דהוה תיובתיה ומאן דמתני לישנא בתרא דהתם לית ליה הא דבג׳ מקומות ודברי רש״י ז״ל נראין יותר.
Ritva on Niddah 18b · Sefaria
Meiri
האשה שהוחזקה מעוברת והפילה ואין ידוע אם רוח הפילה אם נפל הפילה כגון שעברה בנהר והפילה שם הואיל והוחזקה מעוברת אמו טמאה לידה ויושבת לזכר ולנקבה ומביאה קרבן ונאכל שדנין אותה אחר הרוב ליעשות כודאי אבל אם לא הוחזקה במעוברת והפילה ואין ידוע מה הפילה אין לה דמי טהרה ויושבת לזכר ולנקבה ולנדה כמו שביארנו בתשיעי של בבא בתרא וכמו שיתבאר במסכתא זו ומביאה קרבן ואינו נאכל ואין אוסרין את ההבאה מספק חלין בעזרה שהרי חטאת העוף אין למזבח אלא דמו וכל שאין למזבח אלא דמו מביאין אותו על הספק ובעולת העוף אי אתה צריך לכך שהרי באה נדבה:
האשה שיצאה מלאה ובאה רקנית ולא ידעה מתי הפילה והיא הנקראת טועה אין זה מקומה ודיה שעתה אלא שלענין ביאור מה שנתגלגלה כאן הוא להודיע שאף זו ספק שהלכו בו אחר הרוב לעשותו כודאי והוא שאמרו בה שלא תשמש עד אור שלשים וחמש והקשו בה בשלמא שבוע ראשון לא דאפילו יולדת זכר צריכה לעמוד שבעה שבוע שני נמי לא שמא יולדת נקבה היתה שלישי נמי לא שמא ילדה נקבה בזוב ר"ל שראת ג' ימים רצופים בימי זיבה בשופי שלא מחמת קשוי וצריכה לעמוד שבעה נקיים חוץ מזמן טומאת לידה ומפני שהוא סובר שימי טומאת לידה אע"פ שלא ראתה בהן אין עולין לה לשבעה נקיים אע"פ שאין הלכה כן כמו שיתבאר אלא שבוע רביעי תשמש מאי לאו טעמא משום דלא אזלינן בתר רוב נשים אלא חוששין למיעוט ושמא רוח הפילה ואין כאן דם טוהר כלל וקשיא להא דעברה בנהר דיהבת לה דמי טוהר ואמרו עליה לא ידענא מאי תיובתיה אדרבה סייעתיה היא דאימר הרחיקה לידתה וילדה זכר עשרים ואחד יום קודם שתבא לפנינו ונמצא בשבוע רביעי עברו ימי טהרתה הא כל שנתברר שלא הרחיקה לידתה דנין אותה אחר רוב הנשים ותשמש ברביעי ותירץ בה דילמא לא תיובתיה ולא סיועתיה ושמא טעמא משום דלא אזלינן בתר רובא ואפילו לא הרחיקה לידתה לא תשמש ועקר ביאורה של שמועה זו יתבאר בפרק שלישי בע"ה:
תינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו כל העיסה טמאה מפני שדרכו של תינוק לטפח בעיסה והתינוק טמא בודאי אם מצד שנוגע תמיד באמו נדה אם מצד שמתאבק תמיד בכמה טמאות ואחר שרוב תינוקות מטפחין אף זה הואיל ועיסה בידו ודאי בעיסה טפח וטמאה ומ"מ אין שורפין על חזקה זו אלא תולין וגדולי הרבנים פירשו בה דרך אחרת וכבר ביארנוה באחרון של קידושין:
המפלת חתיכה שאין כאן טומאת לידה טמאה נדה שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ובפרק שלישי יתבאר וכן יתבאר שאין בזה חלוק בין שתהא חתיכה זו כאחד מארבעת מיני דמים הטמאים בין שהיא מצבע אחר שהרי לא מתורת עצמה אנו מטמאין אותה אלא מחמת שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם כמו שיתבאר שם:
Meiri on Niddah 18b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה למעוטי כו' ושליא נמי קרי לה טומאת אשה משום כו' עכ"ל ר"ל כיון דהך דשליא אף על גב דאיירי בטומאת אהל קרי טומאת אשה שע"י אשה כו' הכא נמי איכא למימר דמקרי ריעותא מגופה:
בא"ד ולפי זה אפילו אשכחנא גבי אשה כו' דהתם שמא הוא רוב חשוב כו' עכ"ל רצונו לומר הך דפרק האשה באיש ואשה שעשו צרכיהם כו' וההיא דפרק הרואה שלשה ספיקות כו' שהקשו התוס' לעיל איכא לתרוצי דלא חשיב להו ר"י משום דהוו רוב חשוב אבל קשה דמאי פריך מההיא דחנויות ודצפרדעים כיון דהוו רוב חשוב וכן ההיא דריב"ל הוה רוב חשוב כיון דמביאה קרבן ונאכל:
בא"ד ע"כ הוי רוב חשוב מדלא קתני נמי ולנדה כדדייק בהמפלת כו' הא דקתני (רישא) [לעיל] מביאה קרבן ונאכל כו' עכ"ל רצונו לומר אמתניתין דהמפלת ואינו ידוע מה הפילה כו' דייקינן התם הכי בגמרא והכא נמי איכא למידק אהך רישא דהמפלת שליא כמו שכתבו התוס' שם לחד תירוצא דמדלא קתני ולנדה דאימא הרחיקה לידתה ש"מ דמביאה קרבן ונאכל ואם כן רוב דאינן נמוקים רוב חשוב הוא אי הוה מייתי מרישא ואם רוב דאינן נמוקים אינו רוב גמור ומייתי ר"י לעיל מסיפא דשליא בבית ע"כ רישא דקתני מביאה קרבן ונאכל מדלא קתני ולנדה אינו משום דרוב אינן נמוקים אלא דאפי' נימוק הויא טמאה לידה ודאי דכעין שהזריעה אמו כמ"ש לעיל ומהרש"ל הגיה בתוס' הא דקתני לעיל מביאה קרבן ונאכל כו' והיינו מימרא דריב"ל ואין להאריך בדחוקיו אולי נעלם ממנו סוגיא דפרק המפלת ודברי התוס' שם כי הדברים ברורים כמ"ש:
בד"ה סמוך מיעוטא לחזקה כו' ויש לומר דלהכי איתרע הכא רובא משום דתינוק הוי דבר שאין בו דעת לישאל כו' עכ"ל היינו לפי דרכם דהכא שכתבו לקמן בדיבור שאחר זה בראיות דהא דקאמר התם עשאוהו כיש בו דעת לישאל אינו ממש אלא דעשאוהו כרוב גמור אבל התוס' פרק עשרה יוחסין ופרק כסוי הדם אית להו דעשאוהו כדעת לישאל ממש ולכך הוצרכו לתרץ התם לר"מ דמש"ה איתרע רובא דאינו רוב גמור כמו שתירצו לקמן גם לרבנן דמש"ה אין שורפין התרומה עליו משום דאינו רוב גמור והכא לר"מ לא בעי לתרץ גם כן הכי דמש"ה איתרע רובא כיון דאינו רוב גמור דודאי לרבנן ניחא כיון דאינו רוב גמור אע"ג דעשאוהו כרוב גמור לחומרא כדלקמן אין להקל לעשותו רוב גמור ולשרוף עליו תרומה אבל לר"מ אע"ג דאינו רוב גמור כיון דעשאוהו כרוב גמור ה"ל להחמיר וליהוי פלגא ופלגא ולכך הוצרכו לתרץ לר"מ בע"א וק"ל:
Chidushei Halachot on Niddah 18b · Sefaria
Maharam
בתוס' ד"ה למעוטי רובא וכו' דברישא וכו' ע"כ הוי רובא חשוב וכו' ר"ל דאי מרישא מייתי א"כ ע"כ ס"ל דטעמא דרישא משום רוב דאינן נמוקין א"כ על כרחך צ"ל דרוב חשוב הוא מדלא קתני ולנדה אבל אי מסיפא מייתי איכא למימר שפיר דרוב אינן נמוקין אינו רוב חשוב והא דלא קתני ברישא ולנדה משום דטעמא דרישא אינו משום דרוב אינן נימוקים אלא אפילו נימוק הויא טמאה לידה:
Maharam on Niddah 18b · Sefaria
Gilyon HaShas
תוס' ד"ה האמר וכו' היכי מצינן למעוטי וכו' יסוד זה כתבו תוס' ג"כ גיטין ה ע"א ד"ה כשניסת:
Gilyon HaShas on Niddah 18b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Niddah, daf 18, Amud Bet, about 210 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 15 words
Opens “וְהִפִּילָה — מְבִיאָה קׇרְבָּן וְנֶאֱכָל.…”
