Commentary page
Sanhedrin 105b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerSanhedrin 105b
Sanhedrin 105b. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 654 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
כרע נפל מה כריעה דהתם דאית ביה נפילה בעילה היא אף כריעה דהכא דכתיב נופל בעילה היא שבא על בהמתו:
דעת בהמתו לא הוה ידע מאי בעיא לאהדורי כדמפרש דאמרי ליה שרי בלק מאי טעמא לא רכבת אסוסיא:
ברטיבא באחו לרעות עשבים לחים:
אמר להו לטעינא בעלמא לישא משאות ולא לרכוב:
אמרה ליה אשר רכבת עלי:
אקראי בעלמא כשאין לי סוס מזומן:
אמרה לו מעודך:
מעשה אישות שאתה בועלי:
32 more comments on this page.
Rashi on Sanhedrin 105b · Sefaria
Ben Yehoyada
בִּשְׂכַר אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם קָרְבָּנוֹת שֶׁהִקְרִיב בָּלָק זָכָה וְיָצָתָה מִמֶּנּוּ רוּת (במדבר כב, כא). נראה לי בס"ד מ"ב קרבנות אלו הקריבם בשלשה מקומות לכך יצתה רות אחר דור שלישי שלו כי היא בת עגלון בן בנו של בלק וגם היא לקחה המלכות בדור שלישי שלה כי דוד המלך ע"ה הוא בן ישי בן עובד בנה של רות. והנה אחר אותיות 'אל' יש אותיות 'מב' ונראה לי בס"ד רמז הכתוב וְאָבוֹאָה אֶל מִזְבַּח אֱלֹקִים אֶל אֵ־ל שִׂמְחַת גִּילִי (תהלים מג, ד) פירוש אותיות הסמוכים לאותיות 'אֵ־ל' הם שִׂמְחַת גִּילִי כי בשכר מ"ב קרבנות שהיו בשלשה מקומות לקחתי המלכות אני בהיותי דור שלישי, ואסף ע"ה אמר דבר זה ברוח הקודש בעד דוד המלך ע"ה. ברם הא קשיא באומרו זכה על בלק מה זכות יש לו ביציאת רות ממנו? אדרבה הפסיד כי היתה נשמה קדושה וגדולה והיה מרויח בהיותה אצלו כי הקליפה מרווחת אם תהיה נשמה קדושה כבושה אצלה! ונראה לי בס"ד בזאת זכה שלא נלקחה רות ממנו על ידי מלחמה כמשפט 'יְפַת תֹּאַר' כאשר היה באמו של אדוניהו ובאמו של אבשלום שהיו יפות תואר שנלקחו במלחמה וגם רות היתה יכולה להלקח מאתו על ידי מלחמה שילחמו בו ישראל ותלקח רות בסוד יפת תואר ותהיה אצל ישראל וממילא היה מפסיד במלחמה כי גם עם מואב אפשר להלחם אחר שהיו הם פושטים ידיהם תחילה וכדהוה בימי דוד המלך ע"ה שנלחמו ישראל עם עמון ועם מואב מטעם שהותרה הרצועה מן הדין, אך הוא זכה שיצתה רות מאיליה בתורת גיורת ולא נשבית במלחמה כמו יפת תואר.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא "וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו וַיְצַוֵּהוּ" (במדבר כז, כג) קשא הוה ליה להביא פסוק זה ברישא כיון דהוא פסוק תורה. ונראה לי בס"ד כי פסוק וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם (מלכים ב' ב, ט) עדיף טפי כי פסוק 'וַיִּסְמֹךְ יָדוֹ' אין ממנו הוכחה גמורה דיש לומר משה רבינו ע"ה שאני שהיה מפורסם בענוה שלא נמצא עניו כמוהו בישראל בשום זמן וכאשר העידה התורה עליו וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם וכו' (במדבר יב, ג). ועוד יש לומר אין הכי נמי ימצא לפעמים איזה רב שאינו מקפיד אך מועטים אלו שאינם מקפידים אלא אדרבה ישמח בגדולת תלמידו עליו ולכך שמח משה רבינו ע"ה כי הוא מאותם שאינם מקפידים. אך כאן שמצינו דאלישע הנביא ע"ה בקש מאליהו זכור לטוב דבר זה שיהיה פי שנים עליו קשה, אי איכא רובא דאינשי דקפדי או אפילו אם הם מיעוטא איך ישאל ממנו דבר זה, והיה לו לחוש שמא הוא מאינשי דקפדי? אלא ודאי זה דבר ברור דאין אדם מתקנא בתלמידו וכלל זה ישנו בכולי עלמא וליכא אינשי דקפדי אלא אדרבה הרב שמח בגדולת תלמידו עליו! לכך שאל ממנו שיהיה פי שנים ולא חש כלל. ועוד נראה לי בס"ד מפסוק 'וַיִּסְמֹךְ' ליכא הוכחה כלל ורק רמז בעלמא יען דיש לומר בודאי אף על פי שסמך שתי ידיו יודע הוא דאי אפשר להשיג כמו שיעור חכמתו אלא לשליש או לרביע ולמה יתקנא ממנו? אבל פסוק 'וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי' קאמר להדיה שיהיה כפליים עליו להכי אקדמי להאי קרא ברישא כי ממנו איכא הוכחה גמורה.
