Talmud Builders

    Commentary page

    Sanhedrin 49a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 49a

    Sanhedrin 49a. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 462 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    תהא לוטא ולא לטה נוח לך להיות מן המקוללים ולא מן המקללים לפי שסוף קללת חנם לשוב אל המקלל:

    היה לו לאבנר להציל את עצמו באחד מאיבריו של עשאל ולא יהרגנו דהכי אמרינן [בבן סורר ומורה] (לקמן סנהדרין דף עד.) רודף אחר חבירו להרגו ויכול זה להציל את עצמו באחד מאיבריו של רודף ולא עשה כן אלא חזר כנגדו והרגו נהרג עליו:

    אמרו ליה לא יכיל ליה אבנר לכוון באחד משאר איבריו:

    אמר להו יואב השתא בדופן חמישית כנגד צלע חמישי:

    אמר ליה ניזיל לאבנר דינו של אבנר פטור אתה עליו:

    אכין ורקין דרש אשכחן שמצאן שהיו עסוקין במסכת ולא רצה לבטלן כדמפרש ואזיל דאינו מורד במלכות דכתיב רק חזק ואמץ רקין מיעוטין שאם בא המלך לבטל דברי תורה אין שומעין לו:

    והשמועה כשנמשח שלמה באה אל יואב ונתיירא:

    כי יואב נטה אחרי אדוניהו ואחרי אבשלום לא נטה כשמרד בדוד אביו:

    17 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 49a · Sefaria

    Tosafot

    מאי טעמא קטלתיה לעמשא ואם תאמר היאך נתחייב יואב במאי דקטליה לעמשא הא בעי התראה ואפילו למ"ד חבר אינו צריך התראה הכא לא היה חבר בדבר זה שהיה חושבו מורד במלכות וה"ל שוגג וי"ל דלא נתחייב אלא משום הוא גופיה דהוה מורד במלכות:

    Tosafot on Sanhedrin 49a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    במשיח ה' וחסר לחם זה יהויכין שנאמר וארוחתו ארוחת תמיד ניתנה לו מאת המלך דבר יום ביומו:

    פודגרא בלשון יון אלנקרם פודגרא. אתיוה ליואב ודיינוה א"ל [גואל הדם דעשאל הוי] מאי טעמא [דכתיב] וימת בדם עשהאל אחיו אמרו ייזיל אבנר. לעמשא בן יתר אמאי קטלתיה א"ל עמשא מורד במלכות הוה שנאמר ויוחר מן המועד אשר יעדו א"ל עמשא אכין ורקין מיעוטין דרש דאשכחינהו דפתחו במסכת אמר כתיב ביהושע כל איש אשר ימרה את פיך וגו' יכול אפילו לדברי תורה ישמע לו ת"ל רק חזק ואמץ וכ' קרא אחרינא רק חזק ואמץ מאד לשמור ולעשות ככל התורה אשר צוה משה עבדי אל תסור ממנו ימין ושמאל למען תשכיל בכל אשר תלך וקיימא לן אכין ורקין מיעוטין כ"מ שכ' אך (ואך) [ורק] למעט באו וכיון דכתב הכא רק למעט כי בדברי תורה אין שומעין לו אדרבה אתה הוא מורד במלכות שנאמר והשמועה באה אל יואב כי יואב נטה אחרי אדניה וגו' ונגמר הדין בכך. כתיב ואחרי אבשלום לא נטה מ"ט לא נטה אמר עדיין לחלוחית של דוד קיימת אסטגנינו דאמר רב ת' ילדים בני יפת תואר מגדלי בלורית היו לו לדוד ומהלכין בראשי הגייסות והן הן אגרופין של בית דוד כלומר ומהן מתיירא יואב לנטות אחרי אבשלום ופליגא דר' אבא בר כהנא דאמר אלמלא דוד לא עשה [יואב] מלחמה ואלמלא יואב לא עסק דוד בתורה שנא' ויהי דוד עושה משפט וצדקה ויואב על הצבא ומה טעם יואב על הצבא משום דדוד עשה משפט וצדקה:

    וישיבו אותו מבור הסירה א"ר אבא בר כהנא בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג מפורש בתלמוד א"י בסוטה פ"א. שרצה שאול להשיב את דוד מפני שאמר בעת שלקח הצפחת והחנית היה יכול להורגני וכיון שלא הרגני צדיק הוא אין לרודפו וא"ל אבנר לא כי אלא הצפחת והחנית הנערים הלכו להביא מים מן הבור ושכחום שם בבור. ובא דוד ומצאם בבור של מים ולקחם א"ל הצפחת והחנית הנה אמרת בבור נשארו כנף מעילו מה תאמר בו א"ל כנף מעילך בסירה הוערת כלומר נסבך בקוצים ונחתך ומצאו דוד ולקחו משם. וכיון שלא הניחו אבנר להתפייס לדוד נענש עליהן וזהו פי' בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג. אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב ויטהו יואב אל תוך השער לדבר אתו בשלי. על עסקי השל. פי' שאלה שאלו בענין חליצה כדכתיב של נעלך מעל רגליך. אשר פגע בשני אנשים צדיקים וטובים ממנו וגו' צדיקים ממנו שהן בפה ולא עשו שאמר להם שאול המלך להרוג הכהנים ולא קבלו ממנו. וכך הוא מפורש בתלמוד א"י בפרק חלק. ויאמר המלך לרצים הנצבים עליו סבו והמיתו כהני ה' וגו'. מי היו א"ר שמואל אבנר ועמשא היו אמרו לו כלום אית לך עלינן אלא הדין זונרא והדין כלינרין. פי' כלי זיין ורסן הסוס בלשון יון כך שמן. אמרו ליה הא טריפין לך כלומר אין אנו חפצים לא במתנותיך ולא בעבודתיך ולא אבו עבדי המלך לשלוח את ידם לפגוע בכהני ה' ויואב באיגרת שכתב לו דוד על אוריה החתי קבל והרגו. טובים ממנו שדרשו אכין ורקין כדאמרן והוא לא דרש אלא קבל האיגרת ועשה. ויקבר בביתו במדבר. מלמד שהיה ביתו של יואב מנוקה מגזל ועריות. כמו המדבר שאין אדם מצוי לגזול ולא לערוה:

    הדרן עלך פרק נגמר הדין

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 49a · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו שיש רשות למלך להרוג כל המורד בו והעובר על מצותו או כל מי שדינין שלו מסכימים להרגו אע"פ שאין בדין תורה כן שנאמר כל איש אשר ימרה את פיך וכו' ומ"מ הרוגי מלכות קרוביהם מתאבלים כמו שיתבאר בברייתא של אבל רבתי ואין מונעין מהם לכל דבר ונקברים בקברי אבותיהם וממונם למלך אבל הרוגי בית דין כבר ביארנו שאין מתאבלין עליהם וממונם ליורשיהם ומ"מ יראה שלא נאמר בהרוגי מלכות להיות ממונו למלך אלא במורד בלבד אבל בעבירה שלא המיתו עליה בית דין אם מצד שאין שם התראה או שאין שם ראיה ברורה או שונא שהרג בשנאה או ששכר גוי להרגו או שכפתו והניחו לפני ארי והרבה סיבות שאע"פ שאין שם מיתת בית דין מרשות המלך להרוג לתקון העולם שאף בית דין יש להם רשות באלו להרוג בהוראת שעה כמו שהתבאר ממונם ליורשים וכל שבאה מצות המלכות לבטל תלמוד תורה של רבים ולא עשו אין זה בדין מרד כלל וגדולי המחברים כתבו כן אפילו בבטול גזירת מלך בשביל שמתעסק במצוה קלה ואין צריך לומר שאם גזר המלך לבטל מצוה שאין שומעין לו:

    יבמה שהיא גדמת ר"ל שידיה חתוכות חולצה אפילו בשיניה ואפילו לכתחלה שהרי לא נאמר וחלצה בידה אלא וחלצה נעלו כמו שיתבאר במקומו:

    הרודף אחר חבירו להרגו מצוה להציל את הנרדף ואפילו בנפשו של רודף וכן הרודף אחר הערוה חוץ מן הבהמה כמו שיתבאר ומ"מ כל שיכול להצילו באחד מאבריו של רודף יש לו לעשות כן ואם לא השתדל בכך והמית את הרודף הרי זה חייב מיתה אלא שאין בית דין ממיתין אותו אבל המלך רשאי להרגו וכן גואל הדם שלו:

    ונשלם הפרק תהלה לאל:

    Meiri on Sanhedrin 49a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה בור וסירה וכו' וכשאמר להם דוד הכי איתא בירושלמי פ"א דסוטה:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 49a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    מַאי "לֹא נָטָה"? אָמַר רַב יְהוּדָה שֶׁבִּקֵּשׁ לִנְטוֹת וְלֹא נָטָה. קשא מה מצא קושי בפסוק ששואל מַאי 'לֹא נָטָה'? ועוד הכתוב אמר להדיה 'לֹא נָטָה' ומנא ליה לדרוש בִּקֵּשׁ לִנְטוֹת? ונראה לי בס"ד האי קשיא ליה דכתוב 'וְאַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם לֹא נָטָה' (מלכים א' ב, כח) שתפס הפעולה באחרונה כי 'נָטָה' היא הפעולה וקשיא ליה דהוה ליה לומר 'וְלֹא נָטָה אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם' כדנקיט ברישא 'נָטָה אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּ־ה' ועל זה פריך מַאי ' לֹא נָטָה ' דהוה ליה למימר ולא נטה כדי שיקדים הפעולה קודם אומרו אחרי אבשלום ומתרץ אמר רבי יהודה שֶׁבִּקֵּשׁ לִנְטוֹת וְלֹא נָטָה נמצא הוא נטה אחרי אבשלום במחשבה ולא בפועל ולכן תפס הכתוב הדברים בסגנון זה 'נָטָה אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּ־ה וְאַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם לֹא נָטָה' שתהיה תבות 'אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם' דבוקים עם הקודם כלומר נטה אחרי אדני־ה וגם אחרי אבשלום מפני שבקש לנטות אחרי אבשלום והרי זה חשיב נטה במחשבה, אך הדרינן לומר 'וְאַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם לֹא נָטָה' שיהיו תיבות אחרי אבשלום דבוקים עם לא נטה כי באמת הוא לא נטה בפועל אחרי אבשלום.

    "לְדַבֵּר אִתּוֹ בַּשֶּׁלִי", אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב עַל עִסְקֵי שַׁלּוֹ (שמואל ב ג, כז). פירש רש"י ז"ל ששאלו איך הגדמת חולצת בשיניה ושחה גופו לפניו להראות לו והרגו. והדבר יפלא איך לא הרגיש אבנר ששאלה זו היא בערמה כדי להרגו ובפרט שהוא היה מדבר עמו על הריגת אחיו ושאלה זו דגדמת מאן דכר שמא הכא! והיה לו להרגיש שודאי כוונתו להרגו ואיך ישחה לפניו? ונראה לי בס"ד כי יואב גלגל שאלה זו דגדמת על ידי דברים רבים שדבר עמו דאחר שאמר לו אבנר עשאל היה רודף ומן הדין מותר להרגו ואין לו דמים אמר לו אבנר מדין גנב הנמצא במחתרת ואמר לו יואב דילמא גזירת הכתוב הוא זה ואין לך בו אלא חדושו, דדוקא הנמצא במחתרת מותר להרגו ולא באופן אחר? אמר לו אבנר זיל בתר טעמא ומאי שנא במחתרת מאופן אחר כל שבא להרגך הקדם להרגו? אמר לו יואב לפי דבריך גם הגדמת תחלוץ באופן שתוכל לחלוץ ולא בעינן בידה ממש דזיל בתר טעמא דקרא דכתיב וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ (דברים כה, ט) וכל שהיא חולצת באיזה אופן שיהיה מהני ואין צריך ידים? ואמר לו אבנר אין הכי נמי ודאי הדין כך דקיימא לן גדמת חולצת בשיניה! אמר לו יואב וכי אפשר לחלוץ בשינים? והא צריך חליצה מעומד ובשינים אי אפשר לחלוץ אלא אם כן עומדת על ברכיה כדי שתתחזק בארץ וכל שהיא על ברכיה חשיבה יושבת וכמו שאמרו בהלכות חליצה! אמר לו אבנר גם מעומד תוכל לחלוץ בשיניה על ידי כפיפה שתכפוף קומתה ביותר ובא להראות לו איך תוכל לחלוץ בשינים מעומד לכך שחה אבנר לחלוץ מנעל יואב בשיניו להראות ליואב על שהיה מחליט הדבר ואומר אי אפשר להיות דבר זה. וכל אלו הדברים גלגל יואב בערמה כדי שישחה לפניו ואחר ששחה לפניו הרגו בחרבו. ובזה יובן מה שאמר וַיָּשֶׂם דְּמֵי מִלְחָמָה בְּשָׁלֹם (מלכים א' ב, ה) כלומר הרג את אבנר באמצעות דברי תורה דכתיב בה וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם (משלי ג, יז).

