Talmud Builders

    Commentary page

    Sanhedrin 62b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 62b

    Sanhedrin 62b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 317 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    הכי תנא קמיה ר' זכאי קמיה דר' יוחנן:

    חומר בשבת וכו' לקמן מפרש לה:

    שגג בלא מתכוין לא נתכוין למלאכה זו אלא לדבר אחר ועלתה בידו מלאכה זו:

    קצירה וטחינה דאיכא שמות מחולקין ומשום הכי חייב שתים:

    חלב וחלב שני זיתים בשני ימים ולא נודע לו בנתיים שחטא אינו חייב אלא אחת כדמפרש טעמא לקמן:

    שבשאר מצות שגג בלא מתכוין בחלבין ובעריות איכא למתוקמא כגון חלב המהותך לפניו וכסבור רוק הוא ובלעו דלא מתכוין לאכילה אלא מתעסק בדבר אחר בבליעת רוק והיכי דמי שוגג גמור כסבור שומן הוא ואכלו דנתכוין לאכילה אבל זה לא שוגג הוא ואפ"ה חייב כדאמרן לקמן בשמעתין שכן נהנה משא"כ בשבת כגון נתכוין להגביה את התלוש וחתך את המחובר פטור שנאמר (ויקרא ד׳:כ״ג) אשר חטא בה עד שיתכוין למלאכה זו פרט למתעסק בדבר אחר ועלתה בידו מלאכה זו ומיהו מתעסק ועלה בידו אכילת חלבים או עריות חייב שכבר נהנה אבל בעבודת כוכבים ליכא לאוקומא והיכי דמי שגג בלא מתכוין אי נימא וכו':

    הרי לבו לשמים ולשמים נתכוין והשתחוה ואין כאן עבירה כלל לא שוגג ולא מזיד:

    אלא שוגג בלא מתכוין כגון מאהבה ומיראה ולא נתכוין לעבודת כוכבים אלא לאהבת האיש ושגג כסבור מותר לעשות כן:

    8 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 62b · Sefaria

    Tosafot

    רישא בעבודת כוכבים וסיפא בשאר מצות תימה הא איכא לאוקמי כולה בשאר מצות ומאי משא"כ בשאר מצות כגון שחט וזרק בחוץ דאינו חייב אלא אחת כדאמר אביי בפרק אחד דיני ממונות (לעיל סנהדרין דף לד.) ולרבי אבהו דפליג עליה משכחת ליה לר' ישמעאל בשחט וזרק ולר' עקיבא העלאה וזרק שגג בלא מתכוין כגון שהיה צריך לשחוט בהמה של חולין ונתכוין לשוחטה ונמצאת אחרת והיא של קדשים וכנגדו בשבת שהיה צריך לחתוך תלוש ומתכוין לחתוך אותו ונמצא שהוא מחובר פטור דמלאכת מחשבת אסרה תורה וי"ל דלא מ"ל הכי דמשמע דפטור בשבת לפי ששגג בלא מתכוין וכה"ג אפילו צריך למחובר ונתכוין לחותכו ונמצא מחובר אחר פטור דאין זה מלאכת מחשבת מיהו קשה לוקמה בשאר מצות כמו בנרבע לזכור ולבהמה דאמר לעיל (סנהדרין דף נד:) דאינו חייב אלא אחת וי"ל דעבודת כוכבים שייך לקרות שאר מצות ששקולה כנגד כל המצות אבל רביעה לא אע"ג דמוקמינן סיפא בחלבים איידי דנקט רישא שאר מצות נקט סיפא שאר מצות וק"ק דמשמע דאי הוה מתוקמה רישא בחלבים הוה ניחא:

    להגביה את התלוש וחתך את המחובר פ"ה דכתיב אשר חטא בה כדדרשינן בפרק ספק אכל (כריתות דף יט.) פרט למתעסק וקשה למה ליה לשמואל במתעסק בשבת טעמא דמלאכת מחשבת ת"ל מבה וי"ל דה"ק בשבת פטור אף על פי שנהנה משום מלאכת מחשבת ועי"ל מתעסק דפטר הכתוב מבה התם היינו כדמפרש התם לרבא משכחת לה כגון שנתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר דהיינו ונמצא שהוא מחובר דנעשית מחשבתו דאי מחובר אחר אפילו היכא דנתכוין למחובר פטור דומיא דנתכוין לכבות זה וכבה זה דפטרינן התם בההיא פירקא (דף כ.) ולאביי משכחת לה כגון דנתכוין להגביה את התלוש וחתך את המחובר כלומר ונמצא שהוא מחובר דכל כה"ג מלאכת מחשבת היא ולא מיפטר אלא מבה אבל מתעסק דשמואל דפטר משום מלאכת מחשבת היינו במתכוין לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר דלא נעשית מחשבתו והא דקאמר התם אהא דמוקי אשר חטא בה פרט למתעסק מתעסק דמאי אי דחלבים ועריות חייב שכן נהנה אלא דשבת פטור דאמר שמואל המתעסק וכו' משמע דשמואל איירי כהאי גוונא במתעסק לא מייתי דשמואל אלא משום חלבים ועריות דלא מיתוקם ביה קרא:

    Tosafot on Sanhedrin 62b · Sefaria

    Meiri

    כשם שביארנו דין חלוק מלאכות ועבודות לענין ע"ז ושבת כך הדין בשאר מצות שאם אכל כמה זיתי חלב בהעלם אחד אפילו בכמה ימים אינו חייב אלא אחת אבל אם אכל שמות חלוקים כגון חלב ודם ונותר ופגול בהעלם אחד אף ברגע אחד חייב על כל אחת ואחת:

    כל שכתבנו חיוב חטאת בשוגג שבשבת מ"מ צריך שיעשה את הדבר בכונה ר"ל שיהא מתכוין לעשות אותו דבר אלא ששוגג בשבת או באיסור המלאכה אבל אם נתכוין להגביה או אפילו לחתוך את התלוש וחתך את המחובר פטור שאינה מלאכת מחשבת ומ"מ נתכוין לחתוך מחובר אחד וחתך מחובר אחר מאותו המין חייב ודבר זה נזכר בכריתות אבל בשאר עבירות אפילו לא היה מתכוין לדבר חייב שהרי אמרו המתעסק בחלבים ובעריות חייב שכבר נהנה ומתעסק בחלבים הוא שהיה החלב בפיו והוא ממשמש וכסבור שהוא רוק ובלעו בלא כונה ואע"פ שאמרו מוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוין בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ואע"פ שאי אפשר שלא יהנה וכן מה שאמרו לענין ריח אפשר ולא מכוין שרי פירושם מפני שהנאת הכסות והריח אינה הנאה שיש בה ממש כחלבים ועריות:

    Meiri on Sanhedrin 62b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא דקסבר רוק כו' נתכוין להגביה את התלוש כו' סוגיא זו לאביי ולא לרבא דפרק כלל גדול ע"ש וק"ל:

    בפירש"י בדבור המתחיל חלב וחלב שני זיתים כו' אינו חייב אלא אחת כדמפרש טעמא לקמן עכ"ל אין זה מפורש בשמעתין וק"ל:

    בד"ה מאן דמתרגם כו' רישא בחד טעמא וסיפא בחד כו' עכ"ל ודקאמר בפרק המפקיד ור"י הניחה במקומה משמע ה"פ הניחה במקומה משמע דאם לא כן לא איירי בטעמא דאיירי ביה רישא וק"ל:

    תוס' בד"ה והעלם זה כו' דשכח לגמרי כגון תינוק שנשבה לבין העובדי כוכבים כו' עכ"ל ובריש כריתות קשה דמוקי ליה בתינוק שנשבה כו' אבל לא בשכח לגמרי דידע דאסירא [עבודת כוכבים] והני עבודות לא ידע דאסירי וק"ל:

    בד"ה רישא (בעובד)[בעבודת] כוכבים כו' וכנגדו בשבת שהיה צריך לחתוך תלוש כו' ונמצא שהוא מחובר פטור דמלאכת מחשבת כו' עכ"ל כצ"ל ור"ל דנמצא מחובר אחר דלא נתקיימה מחשבתו דבשבת פטור כי האי גוונא משום מילתיה דשמואל כיון דלא נתקיימה מחשבתו דבעינן מלאכת מחשבת כמו שכתבו התוספות ואהא תירצו דלא מצי למימר הכי לאוקמא בלא נתקיימה מחשבתו דבכהאי גוונא בצריך למחובר כו' נמי פטור משום מלאכת מחשבת והא ודאי לא תקשי להו דקושטא דמילתא לאוקמא בכה"ג וכגון שבא לשחוט בהמה של קדשים ונמצא בהמה אחרת של קדשים דחייב וכנגדו בשבת דאפילו בצריך למחובר ונמצא מחובר אחר דפטור משום דלא נתקיימה מחשבתו דיש לומר דשגג בלא מתכוין לא משמע הכי דזה מתכוין שפיר מקרי כנראה מדבריהם ובתוספות פרק כלל גדול כתבו עוד וליכא לאוקמא נמי דמיירי כשנעשה מחשבתו כגון שהיה צריך לחתוך מה שחתך אלא שהיה סבור שהוא תלוש ונמצא שהוא מחובר דכהאי גוונא אם פטור לענין שבת מאשר חטא בה פטור נמי לענין חוץ ע"כ לשונם ור"ל דבשחוטי חוץ נמי פטור מדרשא דבה שהרי לא נהנה אבל יש לדקדק דא"כ מעיקרא מאי קשיא להו הכא והתם לאוקמא כגון שהיה צריך לשחוט בהמה של חולין כו' ונמצאת אחרת והיא של קדשים כו' דהא בכהאי גוונא כיון דלא נתכוין ויש לפטור בחוץ מדרשא דבה שהרי לא נהנה ומשום דלא נעשית מחשבתו ודאי לא גרע מלא נתכוין לכך ונעשית מחשבתו שנמצא שהיא עצמה של קדשים דפטור מדרשא דבה כמו שכתבו התוס' שם וי"ל דעיקר קושייתם מעיקרא דלוקמא בכה"ג היינו למאן דלית ליה דרשא דבה דהיינו רבי יהושע דדריש התם בה בכריתות למילתא אחריתא ולכך חייב שפיר בחוץ בנתכוין לשחוט חולין כו' ובשבת מיהא פטור בכה"ג משום מלאכת מחשבת אסרה כו' ואהא תירצו דבכה"ג בשבת אפי' במתכוין למחובר פטור ומה שכתבו התוספות בפרק כלל גדול וליכא לאוקמא נמי דמיירי כשנעשית מחשבתו כו' רצה לומר וליכא לאוקמא כרבי אליעזר דאית ליה בכריתות דרשא דבה ואהא תירצו דבכה"ג כיון דנעשית מחשבתו כיון דליכא למפטריה משום מלאכת מחשבת אם יש לפטרו לענין שבת מדרשא דבה וכרבי אליעזר פטור נמי בחוץ כיון דלא נהנה וזה שדקדקו התוספות לומר אם יש לפטרו לענין שבת כו' בלשון ספק משום דלפי קושייתם ודאי אין לפטרו לענין שבת בכה"ג היכא דנתקיימה מחשבתו וכרבי יהושע דלא דריש התם בה להך מלתא והדברים ברורים הם בדברי התוספות הכא ובפרק כלל גדול ע"ש ודו"ק:

    בא"ד בשאר מצות כמו בנרבע לזכור ולבהמה דאמר לעיל דאינו חייב אלא אחת כו' עכ"ל צ"ע דהא לאביי בין לר' עקיבא ובין לר' ישמעאל חייב שתים ולרבי אבהו נמי לרבי עקיבא מיהת חייב שתים וטפי הוה להו להקשות מבא על הבהמה והביא הבהמה עליו דלאביי בין לר' עקיבא ובין [לרבי ישמעאל] חייב אחת ולר' אבהו לר' עקיבא מיהת חייב אחת ובתוספות פרק כלל גדול כתבו בבא על הבהמה והביא בהמה עליו דבין לאביי ובין לר' אבהו לר' ישמעאל אינו חייב אלא אחת כו' עיין שם וטעות נפל בדבריהם וכצ"ל דבין לאביי ובין לר' אבהו לר' עקיבא אינו חייב כו' וק"ל:

    בד"ה להגביה את התלוש כו' והא דקאמר התם אהא דמוקי אשר חטא כו' דמשמע דשמואל איורי בכה"ג במתעסק לא מייתי כו' עכ"ל אסוגיא דשמעתין נמי הוה מצי לדקדק כן דקאמר נתכוין להגביה את התלוש וחתך את המחובר דפטור משום שלא נתכוין והיינו מדרשא דבה ומייתי מלתיה דשמואל דפוטר אפי' בנתכוין למחובר זה וחתך מחובר אחר משום מלאכת מחשבת אסרה כו' אלא דניחא להו לדקדק כן אסוגיא דהתם דמייתי בהדיא מעיקרא מדרשא דבה ומסיים ביה מילתיה דשמואל וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 62b · Sefaria