"וַיָּשֶׂם הֳ' דָּבָר בְּפִי בִלְעָם" רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר מַלְאָךְ (במדבר כג, ה). פירוש כל כח השלוח מאת ה' לעשות פעולה בעולם הזה נקרא בשם מַלְאָךְ ואפשר לומר דנקרא בשם מַלְאָךְ מפני שנמשך מאותיות שם הוי־ה ושם אדנ־י [26+65=91] שמספרם מַלְאָךְ [91]. וְרַבִּי יוֹנָתָן אָמַר ' חַכָּה ' נראה לי בס"ד חַכָּה 'כֹּחַ הֵ"א' דהיינו כח חמשה גבורות מנצפ"ך שהם בחמשה מוצאות הפה שמהם נעשה הדיבור ויוצא לחוץ והשם יתברך שם לו כח ה׳ גבורות מנצפ"ך לתפוס חמשה מוצאות הפה שלו שלא יוציא מהם דבור רע. או יובן בס"ד ' חַכָּה ' ח' כה דידוע מה שאמר רבינו ז"ל בשער הפסוקים פרשת בלק שיש אורות של לאה בלועים במקום אחד וממקום הזה יוצא הארה לחיצונים ושם היא אחיזת בלעם ולכך נקרא 'בִּלְעָם' לשון בְּלִיעָה עד כאן דבריו עיין שם. והנה ח' פעמים כ"ה עולה מספר מאתים [25×8=200] כמנין לֵאָה במלואה כזה למ"ד אל"ף ה"י [200] וזהו שאמר 'חַכָּה' ח' כ"ה, רמז לאורות לאה שהיא ח' פעמים כ"ה כלומר בהארה זאת שהיא במקום אחיזתו בה עצמה תפס את פיו שלא יקלל. אי נמי ח' פעמים כ"ה עולה קֶסֶם [200] והוא עשה קסם כדי לקלל והשם יתברך הפך הקסם לחכה לאחז אותו שלא יקלל. או יובן בס"ד דלבן נתגלגל בבלעם כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל וידוע דלבן אמר ליעקב אבינו ע"ה עד 'הַגַּל' הזה שלא אבא אליך לרעה (בראשית לא, נב) ולכן בלעם שהוא עצמו לבן עשה לו ' חַכָּה ' [33] כמספר ' גַּל ' [33] לרמוז לו שיזכור העדות של הגל שהעיד עליו שלא יעשה רעה לזרעו של יעקב. ונראה עוד לפרש בס"ד כח המושך נקרא ' חַכָּה ' כמו שאמרו על פסוק תִּמְשֹׁךְ לִוְיָתָן בְּחַכָּה (איוב מ, כה) שקאי על כח המושך שימשוך את לויתן בו ולכן בסדום שהמטיר עליהם אש וגפרית מלח מן השמים (בראשית יט, כד) הניח בארץ כח המושך שמשך האש וגפרית בסדום דוקא ולא יתפשטו חוצה לסדום ובזה פרשתי בס"ד וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח (בראשית יט, כו) וקשא דהוה ליה למימר 'מֵאַחֲרֶיהָ'? ובזה מובן שפיר כי כח המושך הנקרא 'חַכָּה' רמוז באחורי אותיות 'לוֹט' כי אחורי למ"ד יש כ"ף ואחורי וי"ו יש ה"א ואחורי טי"ת יש חי"ת והיא הביטה בכח המושך אשר באויר ומשך אותה למקום המטר של אש וגפרית מלח ולכך וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח. והנה בלעם היה שונא ישראל מפני שנדבק ונאחז בחלקים הרעים אך הקדוש ברוך הוא משך אותו בכח המושך אל חלקים הטובים ונהפכה שנאתו לאהבה ובירך אותם. ועוד נראה לי דבלעם עיקרו מאותיות דעת דחכמה כנזכר בשער הפסוקים פרשת בלק ולכן לקח אותיות מן אותיות חכמה ואחזו בה.
מִבִּרְכָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע אַתָּה לָמֵד מֶה הָיָה בְּלִבּוֹ בִּיקֵּשׁ לוֹמַר שֶׁלֹּא יְהוּ לָהֶם בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת (דברים כג, ו). כי ידוע בית הכנסת ובית המדרש נחשבת התורה שם קבע וידוע דקיימא לן כל הקבוע כמחצה על מחצה דמי (כתובות טו, א) ואם אין להם בתי מדרשות אין לתורתם דין קבוע דאין קביעות אלא על ידי מקום וכן בתפילה אמרו כל הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם יהיה בעזרו (ברכות ו:) ואם אין להם בתי כנסיות אין קבע לתפלתם. והנה כל הקללות אשר הוכרח להוציאם ברכות הטילו בלק ושריו עין הרע בהם ולכך חזרו אחרי זה לקללה ורק זאת לא הבינו כונתו ואמרו מה הפרש יש בין אם יש להם בתי כנסיות ובתי מדרשות בין אם אין להם ולומדים ומתפללים בביתם? לכך לא שמו לבם על ברכה זו של בתי כנסיות ומדרשות ולא הטילו בה עין הרע ולכן נשארה ברכה זו קיימת בישראל לעולם.
"כִּנְחָלִים נִטָּיוּ" לֹא יִהְיֶה לָהֶם זֵיתִים וּכְרָמִים (במדבר כד, ה) קשא למה נקיט תרין אלין דוקא שהם זית וגפן כי כרמים רצונו לומר גפנים ולא נקיט תאנה ורמון ותמרים הנזכרים גם כן בשבעת המינים? ונראה לי בס"ד נקיט זיתים שמהם יוצא השמן להדליק בבתי כנסיות ובתי מדרשות לעסוק בתורה כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין צד.) על פסוק 'וְחֻבַּל עֹל מִפְּנֵי שָׁמֶן' (ישעיה י, כז) חובל עולו של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו שהיה דולק בבתי כנסיות ובתי מדרשות וגם עוד השמן שיוצא מן הזית מסוגל לזכירה להשיב התלמוד וכנזכר בגמרא (הוריות יג:) וכן נקיט כרמים שהם גפנים שמהם יוצא היין שהוא יפה לתלמוד תורה כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין לח.) נכנס יין יצא סוד, וכן אמר רבינו הקדוש הבו חמרא לדרדקי כי היכי דלימרו מילי, וכן אמר רבא חמרי וריחני פקחין (הוריות יג:) ולכך רצה בהעדר שתי מינים אלו מפני שמהם יצא הרווחה בתלמוד התורה. או יובן רצה לקללם בזיתים כי בישראל כתיב וּנְתָנְךָ הֳ' אֱלֹקֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ (דברים כח, א) והיינו שנמשלו לשמן זית שהוא צף ועליון על כל המשקים. גם קללם בזיתים רצונו לומר שלא יהיה להם דמיון הזיתים דכתיב בישראל כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ (תהלים קכח, ג) ואמרו בזוהר הקדוש (זהר חלק ג' דף קכו.) מהו כשתלי זיתים? אלא מה זית בין בסתווא בין בקייטא לא אתאבידו טרפוי כך ישראל וכו'. גם ישראל נמשלו לגפן דאמרו רבותינו ז"ל (זהר ויחי דף רלט:) מה גפן לא מקבל נטיעה אחרא כך ישראל לא יתערבו בגוים. וגם עוד מה גפן זה יוצא ממנו יין למצות הרבה ברכת המזון ומילה ואירוסין וקדוש והבדלה וכיוצא וכל אלו קשים ומרים על בלעם.
לֹא יִהְיֶה רֵיחָן נוֹדֵף (במדבר כד, ו) נראה קפיד על זה משום דאם יהיה ריחן נודף בתורה ומצות אצל אומות העולם באים כמה גויים ומתגיירים ונוספים על ישראל וכמו שאמרו רבותינו ז"ל במדרש (בראשית רבה צח, יב) יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם (בראשית מט, יד) פירותיו של יששכר גסין היו והיה שבטו של יששכר נוטל מהם על החמור ומביאם לזבולון והיה זבולון נוטל מהם ומפרש לים והיו אומות העולם רואין אותם ותמיהין עליהם, והיו אומרים להם ישראל על פירות אלו אתם תמיהין? אלו הייתם רואין לאדוניהם של אלו עוסקין בתורה היה לתמוה עליהם! והרבה גוים היו באין ורואין אותם ומתגיירים עיין שם כן תמצא תמיד בכל עת שהגוים מתגיירם בשינוי כשרואין ריח של ישראל נודף.
