Commentary page

Sanhedrin 27b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Sanhedrin 27b

Sanhedrin 27b. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 386 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

קתא דבורטיא בית יד של רומח:

כר' מאיר דכיון דחשידי אממון חשידי אעדות נפשות:

כל הראוי לדון כו' ומוקמא לה בחשודין:

אלא לאו רבי מאיר דאמר כיון שהוחשד לממון פסול לעדות נפשות הלכך לא משכחת לה כשר לנפשות דליהוי פסול לממון:

בפסול יוחסין דלנפשות בית דין מיוחסין בעינן כדתני רב יוסף (לקמן סנהדרין דף לו:) כשם שבית דין מנוקים בצדק שנאמר בצדק תשפוט כך ב"ד מנוקין מכל מום שנאמר כולך יפה רעיתי ומום אין בך:

דאי לא תימא הכי דגבי יוחסין קאי אלא בחשודין אוקמת ליה:

ראוי לדון דיני ממונות בתמיה והא דברי הכל פסול הוא:

אלא בפסול יוחסין קאי כגון גר וממזר דכשרין לדון דיני ממונות ופסולין לדון דיני נפשות:

19 more comments on this page.

Rashi on Sanhedrin 27b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

Tosafot

ואלו הן הקרובין וכו' ובניהם וחתניהם ובניהם וחתניהם לא קאי רק אהנך קרובים דמפרש במתני' בהדיא כגון אחי אביו ואמו אבל אהנך דנפקי מכללא לא קאי כגון בניו וחתניו דידיה אינם פסולים להנך אי לאו הוו בכלל הנך קרובים דמפרש ותדע דהא בנו כשר הוא לאחי אביו לתנא דמתני' דהא הוי שלישי בראשון כדאיתא בגמרא (דף כח.) והקשה בקונטרס אמאי תנא חורגו הא נפיק מבעל אמו ואי לאשמועינן לבדו הא נמי פשיטא כדפ"ל דבניהם וחתניהם לא קאי אהנך דנפקו מכללא ותירץ דאין התנא חושש בזה דאכתי איכא שש קרובים דאתו מכללא ואפ"ה תני להו בהדיא כגון אחי אביו נפיק מכללא דאחיו ובנו וכו' וקשה ליתני נמי בן אחי אשתו כמו אינך ומיהו מחתנו איכא למימר דשפיר הוה (תני) [את] מוחתניהם דכ"ש דפסול לחמיו אבל מ"מ בן אחי אשתו קשה אלא נראה דכולהו איצטריכו אי משום אינהו גופייהו או משום בניהם וחתניהם והשתא הא ק"ל מחורגו וי"ל דתנייה לאשמועינן דהוי לבדו ולא בנו וחתנו ואע"ג דבניהם וחתניהם לא קאי אהנך דאתו מכללא כדפרישית מ"מ בחורגו איצטריך דסד"א כיון דחורגו כבנו ובן הבן פסול כדאיתא פרק יש נוחלין (ב"ב דף קכח.) אימא דה"ה בן חורגו קמ"ל ואפי' למר בר רב אשי דמכשר באבא דאבא דהיינו בן הבן איכא למימר דמהכא הוא דיליף לה אבל בן אחי אשתו לא צריך למהדר ולמיתנייה כלל כיון דמפיק הוא מכללא דאי לאשמועינן דהוא לבדו פסול ולא בנו וחתנו כמו בחורגו הא פשיטא דמהיכא תיתי ועוד דלא עדיף בן אחי אשתו מבן אחיו ובן אחיו ובניו וחתניו כשרין לו כדתני גבי כולהו ובניהם משמע ולא בני בניהם:

אלו הן הקרובים וחורגו לבדו פי' לא בנו ולא חתנו והקשה רש"י אמאי נקט חורגו הא נפיק מכלל דבעל אמו ואין לומר דנקטיה משום לבדו דאשמועינן דבנו כשר ולא נהירא דמהיכא תיתי טפי והא אמרינן דבניהם וחתניהם לא קאי אלא למבוארים דכתיבי במתני' ולא קאי אהני דנפקי מכללא שהרי בנו לאחי אביו כשר לתנא דמתני' דהוי שלישי בראשון כדאיתא בגמ' ותירץ רש"י דכולהו נמי אתיא מכללא כגון אחי אביו מכללא דאחיו ובנו בר מבן אחי אשתו דמפיק מכלל דבעל אחות אביו וחתנו נפקא מכלל דחמיו ואפ"ה תני להו שאינו מקפיד בזה ולא נהירא דא"כ אמאי לא הדר ותני הנך דאתו מכלל דבעל אחות אביו על כן נראה לומר דכולהו איצטריכא דאחי אביו אע"ג דאיהו גופיה אתי מכללא דבן אחיו מ"מ בנו וחתנו לא נפקי מכללא וכן אחי אמו ובעל אחותו אף ע"ג דבנו אתי מכללא (דבעל) אחי אמו מ"מ איהו גופיה לאו מכללא אתי ואתא לאשמועינן דבעל כאשתו וכן כולם איצטריכו אי משום אינהו גופייהו אי משום בניהם וחתניהם: (ז"ה הדבו"ר נראה לי מיות"ר)