- Segment 210 words
Opens “הַלֵּךְ אַחַר רוֹב נָשִׁים, וְרוֹב נָשִׁים —…”
- Segment 35 words
Opens “מַתְנִיתִין קָאָמְרִינַן, שְׁמַעְתָּתָא לָא קָאָמְרִינַן.…”
- Segment 416 words
Opens “וְהָא כִּי אֲתָא רָבִין, אָמַר: מֵתִיב רַבִּי…”
- Segment 56 words
Opens “מַאי לָאו לָא תְּיוּבְתָּא, אֶלָּא סִיַּיעְתָּא?…”
- Segment 66 words
Opens “לָא, דִּלְמָא לָא תְּיוּבְתָּא וְלֹא סִיַּיעְתָּא.…”
- Segment 72 words
Opens “לְמַעוֹטֵי מַאי?…”
- Segment 818 words
Opens “אִילֵּימָא לְמַעוֹטֵי רוּבָּא, דְּאִיכָּא חֲזָקָה בַּהֲדֵיהּ, דְּלָא…”
- Segment 917 words
Opens “דִּתְנַן: תִּינוֹק הַנִּמְצָא בְּצַד הָעִיסָּה, וּבָצֵק בְּיָדוֹ…”
- Segment 1023 words
Opens “וְאָמְרִינַן: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר? קָסָבַר: רוֹב…”
- Segment 1110 words
Opens “וְרַבָּנַן מִיעוּטָא ״כְּמַאן דְּלֵיתֵיהּ דָּמֵי״, וְרוּבָּא וַחֲזָקָה…”
- Segment 1223 words
Opens “וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: זוֹ…”
- Segment 1326 words
Opens “אֶלָּא לְמַעוֹטֵי רוּבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה, דִּתְנַן: הַמַּפֶּלֶת…”
- Segment 1443 words
Opens “וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא טִימֵּא…”
Sages named on this page
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Niddah 18b · Segment 14 — “…רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא טִימֵּא רַבִּי יְהוּדָה אֶלָּא…”
Original text
וְהִפִּילָה — מְבִיאָה קׇרְבָּן וְנֶאֱכָל.
and she miscarried her fetus into the river, but she does not know whether or not the fetus was fully formed, she brings the offering of a woman after childbirth, i.e., a burnt offering and a sin offering. And the sin offering, which is a bird, is eaten after the nape of its neck has been severed, in the manner of a regular bird sin offering. This is the halakha despite the uncertainty, i.e., this fetus might not have been fully formed, in which case the woman is not obligated to bring this offering, and a bird that is not an offering may not be eaten if its nape was severed.
הַלֵּךְ אַחַר רוֹב נָשִׁים, וְרוֹב נָשִׁים — וָלָד מְעַלְּיָא יָלְדָן.
Rabbi Yehoshua ben Levi explains the reasoning behind this ruling: One must follow the majority of pregnant women, and most pregnant women give birth to full-fledged offspring. If so, this is another case involving an uncertainty where the Sages established the halakha as a certainty based on the majority. Furthermore, this case involves the ritual impurity of a woman. Why then did Rabbi Yoḥanan list only three cases of this kind?
מַתְנִיתִין קָאָמְרִינַן, שְׁמַעְתָּתָא לָא קָאָמְרִינַן.