לֹא יִהְיֶה לָהֶם מְלָכִים בַּעֲלֵי קוֹמָה (במדבר כד, ו) קשה מאי אכפת לו בזה ואם בשביל שבעלי קומה נאים יותר, יקלל ביופי הפנים ובמראה הגוף שיהו שחורים ומכוערים דזה קשה יותר? ונראה לי דאמרו רבותינו ז"ל (משנה אבות ה, ה) עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂו לַאֲבוֹתֵינוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וחד מנייהו 'עוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים' ואם תהיה קומתן ארוכה יהיה שיעור הנס יותר פלא גדול ועינו צרה בפליאות הנס ולכך בקש שיהיו קצירי קומה למעט פליאות הנס וגודל שיעורו. ומה שאמר ' לֹא יִהְיֶה לָהֶם מֶלֶךְ בֶּן מֶלֶךְ ' קשא כיון דיש להם מלך מה אכפת לו בזה שלא יהיה מלך בן מלך? ונראה לי בס"ד כי מלך בן מלך יש להם עושר גדול כי כל מלך מניח אוצרות ממון ואם ימלוך בנו לוקח אותם וכיון דהמלכים שלהם עשירים יהיו תקיפים במלכותם מה שאין כן אם ימלוך עליהם מלך שאינו בן מלך אין בידו עושר גדול וגם הוא צריך לבזבז ממונם לעצמו כמו שאמרו רבותינו ז"ל (הוריות ט.) אם אין לו גדלהו משל אחיו. גם עוד יובן הטעם שהקפיד על זאת כיון שאם ימות המלך צריכין להעמיד מלך חדש אשר יבחרו בו מוכרח שיהיה מחלוקת ומריבה ביניהם דעל הרוב לא ישוו כולם בדעת אחת לבחור במלך אחד אלא זה בוחר לזה וזה בוחר לזה ואז הם בהם נלחמים זה בזה ויהיו נזוקין בממון ובנפשות מה שאין כן אם תהיה המלוכה אצלם בירושה שימלוך מלך בן מלך אין עושין מלחמה ולא מריבה ביניהם. אי נמי אם המלך יודע שלא תסוב המלכות אחריו לבניו לא ישגיח על טובת עמו ומדינתו אלא יהיה כל השתדלותו לאסוף הון בביתו שיהיה ביד בניו אחריו.
Ben Yehoyada on Sanhedrin 105b · Sefaria
Tosafot
No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.
What this page contains
A full text unit for Sanhedrin, daf 105, Amud Bet, about 654 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 14 words
Opens “כָּרַע נָפַל שָׁכָב וְגוֹ׳״.…”
- Segment 228 words
Opens “״וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן״. הַשְׁתָּא דַּעַת בְּהֶמְתּוֹ לָא…”
- Segment 316 words
Opens “אֲמַרָה לֵיהּ: ״הֲלֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ״! לִטְעִינָא בְּעָלְמָא.…”
- Segment 418 words
Opens “וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה [לְךָ] מַעֲשֵׂה…”
- Segment 515 words
Opens “אֶלָּא מַאי ״וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן״? שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ…”
- Segment 664 words
Opens “וְהַיְינוּ דְּקָאָמַר לְהוּ נָבִיא לְיִשְׂרָאֵל: ״עַמִּי זְכָר…”
- Segment 731 words
Opens “הַיְינוּ דְּקָאָמַר לֵיהּ בִּלְעָם לְבָלָק: ״מָה אֶקֹּב…”
- Segment 842 words
Opens “אִיבָּעֵית אֵימָא: ״לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וּסְגֹר…”
- Segment 951 words
Opens “הָהוּא מִינָא דַּהֲוָה בְּשִׁיבָבוּתֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן…”
- Segment 1016 words
Opens “תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר: בְּשָׁעָה שֶׁהַחַמָּה זוֹרַחַת,…”
- Segment 1135 words
Opens “״וַיָּקׇם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ״. תָּנָא…”
- Segment 1244 words
Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לְעוֹלָם יַעֲסוֹק…”
- Segment 1328 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַבָּה בַּר מָרִי: כְּתִיב…”
- Segment 1432 words
Opens “דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, ״תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל…”
- Segment 1536 words
Opens “וּפְלִיגָא דְּרַב יוֹסֵי בַּר חוֹנִי, דְּאָמַר רַב…”
- Segment 1614 words
Opens “״וַיָּשֶׂם דָּבָר בְּפִי בִּלְעָם״, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר…”
- Segment 1757 words
Opens “אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִבִּרְכָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע…”
- Segment 1844 words
Opens “לֹא יִהְיוּ לָהֶם מְלָכִים בַּעֲלֵי קוֹמָה –…”
- Segment 1928 words
Opens “אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא: כּוּלָּם חָזְרוּ…”
- Segment 2051 words
Opens “אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי…”
Sages named on this page
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Sanhedrin 105b · Segment 20 — “אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מַאי…”
Original text
כָּרַע נָפַל שָׁכָב וְגוֹ׳״.
he sunk, he fell, he lay” (Judges 5:27), which is interpreted as a reference to sexual intercourse between Sisera and Jael.
״וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן״. הַשְׁתָּא דַּעַת בְּהֶמְתּוֹ לָא הֲוָה יָדַע, דַּעַת עֶלְיוֹן הֲוָה יָדַע? מַאי דַּעַת בְּהֶמְתּוֹ? דְּאָמְרִי לֵיהּ: מַאי טַעְמָא לָא רָכְבַתְּ סוּסְיָא? אֲמַר לְהוּ: שְׁדַאי לֵהּוֹ בִּרְטִיבָא.
§ Balaam describes himself: “And he knows the knowledge of the Most High” (Numbers 24:16), and the Gemara asks: Now, if the knowledge of his animal he did not know, is it possible that the knowledge of the Most High he knew? The Gemara explains: What is the meaning of the knowledge of his animal? The princes accompanying him said to him: What is the reason that you did not ride horses? Balaam said to them: I brought the horses to graze in the pasture and rest there.
אֲמַרָה לֵיהּ: ״הֲלֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ״! לִטְעִינָא בְּעָלְמָא. ״אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי״! אַקְרַאי בְּעָלְמָא. ״מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה״!
The donkey said to him: “Am I not your donkey” (Numbers 22:30)? Balaam said to the donkey: Merely for burdens, not for riding. The donkey said to him: “Upon which you have ridden” (Numbers 22:30). Balaam said to the donkey: That was mere happenstance and is not a regular occurrence. The donkey said to him: “Your whole life until this day” (Numbers 22:30).
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה [לְךָ] מַעֲשֵׂה אִישׁוּת בַּלַּיְלָה. כְּתִיב הָכָא: ״הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי״, וּכְתִיב הָתָם: ״וַתְּהִי לוֹ סֹכֶנֶת״.
The donkey continued: Moreover, I perform a conjugal act for you and we engage in bestiality at night. From where is this derived? It is written here: “Was I ever wont [ hahasken hiskanti ] to do so to you” (Numbers 22:30)? And it is written there with regard to Abishag the Shunammite: “And let her be a companion [ sokhenet ] to him” (I Kings 1:2). Just as the root samekh , kaf , nun indicates sexual relations in the case of Abishag, the same is true with regard to the donkey. Balaam was unable to best his donkey in a debate.
אֶלָּא מַאי ״וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן״? שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ לְכַוֵּון אוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹעֵס בָּהּ.
The Gemara asks: Rather, what, then, is the meaning of the phrase “And he knows knowledge of the Most High”? Is it possible that he knew the knowledge of the Most High? Rather, he would know to determine the moment during which the Holy One, Blessed be He, is angry. He would curse at that moment and the curse was effective.
וְהַיְינוּ דְּקָאָמַר לְהוּ נָבִיא לְיִשְׂרָאֵל: ״עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה׳״. מַאי ״לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה׳״? אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: דְּעוּ נָא כַּמָּה צְדָקוֹת עָשִׂיתִי עִמָּכֶם, שֶׁלֹּא כָּעַסְתִּי כׇּל אוֹתָן הַיָּמִים בִּימֵי בִּלְעָם הָרָשָׁע, שֶׁאִילְמָלֵא כָּעַסְתִּי כׇּל אוֹתָן הַיָּמִים לֹא נִשְׁתַּיֵּיר מִשּׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שָׂרִיד וּפָלִיט.
And that is what the prophet said to Israel: “My nation, remember what Balak, king of Moab, advised, and how Balaam, son of Beor, responded; from Shittim to Gilgal, so that you may know the righteous acts of the Lord” (Micah 6:5). What is the meaning of the phrase “So that you may know the righteous acts of the Lord”? The Holy One, Blessed be He, said to Israel: Know how many acts of kindness I performed on your behalf, that I did not become angry during all the days of Balaam the wicked, as had I become angry during all those days, no remnant or refugee would have remained among the enemies of Israel, a euphemism for Israel itself. Instead, God restrained His anger and Balaam’s curse went unfulfilled.
הַיְינוּ דְּקָאָמַר לֵיהּ בִּלְעָם לְבָלָק: ״מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל וְגוֹ׳״ (אוֹתָן הַיּוֹם [הַיָּמִים] לֹא זָעַם ה׳). ״אֵל זֹעֵם בְּכׇל יוֹם״, וְכַמָּה זַעְמוֹ? רֶגַע, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ וְגוֹ׳״.