Tosafot on Sanhedrin 27b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

Rabbeinu Chananel

סהדי חד אמר קמאי דידי גנב קבא דחושלא וחד אמר קמאי דידי גנב קתא דכורעיא אמר רב אחא בר יעקב הא ר' יוסי דאמר הוזם בדיני ממונות כשר בדיני נפשות וקיי"ל ר' מאיר ור' יוסי הלכה כר' יוסי. א"ל רב פפי הני מילי היכא דלא סתם לן תנא כר"מ הכא סתם לן תנא כוותיה דתנן בראש השנה [בספ"ק] אלו הן הפסולין המשחק בקוביא ומלוי ברבית ומפריחי יונים וסוחרי שביעית ועבדים זה הכלל עדות שאין האשה כשרה לה אף הן אינן כשרין לה. מני הא אילימא ר' יוסי והא איכא עדות דדיני נפשות שאין האשה כשר' לה ואלו כולן כשרין לה דהא ר' יוסי [אמר] כל מי שפסול מחמת ממון כגון אלו הגזלנין והחמסנין וכיוצא בהן כשר הוא בדיני נפשות אלא לאו משנה זו ר' מאיר דאמר אפילו מי שפסילותו מחמת ממון פסול הוא בכל התורה כולה וזו ששנינו במסכת נדה פרק בא סימן כל הראוי לדון דיני נפשות ראוי לדון דיני ממונות ויש ראוי לדון דיני ממונות ואין ראוי לדון דיני נפשות. אוקימנא בפסול יוחסין כגון ממזר וגר שכשירין לדון דיני ממונות ואין ראוי לדון דיני נפשות דבעינן ונשאו אתך בדומין לך:

מתני' אלו הן הקרובין אחיו ואחי אביו ואחי אמו ובעל אחותו ובעל אחות אביו ובעל אחות אמו כו'. א"ר יוסי זו משנת ר' עקיבא אבל משנה ראשונה דודו ובן דודו וכל הראוי ליורשו וכל הקרוב לו באותה שעה כו'. מנא הני מילי דת"ר לא יומתו אבות על בנים מה ת"ל אם ללמד שלא יומתו אבות בעון בנים הרי כבר נאמר איש בחטאו יומתו אלא מה ת"ל לא יומתו אבות על בנים לא יומתו אבות בעדות בנים ובנים לא יומתו בעדות אבות כגון עשו ויעקב לא יומתו בעדות אליפז וראובן ולא ראובן ואליפז בעדות עשו ויעקב אשכחן עדות אבות לבנים ועדות בנים לאבות וכ"ש יעקב ועשו להדדי שעדותן בטלה.

Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 27b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Meiri

המשנה הרביעית וענינה לבאר החלק השלישי בענין פסולי עדות שמחמת קורבא ואמר על זה אלו הן הקרובים וכו' צריך שתדע ששלשה מיני קורבא הם קורבא הבאה מצד האב וקורבא הבאה מצד האם וקורבא הבאה מצד אישות ואין פסול מן התורה אלא קורבא שמצד האב שהם הראויים לירש ושאר הפסולין מדברי סופרים ודרך פסול הקורבא הוא על שני פנים או בירידה ועלייה כגון אב אצל בן וכן אצל בן הבן וכן אח אצל בן אח ובהפך או במדרגה שוה כגון אח אצל אחיו ובן אח אצל בן אח וכל כיוצא באלו וענין פיסולם נחלק לשלשה ענפים והם ראשון בראשון ראשון בשני שני בשני ראשון בראשון כשני אחים זה עם זה או האב ובנו ראשון בשני האח עם בן אחיו או הנכד עם זקנו שני בשני בני האחים זה לזה וכל שמכאן ולמטה כגון שלישי בשלישי כגון נכדו של ראובן עם נכדו של שמעון או שלישי בשני כגון נכדו של ראובן עם בנו של שמעון או אפילו שלישי בראשון כגון נכדו של ראובן עם שמעון כולם כשרים וביוצאי ירכו אחר שאב ובנו נקראים ראשון בראשון דור רביעי נקרא שלישי בראשון ונמצא ראובן כשר לאברהם שהוא רביעי לו אבל יעקב הוא אצלו שני בראשון ויש חולקין לפסול בכל יוצא ירך עד סוף כל הדורות ואין הדבר כן וכבר כתבנו דבר זה בבתרא פרק נוחלין והרבה גאונים כתבו ששלישי בראשון כשר מן התורה ופסול מדברי סופרים ולזה הסכימו רבינו האיי ורבינו חושיאל ורבינו חננאל בחבוריהם אלא שגדולי הפוסקים והמחברים כתביה כשיטתנו ואחר שהקדמנו לך שהקורבא מצד האם בכלל פסולי עדות יש לך לידע שהאחים מצד האם אף הם נקראים ראשון בראשון ובניהם שני בשני על הדרך האמור וכן אח ואחותו ראשון בראשון ובניהן שני בשני וכן האב עם בתו או האם עם בנה כולם ראשון בראשון וכן שתי אחיות שהן ראשון בראשון אלו היו בתורת עדות הרי בניהם שני בשני וכן כל המדרגות על הדרך האמור:

ונמצא שהקדמנו דרך כלל דין קורבא שמצד האב ודין קורבא שמצד האם וכבר ייעדנו בענין זה חלק שלישי והוא קורבא שמצד האישות והיא בשני פנים אם שאין שם קורבא באה מצד אישות אלא מצד אחד כגון קורבת יעקב ללאה או של לאה ליעקב אם שקורבת האישות שם משני הצדדין כגון בעלי אחיות או בעלי קורבות וענין פסול קורבות אלו הוא מפני שהאשה כבעלה והבעל כאשתו וכל שאני פסול לו כך אני פסול לאשתו מפני שהיא כבעלה וכל שאני פסול לה כך אני פסול לבעלה שהבעל כאשתו ומעתה האיש עם אשתו הרי הוא כגוף אחד ואינו מעיד לבנה שהוא לו ראשון בראשון על הדרך בעצמו שהוא ראשון בראשון לאשתו ולא לאשת בנה ולא לבתה ולא לבעל בתה וכן פסול לאביה ולאשתו ולאמה ולבעלה שכלם ראשון בראשון וכן שנים שנשאו אמה ובתה הם ראשון בראשון וכן בעלי שתי אחיות אבל בעלי שניות אע"פ ששני בשני פסול אלו כשרים זה לזה שאין דנין קורבא הבאה בדרך אישות משני הצדדין אא"כ הן ראשונים משני הצדדין כגון בעלי שתי אחיות או בעלי אשה ובתה או שיהא בה מיהא ראשון מצד אחד כגון שהם בעל ראשונה בבעל שניה כגון בע"ה של רחל בבעלה של דינה ואף בזו השניה שיטת רבני צרפת מכשרת כמו שיתבאר בגמ' ומ"מ סתם משנתינו מבורר כדברינו:

וכן קורבא הבאה מצד אישות אין אומרין שיהא בנו קם תחתיו לפסול עדות לומר שיהא בן הבעל פסול לבן האשה שאין בו צד קורבא כלל שכל שאני פסול לו מפני שהוא בעל קרובתי הריני מעיד לשאר קרוביו כגון בנו ואחיו וכן כל שאני פסול לה מפני שהיא אשת קרובי הריני מעיד לשאר קרוביה וכל כיוצא בזה שאין בקורבת אישות קורבה אלא מקרובי האיש לאשתו ומקרובי האשה לבעלה אבל לא מקרובי האיש לקרובי האשה כמו שכתבנו וזו היא אחת מקולי קרובת אישות על שאר הקורבות:

ויש בה קולא אחרת אף בקורבת קרובי הבעל אצל האשה או בקורבת קרובי האשה אצל הבעל והוא שהחורג אינו נפסל אלא לבדו כמו שיתבאר אבל לא בבנו וחתנו ואע"פ שבנו של חורג אצל אשתו של זה ראשון בשני וכיוצא בו אתה פוסלו בבן אחיה שהוא גם כן אצלה ראשון בשני שאמרו חכמים שאין קירוב הדעת מתפשט מצד אישות בחורג ביתר ממנו וי"א שכן הדין באבי אביה ובאותן שהם על מדרגה זו ואע"פ שהבעל כאשתו לגמרי להיות ראשוניה ראשונים לו ושנייה שניים לו שמא לא נאמר אלא באחיה ואחותה שהם בזמן אחד וגדלים כאחד אבל בנו של חורג ברוב הפעמים כבר נזדקן האישות ובטל חנו ואין קורבת הדעת מצויה שם ואף חורג עצמו אין דעתו מתקרבת לו כל כך ודיו שנעשה אצלו הבעל כאשתו להיות שניהם ראשון בראשון ולהיות ראשוניה שניים לו ושנייה שלישיים לו וכן הענין לדעת זה באבי אביה והדומים לו שלא דנו חכמים אלא מה שהוא נראה להם להיות קורבת הדעת מצוייה ביניהם ויש חולקין לפסול באבי אביה ומקל וחומר שהרי פסול הוא לבן אחי חמותו ולאחי חמיו כמו שיתבאר וכל שכן באבי חמיו ומ"מ באב בעל האם כשר שאינה מתפשטת אלא מבעל האם לחורג ומן החורג לבעל האם:

ומעתה נתחיל בבאור המשנה והוא שאמר אלו הן הקרובים אחיו אחי אביו ואחי אמו ובעל אחותו ובעל אחות אביו ובעל אחות אמו ובעל אמו וגיסו וחמיו הם ובניהם וחתניהם וזה שאמרו בבניהם וחתניהם על כלם הוא אומר כך ומ"מ אי אתה יכול לפרשו בכלם על דרך אחת כמו שיתבאר לך בפרטים ומעתה צריך שתפרש את כלם כל אופני ההקדמה שהקדמנו אחיו כגון ראובן לשמעון או שמעון לראובן שהם ראשון בראשון והרבה נתקשה לראשונים האיך לא שנה אביו ובנו ואם מפני שבאים מקו"ח הרי כשאתה מעיין בפרטים אתה מוצא הימנה הרבה שהם באים בקו"ח עד שבתוספות תירצו שלא מנה אלא את שבאים לידי הכשר אבל אב ובן לעולם פסולים וכמו שאמרנו בבתרא פרק נחלה מר בר רב אשי אכשר באבא דאבא ולית הלכתא כוותיה והוא הדין לכל הדורות ומ"מ גדולי הפוסקים כתבו שלא נתבטלו דברים אלא בדור שלישי שהוא שני לו אבל משם ולהלן לא כמו שהקדמנו ולענין הקושיא נראה שלא חשש למנות אלא אותם שבאו מכח דרשא אבל אבות ובנים דבהדיא כתיבי כדכתיב לא יומתו אבות על בנים לא חשש למנותם והתחיל באחים שהם ראשון בראשון ובניהם הן זה לזה שהם שני בשני הן אחד מהם לאחי האב שהם שני בראשון ומ"מ לא נשנית בכאן אלא לעדותו אצל אחי האב ולדין שני בראשון:

וחתניהם חתנו של ראובן לשמעון ושל שמעון לראובן שהם ראשון בשני או שני בראשון מצד אישות הא חתניהם זה לזה הם בעלי שניות וכשרים זה לזה כמו שהקדמנו:

אחי אביו כגון שמעון חנוך והוא ראשון בשני ובניהם אתה צריך לפרש בנו של שמעון לחנוך שהוא שני בשני אבל לא בנו של חנוך לשמעון שהרי שלישי בראשון הוא ואתה מפרש אחי אביו ובנו של אחי אביו שהוא לו שני בשני וכן בחתניהם חתנו של שמעון לחנוך שהוא בעל שניה של חנוך ואל תתמה אחי אביו למה הוזכר והרי היה בכלל אחיו הוא ובנו אין זו שאלה שהתנא מונה הקורבות על הסדר או שמא מנאן מצד בניהם או חתניהם שכולן הוצרכו או משום גופן או משום בניהם או משום חתניהם חוץ מחמיו כמו שנבאר וחוץ מבעל אמו ששאלוהו בגמרא כמו שנבאר:

אחי אמו הוא ובנו וחתנו על הדרך האמור באחי אחיו:

12 more comments on this page.

Meiri on Sanhedrin 27b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

Maharsha (Chidushei Halachot)

גמרא אלו הן הפסולין כו' והעבדים זה הכלל כו' בדפוס חדש מחקו הכא מלת עבדים ע"פ דברי התוספות לעיל במתניתין דהכא וטעות בידם דבהך מתני' דפ"ק דר"ה שפיר גרסינן והעבדים כמ"ש התוס' שם וק"ל:

בפירש"י בד"ה לבדו ולא בנו וחתנו כו' וכן כולהו כי מעיינת בהו משכחת להו בהדיא בר מבן אחי אשתו וכו' וחתנו כו' עכ"ל עיין על ביאור דבריו בפי' דברי התוס' שכתבו לקמן:

תוס' בד"ה ואלו הן הקרובים וכו' בניהם וחתניהם לא קאי רק אהנך דקרובים כו' עכ"ל פירוש לדבריהם כגון אחי אביו דתנא בהדיא במתני' ועלה קאי בנו וחתנו של אחי אביו דה"ל שני בשני אבל על בן אחיו דאתא מכללא דאחי אביו דאני לו בן אחיו לא קאי בנו וחתנו דה"ל בן בן אחיו שלישי בראשון ומ"ש עוד אי לאו דהוה בכלל הנך קרובים דמפרש תדע כו' ר"ל כגון בעל אחותו דמכללא ואני לו אחי אשתו דעל כלליה שפיר מצי קאי בנו וחתנו דה"ל בן אחי אשתו דמפרש במתני' פסולים מכלל דבעל אחות אביו ואני לו בן אחי אשתו ודברי מהרש"ל בזה אינן מבוררין כל הצורך ודו"ק:

בא"ד דאכתי איכא שש קרובים דאתו מכללא כו' עכ"ל במהרש"ל נמחק שש ומוגה שלש ונ"ב נ"ל להגיה שלש כי שש לא יתכן כו' ואלו הן הג' שמיותרין לגמרי אחי אביו כו' ואחי אמו כו' ותו מיותר בעל אחות אמו מכלל גיסו ובנו ואע"פ שגיסו כו' עכ"ל ע"ש דבריו תמוהים הם שכתב בעל אחותו אינו מיותר שהוצרך לשנותו ללמוד מבנו של בעל אחותו אחי אמו ואע"ג דגוף הדין של בעל אחותו הוא מיותר הוצרך לשנותו משום בנו דעליה קאי וכה"ג כתב גבי גיסו ואם נחתי התוספות הכא בקושייתם להכי דאע"ג דאינהו גופייהו לא צריכי מ"מ צריכי משום בנו א"כ מאי קשיא להו נמי מאחי אביו כיון דאיכא למימר נמי הכי אע"ג דגופייהו לא צריכי משום בנו וחתנו אצטריכו וכן י"ל באחי אמו ובבעל אחות אמו וכמ"ש התוס' לקמן בתירוצם אבל ע"כ אית לן למימר השתא אכתי ודאי לא אסקי אדעתייהו לומר כן גם יש לתמוה לפי דבריו לא נאמר מיותר רק על גופי הפסולים אבל על יתור של בנו מאחד מהפסולים כגון בנו של אחי אמו אתא מכללא דבעל אחות אביו ובנו לא הוי יתור דאל"כ אף לפי דבריו ה"ל ד' מיותרים ורש"י הביא גם יתור זה בפירושו וע"ק לפי דבריו בעל אחותו לא הוה בכלל המיותרים והתוספות כתבוהו לקמן גם אחר שכתבו לתרץ ג' המיותרים כתבו וכן כולם אצטריכו ולפי דבריו הרי לא היו מיותרים רק ג' שזכרו ומאי שוב וכן כולם דמשמע שיש עוד מיותרים חוץ מהג' שזכרו וע"כ הנראה לקיים כל נוסחות הישנות בתוספות שכתבו דאיכא שש קרובים כו' לא פחות ולא יותר דבמתני' קתני כ"ז פסולים דהא קתני ט' אבות דאתיא מתני' כר' יהודה ובכל אב קתני גביה בנו וחתנו וכאילו נשנו הכ"ז פסולין מפורש בכל אחד כדמוכח בגמרא דפריך אבנו דבעל אמו ל"ל היינו אחיו ומעתה לפי קושייתם השתא בכל חדא מהנך שש קרובים דאתו חד מכלל חברתה בין איהו גופיה בין בנו בין חתנו קשיא להו דלא ליתני או גוף הדין אף שהוצרך לשנות בנו וחתנו כגון באחי אביו דאיהו גופיה אתי מכללא דבן אחיו וכן בהיפך באחיו שהוצרך גוף הדין בנו לא איצטריך דאתי מכללא דאחי אביו וכן בכולם ולפי שיבררו לך הדברים גם לפי תירוצם שכתבו דכולהו איצטריכו אי משום אינהו גופייהו אי משום בניהן וחתניהן אכתוב לך לפרט הכ"ז פסולין שנשנו כאן ודאתא מכללן ושהן ששה דאתיין חדא מכלל חברתה לא פחות ולא יותר והוא ששנינו:

אחיו ואני לו אחיו א בן אחיו ואני לו אחי אביו. א חתן אחיו ואני לו אחי חמיו. א אחי אביו ואני לו בן אחיו. א בן אחי אביו ואני לו בן אחי אביו. חתן אחי אביו ואני לו בן אחי חמיו. ב אחי אמו ואני לו בן אחותו. ב ג בן אחי אמו ואני לו בן אחות אביו. ג חתן אחי אמי ואני לו בן אחות חמיו. ד בעל אחותו ואני לו בן חמיו:

ד ב בן בעל אחותו ואני לו בן אחי אמו ב חתן בעל אחותו ואני לו אחי חמותו. בעל אחות אביו ואני לו בן אחי אשתו. ג בן בעל אחות אביו ואני לו בן אחי אמו. ג חתן בעל אחות אביו ואני לו בן אחי חמותו. ה בעל אחות אמו ואני לו בן אחות אשתו. ה בן בעל אחות אמו ואני לו בן אחות אמו. חתן בעל אחות אמו. ואני לו בן אחות חמותו. בעל אמו ואני לו חורגו. בן בעל אמו ואני לו אחיו מן האם. חתן בעל אמו ואני לו אחי אשתו מאם. חמיו ואני לו חתנו. ד בן חמיו ואני לו בעל אחותו. ד ו חתן חמיו ואני לו חתן חמיו. ו ו גיסו ואני לו גיסו. ו ה בן גיסו ואני לו בעל אחות אמו. ה חתן גיסו ואני לו בעל אחות חמותו. הרי לך ראה והבין לפי האותיות שרמזתי לך הא' דאחי אביו אתי מכללא דבן אחיו וכן בהיפך דבן אחיו אתי מכללא דאחי אביו:

הב' אחי אמו אתי מכללא דבנו של בעל אחותו וכן בהיפך כו':

הג' בנו של אחי אמו אתי מכללא דבנו של בעל אחות אביו וכן בהיפך כו':

6 more comments on this page.

