Talmud Builders

    Commentary page

    Sanhedrin 96a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 96a

    Sanhedrin 96a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 668 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    אשני נפשך שנה עצמך כדי שלא יכירוך:

    ואגזייך אנא אני אגלחך:

    קשייתא גרעיני תמרים:

    טחון אלו גרעינין וניתן לך מספרים והיינו דכתיב בתער השכירה על שם שטרח נתנו לו תער לגלח ואיזהו שכר נתנו לו בעברי נהר דברים שדרכן לעשות על ידי נהר דהיינו טחינת ריחים:

    וגם הזקן תספה דלא כתיב גלוח אלא אראש אבל אזקן כתיב תספה לשון כלוי על ידי אור שכלתה לגמרי:

    גרירתיה לארמאה ושפר באפיה אם אתה מחרך את הארמאי והוטב בעיניו הבער לו אש בזקנו ולא שבעת חוכא מיניה:

    בית נסרך אלהיו לשון נסר שהשתחוה לנסר ועשאו אלוה:

    היינו דכתיב ויהי הוא משתחוה משמע מפני שמשתחוה לשם הכוהו:

    22 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 96a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

    Meiri

    השוחט את העוף הואיל ולפעמים צולהו כולו כאחד צריך שינקוב את הורידין סמוך לשחיטה ובבהמה אינו צריך וכבר בארנוה במקומה במסכת חולין:

    זקן ששכח תלמודו מחמת אנסו צריך לנהוג בו כבוד וכל שכן שלא לנהוג בו בזיון וגדולי חכמים היו מצווין לתלמידיהם הזהרו בחבורת מצוה לכבדה ובזקן ששכח תלמודו מחמת אנסו והזהרו בבני עמי הארץ שמהם תצא תורה ומנעו בניכם מן ההגיון ר"ל מהבנת הרבה מקראות כפשוטן כגון ויראו את אלהי ישראל וכו' כמו שבארנו במס' ברכות:

    Meiri on Sanhedrin 96a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Gilyon HaShas

    גמ' קריינא דאגרתא בתנחומא פ' תשא איתא דמרודך בלאדן בעצמו נתחרט ורהט בתריה ג' פסיעות:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 96a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    אָמַר לֵיהּ זִיל אַיְיתֵי לִי מַסְפְּרָא וְאִיגְזַיֵּיךְ רצונו לומר תספורת שלא תצמח עוד אחר כך השערות שאם תצמח מה הועיל? וכיון דלא תצמח ישאר משונה ולא יהיה ניכר! אך הדבר יפלא הן אמת שכתבנו שהאומר כן והעושה הוא מלאך ממחנה שכינה למאי הוצרך הדבר הזה לעשותו לסנחריב על ידי מלאך? אם בשביל כדי שיתבזה אין זה בזיון גדול שצריך לעשותו על ידי מלאך? ועוד מה ענין זה דאדמו ליה מלאכי השרת כגברי דטחני קשיתא והכריחו אותו לטחון חד גריוא, מה צורך יש בדבר זה ומה טעם יש בו דנחתי דנחתי מלאכי השרת בעבורו? ונראה לי בס"ד דידוע מה שאמר הרמב"ן ז"ל והר"ן ז"ל כל דבר רוחני למעלה שנעשה כנגדו פועל דמיוני למטה בגשמיות יתקיים איתו דבר ולא יפסק ולכן כדי להצליח את מלך ישראל במלחמתו עם מלך ארם עשה לו תחילה אלישע הנביא ע"ה פועל דמיוני בזרקו החצים באויר מן החלון הפתוח לצד עיר דמשק שמולך בה מלך ארם ובזה נתקיים הדבר דאז מוכרח שיתגבר מלך ישראל על מלך ארם ואפילו אם מלך ארם יעשה תשובה לא יהיה ניצול ממלך ישראל. וְכֵן עשה ירמיה הנביא ע"ה בענין הנבואה שנתנבא על בבל רעה וכתבה על המגלה ואמר לברוך בן נריה שיקשור המגילה באבן וישליכנה לתוך פרת ויאמר ככה תשקע בבל. וְכֵן הענין בשופר וְכֵן הענין בלולב וְכֵן הענין בודוי שמכה באגרוף על הלב דהכל היא פועל דמיוני למטה כדי לעשות פועל רוחני למעלה וְכֵן הענין כאן דקליפת סנחריב היתה קשה וגדולה עד מאד והיו בה שתי נשמות גדולות שהם נשמות שמעיה ואבטליון וכמו שאמרו לקמן מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁל סַנְחֵרִיב לִימְּדוּ תּוֹרָה בָּרַבִּים וּמַאן נִינְהוּ שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן, ורצה הקדוש ברוך הוא לעשות פועל דמיוני למטה בסנחריב עצמו על ידי המלאך כדי להוציא מקליפתו שתי נשמות של צדיקים גדולים אלו ולכן שלח מלאכו בעבור תספורת ראש וזקן של סנחריב דתספורת הראש הוא פועל דמיוני ליצאת נשמת שמעיה מן הקליפה שהוא היה נשיא וראש לכל ישראל ותספורת הזקן הוא פועל דמיוני בעבור יציאת נשמת אבטליון שהיה אב בית דין. וְעִנְיַן טְחִינַת גַּרְעִינֵי הַתְּמָרִים על ידי מלאכי השרת נעשה בזה פועל דמיוני לשבירת הקליפה עצמה ונעשה כל זה על ידי המלאכים לקיום הדבר כי הם יודעים ומכוונים בסוד השם יתברך. וְעִנְיַן הַמִּסְפָּרַיִם בו רמז לסוד התער הנזכר בדברי רבינו האר"י זלה"ה [זכרונו לחיי העולם הבא] בשער טעמי המצות פרשת נשא וזה לשונו: הנה אדנ־י אותיות 'דינא' לרמוז שהוא דין ולכן הוא מספר תַּעַר החותכת ומגלחת ובא לרמוז שצריך להעביר הדינין וכו' ו'תַּעַר' [670] גימטריא 'מצמצית' [670] והוא סוד בַּיּוֹם הַהוּא יְגַלַּח אֲדֹנָ־י בְּתַעַר הַשְּׂכִירָה, דכתיב אֲדֹנָ־י באל"ף דל"ת וכו' עד כאן לשונו עיין שם.

