Commentary page

Sanhedrin 68b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Sanhedrin 68b

Sanhedrin 68b. The full printed text of this folio side — 10 numbered segments, about 216 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

Do you [really] think that a wayward and rebellious son, on account of his sin, is executed - [a punishment normally given to someone] who we would require to be subject to the laws of punishment? Can it really be that he will be executed for his sin, on account of the fact that he ate a tarteimar [~ three ounces; Jastrow] of meat and drank half of a log [volume of six eggs; Frank] of wine [Rather,] as a result of his [eventual] outcome he is executed, as explained at the end of our chapter (page 72a): "...at the end, when he will [eventually] deplete his father's wealth, and will seek to maintain his [gluttonous] habit, but doesn't find [the means to do so]..." et cetera "...the Torah stated: better that he die [while still] innocent and not die [later while] guilty [of a capital crime].

Rashi on Sanhedrin 68b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

Tosafot

מתני' בן סורר ומורה בן הסמוך לגבורתו. וא"ת דילמא שנה שלפני גדלות כדאשכחן (נדה דף מו.) במופלא הסמוך לאיש לענין נדרים ומפר"ת דהכא דריש לאיש דמשמע לשון גבורה כדכתיב (מלכים א ב׳:ב׳-ג׳) וחזקת והיית לאיש וא"ת א"כ למה לן במתני' טעמא דשלא בא לכלל מצות וי"ל דהוה אמינא דמקודם הבאת שערות מתחיל הזמן דסמוך לגבורתו של איש ואפי' הוי יותר מג' חדשים לא הוה חיישינן במה שבימי קטנות כיון דאינו ראוי להוליד דקרינא ביה בן ולא אב:

Tosafot on Sanhedrin 68b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

Meiri

בן סורר ומורה וכו' זה הפרק אינו ענין בפני עצמו אבל ממה שביארנו שהיה בכלל החלק החמישי לבאר במחוייבי הריגה איזה מהן בסקילה ואיזה בשריפה ואיזה בהרג ואיזה בחנק והותחל ענין זה בפרק שביעי בנסקלין עד שהתבארו שם ענין הנסקלין כלו ובפרט עניני רוב הנסקלין עד שלא נשאר לבאר בדיני פרטיהם רק בן סורר ומורה לבד והיה הפרק ההוא ארוך בעצמו עם היות עניני בן סורר ומורה ארוכים ייחד להם פרק בפני עצמו ונמצא ענין הפרק להשלים עניני הנסקלין אלא שנתגלגלו בו שאר ענינים מענין בא במחתרת על ידי גלגול מה שנאמר בבן סורר ומורה שעל סופו נהרג שאף בא במחתרת כן ר"ל נהרג על שם סופו כמו שיתבאר וכן נתגלגל לבאר אלו הן שמצילין אותן בנפשם ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לחמשה חלקים הראשון בעניני בן סורר ומורה לבאר מי הוא נעשה בן סורר ומורה ובאיזה זמן הוא נעשה בן סורר ומורה השני בביאור עניני האכילה שנעשה בה בן סורר ומורה השלישי לבאר הצדדין שהוא ניצול בו מדין בן סורר ומורה אע"פ שהיה ראוי לכך וכשהוא נעשה בן סורר ומורה כיצד עושין בו הרביעי בעניני הבא במחתרת על איזה צד ההורגו לשם חייב או פטור ואם הזיק הוא לשם על איזה צד הוא חייב או פטור החמישי הרודף אחר העבירה לעשותה על כל פנים איזה ניתן להצילו בנפשו ואיזה לא ניתן להצילו בנפשו זהו ענין הפרק דרך כלל אלא שנתגלגלו בה קצת דברים כמו שיתבאר בפרטים:

והמשנה הראשונה ממנו אמנם תכוין לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר בן סורר ומורה כלומר בן סורר ומורה שייעדנו עליו בפרק ארבע מיתות שהוא חייב סקילה מאימתי הוא נעשה בן סורר ומורה משיביא שתי שערות ר"ל בזמנן והוא בן שלש עשרה שנה ויום אחד עד שיקיף זקן התחתון ר"ל שתבא כל הגויה מוקפת בשערות וקרא מקום השערות זקן בלשון נקיה וכדי שלא לטעות ממנה לשער הזקן חזר ואמר התחתון ולא העליון אלא שדברו חכמים בלשון נקיה וקראו מקום ההקף זקן וביאר טעם לדברים שהרי כתיב בן ואי אפשר לומר קטן שהרי לא בא לכלל המצות ואע"פ שמאחר שעל סופו הוא נהרג היה לנו לחייבו אף בקטנות אעפ"כ אי אפשר שהתורה תצוה להרוג את הקטן א"כ עכ"פ בגדול הוא מדבר והוא בן שלש עשרה שנה ויום אחד שהביא שתי שערות ומאחר שאמר בן אתה דורש בן ולא איש ר"ל שמאחר שנעשה גדול וקם לו ברשות עצמו אינו נהרג באכילה המכוערת וא"כ שיעורו משעה שהוא גדול לעונשין עד שיעשה איש גמור והוא שהוקף זקן התחתון ופי' בגמ' שהוקף הגיד בשערות אע"פ שלא הוקף הכיס שהקף הכיס בא אחר זמן הקף הגיד ואמר שאחר הקף זה הוא ברשות עצמו ואינו נהרג באכילתו ונמצא שאם הוקף ביומו ר"ל תכף שנעשה בן שלש עשרה שנה ויום אחד אינו נעשה בן סורר ומורה:

וכן הוא דורש בה בן ולא בת ר"ל שהבת אינה נדונית בדין סורר ומורה כלל שלא הקפידה תורה אלא על מי שדרכו להמשך אחר תאוותיו ולהשתקע בהן ואין זה בבת אלא בבן שדברים אלו אע"פ שגזרת הכתוב הן כלם נמשכות לענין זה ואע"פ שבתחלת העיון יראה במקצת הפרטים הפך הדברים ובתלמוד המערב אמרו כל אלין מליא לא מסתברן די לא חליפין מי היה בדין שיהא חייב הבן או הבת מי היה בדין שיהא חייב גדול או קטן הוי אומר גדול מי היה בדין שיהא חייב גונב משל אביו או משל אחרים הוי אומר משל אחרים ופטרה התורה הבת והגדול והגונב משל אחרים הא אין כאן אלא גזירת מלך והתבאר במקום אחר שטומטום ואנדרוגינוס אינם נעשין בן סורר ומורה ואפילו נקרע הטומטום ונמצא זכר:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

קטן אינו מוליד ר"ל שאינו מזריע זרע הראוי להולדה והוא שנאמר בגזל הגר שנשבע עליו ואח"כ הודה ומת הגר שינתן לכהן כמו שבארנו הדין במס' ב"ק ואם אין לאיש גואל וכו' ודרשו בו וכי יש לך אדם שאין לו גואל אלא בגזל הגר הכתוב מדבר ואמר איש כלומר איש אתה צריך לחזר אחריו ר"ל אם הוליד בן אחר שנתגייר או נתעברה אשתו אבל קטן ר"ל אם זה הגר הוא קטן ומת אי אתה צריך לחזר עליו שהרי אינו מוליד ושמא תאמר ואם גר זה קטן האיך זה נשבע לו ואין נשבעין על טענת קטן מ"מ אתה יכול לפרשה בתבעו וקפץ זה ונשבע מאליו שהרי אף בגדול עיקר השבועה כך היא שהכרח בית דין להשביעו אין כאן שהרי כופר בכל הוא אלא שנשבע מעצמו או שאמר לו הלה משביעכני וקבלה ר"ל שאמר אמן שכל שהוא מושבע וקבלה הרי הוא כמוציא שבועה מפיו אפילו היה המשביע גוי או קטן כמו שביארנו במקומו וי"מ אותה בגדול שתבע והיה לו בן קטן משנתגייר ונשבע לו והודה ומת האב ואח"כ מת הבן ואין צרך בכך ולא עוד אלא שאין לשון ואם אין לאיש גואל מוסב יפה אלא על הנגזל:

אע"פ שאין הקטן מוליד ושכך הוא מנהג הטבעים אין הדבר נמנע ויארע לפעמים על דרך הזרות ולקדימת שלמות הטבעים וכבר מצינו בדורות הראשונים כן כמו שהתבאר בפרק זה וכל שיארע כן אין אותו הבן נעשה לעולם בן סורר ומורה שנאמר כי יהיה לאיש בן ולא לבן בן:

Meiri on Sanhedrin 68b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

Maharsha (Chidushei Halachot)

תוספות בד"ה בן סורר ומורה בן הסמוך כו' ואם תאמר דילמא שנה שלפני גדלות כו' ואם תאמר א"כ ל"ל במתני' טעמא דשלא כו' ויש לומר דה"א דמקודם הבאת כו' עכ"ל ביאור דבריהם דמעיקרא קשיא להו כיון דבן קטן משמע מאי מתרץ בן הסמוך לגבורת איש דהיינו בתחלת אישות וסמוך לגבורה היינו סמוך להיקף הזקן אימא דבסוף קטנות הוא סמוך לגבורת איש שהוא שנה שלפני שני גדלות ולא סמוך דהקפת זקן דהשתא שפיר בן כמשמעו קטן משמע מנ"ל לפטור מטעם שלא בא לכלל מצות דהא כי האי גוונא מצינו לענין נדרים אע"ג שלא בא לכלל מצות ואהא תירץ ר"ת דדריש לאיש דמשמע לשון גבורה כו' דהיינו שכבר בא לכלל שני גדלות וסמוך לגבורת היינו להיקף הזקן והקשו דלפ"ז דע"כ לאיש בתר שני גדלות משמע ל"ל במתני' טעמא דשלא בא כו' ואהא תירצו דאע"ג דלאיש משמע בתר שני גדלות מכל מקום מדכתיב נמי בן לא משמע שהביא שתי שערות והוה אמינא דלבתר שבא לשני גדלות ואכתי לא הביא שתי שערות לחייב כו' קמ"ל טעמא דשלא בא לכלל מצות דבכהאי גוונא בתר שני גדלות ולא הביא שתי שערות לא מצינו בשום מקום אחר דלחייב במצות ועוד מלת בן נמי כיון דסבר דעל כרחך עקרינן ליה ממשמעות דבתר שני גדלות קאמר אית לן למימר דמיירי נמי בהביא שתי שערות ובתחלת אישותו קאמר דמקודם זה לא בא לכלל מצות ומה שכתבו ואפילו הוי יותר מג' חדשים כו' כיון דאינו ראוי להוליד כו' היינו למ"ד לקמן דקטן אינו מוליד ולמ"ד דקטן מוליד אין זה מספיק אבל אליביה לא הוצרכו לזה דלפי מאי דמסיק לקמן דההיא דר' כרוספדאי דאינן אלא שלשה חדשים פירושא דתנא דבי רבי ישמעאל היא בן ולא הראוי לאב היינו דוקא למ"ד דקטן אינו מוליד אבל למ"ד דקטן מוליד לא משמע כלל מבן ולא הראוי לקרותו אב דהיינו שלשה חדשים לבתר דהביא שתי שערות דהא מקודם שיביא שתי שערות נמי ראוי לקרות אב אבל ההיא דרבי ישמעאל מתפרש אליביה כפשטיה כדבעי למימר מעיקרא בבן שנולד לו כבר בקטנותו ועוד נפרש בזה לקמן ודו"ק:

בד"ה קטן אי כו' האמרינן בפרק מי שמת אין זכייה לקטן כו' ולא גרע משליחות וקטן כו' עכ"ל כן צריך להיות ור"ל דזכייתו ע"י אחר כמו חצר שאינו עומד בצדו הוא מטעם שליחות וקטן לאו בר שליחות הוא אבל הא דאין קונה לו חצירו שעומד בצדו משום ידו לא הוצרכו להביא ראיה כמו שכתבו בפשיטות בתחלת דבריהם האמר אין זכייה לקטן כמו ששנינו מציאת חש"ו יש בהן משום גזל מפני דרכי שלום וכמפורש בפרק קמא דב"מ דאין לקטנה יד אלא לענין גט ולא לענין מציאה ולמ"ד נמי [דילפינן] מציאה מגט אינו אלא מדרבנן כמה שכתבו התוספות שם ואיכא לישנא התם דלא ילפינן נמי מדרבנן במציאה אלא בקטנה ולא בקטן וק"ל:

בא"ד משמע דהיינו מדאורייתא מדפריך למ"ד א' זה כו' מההיא דמערימין על מעשר שני כו' עכ"ל אבל מהא דמשני לעיל מיניה שאני שתופי מבואות דרבנן לא קשיא להו הכא וכמה שכתבו התוספות התם משום דהתם הכי קאמר שתופי מבואות דרבנן ובדרבנן עשו לו זכייה מדרבנן אבל במלתיה וקנייה דאורייתא אפילו זכייה מדרבנן ליתא אבל מדברי המקשה התם מההיא דמערימין על מעשר כו' דאיירי בזכייה דאורייתא קשיא להו שפיר מדלא קשיא ליה אלא למ"ד דלא זוכה לאחרים משמע דלמ"ד דזוכה אפילו מדאורייתא וק"ל:

בא"ד הא דאמר פרק לולב וערבה לא ליקני כו' מדאורייתא לאחרים לרב אסי דגיטין כו' דאין ממנה אחרים על פסחו א"נ כו' ודלא כרב אסי וא"ת כו' עכ"ל כצ"ל ור"ל דאין ממנה אחרים על פסחו ביש לו פסח שירש מאביו דאין ממנה אחרים על פסח זה לכ"ע כיון דאין כאן דעת אחרת מקנה אותו א"נ שאין זוכה לאחרים כו' ולא כרב אסי דהתם דסבר דבדעת אחרת מקנה זוכה אפי' לאחרים וק"ל:

בא"ד דקסבר המקשה דכמו שזוכה לעצמו בחילול מעשר מן התורה כו' כמו כן זוכה לאחרים מן התורה כו' עכ"ל אין דבריהם מבוררים הכא וע"ש בתוס' פרק התקבל:

בא"ד אמרי כאן בתינוק שיש בו דעת כאן כו' עכ"ל בתלמוד שלנו נמי מפלגינן בין יש בו דעת לאין בו דעת כדאמרינן צרור וזרקו אגוז ונוטלו כו' אלא דרצה לומר דהתם מפורש דלענין זכייה דאורייתא מפלגינן בהכי וק"ל:

בא"ד כגון שירש את אביו קודם שנתגייר כו' עכ"ל אבל אם מת אביו אחר שנתגייר הקטן בין נתגייר גם אביו ובין לא נתגייר אין הקטן יורשו דהוה ליה כקטן שנולד דמי כאלו אינו אביו ובנולד זה הקטן אחר שנתגייר אביו אין זה הקטן נקרא גר כיון שהורתו ולידתו בקדושה הוה וליכא לאוקמא קרא בכהאי גוונא גר אם כן אין זה בידוע שאין לו גואלים דשמא נולדו לאביו הגר אחרי כן עוד בנים בקדושה והם יורשים אותו ולקמן שפירשו בנתגיירה אמו כשהיא מעוברת כו' ואחרי כן יורש את אמו כו' ניחא דבידוע הוא שאין לו גואלים דאף אם נולדו לאמו עוד בנים בקדושה אין יורשים אותו דאחין מן האם אין יורשין זה את זה וק"ל:

Chidushei Halachot on Sanhedrin 68b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Maharam

בגמרא ותו היכא אשכחן דענשו הכתוב דהא ליבעי קרא למיפטריה יש מקשין לפי סברת המקשה זה דלא ידע שום סברא דהכא לענין בן סורר ומורה הוה ס"ד לחייב הקטן טפי מבעלמא א"כ תקשי ליה מתני' למה היה צריך למתני הקטן פטור כו' אבל בעיני אין זה קושיא כלל דבשלמא מתני' ניחא ליה דה"ק מאימתי נעשה בן סורר ומורה משיביא ב' שערות עד שיקיף הזקן כו' שנאמר כי יהיה לאיש בן כו' בן ולא איש וכ"ת נמעטיה ג"כ משהביא ב' שערות שאז נקרא איש ולא יהיה החיוב כי אם קודם שיביא ב' שערות זה א"א שהרי קודם שערות קטן הוא ופשוט שהקטן פטור שלא בא לכלל מצות ואם כן על כרחך המיעוט אינו בא אלא למעט משיקיף זקן התחתון הכי משמע ליה פשטא דמתניתין אבל אמאי דקאמר קטן מנא לן מקשה שפיר היכי אשכחן כו':

בתוס' ד"ה בן הסמוך לגבורתו כו' ויש לומר דהוה אמינא דמקודם הבאת שתי שערות מתחיל הזמן כו' ואפילו הוי יותר משלשה חדשים פירוש דלקמן בסמוך אמרינן דכל ימיו של בן סורר ומורה אינו אלא שלשה חדשים לאחר שהביא שתי שערות ואפי' לא הקיף זקן דהכי אמרי' מלו שלשה חדשים אף על גב דלא הקיף זקן הקיף זקן אע"ג דלא מלו שלשה חדשים וטעם שלשה חדשים הוי משום דראוי להוליד ולהיות אב והתורה אמרה בן ולא אב ואם כן היכי סלקא דעתך למימר דמקודם הבאת שתי שערות הזמן הסמוך לגבורתו של איש א"כ הוי יותר משלשה חדשים לכך קאמר במה שבימי קטנות רצה לומר לא הוי חיישינן באותן הימים שקודם הבאת שתי שערות ולא הוה חשבינן להו למנין ג' חדשים כיון דאינו ראוי להוליד בהן כו':

ד"ה קטן אי אתה צריך לחזור כו' כדמוכח בפרק קמא דמציעא דאמרי' חצר משום ידה איתרבאי ולא גרע משליחות פירוש התם איירי לענין שאין חצר קונה לאדם שלא מדעתו דבר שהוא חוב לאדם כמו גט לאשה משום דחצר אף על פי שהוא זוכה לאדם לא גרע משליחות ואין אדם נעשה שליח לאדם שלא מדעתו במה שחוב הוא לו ואם כן הוא הדין נמי הכא כיון שזכייה מטעם שליחות לכך אין זכייה לקטן מדאורייתא דהא כיון דאין הקטן עושה שליחות אין לו גם כן זכייה וק"ל:

בא"ד מיהו בפרק התקבל גבי צרור וזרקו כו' משמע דהיינו מדאורייתא כו' רצה לומר ואם כן משכחת שפיר דאית ליה ממונא לקטן כגון דנתנו לו במתנה כשבא לכלל דעת צרור וזורקו וכו' והא דאמרי' בפ' מי שמת דאין זכייה לקטן היינו כשעדיין לא הגיע לכלל דעת כזה צרור וזורקו אגוז ונוטלו:

בא"ד מדפריך למאן דאמר אחד זה ואחד זה זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים כו' דמשמע דזוכה לאחרים דאורייתא ומשמע דלמאן דאמר זוכה לאחרים ניחא אם כן שמע מיניה דמאן דאמר דזוכה לאחרים היינו דאורייתא:

בא"ד דעל ידי דעת אחרת מקנה אותן זוכה מדאורייתא לאחרים לרב חסדא דגיטין כו' נראה לי דמעות סופר הוא וצ"ל לרב יהודה אמר רב אסי וכן בתר הכי:

בא"ד אי נמי שאין זוכה לאחרים קאמר כו' ודלא כרב חסדא צ"ל ג"כ ודלא כר"י:

בא"ד ואם תאמר היאך מדקדק בגיטין דזוכה לאחרים מדפודה מעשר שני לאחרים כו' ובחלול מעשר מי איכא דעת אחרת כו' ר"ל ואם כן גבי חלול מעשר ע"כ טעמא אחרינא אית ביה מלגבי ממון וא"כ מאי פריך מחלול לממון וי"ל דסבר המקשה דכמו שזוכה לעצמו בחלול מעשר מן התורה כו' דברי התוס' הללו אינו מובנין וכאן קצרו לשונם אבל שם בגיטין פרק האומר התקבל (גיטין דף ס"ה) ד"ה ופדו בהן מעשר שני כו' האריכו יותר ופירשו דבריהם וז"ל שם וי"ל דכיון דמופלא סמוך לאיש דאורייתא ותרומתו תרומה וחלולו חלול א"כ אם לגבי ממון זוכה לאחרים מן התורה כשדעת אחרת מקנה אותו א"כ לענין חלול מעשר יש לו להועיל אפילו בלא דעת אחרת אבל לרב חסדא דאינו זוכה לאחרים אף על פי שלעצמו זוכה גם בחלול מעשר לא יזכה לאחרים בחלול אע"פ שלעצמו מחלל עכ"ל וכלל הענין דהכי פריך דבשלמא למ"ד דבמקום דזוכה לעצמו מן התורה זוכה גם לאחרים א"ש דכיון דמצינו דבתרומה ומעשר שני לענין חלול מופלא סמוך לאיש תורם ומחלל לעצמו אפילו בלא דעת אחרת אע"ג דבממון אינו זוכה לעצמו כי אם בדעת אחרת מקנה כמו כן נמי מחלל לאחרים בלא דעת אחרת מקנה דבמקום שלענין ממון זוכה לעצמו ולאחרים בדעת אחרת מקנה אותן יש להועיל בתרומה ובחלול מעשר שני אף בלא דעת אחרת אבל לרב חסדא דאינו זוכה לאחרים כו' קשה:

Maharam on Sanhedrin 68b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Original text

Segment 1

מַתְנִי׳ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, מֵאֵימָתַי נַעֲשֶׂה בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה?

MISHNA: The Torah describes the punishment given to a son who steals money from his parents to eat a gluttonous meal of meat and wine in the company of lowly men. If his parents bring him to court for this act, he is exhorted to desist and is punished with lashes. If he repeats the same misdeed and is again brought to court by his parents within the same three-month period, he is considered a stubborn and rebellious son [ ben sorer umoreh ]. He is liable to receive the death penalty, which in this case is execution by stoning. From when does a stubborn and rebellious son become liable to receive the death penalty imposed upon a stubborn and rebellious son?

Segment 2

מִשֶּׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, וְעַד שֶׁיַּקִּיף זָקָן הַתַּחְתּוֹן וְלֹא הָעֶלְיוֹן, אֶלָּא שֶׁדִּבְּרוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן נְקִיָּה. שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן״ – בֵּן וְלֹא בַּת, בֵּן וְלֹא אִישׁ. קָטָן פָּטוּר, שֶׁלֹּא בָּא לִכְלַל מִצְוֹת.

From when he grows two pubic hairs, which are a sign of puberty and from which time he is considered an adult, until he has grown a beard around. The reference here is to the lower beard surrounding his genitals, and not the upper beard, i.e., his facial hair, but the Sages spoke in euphemistic terms. As it is stated: “If a man has a stubborn and rebellious son” (Deuteronomy 21:18), which indicates that the penalty for rebelliousness is imposed upon a son, but not upon a daughter; and upon a son, but not upon a fully grown man. A minor under the age of thirteen is exempt from the penalty imposed upon a stubborn and rebellious son, because he has not yet reached the age of inclusion in mitzvot.

Segment 3

גְּמָ׳ קָטָן מְנָלַן דְּפָטוּר? מְנָלַן?! כִּדְקָתָנֵי טַעְמָא: שֶׁלֹּא בָּא לִכְלַל מִצְוֹת! וְתוּ, הֵיכָא אַשְׁכְּחַן דְּעָנַשׁ הַכָּתוּב, דְּהָכָא לִיבְעֵי קְרָא לְמִיפְטְרֵיהּ?

GEMARA: The Gemara inquires about the source of the halakha taught in the mishna: From where do we derive that a minor is exempt from the punishment imposed upon a stubborn and rebellious son? The Gemara comments: This question is puzzling: From where do we derive this halakha ? The reason is as is taught in the mishna: Because he has not yet reached the age of inclusion in mitzvot. And furthermore, where do we find that the verse punishes a minor, so that a special verse should be required here in order to exempt him?

Segment 4

אֲנַן הָכִי קָאָמְרִינַן: אַטּוּ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה עַל חֶטְאוֹ נֶהֱרָג? עַל שֵׁם סוֹפוֹ נֶהֱרָג! וְכֵיוָן דְּעַל שֵׁם סוֹפוֹ נֶהֱרָג, אֲפִילּוּ קָטָן נָמֵי? וְעוֹד, ״בֵּן״ וְלֹא אִישׁ – קָטָן מַשְׁמַע!

The Gemara clarifies: This is what we are saying: Is this to say that a stubborn and rebellious son is killed for a sin that he already committed? But, as will be explained (71b), he is killed for what he will become in the end. The Torah understands that since the boy has already embarked on an evil path, he will continue to be drawn after his natural tendencies and commit many offenses that are more severe. It is therefore preferable that he should be killed now so that he may die in relative innocence, rather than be put to death in the future bearing much more guilt. And since he is executed for what he will become in the end, one might have thought that even a minor as well can be sentenced to the death penalty as a stubborn and rebellious son. And furthermore, the exclusion: “A son,” but not a man, indicates that a minor is in fact included in the halakha , as he is not yet a man.

Segment 5

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: דְּאָמַר קְרָא, ״וְכִי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן״ – בֵּן הַסָּמוּךְ לִגְבוּרָתוֹ שֶׁל אִישׁ.

Rav Yehuda says that Rav says: A minor is exempt from the punishment imposed upon a stubborn and rebellious son, as the verse states: “If a man has a son” (Deuteronomy 21:18), which indicates that the halakha applies to a son who is close to the stage of having the strength of a man, i.e., close to full maturity, but not to a younger boy.

Segment 6

וְעַד שֶׁיַּקִּיף זָקָן הַתַּחְתּוֹן כּוּ׳. תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: עַד שֶׁיַּקִּיף עֲטָרָה. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: הַקָּפַת גִּיד, וְלֹא הַקָּפַת בֵּיצִים.

§ The mishna teaches that a boy can be sentenced as a stubborn and rebellious son only until he has grown a lower beard. Rabbi Ḥiyya teaches a baraita that states: Until the hair surrounds the corona. When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia he said in explanation of Rabbi Ḥiyya’s statement: The reference in the mishna is to hair surrounding the penis and not to hair surrounding the sac holding the testicles, which grows later.

Segment 7

אָמַר רַב חִסְדָּא: קָטָן שֶׁהוֹלִיד, אֵין בְּנוֹ נַעֲשֶׂה בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן״ – לְאִישׁ בֵּן, וְלֹא לְבֵן בֵּן. הַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַב יְהוּדָה אָמַר רַב! אִם כֵּן, לֵימָא קְרָא: ״כִּי יִהְיֶה בֵּן לְאִישׁ״. מַאי ״כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן״? שְׁמַע מִינַּהּ לְכִדְרַב חִסְדָּא.

§ Rav Ḥisda says: In the case of a minor who fathered a child, his son cannot become a stubborn and rebellious son, as it is stated: “If a man has a stubborn and rebellious son,” which indicates that the halakha applies only if a man has a son, but not if a son, i.e., one who is not yet a man, has a son. The Gemara asks: How can Rav Ḥisda derive his halakha from this verse? Doesn’t he require this verse to teach us that which Rav Yehuda says that Rav says, namely, that a minor is exempt from the punishment imposed upon a stubborn and rebellious son? The Gemara answers: This verse teaches two halakhot , as, were the intention to teach only the halakha that a minor is exempt, let the verse say: If there be a son to a man. For what reason does the verse introduce a change into the normal word order and state: “If a man has a son”? Conclude from it that the verse serves to teach the ruling of Rav Ḥisda.

Segment 8

וְאֵימָא: כּוּלֵּיהּ לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא? אִם כֵּן, נֵימָא קְרָא ״בֶּן אִישׁ״. מַאי ״לְאִישׁ בֵּן״? שְׁמַע מִינַּהּ תַּרְתֵּי.

The Gemara asks: If so, say that the entire verse comes to teach us this, i.e., what Rav Ḥisda said, and that it does not teach that a minor is not included in the halakha of a stubborn and rebellious son. The Gemara answers: If so, the verse should have stated: If there be the son of a man. What is the meaning of: “If a man has a son”? Conclude two conclusions from it, both that a minor cannot become a stubborn and rebellious son and that if a minor fathered a son, the son cannot become a stubborn and rebellious son.

Segment 9

וּפְלִיגָא דְּרַבָּה, דְּאָמַר רַבָּה: קָטָן אֵינוֹ מוֹלִיד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל״. וְכִי יֵשׁ לְךָ אָדָם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין לוֹ גּוֹאֵל?

The Gemara comments: And Rav Ḥisda’s statement disagrees with the opinion of Rabba, as Rabba says in connection with one who returns stolen property after having taken a false oath that he did not steal it: A minor cannot father a child, as it is stated: “But if the man has no relative to whom restitution may be made, let the trespass that is recompensed to the Lord be the priest’s” (Numbers 5:8). And is there any man in the Jewish people who does not have a relative? All members of the Jewish people are related, as they all descend from the patriarch Jacob, and therefore every person has a relative who is fit to inherit from him.

Segment 10

אֶלָּא, בְּגֶזֶל הַגֵּר הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

Rather, the verse is speaking of the robbery of a convert, who is treated like a newborn child and considered to have no ties to his natural parents or relatives. If he did not father any children after his conversion, he is a man with no relatives at all, and therefore if he dies, property that had been stolen from him must be returned to a priest.

Sanhedrin 68b

Sanhedrin 68b

Rashi

Tosafot

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Maharam

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Original text