    Maharam

    בגמרא הכי תנא קמי' חומר בשבת מבשאר מצות וכו' פירוש ועל זה אמר ליה רבי יוחנן פוק תני לברא אבל אההוא דינא דזבח וקימור וניסך אינו חייב אלא אחת לא שייך לומר פוק תנא לברא דהא מתוקמא שפיר דיליף ליה מלא תעבדם כדרבי אמי בסמוך ולכך פריך מיניה בסמוך דפריך מאי קושיא וכו' מה שאין כן בשאר מצות אתאן לע"ז כרבי אמי וכו':

    תוספות ד"ה העלם זה וזה בידו פירוש דלא ידע לשבת בשום דבר וכו' ר"ל אע"ג דפשוטו של העלם זה וזה היינו שנעלם ממנו שהיום הוא שבת שסבור שהיום חול וגם נעלם ממנו איסור מלאכות שסבור שאותן מלאכות שעשה הן מותרות לעשות בשבת מ"מ כשלא ידע לשבת בשום מלאכה וסבור שכל ארבעים אבות מלאכות מותרות בשבת מקרי נמי העלם זה וזה דהכי מוכח בפרק כלל גדול (שבת דף ע') דהתם בעי להוכיח דהעלם זה וזה חייב מדתנן ארבעים מלאכות חסר אחת וכו' והוינן בה מנינא למה לי ואמר ר"י שאם עשה כולן בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת אי אמרת העלם זה וזה חייב על כל אחת ואחת שפיר וכו' עיין שם אם כן שמע מינה דבשלא ידע ליה לשבת בשום מלאכה מקרי נמי העלם זה וזה:

    ד"ה רישא בע"ז וסיפא בשאר מצות וכו' ושגג בלא מתכוין וכו' כנגדו בשבת וכו' ונמצא שהוא מחובר אחר פטור וכו' כצ"ל:

    בא"ד ויש לומר דלא מצי לאוקמי הכי וכו' דכהאי גוונא וכו' ונמצא מחובר אחד פטור וכו' וליכא למימר דנוקמי בהכי כגון שהיה מתכוין לשחוט בהמת קדשים זו בחוץ ונמצאת אחרת. דכנגדו בשבת נתכוין לחתוך מחובר זה ונמצא מחובר אחר פטור דזה לא מקרי שוגג בלא מתכוין דמתכוין ומתכוין הוא:

    בא"ד ומיהו קשה לוקמה בשאר מצות כמו בנרבע לזכר ולבהמה וכו' וסיפא שגג בלא מתכוין נמי מיתוקמא שפיר בהכי כגון דלא נתכוין לשום רביעה וביאה כלל אלא לשום ד"א ועלה בידו רבוע בהמה ואעפ"כ חייב דהא אמרינן המתעסק בחלבים ובעריות חייב שכן נהנה ועיין שם במסכת שבת בתוספות:

    ד"ה להגביה את התלוש וכו' ויש לומר דהכי קאמר בשבת פטור אף על פי שנהנה וכו' רצה לומר דהאי קרא דאשר חטא בה לאו אשבת לחוד קאי אלא אכל המצות ואף עלפי כן שגג בלא מתכוין חייב דהיינו בחלבים ובעריות מטעם דשכן נהנה ואי לאו טעמא דגבי שבת מלאכת מחשבת אסרה תורה הוה אמינא גם כן גבי שבת דהיכא דנהנה הוי חייב לכך איצטריך לטעמא דמלאכת מחשבת אסרה תורה:

    בא"ד ועוד יש לומר מתעסק דפטר הכתוב מבה התם היינו טעמא כמפרש התם וכו' דכל כי האי גוונא מלאכת מחשבת היא ולא מפטר אלא מבה וכו' אבל מתעסק דשמואל דפטר וכו' מקשין העולם אם כן למה לי טעמא דמלאכת מחשבת דכיון דמבה ילפינן דפטור אפילו דנתקיימה מחשבתו כל שכן היכא דנתכוין לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר דלא נתקיימה מחשבתו דפטור ואין זה קושיא כלל חדא דאי לאו טעמא דמלאכת מחשבת אסרה תורה ה"א דקרא דאשר חטא בה לא אתי אלא לפטור היכא דלא נתקיימה מחשבתו דוקא אבל היכא דנתקיימה מחשבתו הוה אמינא דחייב אבל השתא דאיכא נמי טעמא דמלאכת מחשבת וכו' על כרחך קרא דאשר חטא בה אתי לפטור אפילו להיכא דנתקיימה מחשבתו דהא להיכא דלא נתקיימה מחשבתו לא איצטריך דמטעמא דמלאכת מחשבת אסרה תורה שמעינן דפטור ועוד אפי' אם תמצא לומר דהוה מוקמינן קרא דאשר חטא בה להיכא דנתכוין לחתוך את התלוש ונמצא שהוא מחובר ולאביי כגון שנתכוין להגביה את התלוש וכו' דפטור לא הוה שמעינן מיניה היכא דנתכוין לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר דפטור ואף על גב דלא נתקיימה מחשבתו דהוה אמינא דלא תלו מידי בנתקיימה מחשבתו או לא נתקיימה ולכך לא הוה ילפינן ליה מכח כל שכן דפטור אלא הוה אמינא דדוקא התם דלא נתכוין לשום דבר איסור כ"א לתלוש דלכך פטרה אותו תורה אבל היכא דנתכוין למחובר זה וחתך מחובר אחר דמכל מקום נתכוין לדבר איסור הוה אמינא דחייב ולכך אצטריך למילף ליה דפטור מטעם דמלאכת מחשבת אסרה תורה וק"ל:

    Maharam on Sanhedrin 62b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 62, Amud Bet, about 317 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 143 words

      Opens “הָכִי תְּנָא קַמֵּיהּ: חוֹמֶר בַּשַּׁבָּת מִשְּׁאָר מִצְוֹת,…”

    2. Segment 228 words

      Opens “אָמַר מָר: חוֹמֶר בַּשַּׁבָּת, שֶׁהַשַּׁבָּת עָשָׂה שְׁתַּיִם…”

    3. Segment 325 words

      Opens “אֶלָּא, גַּבֵּי שְׁאָר מִצְוֹת דְּאֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא…”

    4. Segment 46 words

      Opens “וְהַיְינוּ דַּאֲמַר לֵיהּ: ״פּוֹק תְּנִי לְבָרָא!״…”

    5. Segment 532 words

      Opens “מַאי קוּשְׁיָא? דִּילְמָא לְעוֹלָם אֵימָא לְךָ דַּעֲבַד…”

    6. Segment 617 words

      Opens “לָא מִיתּוֹקְמָא לֵיהּ בַּעֲבוֹדָה זָרָה, דְּקָתָנֵי סֵיפָא:…”

    7. Segment 737 words

      Opens “שׁוֹגֵג בְּלֹא מִתְכַּוֵּין בַּעֲבוֹדָה זָרָה, הֵיכִי דָּמֵי?…”

    8. Segment 814 words

      Opens “אֶלָּא מֵאַהֲבָה וּמִיִּרְאָה. הָנִיחָא לְאַבַּיֵּי, דְּאָמַר חַיָּיב.…”

    9. Segment 99 words

      Opens “אֶלָּא בְּאוֹמֵר מוּתָּר, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּשַּׁבָּת…”

    10. Segment 1025 words

      Opens “עַד כָּאן לָא בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב…”

    11. Segment 1112 words

      Opens “מַאי קוּשְׁיָא? דִּלְמָא לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ: רֵישָׁא…”

    12. Segment 1221 words

      Opens “וְשָׁגַג בְּלֹא מִתְכַּוֵּין, דְּקָסָבַר רוֹק הוּא וּבְלָעוֹ.…”

    13. Segment 1320 words

      Opens “וְכִדְרַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל, דְּאָמַר: הַמִּתְעַסֵּק בַּחֲלָבִים…”

    14. Segment 1412 words

      Opens “רַבִּי יוֹחָנָן לְטַעְמֵיהּ, דְּלָא מוֹקֵים מַתְנִיתָא רֵישָׁא…”

    15. Segment 1515 words

      Opens “דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאן דִּמְתַרְגֵּם לִי חָבִית…”