    כֵּיוָן שֶׁבָּא אוֹתוֹ צַדִּיק עַד דָּן תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ, רָאָה בְּנֵי בָנָיו שֶׁעֲתִידִין לַעֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה בְּדָן (בראשית יד, יד) (מלכים א יב, כט). נראה לי בס"ד הטעם בזה הוא דידוע דאותיות 'אַבְרָהָם יִצְחָק יַעֲקֹב' נחלקו בד' דגלים ובדגל הראשון של יהודה כתוב אי"י ובדגל השני של ראובן כתוב בצ"ע ובדגל השלישי של אפרים כתיב רח"ק ובדגל הרביעי של דן כתיב מק"ב ונשארה אות הא' של 'אַבְרָהָם' פורחת באויר וקשא היה צריך שיהיה כתוב על דגל דן הק"ב ותהיה אות מ"ם של 'אַבְרָהָם' פורחת באויר? ובזה ניחא כי מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים פרשת לך לך בסוד תוספת אות ה"א שנוספה לאברהם אבינו ע"ה שבה רמוז כחו ותיקון שלו שעשה למעלה ולכן אות זה נוספה לו אחר כך עיין שם. ולפי האמור דבחלק דן הוקבע מקום ומושב לעבודה זרה לכן לא שרתה אות ה"א של אברהם שכל כחו רמוז בה בדגל דן ולזה אמר כאן תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ רמז לאות ה"א שבה רמש [רמוז] כחו תשת [תשש] ולא שרתה בדן. או יובן בס"ד דידוע אותיות 'אי' דשם אדנ־י הם רחמים ואותיות 'דן' דין ובזה פרשתי בס"ד רמז המשנה אַל תְּהִי דָן יְחִידִי (משנה אבות ד, ח) רצונו לומר לא תפגום ותגרום שתהיה אותיות 'דן' יחידי שיפרדו מהם אותיות 'אי' ולכן כשהגיע לדן הרגיש מה שיהיה פגם ופירוד באותיות 'דן' של שם אדנ־י על ידי חטאם של ישראל ולכך תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ בעבור הפירוד הזה.

    הִזָּהֲרוּ בִּבְּנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ שֶׁמֵּהֶן תֵּצֵא תּוֹרָה נראה הכונה הזהרו בתלמידי חכמים שהם בני עמי הארץ שלא נזלזלו בכבוד אבותם יען כי מן אלו התלמידי חכמים תצא תורה לאחרים שהם ילמדו לאחרים בשכר בטלה ואם תבזו את אבותם גם הם יתבזו ולא יהיו דבריהם נשמעים לתלמידים. אי נמי מהם תצא תורה כלומר יקחו קל וחומר מהם ללמוד תורה דיאמרו ומה אלו שאבותם עמי הארץ זכו ונעשו תלמידי חכמים כל שכן אנו שאבותינו חכמים. והכי קאמר דשלח רבי יהודה בן בתירא להזהר בכבודן של תלמידי חכמים שהם בני עמי הארץ עם כל זה בהאי מלתא מודעינן לבני אדם שהם חכמים להביא להם קל וחומר וראיה והוכחה מאלו התלמידי חכמים שהם בני עמי הארץ לומר להם ומה אלו שהם עמי ארצות זכו לבנים חכמים אתם החכמים כל שכן שתזכו לבנים חכמים! ואף על גב דבדברים אלו יצא קצת בזיון לאלו החכמים שהם בני עמי ארצות במה שנזכיר פחיתות אבותם לומר שהם עמי ארצות כי יבושו בזה וכבר רבי יהודה בן בתירא הזהיר אותנו להזהר בכבודם, אפילו הכי לא חיישינן לה ומודעינן על פי הדברים אשר אמרנו ויליף מהא דאמר הקדוש ברוך הוא 'וּמַה בִּשְׂכַר אַרְבַּע פְּסִיעוֹת שֶׁשִּׁלַּמְתִּי לְאוֹתוֹ רָשָׁע שֶׁרָץ אַחַר כְּבוֹדִי אַתָּה תָּמֵיהַּ כְּשֶׁאֲנִי מְשַׁלֵּם שָׂכָר לְאַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב שֶׁרָצוּ לְפָנַי כְּסוּסִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה' נמצא מביא קל וחומר והוכחה להגדיל שכר האבות מכח שכר אותו רשע כן אנחנו מביאים קל וחומר לחכמים שנאמר להם שיזכו להיות בניהם חכמים מכח קל וחומר שנביא להם מן עמי ארצות אשר בניהם חכמים וממילא ידעינן דלא חיישינן לזילותא דחכמים שהם בני עמי ארצות. ומה שדימה את האבות בריצתם לריצת הסוסים ולא דימה אותם לריצת צביים ואילים דהצבי קל לרוץ יותר מן הסוס, נראה לי בס"ד דימה אותם לסוסים מפני שיש בהם דבר אחד שאינו נמצא בצביים והוא דאין לסוס שינה גמורה, כן הם בעבודת הבורא לא יתנו שינה לעיניהם כמו שאמר דוד המלך ע"ה אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַהֳ' (תהלים קלב, ד).