That is what Balaam said to Balak: “How can I curse, whom God has not cursed? And how can I condemn, whom God has not condemned?” (Numbers 23:8). Since God did not become angry, Balaam was unable to curse the Jewish people. It is written: “And God is angry every day” (Psalms 7:12). And how long is the duration of His wrath? It is one moment, as it is stated: “For His anger endures but a moment; His favor is for a lifetime” (Psalms 30:6).
אִיבָּעֵית אֵימָא: ״לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וּסְגֹר דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבׇר זָעַם״. אֵימַת רָתַח? בִּתְלָת שָׁעֵי קַמָּיָיתָא, כִּי חָוְורָא כַּרְבָּלְתָּא דְּתַרְנְגוֹלָא. כֹּל שַׁעְתָּא וְשַׁעְתָּא נָמֵי חָוְורָא! כֹּל שַׁעְתָּא וְשַׁעְתָּא אִית בֵּיהּ סוּרְיָקֵי סוּמָּקֵי, הָהִיא שַׁעְתָּא לֵית בֵּיהּ סוּרְיָקֵי סוּמָּקֵי.
If you wish, say instead this proof from another source, as it is stated: “Come, my people, enter you into your chambers, and shut your doors about you; hide yourself for a brief moment, until the anger passes” (Isaiah 26:20), meaning that God’s anger passes in a mere moment. And when is the Holy One, Blessed be He, angry? It is during the first three hours of the day, when the crest of the rooster is white from the sun. The Gemara challenges: Each and every hour of the day the rooster’s crest is also white, as it does not always remain red. The Gemara explains: The difference is that during each and every other hour when the rooster stands that way, there are red streaks in his crest. But at that moment when God is angry, there are no red streaks in the rooster’s crest.
הָהוּא מִינָא דַּהֲוָה בְּשִׁיבָבוּתֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, דַּהֲוָה קָא מְצַעַר לֵיהּ. יוֹמָא חַד נְקַט תַּרְנוּגְלָא, וַאֲסַר לֵיהּ בְּכַרְעֵיהּ, וְאוֹתֵיב. אָמַר: כִּי מְטָא הָהוּא שַׁעְתָּא – אֶילְטְיֵיהּ. כִּי מְטָא הָהוּא שַׁעְתָּא, נַמְנֵם. אֲמַר: שְׁמַע מִינַּהּ לָאו אוֹרַח אַרְעָא, דִּכְתִיב ״גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק לֹא טוֹב״. אֲפִילּוּ בְּמִינֵי לָא אִיבְּעִי לֵיהּ לְמֵימַר הָכִי.
The Gemara relates: There was a certain heretic who was in Rabbi Yehoshua ben Levi’s neighborhood who would upset him by incessantly challenging the legitimacy of biblical verses. One day, Rabbi Yehoshua ben Levi took a rooster and tied it by its legs and sat and waited. He said: When that moment of God’s wrath arrives, I will curse him. When that moment of God’s wrath arrived, Rabbi Yehoshua ben Levi dozed off. When he awakened, he said: Conclude from the fact that I dozed off that it is not proper conduct to curse even the wicked, as it is written: “Punishment, even for the righteous, is not good” (Proverbs 17:26). Even with regard to heretics, a righteous person should not state a curse in order to punish them.
תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר: בְּשָׁעָה שֶׁהַחַמָּה זוֹרַחַת, וְהַמְּלָכִים מַנִּיחִין כִּתְרֵיהֶן עַל רָאשֵׁיהֶן וּמִשְׁתַּחֲוִים לַחַמָּה, מִיָּד כּוֹעֵס.
Explaining the cause of God’s anger, it was taught in a baraita in the name of Rabbi Meir: When the sun rises and the kings place their crowns on their heads and bow down to the sun, the Holy One, Blessed be He, immediately grows angry. Since this occurs in the early hours of every day, God becomes angry at His world at that time every day.
״וַיָּקׇם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ״. תָּנָא מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: אַהֲבָה מְבַטֶּלֶת שׁוּרָה שֶׁל גְּדוּלָּה מֵאַבְרָהָם, דִּכְתִיב: ״וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר״. שִׂנְאָה מְבַטֶּלֶת שׁוּרָה שֶׁל גְּדוּלָּה מִבִּלְעָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּקׇם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ״.
