Talmud Builders

    Commentary page

    Sanhedrin 92a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 92a

    Sanhedrin 92a. The full printed text of this folio side — 24 numbered segments, about 625 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    יקבוהו מנקבים אותו לשון (מלכים ב י״ב:י׳) ויקוב חור בדלתו:

    אוכלא דקצרי כלי של כובסין שהוא מנוקב ומזלפין בו מים על הבגדים:

    ומרוה גם הוא יורה מי שמרווה את תלמידו בדבר הלכה גם הוא יורה לעולם הבא ל"א ומרוה לשון מורה:

    ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד וגו' רמז לו שימות ויעמוד לאחר מכן לקץ הימין לקץ שעתיד הקב"ה להחזיר ימינו לפניו שהרי השיב אחור ימינו:

    מרחמם בעוה"ז ינהגם לעוה"ב:

    שתי אותיות של שם כך שמעתי. ל"א כל שמות על שם דאמרי' בעלמא (חגיגה דף טז.) צבאות אות הוא בצבא שלו קרי להו אותיות לשון מופלא:

    גדול מקדש חשוב הוא:

    למילתיה הכי נמי דגדולה היא וכדעולא:

    24 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 92a · Sefaria

    Meiri

    פרנס המוטל על הצבור ראוי לו לרחם עליהם בכל מה שיוכל וכבר בארנו עונש המטיל אימה יתירה עליהם שלא לשם שמים ואע"פ שהרחמנות מדה יתרה היא כל שאין בו דעת אין נזקקין לרחם עליו שנאמר כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו וכן אמרו כל הנותן פתו למי שאין לו דעה יסורין באין עליו:

    עם הארץ חזקתו שאינו מקיים המצות ואינו בן העולם הבא לפיכך יהא אדם זהיר ללמוד תורה שבה יזכה לכל שלמות ולכל מעלה והעדרה סיבת כל חלי וכל מכה ואבדן הנפש כל בית שאין דברי תורה נשמעין בתוכו סוף אש של גיהנם אוכלתו שנאמר אין שריד במגוריו וכו' תאכלהו אש וגו' וכל שעוסקים בתורה יהו בטוחים מן הגזרות שנאמר כי לא מועף לאשר מוצק לה אין העיף בתורה נמסר ביד מי שמציק לו וכן אמרו וחבל עול מפני שמן חובל עולו של סנחריב מפני שמנו של חזקיה וסיעתו:

    ולעולם יהא אדם בעל מדות ומשאו ומתנו בנחת ודבורו קיים והן שלו צדק דרך הערה אמרו כל המחליף בדבורו כאלו עובד ע"ז:

    אסור לאדם להסתכל בעריות אפילו באצבע קטנה של אשה אפילו להריח בשמים שעליה כל שמתכוין להנות הרי זה אסור ומכין אותו מכת מרדות כמו שתיבאר במקומו:

    בית אפל שאין לו אורה בכדי שיהא הכהן יכול לברר את הנגע אם טהור אם טמא אם ראוי להסגיר אינו פותח בו חלונות ולא משתדל כלל שיהא יכול לברר את הענין אלא מניחו בחזקת טהרה והולך לו וכבר כתבנוה במסכת חולין:

    Meiri on Sanhedrin 92a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' כל בית שאין ד"ת נשמעין עיין עירובין דף יח ע"ב:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 92a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    כָּל הַמּוֹנֵעַ הֲלָכָה מִפִּי תַּלְמִיד. מְנַקְּבִין אוֹתוֹ כִּכְבָרָה (משלי יא, כו) (מלכים ב יב, י). הא דנקט כִּכְבָרָה נראה לי בס"ד דהמלמד תורה לאחרים זוכה לברכה יען כי כל משפיע נקרא זכר ואמרו רבותינו ז"ל זָכָר [227] גימטריא בְּרָכָה [227] וזה המלמד שהוא משפיע שנקרא זכר זוכה לברכה ועל כן זה המונע הלכה מפי התלמיד אינו רוצה להיות זכר נמצא אינו חפץ בברכה ותרחק ממנו לכך נהפכים לו אותיות בְּרָכָה לאותיות כִּבְרָהּ דהם שוים לכך אמר 'מְנַקְּבִין אוֹתוֹ כִּכְבָרָה'. והנה מהרש"א ז"ל פירש ענין מנקבים היינו רצונו לומר ששוכח תלמודו עיין שם וצריך להבין ידמהו לכלי שיש בו נקב כמו משפך שקורין בערבי ריח"תי ולמה דימהו לכברה שיש בה נקבים רבים ונקבים קטנים? ונראה הכונה כי הוא יודע בודאי כמה וכמה הלכות ומיני לימוד והוא אינו שוכח הכל לגמרי אלא שוכח מכל דבר ודבר מחציתו או שלישו וזה יקשה עליו יותר שזוכר מה היה בידו ואין מועיל כלום שאם שכח חציו של דבר או שלישו אינו יכול לדבר בו כלום ולכן דימהו לכברה שיש בה נקבים הרבה ואינה נקובה נקב אחד גדול. ומה שאמר ' כִּי אוּכְלָא דְּקַצְרֵי ' הדבר יפלא מה בא אביי לחדש בדמיון כלי זה על כלי של כברה כי ענין אחד הם וזה הכלי גם כן הוא עשוי ככברה, ונראה כי כלי זה הוא של כובסין ומזלפין בו מים על הבגדים כמו שפירש רש"י ז"ל ולפי דברי מהרש"א ז"ל ענין הנקבים הוא כאן על השכחה שתתרוקן תורתו דרך הנקבים שמשכחה לכך בחר לעשות דמיון זה לכלי זה שדרך נקביו יוצאין המים ממנו וכן באדם זה יוצאה התורה שנמשלה למים ממנו.