    16. Segment 161 words

      Opens “גּוּפָא,…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Sanhedrin 62b · Segment 13 — “וְכִדְרַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל, דְּאָמַר: הַמִּתְעַסֵּק בַּחֲלָבִים וּבַעֲרָיוֹת –…

    Original text

    הָכִי תְּנָא קַמֵּיהּ: חוֹמֶר בַּשַּׁבָּת מִשְּׁאָר מִצְוֹת, חוֹמֶר בִּשְׁאָר מִצְוֹת מִבַּשַּׁבָּת. חוֹמֶר בַּשַּׁבָּת – שֶׁהַשַּׁבָּת עָשָׂה שְׁתַּיִם בְּהֶעְלֵם אֶחָד, חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּשְׁאָר מִצְוֹת. חוֹמֶר בִּשְׁאָר מִצְוֹת – שֶׁבִּשְׁאָר מִצְוֹת שָׁגַג בְּלֹא מִתְכַּוֵּין חַיָּיב, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּשַּׁבָּת.

    This is the baraita that Rabbi Zakkai taught before Rabbi Yoḥanan: There is a stringency with regard to Shabbat vis-à-vis other mitzvot, and conversely, there is a stringency with regard to other mitzvot vis-à-vis Shabbat. There is a stringency with regard to Shabbat, as with regard to Shabbat, if one performed two distinct acts of labor in one lapse of awareness, he is obligated to bring a sin-offering for each and every act, which is not so with regard to other mitzvot. Conversely, there is a stringency with regard to other mitzvot, as with regard to other mitzvot, if one sinned unwittingly, without intent to perform the act of the transgression at all, he is nevertheless obligated to bring an offering, which is not so with regard to Shabbat.

    אָמַר מָר: חוֹמֶר בַּשַּׁבָּת, שֶׁהַשַּׁבָּת עָשָׂה שְׁתַּיִם כּוּ׳. הֵיכִי דָּמֵי? אִילֵּימָא דַּעֲבַד קְצִירָה וּטְחִינָה, דִּכְוָותַהּ גַּבֵּי שְׁאָר מִצְוֹת – דַּאֲכַל חֵלֶב וָדָם. הָכָא תַּרְתֵּי מִיחַיַּיב, וְהָכָא תַּרְתֵּי מִיחַיַּיב!

    The Gemara examines this baraita in detail. The Master said: There is a stringency with regard to Shabbat, as with regard to Shabbat, if one performed two distinct acts of labor in one lapse of awareness, he is obligated to bring a sin-offering for each act. What are the circumstances? If we say that he unwittingly performed acts of reaping and grinding on Shabbat, the corresponding situation with regard to other mitzvot is a case where one unwittingly consumed forbidden fat and blood. If so, there is no difference between Shabbat and other mitzvot; here, one is obligated to bring two sin-offerings, and there, one is obligated to bring two sin-offerings.

    אֶלָּא, גַּבֵּי שְׁאָר מִצְוֹת דְּאֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת, הֵיכִי דָּמֵי? דַּאֲכַל חֵלֶב וָחֵלֶב. דִּכְוָותַהּ גַּבֵּי שַׁבָּת, דַּעֲבַד קְצִירָה וּקְצִירָה. הָכָא חֲדָא מִיחַיַּיב, וְהָכָא חֲדָא מִיחַיַּיב.

    Rather, what are the circumstances with regard to other mitzvot where one is obligated to bring only one sin-offering? One is obligated in a case where he consumed forbidden fat and again consumed forbidden fat within one lapse of awareness. The corresponding situation with regard to Shabbat is a case where one performed an act of reaping and performed another act of reaping within one lapse of awareness. In that case too there is no difference between Shabbat and other mitzvot; here, one is obligated to bring one sin-offering, and there, one is obligated to bring one sin-offering.

    וְהַיְינוּ דַּאֲמַר לֵיהּ: ״פּוֹק תְּנִי לְבָרָא!״

    The Gemara comments: And that is the reason that Rabbi Yoḥanan said to Rabbi Zakkai: Go out and teach this baraita outside; it is not worthy of being taught in the study hall.