Chidushei Halachot on Sanhedrin 27b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Original text

Segment 1

קַתָּא דְבוּרְטְיָא.

the handle of a spear [ devortiya ].

Segment 2

אֲמַר לֵיהּ: מַאי דַּעְתָּיךְ? כְּרַבִּי מֵאִיר? רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יוֹסֵי – הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי, וְרַבִּי יוֹסֵי הָאָמַר: הוּזַם בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת – כָּשֵׁר לְדִינֵי נְפָשׁוֹת!

Rav Abba bar Ya’akov said to bar Ḥama: Why did you bring these witnesses? What do you hold? Do you hold like Rabbi Meir, that one who is guilty of a monetary transgression is disqualified from bearing witness in capital cases too? But in a dispute between Rabbi Meir and Rabbi Yosei, the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, and doesn’t Rabbi Yosei say that if one was rendered a conspiring witness in a case of monetary law he is fit to testify in cases of capital law?

Segment 3

אֲמַר לֵיהּ רַב פַּפֵּי: הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלָא סְתַם לַן תַּנָּא כְּרַבִּי מֵאִיר. הָכָא סְתַם לַן תַּנָּא כְּרַבִּי מֵאִיר.

Rav Pappi immediately said to him: This statement applies only where the tanna did not teach us an unattributed mishna in accordance with the opinion of Rabbi Meir. Here, the tanna taught us an unattributed mishna in accordance with the opinion of Rabbi Meir.

Segment 4

מִמַּאי? אִילֵּימָא מֵהָא דִּתְנַן: כׇּל הָרָאוּי לָדוּן דִּינֵי נְפָשׁוֹת רָאוּי לָדוּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת. מַנִּי? אִילֵּימָא רַבִּי יוֹסֵי הִיא, הָא אִיכָּא עֵד זוֹמֵם דְּמָמוֹן, דְּכָשֵׁר לְדִינֵי נְפָשׁוֹת וּפָסוּל לְדִינֵי מָמוֹנוֹת! אֶלָּא לָאו, רַבִּי מֵאִיר הִיא.

The Gemara asks: From what mishna is it seen that the tanna taught an unattributed mishna in accordance with the opinion of Rabbi Meir? If we say it is from that which we learned in a mishna ( Nidda 49b): Anyone who is fit to adjudicate cases of capital law is fit to adjudicate cases of monetary law, that is inconclusive. Even though one can compare the halakhot of disqualifying judges to the halakhot of disqualifying witnesses, one cannot cite this as an example of a mishna taught in accordance with the opinion of Rabbi Meir. Whose opinion is recorded in this mishna? If we say it is the opinion of Rabbi Yosei, isn’t there the counterexample of a conspiring witness in monetary matters, who is fit to adjudicate cases of capital law but is disqualified from adjudicating cases of monetary law? Rather, is the ruling of the mishna not the opinion of Rabbi Meir?

Segment 5

מִמַּאי? דִּילְמָא בִּפְסוּלֵי יוּחֲסִין קָאֵי!

The Gemara explains why this cannot be the source: If this is the unattributed mishna Rav Pappi was referring to, from where is it derived that it is the opinion of Rabbi Meir? Perhaps the mishna is referring to those who are disqualified from serving as judges due to their lineage, e.g., converts and mamzerim , not those who are disqualified due to sin.

Segment 6

דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, סֵיפָא דְּקָתָנֵי: יֵשׁ רָאוּי לָדוּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֵין רָאוּי לָדוּן דִּינֵי נְפָשׁוֹת, אַמַּאי אֵינוֹ רָאוּי? דְּאִיתַּזַּם בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת רָאוּי לָדוּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת? וְהָא דִּבְרֵי הַכֹּל פָּסוּל הוּא! אֶלָּא בִּפְסוּל יוּחֲסִין קָאֵי. הָכָא נָמֵי בִּפְסוּל יוּחֲסִין קָאֵי.

As, if you do not say so, then with regard to the latter clause of that mishna, which teaches: There is one who is fit to adjudicate cases of monetary law but is unfit to adjudicate cases of capital law, to whom could this be referring? Why would one be unfit to adjudicate cases of capital law? If it is referring to one who was rendered a conspiring witness in a case of capital law, is he fit to adjudicate cases of monetary law? But doesn’t everyone agree that he is disqualified? Rather, the mishna is clearly referring to those who are disqualified from serving as judges due to their lineage. Here too, in the first clause, the mishna is referring to those who are disqualified from serving as judges due to their lineage.