    רַב אַשִׁי אָמַר מֵהָכָא "וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ, וְתָנוּחַ, וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין" (דניאל יב, יג). פירש רש"י לקץ שעתיד הקדוש ברוך הוא להחזיר ימינו וכו'. ועוד נראה לי בס"ד דאותיות העומדין מימין של אותיות השם ברוך הוא הם כוז"ו [39] שהם מספר ט"ל [39] שבהם נרמז טל של תחיית המתים ובשם זה נפתחים הקברות ולזה אמר 'לְקֵץ הַיָּמִין' הוא זמן תחיית המתים שיהיה בו טל של התחיה שרמוז בימין של אותיות השם ברוך הוא.

    וְאִם לִמְּדוֹ מַה שְּׂכָרוֹ? אָמַר רָבָא, אָמַר רַב שֵׁשֶׁת זוֹכֶה לִבְרָכוֹת כְּיוֹסֵף (משלי יא, כו) (בראשית מב, ו). נראה לי בס"ד טעם לזה כי יוסף הצדיק ע"ה כל ישראל נקראים בניו אף על פי שהם אינם משבטו דכתיב גָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ עַמֶּךָ בְּנֵי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף סֶלָה (תהלים עז, טז) נמצא גם שאר שבטים שאינם בניו וזרעו קראם בני יוסף, כן זה המלמד תורה לתלמידים כל אלו התלמידים נקראים בניו אף על פי שלא ילדם וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין יט:) כל המלמד בן חבירו תורה כאלו ילדו לכך אמר זוֹכֶה לִבְרָכוֹת כְּיוֹסֵף. או יובן בס"ד הברכה הגדולה שזכה אליה יוסף הצדיק ע"ה היא עין טובה ולכן לא שלטה עין הרע בו ולא בזרעו וכמו שאמרו בגמרא על פסוק בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן (בראשית מט, כב) וכן הוא באדרא קדישא. והנה המונע הלכה מתלמיד הוא צר עין שרוצה שתהיה החכמה צרורה אתו ולא תהיה אצל זולתו, ולהפך המלמד חכמתו לאחרים הוא טוב עין ולכן זוכה לברכה של עין טובה שנתברך בה יוסף הצדיק ע"ה לו ולזרעו ולכן אמר ברכות לשון רבים. אי נמי יובן בס"ד יוסף הצדיק ע"ה זוכה לברכה שיהיה עליון על כל השבטים שהוא בסוד הלולב הגבוה מכל שאר מינים וכתיב 'צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח' (תהלים צב, יג) שנמשל הצדיק לתמר שהוא הדקל הגבוה מכל האילנות ואמרתי בס"ד רמז לדבר קודם אותיות יוֹסֵף יש אותיות ' טה נע ' שהם מספר דקל [134] שהוא התמר שנמשל בו יוסף הצדיק ע"ה ודומה לו שהוא גבוה מן הכל וגם זה יזכה לכך ולזה אמר כאן 'וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר' (משלי יא, כו) שיזכה לברכה הרמוזה בראש משביר הוא יוסף הצדיק ע"ה ששם למעלה מראש שמו יש מספר דקל שגם זה יהיה גבוה ועליון על הכל כבודו.

    כָּל הַמְלַמֵּד תּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, זוֹכֶה וּמְלַמְּדָהּ לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמַרְוֶה גַּם הוּא יוֹרֶא" (משלי יא, כה). נראה לי בס"ד נרמזה עולם הבא בתיבת הוּא שכל דבר נעלם נקרא 'הוּא' ועולם הבא נעלמת לזה אמר 'גַּם הוּא' זו עולם הבא שהיא נעלמת יורה הוא שם. ומה שנאמר ' כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם וְעַל מַבּוּעֵי מַיִם יְנַהֲלֵם ' (ישעיה מט, י) נראה לי בס"ד נרמז עולם הבא באות מ"ם של 'יְנַהֲלֵם' שהיא מ"ם סתומה הרומזת לעולם הבא שמוקפת מארבע רוחות ולא כעולם הזה דצד הצפון פתוח ואמרו 'עַל מַבּוּעֵי מַיִם יְנַהֲלֵם' ששם הכל מים כלומר חסדים ואין שם דינים וגבורות. אי נמי 'מַבּוּעֵי מַיִם' אותיות מלוי של מים כזה מ" ם י ו " ד מ" ם שהם אותיות 'דומם' כלומר גם אחר שמת ונעשה דומם בקבר יחזור ויחיה וינהלם בעולם הבא.

