Talmud Builders

    Commentary page

    Sanhedrin 21a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 21a

    Sanhedrin 21a. The full printed text of this folio side — 24 numbered segments, about 721 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    וימשחו אותו בשלמה כתיב:

    והיתה לאהרן ולבניו בלחם הפנים כתיב:

    מתני' שמנה עשרה לקמן נפקא לן:

    גמ' עשירה ממשכנין אותה לפי שאינה צריכה לאותו כסות להחזירו לה בלילה:

    משיאה שם רע שתכנס לביתך שחרית וערבית:

    למאן דדריש וי"ו ר"ע בד' מיתות ב"ד (לקמן סנהדרין דף נא.) ישמעאל אחי בת ובת אני דורש:

    חרשתם בעגלתי שמשון קרי לה לאשתו כשהגידה להם חידתו:

    ואמר רב שקלה מיכל למטרפסה זה היה פרעון חטאתה מה שנכתב בצידו לא היה לה ולד אלמא מההוא מעשה ואילך לא הוה לה אבל מקמי הכי איכא למימר דהוה לה:

    10 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 21a · Sefaria

    Tosafot

    דאי ס"ד בת נישואין הואי אחתיה מי הוה שרייה ליה מכאן קשה לפ"ה שפירש בפ"ק דקידושין (דף כב.) והבאתה אל תוך ביתך מלמד שלא ילחצנה במלחמה פי' שלא יבא עליה במלחמה ומשמע מתוך פי' הקונטרס דאפילו ביאה ראשונה אסורה במלחמה עד לאחר כל המעשים כולן וא"כ לא בא דוד על מעכה רק לאחר שנתגיירה וא"כ בת נישואין היא והיכי שריא תמר לאמנון אחתיה היא ועוד דהא אמרינן (שם דף כא.) דלא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע משמע שבמלחמה ביאה ראשונה הואי לכך פירש ר"ת התם שלא ילחצנה במלחמה לבא עליה ביאה שניה ומחלוקת בירושלמי בין רב ושמואל מן הפי' דרב אמר אינה מותרת במלחמה אלא ביאה ראשונה ושמואל אמר אף לא ביאה ראשונה ולא ביאה שניה וזה לשון הירושלמי תרתי מילין אתון אמרין משמיה דרב וליתא הכא אתון אמרין משמיה דרב אסור לבא עליה ביאה שניה ואני אומר לא ביאה ראשונה ולא ביאה שניה וא"כ קשיא לשמואל הך דהכא כדפרישית על כן נראה למימר דתמר לא היתה בת דוד שאמה כבר היתה מעוברת כשבאת למלחמה והא דכתיב (שמואל ב י״ג:י״ח) כי כן תלבשנה בנות המלכים מעילים מתוך שגדלה בחיקו של דוד קרי לה בת מלך:

    Tosafot on Sanhedrin 21a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    וימשחהו ה' לנגיד ולצדוק הכהן מקיש נגיד לכהן וכתיב בכהן והיתה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו כך מחצה למלך ומחצה לעם:

    מתני' לא ירבה לו נשים אלא י"ח כו' למימרא דר' יהודה דריש טעמא דקרא ואסור לרבות משום חשש מסירות. ורבי שמעון אוסר אפי' אינן מסירות והא בסוף פרק המקבל שדה מחבירו איפכא שמענא להו ושנינן בעלמא ר' יהודה לא דריש טעמא דקרא ושאני הכא דמפרש כו'. י"ח מנא לן ויולדו לדוד בנים בחברון ויהי בכורו אמנון לאחינועם היזרעאלית ומשנהו כלאב לאביגיל אשת נבל הכרמלי והשלישי אבשלום בן מעכה בת תלמי מלך גשור. והרביעי אדוניה בן חגית והחמישי שפטיה בן אביטל והששי יתרעם לעגלה הרי שש וכתיב ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה כלומר שש ושש אחרות הרי י"ח. אמר רב עגלה זו מיכל והא לא היו לה בנים למיכל שנאמר ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה. ואסיקנא עד אותו המעשה שביזתו וקראתו כאחד הרקים (ירושלמי הלכה ד) וזהו ארכיסטס הוו לה בנים מאותו המעשה מתו לה. ולא היה לה ולד עד יום מותה ומפרש בירושלמי (בפירקין הלכה ד) שעל זה הדבר נענשה. פי' מטרופסה חלק חוקה כלומר להתם דינא:

    אמר רב ארבע מאות ילדים היו לו לדוד וכולם בני יפת תואר וכולן מגדלי בלורית היו כו'. פי' בלורית ציצית של שער (ובנויות דואבה):

    אמר רב תמר בת יפת תואר היתה שנאמר ועתה דבר נא אל המלך כי לא ימנעני ממך. ואי הות בת נשואין אחתיה מי שריא ליה אלא מלמד שהיה בא עליה דוד בגיותה וילדה (אבשלום ותמר) ואח"כ נתגיירה. וקי"ל כי בתו הבאה מן הנכרית אינה בתו. ויונדב איש חכם מאד. אמר רב חכם ברשעה:

    דרש רבא ויצא לך שם בגוים ביופיך שלא היה שיער לבנות ישראל לא בבית השחי ולא בבית הערוה. שכב על משכבך והתחל וגו' ותקח את המשרת ותצק לפניו מלמד שעשתה לו מיני טיגון וישנאה אמנון נימא קשרה לו ועשאתו כרות שפכה תנא גדר גדול גדרה תמר אותה שעה ומה לבנות סתומות כלומר הבתולות הצנועות כך אירע להן לבנות הדיוטות והן פתוחות פרוצות על אחת כמה וכמה:

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 21a · Sefaria

    Meiri

    המשנה החמישית והכוונה בה ככוונת מה שלפניה לא ירבה לו נשים אלא שמנה עשרה ופרשוה גדולי המחברים בין נשים ופלגשים והדברים נראין בנשים לבד ופלגשים כמה שירצה שהרי כשאמר לו הנביא ואוסיפה לך כהנה וכהנה שש נשים היו וודאי פלגשים היו לו ואעפ"כ אמר לו ואוסיפה לך כהנה וכן כתבוה גדולי המפרשים בהגהותיהם ועוד ראיה מאבישג השונמית שלא אמר לה אסירת לי אלא למה שאמרה לו נסבן ור' יהודה אומר מרבה הוא לו ובלבד שלא יהו מסירות את לבו ואין הלכה כן אלא כר' שמעון שאפילו אחת והיא מסירה את לבו לא ישאנה ולא נאמר לא ירבה אלא שאפילו הם כאביגיל לא ישא אלא שמונה עשרה ומ"מ יכול הוא לגרש ולישא תחתיהן כשירצה אלא שאין אנו מתירין לו כן כמו שיתבאר בגמ' ואף באחת לא יהא מצוי אצלה תמיד שאף זה בכלל הסרת הלב הוא:

    וכן לא ירבה לו סוסים אלא בכדי מרכבתו ואין לו להוסיף ביתר מן הצריך אפילו אחד לרוץ לפניו שאם הרבה ביותר מכדי מרכבתו לוקה על כל סוס וסוס אלא שכדי מרכבתו בריוח מותר ופי' בגמ' לאפוחי כלומר שמנהיג סוס אחד עם סוסו שכשיתבטל האחד ירכב על השני והאחד ינוח עד שלא יהא לו צער ברכיבתו ולשון לאפוחי הוא מענין מנוחה ויש גורסין לאפושי והוא מענין מנוחה גם כן:

    וכן לא ירבה לו כסף וזהב להניח בבית גנזיו אלא כדי ליתן אפסניא ר"ל בכדי שיספיק לו ולחיילותיו בריוח לפי המלחמות שיש לו לעשות ופי' בתלמוד המערב ובלבד באפסניא של אותה שנה אלא שהוא יכול להרבות וליתן באוצרות בית המקדש להיות מוכן לצרכי צבור לא נאסר אלא בבית גנזיו:

    ודברים אלו כולם שלא להתגאות במלכותו יותר מדאי והוא הענין במה שאמר אח"כ שתכף שהומלך כותב או מכתב ספר תורה לשמו יותר על הספר שהניחו לו אבותיו או שכתב לעצמו מקודם שהרי מצוה על כל אדם לכתוב ספר תורה לעצמו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ופירושו תורה שיש בה שירה זו ואי אפשר לומר שירה זו בלבד שהרי אין כותבין את התורה פרשיות כמו שהתבאר בחמישי של גיטין ואפילו הניחו לו אבותיו מצוה לכתוב הוא אחרת משלו אלא שאם הניחו לו אבותיו דיו באחת ויתר המלך על כל שאר בני אדם שאם לא הניחו לו אבותיו צריך לכתוב שתים אחת שמוליך עמו ואחת בבית גנזיו:

    והתבאר בתלמוד המערב שזה שמוליך עמו מגיהו מספר העזרה על פי בית דין של שבעים ואחד ומניח זה שהניחו לו אבותיו או שכבר כתב לעצמו קודם שהומלך בבית גנזיו כשאר כל ישראל וזה שכותב לעצמו עושהו קטן שיוכל לתלותה בזרועו תמיד יוצא למלחמה והוא עמו נכנס והוא עמו יושב בדין והוא אצלו ר"ל בדינין שהוא דן מעצמו מטכסיסי המלכות מיסב לאכילה ושתיה והוא כנגדו כללו של דבר אינו זז מלפניו אלא בעת שנכנס לבית המרחץ או לבית הכסא וכיוצא במקומות אלו שאין ראויים לקריאה ואף אם לא הניחו לו אבותיו או שאבד הימנו כותב הוא שנים אחד לבית גנזיו ואחד לילך עמו על הדרך שכתבנו וכבר נאמר שם לבלתי רום לבבו מאחיו ולמד אח"כ שאע"פ שהתורה משתדלת שלא להרבות הוא בגאוה אין לעם להקל בכבודו לכך אלא שנזהרין להפליג בכבודו וליתן לו אימה יתירה:

    אין רוכבין על סוסו אא"כ להצלתו של מלך כגון שהיה בסכנה ונטרפה השעה לילך ולעזרו כמו שיתבאר בפרק אחרון ואין יושבין על כסאו ואין משתמשין בשרביטו ולא בכתרו והוא הדין לשאר כלי תשמיש המיוחדין לו ואף לאחר מיתתו מאבדין אותן בשריפת כליו ובעקור בהמתו כמו שיתבאר במסכת עבודה זרה י"א א' ובכלל איסור שרביטו וכתרו עבדיו ושמשיו ושפחותיו ונשיו ופלגשיו אלא שמלך אחר משתמש בפלגשיו כמו שביארנו באבישג וכל שכן בשאר הדברים חוץ מנשיו ופלגשים פירושו בלא כתובה ובלא קידושין ונשים בכתובה וקידושין ואין מסתכלים בו כשהוא ערום ולא כשהוא מסתפר ולא כשהוא בבית המרחץ שדברים אלו כולן מקילין כבודו בפני הרואים וכתיב שום תשים עליך מלך שתהא אימתו מוטלת עליך:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שבארנוה הלכה היא ובפרק אחרון יתבאר שרוכבין על סוסו לצורך הצלתו של מלך כמו שכתבנו ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    אלמנה בין שהיא עניה בין שהיא עשירה אין ממשכנין אותה שנאמר לא תחבול בגד אלמנה וכבר בארנו עיקר דבר זה בתשיעי של מציעא:

    4 more comments on this page.

    Meiri on Sanhedrin 21a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוספות בד"ה דאי ס"ד כו' דתמר לא היתה בת דוד שאמה כבר כו' עכ"ל ולפי הדמיון שחשבו שהיא בת דוד קראה בכתוב אחותו ואמנון נקרא אחיה וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 21a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' משום דלא יסור עיין מ"ש בגליון ביומא דף עב ע"א:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 21a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    "לֹא יַרְבֶּה לוֹ נָשִׁים", עַל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, מְנָא לָן? (דברים יז, יז) נראה לי בס"ד טעם למספר י"ח בדקדוק דאמרו רבותינו ז"ל (בבא מציעא נט.) כל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנם. וידוע מה שכתב הגאון חיד"א ז"ל בנחל קדומים בשם ילקוט ראובני המתפלל שמונה־עשרה ברכות בכונה ניצול מן גיהנם שהיא ק"ף אלף פרסאות שהם שיעור שמונה־עשרה אמות של מעלה כי למעלה כל אמה שיעורה שמונה־עשרה פרסאות עיין שם. נמצא לפי זה גיהינם היא שמונה־עשרה אמות של מעלה ולכן נעשה לו גבול בנשים שיקח שמונה־עשרה כדי שיזכור תמיד שלא ילך בעצת אשתו ויפול בגיהנם שהיא שמונה־עשרה אמות ולכן משני הגמרא שלקח נשים למלאת מספר שמונה עשר דסבר מספר זה של שמונה־עשרה הוא חובה אין להוסיף ואין לגרוע כדי שיהיה לו זכר על גיהנם תמיד.