The Gemara answers: We say that only cases taught in the Mishna or a baraita are included in this list, whereas we do not say that those derived from an amoraic halakhic statement, e.g., the statement of Rabbi Yehoshua ben Levi, are included.
וְהָא כִּי אֲתָא רָבִין, אָמַר: מֵתִיב רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי חֲנִינָא טוֹעָה, וְלָא יָדַעְנָא מַאי תְּיוּבְתֵּיהּ.
The Gemara raises a difficulty with regard to this explanation: But when Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia he said that Rabbi Yosei bar Rabbi Ḥanina raises an objection against the opinion of Rabbi Yehoshua ben Levi from a baraita that deals with an unsure woman, i.e., one who does not know when she gave birth. Ravin added: And I do not know what his objection was from that baraita .
מַאי לָאו לָא תְּיוּבְתָּא, אֶלָּא סִיַּיעְתָּא?
The Gemara discusses Ravin’s statement: What, is it not correct to say that Ravin meant that this baraita is not a refutation of the opinion of Rabbi Yehoshua ben Levi but actually provides support for that opinion? If so, that would mean that Rabbi Yehoshua ben Levi’s opinion is effectively taught in a baraita as well, and therefore according to the above consideration Rabbi Yoḥanan should have included it in his list.
לָא, דִּלְמָא לָא תְּיוּבְתָּא וְלֹא סִיַּיעְתָּא.
The Gemara answers: This is not necessarily the correct inference, as perhaps Ravin meant simply that the ruling of this baraita is neither a refutation nor a support for the opinion of Rabbi Yehoshua ben Levi.
לְמַעוֹטֵי מַאי?
§ When Rabbi Yoḥanan says that in three places where there is uncertainty the Sages followed the majority and established the halakha as though it involved a certainty, he is clearly indicating that some cases are excluded from this category. The Gemara asks: Rabbi Yoḥanan says this to exclude what?
אִילֵּימָא לְמַעוֹטֵי רוּבָּא, דְּאִיכָּא חֲזָקָה בַּהֲדֵיהּ, דְּלָא שָׂרְפִינַן עֲלֵיהּ אֶת הַתְּרוּמָה — וְהָא אַמְרַהּ רַבִּי יוֹחָנָן חֲדָא זִימְנָא!
If we say that he says this to exclude an uncertain case where on the one hand there is a majority that indicates the woman should be deemed ritually impure and on the other hand there is a presumptive status along with it that opposes that majority, which is why the uncertainty is not treated as a certainty, and therefore one does not burn teruma due to contact with that impurity, this cannot be the case. The reason is that Rabbi Yoḥanan already said it on another occasion, with regard to other cases of ritual impurity, that if the consideration of a majority indicates that an item should be impure while its presumptive status indicates that it should be pure, it is not considered definitely impure.
דִּתְנַן: תִּינוֹק הַנִּמְצָא בְּצַד הָעִיסָּה, וּבָצֵק בְּיָדוֹ — רַבִּי מֵאִיר מְטַהֵר, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין, שֶׁדַּרְכּוֹ שֶׁל תִּינוֹק לְטַפֵּחַ.
The Gemara cites the source for Rabbi Yoḥanan’s opinion in this regard. As we learned in a mishna ( Teharot 3:8): If a ritually impure child is found alongside ritually pure started dough that has not yet risen, and he has risen dough in his hand that may have been removed from the larger portion of started dough, Rabbi Meir deems the started dough pure, since there is no proof the child touched it, as he might have been given the piece by someone else. And the Rabbis deem it impure, as they assume that he touched the started dough. The child is presumed to be impure, because it is the norm of a child to handle items.
וְאָמְרִינַן: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר? קָסָבַר: רוֹב תִּינוֹקוֹת מְטַפְּחִין, וּמִיעוּט אֵין מְטַפְּחִין, וְעִיסָּה זוֹ בְּחֶזְקַת טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת, סְמוֹךְ מִיעוּטָא לַחֲזָקָה, וְאִיתְּרַע לֵיהּ רוּבָּא.
