Talmud Builders

    Commentary page

    Sanhedrin 95a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 95a

    Sanhedrin 95a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 608 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    עניה ענתות כמו עניה כלומר נביאות ירמיה הענתותי היא שעתידה לבא על נבוכד נצר שתמסר ירושלים בידו:

    הרי כפיר וכו' ובדוכתא אחריתי מפורש למה נקראו לו כל השמות הללו:

    אי הכי דכולי קרא צהלי קולך לא מחושבנא הוא א"כ ליכא אלא תשע מסעות דהא עוד היום לאו מחושבנא [נמי הוא] ומתרץ עברו מעברה תרתי אינון עברו חד מעברה חד ואיכא עשר מסעות:

    אותו היום נשתייר מעונה של נוב [דמפני עון] שהיה להם לישראל על שנהרגו כהני נוב קבע הקב"ה העונש עד אותו היום ואותו יום בלבד נשתייר מזמן העונש ואילו היה נלחם בירושלים באותו היום היה כובשה והכי משמע קרא עוד היום אותו יום העמידו לסנחריב על ירושלים בעון נוב:

    סגא בחד יומא והיינו י' מסעות שנסע אותו היום:

    שדו ליה לסנחריב:

    בסתרקי תחתיו טפי"ט בלע"ז עד שראה ירושלים כולה:

    עלה וקם ומניד ברישיה עליה עמד והיה מניד בראשו:

    36 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 95a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' אמר כנ"י ליונה אימתלי עיין נ"י סוף פרק ד' מיתות:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 95a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    עָתִיד יִרְמְיָה בֶּן חִלְקִיָּה מֵעֲנָתוֹת דְּמִתְנַבִּי עֲלָה (ירמיה א, א) קשא והלא גם יחזקאל הנביא ע"ה התנבא על חרבן ירושלם ובית המקדש ועל מלך בבל שיבא ויחריב ולמה נקיט ירמיהו? ויש לומר דנבואת ירמיהו עשתה פועל בלב ישראל כי היה גלגול שלמה המלך ע"ה אשר בנה בית המקדש והוא עצמו מתנבא עתה על חרבנו, ובזה אמרו ישראל אין תקוה שיעשו תשובה ויתבטל החרבן מאחר כי הבונה עצמו מתנבא בחרבן שמע מינה סוף דבר הכי הוי. ונראה נרמז זה באומרו יִרְמְיָה בֶּן חִלְקִיָּה כי שלמה קראו נתן המלך ע"ה בדבר ה' בשם ידיד י־ה (שמואל ב' יב, כה) וכן כאן חִלְקִיָּה קאי על שלמה המלך ע"ה 'חלק י־ה' וידוע דגלגול שני נקרא בן לראשון וזהו 'בן חלק י‏־ה'.

    אוֹתוֹ הַיּוֹם נִשְׁאַר מֵעֲוֹנָהּ שֶׁל נוֹב (ישעיה י, לב) נראה לי בס"ד רמז הכתוב שאמר דוד המלך ע"ה יָגוֹן בִּלְבָבִי יוֹמָם עַד אָנָה יָרוּם אֹיְבִי עָלָי (תהלים יג, ג) רצונו לומר הַיָּגוֹן שֶׁבִּלְבָבִי הוא רק יוֹמָם רצונו לומר יום אחד שיעבור אותו היום ולא ילחם אז נצולין ישראל וחזקיהו יען כי עַד ' אָנָה ' [59] עם הכולל האותיות נ"ט כמנין נוֹב [58] מלא עם הכולל יָרוּם אֹיְבִי עָלָי רצונו לומר בעבור זה העון ירום סנחריב וכיון שעבר אותו היום ניצולנו. ובזה יובן בס"ד יוֹם אִירָא אֲנִי אֵלֶיךָ אֶבְטָח (תהלים נו, ד) רצונו לומר על יוֹם הנשאר מעונה של נוב אִירָא וַאֲנִי אֵלֶיךָ אֶבְטָח שתעביר אותו היום ותחוס על שארית ישראל. אך הרי"ף ז"ל הקשה מה ענין זה של נוב נוגע לבית המקדש וירושלים וכולהו ישראל והלא שאול שהרג נהרג ואפילו דוד המלך ע"ה שהיה סיבה לדבר זה קבל עונש? ונראה לי בס"ד כי היה המקטרג מקטרג אין ראוי לעשות נס פלאי כזה בארץ ישראל שנהרגו בהם הכהנים שהיו בנוב שיצא מלאך ה' ויך במחנה אשור רבוי עצום בלילה אחת (מלכים ב' יט, לה) אלא אם ירצה הקדוש ברוך הוא להציל את חזקיהו ועמו יעשה לו סבה לסנחריב שיחזור ויעזוב ירושלים והוא על דרך הקטרוג של ים סוף דאיך ישראל שעובדי עבודה זרה היו במצרים וגם עבר עמם בים צרה תעשה להם נס פלאי, ועל כן היה הקדוש ברוך הוא מציל את חזקיהו ועמו בלתי נס פלאי אלא יעזוב סנחריב ירושלים ויחזור לארצו ולא היה יוצא מלאך ה' ויכה בהם אך אחר שעבר אותו היום אז אותו המקטרג נמחה ונתבטל וממילא היתה הצלתם בנס פלאי. והנה כדי למחות ולבטל המקטרג הזה נגזר עליהם להיות להם צער בעיתותא דסנחריב מהלך כך וכך ימים ואותו היום הנשאר הוא סוף הימים הקצובים עליהם בשביל בעיתותא כדי לכפר על הארץ שנעשה בם שפיכות דם הכהנים שעל ידי כך ימחה ויתבטל המקטרג בזה ואותו היום נשאר וכיון שפנה היום ונשלם סך הקצוב אז תכף ומיד נמחה ונתבטל המקטרג ועתה כאשר יצא מלאך ד' ויך במחנה אשור אין מקטרג מעכב בידו אלא הכל מודין ולזה אמר רב הונא אוֹתוֹ הַיּוֹם נִשְׁאַר מֵעֲוֹנָהּ שֶׁל נוֹב אמר מֵעֲוֹנָהּ מפני שהמשחית הנברא מעון הוא עצמו נקרא עָוֹן ועליו אומר מֵעֲוֹנָהּ שֶׁל נוֹב.

    עָלָה וְקָם וּמֵנִיד בְּרֵישֵׁיהּ וּמוֹבִיל וּמַיְיתִי בִּידֵיהּ עַל טוּר בֵּית מִקְדָּשָׁא (מלכים ב יט, לה). נראה לי בס"ד מניד ברישיה ננד הר המוריה ובית המקדש שהוא רֹאשׁ עָפְרוֹת תֵּבֵל (משלי ח, כו) כי משם הושתת העולם ומוביל ומייתי בידיה נגד ירושלים שהוא עיקר ארץ שבעה עממין שהם מן ספירת גבורה ולמטה. אי נמי דאמרינן לקמן מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁל סַנְחֵרִיב לִימְּדוּ תּוֹרָה בָּרַבִּים וּמַאן נִינְהוּ שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן, ומזלו חזי שיהיה מזרעו שולטים ושרים בירושלים אחד נשיא הוא שמעיה וכנגדו מזלו חזי ומניד ברישיה ואחד אבית דוד שהוא בחינת ידים לנשיא וכדאמרו על ריש לקיש שהיה משנהו של רבי יוחנן שהוא נחשב יד לרבי יוחנן וכאשר רמז רבי יוחנן לרבי יהודא נשיאה על ריש לקיש כשנטמן במגדל צור (בבא מציעא פד:). ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש מֵנִיד בְּרֵישֵׁיהּ דכת הקליפה וחיותה הוא בראש ולכן מניד ברישיה כדי למשוך לו כח מן הקליפה בעשותו פועל דמיוני לזה ומוביל בידיה דידוע מה שאמרו רבותינו ז"ל אין לך אומה גוברת אלא אם כן יש בה מבני עשו שנתברך בידים דכתיב וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה (בראשית כז, מ) ולכן גם בזה עשה פועל דמיוני להיות מוביל ומייתי בידיה עד כאן דבריו נר"ו.

    אָמַר לְהוּ תְּמַהִיתוּ לְמָחָר אַיְיתִי לִי כָּל חַד וְחַד מִינַּיְיכוּ גּוּלְמוֹ הֲרֹג טִינָא. נראה לפרש פיו הכשילו ודבר לרעתו שאמר להם תְּמַהִיתוּ אותיות 'תְּהִי מָוֶת' כלומר תהיה מות בכם למחר וגם כָּל חַד וְחַד מִינַּיְיכוּ לֵייתֵי גוּלְמֵיה רצונו לומר גולם שלו יהיה הֶרֶג טִינָא כי ימותו וישוב הגולם שלהם אל העפר שיהיו עפר. מִיָּד וַיְהִי בַּלַּיְלָה ' הַהוּא ' גימטריא 'טוב' [17] שהיתה ליל ט"ו ניסן שהוא לילה שנעשה בה טוב לישראל ' וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר ' (מלכים ב יט, לה). ומה שאמר רב פפא היינו דאמרי אינשי ' בָּת דִּינָא בְּטַל דִּינָא ' כונתו לומר זה המשל דאמרי אינשי עיקרו נתחדש ונתייסד על ידי מעשה זו דחזו הכלדאים אמרו לו כך והוא עשה כך ונפל אז אמרו בת דינא בטל דינא.

    אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדָוִד עַד מָתַי יִהְיֶה עָוֹן זֶה טָמוּן בְּיָדְךָ (שמואל ב כא, טז). נראה לי בס"ד דידוע כל עוונות של אדם רשומים בשרטוטי הידים שלו ואם הוא עון חמור יתגלה בשרטוט בגלוי גמור שניכר מרחוק ואם הוא דק וקטן יהיה נרשם בשרטוט דק שאינו ניכר ובאמת עון זה הוא אינו עון כי בדיני אדם פטור הוא ורק בדיני שמים נחשב עון לכן רושם שלו בשרטוט היד הוא דק מאד שאינו ניכר ולכן אמר לו עַד מָתַי יִהְיֶה עָוֹן זֶה טָמוּן בְּיָדְךָ, טָמוּן דייקא בְּיָדְךָ דייקא כלומר שהוא רשום ברושם דק שאינו ניכר.

    כְּפַתֵּיהּ קְמַטֵיהּ אוֹתְבֵיהּ וְשַׁדְיֵיהּ תוֹתֵי בֵּי בְדַיָּיא אִתְעֲבִיד לֵיהּ נִיסָא, מָכָא לֵיהּ אַרְעָא מִתּוּתֵיהּ (תהלים יח, לז). הא דעשה לו הקדוש ברוך הוא נס להצילו מדבר זה קודם שהפך תפלתו אף על גב שהוא כבר קבל עליו דבר זה, נראה לי בס"ד כי מין מיתה כזו שרצה להמיתו באופן זה שהוא כמו ענין חנק צריך להצילו כדי שלא יאמרו חטא ח"ו בבת שבע שהיא אשת איש שמיתתו בחנק.

    הַהוּא יוֹמָא אַפַּנְיָא דְּמַעֲלֵי שַׁבְּתָא הֲוָה אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה הֲוָה קָא חָיֵיף רֵישֵׁיהּ בְּאַרְבְּעָא גַּרְבֵּי דְּמַיָּא (תהלים יח, לז). הא דהוצרך להודיענו באיזה יום היה הדבר הזה לומר מצוה גוררת מצוה הואיל והיה אבישי עסוק במצוה שהוא כבוד שבת שלא נכנס לחוף רישיה אלא בשביל כבוד, זכה שתהיה מצוה זו של הצלת דוד המלך ע"ה שהוא במלכות בסוד שבת על ידו. ומה שהיה הסימן במים שנהפכו לדם כי דוד המלך ע"ה היה ראש שבט יהודה ומספר דָּוִד יְהוּדָה [44] עולה דַּם [44]. והיה זה בְּאַרְבְּעָא גַּרְבֵּי דְּמַיָּא לרמוז לו על דוד המלך ע"ה שהוא רגל רביעי במרכבה. אי נמי לרמוז שצער זה מגיע לכל ישראל שחילקם הקדוש ברוך הוא דגלים. ומה שהיתה ההצלה על ידי אבישי נראה לי כי זכות אביו ישי שלא היה בו חטא ומת בעטיו של נחש (בבא בתרא יז.) הגין עליו בזה ונרמז באבישי חלק שם אֲבִישַׁי לשתים וקרי ביה אַב יִשַׁי.