    גְּדוֹלָה דֵּעָה שֶׁנִּתְּנָה בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת (שמואל א ב, ג) יש להקשות למה לא אמר בין שתי שמות שהם א־ל הוי־ה? ויש לומר רמז לפי דרכו עוד מעלה אחרת בדעה אשר יש למעלה ממנה והם שני אותיות 'לי' דהיינו למ"ד של א־ל ויו"ד של שם הוי־ה והם אותיות 'לי' שמורים על הקיום כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ספרי בהעלותך יא, טז) כל מקום שנאמר בו 'לי' קיים לעולם, ונמצא יש כאן שני שמות א־ל הוי־ה ושתי אותיות 'לי' של שתי שמות.

    כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דֵּעָה לַסּוֹף מִתְעַשֵּׁר (משלי כד, ד) קשה תיבת 'לַסּוֹף' נראה לשון יתר? ונראה לי בס"ד על דרך מעשה שהיה בסוחר שיש לו סחורה למכור, והביא לו הסרסור לוקח לקנות ממנו הסחורה ההיא לזמן ששה חדשים בריוח גדול חמשים למאה על הקרן ולא רצה למכור והלך זה וקנה מאחרים. אחר כך הביא לו אותו סרסור לוקח אחר וקנה ממנו אותה הסחורה בריוח עשרה למאה לזמן ששה חדשים ומכר לו. אחר כך אמר לו הסרסור למה ללוקח ראשון שהיה ריוח חמשים למאה לא מכרת ולזה נתרצית למכור בריוח עשרה למאה? אמר לו הראשון שקבל ליקח בריוח חמשים למאה אין זה קונה בשביל להרויח אלא בשביל לאכול הכל! כי איך יתכן שיוכל להרויח בערך זה? ומוכרח שיפסיד ויודע הוא שיפסיד ואיך יקנה? אלא ודאי רוצה לאכול הכל! אך השני קנה בערך שיוכל להרויח בו, נמצא זה קונה כדי להרויח הנה זה ודאי יפרע דמי הסחורה בזמנה וכן היה להם סוף דבר, זה אכל הכל וזה שלם במטבא. ולזה אמר כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דֵּעָה לַסּוֹף רצונו לומר שיתבונן על הסוף ולא יהיה נבהל בראותו ריוח גדול להשליך סחורותיו על קוצים וברקנים שיאכלו הכל ממנו הרי זה מִתְעַשֵּׁר. או יובן על פי מה שאמרו אם ראית סחורה בזול רוץ וקנה אותה שסופה להתייקר ומי שהוא בר דעת הוא מתנהג על פי הכלל הזה הנה היא לַסּוֹף רצונו לומר לאחרי זה מִתְעַשֵּׁר שירויח. ונראה לי עוד דַעַת ברבועו 'ד' דע דעת' [552] עולה תקנ"ב ונקודות קמ"ץ ופת"ח עם כולל שלהם מספר כ"ד הרי מספר עוֹשֵׁר [576]. ומה שאמר ' כָּל אָדָם שֶׁאֵין בּוֹ דַעַת אָסוּר לְרַחֵם עָלָיו ' הכונה על דרך מה שאמר בן סירא (בראשית רבה כב, ח) 'טב לביש לא תעביד וביש לא ימטי לך' [אל תעשה טוב לאדם רע, ורעה לא תבוא עליך]. ועל דרך זה הוא שאמר ' כָּל הַנּוֹתֵן פִּתּוֹ לְמִי שֶׁאֵין בּוֹ דֵּעָה יִסּוּרִין בָּאִין עָלָיו ' דהכונה הוא שמפרנס בביתו אדם שאין בו דעה שאין לו לב מבין להכיר בטובת בעל הבית המפרנסו סופו שישלם לבעל הבית רעה תחת טובה וכמו שנאמר גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ אוֹכֵל לַחְמִי הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב (תהלים מא, י) שסופו לעשות רע לאותו אדם שפרנסו ולזה אמר 'יִסּוּרִין בָּאִין עָלָיו' רצונו לומר באין עליו יסורין מזה האדם עצמו שהאכילו פתו שבודאי אחר כך ישלם לו רעה תחת טובה וכאשר נמצא כזאת בנסיון אצל כמה בני אדם.