    מַאי קוּשְׁיָא? דִּילְמָא לְעוֹלָם אֵימָא לְךָ דַּעֲבַד קְצִירָה וּטְחִינָה, ״מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּשְׁאָר מִצְוֹת״ אֲתָאן לַעֲבוֹדָה זָרָה כִּדְרַבִּי אַמֵּי, דְּאָמַר רַבִּי אַמֵּי: זִיבַּח וְקִיטֵּר וְנִיסֵּךְ בְּהֶעְלֵם אֶחָד – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת.

    The Gemara asks: What is the difficulty that caused Rabbi Yoḥanan to disregard the baraita ? Actually, perhaps I will say to you that the baraita is referring to a case where one performed acts of reaping and grinding on Shabbat, and when the baraita states: Which is not so with regard to other mitzvot, it is not referring to all mitzvot in general; rather, we arrive at the halakha of idol worship, in accordance with the opinion of Rabbi Ami. As Rabbi Ami says: If one sacrificed an animal as an idolatrous offering and burned incense and poured a libation, all in the course of one lapse of awareness, he is obligated to bring only one sin-offering.

    לָא מִיתּוֹקְמָא לֵיהּ בַּעֲבוֹדָה זָרָה, דְּקָתָנֵי סֵיפָא: חוֹמֶר בִּשְׁאָר מִצְוֹת, שֶׁבִּשְׁאָר מִצְוֹת שָׁגַג בְּלֹא מִתְכַּוֵּין – חַיָּיב.

    The Gemara answers: The baraita cannot be interpreted as referring to idol worship, as it teaches in the last clause: There is a stringency with regard to other mitzvot, as with regard to other mitzvot, if one sinned unwittingly, without the intent to perform the act at all, he is nevertheless obligated to bring an offering.

    שׁוֹגֵג בְּלֹא מִתְכַּוֵּין בַּעֲבוֹדָה זָרָה, הֵיכִי דָּמֵי? אִי דְּקָסָבַר בֵּית הַכְּנֶסֶת הוּא וְהִשְׁתַּחֲוָה לוֹ, הֲרֵי לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם. אֶלָּא דַּחֲזָא אִנְדְּרָטָא וּסְגֵיד לֵיהּ. אִי קַבְּלֵיהּ עֲלֵיהּ בֶּאֱלוֹהַּ – מֵזִיד הוּא, וְאִי לָא קַבְּלֵיהּ עֲלֵיהּ – לֹא כְּלוּם הִיא.

    The Gemara explains why this cannot be referring to idol worship. What are the circumstances of one who unwittingly transgresses the prohibition of idol worship without the intent to perform the act? If he thought that a house of idol worship was a synagogue and bowed to it, he is certainly exempt, as his heart was directed toward Heaven. Rather, it must be a case where the transgressor saw the statue of a person and bowed to it. If he accepted that person upon himself as a god, he is an intentional transgressor and is liable to receive the death penalty, not to bring an offering. And if he did not accept him upon himself as a god, what he did is nothing.

    אֶלָּא מֵאַהֲבָה וּמִיִּרְאָה. הָנִיחָא לְאַבַּיֵּי, דְּאָמַר חַיָּיב. אֶלָּא לְרָבָא, דְּאָמַר פָּטוּר, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?

    Rather, the baraita must be referring to a case where one worshipped an idol due to love or due to fear of a person, and he was unaware that this is prohibited. This works out well according to Abaye, who says that one who engages in idol worship due to love or fear is liable; accordingly, one who does so unwittingly must bring an offering. But according to Rava, who says that one who does so is exempt, what can be said?

    אֶלָּא בְּאוֹמֵר מוּתָּר, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּשַּׁבָּת דְּפָטוּר לִגְמָרֵי.

    Rather, the baraita must be referring to a case where the transgressor says to himself that idol worship is permitted in general. Accordingly, the statement in the baraita : Which is not so in the halakhot of Shabbat, is referring to one who was under the impression that performing labor on Shabbat is permitted. One who performs prohibited labor under those circumstances is completely exempt, while one who transgresses under those circumstances with regard to idol worship is obligated to bring a sin-offering.

    עַד כָּאן לָא בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן הֶעְלֵם זֶה וָזֶה – אֶלָּא אִי לְחַיּוֹבֵי חֲדָא, אִי לְחַיּוֹבֵי תַּרְתֵּי. פָּטוּר לִגְמָרֵי – לֵיכָּא לְמַאן דְּאָמַר.