    הַיְינוּ דִּכְתִיב "לַנְּבִאִים נִשְׁבַּר לִבִּי בְקִרְבִּי" (ירמיה כג, ט) פירש רש"י כלומר תמהתי על מתן שכרן. יש להקשות מתן שכר היכא נרמז הכא? ונראה לי בס"ד דשכר צדיקים רמזו באותיות 'כך' בסוד מה שאמרו רבותינו ז"ל (מנחות כט:) שראה משה רבינו ע"ה מיתתו של רבי עקיבה ואמר זו תורה וזו שכרה? והשיב לו הקדוש ברוך הוא שתוק, כך עלה במחשבה! ופירש רבינו האר"י ז"ל דהצדיקים המוסרין עצמן על קידוש השם עולין עד המלכות והם מ"ן [מיין נוקבין] דילה ועולין עד הבינה ונעשים מ"ן דילה לעלות למחשבה והמ"ן והמ"ד [מיין דוכרין] הם בסוד כ' עשר מלמעלה למטה ועשר מלמטה למעלה והזיווג התחתון שהוא יאהדונה־י הוא בסוד כ"ף כפופה והזווג העליון שהוא א' הוא בסוד כ"ף פשוטה שהוא עשר מלמעלה למטה ועשר מלמטה למעלה ולפיכך כ' כפופה ך' פשוטה, ולפי שהמוסר עצמו על קדוש השם הוא עושה שני זווגים אלו שהם כ"ף כפופה וכ"ף פשוטה לפיכך נאמר למשה רבינו ע"ה על רבי עקיבה שנהרג על קדוש השם 'כך' עלה במחשבה עד כאן לשונו. נמצא עיקר שכר הצדיקים הוא רמוז בסוד זה של 'כך' בסוד מה שאמרו רבותינו ז"ל שְּׂכַר מִצְוָה מִצְוָה (משנה אבות ד, ב). ובזה פרשתי בס"ד מה שאמר התנא (משנה אבות ב, ח) אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה הַרְבֵּה, אַל תַּחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמָךְ, כִּי לְכָךְ נוֹצָרְתָּ. רצונו לומר אל תחזיק הטובה לבקשה לעצמך שהוא צרכי עולם הזה כי לכך הוא שכר השלם של עולם הבא שהוא בסוד 'כך' שהוא זווג עליון וזווג תחתון שנמשך מהם שפע טוב וברכה עצום ונורא בעבורו נוצרת. ונראה דסוד השכר הזה העצום והנורא של 'כך' שהוא עשר ועשר בעליון ועשר ועשר בתחתון נרמז באות מ' ולכן התורה נתנה בארבעים יום להורות שבה יוכל האדם לעשות זווג עליון וזווג תחתון הרמוז באותיות 'כך' [60] שמספרו מ' כי חצי מ' הוא אותיות כ"ף כפופה וכ"ף פשוטה וזה נרמז באות מ' אשר בתוך שמו של יִרְמְיָה שהוא אות האמצעי שבשמו וכל אמצעי נקרא לֵב ולזה אמר לנביאים 'נִשְׁבַּר לִבִּי בְקִרְבִּי' רצונו לומר אות מ' שהוא בקרבי נשבר לחצי להיות אותיות 'כך' שרמוז בם שכרן של צדיקים שהוא באותיות 'כך' ששם רמוז זווג עליון ותחתון שזהו עיקר שכרן של צדיקים.

    אָמַר אִיכָּא גַּבְרָא כִּי הַאי וְלָא בָּעֵינָא לְשַׁדּוּרֵי לֵיהּ שְׁלָמָא כָּתְבוּ לֵיהּ חִזְקִיָּה. יש להקשות מאי תליא הא בהא דאחר שראה כבודו של חזקיהו המלך ע"ה ומעלתו מצד השמש מצא טעם לשלוח לו שלום? ונראה לי בס"ד ידוע שהאומות דעתם לעבוד צבא השמים באומרם דאין לאדם כח להתפלל להקדוש ברוך הוא בלתי אמצעי כי מה נחשב האדם שהוא בשר ודם לדבר דבריו להקדוש ברוך הוא ולשבחו ולהללו ולהודות לו על כן הם עובדים ומתפללים לצבא השמים שיהיו אמצעים להגיש תפלתם ודבריהם לפני הקדוש ברוך הוא, ולכן לפי דעתם זה אי אפשר לומר על הקדוש ברוך הוא 'אֱלֹקֵי הַגּוֹיִם' אלא 'אֱלֹקֵי הָאֱלֹקִים' נקרא. ועל כן כשראה עתה שהשמש שינה מהלכו לכבודו של חזקיהו נתברר אצלו כי חזקיהו הוא גדול מצבא השמים ואם כן ראוי להיות אמצעי ביניהם ובין הקדוש ברוך הוא ויכולים עתה לשלוח תפלה ושבח להקדוש ברוך הוא באמצעותו כמו ששולחים באמצעות צבא השמים והשרים של מעלה ולכן אָמַר אִיכָּא גַּבְרָא כִּי הַאי שיש לו מעלה על צבא השמים וְלָא בָּעֵינָא לְשַׁדּוּרֵי לֵיהּ שְׁלָמָא כדי שיהיה הוא אמצעי ביני ובין האלקים, ולכך כתב שְׁלָמָא לְמַלְכָּא חִזְקִיָּהוּ שְׁלָם לְקַרְתָּא דִּירוּשָׁלַיִם שְׁלָם לֶאֱלָקָא רַבָּא שהקדים חזקיהו וכתב שמו יתברך לבסוף כדי לשלוח השלום לאלקא רבא שהיא ענין תפלה ושבח לאלקא רבא באמצעות חזקיהו ולכך לא הקדים השלום לאלקא רבא קודם כי אין לו כח לשלוח השלום לאלקא רבא בלתי אמצעי ועשה את חזקיהו ואת ירושלים ששם בית מקדשו יתברך אמצעים כדי לשלוח שלום לאלקא רבא באמצעותם והשלום הוא ענין תפלה ושבח. אחר כך בא נבוכדנצר ועשה להם קושיא גדולה במכתב שאמר להם קָרֵיתוּ לֵיהּ 'אֱלָקָא רַבָּא' וְכָתְבִיתוּ לֵיהּ לְבַסּוֹף וקשא למה תלה הקושיא במה שקראוהו 'אֱלָקָא רַבָּא' יקשה בסתם כיון שהוא אלקא איך תכתבו שמו לבסוף? אך הכונה אם אתם הייתם כותבים 'שְׁלָם לֵאלֹקֵי הָאֱלֹקִים' בזה ניכר דמה שכתבתם אותו לבסוף היינו מפני הכבוד שאין אתם יכולים לשלוח לו השלום בלתי אמצע ולכך הקדמתם שם חזקיה וירושלים כדי שיהיו אמצעים כי משמעות אלקי האלקים מורה שאי אפשר לשלוח דבור תפלה ושבח לאלוק אלא על ידי אמצעים שהם צבא השמים אשר הם מתכנים ונקראים בשם אלקים, וכיון דלא כתבתם אלקי האלקים אלא קריתו ליה 'אֱלָקָא רַבָּא' בזה ניכר שאתם מודים שאין צריך לכם אמצעי ואם כן חזקיהו וירושלים שכתבתם להם שלום אין כונתכם לעשות אותם אמצעים, והשתא נמצא שעשיתם זלזול בכבוד שכתבתם אותו לבסוף. והנה הם נתבלבלו בדבר ולא ידעו אם האמת כמו שאמר נבוכדנצר או לאו, לכן מסרו הדבר ביד נבוכדנצר שהוא יעשה מה שיעשה שאם ישנה המכתב ויש חטא בזה יהיה תלוי בצוארו ולכך לא שלחו שליח מאתם להחזיר המכתב כי לא רצו להתערב בדבר זה ואז הוכרח הוא בעצמו לרוץ אחר השליח להחזירו. ומה שאמר 'אֲתָא גַּבְרִיאֵל וְאוֹקְמֵיהּ' פירוש אחר שרץ ארבע פסיעות בא גבריאל ועשה לו סיבה לעכב הליכתו שלא יהיה יכול לילך ברגליו והוכרח לעמוד במקומו ושלח שליח אחד ממשרתיו להחזיר את המוליך המכתב.