    'עֶגְלָה', זוֹ מִיכַל, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ 'עֶגְלָה'? שֶׁחֲבִיבָה עָלָיו כְּעֶגְלָה קשא מה חיבוב יש לעגלה יותר משאר בעלי חיים כדי שמדמה חיבוב מיכל לחבוב עגלה? ונראה לי בס"ד כי עגלה חביבה על בעליה יותר מבהמה הזכר מפני שחולבת ואוכלים ונהנים מחלבה בתוך הבית והיא חביבה יותר מן עז נקבה או כשבה מפני שחולבת הרבה ולכן גם שמשון קרא את אשתו בשם עגלה באומרו לוּלֵא חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי (שופטים יד, יח) כי היתה חביבה עליו כעגלה ולכך גילה לה הפתרון אף על פי שידע דודאי היא רוצה לגלותו לפלשתים שלא יפסידו. או יובן קראה עֶגְלָה שהוא 'עג לה' והיינו ע"ג בגימטריא חכמה [73] שהיה לה חכמה מפוארה והצילתו על ידי חכמתה שהניחה במטתו תרפים כשברח משאול אביה את ככר העזים שמה מראשותיו ותאמר חולה הוא ועשתה בחכמה שיעבור זמן עד שיחזרו לשאול ויגידו לו ויחזור וישלחם ואז על ידי כך יתרחק דוד המלך ע"ה בבריחתו ולא יוכלו להשיגו ולכן היה קורא אותה עֶגְלָה שהוא 'עג לה' כלומר חכמה שמספרה ע"ג היא לה. אי נמי מיכל היתה כנגד לאה שהיא כנגד חג"ת [חסד גבורה תפארת] שהם למעלה מן נה"י [נצח הוד יסוד] ששם רחל ולכן קראה עֶגְלָה עג לה, ע"ג ראשי תיבות ג ' ע ליונות. או יובן בס"ד קראה עֶגְלָה לשון עיגול כמו שאמר הכתוב נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר (ירמיה לא, כא) ופרשתי הטעם שאם האשה טובה לא תזוז מן מחשבתו ובכל צד שיפנה יצייר אותה לפניו כאלו היא מסבבת ומקפת אותו, וכך היתה מיכל חביבה עליו כאלו היא מקפת וסובבת אותו ולכך קראה עֶגְלָה כמו עגול סביב וכן מרובעות לא עגולות וכן שוכב במעגל וכן ויבא המעגלה.

    מַתְקִיף לָהּ רָבִינָא אֵימָא כָּהֵנָּה תַּרְתֵּי סְרִי וכו' עיין פתח עינים שהקשה מפי השמועה ממה שאמרו בכריתות (כריתות דף ו:) גבי סמני הקטורת עיין שם. ונראה לי בס"ד דהתם כתיב סמים סמים בלא וא"ו להכי אמרינן שקולים הם אבל הכא לא אמר כָּהֵנָּה כָּהֵנָּה בלא וא"ו אלא אמר בוא"ו (שמואל ב' יב, ח) ולכן ליכא לפרש שקולים דידוע פלוגתא דרבי יאשיה ורבי יונתן חד אמר אמרינן וא"ו לחלק וחד אמר וא"ו להוסיף והשתא למאן דאמר וא"ו לחלק להכי הטיל וא"ו ב'כָּהֵנָּה' בתרא כדי לחלקה מן כָּהֵנָּה קמא שלא תאמר שקולין הם [ולא] ראי זו כראי זו והדר פריך למאן דדריש בעלמא וא"ו לרבות אם כן גם הכא נדרוש וא"ו לרבות ונאמר ארבעים ושמונה הוו דהניח וא"ו ללמדנו על מספר מ"ח.

    'פִּילַגְשִׁים', בְּלֹא כְּתֻבָּה וּבְלֹא קִדּוּשִׁין (שמואל ב ה, יג) נראה לי בס"ד תחלק 'פִּילַגְשִׁים' לשתי תיבות 'פלג שם' והיינו כי איש ואשה שם י־ה בניהם (סוטה יז.) וזה שלקח פלגש אין זו אשה שיש לה אות ה"א להשלים שם י־ה ואין אצלם אלא רק אות יו"ד דאיש שהוא חצי שם י־ה.

    אַרְבַּע מֵאוֹת יְלָדִים הָיוּ לוֹ לְדָוִד, כֻּלָּן בְּנֵי יְפַת תֹּאַר הָיוּ, וּמְגַדְּלֵי בְּלוֹרִית הָיוּ (שמואל ב ה, יג). הנה בקדושין (קדושין עו:) פירש רש"י ז"ל להדיה היו לו לדוד בחיילותיו ולא היו בניו אלא בני יפת תואר המה נשים שלקחו ישראל במלחמה ומתוך כך היו נוהגים כמשפטי עובדי כוכבים עיין שם. אך קשא אמאי לא גיירם? ואם גיירם איך הותר להם להיות מגדלי בלורית? ונראה לי בס"ד לעולם נתגיירו והתיר להם לגדל בלורית לסימן שהם בני יפת תואר שבזה מטיל אימה ופחד על הגוים שנלחם עמהם שידעו שהוא מצליח במלחמתו כי בני יפת תואר הם באים אחר הצלחת ישראל במלחמה דאז לוקחים נשים מן השביה ובאים עליהם במלחמה ביאה אחת והבנים הנולדים מאותה ביאה שהיתה במלחמה המה הנקראים בני יפת תואר ונמצא בני יפת תואר הם סימן של הצלחת ישראל במלחמה ועשה להם סימן שהם בני יפת תואר על ידי גידול בלורית דאז הרואין אותם ידעו שהם בני יפת תואר וממילא ידעו הצלחת ישראל במלחמה. ולכך היה מושיבם בִּקְרוֹנוֹת זָהָב והולכים בראשי גייסות כדי להטיל בהם אימה על האויב דמפורש בגמרא דקדושין דף ע"ו שהם לא היו נלחמים כי אין עושין מלחמה אלא רק ישראל המיוחסים כדכתיב וְהִתְיַחְשָׂם בַּצָּבָא בַּמִּלְחָמָה (דברי הימים א' ז, מ) וקאמר שם בגמרא להדיה שאלו לא אזלי אלא לבעותי עלמא. ולכן כיון דכונתו לתת מורא על האויבים באלו שמהלכין בראשי גייסות שידעו על ידי אלו הצלחת ישראל במלחמה ואין ניכרים שהם בני יפת תואר אלא על ידי שיהיו מגדלי בלורית שדבר זה אינו מצוי בישראל ואסורין לעשותו לכך הותר להם לעשות דבר זה שהוא אינו אלא איסור דרבנן כיון שהוא צורך למלחמה של ישראל שבזה הסימן שיכירו האויבים שהם בני יפת תואר תפול עליהם אימה. ונראה להכי דקדק להניח מאלו בני יפת תואר ארבע מאות דוקא לא פחות ולא יותר שעשה זה להורות שהוא גובר על הסטרא אחרא שיש לה ארבע מאות רוחות בסוד (בראשית לג, א) וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ ודו"ק.