    אָמְרוּ לֵיהּ בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה שַׁפִּיר דָּמִי רָכְבֵיהּ לְפִרְדֵּיהּ הא דהוצרך לרכוב דוקא על פירדה של דוד המלך ע"ה ששאל על זה רשות מן בית דוד, וכי לא היה לו סוס קל וחשוב לרכוב עליו שהוא ירוץ בודאי יותר מן הפרדה? נראה לי בס"ד על פי מה שאמרו בזוהר הקדוש (פרשת בלק דף רא) שהיה רבי פנחס בן יאיר הולך במדבר לחפש ולדעת מקום שהיה רשב"י יושב בו באותו מדבר ואמרו לו החברים ההוא אתר דרבי שמעון שארי ביה היך אנן ידעין? ואמר להם שבוקו למארי פסיען דבעירי דהוא ידריך פסיעוי לתמן, פירוש החמור שלי שהוא המוליך אותי הוא יודע לאיזה מקום צריך להוליך אותי והנה ראו דחמורו של רבי פנחס בן יאיר נטה מאותו הדרך שהיו הולכין בו לצד אחר והלך שיעור שני מילין והתחיל החמור לנעור שלשה פעמים בזה אחר זה ואז הבין רבי פנחס בן יאיר כי עתה הגיעו למקום שהיה יושב שם רשב"י ואז ירד רבי פנחס בן יאיר מן החמור ואמר לחבירים נכין עצמינו לקבל אפי רברבי. והנה רשב"י בשמעו געיית החמור אמר לחברים שעמו עתה נקום ונזיל דהא קלא דחמרא דסבא חסידא אתער לגבן קם רבי שמעון וקמו חבריא אדהכי חמו לרבי פנחס בן יאיר דאתי ומטו לגביה וכו' יעוין שם. ופרשנו בס"ד הכונה איך היה ברור לרבי פנחס בן יאיר שחמורו יכיר מעצמו מקום של רשב"י ויוליך אותם אצלו? והיינו כי כל דבר גשמי שיהיה תשמיש לדבר קדוש מוכרח שיקנה אותו דבר הגשמי חלק קדושה שיהיה שורה עליו תמיד רוח קדושה, ולכן אמרו רבותינו ז"ל (שיר השירים רבה א, א) אבן שהיה יושב עליה רבי אליעזר בן הרקנוס תמיד ועוסק בתורה דומה להר סיני וכן המשענת של הנביא אשר הנביא נשען עליה תמיד בעשותו יחודים הקדושים שסומך מצחו וראשו עליה יש בה רוח קדושה, ולכך אמר אלישע הנביא ע"ה לגחזי שיקח משענתו וישים אותה על פני הנער להחיותו בה (מלכים ב' ד, כט) ובודאי היה נעשה בה פעולה ורק החסרון היה מצד גחזי המוליך אותה שלא היה הגון וגם עבר על מצות רבו שפרסם הדבר לכל וכמו שאמרו רבותינו ז"ל, וכן נמי איתא בירושלמי (ירושלמי מועד קטן ג, א) באותו זקן שהחכים ביותר ושאלו אותו החכמים איך זכית לחכמה זו והשיב מקלו של רבי מאיר נזדמן לי והייתי נושא אותה ועל ידי כך נתחכמתי ממנה. על כן חמורו של רבי פנחס בן יאיר שהיה מיוחד לו שהיה רוכב עליו תמיד כשהוא נוסע ממקום למקום דרך המדבר והיה ברכבו עליו עושה יחודים ועוסק בסודות התורה לעשות בירורים בהליכתו לכך קנה החמור איכות קדושה שיהיה שורה עליו רוח קדושה תמיד ומה גם לדברי המקובלים ז"ל שהיה החמור גלגול ישמעאל שעשה תשובה בחייו. והנה רבי פנחס בן יאיר קרא לחמורו 'מארי פסיען' כי זהו שמושו ומלאכתו ולכן אותו רוח קדושה ששורה עליו נותן לו ידיעה והבנה לעשות את מלאכתו הגונה שתהיה הליכתו ופסיעותיו לפועל טוב כאלו הוא אדם שיודע לאיזה מקום הוא ראוי לילך ולכן כשאמרו לו החברים איך אנן ידעין אתר דרבי שמעון שרי ביה אמר להם שבוקו למארי פסיען דבעירי דהוא ידריך פסיעיו לתמן. והנה כאן אחר שידע אבישי שדוד המלך ע"ה הוא אינו בירושלים והוא עומד במקום סכנה אם יבא לחפש אחריו לאיזה מקום ילך ולאיזה רוח יפנה לצפון או לדרום למערב או למזרח לכך נתחכם לרכוב על הפירדה של דוד המלך ע"ה המיוחדת לו לרכוב עליה תמיד אשר ברכבו עליה היה עוסק ביחודים ובסודות התורה כדי לעשות בירורים לניצוצי קדושה ולנשמות המגולגלים בדומם במהלכו עליו ברכבו על הפירדה ומוכרח ששורה עליה רוח קדושה כמו ענין חמורו של רבי פנחס בן יאיר, ולכן כמו שסמך רבי פנחס בן יאיר על חמורו שיוליך אותו למקום שיושב בו רשב"י והכי הוה ליה כן אבישי סמך על הפירדה של דוד המלך ע"ה שהיא תוליך אותו למקום שדוד המלך ע"ה עומד בו וכן עשתה והלכה מעצמה על צד ארץ פלשתים ומן השמים סייעו גם כן אותו בקפיצת הדרך כדי שיגיע לאותו מקום תכף ומיד ויעשה ההצלה לדוד המלך ע"ה.

    3 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 95a · Sefaria

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 95, Amud Aleph, about 608 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 121 words

      Opens “״עֲנִיָּה עֲנָתוֹת״ – עָתִיד יִרְמְיָה בֶּן חִלְקִיָּה…”

    2. Segment 229 words

      Opens “מִי דָּמֵי? הָתָם אֲרִי, הָכָא לַיִשׁ! אָמַר…”

    3. Segment 337 words

      Opens “מַאי ״עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד״? אָמַר רַב…”

    4. Segment 458 words

      Opens “כִּי מְטוֹ לִירוּשְׁלֶם, שְׁדוֹ לֵיהּ בִּיסְתַּרְקֵי, עַד…”

    5. Segment 549 words

      Opens “אָמְרִי: נִישְׁדֵּי בֵּיהּ יְדָא הָאִידָּנָא. אֲמַר לְהוּ:…”

    6. Segment 661 words

      Opens “״וְיִשְׁבִּי בְּנֹב אֲשֶׁר בִּילִידֵי הָרָפָה וּמִשְׁקַל קֵינוֹ…”

    7. Segment 719 words

      Opens “רְצוֹנְךָ יִכְלֶה זַרְעֶךָ, אוֹ תִּמָּסֵר בְּיַד אוֹיֵב?…”

    8. Segment 851 words

      Opens “יוֹמָא חַד נְפַק לִשְׁכוֹר בָּזָאֵי, אֲתָא שָׂטָן…”

