Sanhedrin 8b

וחכ"א תבעו ממון כו' ברייתא היא:

תבעו ממון תחילה דלא בא לידון בעדים אלא על פיו ולהפסידה כתובתה מודינן דבשלשה:

תבעו נפשות תחילה דאמר להביא עדים:

אפילו ממון כגון אם לא מצא עדים ואמר דונו לי מיהא להפסידה כתובה אעפ"כ בעינן עשרים ושלשה משום כבוד ראשונים:

אלא לעולא דאמר רבנן ללעז חיישי שמא ישמעו עדים ויבואו תבעו ממון בשלשה היכי משכחת לה לעולם עשרים ושלשה לרבנן בעינן משום דחוששין ללעז:

והזימום דתו ליכא למיחש ללעז דאיגלי מילתא דאהני סהדי סמיך והני סהדי שקרי נינהו ואפילו להפסידה כתובתה לא מהימני דהשתא בתר סהדי שקרי קא מהדר ושקורי קמשקר ובעי למיתב מאה סלע לאב ולו תהיה לאשה ותבעו ממון דקאמרי רבנן אתביעת מאה סלע שהאב תובע קאי והכי קאמר בא האב לגבות ממון מבעל שנמצא כבר שקרן בשלשה דהזמנה אחריתי היא ואפילו כבוד ראשונים ליכא למימר הכא דדינא אחרינא הוא דמעיקרא בעל הוה תובע והשתא אב קא תבע:

ובמקום דאיכא דיני נפשות כלומר וכל היכא דאיכא למיחש לנפשות כגון בתחילת הדין אפילו אין לו עדים יש לחוש שמא ישמעו ויבואו עדים עשרים ושלשה בעי ואית דמפרשי כל תביעת ממון דהא שמעתתא אמאה כסף דאב תבע לבעל ואי אפשר לומר כן דהא לא מחייב בעל מאה סלעים אא"כ הביא עדים והוזמו דכל זמן שלא הביא עדים נאמן אף להפסידה כתובה כדפרישית לעיל ואי בשהוזמו עדיו מיירי מתניתין תו ליכא למימר חוששין ללעז ועוד מדגרסינן בתירוצא דרב חייא בר אבין בא לגבות ממון מבעל דפריש דרבי חייא להאי תבעו ממון אמאה סלע מכלל דעד השתא הוה שמעינן תבעו ממון אבעל ואיהו תבע להפסיד כתובה:

אביי אמר אי בשלא הביא עדים דכולי עלמא חוששין ללעז ובעינן עשרים ושלשה דילמא שמעי סהדי ואתו ומדבעינן עשרים ושלשה ברישא אפילו ממון בעשרים ושלשה דחוששין לכבודן של ראשונים והכא בפלוגתא דמתניתין כגון שהביא עדים בתחילת הזמנתו לדין דתו ליכא למיחש סהדי אחריני והני אמרי באפי תלתא דהתרו בה מיתה סתם ולא הזכירו לה סקילה כדין נערה המאורסה רבי מאיר סבר תו ליכא הכא דיני נפשות ובהני שלשה סגי למידן דיני ממונות דכתובה דכי נמי יוזמו ישלם מאה כסף ורבנן סברי כיון דאתרו ביה מיתה דיני נפשות איכא ומיקטלא והאי תנא הוא וכו' וברייתא דקתני לרבנן תבעו ממון בשלשה כדתרצה רב חייא בר אבין:

מיתיבי כו' בשלמא לרבה תבעו ממון תחלה כלומר דלא איכניף לדיני נפשות:

והביא האב עדים והזימום קודם גמר הדין דהשתא ליכא מיתה בזוממין בא לגבות ממון בג' דליכא למיחש ללעז שמא יבואו עדים אחרים ויצטרכו להוסיף דכיון דהוזמו ודאי סהדי שקרי נינהו ובמקום דאיכא נפשות כלומר שיכול לבא לידי נפשות שלא הוזמו אלא הוכחשו בעי כ"ג ותבעו נפשות ה"פ תבעו ממון שיכול לבא לידי נפשות וניחא לפירוש רבינו תם הא דאיצטריך לאביי למימר דכ"ע חוששין ללעז דכולה סוגיא איירי כשהוכחשו עדי הבעל או לא כוונו עדותן ומשום דחוששין ללעז הוי בכ"ג לרבנן דאיכא חששא דלעז דשייכא מיתה בהתראה סתם דשמא יצטרכו להוסיף אבל לפירוש הקונטרס הכי נמי הוה מצי למימר דכ"ע אין חוששין ללעז אפ"ה הוי לרבנן בעשרים ושלשה וי"מ לפי' הקונטרס דלהכי נקט דכ"ע חוששין ללעז משום רבותא דר' מאיר דאע"ג דחוששין ללעז הוי לר' מאיר בשלשה כיון דליכא למיחש לסהדי אחריני ומיהו קשה לפר"ת למאי דמסיק פלוגתא דמתניתין בפלוגתא דבן זכאי דהשתא מוציא שם רע דרבי מאיר דאמר בשלשה הוי תביעת מאה כסף דקתבע אב ומוציא שם רע בעשרים ושלשה דרבנן היינו בחיוב מיתת האשה ולא בתביעת ממון דאין עדותן בטלה בהכחשת בדיק' לרבנן ועוד דמשמע דקאי אהא דאמר דכולי עלמא חוששין ללעז ואי חוששין ללעז כי איתכחוש נמי ליהוי בכ"ג לרבי מאיר שמא יבואו עדים אחרים ויצטרכו להוסיף ויהיה לעז ומיהו יש ליישב כדמוקי כגון דאיתכחיש בבדיקות איירי נמי שהכחישו אח"כ עדי האב הכחשה גמורה דהשתא לא מקטלא נמי לרבנן ואפ"ה הוו בכ"ג דאיכא למיחש לסהדי אחריני ואע"ג דהני אחריני נמי יהיו מוכחשין בבדיקות מ"מ מיקטלא לרבנן דהכחשה דבדיקות לאו הכחשה היא ולר"מ הוה הכחשה ואין להקשות לפר"ת לאביי ולכולהו אמוראי דלקמן דלא מיחייב מיתה לר"מ היכי מיחייב ק' כסף הא קיי"ל בכתובות דלא מיחייב ק' סלע היכא דלא מצי למיתי לידי חיוב סקילה דאמר בפרק נערה (כתובות דף מד:) המוציא שם רע על הקטנה פטור כיון דלא מצי למיקיימא אם אמת היה הדבר וסקלו ויש לומר דמהאי טעמא לא ממעטינן אלא קטנה דלאו בת עונשין כלל אבל נראה דוחק מה שפירש ר"ת דהכחשה בלא הזמה מחייב ק' סלעים וצ"ל לפר"ת שהיא מותרת לבעלה כשלא כוונו עדותן או כשהוכחשו דאי לאו הכי היכי מחייב ק' סלעים הא לא קרינן ביה (דברים כ״ב:י״ט) ולו תהיה לאשה ויש ללמוד מכאן דאי אתו עדים ואמרו אשת פלוני זנתה דבעי דרישה וחקירה לאוסרה על בעלה וסברא הוא דלא גרע מגזלות וחבלות ובירושלמי מצא רשב"א פלוגתא דאמוראי דאיכא דמפרש פלוגתא לענין כתובה כדמפרש בקונטרס ואיכא דמפרש לענין ק' סלע כדמפרש רבינו תם:

חוששין ללעז וחוששין לכבודן של ראשונים אע"ג דחוששין ללעז אכתי נפקא לן במאי דחוששין לכבודן של ראשונים שהביא הבעל עדים שזינתה והביא האב עדים והזימום וה"ה דהוה מצי למימר אין חוששין לכבודן של ראשונים אבל אין לפרש מדחוששין ללעז כ"ש דחוששין לכבוד של ראשונים כדמוכח מדרבא חדא מה ענין זה אצל זה ועוד דהא לעולא דחוששין רבנן ללעז ולכבודן של ראשונים לא חיישינן דהיכא דהבעל הביא עדים והביא האב עדים והזימום אמרי רבנן בא לגבות ממון בג' וא"ת אביי ושאר אמוראי דלקמן היכי מוקמי שתבעו ממון בשלשה דלדידהו ליכא לאוקמי כגון שהביא הבעל עדים שזינתה והביא האב עדים והזימום כדמוקי לעיל כיון דסברי רבנן דכולי עלמא חוששין לכבודן של ראשונים ויש לומר דלדידהו תבעו ממון היינו שלא התרו בה כלל דליכא מיתה אלא ממון ובקונטרס פירש דמוקי לה כרבא ורבי חייא שהביא הבעל עדים שזינתה והאב הביא עדים והזימום וליכא למיחש לכבודם של ראשונים דדינא אחרינא הוא דמעיקרא הוה בעל תובע ונראה דוחק:

בעדה ועדים ובהתראה ומסית נמי צריך עדה אלא משום דכתיב (במדבר ל״ה:כ״ה) והצילו העדה ומסית אין מהפכין בזכותו שאין טוענין למסית אבל לענין עשרים ושלשה דרשינן מהאי קרא דאין סברא לחלק בין מסית לשאר חייבי מיתות ועדים והתראה נמי צריך במסית אלא משום שמכמינין לו עדים וגם אין מתרין בו בפירוש אלא אומרים לו היאך נניח אבינו שבשמים ונעבוד עצים ואבנים כדתניא פרק ד' מיתות (לקמן סנהדרין דף סז.):

באשה חבירה וכגון דאמר שבעל וחזר ובעל דאי לאו הכי מתוך שאין נהרגין שיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו אף היא אינה נהרגת כדאמרינן בריש היו בודקין (לקמן סנהדרין דף מא.):

דהא מתחלה כולהו כי הדדי יתיבו ולא דייני הני עד דמתכנשי כולהי ומותבי עליה דעולא מיהא דתניא וחכ"א תבעו ממון בג' תבעו נפשות בכ"ג בשלמא לרבא הכי קתני תבעו ממון תחלה בשלשה תבעו נפשות בתחלה ואתכנשו כ' [ושלשה] אע"ג דא"ל דונו לי דיני ממונות כיון דאתכנשו בתחלה אע"ג דאיבדרו לא דייני אפילו ממונות אלא בכ"ג קשיא לעולא ופריק רבא מתניתא כגון שהביא הבעל עדים שזינתה ונמצאו זוממין בא לגבות ממון מבעל בשלשה ובמקום דאיכא תביעת נפשות בכ"ג אביי אמר כולי עלמא חיישינן ללעז וכגון שלא התרו בה (כולי עלמא חיישינן ללעז וכגון שלא התרו בה) באיזו מיתה נהרגת אלא התרו בה סתם. ר' מאיר סבר לה כר' יהודה דאמר אינה נהרגת עד שיודיעוהו באיזו מיתה נהרגת וכיון שאין שם דין מיתה ג' דיי. וחכמים סברי כיון שהתרו בה במיתת ב"ד דיי הלכך דיני נפשות הן בכ"ג. פי' דרב פפא ודרב אשי