    "וַעֲמָשָׂא לֹא נִשְׁמַר בַּחֶרֶב אֲשֶׁר בְּיַד יוֹאָב" אָמַר רַב שֶׁלֹא חֲשָׁדו (שמואל ב' כ, י). נראה לי בס"ד הטעם שלא חשדו כי הם היו לובשים תפילין כל היום ויואב לא תפס החרב ביד ימין כי ביד ימין היה מחבקו ותפס החרב ביד שמאל והרגו ביד שמאל ולא חשדו שביד שמאל שלובש בה התפילין אותה שעה יהרגנו וישפוך דם נקי ביד שהתפילין קשור בה.

    "וַיִּקָּבֵר בְּבֵיתוֹ בַמִּדְבָּר" כַּמִּדְבָּר הַזֶּה, מַה מִּדְבָּר הַזֶּה מְנֻקֶּה מִגֶּזֶל וַעֲרָיוֹת, אַף בֵּיתוֹ שֶׁל יוֹאָב מְנֻקֶּה מִגֶּזֶל וַעֲרָיוֹת (מלכים א' ב, לד). פירוש במדבר כל פירות שנמצאים שם הפקר ואין בהם גזל וגם עריות ליכא כי מדבר מקום סכנה וההולכים בו לא יתעוררו בתאוה של זנות כן ביתו של יואב מנוקה מגזל ועריות כלומר שיואב אינו מצוי בביתו להשגיח על בני ביתו אלא כל ימיו במלחמות עם כל זה בני ביתו צדיקים ושמורים מגזל ועריות.

    "וְיוֹאָב יְחַיֶּה אֶת שְׁאָר הָעִיר", אָמַר רַב יְהוּדָה אֲפִלּוּ מוֹנִינֵי וְצַחַנְתָּא טָעִים, פָּרִיס לְהוּ (דברי הימים א יא, ח). קשא מנא ליה הא דילמא יחיה בלחם לבדו? ונראה לי בס"ד דאיתא בגמרא (מגילה כח.) רבי זירא כד הוו משגרי ליה מתנות מבי נשיאה לא הוה מקבל אמר להו לא בעיתו דאחיה דכתיב 'שׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה' (משלי טו, כז) וכד מזמנו ליה הוה אזיל אמר אתייקורי מתייקרו בי שנמצא שהם נהנים ממני בלכתו לאכול אצלם. והנה ידוע דאם ראובן נותן לשמעון מזון דבר הכרחי כלחם וכיוצא להשביעו מרעבונו זה חשיב מתנה ויש בזה משום 'שׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה' אבל אם שולח לו מותרות שאין צריכין לו לרעבונו אין כונת ראובן להחיות את שמעון בזה כיון דאין צריך להן, על כן יש לומר דראובן אתייקורי מתייקר במתנה זו ששולח לשמעון וכהאי גונא גדול ליכא בזה משום 'שׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה' ושרי ליה לשמעון לקבלם וכמו שאמר רבי זירא 'אתיקורי מתייקרו בי' דהוא אינו צריך לאכילה שאוכל אצלם כלל ויש לו בביתו והם יודעים שיש לו בביתו מאכל כמו מאכל שאוכל אצלם ורק רוצים להזמינו להתייקר בו. ולכן כאן שנאמר 'וְיוֹאָב יְחַיֶּה אֶת שְׁאָר הָעִיר' אם נאמר שהיה נותן להם לחם לחיותם אין זה מחיה ממש כי הוא גורם להמעיט שנות חיים שלהם משום דכתיב 'שׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה' דוק מינה אם אינו שונא מתנות הרי זה נוגע בשנות חייו, ולכן פירש רב יהודה דהוה שלח להם מותרות וכל שהוא מותרות לא חשיב מתנה גמורה כדי שנוהג בה דין 'שׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה' דאפשר אתייקירי מתייקר בהו ונחשב אצלו כאלו הוא נהנה מהם.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 49a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 49, Amud Aleph, about 462 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 15 words

      Opens “תְּהֵא לוּטָא, וְלָא תְּהֵא לָאטָא.…”

    2. Segment 225 words

      Opens “אַתְיוּהּ לְיוֹאָב, דַּיְּינֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: מַאי טַעְמָא…”

    3. Segment 334 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ: לָא יְכֵיל לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ:…”

    4. Segment 433 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ: נֵיזִיל אַבְנֵר, מַאי טַעְמָא קְטַלְתֵּיהּ…”

    5. Segment 56 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ: עֲמָשָׂא ״אַכִּין״ וְ״רַקִּין״ דְּרַשׁ.…”

    6. Segment 629 words

      Opens “אַשְׁכְּחִינְהוּ דִּפְתִיחַ לְהוּ בְּמַסֶּכְתָּא. אֲמַר: כְּתִיב ״כׇּל…”