§ It is stated: “And Balaam rose early in the morning and saddled his donkey” (Numbers 22:21). It was taught in a baraita in the name of Rabbi Shimon ben Elazar: Love negates the standard conduct of those of prominence. This is derived from Abraham, as it is written: “And Abraham rose early in the morning and saddled his donkey” (Genesis 22:3). Atypically, he saddled the donkey himself and he did not wait for his servants. Likewise, hatred negates the standard conduct of those of prominence. This is derived from Balaam, as it is stated: “And Balaam rose early in the morning and saddled his donkey” (Numbers 22:21).
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לְעוֹלָם יַעֲסוֹק אָדָם בְּתוֹרָה וּבְמִצְוָה, אֲפִילּוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ. שֶׁבִּשְׂכַר אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם קׇרְבָּנוֹת שֶׁהִקְרִיב בָּלָק, זָכָה וְיָצְאָה מִמֶּנּוּ רוּת. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר הוּנָא: רוּת בִּתּוֹ שֶׁל עֶגְלוֹן, בֶּן בְּנוֹ שֶׁל בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב הָיְתָה.
Rav Yehuda says that Rav says: A person should always engage in Torah study and performance of a mitzva even if he does not do so for their own sake, as through engaging in them not for their own sake, he will ultimately come to engage in them for their own sake. Proof for this can be cited from the example of Balak, as in reward for the forty-two offerings that Balak sacrificed, even though he sacrificed them to facilitate the destruction of the Jewish people, he was privileged and Ruth descended from him. Rabbi Yosei bar Huna says: Ruth was the daughter of Eglon, son of the son of Balak, king of Moab.
אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַבָּה בַּר מָרִי: כְּתִיב ״יֵיטֵב אֱלֹהִים אֶת שֵׁם שְׁלֹמֹה מִשְּׁמֶךָ וִיגַדֵּל [אֶת] כִּסְאוֹ מִכִּסְאֶךָ״. אוֹרַח אַרְעָא לְמֵימְרָא לֵיהּ לְמַלְכָּא הָכִי? אֲמַר לֵיהּ: מֵעֵין קָאָמְרָה לֵיהּ.
Apropos Ruth, matriarch of the Davidic line, the Gemara cites that which Rava said to Rabba bar Mari: It is written that the servants of David said to David: “May God make the name of Solomon better than your name and make his throne greater than your throne [ mikisekha ]” (I Kings 1:47). Rava asks: Is it proper conduct to speak to a king in that manner and say that his son will be greater than he is? Rabba bar Mari said to Rava: She said to him: May the throne of Solomon be of the nature of your throne.
דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, ״תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ״. נָשִׁים בָּאֹהֶל מַאן נִינְהוּ? שָׂרָה, רִבְקָה, רָחֵל, וְלֵאָה. אוֹרַח אַרְעָא לְמֵימַר הָכִי? אֶלָּא מֵעֵין קָאָמַר. הָכִי נָמֵי, מֵעֵין קָאָמַר.
He explains: As if you do not say so and do not explain it in this manner, then the verse: “Blessed above women Jael, wife of Heber the Kenite; blessed is she more than the women [ minashim ] in the tent” (Judges 5:24), is difficult. “The women in the tent,” who are they? They are Sarah, Rebecca, Rachel, and Leah. Is it proper conduct to speak in that manner about the Matriarchs? Rather, of the nature of the Matriarchs is what the verse says, not greater. So too in the case of David’s servants: Of the nature of his throne, is what the verse says.
וּפְלִיגָא דְּרַב יוֹסֵי בַּר חוֹנִי, דְּאָמַר רַב יוֹסֵי בַּר חוֹנִי: בַּכֹּל אָדָם מִתְקַנֵּא, חוּץ מִבְּנוֹ וְתַלְמִידוֹ. בְּנוֹ – מִשְּׁלֹמֹה, וְתַלְמִידוֹ – אִיבָּעֵית אֵימָא: ״וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי״, וְאִיבָּעֵית אֵימָא: ״וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו וַיְצַוֵּהוּ״.
The Gemara notes: This explanation disagrees with the opinion of Rav Yosei bar Ḥoni, as Rav Yosei bar Ḥoni says: A person is jealous of everyone except for his son and his student. Since their success reflects well upon him, he celebrates their success. The fact that one is not jealous of his son is derived from King David’s servants telling him: May Solomon be greater than he is. And the fact that one is not jealous of his student; if you wish, say that it is derived from that which Elisha said to Elijah: “I pray you that a double portion of your spirit be upon me” (II Kings 2:9). He asked of his mentor to be greater than him, indicating that it is not an objectionable matter. And if you wish, say instead that it is derived from Moses: “And he laid his hands upon him and commanded him” (Numbers 27:23). God commanded Moses to lay only one hand upon Joshua, and instead he laid both hands upon him with all his strength.