    "וּלְאַמְנוֹן רֵעַ וּשְׁמוֹ יוֹנָדָב בֶּן שִׁמְעָה אֲחִי דָּוִד, וְיוֹנָדָב אִישׁ חָכָם מְאֹד" אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: אִישׁ חָכָם לְרִשְׁעָה (שמואל ב' יג, ג). נראה לי בס"ד דדריש זה מתיבת מְאֹד דאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה ט, ט) על פסוק וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד (בראשית א, לא) 'טוֹב' זה יצר הטוב 'מְאֹד' זה יצר הרע ולכן כאן אמר אִישׁ חָכָם מְאֹד, חָכָם בחלק היצר הרע שנאמר בו מְאֹד. ועוד נראה לי בס"ד דריש ממה שאמר רֵעַ וּשְׁמוֹ יוֹנָדָב והיינו תחבר תיבת רֵעַ עם תיבת שמו יהיה משניהם צרוף 'מורשע' ולכן אמר חָכָם לְרִשְׁעָה.

    אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב שֶׁעָשְׂתָה לוֹ מִינֵי טִיגָן (שמואל ב יג, ט). יש להבין מאי קא משמע לן ולמה הוצרך לפרש לנו דבר זה דמאי נפקא מינה אם טיגון ואם בישול? ונראה לי בס"ד דבא לתרץ בזה קושית העולם דמקשים איך דוד המלך ע"ה לא נרגש בערמתו במה שבקש שתבא אצלו ותעשה לפניו שאם היא יודעת לבשל יותר טוב מכל האומנים תבשל בביתה ותשלח לו קדרת התבשיל כמו שהיא ויאכל, ולמה תבא אצלו? אלא ודאי כונתו לשכב עמה! ולכן פירש לנו שהדבר ההוא שבקש לא היה מיני בישול אלא מיני טיגון והיינו כי הבישול מבשלים אותו בקדרה שיש לה כסוי והתבשיל יתבשל בקדרה כשהיא מכוסית ואז יהיה חומו שמור בקדרה ואם יוליכו הקדרה ממקום למקום לא יתקרר התבשיל ולכן אפשר שתבשל בביתה ואחר כך יוליכו הקדרה כמו שהיא לביתו ויאכל אמנם הוא ביקש דבר של מיני טיגון שמטגנין אותו במחבת שדרכו לטגנו במחבת גלויה בלי כיסוי ולכן אין חומו שמור ועצור בו וקרוב להתקרר ויש טיגון שאינו טוב לאכלו קר ולכן רצה שתבא אצלו ותטגן לפניו כדי שהוא יאכל סמוך לטיגון ונמצא שבזה עשה טעם לבקשתו ולא נודעה ערמתו.

    קָשְׁרָה לוֹ נִימָא וַעֲשָׂאַתּוּ כְּרוּת שָׁפְכָה (שמואל ב יג, טו) לכאורה מציאות זו רחוקה מן השכל שהשערות יהיו כסכין לעשות כרות שפכה. ונראה לי בס"ד שהיה להם מין סם למשוח בו שערות בית הערוה של הבתולות שעל ידי זה יהיו חדים וקשים ועוקצין כמו קוצין לבשר האדם הנוגע בהם ולא היו עושין כן אלא לבתולות לסימן שהם אינם בנות ביאה שעדיין אין להם בעל לבא עליהם דהנשואות שיש להם בעל אין עושין כן דאלו השערות שהם נעשו קשין ועוקצים כמו קוצין מעכבים ביאה של איש הבא עליהן אך לבתולות בלבד עושין כן לסימן שהם אינם בנות ביאה. ואמנון אף על פי שידע מנהג זה של משיחת שערות בית הערוה של תמר משוחין בסם ויהיו עוקצים בשרו כשיבא עליה כמו קוצין קבל עליו צער זה לרוב תאותו במשכבה אך היא כדי להנקם ממנו קשרה השערות העומדות על השפה נימא בנימא כדי לחזק זו בזו ויהיה כוחן חזק לנקוב בשר האבר שלו לעשותו כרות שפכה כי השערות כל אחת לבדה אף על פי שהיא קשה וחזקה על ידי הסם לא היה לה כח לנקוב הבשר של האבר לעשותו כרות שפכה אלא רק עוקצת הבשר כמו קוץ לכך הוצרכה לקשור נימא בנימא לחזק אחת בחברתה שעל ידי כך נקבו בשר האבר שלו שנעשו כמו מחט ברזל דקה ומחמת כן נעשה כרות שפכה.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 21a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 21, Amud Aleph, about 721 words in 24 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 24 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 121 words

      Opens “״וַיִּמְשְׁחוּ לַה׳ לְנָגִיד וּלְצָדוֹק״, מַקִּישׁ נָגִיד לְצָדוֹק:…”

    2. Segment 214 words

      Opens “וְצָדוֹק גּוּפֵיהּ מְנָלַן? דְּתַנְיָא: רַבִּי אוֹמֵר: ״וְהָיְתָה…”

    3. Segment 343 words

      Opens “מַתְנִי׳ ״לֹא יַרְבֶּה לוֹ נָשִׁים״, אֶלָּא שְׁמֹנֶה…”

    4. Segment 417 words

      Opens “גְּמָ׳ לְמֵימְרָא דְּרַבִּי יְהוּדָה דָּרֵישׁ טַעְמָא דִּקְרָא,…”

    5. Segment 541 words

      Opens “דְּתַנְיָא: אַלְמָנָה, בֵּין שֶׁהִיא עֲנִיָּה בֵּין שֶׁהִיא…”