Segment 7

אֶלָּא, הָכָא קָא סָתַם לַן תְּנָא, דִּתְנַן: אֵלּוּ הֵן הַפְּסוּלִים – הַמְשַׂחֵק בְּקוּבְיָא, וּמַלְוֵי בְּרִבִּית, וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים, וְסוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית, וְהָעֲבָדִים. זֶה הַכְּלָל: כׇּל עֵדוּת שֶׁאֵין הָאִשָּׁה כְּשֵׁירָה לָהּ, אַף הֵן אֵין כְּשֵׁירִין לָהּ.

Rather, the tanna taught us an unattributed mishna here, as we learned in a mishna ( Rosh HaShana 22a): These people are disqualified from bearing witness, as they are considered wicked and guilty of monetary transgressions: One who plays with dice, and those who lend money with interest, and those who fly pigeons, and merchants who trade in produce of the Sabbatical Year. And Canaanite slaves are also disqualified. This is the principle: For any testimony for which a woman is not fit, these too are not fit. Although in certain cases a woman’s testimony is accepted, e.g., testimony concerning the death of someone’s husband, in most cases her testimony is not valid.

Segment 8

מַנִּי? אִילֵּימָא רַבִּי יוֹסֵי – וְהָאִיכָּא עֵדוּת בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת, שֶׁאֵין הָאִשָּׁה כְּשֵׁרָה לָהּ, וְהֵן כְּשֵׁרִין לַהּ? אֶלָּא לָאו רַבִּי מֵאִיר הִיא!

In accordance with whose opinion is this mishna? If we say it is the opinion of Rabbi Yosei, that is difficult: But isn’t there testimony in cases of capital law, for which a woman is not fit but for which those considered wicked due to having committed monetary transgressions are fit? Rather, is it not the opinion of Rabbi Meir, who maintains these people are disqualified from testifying in cases of capital law as well? Apparently, this unspecified mishna follows the opinion of Rabbi Meir. Therefore, the halakha is in accordance with his opinion.

Segment 9

קָם בַּר חָמָא, נַשְּׁקֵיהּ אַכַּרְעֵיהּ, וְקַבְּלֵיהּ לִכְרָגֵיהּ דְּכוּלֵּי שְׁנֵיהּ.

Based on this conclusion, one of the witnesses who testified against bar Ḥama with regard to the murder was disqualified, and bar Ḥama was acquitted. Bar Ḥama then arose and kissed Rabbi Pappi on his feet and accepted upon himself to pay his tax [ karga ] for all of his years.

Segment 10

מַתְנִי׳ וְאֵלּוּ הֵן הַקְּרוֹבִין: אָחִיו, וַאֲחִי אָבִיו, וַאֲחִי אִמּוֹ, וּבַעַל אֲחוֹתוֹ, וּבַעַל אֲחוֹת אָבִיו, וּבַעַל אֲחוֹת אִמּוֹ, וּבַעַל אִמּוֹ, וְחָמִיו, וְגִיסוֹ. הֵן וּבְנֵיהֶן וְחַתְנֵיהֶן, וְחוֹרְגוֹ לְבַדּוֹ.

MISHNA: And these are the ones disqualified from bearing witness or from serving as judges due to their status as relatives of one of the litigants or of each other: One’s brother, and his paternal uncle, and his maternal uncle, and his sister’s husband, and the husband of his paternal aunt, and the husband of his maternal aunt, and his mother’s husband, and his father-in-law, and his brother-in-law, i.e., the husband of his wife’s sister. They themselves, all of these people, and also their sons, and their sons-in-law are considered relatives. And his stepson alone is disqualified, but not his stepson’s sons or sons-in-law.

Segment 11

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: זוֹ מִשְׁנַת רַבִּי עֲקִיבָא, אֲבָל מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה – דּוֹדוֹ וּבֶן דּוֹדוֹ וְכׇל הָרָאוּי לְיוֹרְשׁוֹ, וְכׇל הַקָּרוֹב לוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.

Rabbi Yosei says: This aforementioned halakha is Rabbi Akiva’s version of the mishna. But the initial version of the mishna reads as follows: His uncle and the son of his uncle, and anyone who is fit to inherit from him. Only paternal relatives, who are fit to inherit from him, are disqualified; maternal relatives, who do not inherit from him, are not disqualified from bearing witness about him or from adjudicating his case. And the halakha disqualifying a relative from bearing witness or serving as a judge is referring to anyone who is related to him at the time of the trial.

Segment 12

הָיָה קָרוֹב וְנִתְרַחֵק, הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲפִילּוּ מֵתָה בִּתּוֹ וְיֵשׁ לוֹ בָּנִים מִמֶּנָּה, הֲרֵי זֶה קָרוֹב.

If one was once a relative and became unrelated by the time of the trial, e.g., he married the daughter of one of the litigants, but she died or they were divorced, in this case he is fit. Rabbi Yehuda says: Even if his daughter died but her husband, the former son-in-law, has children from her, he is still considered a relative; the children cause them to remain related.