    כָּל אָדָם שֶׁאֵין בּוֹ דֵּעָה לַסּוֹף גּוֹלֶה (ישעיה ה, יג) נראה בס"ד כי הדעת רמוז באות אל"ף שציורו וא"ו ושני יודי"ן אחת מכאן ואחת מכאן כן הדעת הוא דוגמת וא"ו של אות אל"ף שעומד בין חכמה ובינה שהם שני יודי"ן של אות אל"ף ולכן מי שאין בו דעת נפרד ממנו אות א' דְּ אָ דָם ונשאר דָּם שעולה מספר גּוֹלָה [44].

    כָּל בַּיִת שֶׁאֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה נִשְׁמָעִין בּוֹ בַּלַּיְלָה, אֵשׁ אוֹכַלְתּוֹ (איוב כ, כו). נראה בס"ד למוד תורה רמוז באות אל"ף לשון אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי (תהלים נה, יד) וכיון דאין נשמע לימוד תורה בבית, יחסר מספר אות 'אל"ף' [111] שהוא קי"א מן מספר 'בַּיִת' [412] וישאר מספר 'אֵשׁ' [301]. ומה שאמר בַּלַּיְלָה נראה דידוע שני אותיות באלפא ביתא רמוז בהם למוד תורה והם אות אל"ף ואות למ"ד ואמרתי בס"ד לימוד באתגלייא רמוז באות למ"ד שהוא גבוה ועליון על כל אותיות כן לימוד הנגלה כתיב ביה בְּרֹאשׁ הֹמִיּוֹת תִּקְרָא (משלי א, כא) וזה עיקר לימודו ביום אך לימוד באתכסייא שהוא סוד דעליו אמרו רבותינו ז"ל (סוכה מט:) מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר, זה רמוז באות אל"ף שיש בו רמז לכסוי והעלם כי 'אל"ף' בהפוך אתוון 'פלא' לשון כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר (דברים יז, ח) וכן לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ (דברים ל, יא) וזה ראוי להיות בלילה, ולכן על לימוד זה הרמוז באות אל"ף אמר שֶׁאֵין נִשְׁמָעִין בּוֹ דִּבְרֵי תּוֹרָה 'בַּלַּיְלָה'..

    5 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 92a · Sefaria

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 92, Amud Aleph, about 625 words in 24 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 24 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 129 words

      Opens “יִקְּבֻהוּ לְאוֹם״, וְאֵין לְאוֹם אֶלָּא עוּבָּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר:…”

    2. Segment 221 words

      Opens “עוּלָּא בַּר יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: מְנַקְּבִין אוֹתוֹ כִּכְבָרָה.…”

    3. Segment 331 words

      Opens “וְאִם לִמְּדוֹ, מָה שְׂכָרוֹ? אָמַר רָבָא אָמַר…”

    4. Segment 417 words

      Opens “אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: כׇּל הַמְלַמֵּד תּוֹרָה בְּעוֹלָם…”

    5. Segment 549 words

      Opens “אָמַר רָבָא: מִנַּיִין לִתְחִיַּית הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה?…”

    6. Segment 621 words

      Opens “אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל פַּרְנָס שֶׁמַּנְהִיג אֶת…”

    7. Segment 714 words

      Opens “וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: גְּדוֹלָה דֵּעָה, שֶׁנִּיתְּנָה בֵּין…”

    8. Segment 836 words

      Opens “וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: גָּדוֹל מִקְדָּשׁ שֶׁנִּיתַּן בֵּין…”

    9. Segment 918 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ: לְמִילְּתֵיהּ הָכִי נָמֵי, כִּדְעוּלָּא. דְּאָמַר…”

    10. Segment 1023 words

      Opens “וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ…”

    11. Segment 1118 words

      Opens “וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ…”

    12. Segment 1225 words

      Opens “וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל אָדָם שֶׁאֵין בּוֹ…”

    13. Segment 1333 words

      Opens “וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל הַנּוֹתֵן פִּיתּוֹ לְמִי…”

    14. Segment 1416 words

      Opens “וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל אָדָם שֶׁאֵין בּוֹ…”

    15. Segment 1535 words

      Opens “וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל בַּיִת שֶׁאֵין דִּבְרֵי…”

    16. Segment 1633 words

      Opens “וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל שֶׁאֵינוֹ מְהַנֶּה תַּלְמִידֵי…”

    17. Segment 1723 words

      Opens “וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל שֶׁאֵינוֹ מְשַׁיֵּיר פַּת…”

    18. Segment 1829 words

      Opens “וְהָאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל הַמְשַׁיַּיר פְּתִיתִים עַל…”

    19. Segment 1921 words

      Opens “וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל הַמַּחְלִיף בְּדִיבּוּרוֹ כְּאִילּוּ…”

    20. Segment 2012 words

      Opens “וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל הַמִּסְתַּכֵּל בְּעֶרְוָה, קַשְׁתּוֹ…”

    21. Segment 2124 words

      Opens “וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לְעוֹלָם הָוֵי קָבֵל וְקַיָּים.…”