כבר בארנו במשנה במה שנאמר בה מוציא שם רע בשלשה שנתבלבלו בפירושו המפרשים ושגדולי הרבנים פירשוה באומר פתח פתוח מצאתי שנאמן להפסידה כתובתה ומפרשים כל הסוגיא בתביעת ממון אם לבעל בהפסד כתובתה אם לאב בהעמדת כתובתה בחזקתה ובמאה כסף והרי אין כאן אלא תביעת ממון וחכמים אומרים בעשרים ושלשה הואיל ואפשר לבא לידי נפשות שאפשר שעל ידי כן יבאו עדים שזינתה ומצד שיש דברים בסוגיא זו שנראים כסותרים פירוש זה צריך לבאר ולישב עליו באור הסוגיא והוא שהקשו בגמ' מה לנו אם אפשר לבא לידי דיני נפשות הואיל ועכשיו מיהא אין כאן אלא תביעת ממון ובאו בה תחילה מטעם חוששין ללעז ר"ל לעז בית דין שמאחר שאינו מכנף אלא שלשה הואיל ומ"מ הרי הוא כמוציא קול שזנתה שמא יבואו עדים ויצטרכו להוסיף עד עשרים ושלשה ויאמרו שלתביעת ממון הראשונה הם מתקבצין ומפקפקין בראשונים שמא נפסלו ולהסתיר פסולם הם מקבצים עד עשרים ושלשה כדי שיראה כמקבצין לדיני נפשות וי"מ לשיטת חוששין ללעז על האשה שמא מתוך שבני אדם נושאין ונותנין בה יבואו עדים ויעידו על הדרך שבארנו במשנה ואח"כ פירשו שבזו אף חכמים מודים שאין חוששין בה אלא שמשנתינו בשאמר הבעל להביא עדים שזנתה ונתקבצו עשרים ושלשה ולא מצא עדים ונתפזרו והלכו להם והוא חוזר לטענת הפסד כתובה מטעם פתח פתוח מצאתי ועל זה הוא אומר שמכיון שנתקבצו כלם אין מתפרדין בדין זה אע"פ שניתק מנפשות לממון מכבודן של ראשונים והקשו לדעת ראשון מברייתא שאמרו בה תבעו ממון בשלשה תבעו נפשות בעשרים ושלשה בשלמא לרבא כך פירשו תבעו ממון תחלה כלומר שאינו בא אלא להפסידה כתובתה בשלשה ואין חוששין ללעז תבעו נפשות תחלה ונתפזרו והוא חוזר לתביעת ממון ר"ל להפסד כתובה בעשרים ושלשה שכבודן של ראשונים אחר שנתקבצו שם אלא לעולא שחושש ללעז הרי אף תבעו ממון תחלה בעשרים ושלשה מחשש לעז ופירשו לדעת חכמים שכל שבתחלת הדין הואיל ואפשר לבא לידי נפשות חוששין ללעז ומה שאמרו בבריתא לדעת חכמים תבעו ממון בשלשה נפשות בעשרים ושלשה ולדעתך אף תבעו ממון צריך עשרים ושלשה מחשש לעז כך פירושו תבעו ממון האב לבעל כגון שהביא הבעל עדי זנות והוזמו ובא האב להעמיד כתובתה בחזקתה ולגבות מאה כסף ואמר שדין זה בשלשה שהרי חשש לעז אין כאן שכבר הוזמו העדים וכן אין כאן כבוד ראשונים שהרי דין אחר הוא ולהפסידה כתובתה אינו נאמן שכל שמחזר אחר עידי שקר טורח הוא בסעודה ומפסיד אבל במקום שיש חשש דיני נפשות כגון תחלת הדין בעשרים ושלשה ואח"כ פירשוה במחלוקות אחרות שלדעת ר' מאיר אין שם דיני נפשות ולדעת חכמים יש בהן דיני נפשות כגון שהעדים לא התרו בה באיזו מיתה או שלא התרו בה כלל אלא שהיא אשה חברה ותירוצים אחרים בכיוצא באלו:

וכבר בארנו במשנה שיש לדחות פי' זה מצד שלא נקרא מוציא שם רע אלא בטוען שזנתה ושנתברר לו ואלו עדיו ובא האב והזימם ומתוך כך פירשוה אחרוני הרבנים בדין זה ותביעת ממון זה פירושו על תביעת האב במאה כסף שכבר הוזמו עידי הבעל ונסקלו והאב תובע מאה כסף ושאלו לדעת חכמים מה לנו אם היה שם דיני נפשות אחר שעכשיו אין בה אלא דיני ממונות ופירשוה תחלה מחשש לעז ואנו מפרשין לשטה זו שמא יביא הבעל עדים אחרים מכוונים בעדותם ויצטרכו להוסיף עד כ"ג כמו שהתבאר ואל תפקפק לומר האיך נאמין עדים שהוא מביא אחר שמצאונוהו מחזר על השקרנים שכל שהביא עדים והוזמו ואח"כ חוזר ומביא על אותה טענה בעצמה והוזמו אפילו מאה כתות והוזמו כלן והביא כת אחרונה מכוונת דנין על פיה שאם הוא הוחזק לא הוחזקו אלו הבאים עכשיו ומ"מ בעלי פירוש זה מפרשים דבר זה בשטה אחרת כמו שיתבאר בסמוך ואח"כ פירשו שאין דעתם בחשש זה כלל אלא מכבודן של ראשונים כגון שנתקבצו לדון את המוזמים ונתפזרו להקביל פני מלך או לסבה אחרת ונשארו קצתם וזה תובעם לדון לו מיהא מאה כסף שהוא בשלשה והם סוברים שאחר שלא נתפזרו אלא לסבה ועתידין לחזור אין זה כבודם לדון בדין זה כלל אף בצד ממון שבו אלא בכלם והקשו מבריתא שאמרו בה לדעת חכמים תבעו ממון בשלשה שלדעת כבוד ראשונים ניחא כגון שכבר הוזמו עידי הבעל ולא נסקלו שאם בא לתבוע מאה כסף תחלה ואינו בא להשתדל על הריגת המוזמים דנין בשלשה ואם תובע נפשות תחלה ונתפזרו אף ממון בעשרים ושלשה לכבוד ראשונים שדעתם לחזור ותבעו נפשות הוא כגון שעדין לא נסקלו ונתפזרו ותובע מן הנשארים לדונו בתביעת מאה כסף אבל אם מחשש לעז אתה בא אפילו נסקלו יש לחוש שמא יביא אחרים ותירצו שאף עולא שחשש ללעז לא אמרה אלא בשלא נסקלו שיש לחוש שזה משתדל בהצלתם ולהזים את המזימים ופירשו הברייתא תבעו ממון גרידא כגון שנסקלו בשלשה ואין חוששין עוד ללעז שמכיון שנסקלו כבר נתפרסם הדבר הא תבעו נפשות כגון שלא נסקלו עדין אף הממון אינו נגבה אלא בכ"ג שמא יבא לידי נפשות ויבטל הדין ואח"כ פירשוה בדברים שלדעת ר' מאיר אין שם דיני נפשות ולדעת חכמים יש בהם דיני נפשות כמו שאמרנו תחלה ומ"מ בעלי פירוש זה פירשו תחלה בחוששין ללעז בשלא הוזמו עידי הבעל אלא שהוכחשו בבדיקות או בחקירות ותבע האב מאה כסף הואיל והוכחשו וחשש הלעז שמא יביא עדים מכוונים יותר וטעם כבוד הראשונים בשהוזמו ונתקבצו ונתפזרו על הדרך שפירשנו וקושיית הבריתא כך היא בשלמא לרבא שטענתו בכבוד הראשונים פירוש הבריתא תבעו ממון כגון שלא הוזמו בשלשה תבעו נפשות כגון שהוזמו אף הממון בעשרים ושלשה אלא לטעם חשש הלעז אף בתבעו ממון האיך הוא בשלשה ופי' הבריתא לדעתו בשהוזמו ואין עוד חשש לעז שאין אדם מחזר אחר עדים שקרים ויש לו מכוונים והלכך בא לתבוע ממון בשלשה ואם בא לתבוע נפשות בעשרים ושלשה:

ומה שיש לנו לערער על פירוש זה והיא הסבה שהצריכתנו לכתבו הוא שכל שהוכחשו עידי הבעל ולא נתכוין עדותם אין זה הוצאת שם רע להתחייב במאה כסף ולא עוד אלא שלא נתברר עדין שאינו שם רע אלא שבזו פירשו קצת חכמים לדעתם כגון שבעל ודם בסדינו וטען שלא מצא לה בתולים והביא עדים שזנתה ואם נמצאת עדותם מכוונת ודאי נסקלת על ידם ודם מעלמא אתי אבל מכיון שהוכחשו וסדין מוכיח נתברר שמוציא שם רע הוא ויש שפרשו לדעת זו שעידי הבעל כוונו עדותם יפה והביא האב עדים להזים ואותם מזימים לא כוונו עדותם יפה והוכחשו בבדיקות או בחקירות וכיון שהוזמו עידי הבעל אע"פ שאינה הזמה גמורה ואין נהרגין מ"מ נתברר שאינו שם רע ועדות בעל בטל לגמרי ואף זה אינו מספיק לגמרי אלא שגדולי הדורות שלפנינו כתבוה ולענין פסק אין חוששין ללעז ולא לכבוד ראשונים וכל שבתביעת ממון דנין אותו בשלשה כל אחד מן הפירושים לפי שיטתו אלא שגדולי המחברים פסקו כחכמים כמו שנתבאר:

ראיתי בתלמוד המערב דברים הנראין שבתביעת מאה כסף הדברים מתפרשים ואף אם יתפרשו לענין הכתובה לא באומר פתח פתוח מצאתי אלא בהביא עדים שזנתה והוא שאמרו שם ר' מונה אמר בנערה מאורסה פליגין לר' מאיר מפסדת כתובתה בשלשה ונסקלת בעשרים ושלשה ולרבנן מקום שנסקלת מפסדת כתובתה הא במוציא שם רע כולי עלמא מודו מקום שהעדים נסקלין שם הבעל נותן מאה סלע אמר ליה ר' יוסה הן דלא פליגא את עביד לה פליגא אלא במוציא שם רע פליגין לר' מאיר בעל לוקה ונותן מאה סלע בשלשה ולרבנין מקום שעדיו נסקלין שם הוא לוקה ונותן מאה סלע אבל נערה המאורסה כולי עלמא מודו מקום שנסקלת שם מפסדת כתובתה:

המסית נהרג בלא התראה ואפילו בהכמנת עדים אחורי הגדר ודוקא בעשרים ושלשה אבל שאר חייבי מיתות אין ממיתין אותם אלא בעדה ר"ל בעשרים ושלשה ובעדים שיתרו בו להדיא ויאמרו לו פרוש ואל תעשה עברה זו שאם אתה עושה אותה הרי אתה חייב עליה מיתת בית דין ומ"מ אין צריך להודיעו באיזו מיתה ולא סוף דבר בעם הארץ שצריך התראה אלא אף בתלמיד חכם ואע"פ שלא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד שלא יהא יכול לומר שוגג הייתי וסבור שמותר מ"מ אפשר שאע"פ שהוא מזיד באסור ומותר שוגג הוא באיזה דבר ומ"מ עדים זוממין אין צריכין התראה כמו שיתבאר:

בד"ה רבה כו' שהביא האב עדים להזימם לעדי הבעל ולא הספיקו כו' ונשארו רק ג' כו' עכ"ל יש לדקדק בדבריהם לפי שיטת התוס' דלקמן דבדינא אחרינא נמי חיישינן לכבודן של ראשונים מי הכריחו לפרש הכא בדאכניף הא בפשיטות איכא לפרש שהביא בעל עדים שזינתה והביא האב עדים והזימום דחיישינן לכבוד הראשונים אע"ג דדינא אחרינא הוא וע"ק לדבריהם דקשיא להו לפי שיטתם לקמן דבדינא אחרינא נמי חוששין לכבוד ראשונים לאביי ושאר אמוראי היכי מוקמי שתבעו ממון בשלשה כו' דכ"ע חוששין לכבוד ראשונים אמאי לא תקשי להו לרבה גופיה היכי מוקים להך דתבעו ממון בג' דא"נ לא אכניף להו האב כמו שפירשו התוס' מ"מ חיישינן לכבוד ראשונים שכבר היו כ"ג כשהביא הבעל עדים שזינתה ובכה"ג נמי חיישינן לכבוד הראשונים אע"ג דדינא אחרינא הוא ואי הוה ניחא להו לפרש בשום ענין לרבה נימא נמי הכי לאביי ולשאר אמוראי וי"ל דלשיטת התוס' נמי הא דחיישינן לכבוד ראשונים בדינא אחרינא היינו דוקא דתרווייהו דיני איכא בהו למיתי לנפשות כגון שהביא הבעל עדים שזינתה ושוב הביא האב עדים והזימום אע"ג דלא תבע הבעל רק ממון מ"מ הך הזמה מביא את העדים לנפשות אבל אם הביא הבעל עדים שזינתה והביא האב עדים והכחישום הא ודאי דינא אחרינא הוא שאינו אלא תביעת ממון ולא תיישינן לכבוד הראשונים ובכה"ג מוקמי לה רבה הך דתבעו ממון בג' אבל לאביי ולשאר אמוראי דלקמן קשיא להו שפיר דבכה"ג איכא למיחש ללעז ואתו עדי אחריני ולדידהו לכ"ע חיישינן ללעז ואין להקשות דלדידהו נמי איכא לאוקמי הך דתבעו ממון כמו לעולא בהביא הבעל עדים שזינתה והביא האב עדים והזימום קודם גמר דין דהשתא ליכא לעז כמ"ש התוס' לעיל לעולא וכיון דליכא מיתה בזוממין הוי כמו דינא אחרינא וליכא למיחש לכבוד ראשונים וי"ל דשם הזמה מיהו איכא וכאילו הוה מיתה בזוממין מיהו הך דרבה ודאי דהוה מצי לפרושי בפשיטות לשיטתם דאכניף להו הבעל להביא עדים שזינתה והאב הביא עדים והזימום דחיישינן לכבוד הראשונים והך דתבעו ממון בג' דלא הביא עדים והזימום אלא להכחישום אלא דניחא להו לפרש אף לפירש"י דלקמן דאית ליה בכל דינא אחרינא ליכא למיחש לכבוד הראשונים דהשתא ע"כ בדאכניף להו האב למידן ד"נ כו' ובתבעו ממון בג' היינו בדלא אכניף להו האב אע"ג שהביא הבעל עדים שזינתה והביא האב עדים והזימום דינא אחרינא מקרי לפירש"י וק"ל:

בד"ה והביא האב עדים והזימום קודם גמר דין כו' עכ"ל דאי הוה מיתה בזוממין אע"ג דליכא למיחש לסהדי אחריני מ"מ הא איכא למיחש ללעז משום הני עדים זוממין גופייהו דיצטרכו להוסיף לדונם ד"נ מיהו הא דקאמר ובמקום נפשות איכא לאוקמי בכה"ג אלא דניחא להו לפרושי כסברת המקשה דאיירי בהכחשה ודו"ק:

בא"ד שהכחיש ואח"כ עדי האב הכחשה גמורה כו' דאיכא למיחש לסהדי אחריני כו' עכ"ל. מהרש"ל הגיה בכאן אע"ג דליכא למיחש לסהדי אחריני כו' ע"ש הגהתו באורך והגיה כן לפי שיטתו שכתב לקמן דאחרי הכחשה גמורה ליכא למיחש לסהדי אחריני וא"א לומר כן כמו שנפרש זה לקמן דודאי אחרי הכחשה גמורה נמי איכא למיחש לסהדי אחריני דהשתא דברי התוס' דהכא מפורשים בפשיטות כתירוצם שני שכתבו לקמן א"נ איירי דיש לבעל שני כיתי עדים המכחישות כו' ועיין לקמן באורך בכל זה וק"ל:

בתוס' ד"ה רבא אמר כ"ע וכו' כגון דאכניף כ"ג וכו' פי' שהאב הכניף כ"ג כדי להביא עדים להזים עדי הבעל ויתחייבו עדי הבעל מיתה ולא הספיקו לקבלם וכו' ונשארו שלשה ואמר האב תקבלו אותם העדים ודונו לי מיהת דין ממון שיתחייב הבעל בק' סלעים:

בא"ד דלא א"ש דונו לי מיהת נראה דר"ל דדונו לי מיהת דיני ממון משמע דלא דנו עדיין ד"נ כלל ואי איירי שקבלו ואח"כ איבדור א"כ כבר דנו קצת ג"כ דיני נפשות אלא שעדיין לא גמרו וק"ל וכל הדבורים האלו ד"ה המוציא שם רע וד"ה רבא והמתחיל מיתיבי והמתחיל והביא האב וכו' הכל הוא דבור אחד ויש לדקדק לפי' ר"ת דמפרש דעולא דאמר בחוששין ללעז קמיפלגי דהיינו כגון שהביא הבעל עדים שזינתה והוכחשו ותובע האב ק' סלעים דרבנן סברי בעינן כ"ג משום דחוששין ללעז הדיינים דאי בג' חיישינן שמא אח"כ יבאו עדים וכו' א"כ רבא דפליג אעולא ואמר כ"ע ללעז לא חיישי' והכא בחוששין לכבודן של ראשונים קמיפלגי והב"ע כגון דאכניף ביה עשרים ותלתא וכו' משמע אבל בההוא ענין דאיירי ביה עולא דהיינו כגון שהביא הבעל עדים שזינתה והוכהשו ותובע האב ק' סלעים ס"ל לרבא דגם רבנן מודו דלא בעינן לתביעת האב כ"ג ואמאי הא התם נמי שייך למיחש לכבודן של ראשונים דהא כיון דכנפינהו הבעל להביא עדים שזינתה היינו דיני נפשות ובעי כ"ג ע"כ א"כ כניף הבעל כ"ג וא"כ כי הדר תבע האב ק' סלעים בג' שייך ג"כ למיחש משום כבוד ראשונים ולפירש"י דפירש לקמן בסמוך במביא הבעל עדים שזינתה והביא האב עדים והזימום לעדי הבעל בא לגבות ממון בשלשה דהזמנה אחריתי היא ואפי' כבוד הראשונים ליכא למימר הכא דדינא אחרינא הוא דמעיקרא בעל היה תובע והשתא אב קא תבע עכ"ל רש"י לפי סברא זו אתי שפיר נמי הכא אלא שדברי התוס' לקמן ד"ה חוששין ללעז משמע מדברי התוס' דלא ס"ל סברא זו דהא כתבו על פירש"י דלקמן ונראה דוחק הדרא קושיין לדוכתא וצריך לומר דלפי' התוס' איירי עולא אפי' היכא דגם הבעל לא כניף להו מתחלה לדון דיני נפשות אלא לאוסרה עליו ולא כניף כ"נ כלל כי אם שלשה ואם תקשה לך למה ליה לרבא למנקט כגון דאכניף ביה כ"ג למידן ד"נ פי' כמו שפירשו התוס' לר"ת שהביא האב עדים להזים עדי הבעל לדון דיני נפשות ואיבדרו וכו' ה"ל למנקט בכגון דא ובהאי עניינא דנקט עולא בתירוצא דיליה אלא דהוי ליה להוסיף דאכנפינהו הבעל לדון דיני נפשות והוכחשו ותבע הבעל ק' סלעים וס"ל לרבנן דבעי כ"ג משום כבודם של ראשונים י"ל דעדיפא מדעולא נקט רבא דאיירי הכל בתביעת האב וק"ל:

בד"ה והביא וכו' וניחא לפי' ר"ת דהא דאיצטריך לאביי למימר דכ"ע חוששין ללעז וכו' ר"ל דלר"ת איירי בתבעו האב ק' סלעים ואותה תביעה לא שייכא אלא היכא דכבר הביא הבעל עדים והוכחשו כדלעיל א"כ הוא אי הוה אמר דלכ"ע לא חיישינן ללעז א"כ לרבנן אפי' אי ס"ל דהתראה סתם הוה התראה אפ"ה למה לי כ"ג הא כבר הוכחשו עדי הבעל וליכא כאן שום חיוב מיתה לכך הוצרך ע"כ לומר שכולי עלמא חוששין ללעז והואיל וסבירא ליה לרבנן דהתראה סתם הוי התראה אע"ג דהנך עדים הוכחשו בבדיקות או בחקירות חיישינן שמא יבואו עוד עדים אחרים ויצטרכו להוסיף בשביל דין נפשות ולכך גם עתה שתבעו הבעל בק' סלעים צריך כ"ג דאי בשלשה שיבואו אח"כ עדים אחרים ויצטרכו לכ"ג איכא לעז לראשוגים ר"ל להג' שדנו על הק' סלעים ור"מ ס"ל דלא הוי התראה ולכך אפי' יבאו עדים אחרים אין כאן חיוב מיתה ולא יצטרכו להוסיף כלל ולכן דנין ק' סלעים בג' אבל לפירש"י דמפרש. דאיירי בתביעת הבעל כדי לפטור מהכתובה והביא עדים בתחילת הזמנתן לדין שזינתה רק שהתרו ואותה התראה סתם ס"ל לרבנן דהוי התראה ואיכא כאן חיוב מיתה ודין נפשות הוא א"כ ל"ל לאביי למימר כ"ע חיישינן ללעז וכו' הא אפי' לא חיישי ללעז אתי שפיר דלרבנן בעי כ"ג וק"ל:

בא"ד ומיהו יש ליישב דכדמוקי כגון דאתכחש בבדיקה איירי נמי שהכחישום אח"כ עידי האב הכחשה גמורה וכו' כצ"ל ור"ל שמתחלה הביא הבעל ב' כתות עדים והכחישו זו את זו בבדיקות ואח"כ הביא האב עדים. והכחישום הכחשה גמורה דהיינו בחקירות דהשתא אפי' לרבנן אין כאן חיוב מיתה והשתא קא תבעו האב ק' סלעים וקא סברי רבנן דאפי' לתביעת האב בעי כ"ג משום דשמא יבאו עוד עדים אחרים שלא יהיו מוכחשים כלל עם העדים האחרונים של הבעל ומתחייב מיתה ויצטרכו להוסיף עד כ"ג ואיכא למיחש ללעז של דיינים ראשונים ואע"ג דאותן העדים שיבאו באחרונה לחיוב מיתה ממ"נ יהיו מוכחשים בבדיקות באחת מהכתות הראשונים שהביא הבעל מתחלה מ"מ מיקטלא לרבנן דס"ל דהכחשה דבדיקות לאו הכחשה היא והשתא כל הקושיות שהקשו התוס' מתורצים דרבנן נמי קאי אתבועת ק' סלעים כמו לר"מ וגם לר"מ לא קשה מידי משום דאפי' אם יבואו עדים אחרים יהיו מוכחשים בבדיקות וליכא חיוב מיתה כלל דליבעי כ"ג וק"ל ולא נצטרך להגיה שום דבר בדברי התוס' ולא כמו שראיתי קצת מגיהים: