Commentary page
Sanhedrin 65a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerSanhedrin 65a
Sanhedrin 65a. The full printed text of this folio side — 24 numbered segments, about 298 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
מתני' פיתום שם המכשף המדבר משחיו מעלה את המת מן הארץ ומושיב לו בשחיו תחת זרועותיו ומדבר משחי איישל"ה בלע"ז:
ידעוני המדבר בפיו כדמפרש בגמרא חיה אחת יש ששמה ידוע ומכניס ממנה עצם לתוך פיו והעצם מדבר מאליו על ידי כשפים:
הרי אלו בסקילה כדכתיב (ויקרא כ) באבן ירגמו אותם:
והנשאל בהם שבא ושואל בהם להגיד לו דבר העתיד כגון שאול:
באזהרה דאל תפנו אל האובות (שם יט) ואזהרה דמכשפות גופיה מלא ימצא בך וגו' וחובר חבר ושואל אוב וידעוני (דברים יח):
גמ' בכריתות קא חשיב לכל כריתות שבתורה שחייבין עליהן על שגגתן חטאת ותנן (שם דף ב.) בעל אוב ולא תנא ידעוני:
הואיל ושניהם בלאו אחד נאמרו בלאו דאל תפנו אל האובות ואל הידעונים ואם עשה שניהם בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת שהלאוין מחלקין לחטאות כדכתיב (ויקרא ד׳:כ״ג) אשר לא תעשינה דהיינו דברים שהן בלא תעשה וסמיך ליה או הודע אליו אלמא חטאת אלאוין קיימי והני אף על גב דכי עבד לחד מינייהו באפי נפשיה מיחייב דהא לאו אתרוייהו קאי לא תני להו לתרוייהו התם דכי תנינא התם מידי דמחייב אכל חד וחד כי עביד להו כי הדדי הוא דתנינן כדאמרינן התם ברישא דגמ' דפרכינן מנינא למה לי שאם עשאן כולם בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת הלכך לא מצי למתני ל"ז כריתות לחייבו ל"ז חטאות והא דנקט הואיל ושניהם בלאו אחד נאמרו ולא נקט הואיל ושניהם בכרת אחת נאמרו משום דחלוק חטאות אינו תלוי בחלוק כריתות דהא מפטם שמן המשחה וסך משמן המשחה משום דאיכא שני לאוין על בשר אדם לא ייסך ובמתכנתו לא תעשו כמוהו (שמות ל׳:ל״ב) אע"ג דאין בשניהם אלא כרת אחת כדכתיב (שם) איש אשר ירקח כמוהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו אמרי' התם דכי עביד להו בשוגג בהדדי מיחייב על כל אחת ואחת:
ריש לקיש אמר ידעוני להכי לא תנינא לה להתם משום דאפי' כי עביד לה באפי נפשיה לאו בר קרבן הוא לפי שאין בו מעשה וחטאת אינה באה אלא על המעשה דכתיב ועשה אחת אבל בעל אוב צריך להקיש בזרועותיו כדלקמן והקשת זרועותיו חשיב ליה מעשה אבל הכנסת העצם ידעוני אינו מדבר בשעת מעשה אלא לאחר המעשה שהוא בפיו מדבר העצם מאליו:
23 more comments on this page.
Rashi on Sanhedrin 65a · Sefaria
Tosafot
והנשאל בהן פ"ה באזהרה דאל תפנו ואזהרה דמכשפות גופיה מלא ימצא בך וקשה דאי אל תפנו אזהרה לנשאל א"כ יהא בו כרת דכתיב בפרשת קדושים והנפש אשר תפנה וגו' והכרתי אותה וי"ל איפכא דאזהרה לנשאל מלא ימצא בך דכתיב בקרא בתריה שואל אוב וידעוני:
הואיל ושניהם בלאו אחד נאמרו פ"ה שהלאוים מחלקים לחטאות כדכתיב אשר לא תעשינה וסמיך ליה או הודע אליו ואף על גב דבס"פ כלל גדול (שבת דף סט.) הוא דדריש ריש לקיש בשגגה עד שישגג בלאו שבה ור' יוחנן ס"ל שגג בכרת אע"פ שהזיד בלאו מ"מ בלאוין תליא מילתא כיון דאשכחן מפטם וסך דאיכא שני לאוין וכרת אחד מסתברא דלכך כתובין שני לאוין כדי לחייבו שני חטאות:
מאן תנא השתחואה ר' עקיבא היא תימה הא לא מחייב ר"ע במגדף אלא משום דכתיב כרת במקום קרבן כדתנן בספ"ק דכריתות (דף ז:) וא"כ בהשתחואה דלא כתיב ביה כרת במקום קרבן ליפטר וכן ידעוני אליבא דר' יוחנן לר"ע אמאי חייב הא לא כתיב ביה כרת במקום קרבן וי"ל דר"ע אליבא דדבריהם דרבנן קאמר להו לדידי לא בעינן מעשה לדידכו אודו לי מיהת במגדף דכתיב ביה כרת במקום קרבן א"נ כיון דחייב רחמנא במגדף ש"מ דבכל דוכתי לא בעי מעשה לענין קרבן כלל דעקימת שפתיו לרבי יוחנן אליבא דר"ע לא חשיב מעשה הואיל וישנו בלב כדלקמן ולר"ל אליבא דר"ע מחייביה אע"פ דלית בה מעשה רבה אלא זוטא:
יצא מגדף ובעל אוב מיבעי ליה בריש כריתות (דף ג.) משני חדא מתרתי נקט וליתני בעל אוב מגדף איצטריך ליה סד"א הואיל וכתיב כרת במקום קרבן אימא מודו ליה לר"ע קמ"ל ודרך הש"ס בכמה מקומות כן כדאשכחן בפ"ק דחולין (דף כב. ושם) ידו הימנית מדרבה בר בר חנה נפקא ומשני כהונה בעיא אצבע ובסוף התודה (מנחות דף פג.) משני כדי נסבא ובסוף דם החטאת (זבחים דף צח. ושם) משני הנך ב' שינויי:
הואיל וישנו בלב פי' בקונט' שאפי' מברך השם כל היום ואין לבו כלפי מעלה אלא לדבר אחר ומכנהו בשם המיוחד אינו חייב וקשה השתא השתחואה נמי ישנה בלב כדאמרינן (לעיל סנהדרין דף סא:) גבי אנדרטא אי לא קיבלה באלוה לאו כלום הוא וי"ל מדכתיב גבי נינוה (נחום א׳:י״א) ממך יצא חושב על ה' רעה דהיינו רבשקה שגידף שהיה שלוחו של סנחריב מלך אשור ונינוה בארץ אשור ותלאו הכתוב במחשבה ולפי מאי דפרישי' לעיל (שם ד"ה רבא) דבסתם עבודת כוכבים מאהבה ומיראה חייב ניחא דאין תלויה בלב:
Tosafot on Sanhedrin 65a · Sefaria
Meiri
המשנה העשירית וענינה כענין מה שלפניה ובפרט בענין אוב וידעוני שהעושה אותם ברצונו במזיד ובהתראה נסקל ובלא התראה בכרת ובשוגג חטאת קבועה ואמר על האוב שהוא פיתום י"י מכשף המדבר משחיו וענינו הוא שהוא הולך על הקבר שהוא רוצה או לוקח גלגולת של מת או עורו ומקטיר קטרת ידועה אצלם ואוחז בידו מקל או ענף ומכה בכח ובתמידות או מקיש בזרועותיו ומפיל עצמו בארץ ומדבר בלאט כפי מה שיזדמן לו בבלבול עד שאינו יודע מהו מדבר וכח דמיונו מתעורר עד שמי שכח המדמה שלו חזק יבהל לאותם המעשים ויעיר דמיונו ויראה לו במחשבתו כאלו קול נמוך יוצא מן הארץ מתחת שחיו של בעל אוב כקול נמוך ויצייר משם תשובתו בדמיונו וידעוני הוא שלוקחין עצם עוף וי"א עצם חיה ושם העוף או החיה ידוע ומניחו בפיו ומקטיר שם קטורת ידועה עם עשיית דברים אחרים עד שמדבר בפיו דברים לא ידע הוא ענינם והשואל יצייר ויבין תשובתו מתוכם הרי אלו ר"ל בעלי המעשה בסקילה והשואל בהם באזהרה לבד מאמרו אל תפנו אל האובות ואל הידעונים:
זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:
Meiri on Sanhedrin 65a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
גמרא א"ל אין והתורה אמרה חובר זה בסקילה ואלא חובר דבלאו היאך הוא כדתניא חובר חבר אחד כו' כצ"ל וכן הסוגיא בכריתות דף ג' וק"ל:
בפירש"י בד"ה ואפי' לרבנן כו' מדלא פליגי רבנן עליה התם אלא במגדף אבל בבעל אוב כו' עכ"ל מיהו המתרץ דקאמר כי קאמר נמי ריש לקיש לר"ע לא משני מידי ולא הבין דברי המקשה וחוזר המקשה להקשות קושיא זו בעצמה א"ה יצא מגדף ובעל אוב כו' ודו"ק:
תוס' בד"ה יהנשאל בהם פ"ה כו' וקשה דאי אל תפנו אזהרה לנשאל א"כ כו' עכ"ל ופ"ה גופיה בגמרא חזר בו בד"ה הואיל ושניהם בלאו א' נאמרו בלאו דאל תפנו כו' ע"ש דהיינו אזהרה דמכשפים דבנשאל ודאי דאין שייך בו חיוב חטאת שאינו רק בלאו וק"ל:
בד"ה מאן תנא השתחואה כו' הא לא מיחייב רבי עקיבא במגדף אלא משום דכתיב כרת במקום קרבן כו' עכ"ל יש לדקדק בדבריהם הא מסיק לעיל לרב אליבא דר"ל דבאלי אתה חייב קרבן אע"ג דליכא כרת במקום קרבן ומשום דאיתקש דכתיב וישתחוו ויזבחו ויאמרו גו' וא"כ מיניה נילף נמי השתחואה אע"ג דלא כתיב ביה כרת במקום קרבן ועוד דהשתחואה גופה ניליף מהאי היקשא דוישתחוו ויזבחו גו' כמ"ש התוספות לעיל בתחילת הסוגיא וי"ל דלא קשיא להו אלא אהך דכריתות דקאמר דלא מחייב ר"ע במגדף אלא משום דאיכא כרת במקום קרבן ואי לאו הכי לא הוה מחייב ביה והכי ס"ל ר"ע בהשתחואה וכן באלי אתה דחייב קרבן משום דאיתקוש אף על גב דלית בהו כרת במקום קרבן ואהא תירצו דלא נקט התם כרת במקום קרבן אלא לדבריהם דרבנן כו' א"נ לבתר דגלי במגדף דחייב ומשום דאיכא כרת במקום קרבן דלא בעינן מעשה ילפינן נמי בכל דוכתא בהאי הקישא דוישתחוו ויזבחו גו' אבל אי לא גלי התם לא הוה ילפינן נמי בהאי היקשא מידי ודו"ק:
Chidushei Halachot on Sanhedrin 65a · Sefaria
Maharam
במתני' והנשאל בהם באזהרה ופירש"י והנשאל בהם שבא ושואל בהם להגיד לו כו' כגון שאול וצ"ע למה תני התנא לשון והנשאל הל"ל והשואל שבא ושואל בהם ובקשתי ולא מצאתי בכל המפרשים טעם על זה ונראה דמשום הכי קתני נשאל משום דדרכם היה שהאיש או העושה מעשה האוב ומעלה את המת שואל אותו שבא לשאול בו את מי אעלה לך כמו שמצינו במעשה דשאול לכך נקרא אותו שבא לשאול נשאל:
ברש"י ד"ה באזהרה דאל תפנו ואזהרה דמכשפים גופיה מלא ימצא וכו' פירוש מכשפים היינו האיש העושה מעשה האוב ומעלה את המת ושואל אוב דכתיב בהאי קרא מפרש רש"י דהיינו האיש העושה מעשה האוב ומעלה את המת ושואלו אבל התוס' מפרשים שואל דקרא בנשאל שהוא הבא לשאול ומכשף לעשות לו מעשה האוב ושואל להגיד לו כגון שאול:
בתוס' ד"ה מאן תנא השתחואה וכו' תימה וכו' א"כ בהשתחואה רלא כתיב כרת ממקום קרבן ליפטר וכו' מקשין העולם נימא דמשום הכי מחייב בהשתחואה משום דאתקש לזביחה כדאמר לעיל בפרקין (סנהדרין דף ס"ג) גבי האומר אלי אתה וכו' לר"ע פשיטא דהיינו מגדף מהו דתימא עד כאן לא מיחייב ר"ע קרבן אלא במגדף דכתיב ביה כרת אבל הכא דלא כתיב ביה כדת אימא לא קמ"ל דאיתקושי איתקוש דכתיב וישתחוו לו ויזבחו לו א"כ מהאי טעמא ליחייב נמי קרבן בהשתחואה דהא השתחואה נמי איתקש לזביחה וכדהקשו התוס' לעיל (סנהדרין דף ס"א) ד"ה מניין לרבות השתחואה וכו' ואין זה קושיא כלל דהא דקאמר לעיל גבי האומר אלי אתה קמ"ל דאיתקושי אתקוש וכו' אין ר"ל שחייב קרבן מטעם ההיקש אלא ה"ק דכיון דאיתקיש הוי כאילו כתיב נמי כרת גבי אלי אתה ולכך לר"ע דלא בעי מעשה ומחייב גבי מגדף ה"נ חייב באומר אלי אתה אבל מ"מ למ"ד דלא מחייב קרבן בדבר שאין בו מעשה גם באומר אלי אתה ובמשתחוה לא מחייב אע"ג דאתקיש לזביחה תדע דהא לרבנן אליבא דר"ל לא מחייב קרבן לא באומר אלי אתה ולא בהשתחואה אע"ג דפשוט הוא דלענין קטלא נמי אית להו לרבנן הקישא דהא תנן לעיל במתניתין אחד המשתחוה ואחד המקבלו לאלוה וע"כ טעמו הוא משום דאיתקש לזביחה כדפירש"י לעיל ואין בזה שום חילוק ולכך הקשו התוס' שפיר דליפטר בהשתחואה מקרבן אפי' לר"ע דכיון דאיתקיש לזביחה הוי כאילו כתיב ביה כרת מ"מ לא כתיב ביה כרת במקום קרבן כמו במגדף דכרת וכרת במקום קרבן שני דברים הן ולכך אע"ג דמחייב ר"ע במגדף מ"מ בהשתחואה לא לחייב והא דלא הקשו התוס' קושיא זו נמי לעיל גבי האומר אלי אתה מנא ליה דמחייב קרבן לר"ע הא עד כאן לא מחייב ר"ע במגדף אלא משום דכתיב ביה כרת במקום קרבן כמו שמקשין התוס' הכא גבי השתחואה יש לחלק דלעיל באומר אלי אתה אתי ליה שפיר דהא פריך לר"ע פשיטא היינו מגדף ומשני מ"ד וכו' אבל הכא דלא כתיב כרת קמשמע לן כיון דאתקיש וכו' הוי כאילו כתיב ביה כרת וכיון דכתיב ביה כרת הוי בכלל מגדף דהיינו מגדף ממש ובמגדף חייב קרבן מטעם דכתיב ביה כרת במקום קרבן אבל בהשתחואה לא שייך לומר דהיינו מגדף ולכך הקשו התוס' קושיא זו בהשתחואה ולא הקשו גבי האומר אלי אתה אבל לפי האמת בתירוץ שמתרצים התוס' הכא בהשתחואה מתורץ ג"כ באומר אלי אתה ודו"ק:
בא"ד ויש לומר דרבי עקיבא אליבא דדבריהם דרבנן קאמר וכו' ר"ל דלעולם לר"ע מחייב קרבן בכל דבר שאין בו מעשה אפילו היכא דלא כתיב ביה כרת במקום קרבן והא דקאמר ר"ע בכריתות במגדף טעמא דכתיב כרת במקום קרבן לא קאמר זה אלא לדבריהם דרבנן לדידי בלאו האי טעמא חייב קרבן וכו' אלא לדידכו אודו לי מיהת וכו':
ד"ה הואיל וישנו בלב וכו' ויש לומר מדכתיב גבי נינוה וכו' נראה דצריך לומר ויש לפרש וכוונת התוס' לפרש פירוש אחר ואינו תירוץ על פירש"י וק"ל:
Maharam on Sanhedrin 65a · Sefaria
Gilyon HaShas
תוס' ד"ה והנשאל כו' דכתיב בקרא עיין עירובין יז ע"ב ובתורת חיים שם:
Gilyon HaShas on Sanhedrin 65a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Sanhedrin, daf 65, Amud Aleph, about 298 words in 24 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 24 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 119 words
Opens “מַתְנִי׳ בַּעַל אוֹב – זֶה פִּיתוֹם הַמְדַבֵּר…”
- Segment 217 words
Opens “גְּמָ׳ מַאי שְׁנָא הָכָא דְּקָתָנֵי בַּעַל אוֹב…”
- Segment 38 words
Opens “רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: הוֹאִיל וּשְׁנֵיהֶן בְּלָאו אֶחָד…”
- Segment 48 words
Opens “רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: יִדְּעוֹנִי, לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ…”
- Segment 511 words
Opens “וְרַבִּי יוֹחָנָן, מַאי שְׁנָא בַּעַל אוֹב דְּנָקֵט?…”
- Segment 614 words
Opens “וְרֵישׁ לָקִישׁ, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כְּרַבִּי…”
- Segment 712 words
Opens “וְרַבִּי יוֹחָנָן: חֲלוּקָּה דְּלָאו – שְׁמָהּ חֲלוּקָּה,…”
- Segment 819 words
Opens “וְרַבִּי יוֹחָנָן, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כְּרֵישׁ…”
- Segment 912 words
Opens “וְרֵישׁ לָקִישׁ: נְהִי דְּלָא בָּעֵי רַבִּי עֲקִיבָא…”
- Segment 108 words
Opens “מְגַדֵּף, מַאי מַעֲשֶׂה אִיכָּא? עֲקִימַת שְׂפָתָיו הָוֵי…”
- Segment 119 words
Opens “בַּעַל אוֹב, מַאי מַעֲשֶׂה אִיכָּא? הַקָּשַׁת זְרוֹעוֹתָיו…”
- Segment 1216 words
Opens “וַאֲפִילּוּ לְרַבָּנַן? וְהָתַנְיָא: אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא עַל…”
- Segment 1324 words
Opens “וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַאן תְּנָא הִשְׁתַּחֲוָאָה? רַבִּי…”
- Segment 1415 words
Opens “הַשְׁתָּא לְרֵישׁ לָקִישׁ, כְּפִיפַת קוֹמָתוֹ לְרַבָּנַן לָא…”
- Segment 1512 words
Opens “כִּי קָאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ נָמֵי – לְרַבִּי…”
- Segment 168 words
Opens “אִי הָכִי, יָצָא מְגַדֵּף וּבַעַל אוֹב מִיבְּעֵי…”
- Segment 175 words
Opens “אֶלָּא אָמַר עוּלָּא: בִּמְקַטֵּר לַשֵּׁד.…”
- Segment 1815 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רָבָא: מְקַטֵּר לַשֵּׁד – עוֹבֵד…”
- Segment 199 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: הַמְקַטֵּר לְחַבָּר – חוֹבֵר…”
- Segment 206 words
Opens “אִין, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: חוֹבֵר זֶה בִּסְקִילָה.…”
- Segment 2114 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: ״חֹבֵר חָבֶר״ – אֶחָד חֶבֶר…”
- Segment 2216 words
Opens “אָמַר אַבָּיֵי: הִלְכָּךְ, הַאי מַאן דְּצָמֵיד זִיבּוּרָא…”
- Segment 2314 words
Opens “וְרַבִּי יוֹחָנָן, מַאי שְׁנָא דִּכְפִיפַת קוֹמָתוֹ לְרַבָּנַן…”
- Segment 247 words
Opens “אָמַר רָבָא: שָׁאנֵי מְגַדֵּף, הוֹאִיל וְיֶשְׁנוֹ בַּלֵּב.…”
Sages named on this page
- Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs
Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…
Source: Sanhedrin 65a · Segment 8 — “…לָךְ: מַתְנִיתִין דְּכָרֵיתוֹת רַבִּי עֲקִיבָא הִיא, דְּאָמַר: לָא בָּעֵינַן…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Sanhedrin 65a · Segment 19 — “אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: הַמְקַטֵּר לְחַבָּר – חוֹבֵר חָבֵר הוּא.”
- Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im
Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…
Source: Sanhedrin 65a · Segment 17 — “אֶלָּא אָמַר עוּלָּא: בִּמְקַטֵּר לַשֵּׁד.”
Original text
מַתְנִי׳ בַּעַל אוֹב – זֶה פִּיתוֹם הַמְדַבֵּר מִשֶּׁחְיוֹ, וְיִדְּעוֹנִי – זֶה הַמְדַבֵּר בְּפִיו. הֲרֵי אֵלּוּ בִּסְקִילָה, וְהַנִּשְׁאָל בָּהֶם בְּאַזְהָרָה.
MISHNA: The list of those liable to be executed by stoning includes those who practice various types of sorcery. The mishna describes them: A necromancer is a pitom from whose armpit the voice of the dead appears to speak. And a sorcerer is one from whose mouth the dead appears to speak. These, the necromancer and the sorcerer, are executed by stoning, and one who inquires about the future through them is in violation of a prohibition.
גְּמָ׳ מַאי שְׁנָא הָכָא דְּקָתָנֵי בַּעַל אוֹב וְיִדְּעוֹנִי, וּמַאי שְׁנָא גַּבֵּי כָּרֵיתוֹת דְּקָתָנֵי בַּעַל אוֹב וְשַׁיְּירֵיהּ לְיִדְּעוֹנִי?
GEMARA: What is different here, that the mishna teaches the halakhot of both a necromancer and a sorcerer, and what is different in tractate Karetot (2a), that the mishna teaches the halakha of a necromancer but leaves out the halakha of a sorcerer?
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: הוֹאִיל וּשְׁנֵיהֶן בְּלָאו אֶחָד נֶאֶמְרוּ.
Rabbi Yoḥanan says: The mishna in tractate Karetot does not count a sorcerer separately in the list of those liable to receive karet since both a necromancer and a sorcerer are stated in the Torah in one prohibition. Consequently, one who unwittingly serves as both a necromancer and a sorcerer is not obligated to bring two sin-offerings, as would be one who transgressed two prohibitions punishable by karet .
רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: יִדְּעוֹנִי, לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה.
Reish Lakish says: A sorcerer is not included in the list in tractate Karetot because his transgression does not involve an action; it involves only speech, and one does not bring a sin-offering for transgressing a prohibition that does not involve an action.
וְרַבִּי יוֹחָנָן, מַאי שְׁנָא בַּעַל אוֹב דְּנָקֵט? מִשּׁוּם דִּפְתַח בֵּיהּ קְרָא.
The Gemara asks: And according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, that a sorcerer is not listed because sorcery is included in the same prohibition as that of necromancy, what is different about a necromancer that the mishna uses specifically that example, and not the example of a sorcerer? The Gemara answers: The mishna chooses to mention the example of a necromancer because the verse introduces the prohibition with it; the case of a sorcerer is mentioned in the verse afterward (see Deuteronomy 18:11).
וְרֵישׁ לָקִישׁ, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כְּרַבִּי יוֹחָנָן? אָמַר רַב פָּפָּא: חֲלוּקִין הֵן בְּמִיתָה.
The Gemara asks: And what is the reason that Reish Lakish did not say an explanation in accordance with the explanation of Rabbi Yoḥanan? Rav Pappa says: Reish Lakish disagrees with the opinion of Rabbi Yoḥanan because the cases of a necromancer and a sorcerer are divided in the verse with regard to the issue of the death penalty, i.e., one is liable to receive the death penalty for each transgression. Consequently, one would be obligated to bring a separate sin-offering for sorcery were it not for the fact that this transgression does not involve an action.
וְרַבִּי יוֹחָנָן: חֲלוּקָּה דְּלָאו – שְׁמָהּ חֲלוּקָּה, דְמִיתָה – לֹא שְׁמָהּ חֲלוּקָּה.
And Rabbi Yoḥanan could respond that one cannot infer the number of sin-offerings one is obligated to bring based on capital punishment. With regard to determining the number of sin-offerings, where there is a division of a prohibition, i.e., when two acts are listed as two separate prohibitions, it is considered a division that leads to a separate sin-offering, but where there is a division of a separate death penalty, i.e., when the death penalties are listed separately, it is not considered a division in this regard.
וְרַבִּי יוֹחָנָן, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כְּרֵישׁ לָקִישׁ? אָמַר לָךְ: מַתְנִיתִין דְּכָרֵיתוֹת רַבִּי עֲקִיבָא הִיא, דְּאָמַר: לָא בָּעֵינַן מַעֲשֶׂה.
The Gemara asks: And what is the reason that Rabbi Yoḥanan did not say an explanation in accordance with the explanation of Reish Lakish, that a sorcerer is not listed in tractate Karetot because his transgression does not involve an action? The Gemara answers: Rabbi Yoḥanan could have said to you that the mishna of tractate Karetot is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, who says that we do not require an action for one to be obligated to bring a sin-offering.
וְרֵישׁ לָקִישׁ: נְהִי דְּלָא בָּעֵי רַבִּי עֲקִיבָא מַעֲשֶׂה רַבָּה, מַעֲשֶׂה זוּטָא בָּעֵי.
And Reish Lakish could have responded that although Rabbi Akiva does not require that one perform a significant action to be obligated to bring a sin-offering; nevertheless, he does require that one perform at least a minor action. Sorcery, by contrast, involves no action, and therefore even Rabbi Akiva would not deem one obligated to bring a sin-offering for it.
מְגַדֵּף, מַאי מַעֲשֶׂה אִיכָּא? עֲקִימַת שְׂפָתָיו הָוֵי מַעֲשֶׂה.
The Gemara asks: In the case of a blasphemer, i.e., one who curses God, what action is there? He merely speaks, and nevertheless Rabbi Akiva deems him obligated to bring a sin-offering. Clearly, Rabbi Akiva maintains that no action is necessary at all. The Gemara answers: The twisting of his lips while he speaks is considered an action.
בַּעַל אוֹב, מַאי מַעֲשֶׂה אִיכָּא? הַקָּשַׁת זְרוֹעוֹתָיו הָוֵי מַעֲשֶׂה.
The Gemara asks: What action is there in the case of a necromancer? The Gemara answers: The striking of his arms against each other in order to create the sound of a voice is considered an action.
וַאֲפִילּוּ לְרַבָּנַן? וְהָתַנְיָא: אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַעֲשֶׂה, כְּגוֹן זִיבּוּחַ, קִיטּוּר, וְנִיסּוּךְ, וְהִשְׁתַּחֲוָאָה.
The Gemara asks: And is this considered an action even according to the opinion of the Rabbis, who require a significant action for one to be obligated to bring a sin-offering? But isn’t it taught in a baraita : One is liable for idol worship only for a matter that involves an action, e.g., sacrificing an idolatrous offering, burning incense to an idol, and pouring a libation to an idol, and bowing to an idol.
וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַאן תְּנָא הִשְׁתַּחֲוָאָה? רַבִּי עֲקִיבָא הִיא, דְּאָמַר: לָא בָּעֵינַן מַעֲשֶׂה. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן, כְּפִיפַת קוֹמָתוֹ לְרַבָּנַן הָוֵי מַעֲשֶׂה.
And Reish Lakish says: Who is the tanna who taught bowing among these examples? It is Rabbi Akiva, who says: We do not require a significant action for one to be liable; any action is sufficient. And Rabbi Yoḥanan says: You may even say that the baraita is in accordance with the opinion of the Rabbis, as the bending of one’s height, according to the opinion of the Rabbis, is considered a significant action.
הַשְׁתָּא לְרֵישׁ לָקִישׁ, כְּפִיפַת קוֹמָתוֹ לְרַבָּנַן לָא הָוֵי מַעֲשֶׂה, הַקָּשַׁת זְרוֹעוֹתָיו דְּבַעַל אוֹב הָוֵי מַעֲשֶׂה?
Now consider, if according to Reish Lakish, the bending of one’s height is not considered a significant action according to the Rabbis, can a less noticeable action such as the striking of the necromancer’s arms be considered a significant action?
כִּי קָאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ נָמֵי – לְרַבִּי עֲקִיבָא, אֲבָל לְרַבָּנַן – לָא.
The Gemara answers: Reish Lakish concedes that according to the Rabbis, the striking of the necromancer’s arms is not considered a significant action. When Reish Lakish says that it is considered an action, that statement is also in accordance with the opinion of Rabbi Akiva. But according to the Rabbis, it is not considered a significant action.
אִי הָכִי, יָצָא מְגַדֵּף וּבַעַל אוֹב מִיבְּעֵי לֵיהּ!
The Gemara challenges: If so, that the Rabbis hold that the transgression of a necromancer does not involve an action, then when stating in tractate Karetot (2a) that if one unwittingly transgresses a prohibition for which one is liable to receive karet if he transgresses it intentionally he is obligated to bring a sin-offering, excluding a blasphemer, as he does not perform an action, the Rabbis should have stated: Excluding a blasphemer and a necromancer, as they do not perform an action.
אֶלָּא אָמַר עוּלָּא: בִּמְקַטֵּר לַשֵּׁד.
Rather, Ulla says: The reason the Rabbis do not state: Excluding a blasphemer and a necromancer, is that when the mishna there lists the case of a necromancer it is referring to one who burns incense to a demon in order to raise the dead, which is a significant action.
אֲמַר לֵיהּ רָבָא: מְקַטֵּר לַשֵּׁד – עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה הוּא! אֶלָּא, אָמַר רָבָא: בִּמְקַטֵּר לְחַבָּר.
Rava said to Ulla: One who burns incense to a demon is an idol worshipper, which is already mentioned in the mishna in Karetot . Rather, Rava says: The mishna there is referring to one who burns incense to the demons not as a form of worship but as a manner of sorcery, in order to gather the demons, i.e., to bring them to one place.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: הַמְקַטֵּר לְחַבָּר – חוֹבֵר חָבֵר הוּא.
Abaye said to Ulla: One who burns incense to the demons in order to gather them is considered a charmer, whom the Torah relates to with a distinct prohibition (see Deuteronomy 18:11), which is not punishable by karet .
אִין, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: חוֹבֵר זֶה בִּסְקִילָה.
Rava responded: Yes, such a person is also considered a charmer, but the Torah states that this particular charmer, who gathers demons, is included in the category of a necromancer, and therefore he is executed by stoning, and karet applies as well.
תָּנוּ רַבָּנַן: ״חֹבֵר חָבֶר״ – אֶחָד חֶבֶר גָּדוֹל וְאֶחָד חֶבֶר קָטָן, וַאֲפִילּוּ נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים.
The Sages taught with regard to a charmer that the prohibition applies both to a gathering of large animals to one place and to a gathering of small animals to one place, and even to a gathering of snakes and scorpions.
אָמַר אַבָּיֵי: הִלְכָּךְ, הַאי מַאן דְּצָמֵיד זִיבּוּרָא וְעַקְרַבָּא, אַף עַל גַּב דְּקָא מִיכַּוֵּין דְּלָא לַיזְּקוּ, אָסוּר.
Abaye says: Therefore, with regard to this person, who through sorcery gathers a hornet and a scorpion to harm each other, he is nevertheless prohibited from doing so even if he intends to prevent them from harming him.
וְרַבִּי יוֹחָנָן, מַאי שְׁנָא דִּכְפִיפַת קוֹמָתוֹ לְרַבָּנַן הָוֵי מַעֲשֶׂה, וַעֲקִימַת שְׂפָתָיו לָא הָוֵי מַעֲשֶׂה?
The Gemara asks: And as for Rabbi Yoḥanan, who holds that according to the Rabbis one is liable for bowing to an idol but not for blaspheming, what is different between these cases, leading to the conclusion that the bending of one’s height while bowing is considered an action according to the Rabbis, but a blasphemer’s twisting of his lips to speak is not considered an action?
אָמַר רָבָא: שָׁאנֵי מְגַדֵּף, הוֹאִיל וְיֶשְׁנוֹ בַּלֵּב.
Rava says: The case of a blasphemer is different, since this transgression is in the heart as well. The sin of blasphemy does not apply to speech alone, as the blasphemer’s intention is central to the transgression; if he spoke without intention he is not considered a blasphemer. Consequently, one is not obligated to bring a sin-offering for such an action, as it is essentially a sin of the heart.