    22. Segment 2232 words

      Opens “אָמַר רַבִּי טָבִי אָמַר רַבִּי יֹאשִׁיָּה: מַאי…”

    23. Segment 2331 words

      Opens “וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וְחוֹמֶר: וּמָה רֶחֶם שֶׁמַּכְנִיסִין…”

    24. Segment 2434 words

      Opens “תָּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ: צַדִּיקִים שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ…”

    Sages named on this page

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Sanhedrin 92a · Segment 5 — “…– לָעוֹלָם הַבָּא. רָבִינָא אָמַר מֵהָכָא: ״וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Sanhedrin 92a · Segment 2 — “…חֹר בְּדַלְתּוֹ״. וַאֲמַר אַבָּיֵי: כִּי אוּכְלָא דְקַצָּרֵי.

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Sanhedrin 92a · Segment 2 — “עוּלָּא בַּר יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: מְנַקְּבִין אוֹתוֹ כִּכְבָרָה. כְּתִיב הָכָא:…

    Encyclopedia entries citing this page

    Original text

    יִקְּבֻהוּ לְאוֹם״, וְאֵין לְאוֹם אֶלָּא עוּבָּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּלְאֹם מִלְּאֹם יֶאֱמָץ״. וְאֵין קַבֹּה אֶלָּא קְלָלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל״. וְאֵין בַּר אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נַשְּׁקוּ בַר פֶּן יֶאֱנַף״.

    the people [ leom ] shall curse him [ yikkevuhu ], but blessing shall be upon the head of one who provides” (Proverbs 11:26). And the term leom is referring to nothing other than fetuses, as it is stated: “Two nations are in your womb, and two peoples shall be separated from your bowels; and the one leom shall overcome the other leom ” (Genesis 25:23). And kabbo is referring to nothing other than curse, as it is stated in the statement of Balaam: “How can I curse one who is not cursed [ kabbo ] by God?” (Numbers 23:8). And bar is referring to nothing other than Torah, as it is stated: “Pay homage to bar lest He be angry” (Psalms 2:12), i.e., observe the Torah to avoid God’s wrath.

    עוּלָּא בַּר יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: מְנַקְּבִין אוֹתוֹ כִּכְבָרָה. כְּתִיב הָכָא: ״יִקְּבֻהוּ לְאוֹם״, וּכְתִיב הָתָם: ״וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתּוֹ״. וַאֲמַר אַבָּיֵי: כִּי אוּכְלָא דְקַצָּרֵי.

    Ulla bar Yishmael says: One perforates like a sieve a person who withholds halakha from a student. It is written here: “He who withholds bar , the people yikkevuhu ” (Proverbs 11:26), and it is written there: “And he bored [ vayyikkov ] a hole in its lid of it” (II Kings 12:10). And Abaye says: One perforates him like a launderers’ utensil used for sprinkling water on garments.

    וְאִם לִמְּדוֹ, מָה שְׂכָרוֹ? אָמַר רָבָא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: זוֹכֶה לִבְרָכוֹת כְּיוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר״. וְאֵין מַשְׁבִּיר אֶלָּא יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְיוֹסֵף הוּא [הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא] הַמַּשְׁבִּיר לְכׇל עַם הָאָרֶץ״.

    And if one teaches the student halakha rather than withholding it, what is his reward? Rava says that Rav Sheshet says: He is privileged to receive blessings like Joseph, as it is stated at the end of that verse: “But blessing shall be upon the head of one who provides [ mashbir ]” (Proverbs 11:26). And mashbir is referring to no one other than Joseph, as it is stated: “And Joseph was the governor of the land, and he was the provider [ hamashbir ] to all the people of the land” (Genesis 42:6).

    אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: כׇּל הַמְלַמֵּד תּוֹרָה בְּעוֹלָם הַזֶּה, זוֹכֶה וּמְלַמְּדָהּ לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמַרְוֶה גַּם הוּא יוֹרֶה״.

    Rav Sheshet says: Anyone who teaches Torah in this world is privileged and teaches it in the World-to-Come, as it is stated: “And he who satisfies abundantly [ umarveh ] shall be satisfied himself [ yoreh ]” (Proverbs 11:25). Rav Sheshet interprets the verse homiletically: By transposing the letters of the word marveh : Mem , reish , vav , heh , one arrives at the word moreh , meaning teaches. The verse means that one who teaches [ moreh ] will teach [ yoreh ] in the future as well.

    אָמַר רָבָא: מִנַּיִין לִתְחִיַּית הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה? שֶׁנֶּאֱמַר: ״יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת״. ״יְחִי רְאוּבֵן״ – בָּעוֹלָם הַזֶּה, ״וְאַל יָמֹת״ – לָעוֹלָם הַבָּא. רָבִינָא אָמַר מֵהָכָא: ״וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם״. רַב אָשֵׁי אָמַר מֵהָכָא: ״וְאַתָּה לֵךְ [לַקֵּץ] וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין״.