    6. Segment 629 words

      Opens “וְאָמְרִינַן: מַאי קָאָמַר? הָכִי קָאָמַר: מִתּוֹךְ שֶׁאַתָּה…”

    7. Segment 722 words

      Opens “בְּעָלְמָא, רַבִּי יְהוּדָה לָא דָּרֵישׁ טַעְמָא דִּקְרָא,…”

    8. Segment 849 words

      Opens “וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר לָךְ: מִכְּדִי בְּעָלְמָא דָּרְשִׁינַן…”

    9. Segment 941 words

      Opens “הָנֵי שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״וַיִּוָּלְדוּ לְדָוִד…”

    10. Segment 1019 words

      Opens “וְקָאָמַר לֵיהּ נָבִיא: ״אִם מְעַט, וְאֹסִיפָה לְּךָ…”

    11. Segment 1112 words

      Opens “מַתְקֵיף לַהּ רָבִינָא: אֵימַר, ״כָּהֵנָּה״ – תַּרְתֵּי…”

    12. Segment 1228 words

      Opens “תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: ״לֹא יַרְבֶּה לוֹ נָשִׁים״…”

    13. Segment 1322 words

      Opens “וְתַנָּא דִּידַן, מַאי טַעְמֵיהּ? אָמַר רַב כָּהֲנָא:…”

    14. Segment 1422 words

      Opens “וְהָא הֲוַאי מִיכַל! אָמַר רַב: עֶגְלָה זוֹ…”

    15. Segment 1528 words

      Opens “וּמִי הֲווֹ לְמִיכַל בְּנֵי? וְהָכְתִיב: ״וּלְמִיכַל בַּת…”

    16. Segment 1651 words

      Opens “מִכְּדֵי, בָּנִים הֵיכָא קָא חָשֵׁיב לְהוּ? בְּחֶבְרוֹן.…”

    17. Segment 1729 words

      Opens “וְהָכְתִיב: ״וַיִּקַּח דָּוִד עוֹד פִּלַגְשִׁים וְנָשִׁים בִּירוּשָׁלַיִם״?…”

    18. Segment 1835 words

      Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אַרְבַּע מֵאוֹת…”

    19. Segment 1938 words

      Opens “וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: תָּמָר בַּת…”

    20. Segment 2020 words

      Opens “״וּלְאַמְנוֹן רֵעַ וּשְׁמוֹ יוֹנָדָב בֶּן שִׁמְעָה אֲחִי…”

    21. Segment 2133 words

      Opens “״וַיֹּאמֶר... מַדּוּעַ אַתָּה כָּכָה דַּל בֶּן הַמֶּלֶךְ...…”

    22. Segment 2230 words

      Opens “״וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד״. מַאי טַעְמָא?…”

    23. Segment 2328 words

      Opens “אִינִי? וְהָא דָּרֵשׁ רָבָא: מַאי דִּכְתִיב ״וַיֵּצֵא…”

    24. Segment 2449 words

      Opens “״וַתִּקַּח תָּמָר אֵפֶר עַל רֹאשָׁהּ וְאֶת כְּתֹנֶת…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Sanhedrin 21a · Segment 16 — “…רַב יְהוּדָה, וְאִיתֵּימָא רַב יוֹסֵף: שְׁקַלְתֵּהּ מִיכַל לְמִיטְרַפְסַהּ! אֶלָּא…

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Sanhedrin 21a · Segment 13 — “…מַאי טַעְמֵיהּ? אָמַר רַב כָּהֲנָא: מַקִּישׁ ״כָּהֵנָּה״ בָּתְרָא לְ״כָּהֵנָּה״…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Sanhedrin 21a · Segment 11 — “מַתְקֵיף לַהּ רָבִינָא: אֵימַר, ״כָּהֵנָּה״ – תַּרְתֵּי סְרֵי, ״וְכָהֵנָּה״…

    Original text

    ״וַיִּמְשְׁחוּ לַה׳ לְנָגִיד וּלְצָדוֹק״, מַקִּישׁ נָגִיד לְצָדוֹק: מָה צָדוֹק – מֶחֱצָה לוֹ וּמֶחֱצָה לְאֶחָיו, אַף נָגִיד – מֶחֱצָה לוֹ וּמֶחֱצָה לְאֶחָיו.

    “And they made Solomon, son of David, king the second time, and anointed him unto the Lord to be leader, and Tzadok to be priest” (I Chronicles 29:22). This verse compares a leader, referring to King Solomon, to Tzadok, the High Priest: Just as for Tzadok, half of the shewbread given to the priests is for him, the High Priest, and half is for all his brothers, the other priests, so too for the leader, half is for him and half is for his brothers, the rest of the army.

    וְצָדוֹק גּוּפֵיהּ מְנָלַן? דְּתַנְיָא: רַבִּי אוֹמֵר: ״וְהָיְתָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו״ – מֶחֱצָה לְאַהֲרֹן וּמֶחֱצָה לְבָנָיו.

    The Gemara asks: And with regard to Tzadok himself, from where do we derive that the High Priest takes half? The Gemara responds: As it is taught in a baraita : Rabbi Yehuda HaNasi says: The Torah states with regard to the apportionment of the shewbread: “And it shall be for Aaron and his sons, and they shall eat it in a holy place” (Leviticus 24:9), from which it is inferred: Half for Aaron and half for his sons.

    מַתְנִי׳ ״לֹא יַרְבֶּה לוֹ נָשִׁים״, אֶלָּא שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מַרְבֶּה הוּא לוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ מְסִירוֹת אֶת לִבּוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֲפִילּוּ אַחַת וּמְסִירָה אֶת לִבּוֹ – הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׂאֶנָּה. אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר ״לֹא יַרְבֶּה לוֹ נָשִׁים״? דַּאֲפִילּוּ כַּאֲבִיגַיִל.

    MISHNA: The king “shall not add many wives for himself” (Deuteronomy 17:17), but only eighteen. Rabbi Yehuda says: He may add many wives for himself, provided that they are not like those who turn his heart away from reverence for God. Rabbi Shimon says: Even if he wants to marry only one wife, if she turns his heart away, he should not marry her. If so, why is it stated: “He shall not add many wives for himself”? This teaches that even if his wives are like Abigail, who was righteous and prevented David from sin (see I Samuel, chapter 25), it is prohibited for him to have many wives.

    גְּמָ׳ לְמֵימְרָא דְּרַבִּי יְהוּדָה דָּרֵישׁ טַעְמָא דִּקְרָא, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן לָא דָּרֵישׁ טַעְמָא דִּקְרָא? וְהָא אִיפְּכָא שָׁמְעִינַן לְהוּ!