    9. Segment 972 words

      Opens “הָהוּא יוֹמָא אַפַּנְיָא דְּמַעֲלֵי שַׁבְּתָא הֲוָה. אֲבִישַׁי…”

    10. Segment 1033 words

      Opens “רַכְבֵיהּ לְפִרְדֵּיהּ וְקָם וַאֲזַל. קְפַצָה לֵיהּ אַרְעָא.…”

    11. Segment 1129 words

      Opens “כַּד חַזְיֵיהּ יִשְׁבִּי בְּנוֹב, אֲמַר: הַשְׁתָּא הָווּ…”

    12. Segment 129 words

      Opens “וְנֵימָא לֵיהּ אִיהוּ? אֵין חָבוּשׁ מוֹצִיא עַצְמוֹ…”

    13. Segment 1327 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ: מַאי בָּעֵית הָכָא? אֲמַר לֵיהּ:…”

    14. Segment 1424 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ: אִי הָכִי, סַיַּיע בַּהֲדַן. הַיְינוּ…”

    15. Segment 1552 words

      Opens “הֲוָה קָא רָדֵיף בָּתְרַיְיהוּ. כִּי מְטֹא קוּבֵּי,…”

    16. Segment 1637 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה קָפְצָה לָהֶם הָאָרֶץ –…”

    Original text

    ״עֲנִיָּה עֲנָתוֹת״ – עָתִיד יִרְמְיָה בֶּן חִלְקִיָּה וּמִתְנַבֵּא עֲלַהּ מֵעֲנָתוֹת, דִּכְתִיב: ״דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֶּן חִלְקִיָּהוּ מִן הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִין״.

    “Poor [ aniyya ] Anathoth” (Isaiah 10:30)? Jeremiah, son of Hilkiah, is destined to prophesy about Nebuchadnezzar from Anathoth, as it is written: “The statements of Jeremiah, son of Hilkiah, of the priests who were in Anathoth in the land of Benjamin” (Jeremiah 1:1).

    מִי דָּמֵי? הָתָם אֲרִי, הָכָא לַיִשׁ! אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שִׁשָּׁה שֵׁמוֹת יֵשׁ לַאֲרִי, אֵלּוּ הֵן: אֲרִי, כְּפִיר, לָבִיא, לַיִשׁ, שַׁחַל, שַׁחַץ. אִי הָכִי, בָּצְרוּ לְהוּ! עָבְרוּ מַעְבָּרָה תַּרְתֵּי נִינְהוּ.

    The Gemara asks: Are these matters comparable? There, in Jeremiah, Nebuchadnezzar is called ari , as the verse refers to him with the term arye , and here, in Isaiah, Nebuchadnezzar is called laish . The Gemara explains that the verses are not contradictory, as Rabbi Yoḥanan says: There are six Hebrew terms for the lion, and they are: Ari , kefir , lavi , layish , shaḥal , shaḥatz . The Gemara challenges: If it is so that this verse is unrelated to the journeys of Sennacherib, then the places listed in the verse are too few, as there are not ten. The Gemara explains: Averu and Mabara are in fact the names of two separate places.

    מַאי ״עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד״? אָמַר רַב הוּנָא: אוֹתוֹ הַיּוֹם נִשְׁתַּיֵּיר מֵעֲוֹנָהּ שֶׁל נוֹב. אָמְרִי לֵיהּ כַּלְדָּאֵי: אִי אָזְלַתְּ הָאִידָּנָא – יָכְלַתְּ לַהּ, וְאִי לָא – לָא יָכְלַתְּ לַהּ. אוֹרְחָא דִּבְעָא לְסַגּוֹיֵי בְּעַשְׂרָה יוֹמֵי, סַגֵּא בְּחַד יוֹמָא.

    The Gemara asks: What is the meaning of the phrase: “This very day shall he halt at Nov” (Isaiah 10:32)? Rav Huna says: That was the final day that remained from the punishment that the Jewish people received from the sin of Nov (see I Samuel, chapter 22). The astrologers said to Sennacherib: If you go and conquer them now, you will overcome the Jewish people; and if not, you will not overcome the Jewish people. The Gemara relates: He walked and traversed in one day a road upon which one must walk for ten days in order to traverse it.

    כִּי מְטוֹ לִירוּשְׁלֶם, שְׁדוֹ לֵיהּ בִּיסְתַּרְקֵי, עַד דִּסְלֵיק וִיתֵיב מֵעִילָּוֵי שׁוּרָא, עַד דְּחַזְיַוהּ לְכוּלַּהּ יְרוּשְׁלֶם. כִּי חַזְיַיהּ, אִיזּוּטַר בְּעֵינֵיהּ. אָמַר: הֲלָא דָּא הִיא קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם דַּעֲלַהּ אַרְגֵּישִׁית כֹּל מַשְׁירְיָתַי, וַעֲלַהּ כַּבֵּשִׁית כֹּל מְדִינָתָא? הֲלָא הִיא זְעֵירָא וְחַלָּשָׁא מִכֹּל כַּרְכֵי עַמְמַיָּא דְּכַבֵּשִׁית בִּתְקוֹף יְדַי? עֲלַהּ וְקָם וּמָנֵיד בְּרֵישֵׁיהּ, מוֹבֵיל וּמַיְיתֵי בִּידֵיהּ עַל טוּר בֵּית מַקְדְּשָׁא דִּבְצִיּוֹן וְעַל עֲזַרְתָּא דְּבִירוּשְׁלֶם.