    7. Segment 720 words

      Opens “אֶלָּא, הָהוּא גַּבְרָא מוֹרֵד בַּמַּלְכוּת הֲוָה, דִּכְתִיב:…”

    8. Segment 822 words

      Opens “מַאי ״לֹא נָטָה״? אָמַר רַב יְהוּדָה: שֶׁבִּיקֵּשׁ…”

    9. Segment 939 words

      Opens “רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר: עֲדַיִין אִיצְטַגְנִינֵי…”

    10. Segment 1059 words

      Opens “וּפְלִיגָא דְּרַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא, דְּאָמַר רַבִּי…”

    11. Segment 1126 words

      Opens “״וַיֵּצֵא יוֹאָב מֵעִם דָּוִד וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אַחֲרֵי…”

    12. Segment 1241 words

      Opens “״וַיַּטֵּהוּ יוֹאָב אֶל תּוֹךְ הַשַּׁעַר לְדַבֵּר אִתּוֹ…”

    13. Segment 1325 words

      Opens “״לְדַבֵּר אִתּוֹ בַּשֶּׁלִי״, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר…”

    14. Segment 1431 words

      Opens “״וְהֵשִׁיב ה׳ אֶת דָּמוֹ עַל רֹאשׁוֹ אֲשֶׁר…”

    15. Segment 1511 words

      Opens “״וַעֲמָשָׂא לֹא נִשְׁמַר בַּחֶרֶב אֲשֶׁר בְּיַד יוֹאָב״.…”

    16. Segment 1652 words

      Opens “״וַיִּקָּבֵר בְּבֵיתוֹ בַּמִּדְבָּר״. אַטּוּ בֵּיתוֹ מִדְבָּר הוּא?…”

    17. Segment 174 words

      Opens “הֲדַרַן עֲלָךְ נִגְמַר הַדִּין…”

    Original text

    תְּהֵא לוּטָא, וְלָא תְּהֵא לָאטָא.

    Be the one who is cursed and not the one who curses, as a curse eventually returns to the one who curses.

    אַתְיוּהּ לְיוֹאָב, דַּיְּינֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: מַאי טַעְמָא קְטַלְתֵּיהּ לְאַבְנֵר? אֲמַר לֵיהּ: גּוֹאֵל הַדָּם דַּעֲשָׂאֵל הֲוַאי. עֲשָׂאֵל רוֹדֵף הֲוָה. אֲמַר לֵיהּ: הָיָה לוֹ לְהַצִּילוֹ בְּאֶחָד מֵאֵבָרָיו.

    The Gemara returns to discuss the incident of Joab: They brought Joab before Solomon, who judged him. Solomon said to Joab: What is the reason that you killed Abner? Joab said to him: I was the blood redeemer of the blood of Asahel; when Abner murdered my brother Asahel I killed him, in fulfillment of my duty as his blood redeemer. Solomon said to him: But Asahel was pursuing Abner with the intention of killing him, and therefore he had the status of a pursuer. Since Abner killed Asahel in an act of self-defense, you had no right to kill him as a redeemer of Asahel’s blood. Joab said to Solomon: Abner could have saved himself by wounding Asahel in one of his limbs. Having failed to do so, he was guilty of murder, and I was therefore entitled to kill him.

    אֲמַר לֵיהּ: לָא יְכֵיל לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: הַשְׁתָּא בְּדוֹפֶן חֲמִישִׁית כַּיוֵּן לֵיהּ, דִּכְתִיב ״וַיַּכֵּהוּ אַבְנֵר בְּאַחֲרֵי הַחֲנִית אֶל הַחֹמֶשׁ״, וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּדוֹפֶן חֲמִישִׁית, בְּמָקוֹם שֶׁמָּרָה וְכָבֵד תְּלוּיִין בּוֹ. בְּאֶחָד מֵאֵבָרָיו לָא יְכֵיל לֵיהּ?

    Solomon said to him: Abner was not able to injure Asahel, because he was running and could not aim with precision. Joab said to Solomon: Now Abner was able to aim and hit him precisely in the fifth rib, as it is written: “And Abner smote him with the butt end of the spear in the ḥomesh ” (II Samuel 2:23), and Rabbi Yoḥanan says that this means that he hit him in the fifth rib, the place where the gallbladder and liver hang. If Abner could aim with precision at the fifth rib, could he not have successfully aimed at one of Asahel’s limbs?