    אִילְמָלֵא לֹא בָּא גַּבְרִיאֵל וְהֶעֱמִידוֹ לֹא הָיָה תַּקָּנָה לְשׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. נראה לי בס"ד דודאי ישראל גלו ונמסרו בידו בעבור עונותם אך לא היו נמסרים בידו אלא בזמן שהגלה את צדקיהו ובאמת קודם גלות צדקיה הגלה את יכניה ועמו החרש והמסגר שכולם היו חכמים גדולים בתורה וקדימה זו שקדמה שליטתו לשלוט בגלות יויכין זו היתה בשביל שרץ לכבודו יתברך לכך הקדים לו שליטה קודם זמן גלות צדקיהו באיזה שנים ואם היה רץ יותר היתה הקדימה ההיא גם כן קדומה איזה שנים יותר שהיה לו שליטה להגלות החרש והמסגר קודם כמה שנים. ואם היה נעשה כן לא היה תקנה לשונאי ישראל דהא אמרו רבותינו ז"ל (גיטין פח.) צדקה עשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל שהגלה את צדקיהו וסייעתו בעוד גלות יכניה שהם חרש ומסגר קיימת כדי שילמדום תורה, ואם הפרש שנים הרבה בין גלות זה לגלות זה היו החרש והמסגר מתים ומי היה מלמד תורה לגולים עם צדקיהו? נמצא מה שלא נתרחק גלות זה מגלות זה שנים הרבה הוא תקנה גדולה עשה הקדוש ברוך הוא לישראל בעבור עסק התורה. ולכן אמר כאן אם היה רץ יותר מן ארבע אמות ממילא היה זוכה נבוכדנצר בקדימת שליטה שלו שנים יותר דאז כשיבאו גולים של צדקיה לא מצאו שם חרש ומסגר ללמדם תורה ועל תקנה זו שעשה הקדוש ברוך הוא לישראל שלא יהיה הרחקה הרבה בין גלות זה לגלות זה קאמר כאן לא היה תקנה לשונאי ישראל.

    אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁמֵּת בּוֹ אָחָז שְׁתֵּי שָׁעוֹת הָיָה נמצא נחסר היום אצל אחז עשרה שעות ונוסף אצל חזקיה עשרה שעות רמז בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם וכו׳ וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא לְהַעֲנִישׁ לָרְשָׁעִים וְלִתֵּן שָׂכָר לַצַּדִּיקִים וְקִיּוּם הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת (משנה אבות ה, א) היא עסק התורה ואחז ביטל עסק התורה וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (ויקרא רבה יא, ז) למה נקרא אחז שאחז בתי מדרשות ובטלם מתלמוד תורה וכדאי היה עון זה שיחריב העולם שנברא בעשרה מאמרות. אך בא חזקיהו המלך ע"ה ותיקן שפתח בתי מדרשות גם בלילות ונתרבה עסק התורה בדורו עשר ידות על שאר דורות לכך נחסר מאחז עשר שעות ונוסף על חזקיהו עשר שעות ונמצא יומו של חזקיהו המלך ע"ה נעשה כ"ב שעות כנגד כ"ב אותיות התורה שהרביץ אותה בישראל. גם עוד נוסף עשר שעות לחזקיהו להורות על אות יו"ד דשם י־ה שמספרה עשר אשר קודם זה לא היתה מאירה בו מפני שלא נשא אשה ועתה מאירה בו על אשר הסכים לישא אשה ולכן כתיב וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ זֶה לְּךָ הָאוֹת מֵאֵת הֳ' כִּי יַעֲשֶׂה יְהוָה אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֵּר הָלַךְ הַצֵּל עֶשֶׂר מַעֲלוֹת (מלכים ב' כ, ט) ובאומרו זֶה לְּךָ הָאוֹת מֵאֵת הֳ' רמז לו על אות יו"ד דשם הוי־ה ברוך הוא דעתה תהיה מאירה בו בשלימות ודוק.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 96a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 96, Amud Aleph, about 668 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 131 words