    The Gemara returns to the topic of the source for resurrection in the Torah. Rava says: From where is resurrection of the dead derived from the Torah? It is derived from a verse, as it is stated: “Let Reuben live and not die, in that his men become few” (Deuteronomy 33:6). This is interpreted: “Let Reuben live” in this world “and not die” in the World-to-Come. Ravina says that resurrection is derived from here: “And many of those who sleep in the dust of the earth shall awaken, some to everlasting life, and some to reproaches and everlasting disgrace” (Daniel 12:2). Rav Ashi says proof is derived from here: “But go you your way until the end be; and you shall rest, and arise to your lot at the end of days” (Daniel 12:13).

    אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל פַּרְנָס שֶׁמַּנְהִיג אֶת הַצִּבּוּר בְּנַחַת, זוֹכֶה וּמַנְהִיגָם לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם וְעַל מַבּוּעֵי מַיִם יְנַהֲלֵם״.

    § Rabbi Elazar says: Any communal leader who leads the community calmly, without anger and honestly, is privileged and leads them in the World-to-Come, as it is stated: “For he that has compassion upon them will lead them, even by the springs of water shall he guide them” (Isaiah 49:10). Just as he led them in this world, so too will he guide them in the World-to-Come.

    וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: גְּדוֹלָה דֵּעָה, שֶׁנִּיתְּנָה בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי אֵל דֵּעוֹת ה׳״.

    The Gemara proceeds to cite additional statements of Rabbi Elazar relating to recommended conduct. And Rabbi Elazar says: Great is knowledge, as it was placed between two letters, two names of God, as it is stated: “For a God of knowledge is the Lord” (I Samuel 2:3).

    וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: גָּדוֹל מִקְדָּשׁ שֶׁנִּיתַּן בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״פָּעַלְתָּ ה׳ מִקְּדָשׁ ה׳ כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ״. מַתְקֵיף לַהּ רַב אַדָּא קַרְחִינָאָה: אֶלָּא מֵעַתָּה, גְּדוֹלָה נְקָמָה שֶׁנִּיתְּנָה בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, דִּכְתִיב: ״אֵל נְקָמוֹת ה׳ אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיַע״!

    And Rabbi Elazar says: Great is the Holy Temple, as it too was placed between two letters, two names of God, as it is stated: “The place in which to dwell that You have made, Lord, the Temple, Lord, which Your hands have prepared” (Exodus 15:17). Rav Adda Karḥina’a objects to the explanation that being placed between two names of God accords significance. If that is so, the same should hold true for vengeance. Shall one say: Great is vengeance, as it was placed between two letters, as it is written: “God of vengeance, Lord, God of vengeance shine forth” (Psalms 94:1)?

    אֲמַר לֵיהּ: לְמִילְּתֵיהּ הָכִי נָמֵי, כִּדְעוּלָּא. דְּאָמַר עוּלָּא: שְׁתֵּי הוֹפָעָיוֹת הַלָּלוּ לָמָּה? אַחַת לְמִידָּה טוֹבָה, וְאַחַת לְמִדַּת פּוּרְעָנוּת.

    Rabbi Elazar said to him: In its context, indeed, vengeance is great, in accordance with the statement of Ulla. As Ulla says with regard to these two appearances: “O Lord, God to Whom vengeance belongs; God to Whom vengeance belongs, appear” (Psalms 94:1), and: “He appeared from Mount Paran” (Deuteronomy 33:2), why are both necessary? One, the second verse, is necessary for the attribute of divine good, with which God gave the Torah at Sinai, and one, the first verse, is necessary for the attribute of divine punishment, with which God exacts vengeance against the enemies and oppressors of the Jewish people.

    וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דֵּעָה, כְּאִילּוּ נִבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו, שֶׁזֶּה נִיתַּן בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, וְזֶה נִיתַּן בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת.

    And Rabbi Elazar says: With regard to any person in whom there is knowledge, it is as though the Temple was built in his days, as this, knowledge, was placed between two letters and that, the Temple, was placed between two letters.

    וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דֵּעָה, לְסוֹף מִתְעַשֵּׁר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ כׇּל הוֹן יָקָר וְנָעִים״.

    And Rabbi Elazar says: Any person in whom there is knowledge ultimately becomes wealthy, as it is stated: “And by knowledge are the chambers filled with all precious and pleasant riches” (Proverbs 24:4).

    וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל אָדָם שֶׁאֵין בּוֹ דֵּעָה אָסוּר לְרַחֵם עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי לֹא עַם בִּינוֹת הוּא עַל כֵּן לֹא יְרַחֲמֶנּוּ עֹשֵׂהוּ וְיֹצְרוֹ לֹא יְחֻנֶּנּוּ״.