    This interpretation of the baraita is difficult, as Rava asked Rav Naḥman about the halakha in a case where one violated Shabbat during a lapse of awareness of both this, that it was Shabbat, and that the particular labor that he performed is prohibited on Shabbat. And Rava’s question was only with regard to whether to deem the person obligated to bring one sin-offering or whether to deem him obligated to bring two sin-offerings. There is no one who says that such a person is entirely exempt, in accordance with this interpretation of the baraita . Therefore, the baraita cannot be referring to idol worship.

    מַאי קוּשְׁיָא? דִּלְמָא לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ: רֵישָׁא בַּעֲבוֹדָה זָרָה, וְסֵיפָא בִּשְׁאָר מִצְוֹת.

    The Gemara challenges this conclusion: What is the difficulty in interpreting the baraita as referring to idol worship? Actually, perhaps I will say to you that the first clause of the baraita is referring to the contrast between Shabbat and idol worship, and the last clause is referring to the contrast between Shabbat and other mitzvot.

    וְשָׁגַג בְּלֹא מִתְכַּוֵּין, דְּקָסָבַר רוֹק הוּא וּבְלָעוֹ. מַה שֶׁאֵין כֵּן בַּשַּׁבָּת, דְּפָטוּר. שֶׁנִּתְכַּוֵּין לְהַגְבִּיהַּ אֶת הַתָּלוּשׁ וְחָתַךְ אֶת הַמְחוּבָּר – פָּטוּר.

    And the halakha of one who transgressed other mitzvot unwittingly, without intent to perform the act, is referring to, e.g., a case where one has forbidden fat in his mouth and thinks it is spittle, and he swallows it. In that case he must bring an offering for his transgression, which is not so with regard to the halakhot of Shabbat, where in a parallel case one would be exempt. As, for example, one who intended to lift a plant that was detached from the ground and mistakenly severed a plant still attached to the ground is exempt. One is not liable for an unintentional act of labor on Shabbat.

    וְכִדְרַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל, דְּאָמַר: הַמִּתְעַסֵּק בַּחֲלָבִים וּבַעֲרָיוֹת – חַיָּיב, שֶׁכֵּן נֶהֱנֶה; הַמִּתְעַסֵּק בְּשַׁבָּת – פָּטוּר, מְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת אָסְרָה תּוֹרָה.

    And this distinction is in accordance with the statement that Rav Naḥman says that Shmuel says, as he says: One who acts unawares with forbidden fats or with those with whom sexual relations are forbidden, i.e., one who accidentally consumed forbidden fat or engaged in forbidden sexual intercourse, without intending to perform the act at all (see Yevamot 54a), is obligated to bring a sin-offering, since he derived pleasure from the transgression. But one who acts unawares on Shabbat, performing forbidden labor, is exempt, as the Torah prohibits only planned labor.

    רַבִּי יוֹחָנָן לְטַעְמֵיהּ, דְּלָא מוֹקֵים מַתְנִיתָא רֵישָׁא בְּחַד טַעְמָא וְסֵיפָא בְּחַד טַעְמָא.

    Since the baraita can be explained in this manner, the Gemara explains why Rabbi Yoḥanan rejected it anyway: Rabbi Yoḥanan conforms to his standard line of reasoning, in that he does not interpret the first clause of a baraita with one explanation and the last clause of the same baraita with one other explanation. Rabbi Yoḥanan does not accept the premise that a baraita can be referring to a different matter in each clause unless it states so explicitly.

    דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאן דִּמְתַרְגֵּם לִי חָבִית אַלִּיבָּא דְּחַד תַּנָּא, מוֹבֵילְנָא מָאנֵיהּ בָּתְרֵיהּ לְבֵי מַסּוּתָא.

    As Rabbi Yoḥanan says: Whoever explains to me the mishna concerning a barrel ( Bava Metzia 40b) in accordance with the opinion of one tanna , I will carry his clothes after him to the bathhouse, i.e., I will attend him as a servant, as although that mishna can be explained by dividing it into two different opinions, I do not accept that type of explanation. Therefore, Rabbi Yoḥanan does not accept the suggestion that the first clause of the baraita here is referring to idol worship and the last clause is referring to other mitzvot.

    גּוּפָא,

    § The Gemara discusses the matter itself, namely, whether one who engages in several forms of idol worship in the same lapse of awareness brings more than one sin-offering.