And we say with regard to this dispute: What is the reason for the opinion of Rabbi Meir? He holds that a majority of children handle items that are within reach, in this case the dough, and a minority do not handle items within reach, and this dough retains a presumptive status of purity, since its impurity has not been definitively determined. Therefore, one should append the fact that the minority of children do not handle items within reach to the presumptive status of purity of the dough, and the force of the majority of children who handle items within reach is weakened. Therefore, the dough is considered pure.
וְרַבָּנַן מִיעוּטָא ״כְּמַאן דְּלֵיתֵיהּ דָּמֵי״, וְרוּבָּא וַחֲזָקָה — רוּבָּא עֲדִיף.
And the Rabbis contend that in a case where the majority is followed, the minority is considered like it does not exist. And consequently, there is a conflict between the determining factors of the majority of impure children who handle items within reach and the presumptive status of purity of the dough. Therefore, the majority takes precedence.
וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: זוֹ הִיא חֲזָקָה שֶׁשּׂוֹרְפִין עָלֶיהָ אֶת הַתְּרוּמָה, וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֵין זוֹ חֲזָקָה שֶׁשּׂוֹרְפִין עָלֶיהָ אֶת הַתְּרוּמָה!
And Reish Lakish says in the name of Rabbi Oshaya: This halakha of a child is an example of a presumption, that children handle items within reach, over which teruma is burned, as the Rabbis hold that it is sufficiently certain that the dough has become impure to allow it to be burned. And Rabbi Yoḥanan says: This is not a presumption over which teruma is burned. Rather, the dough is left aside, and can be neither eaten nor burned, due to the uncertainty whether it is impure. In this context, Rabbi Yoḥanan has already stated that when a majority is contradicted by a presumption, the status of uncertainty applies. Therefore, there was no need for him to specify the three cases he mentioned in order to exclude situations of this kind.
אֶלָּא לְמַעוֹטֵי רוּבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה, דִּתְנַן: הַמַּפֶּלֶת חֲתִיכָה — אִם יֵשׁ עִמָּהּ דָּם טְמֵאָה, וְאִם לָאו — טְהוֹרָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְמֵאָה.
Rather, Rabbi Yoḥanan’s statement that there are only three cases in which uncertainty is treated as certainty is meant to exclude a specific situation involving a majority, as discussed by Rabbi Yehuda. As we learned in a mishna (21a): In the case of a woman who miscarries an amorphous piece of flesh, if there is blood that emerges with it, the woman is ritually impure with the impurity of a menstruating woman. And if not, she is pure, as she is neither a menstruating woman nor a woman after childbirth. Rabbi Yehuda says: In both this case, where blood emerged, and that case, where no blood emerged, the woman is impure with the impurity of a menstruating woman, as there was certainly undetected blood that emerged with the flesh.
וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא טִימֵּא רַבִּי יְהוּדָה אֶלָּא בַּחֲתִיכָה שֶׁל אַרְבַּע מִינֵי דָמִים, אֲבָל שְׁאָר מִינֵי דָמִים — טְהוֹרָה. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: שֶׁל אַרְבַּע מִינֵי דָמִים — דִּבְרֵי הַכֹּל טְמֵאָה, וְשֶׁל שְׁאָר דָמִים — דִּבְרֵי הַכֹּל טְהוֹרָה. לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא כְּשֶׁהִפִּילָה
And Rav Yehuda says that Shmuel says: Rabbi Yehuda deemed the woman impure, despite the fact that no blood emerged, only in the case of a piece of flesh that has the color of one of the four types of ritually impure blood, as stated in the mishna below (19a). But if it has the color of other types of blood, the woman is pure. And Rabbi Yoḥanan says: If a woman miscarries a piece of flesh that has the color of one of the four types of ritually impure blood, all, i.e., Rabbi Yehuda and the Rabbis, agree that she is impure. And likewise, if the piece has the color of other types of blood, all agree that she is pure. The Rabbis and Rabbi Yehuda disagree only with regard to a case where the woman miscarried an amorphous piece of flesh,