      Opens “וְשַׁנִּי נַפְשָׁךְ. בְּמַאי אֵישַׁנֵּי? אֲמַר לֵיהּ: זִיל…”

    2. Segment 268 words

      Opens “אֲמַר לְהוּ: הַבוּ לִי מַסְפְּרָא. אֲמַרוּ לֵיהּ:…”

    3. Segment 340 words

      Opens “אֲזַל, אַשְׁכַּח דַּפָּא מִתֵּיבוּתָא דְּנֹחַ. אָמַר: הַיְינוּ…”

    4. Segment 446 words

      Opens “״וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וְגוֹ׳״.…”

    5. Segment 545 words

      Opens “״וַיִּרְדֹּף עַד דָּן״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כֵּיוָן…”

    6. Segment 635 words

      Opens “אָמַר רַבִּי זֵירָא: ״אַף עַל גַּב דְּשָׁלַח…”

    7. Segment 745 words

      Opens “״צַדִּיק אַתָּה ה׳ כִּי אָרִיב אֵלֶיךָ אַךְ…”

    8. Segment 859 words

      Opens “מָשָׁל לְאָדָם אֶחָד שֶׁאָמַר: יָכוֹל אֲנִי לָרוּץ…”

    9. Segment 948 words

      Opens “אַף אַתָּה: וּמָה בִּשְׂכַר אַרְבַּע פְּסִיעוֹת שֶׁשִּׁלַּמְתִּי…”

    10. Segment 1044 words

      Opens “הָנֵי אַרְבַּע פְּסִיעוֹת מַאי הִיא? דִּכְתִיב: ״בָּעֵת…”

    11. Segment 1163 words

      Opens “וְכִי חָלָה חִזְקִיָּהוּ וְאִיתְּפַח, אַהְדְּרִינְהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ…”

    12. Segment 1248 words

      Opens “נְבוּכַדְנֶאצַּר סָפְרֵיהּ דְּבַלְאֲדָן הֲוָה. הָהִיא שַׁעְתָּא לָא…”

    13. Segment 1322 words

      Opens “רְהַט בָּתְרֵיהּ, כִּדְרָהֵיט אַרְבַּע פְּסִיעוֹת, אֲתָא גַּבְרִיאֵל…”

    14. Segment 1435 words

      Opens “מַאי ״בַּלְאֲדָן בֶּן בַּלְאֲדָן״? אָמְרִי: בַּלְאֲדָן מַלְכָּא…”

    15. Segment 1539 words

      Opens “״בֵּן יְכַבֵּד אָב״ – הָא דַּאֲמַרַן, ״וְעֶבֶד…”

    Original text

    וְשַׁנִּי נַפְשָׁךְ. בְּמַאי אֵישַׁנֵּי? אֲמַר לֵיהּ: זִיל אַיְיתִי לִי מַסְפְּרָא וְאֶיגְזְיָיךְ אֲנָא. מֵהֵיכָא אַיְיתֵי? אֲמַר לֵיהּ: עוּל לְהָהוּא בֵּיתָא וְאַיְיתֵי. אֲזַל, אַשְׁכְּחִינְהוּ לְמַלְאֲכֵי שָׁרֵת וְאִידְּמוֹ לֵיהּ כְּגַבְרֵי, וַהֲווֹ קָא טָחֲנִי קַשְׁיָיתָא.

    and change your appearance so that they will not recognize you. Sennacherib asked him: With what shall I change it? God said to him: Go bring me scissors and I will shear you Myself. Sennacherib asked: From where should I bring the scissors? The Holy One, Blessed be He, said to him: Go to that house and bring them. He went and found ministering angels, who came and appeared to Sennacherib as men; and the angels were grinding date pits.

    אֲמַר לְהוּ: הַבוּ לִי מַסְפְּרָא. אֲמַרוּ לֵיהּ: טְחוֹן חַד גְּרִיוָא דְּקַשְׁיָיתָא וְנִיתֵּן לָךְ. טְחַן חַד גְּרִיוָא דְּקַשְׁיָיתָא וִיהַבוּ לֵיהּ מַסְפַּרְתָּא. עַד דַּאֲתָא, אִיחֲשַׁךְ. אֲמַרוּ לֵיהּ: זִיל אַיְיתִי נוּרָא. אֲזַל וְאַיְיתִי נוּרָא. בַּהֲדֵי דְּקָא נָפַח לֵיהּ, אִתְּלִי בֵּיהּ נוּרָא בְּדִיקְנֵיהּ. אֲזַל גַּזְיֵיהּ לְרֵישֵׁיהּ וְדִיקְנֵיהּ. (אֲמַרוּ): הַיְינוּ דִּכְתִיב ״וְגַם אֶת הַזָּקָן תִּסְפֶּה״. אָמַר רַב פָּפָּא, הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: ״גָּרֵירְתֵּיהּ לְאַרְמָאָה שְׁפַר לֵיהּ, אַיתְלֵי לֵיהּ נוּרָא בְּדִיקְנֵיהּ וְלָא שָׂבְעַתְּ חוּכָא מִינֵּיהּ״.