    GEMARA: The Gemara asks: Is this to say that Rabbi Yehuda interprets the rationale behind the mitzva in the verse and draws halakhic conclusions based on that interpretation, and Rabbi Shimon does not interpret the rationale in the verse? But didn’t we hear them hold the opposite opinions with regard to interpreting the rationale behind a mitzva in a verse?

    דְּתַנְיָא: אַלְמָנָה, בֵּין שֶׁהִיא עֲנִיָּה בֵּין שֶׁהִיא עֲשִׁירָה, אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה״ – דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: עֲשִׁירָה – מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָהּ, עֲנִיָּיה – אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָהּ, וְאַתָּה חַיָּיב לְהַחְזִיר לָהּ, וְאַתָּה מַשִּׂיאָהּ שֵׁם רַע בִּשְׁכֵנוֹתֶיהָ.

    As it is taught in a baraita ( Tosefta , Bava Metzia 10:3): In the case of a widow, whether she is poor or whether she is wealthy, one may not take collateral from her for a loan, as it is stated: “You may not take the garment of a widow for a pledge” (Deuteronomy 24:17); this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Shimon says: In the case of a wealthy widow, one may take collateral from her. But in the case of a poor widow, one may not take collateral from her, because you are obligated to return it to her, and you will give her a bad name among her neighbors.

    וְאָמְרִינַן: מַאי קָאָמַר? הָכִי קָאָמַר: מִתּוֹךְ שֶׁאַתָּה מְמַשְׁכְּנָהּ, אַתָּה חַיָּיב לְהַחֲזִיר לָהּ, וְאַתָּה מַשִּׂיאָהּ שֵׁם רַע בִּשְׁכֵנוֹתֶיהָ. אַלְמָא, רַבִּי יְהוּדָה לָא דָּרֵישׁ טַעְמָא דִּקְרָא, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן דָּרֵישׁ טַעְמָא דִּקְרָא.

    And we say about this dispute: What is Rabbi Shimon saying? This is what he is saying: Because you take collateral from her, you are required to return it to her, as the verse states: “And if he is a poor person, you shall not sleep with his pledge; you shall restore the pledge to him when the sun goes down” (Deuteronomy 24:12–13), and you thereby give her a bad name among her neighbors, who will suspect licentious behavior when they see a man come to her house every morning and evening. Evidently, according to this dispute Rabbi Yehuda does not interpret the rationale in the verse and Rabbi Shimon does interpret the rationale in the verse.

    בְּעָלְמָא, רַבִּי יְהוּדָה לָא דָּרֵישׁ טַעְמָא דִּקְרָא, וְשָׁאנֵי הָכָא דִּמְפָרֵשׁ טַעְמָא דִקְרָא: מַה טַּעַם ״לֹא יַרְבֶּה לוֹ נָשִׁים״? מִשּׁוּם דְּ״לֹא יָסוּר לְבָבוֹ״.

    The Gemara explains: Generally, Rabbi Yehuda does not interpret the rationale in the verse, but it is different here, as the verse itself explains the rationale in the verse: What is the reason that “he shall not add many wives for himself”? He should not add many wives because of what is articulated in the continuation of the verse: “His heart should not turn.”

    וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר לָךְ: מִכְּדִי בְּעָלְמָא דָּרְשִׁינַן טַעְמָא דִּקְרָא, אִם כֵּן לִכְתּוֹב קְרָא ״לֹא יַרְבֶּה לוֹ נָשִׁים״ וְלִישְׁתּוֹק, וַאֲנָא אָמֵינָא: מָה טַעַם ״לֹא יַרְבֶּה״? מִשּׁוּם דְּ״לֹא יָסוּר״. ״לֹא יָסוּר״ לְמָה לִי? אֲפִילּוּ אַחַת וּמְסִירָה אֶת לִבּוֹ – הֲרֵי זוֹ לֹא יִשָּׂאֶנָּה. אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״לֹא יַרְבֶּה״? דַּאֲפִילּוּ כַּאֲבִיגַיִל.

    And Rabbi Shimon could have said to you: Since generally we interpret the rationale in the verse, then if it is so that the prohibition against marrying many wives applies only to wives that are likely to lead his heart astray, the verse should write only: “He shall not add many wives for himself” and then be silent. In that case, I would say, on my own, what is the reason that he shall not add many wives? It is so that his heart should not turn away. Accordingly, why do I need the additional phrase “his heart should not turn away”? It serves to teach another halakha , that even if he wants to marry only one wife, if she turns his heart away, he should not marry her. But then how do I realize the meaning of the verse: “He shall not add many wives for himself”? It means that he should not have many wives even if they are like Abigail.

    הָנֵי שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״וַיִּוָּלְדוּ לְדָוִד בָּנִים בְּחֶבְרוֹן וַיְהִי בְכוֹרוֹ אַמְנוֹן לַאֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִית. וּמִשְׁנֵהוּ כִלְאָב לַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי וְהַשְּׁלִישִׁי אַבְשָׁלוֹם בֶּן מַעֲכָה... וְהָרְבִיעִי אֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית וְהַחֲמִישִׁי שְׁפַטְיָה בֶן אֲבִיטָל. וְהַשִּׁשִּׁי יִתְרְעָם לְעֶגְלָה אֵשֶׁת דָּוִד אֵלֶּה יֻלְּדוּ לְדָוִד בְּחֶבְרוֹן״.

    § As for those eighteen women that the king may marry, from where do we derive that number? The Gemara responds: As it is written: “And to David sons were born in Hebron; and his firstborn was Amnon, from Ahinoam the Jezreelitess; and his second, Chileab, from Abigail the wife of Nabal the Carmelite; and the third, Absalom, son of Maacah, the daughter of Talmai, king of Geshur; and the fourth, Adonijah, son of Haggith; and the fifth, Shephatiah, son of Abital; and the sixth, Ithream, of Eglah, David’s wife. These were born to David in Hebron” (II Samuel 3:2–5). In these verses, a total of six wives are mentioned.

    וְקָאָמַר לֵיהּ נָבִיא: ״אִם מְעַט, וְאֹסִיפָה לְּךָ כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה״. ״כָּהֵנָּה״ – שֵׁית, ״וְכָהֵנָּה״ – שֵׁית, דְּהָווּ לְהוּ תַּמְנֵי סְרֵי.