    אֲמַר לֵיהּ: נֵיזִיל אַבְנֵר, מַאי טַעְמָא קְטַלְתֵּיהּ לַעֲמָשָׂא? אֲמַר לֵיהּ: עֲמָשָׂא מוֹרֵד בַּמַּלְכוּת הֲוָה, דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַעֲמָשָׂא הַזְעֶק לִי אֶת אִישׁ יְהוּדָה שְׁלֹשֶׁת יָמִים וְגוֹ׳ וַיֵּלֶךְ עֲמָשָׂא לְהַזְעִיק אֶת יְהוּדָה וַיּוֹחֶר וְגוֹ׳״.

    Solomon said to Joab: Set aside Abner, as you have presented a convincing argument that you are not liable for his death. But what is the reason you killed Amasa? Joab said to him: I killed Amasa in punishment for his having rebelled against the king, as it is written: “And the king said to Amasa: Muster to me the men of Judah within three days, and be you here present. And Amasa went to call the men of Judah, but he was later than the set time that he had assigned to him” (II Samuel 20:4–5).

    אֲמַר לֵיהּ: עֲמָשָׂא ״אַכִּין״ וְ״רַקִּין״ דְּרַשׁ.

    Solomon said to him: Amasa was not guilty of rebelling against the king because he interpreted the words akh and rak in a restrictive manner, and in that way he limited the king’s authority.

    אַשְׁכְּחִינְהוּ דִּפְתִיחַ לְהוּ בְּמַסֶּכְתָּא. אֲמַר: כְּתִיב ״כׇּל אִישׁ אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת פִּיךָ וְלֹא יִשְׁמַע אֶת דְּבָרֶיךָ לְכֹל אֲשֶׁר תְּצַוֶּנּוּ יוּמָת״. יָכוֹל אֲפִילּוּ לְדִבְרֵי תוֹרָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״רַק חֲזַק וֶאֱמָץ״.

    How so? Amasa found the men of Judah starting to study a new tractate. He said to himself: It is written: “Any man who rebels against your commandment, and will not listen to your words in all that you command him, he shall be put to death” (Joshua 1:18), indicating that the king of Israel has unlimited power. Based on these words alone, one might have thought that the king must be obeyed even when that would lead to abstention from the study of the words of Torah. Therefore, that same verse states: “Only [ rak ] be strong and of a good courage.” The word “ rak ” is a restrictive term that serves to limit the king’s authority in a situation where obeying his command will minimalize the study of Torah. Consequently, Amasa was justified when he did not muster the men of Judah at the appointed time, and you had no right to kill him.

    אֶלָּא, הָהוּא גַּבְרָא מוֹרֵד בַּמַּלְכוּת הֲוָה, דִּכְתִיב: ״וְהַשְּׁמֻעָה בָּאָה עַד יוֹאָב כִּי יוֹאָב נָטָה אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה וְאַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם לֹא נָטָה״.

    Solomon continued: Rather, the opposite is true. That man, you, Joab, rebelled against the king, as it is written: “Then tidings came to Joab, for Joab had followed after Adonijah, though he had not followed after Absalom. And Joab fled to the tent of the Lord and caught hold of the horns of the altar” (I Kings 2:28). Joab followed Adonijah, thereby rebelling against Solomon, the lawful king.

    מַאי ״לֹא נָטָה״? אָמַר רַב יְהוּדָה: שֶׁבִּיקֵּשׁ לִנְטוֹת וְלֹא נָטָה. וּמַאי טַעְמָא לָא נָטָה? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: עֲדַיִין לִיחְלוּחִית שֶׁל דָּוִד קַיֶּימֶת.

    The Gemara asks: What does the verse mean to teach when it says that Joab did not follow Absalom? Rav Yehuda says: It serves to teach that Joab wanted to follow Absalom, but in practice he did not follow him. The Gemara asks: If he wanted to do so, what is the reason that Joab did not follow Absalom? Rabbi Elazar says: When Absalom rebelled against his father, David was still in full possession of his vitality, meaning he was still strong, and Joab feared him.

    רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר: עֲדַיִין אִיצְטַגְנִינֵי שֶׁל דָּוִד קַיָּימִין, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אַרְבַּע מֵאוֹת יְלָדִים הָיוּ לוֹ לְדָוִד, כּוּלָּן בְּנֵי יְפַת תּוֹאַר הָיוּ, וּמְגַדְּלֵי בְלוֹרִית הָיוּ, וּמְהַלְּכִין בְּרָאשֵׁי הַגְּיָיסוֹת הָיוּ, וְהֵן הֵן בַּעֲלֵי אֶגְרוֹפִין שֶׁל דָּוִד.

    Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: David’s stars [ itztagninei ], the planetary influences that determined his fortune, still stood for him. As Rav Yehuda says that Rav says: David had four hundred children in his army, and all of them were sons of beautiful women taken captive from their gentile homes during war (see Deuteronomy 21:10–14), and they grew their hair in a gentile hair style, and they would go at the head of the troops, and they were the strong-arm enforcers of the house of David, on whose loyalty David’s monarchy relied. As long as David was supported by this force, Joab was afraid to challenge him.

    וּפְלִיגָא דְּרַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא, דְּאָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא: אִילְמָלֵא דָּוִד לֹא עָשָׂה יוֹאָב מִלְחָמָה, וְאִילְמָלֵא יוֹאָב לֹא עָסַק דָּוִד בַּתּוֹרָה. דִּכְתִיב: ״וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכׇל עַמּוֹ וְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה עַל הַצָּבָא״. מָה טַעַם ״דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכׇל עַמּוֹ״? מִשּׁוּם דְּ״יוֹאָב עַל הַצָּבָא״. וּמָה טַעַם ״יוֹאָב עַל הַצָּבָא״? מִשּׁוּם דְּ״דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכׇל עַמּוֹ״.

    The Gemara notes: And those who view Joab in a negative light disagree with the opinion of Rabbi Abba bar Kahana, as Rabbi Abba bar Kahana says: Were it not for David, who studied Torah, Joab would not have been able to wage war successfully, and were it not for the military acumen of Joab, David would not have been able to study Torah. As it is written: “And David executed judgment and justice to all his people, and Joab, son of Zeruiah, was over the army” (II Samuel 8:15–16). What is the reason that David “executed judgment and justice to all his people”? He was able to do so because “Joab, son of Zeruiah, was over the army,” assisting him and fighting his battles. And what is the reason that “Joab, son of Zeruiah, was over the army”? He was able to do so because “David executed judgment and justice to all his people.”

    ״וַיֵּצֵא יוֹאָב מֵעִם דָּוִד וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אַחֲרֵי אַבְנֵר וַיָּשִׁבוּ אֹתוֹ מִבּוֹר הַסִּרָה״. מַאי ״בּוֹר הַסִּירָה״? אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא: בּוֹר וְסִירָה גָּרְמוּ לוֹ לְאַבְנֵר שֶׁיֵּהָרֵג.

    § The verse states: “And Joab went out from David, and sent messengers after Abner, and they brought him back from Bor Sirah” (II Samuel 3:26). The Gemara asks: What is the meaning of the name Bor Sirah? Rabbi Abba bar Kahana says: A well [ bor ] and a thorn [ vesira ] caused Abner to be killed. Abner became liable to be killed when he failed to take advantage of two opportunities to bring about a reconciliation between King Saul and David. First, when David cut off a corner of Saul’s robe after he entered a cave in order to relieve himself, and second, when David found Saul sleeping and took the jug of water and the spear from next to his head. Rather than tell Saul that David could have killed him and refrained from doing so, Abner suggested to Saul that his robe may have been torn by a thornbush and that his jug of water may have been taken by one of his own men. These two incidents are alluded to by the words bor , well, i.e., jug of water, and sira , thornbush.

    ״וַיַּטֵּהוּ יוֹאָב אֶל תּוֹךְ הַשַּׁעַר לְדַבֵּר אִתּוֹ בַּשֶּׁלִי״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֶׁדָּנוֹ דִּין סַנְהֶדְרִי. אֲמַר לֵיהּ: מַאי טַעְמָא קְטַלְתֵּיהּ לַעֲשָׂאֵל? עֲשָׂאֵל רוֹדֵף הָיָה. הָיָה לְךָ לְהַצִּילוֹ בְּאֶחָד מֵאֵבָרָיו! לָא יְכֵילִי לֵיהּ. הַשְׁתָּא בְּדוֹפֶן חֲמִישִׁית כַּוֵּונְתְּ לֵיהּ, בְּאֶחָד מֵאֵבָרָיו לָא יְכֵלְתְּ לֵיהּ?

    The verse states: “And Joab took him aside in the gate to speak with him quietly” (II Samuel 3:27). Rabbi Yoḥanan says: Joab judged Abner according to the halakha of the Sanhedrin, which would sit in judgment by the gate of the city. How so? Joab said to Abner: What is the reason that you killed Asahel? Abner said to him: Asahel was pursuing me with the intention to kill me, and therefore he had the status of a pursuer, whom I had the right to kill in self-defense. Joab said to Abner: Even so, you could have saved yourself by wounding one of his limbs. Abner replied: I was not able to do so as I was running and could not aim with precision. Joab said to him: Now seeing that you were able to aim and hit him precisely in the fifth rib, could you not have successfully aimed at one of his limbs?