    Sennacherib said to them: Give me scissors. The ministering angels said to him: Grind a se’a of pits and we will give it to you. He ground a se’a of pits and they gave him scissors. By the time he came back with the scissors it grew dark. The Holy One, Blessed be He, said to Sennacherib: Go and bring fire to provide light. Sennacherib went and brought fire. While he was fanning it, the fire ignited his beard and it spread and sheared his head and his beard. The Sages said: This is the meaning of that which is written: “And it shall also destroy the beard” (Isaiah 7:20). Rav Pappa says that this is in accordance with the adage that people say: If you scorch a gentile and it is pleasant for him, ignite a fire in his beard and you will never tire of ridiculing him. It means that if one does not protest when others ridicule him, they will escalate the ridicule. The adage is based upon this incident involving Sennacherib.

    אֲזַל, אַשְׁכַּח דַּפָּא מִתֵּיבוּתָא דְּנֹחַ. אָמַר: הַיְינוּ אֱלָהָא רַבָּא דְּשֵׁיזְבֵיהּ לְנֹחַ מִטּוֹפָנָא. אֲמַר: אִי אָזֵיל הָהוּא גַּבְרָא וּמַצְלַח, מְקָרֵב לְהוּ לִתְרֵין בְּנוֹהִי קַמָּךְ. שְׁמַעוּ בְּנוֹהִי וְקַטְלוּהּ. הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר בָּנָיו הִכֻּהוּ בַחֶרֶב וְגוֹ׳״.

    Sennacherib went and found a beam from Noah’s ark, from which he fashioned a god. He said: This beam is the great god who delivered Noah from the flood. He said: If that man, referring to himself, goes and succeeds, he will sacrifice his two sons before you. His sons heard his commitment and killed him. This is the meaning of that which is written: “And it came to pass as he was worshipping in the house of Nisroch his god that Adrammelech and Sarezer, his sons, smote him with the sword, and they fled to Ararat” (II Kings 19:37), where Noah’s ark had come to rest. The Gemara explains that this interpretation is based upon the etymological similarity between neser , the Hebrew term for beam, and Nisroch, the god that Sennacherib fashioned from a beam.

    ״וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וְגוֹ׳״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אוֹתוֹ מַלְאָךְ שֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ לְאַבְרָהָם, ״לַיְלָה״ שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהַלַּיְלָה אָמַר הֹרָה גָבֶר״. וְרַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא אָמַר: שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ מַעֲשֵׂה לַיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ עִם סִיסְרָא״. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: טָבָא דְּנַפָּחָא מִדְּבַר נַפָּחָא.

    § Apropos the war between the kings and Abraham mentioned above, the Gemara explains a verse: “And he pursued as far as Dan. And he divided himself against them by night [ laila ], he and his servants, and smote them” (Genesis 14:14–15). The term “by night” [ laila ] appears out of place in this verse. Rabbi Yoḥanan says: That angel that happened to come and assist Abraham in that war, Laila is his name, as it is stated: “And Laila said: A man-child is brought forth” (Job 3:3), indicating that there is an angel named Laila. And Rabbi Yitzḥak Nappaḥa says: God performed for him an act of night, i.e., the stars in heaven waged war on his behalf, as it is stated: “They fought from heaven; the stars in their courses fought against Sisera” (Judges 5:20). Reish Lakish said: The statement of Rabbi Yitzḥak Nappaḥa, the smith, is preferable to the statement of the son of the smith, Rabbi Yoḥanan.

    ״וַיִּרְדֹּף עַד דָּן״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כֵּיוָן שֶׁבָּא אוֹתוֹ צַדִּיק עַד דָּן, תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ. רָאָה בְּנֵי בָּנָיו שֶׁעֲתִידִין לַעֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה בְּדָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד בְּבֵית אֵל וְאֶת הָאֶחָד נָתַן בְּדָן״. וְאַף אוֹתוֹ רָשָׁע לֹא נִתְגַּבֵּר עַד שֶׁהִגִּיעַ לְדָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִדָּן נִשְׁמַע נַחְרַת סוּסָיו״.

    With regard to the previous verse: “And he pursued as far as Dan” (Genesis 14:14), Rabbi Yoḥanan says: Once that righteous person, Abraham, came to Dan, his strength weakened. He saw through the Divine Spirit that his descendants were destined to worship idols in Dan, as it is stated: “And he fashioned two calves of gold… and he set one in Bethel, and the other one he placed in Dan” (I Kings 12:28–29). And even that wicked person, Nebuchadnezzar, did not prevail until he reached Dan, as it is stated: “From Dan the snorting of his horses is heard” (Jeremiah 8:16).

    אָמַר רַבִּי זֵירָא: ״אַף עַל גַּב דְּשָׁלַח רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא מִנְּצִיבִין: הִזָּהֲרוּ בְּזָקֵן שֶׁשָּׁכַח תַּלְמוּדוֹ מֵחֲמַת אוֹנְסוֹ, וְהִזָּהֲרוּ בַּוְּורִידִין כְּרַבִּי יְהוּדָה, וְהִזָּהֲרוּ בִּבְנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ שֶׁמֵּהֶן תֵּצֵא תּוֹרָה – כִּי הָא מִילְּתָא מוֹדְעִינַן לְהוּ.

    Rabbi Zeira says: Even though Rabbi Yehuda ben Beteira sent a statement from Netzivin: Be vigilant with regard to treating with deference an elder who forgot his studies due to circumstances beyond his control, and be vigilant with regard to cutting the jugular veins when slaughtering an animal in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and be vigilant with regard to treating with respect the children of ignoramuses, as from some of them Torah will emerge, we inform them of a message like this matter.