    When they arrived in Jerusalem they cast mats [ bistarkei ] for Sennacherib and piled them high until he ascended and sat above the wall, to the extent that he was able to see the entire city of Jerusalem. When he saw it, it seemed small in his eyes and he said: Is this the city of Jerusalem for which I have disrupted all my camps and for which I have conquered all these countries? Is it smaller and weaker than all the cities of the nations that I have conquered with my might? He went up and shook his head in contempt, and dismissively waved his hand at the Temple Mount that is in Zion and at the courtyard that is in Jerusalem.

    אָמְרִי: נִישְׁדֵּי בֵּיהּ יְדָא הָאִידָּנָא. אֲמַר לְהוּ: תָּמְהִיתוּ, לִמְחַר אַיְיתוֹ לִי כֹּל חַד וְחַד מִינַּיְיכוּ גּוּלְמוֹ הֲרַג מִינֵּיהּ. מִיָּד: ״וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה׳ וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים״. אָמַר רַב פָּפָּא: הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: בָּת דִּינָא – בְּטַל דִּינָא.

    His officers said to him: Let us attack now and begin the conquest of Jerusalem. Sennacherib said to them: You are weary. Tomorrow, each and every one of you will bring me a piece of a stone from the wall equivalent in size to the seal [ gulmo harag ] of a letter, and this will suffice to breach the wall and vanquish the city. The verse recounts that immediately: “And it came to pass that night, that the angel of the Lord went forth and smote in the camp of the Assyrians one hundred and eighty-five thousand; and when men arose in the morning, behold, they were all dead corpses” (II Kings 19:35). Rav Pappa says that this is in accordance with the adage that people say: When quarrel lies and is delayed overnight, the quarrel is nullified. Since Jerusalem was not conquered that day, the decree was voided.

    ״וְיִשְׁבִּי בְּנֹב אֲשֶׁר בִּילִידֵי הָרָפָה וּמִשְׁקַל קֵינוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת מִשְׁקַל נְחֹשֶׁת וְהוּא חָגוּר חֲדָשָׁה וַיֹּאמֶר לְהַכּוֹת אֶת דָּוִד״. מַאי ״וְיִשְׁבִּי בְּנוֹב״? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אִישׁ שֶׁבָּא עַל עִסְקֵי נוֹב. אֲמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדָוִד: עַד מָתַי יִהְיֶה עָוֹן זֶה טָמוּן בְּיָדְךָ? עַל יָדְךָ נֶהֶרְגָה נוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים, וְעַל יָדְךָ נִטְרַד דּוֹאֵג הָאֲדוֹמִי, וְעַל יָדְךָ נֶהֶרְגוּ שָׁאוּל וּשְׁלֹשֶׁת בָּנָיו.

    § Apropos the massacre of Nov, the Gemara relates: “And Ishbibenob, who was of the sons of the giant, the weight of whose spear was three hundred shekels of brass; and he was girded with new armor and planned to slay David” (II Samuel 21:16). The Gemara asks: What is the meaning of Ishbibenob? Rav Yehuda says that Rav says: This is a man [ ish ] who came to punish David over matters of Nov. The Holy One, Blessed be He, said to David: Until when will this sin be concealed in your hand without punishment? Through your actions the inhabitants of Nov, the city of priests, were massacred, and through your actions, Doeg the Edomite was banished from the World-to-Come, and through your actions Saul and his three sons were killed.

    רְצוֹנְךָ יִכְלֶה זַרְעֶךָ, אוֹ תִּמָּסֵר בְּיַד אוֹיֵב? אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מוּטָב אֶמָּסֵר בְּיַד אוֹיֵב וְלֹא יִכְלֶה זַרְעִי.

    God said to David: Your arrival in Nov and your misleading Ahimelech the priest generated the chain of events, and therefore you must be punished. You may choose the punishment. Is it your desire that your descendants will cease to exist or that you will be handed to the enemy? David said before Him: Master of the Universe, it is preferable that I will be handed to the enemy and my descendants will not cease to exist.