    ״לְדַבֵּר אִתּוֹ בַּשֶּׁלִי״, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: עַל עִיסְקֵי שָׁלוּ. ״וַיַּכֵּהוּ שָׁם אֶל הַחֹמֶשׁ״, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּדוֹפֶן חֲמִישִׁית, מָקוֹם שֶׁמָּרָה וְכָבֵד תְּלוּיִין בּוֹ.

    The Gemara asks: What is the meaning of “to speak with him quietly [ basheli ]”? Rav Yehuda says that Rav says: He took him aside to speak to him by way of deception [ shalu ]. As for what is stated: “And Abner smote him with the butt end of the spear in the ḥomesh ” (II Samuel 2:23), Rabbi Yoḥanan says: He hit him in the fifth [ ḥamishit ] rib, the place where the gallbladder and liver hang.

    ״וְהֵשִׁיב ה׳ אֶת דָּמוֹ עַל רֹאשׁוֹ אֲשֶׁר פָּגַע בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים צַדִּקִים טוֹבִים מִמֶּנּוּ״. ״טוֹבִים״ – שֶׁהָיוּ דּוֹרְשִׁין ״אַכִּין״ וְ״רַקִּין״, וְהוּא לֹא דָּרַשׁ. ״צַדִּיקִים״ – שֶׁהֵן בַּפֶּה וְלֹא עָשׂוּ, וְהוּא בְּאִיגֶּרֶת עָשָׂה.

    § The verse states that Solomon said to Benaiah, son of Jehoiada, concerning Joab: “And the Lord shall return the blood upon his own head, for he fell upon two men more righteous and better than he” (I Kings 2:32). The Gemara explains: Amasa and Abner were “better” that Joab, as they interpreted the words akh and rak in a restrictive manner that limited the king’s authority, while he did not interpret them in that way, demonstrating that they were greater than him in Torah. Amasa and Abner were also “more righteous” than Joab, as they both received oral instructions directly from Saul to slay the priests of Nov and they did not do so, whereas Joab was instructed by David in a letter to kill Uriah and he did so.

    ״וַעֲמָשָׂא לֹא נִשְׁמַר בַּחֶרֶב אֲשֶׁר בְּיַד יוֹאָב״. אָמַר רַב: שֶׁלֹּא חֲשָׁדוֹ.

    The verse states: “But Amasa took no heed of the sword in Joab’s hand” (II Samuel 20:10). Rav says: Amasa took no heed of the sword because he did not suspect that Joab was capable of murdering him.

    ״וַיִּקָּבֵר בְּבֵיתוֹ בַּמִּדְבָּר״. אַטּוּ בֵּיתוֹ מִדְבָּר הוּא? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כַּמִּדְבָּר, מָה מִדְבָּר מוּפְקָר לַכֹּל, אַף בֵּיתוֹ שֶׁל יוֹאָב מוּפְקָר לַכֹּל. דָּבָר אַחֵר: כַּמִּדְבָּר, מָה מִדְבָּר מְנוּקֶּה מִגָּזֵל וַעֲרָיוֹת, אַף בֵּיתוֹ שֶׁל יוֹאָב מְנוּקֶּה מִגָּזֵל וַעֲרָיוֹת. ״וְיוֹאָב יְחַיֶּה אֶת שְׁאָר הָעִיר״. אָמַר רַב יְהוּדָה: אֲפִילּוּ מוּנִינֵי וְצַחֲנָתָא טָעֵים פָּרֵיס לְהוּ.

    The verse states with regard to Joab: “And he was buried in his own house, in the wilderness” (I Kings 2:34). The Gemara asks: Is that to say that Joab’s house was a wilderness? Rav Yehuda says that Rav says: Joab’s house was like the wilderness; just as the wilderness is freely open to all, so too, Joab’s house was freely open to all, as he generously opened his house to the poor and made them feel like members of the household. Alternatively, Joab’s house was like the wilderness; just as the wilderness is clean of theft and sexual immorality, as it is uninhabited, so too, Joab’s house was clean of theft and sexual immorality, owing to his righteousness. As for the verse: “And Joab kept alive the rest of the city” (I Chronicles 11:8), Rav Yehuda says: Not only would Joab feed the poor, but he would even give them treats of types of small fish so they would lack for nothing.

    הֲדַרַן עֲלָךְ נִגְמַר הַדִּין