    And the prophet Nathan said to King David in his rebuke: “And I gave you your master’s house and your master’s wives into your bosom and I gave you the house of Israel and Judah; and if that were too little, then I would add to you like these and like those” (II Samuel 12:8). “Like these”; this is referring to the wives enumerated above, meaning another six. “And like those”; this is referring to another six, so that all together there are eighteen he would be permitted to marry.

    מַתְקֵיף לַהּ רָבִינָא: אֵימַר, ״כָּהֵנָּה״ – תַּרְתֵּי סְרֵי, ״וְכָהֵנָּה״ – עֶשְׂרִין וְאַרְבַּע.

    Ravina objects to this explanation: Say instead: “Like these”; this is referring to an additional six, like the wives enumerated above, totaling twelve. “And like those”; this is referring to all of those enumerated previously, totaling twenty-four.

    תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: ״לֹא יַרְבֶּה לוֹ נָשִׁים״ – יוֹתֵר מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע. לְמַאן דְּדָרֵישׁ וָיו, אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה הָווּ. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: ״לֹא יַרְבֶּה לוֹ נָשִׁים״ – יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה.

    The Gemara adds: Support for Ravina’s interpretation is also taught in a baraita : “He shall not add many wives to himself”; this means he may not marry more than twenty-four women. The Gemara comments: According to the one who interprets the letter vav , translated as the conjunction “and” in the term “and like those,” to add and expand upon what came before, the vav is written in order to add more, and therefore, there are forty-eight women. The Gemara comments: Support for this interpretation is also taught in a baraita : “He shall not add many wives to himself”; this means he may not marry more than forty-eight women.

    וְתַנָּא דִּידַן, מַאי טַעְמֵיהּ? אָמַר רַב כָּהֲנָא: מַקִּישׁ ״כָּהֵנָּה״ בָּתְרָא לְ״כָּהֵנָּה״ קַמָּא: מָה ״כָּהֵנָּה״ קַמָּא – שֵׁית, אַף ״כָּהֵנָּה״ בָּתְרָא – שֵׁית.

    The Gemara asks: And as for the tanna of our mishna, what is his reason for limiting the number to eighteen? Rav Kahana says: The verse compares the latter term: “Like those [ kahenna ],” to the former term: “Like these [ kahenna ],” teaching that just as the former term: “Like these,” means six, so too, the latter term: “Like those,” means six and no more.

    וְהָא הֲוַאי מִיכַל! אָמַר רַב: עֶגְלָה זוֹ מִיכַל, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ עֶגְלָה? שֶׁחֲבִיבָה עָלָיו כְּעֶגְלָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״לוּלֵי חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי וְגוֹ׳״.

    The Gemara challenges the notion that David had only six wives. But there was also Michal, and so he had at least seven wives. Rav said: One of those six wives, Eglah, is Michal, and why was she called Eglah in the verse? It was because she was dear to him like a calf [ egla ], and so the verse states that Samson referred to his wife with the same term: “If you had not plowed with my calf you would not have found my secret” (Judges 14:18).

    וּמִי הֲווֹ לְמִיכַל בְּנֵי? וְהָכְתִיב: ״וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ וָלָד עַד יוֹם מוֹתָהּ״! אָמַר רַב חִסְדָּא: עַד יוֹם מוֹתָהּ לֹא הָיָה לָהּ, בְּיוֹם מוֹתָהּ הָיָה לָהּ.

    The Gemara challenges the identification of Eglah with Michal: And did Michal have children? But isn’t it written: “And Michal the daughter of Saul had no child until the day of her death” (II Samuel 6:23)? Rav Ḥisda said: Until the day of her death she had no child, but on the day of her death she had a child.

    מִכְּדֵי, בָּנִים הֵיכָא קָא חָשֵׁיב לְהוּ? בְּחֶבְרוֹן. וְאִילּוּ מַעֲשֶׂה דְּמִיכַל בִּירוּשָׁלַיִם הֲוָה, דִּכְתִיב: ״וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי ה׳ וַתִּבֶז״. וְאָמַר רַב יְהוּדָה, וְאִיתֵּימָא רַב יוֹסֵף: שְׁקַלְתֵּהּ מִיכַל לְמִיטְרַפְסַהּ! אֶלָּא אֵימָא: עַד אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה – הָיָה לָהּ, מִכָּאן וְאֵילָךְ – לֹא הָיָה לָהּ.

    The Gemara challenges this: Now, these children of David’s, where does it count them? In Hebron, as Eglon was listed above with David’s wives in Hebron. But the incident with Michal, in the context of which the verse says she had no children, was in Jerusalem, as it is written: “And it was so, as the Ark of the Lord came into the city of David, that Michal the daughter of Saul looked out the window and saw King David leaping and dancing before the Lord, and she despised him in her heart” (II Samuel 6:16). And Rav Yehuda says, and some say it is Rav Yosef who says: Michal received her punishment [ lemitarpesah ] immediately, and therefore could not have had children afterward. Rather, say a different explanation: Until that incident, she had a child; from that point forward, she did not have a child.

    וְהָכְתִיב: ״וַיִּקַּח דָּוִד עוֹד פִּלַגְשִׁים וְנָשִׁים בִּירוּשָׁלַיִם״? לְמַלּוֹיֵי שְׁמוֹנָה עֶשְׂרֵה. מַאי ״נָשִׁים״ וּמַאי ״פִּלַגְשִׁים״? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: נָשִׁים – בִּכְתוּבָּה וּבְקִידּוּשִׁין, פִּלַגְשִׁים – בְּלֹא כְּתוּבָּה וּבְלֹא קִידּוּשִׁין.

    The Gemara challenges the notion that David had only this limited number of wives. But isn’t it written: “And David took more concubines and wives in Jerusalem after he came from Hebron” (II Samuel 5:13). The Gemara responds: All of these were to complete the tally of eighteen and no more. The Gemara asks about this verse: What is the meaning of “wives” and what is the meaning of “concubines” in that verse? Rav Yehuda says that Rav says: Wives receive a marriage contract and betrothal; concubines are taken without a marriage contract and without betrothal.

    אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אַרְבַּע מֵאוֹת יְלָדִים הָיוּ לוֹ לְדָוִד, וְכוּלָּן בְּנֵי יְפַת תּוֹאַר הָיוּ, וּמְגַדְּלֵי בְלוֹרִיּוֹת הָיוּ, וְכוּלָּן יוֹשְׁבִין בִּקְרוֹנוֹת שֶׁל זָהָב, וּמְהַלְּכִין בְּרָאשֵׁי גְיָיסוֹת הָיוּ, וְהֵם הָיוּ בַּעֲלֵי אֶגְרוֹפִין שֶׁל בֵּית דָּוִד.

    Rav Yehuda says that Rav says: David had four hundred children in his army, and all of them were sons of beautiful women taken captive from their gentile homes during war (see Deuteronomy 21:10–14). And they grew their hair in a gentile hairstyle, and they all sat in carriages [ bikronot ] of gold. And they walked at the head of the troops, and they were the strong-arm enforcers of the house of David, on whose loyalty David’s monarchy relied.

    וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: תָּמָר בַּת יְפַת תּוֹאַר הָיְתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעַתָּה דַּבֶּר נָא אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ״. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ בַּת נִישּׂוּאִין הֲוַאי, אֲחָתֵיהּ מִי הֲוָה שַׁרְיָא לֵיהּ? אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ: בַּת יְפַת תּוֹאַר הָיְתָה.

    And Rav Yehuda says that Rav says: David’s daughter Tamar was the daughter of a beautiful woman taken captive in war and was born before her mother converted. Therefore, Tamar was not considered the daughter of David according to halakha . The proof of this is in what she said to Amnon, son of David, as it is stated: “Now, therefore, speak, please, to the king, for he will not withhold me from you” (II Samuel 13:13). And if it enters your mind to say that she was the daughter of a woman David married, would David have permitted Amnon’s sister to him as a wife? Rather, learn from this verse that she was the daughter of a beautiful woman who converted after Tamar was born, so halakhically Tamar was not a daughter of David.

    ״וּלְאַמְנוֹן רֵעַ וּשְׁמוֹ יוֹנָדָב בֶּן שִׁמְעָה אֲחִי דָוִד וְיוֹנָדָב אִישׁ חָכָם וְגוֹ׳״. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אִישׁ חָכָם לְרִשְׁעָה.

    The Gemara continues to interpret the story of Amnon and Tamar. The verse states: “And Amnon had a friend whose name was Jonadab, son of Shimeah, David’s brother, and Jonadab was a very wise man” (II Samuel 13:3). Rav Yehuda says that Rav says: A wise man for wickedness.

    ״וַיֹּאמֶר... מַדּוּעַ אַתָּה כָּכָה דַּל בֶּן הַמֶּלֶךְ... וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹנָדָב שְׁכַב עַל מִשְׁכָּבְךָ וְהִתְחָל וְגוֹ׳״, עַד ״וְעָשְׂתָה לְעֵינַי אֶת הַבִּרְיָה״. ״וַתִּקַּח הַמַּשְׂרֵת וַתִּצֹק לְפָנָיו״. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: שֶׁעָשְׂתָה לוֹ מִינֵי טִיגּוּן.

    The verse recounts Jonadab’s words to Amnon: “And he said to him: Why, son of the king, are you so, becoming leaner from day to day… and Jonadab said to him: Lie on your bed and feign illness, and when your father comes to see you, say to him: Let my sister Tamar come, please, and give me bread, and she should dress the food in my sight…And she took the pan and poured them out before him” (II Samuel 13:4–5, 9). Rav Yehuda says that Rav says: This means that Tamar prepared various kinds of fried [ tiggun ] food for Amnon.

    ״וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד״. מַאי טַעְמָא? אָמַר רַבִּי יִצְחָק: נִימָא נִקְשְׁרָה לוֹ וַעֲשָׂאַתּוּ כְּרוּת שׇׁפְכָה. וְכִי נִקְשְׁרָה לוֹ, אִיהִי מַאי עֲבַדָה? אֶלָּא אֵימָא: קָשְׁרָה לוֹ נִימָא וַעֲשָׂאַתּוּ כְּרוּת שׇׁפְכָה.

    At the end of the story, the verse states: “Then Amnon hated her with exceeding, great hatred, for greater was the hatred with which he hated her than the love with which he had loved her” (II Samuel 13:15). The Gemara asks: What is the reason for Amnon’s intense hatred? Rabbi Yitzḥak says: While he raped her, a hair [ nima ] of hers became tied around his penis and caused him to be one whose penis has been severed. The Gemara asks: But if the hair became tied around his penis, what did she do? Why would Amnon hold this against her? Rather, say that she intentionally tied a hair around his penis during intercourse, and she made him one whose penis has been severed in order to take revenge on him, and for this he hated her.

    אִינִי? וְהָא דָּרֵשׁ רָבָא: מַאי דִּכְתִיב ״וַיֵּצֵא לָךְ שֵׁם בַּגּוֹיִם בְּיׇפְיֵךְ״? שֶׁאֵין לָהֶן לִבְנוֹת יִשְׂרָאֵל לֹא שְׂעַר בֵּית הַשֶּׁחִי וְלָא בֵּית הָעֶרְוָה! שָׁאנֵי תָּמָר, דְּבַת יְפַת תּוֹאַר הֲוַאי.

    The Gemara challenges this: Is that so? But didn’t Rava interpret a verse homiletically: What is the meaning of that which is written: “And your renown went forth among the nations about your beauty” (Ezekiel 16:14)? This teaches that Jewish women do not have armpit hair or pubic hair. Therefore, Tamar would have had no hair to injure Amnon in that way. The Gemara responds: Tamar is different, as she was the daughter of a beautiful woman, who was a gentile.

    ״וַתִּקַּח תָּמָר אֵפֶר עַל רֹאשָׁהּ וְאֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלֶיהָ קָרָעָה״. תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה: גָּדֵר גָּדוֹל גָּדְרָה תָּמָר בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. אָמְרוּ: לִבְנוֹת מְלָכִים כָּךְ, לִבְנוֹת הֶדְיוֹטוֹת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אִם לַצְּנוּעוֹת כָּךְ, לַפְּרוּצוֹת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בְּאוֹתָהּ שָׁעָה גָּזְרוּ

    The verse relates that after Amnon raped her: “And Tamar put ashes on her head and rent her garment of many colors that was on her” (II Samuel 13:19). The Sages taught in the name of Rabbi Yehoshua ben Korḥa: Tamar established a great fence at that time by way of her public outcry, as people said: If such an occurrence could happen to the daughters of kings, all the more so could it happen to the daughters of ordinary people. If such an occurrence could happen to modest women like Tamar, who resisted, all the more so could it happen to licentious women. Rav Yehuda says that Rav says: At that time they decreed