    יוֹמָא חַד נְפַק לִשְׁכוֹר בָּזָאֵי, אֲתָא שָׂטָן וְאִידְּמִי לֵיהּ כְּטַבְיָא. פְּתַק בֵּיהּ גִּירָא וְלָא מַטְיֵיהּ. מַשְׁכֵיהּ עַד דְּאַמְטְיֵיהּ לְאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים. כִּדְחַזְיֵיהּ יִשְׁבִּי בְּנוֹב אֲמַר: הַיְינוּ הַאי דְּקַטְלֵיהּ לְגׇלְיָת אֲחִי. כַּפְתֵיהּ, קַמְטֵיהּ, אוֹתְבֵיהּ וְשַׁדְיֵיהּ תּוּתֵי בֵּי סַדְיָיא. אִתְעֲבִיד לֵיהּ נִיסָּא, מָכָא לֵיהּ אַרְעָא מִתּוּתֵיהּ. הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״תַּרְחִיב צַעֲדִי תַחְתָּי וְלֹא מָעֲדוּ קַרְסֻלָּי״.

    One day David went to hunt with a falcon [ liskor bazzai ]. Satan came and appeared to him as a deer. He shot an arrow at the deer, and the arrow did not reach it. Satan led David to follow the deer until he reached the land of the Philistines. When Ishbibenob saw David he said: This is that person who killed Goliath, my brother. He bound him, doubled him over, and placed him on the ground, and then he cast him under the beam of an olive press to crush him. A miracle was performed for him, and the earth opened beneath him so he was not crushed by the beam. That is the meaning of that which is written: “You have enlarged my steps beneath me, that my feet did not slip” (Psalms 18:37).

    הָהוּא יוֹמָא אַפַּנְיָא דְּמַעֲלֵי שַׁבְּתָא הֲוָה. אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה הֲוָה קָא חָיֵיף רֵישֵׁיהּ בְּאַרְבְּעָא גַּרְבֵי דְּמַיָּא. חֲזִינְהוּ כִּתְמֵי דְּמָא. אִיכָּא דְּאָמְרִי: אֲתָא יוֹנָה אִיטְּרִיף קַמֵּיהּ. אֲמַר: כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְיוֹנָה אִימְּתִילָא, שֶׁנֶּאֱמַר ״כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף״. שְׁמַע מִינַּהּ דָּוִד מַלְכָּא דְּיִשְׂרָאֵל בְּצַעֲרָא שְׁרֵי. אֲתָא לְבֵיתֵיהּ וְלָא אַשְׁכְּחֵיהּ. אֲמַר, תְּנַן: אֵין רוֹכְבִין עַל סוּסוֹ וְאֵין יוֹשְׁבִין עַל כִּסְאוֹ וְאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּשַׁרְבִיטוֹ. בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה מַאי? אֲתָא שְׁאֵיל בֵּי מִדְרְשָׁא. אֲמַרוּ לֵיהּ: בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה שַׁפִּיר דָּמֵי.

    The Gemara relates: That day at dusk on Shabbat eve, Abishai ben Zeruiah shampooed his hair with four jugs of water in preparation for Shabbat. He saw four bloodstains. There are those who say: A dove came and fluttered its wings before him. Abishai said: The congregation of Israel is likened to a dove, as it is stated: “You shall shine as the wings of a dove covered with silver and her pinions with yellow gold” (Psalms 68:14); conclude from it that David, king of Israel, is in a state of distress. He came to David’s house and did not find him. Abishai said that we learned in a mishna (22a): One may not ride on the king’s horse, and one may not sit on his throne, and one may not use his scepter. In a period of danger, what is the halakha ? He came and asked in the study hall what the ruling is in that situation. They said to him: In a period of danger one may well do so.

    רַכְבֵיהּ לְפִרְדֵּיהּ וְקָם וַאֲזַל. קְפַצָה לֵיהּ אַרְעָא. בַּהֲדֵי דְּקָא מְסַגֵּי, חַזְיַיהּ לְעׇרְפָּה אִמֵּיהּ דַּהֲוָות נָוְולָא. כִּי חֲזֵיתֵיהּ, פְּסַקְתֵּהּ לְפִילְכַּהּ, שְׁדָתֵיהּ עִילָּוֵיהּ, סְבַרָא לְמִקְטְלֵיהּ. אֲמַרָה לֵיהּ: עֻלֵם, אַיְיתִי לִי פְּלַךְ! פַּתְקֵיהּ בְּרֵישׁ מוֹחַהּ, וְקַטְלַהּ.

    He mounted the king’s mule and arose and went to the land of the Philistines. The land miraculously contracted for him and he arrived quickly. As he was progressing he saw Orpah, Ishbibenob’s mother, who was spinning thread with a spindle. When she saw him, she removed her spindle and threw it at him, intending to kill him. After failing to do so, she said to Abishai: Young man, bring me my spindle. He threw the spindle and struck her at the top of her brain and killed her.

    כַּד חַזְיֵיהּ יִשְׁבִּי בְּנוֹב, אֲמַר: הַשְׁתָּא הָווּ בֵּי תְרֵין וְקָטְלִין לִי. פַּתְקֵיהּ לְדָוִד לְעֵילָּא, וְדָץ לֵיהּ לְרוּמְחֵיהּ. אֲמַר: נִיפּוֹל עֲלֵהּ וְנִקְּטַל. אֲמַר אֲבִישַׁי שֵׁם, אוֹקְמֵיהּ לְדָוִד בֵּין שְׁמַיָּא לְאַרְעָא.

    When Ishbibenob saw him, he said: Now they are two, David and Abishai, and they will kill me. He threw David up in the air, and stuck his spear into the ground. He said: Let David fall upon it and die. Abishai recited a sacred name of God and suspended David between heaven and earth so that he would not fall.

    וְנֵימָא לֵיהּ אִיהוּ? אֵין חָבוּשׁ מוֹצִיא עַצְמוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִין.

    The Gemara asks: And let David himself recite the name of God and save himself. Why did he need Abishai? The Gemara answers: A prisoner does not release himself from a prison but requires someone else to release him. Similarly, one in danger is incapable of rescuing himself.

    אֲמַר לֵיהּ: מַאי בָּעֵית הָכָא? אֲמַר לֵיהּ: הָכִי אֲמַר לִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְהָכִי אַהְדַּרִי לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: אֵפֹךְ צְלוֹתָיךְ! בַּר בְּרָךְ קִירָא לִיזְבּוֹן, וְאַתְּ לָא תִּצְטַעַר.

    Abishai said to David: What do you seek here and why did you fall into Ishbibenob’s hands? David said to him: This is what the Holy One, Blessed be He, said to me, and this is what I responded to Him; the time to submit to my enemy has arrived. Abishai said to him: Reverse your prayer and pray that your descendants will cease to exist rather than that you will be handed to the enemy, in accordance with the adage that people say: Let your son’s son be a poor peddler and sell wax, and you will not suffer. Do not limit your expenses to leave an inheritance for your descendants.

    אֲמַר לֵיהּ: אִי הָכִי, סַיַּיע בַּהֲדַן. הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״וַיַּעֲזׇר לוֹ אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה״. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: שֶׁעֲזָרוֹ בִּתְפִלָּה. אֲמַר אֲבִישַׁי שֵׁם וְאַחֲתֵיהּ.

    David said to him: If so, help me. That is the meaning of that which is written: “And Abishai, son of Zeruiah, came to his aid, and smote the Philistine and killed him” (II Samuel 21:17). Rav Yehuda says that Rav says: This means that he came to his aid in prayer. Abishai recited another sacred name of God and caused David to land safely after being suspended between heaven and earth, and they fled.

    הֲוָה קָא רָדֵיף בָּתְרַיְיהוּ. כִּי מְטֹא קוּבֵּי, אָמְרִי: קוּם בֵּיהּ. כִּי מְטֹא בֵּי תְרֵי, אָמְרִי: בִּתְרֵי גּוּרְיָוָן קַטְלוּהּ לְאַרְיָא. אָמְרִי לֵיהּ: זִיל אִשְׁתְּכַח לְעׇרְפָּה אִימָּיךְ בְּקִיבְרָא. כִּי אַדְכַּרוּ לֵיהּ שְׁמָא דְּאִימֵּיהּ, כְּחַשׁ חֵילֵיהּ וְקַטְלוּהּ. הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״אָז נִשְׁבְּעוּ אַנְשֵׁי דָוִד לוֹ לֵאמֹר לֹא תֵצֵא עוֹד אִתָּנוּ לַמִּלְחָמָה וְלֹא תְכַבֶּה אֶת נֵר יִשְׂרָאֵל״.

    Ishbibenob pursued them, intending to kill them. When they reached the place named Kuvi they said: The name of the place is an abbreviation for the phrase meaning: Stand and battle against him [ kum beih ]. When they reached a place called Bei Terei, David and Abishai said: With two [ bitrei ] cubs they killed the lion, meaning they expected to be successful. They said to Ishbibenob: Go find Orpah, your mother, in the grave. When they mentioned his mother’s name to him and told him she died, his strength diminished, and they killed him. The Gemara notes: It is after this that it is written: “Then David’s men took an oath to him saying: You shall not go with us to war anymore and you will not douse the lamp of Israel” (II Samuel 21:17).

    תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה קָפְצָה לָהֶם הָאָרֶץ – אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם, וְיַעֲקֹב אָבִינוּ, וַאֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה. אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה – הָא דַּאֲמַרַן. אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם – דִּכְתִיב: ״וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן״, לְמֵימְרָא דְּהָהוּא יוֹמָא נְפַק. יַעֲקֹב אָבִינוּ -

    § The Sages taught in a baraita with regard to land contracting to shorten a journey: For three individuals the land contracted, and each one miraculously reached his destination quickly: Eliezer, servant of Abraham, and Jacob our forefather, and Abishai, son of Zeruiah. The Gemara elaborates: The case of Abishai, son of Zeruiah, is that which we said. The case of Eliezer, servant of Abraham, is as it is written: “And I came that day to the well” (Genesis 24:42). His intention was to say to the members of Rebecca’s family that on that day he left Canaan and on the same day he arrived, to underscore the miraculous nature of his undertaking on behalf of Abraham. The case of Jacob our forefather