    And Rabbi Elazar says: With regard to any person in whom there is no knowledge, it is prohibited to have mercy upon him, as it is stated: “For it is a people of no understanding; therefore its Maker will have no mercy on them, and its Creator will show them no favor” (Isaiah 27:11). If God has no mercy upon them, all the more so should people not show them mercy.

    וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל הַנּוֹתֵן פִּיתּוֹ לְמִי שֶׁאֵין בּוֹ דֵּעָה, יִסּוּרִין בָּאִין עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לַחְמְךָ יָשִׂימוּ מָזוֹר תַּחְתֶּיךָ אֵין תְּבוּנָה בּוֹ״. וְאֵין מָזוֹר אֶלָּא יִסּוּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּרְא אֶפְרַיִם אֶת חׇלְיוֹ וִיהוּדָה אֶת מְזֹרוֹ״.

    And Rabbi Elazar says: With regard to anyone who gives his bread to one without knowledge, afflictions befall him, as it is stated: “They who eat your bread will place mazor under you, in whom there is no discernment” (Obadiah 1:7). And mazor means nothing other than afflictions, based on the parallel with another verse, as it is stated: “And Ephraim saw his sickness and Judah his wound [ mezoro ]” (Hosea 5:13). This indicates that one who gives his bread to one without discernment will ultimately fall ill.

    וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל אָדָם שֶׁאֵין בּוֹ דֵּעָה, לְסוֹף גּוֹלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי דָעַת״.

    And Rabbi Elazar says: Any person in whom there is no knowledge is ultimately exiled, as it is stated: “Therefore my people are exiled, for lack of knowledge” (Isaiah 5:13).

    וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל בַּיִת שֶׁאֵין דִּבְרֵי תוֹרָה נִשְׁמָעִים בּוֹ בַּלַּיְלָה, אֵשׁ אוֹכַלְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כׇּל חֹשֶׁךְ טָמוּן לִצְפּוּנָיו תְּאׇכְלֵהוּ אֵשׁ לֹא נֻפָּח יֵרַע שָׂרִיד בְּאׇהֳלוֹ״. אֵין שָׂרִיד אֶלָּא תַּלְמִיד חָכָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר ה׳ קֹרֵא״.

    And Rabbi Elazar says: With regard to any house in which there are no matters of Torah heard at night, the fire of Gehenna consumes it, as it is stated: “All darkness is laid up for his treasures, a fire not fanned shall consume him; it shall go ill with a sarid in his tent” (Job 20:26). Sarid is referring to no one but a Torah scholar, as it is stated: “And among the seridim , those whom the Lord shall call” (Joel 3:5). A house that is dark at night and in which no Torah is heard will be consumed by a fire that does not require fanning with a bellows, the fire of Gehenna.

    וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל שֶׁאֵינוֹ מְהַנֶּה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִנְּכָסָיו, אֵינוֹ רוֹאֶה סִימַן בְּרָכָה לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֵין שָׂרִיד לְאׇכְלוֹ עַל כֵּן לֹא יָחִיל טוּבוֹ״. אֵין ״שָׂרִיד״ אֶלָּא תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר ה׳ קֹרֵא״.

    And Rabbi Elazar says: Anyone who does not benefit Torah scholars from his property never sees a sign of blessing, as it is stated: “None of his food shall remain [ sarid ]; therefore his prosperity shall not endure” (Job 20:21). Sarid is referring to no one but Torah scholars, as it is stated: “And among the seridim , those whom the Lord shall call.” No prosperity will come to one who does not share his food with a Torah scholar.

    וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל שֶׁאֵינוֹ מְשַׁיֵּיר פַּת עַל שֻׁלְחָנוֹ, אֵינוֹ רוֹאֶה סִימַן בְּרָכָה לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֵין שָׂרִיד לְאׇכְלוֹ עַל כֵּן לֹא יָחִיל טוּבוֹ״.

    And Rabbi Elazar says: Anyone who does not leave bread on his table at the end of his meal indicating his gratitude to God for providing him more than enough never sees a sign of blessing, as it is stated: “None of his food shall remain; therefore his prosperity shall not endure.”

    וְהָאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל הַמְשַׁיַּיר פְּתִיתִים עַל שֻׁלְחָנוֹ כְּאִילּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָעֹרְכִים לַגַּד שֻׁלְחָן וְהַמְמַלְאִים לַמְנִי מִמְסָךְ״! לָא קַשְׁיָא: הָא דְּאִיכָּא שְׁלֵימָה בַּהֲדֵיהּ, הָא דְּלֵיכָּא שְׁלֵימָה בַּהֲדֵיהּ.