Segment 13

הָאוֹהֵב וְהַשּׂוֹנֵא. אוֹהֵב – זֶה שׁוֹשְׁבִינוֹ. שׂוֹנֵא – כֹּל שֶׁלֹּא דִּבֵּר עִמּוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים בְּאֵיבָה. אָמְרוּ לוֹ: לֹא נֶחְשְׁדוּ יִשְׂרָאֵל עַל כָּךְ.

One who loves or one who hates one of the litigants is also disqualified. With regard to one who loves one of the litigants, this is referring to his groomsman. One who hates is referring to anyone who, out of enmity, did not speak with the litigant for three days. The Rabbis said to Rabbi Yehuda: The Jewish people are not suspected of bearing false witness due to love or hate.

Segment 14

גְּמָ׳ מְנָהָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים״. מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? אִם לְלַמֵּד שֶׁלֹּא יוּמְתוּ אָבוֹת בַּעֲוֹן בָּנִים וּבָנִים בַּעֲוֹן אָבוֹת, הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר: ״אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ״.

GEMARA: From where is this matter, that relatives are disqualified from bearing witness, derived? The Gemara answers: It is as the Sages taught in a baraita : “The fathers shall not be put to death for the children, neither shall the children be put to death for the fathers; every man shall be put to death for his own sin” (Deuteronomy 24:16). Why must the verse state this first clause? If it is to teach that the fathers shall not be put to death for the sin of the children, nor shall the children be put to death for the sin of the fathers, this is unnecessary, as it is in any event stated: “Every man shall be put to death for his own sin.”

Segment 15

אֶלָּא, ״לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים״ – בְּעֵדוּת בָּנִים, ״וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת״ – בְּעֵדוּת אָבוֹת.

Rather, the statement “The fathers shall not be put to death for the children” should be interpreted to mean that they shall not be put to death by the testimony of the children, and the statement “Neither shall the children be put to death for the fathers” should be interpreted to mean that they shall not be put to death by the testimony of the fathers.

Segment 16

וּבָנִים בַּעֲוֹן אָבוֹת לָא? וְהָכְתִיב: ״פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים״!

The Gemara asks: And are children not put to death for the sin of the fathers? But isn’t it written: “Visiting the iniquity of the fathers upon the children, and upon the children’s children, unto the third and unto the fourth generation” (Exodus 34:7)?

Segment 17

הָתָם, כְּשֶׁאוֹחֲזִין מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶן בִּידֵיהֶן.

The Gemara answers: There, the verse is referring to a situation where the children adopt the actions of their ancestors as their own. If they do not behave like their ancestors they are not punished for their ancestors’ sins.

Segment 18

כִּדְתַנְיָא: ״וְאַף בַּעֲוֹנֹת אֲבֹתָם אִתָּם יִמָּקּוּ״ – כְּשֶׁאוֹחֲזִין מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם. אַתָּה אוֹמֵר כְּשֶׁאוֹחֲזִין, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא כְּשֶׁאֵין אוֹחֲזִין? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ״, הֲרֵי כְּשֶׁאוֹחֲזִין מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶן בִּידֵיהֶן.

This is as it is taught in a baraita : The verse: “And also in the iniquities of their fathers shall they pine away with them” (Leviticus 26:39), is referring to a case where they adopt the actions of their ancestors as their own. Do you say that it is referring specifically to a case where they adopt the actions of their ancestors, or perhaps it applies even where they do not adopt their ancestors’ actions? When the verse states: “Every man shall be put to death for his own sin,” the Torah explicates that one is not put to death if he did not sin. Therefore, the verse in Leviticus is clearly referring to a case where they adopt the actions of their ancestors as their own.

Segment 19

וְלָא? וְהָכְתִיב: ״וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו״ – אִישׁ בַּעֲוֹן אָחִיו, מְלַמֵּד שֶׁכּוּלָּן עֲרֵבִים זֶה בָּזֶה.

The Gemara asks: And are descendants not punished for the sins of their ancestors unless they adopt their behavior? But isn’t it written: “And they shall stumble one upon another” (Leviticus 26:37)? This verse is homiletically interpreted to mean that the Jewish people shall stumble, one due to the iniquity of another, i.e., they are punished for each other’s sins, which teaches that all Jews are considered guarantors, i.e., responsible, for one another.

Segment 20

הָתָם, שֶׁהָיָה בְּיָדָם לִמְחוֹת וְלֹא מִיחוּ.

The Gemara answers: There, in the verse in Leviticus, the reference is to a case where others had the ability to protest the sin but they did not protest. Consequently, they are punished for not protesting, regardless of any familial relationship they may have with the sinner.

Sanhedrin 27b

Sanhedrin 27b

Rashi

Tosafot

Rabbeinu Chananel

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text