    ״צַדִּיק אַתָּה ה׳ כִּי אָרִיב אֵלֶיךָ אַךְ מִשְׁפָּטִים אֲדַבֵּר אוֹתָךְ מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה שָׁלוּ כׇּל בֹּגְדֵי בָגֶד. נְטַעְתָּם גַּם שֹׁרָשׁוּ יֵלְכוּ גַּם עָשׂוּ פֶרִי״. מַאי אַהְדַּרוּ לֵיהּ? ״כִּי אֶת רַגְלִים רַצְתָּה וַיַּלְאוּךָ וְאֵיךְ תְּתַחֲרֶה אֶת הַסּוּסִים וּבְאֶרֶץ שָׁלוֹם אַתָּה בוֹטֵחַ וְאֵיךְ תַּעֲשֶׂה בִּגְאוֹן הַיַּרְדֵּן״.

    The verse states: “Right would you be, Lord, were I to contend with You; yet will I reason with You: Why does the path of the wicked prosper; why are all who deal treacherously secure? You have planted them, they have also taken root; they grow, they also bring forth fruit” (Jeremiah 12:1–2). What did they respond to Jeremiah from heaven? “If you have run with the pedestrians, and they have wearied you, how can you contend with horses? And though in a land of peace you feel secure, how will you do in the wild country of the Jordan?” (Jeremiah 12:5).

    מָשָׁל לְאָדָם אֶחָד שֶׁאָמַר: יָכוֹל אֲנִי לָרוּץ שָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת לִפְנֵי הַסּוּסִים בֵּין בִּצְעֵי הַמַּיִם. נִזְדַּמֵּן לוֹ רַגְלִי אֶחָד, רָץ לְפָנָיו שְׁלֹשָׁה מִילִין בַּיַּבָּשָׁה וְנִלְאָה. אָמְרוּ לוֹ: וּמָה לִפְנֵי רַגְלִי כָּךְ, לִפְנֵי הַסּוּסִים – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וּמָה שְׁלֹשֶׁת מִילִין כָּךְ, שָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וּמָה בַּיַּבָּשָׁה כָּךְ, בֵּין בִּצְעֵי הַמַּיִם – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

    The Gemara interprets the verse according to its straightforward meaning. This is a parable of a person who said: I can run three parasangs before the horses in the swamplands. He encountered a pedestrian and ran before him for three mil on dry land and wearied. The people said to him: And if running before a pedestrian you grew so weary, then if you were to run before horses, all the more so would you become weary. And if after running three mil you grew so weary, then if you were to run three parasangs, four times that distance, all the more so would you become weary. And if after running on dry land you grew so weary, then if you were to run in the swamplands, all the more so would you become weary.

    אַף אַתָּה: וּמָה בִּשְׂכַר אַרְבַּע פְּסִיעוֹת שֶׁשִּׁלַּמְתִּי לְאוֹתוֹ רָשָׁע, שֶׁרָץ אַחַר כְּבוֹדִי, אַתָּה תָּמֵיהַּ? כְּשֶׁאֲנִי מְשַׁלֵּם שָׂכָר לְאַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב שֶׁרָצוּ לְפָנַי כְּסוּסִים – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״לַנְּבִאִים נִשְׁבַּר לִבִּי בְקִרְבִּי רָחֲפוּ כׇּל עַצְמֹתַי הָיִיתִי כְּאִישׁ שִׁכּוֹר וּכְגֶבֶר עֲבָרוֹ יָיִן מִפְּנֵי ה׳ וּמִפְּנֵי דִּבְרֵי קׇדְשׁוֹ״.

    The Gemara explains: So too, you, Jeremiah: And if with regard to the reward for four paces that I compensated that wicked person, Nebuchadnezzar, who ran in My honor, you are astonished at its magnitude, when I compensate Abraham, Isaac, and Jacob, who ran before Me like horses throughout their lives, all the more so will their reward be great. This teaches the potency of even a minor mitzva. That is the meaning of that which is written: “Concerning the prophets. My heart within me is broken; all my bones shake; I am like a drunken man and like a man whom wine has overcome, due to the Lord and due to His sacred words” (Jeremiah 23:9).

    הָנֵי אַרְבַּע פְּסִיעוֹת מַאי הִיא? דִּכְתִיב: ״בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח מְרֹדַךְ בַּלְאֲדָן בֶּן בַּלְאֲדָן מֶלֶךְ בָּבֶל סְפָרִים וְגוֹ׳״. מִשּׁוּם ״כִּי חָלָה חִזְקִיָּהוּ וַיֶּחֱזָק״ שַׁדַּר לֵיהּ סְפָרִים וּמִנְחָה? אִין, לִדְרֹשׁ ״(אֶת) הַמּוֹפֵת אֲשֶׁר הָיָה בָאָרֶץ״. דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁמֵּת בּוֹ אָחָז שְׁתֵּי שָׁעוֹת הָיָה.

    The Gemara asks: With regard to these four paces of Nebuchadnezzar, what is the incident to which the Gemara alludes? The Gemara answers that the incident is as it is written: “At that time Merodach-Baladan, son of Baladan, king of Babylonia, sent a letter and a gift to Hezekiah, as he had heard that he had been ill and was recovered” (Isaiah 39:1). The Gemara asks: Due to the fact that Hezekiah had been ill and was recovered, he sent him a letter and a gift? The Gemara answers: Yes, and he did so in order “to inquire of the wonder that was in the land” (II Chronicles 32:31). As Rabbi Yoḥanan says: On that day that Hezekiah’s father, Ahaz, died, daylight lasted two hours, ten hours shorter than the standard day, so that the wicked Ahaz would be buried hurriedly, without the pomp typically accorded kings.