    The Gemara asks: But doesn’t Rabbi Elazar say: With regard to anyone who leaves pieces of bread on his table, it is as if he worships idols, as it is stated: “Who prepare a table for Fortune [ Gad ] and offer blended wine for Destiny” (Isaiah 65:11). The people would leave pieces of bread on the table as an offering to the constellation Gad , which they believed influences the fortune of the home. This practice was a form of idol worship. The Gemara answers: This apparent contradiction is not difficult: This case, where leaving pieces of bread is a form of idol worship, applies when there is a whole loaf together with the pieces, as the addition of the pieces is clearly for idol worship; that case, where failure to leave bread on the table is criticized, applies when there is no whole loaf together with the pieces.

    וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל הַמַּחְלִיף בְּדִיבּוּרוֹ כְּאִילּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. כְּתִיב הָכָא: ״וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ״, וּכְתִיב הָתָם: ״הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים״.

    And Rabbi Elazar says: With regard to anyone who amends the truth in his speech, it is as though he worships idols. As, it is written here, in the verse where Jacob sought to resist taking his father’s blessing from Esau: “And I shall seem to him a deceiver [ metate’a ]” (Genesis 27:12), and it is written there with regard to idol worship: “They are vanity, the work of deception [ tatuim ]” (Jeremiah 10:15).

    וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל הַמִּסְתַּכֵּל בְּעֶרְוָה, קַשְׁתּוֹ נִנְעֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עֶרְיָה תֵעוֹר קַשְׁתֶּךָ״.

    And Rabbi Elazar says: With regard to anyone who looks at nakedness [ erva ], his bow is emptied, i.e., he will be robbed of his potency, as it is stated: “Your bow is stripped bare [ erya ]” (Habakkuk 3:9).

    וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לְעוֹלָם הָוֵי קָבֵל וְקַיָּים. אָמַר רַבִּי זֵירָא: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא, בַּיִת אָפֵל אֵין פּוֹתְחִין לוֹ חַלּוֹנוֹת לִרְאוֹת נִגְעוֹ. שְׁמַע מִינַּהּ.

    And Rabbi Elazar says: Forever be in the dark, i.e., anonymous, and you will continue to exist. Rabbi Zeira says: We learn a similar idea in a mishna as well ( Nega’im 2:3): In a dark house, one does not open windows to illuminate it in order to see whether or not its blemish is leprosy, and the house retains the presumptive status of ritual purity. Those matters that are obscured are allowed to continue. The Gemara affirms: Conclude from that mishna that this is so.

    אָמַר רַבִּי טָבִי אָמַר רַבִּי יֹאשִׁיָּה: מַאי דִּכְתִיב ״שְׁאוֹל וְעֹצֶר רָחַם אֶרֶץ לֹא שָׂבְעָה מַּיִם״? וְכִי מָה עִנְיַן שְׁאוֹל אֵצֶל רֶחֶם? אֶלָּא לוֹמַר לְךָ: מָה רֶחֶם מַכְנִיס וּמוֹצִיא, אַף שְׁאוֹל מַכְנִיס וּמוֹצִיא.

    § The Gemara returns to the topic of the source for resurrection in the Torah. Rabbi Tavi says that Rabbi Yoshiya says: What is the meaning of that which is written: “There are three that are never satisfied… the grave, and the barren womb, and earth that does not receive sufficient water” (Proverbs 30:15–16)? And what does a grave have to do with a womb? Rather, they are juxtaposed to say to you: Just as a womb takes in and gives forth, so too a grave takes in and also gives forth, with the resurrection of the dead.

    וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וְחוֹמֶר: וּמָה רֶחֶם שֶׁמַּכְנִיסִין בּוֹ בַּחֲשַׁאי, מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת; שְׁאוֹל שֶׁמַּכְנִיסִין בּוֹ בְּקוֹלוֹת, אֵינוֹ דִּין שֶׁמּוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת? מִיכָּן תְּשׁוּבָה לָאוֹמְרִין: אֵין תְּחִיַּית הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה.

    And are these matters not inferred a fortiori : If with regard to a womb, into which one introduces the embryo in secret, one removes the baby from it accompanied by the loud sounds of the woman crying out during childbirth, then with regard to the grave, into which one introduces the corpse with sounds of wailing and mourning the dead, is it not right that one removes from it the resurrected dead accompanied by the loud sounds of the resurrected multitudes? From here there is a response to those who say: There is no resurrection of the dead derived from the Torah.

    תָּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ: צַדִּיקִים שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחְיוֹתָן אֵינָן חוֹזְרִין לַעֲפָרָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלִַים קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ כׇּל הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירוּשָׁלָיִם״. מָה קָדוֹשׁ לְעוֹלָם קַיָּים – אַף הֵם לְעוֹלָם קַיָּימִין.

    The school of Eliyahu taught: The righteous whom the Holy One, Blessed be He, is destined to resurrect do not return to their dust, as it is stated: “And it shall come to pass, that he who remains in Zion and he who remains in Jerusalem shall be called holy, anyone who is written unto life in Jerusalem” (Isaiah 4:3). Just as the Holy One exists forever, so too will they exist forever.