    וְכִי חָלָה חִזְקִיָּהוּ וְאִיתְּפַח, אַהְדְּרִינְהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְהָנָךְ עֲשַׂר שָׁעֵי נִיהֲלֵיהּ, דִּכְתִיב: ״הִנְנִי מֵשִׁיב אֶת צֵל הַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרְדָה בְמַעֲלוֹת אָחָז בַּשֶּׁמֶשׁ אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת וַתָּשׇׁב הַשֶּׁמֶשׁ עֶשֶׂר מַעֲלוֹת בַּמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרָדָה״. אֲמַר לְהוּ: מַאי הַאי? אֲמַרוּ לֵיהּ: חִזְקִיָּהוּ חֲלַשׁ וְאִיתְּפַח. אֲמַר: אִיכָּא גַּבְרָא כִּי הַאי וְלָא בָּעֵינָא לְשַׁדּוֹרֵי לֵיהּ שְׁלָמָא? כְּתַבוּ לֵיהּ: ״שְׁלָמָא לְמַלְכָּא חִזְקִיָּה, שְׁלָם לְקַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, שְׁלָם לֶאֱלָהָא רַבָּא״.

    And when Hezekiah fell ill and recovered, the Holy One, Blessed be He, restored those ten hours to Hezekiah, as it is written: “Behold, I will return the shadow of the dial, which descended on the sundial of Ahaz, ten degrees backward. So the sun returned ten degrees, by which it had gone down” (Isaiah 38:8). Merodach said to his servants: What is this wonder that the day was extended? They said to him: Hezekiah fell ill and recovered, and the sun shone for him. Merodach said: There is a man like that and I do not need to send him greetings? The ministers of Merodach wrote to Hezekiah: Greetings to King Hezekiah, greetings to the city of Jerusalem, and greetings to the great God.

    נְבוּכַדְנֶאצַּר סָפְרֵיהּ דְּבַלְאֲדָן הֲוָה. הָהִיא שַׁעְתָּא לָא הֲוָה הָתָם. כִּי אֲתָא, אֲמַר לְהוּ: הֵיכִי כָּתְבִיתוּ? אֲמַרוּ לֵיהּ: הָכִי כָּתְבִינַן. אֲמַר לְהוּ: קְרֵיתוּ לֵיהּ ״אֱלָהָא רַבָּא״ וְכָתְבִיתוּ לֵיהּ לְבַסּוֹף? אָמַר: אֶלָּא הָכִי כְּתוּבוּ: ״שְׁלָם לֶאֱלָהָא רַבָּא, שְׁלָם לְקַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, שְׁלָם לְמַלְכָּא חִזְקִיָּה״. אָמְרִי לֵיהּ: קַרְיָינָא דְּאִיגַּרְתָּא אִיהוּ לֶיהֱוֵי פַּרְוַונְקָא.

    Nebuchadnezzar was the scribe of Baladan, and at that time he was not there. When he came there he said to the other scribes: How did you write the king’s message? They said to him: We wrote this: Greetings to King Hezekiah, greetings to the city of Jerusalem, and greetings to the great God, as we were commanded. Nebuchadnezzar said to the scribes: You called him: The great God, and you wrote Him at the end of the list of greetings? He said: Rather, write this: Greetings to the great God, greetings to the city of Jerusalem, and greetings to King Hezekiah. The scribes said to Nebuchadnezzar: The one who reads the letter, let him be the messenger. You gave the advice; you correct the text.

    רְהַט בָּתְרֵיהּ, כִּדְרָהֵיט אַרְבַּע פְּסִיעוֹת, אֲתָא גַּבְרִיאֵל וְאוֹקְמֵיהּ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אִילְמָלֵא לֹא בָּא גַּבְרִיאֵל וְהֶעֱמִידוֹ, לֹא הָיָה תַּקָּנָה לְשׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל.

    Nebuchadnezzar pursued the messenger to take the letter from him and revise it. When he ran four paces, the angel Gabriel came and stopped his pursuit. Rabbi Yoḥanan says: If Gabriel had not come and stopped his pursuit there would have been no remedy for the enemies of the Jewish people, a euphemism for the Jewish people. Had Nebuchadnezzar succeeded in revising the letter, his reward would have been so great that he would have been able to destroy the Jewish people, as he desired.

    מַאי ״בַּלְאֲדָן בֶּן בַּלְאֲדָן״? אָמְרִי: בַּלְאֲדָן מַלְכָּא הֲוָה, וְאִישְׁתַּנִּי אַפֵּיהּ וַהֲוָה כִּי דְּכַלְבָּא. הֲוָה יָתֵיב בְּרֵיהּ עַל מַלְכוּתָא. כִּי הֲוָה כָּתֵיב, הֲוָה כָּתֵיב שְׁמֵיהּ וּשְׁמֵיהּ דַּאֲבוּהּ ״בַּלְאֲדָן מַלְכָּא״. הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״בֵּן יְכַבֵּד אָב וְעֶבֶד אֲדֹנָיו״.

    The Gemara asks: What is the meaning of: Merodach- Baladan, son of Baladan? If his name was Merodach it was not Baladan. The Sages say: Baladan was a king, and his visage was transformed and became like that of a dog. His son was sitting on the throne in his stead and when he would write a letter he would write his name and the name of his father, King Baladan. That is the meaning of that which is written with regard to the honor accorded by gentiles to their fathers: “A son honors his father and a servant his master” (Malachi 1:6).

    ״בֵּן יְכַבֵּד אָב״ – הָא דַּאֲמַרַן, ״וְעֶבֶד אֲדֹנָיו״ – דִּכְתִיב: ״וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עָמַד לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּבֶל בִּירוּשָׁלִָם וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית ה׳ וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ״.

    The Gemara elaborates: “A son honors his father” is referring to that which we stated with regard to Baladan. “And a servant his master” is referring to a verse, as it is written: “And in the fifth month, on the tenth day of the month, which was the nineteenth year of Nebuchadnezzar, king of Babylonia, came Nebuzaradan, captain of the guard, who stood before the king of Babylonia, into Jerusalem. And he burned the House of the Lord, and the house of the king” (Jeremiah 52:12–13).