״וַיָּשֶׂם דָּבָר בְּפִי בִּלְעָם״, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר – מַלְאָךְ, רַבִּי יוֹנָתָן אָמַר – חַכָּה.
§ With regard to the verse: “And the Lord placed a matter in Balaam’s mouth” (Numbers 23:5), Rabbi Elazar says: It was an angel that spoke from his mouth. Rabbi Yonatan says: It was a hook placed in his mouth to prevent him from saying anything else.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִבִּרְכָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע אַתָּה לָמֵד מָה הָיָה בְּלִבּוֹ. בִּיקֵּשׁ לוֹמַר שֶׁלֹּא יְהוּ לָהֶם בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת – ״מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב״. לֹא תִּשְׁרֶה שְׁכִינָה עֲלֵיהֶם – ״וּמִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל״. לֹא תְּהֵא מַלְכוּתָן נִמְשֶׁכֶת – ״כִּנְחָלִים נִטָּיוּ״. לֹא יְהֵא לָהֶם זֵיתִים וּכְרָמִים – ״כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר״. לֹא יְהֵא רֵיחָן נוֹדֵף – ״כַּאֲהָלִים נָטַע ה׳״.
Rabbi Yoḥanan says: From the blessing of that wicked person, Balaam, you can ascertain what was in his heart. God transformed the curses that he planned into blessings. He sought to say that they should not have synagogues and study halls, and he said instead: “How goodly are your tents, Jacob” (Numbers 24:5), a blessing on their synagogues. He sought to say that the Divine Presence [ shekhina ] will not rest upon them, and he said instead: “And your dwellings [ mishkenot ] Israel.” He sought to say that the kingdom of Israel would not continue, and he said instead that it would continue: “Like the winding brooks” (Numbers 24:6), which flow continuously. He sought to say that they would have no olive trees and vineyards, and he said instead: “Like gardens by the river’s side” (Numbers 24:6). He sought to say that their fragrance would not diffuse from their fulfillment of mitzvot, and he said instead: “Like aloes that the Lord has planted” (Numbers 24:6).
לֹא יִהְיוּ לָהֶם מְלָכִים בַּעֲלֵי קוֹמָה – ״כַּאֲרָזִים עֲלֵי מַיִם״. לֹא יִהְיֶה לָהֶם מֶלֶךְ בֶּן מֶלֶךְ – ״יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו״. לֹא תְּהֵא מַלְכוּתָן שׁוֹלֶטֶת בָּאוּמּוֹת – ״וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים״. לֹא תְּהֵא עַזָּה מַלְכוּתָן – ״וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ״. לֹא תְּהֵא אֵימַת מַלְכוּתָן – ״וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ״.
He sought to say that they would not have kings of stature, and he said instead: “Like cedar trees beside the waters” (Numbers 24:6). He sought to say that they will not have a king the son of a king, and he said instead: “Water shall flow from his branches” (Numbers 24:7). He sought to say that their kingdom would not rule over the nations, and he said instead: “And his seed shall be in many waters” (Numbers 24:7). He sought to say that their kingdom would not be fierce, and he said instead: “And his king shall be higher than Agag.” He sought to say that there will be no fear of their kingdom, and he said instead: “And his kingdom shall be exalted” (Numbers 24:7).
אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא: כּוּלָּם חָזְרוּ לִקְלָלָה, חוּץ מִבָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּמִבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּהֲפֹךְ ה׳ אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ״. קְלָלָה, וְלֹא קְלָלוֹת.
Rabbi Abba bar Kahana says: All of the blessings ultimately reverted to be fulfilled as the curse that he originally intended, as all of those circumstances befell the Jewish people, except for the destruction of synagogues and study halls, as it is stated: “And the Lord your God transformed the curse into a blessing for you, because the Lord your God loved you” (Deuteronomy 23:6). A curse in the singular, not curses in the plural, was transformed permanently.
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מַאי דִּכְתִיב ״נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא״? טוֹבָה קְלָלָה שֶׁקִּילֵּל אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי אֶת יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִבְּרָכָה שֶׁבֵּרְכָם בִּלְעָם הָרָשָׁע. אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי קִילֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל בְּקָנֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהִכָּה ה׳ אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר יָנוּד הַקָּנֶה בַּמַּיִם וְגוֹ׳״. מָה קָנֶה זֶה עוֹמֵד בִּמְקוֹם מַיִם, וְגִיזְעוֹ
Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yonatan says: What is the meaning of that which is written: “Faithful are the wounds of a friend; but the kisses of an enemy are importunate” (Proverbs 27:6)? Better is the curse that Ahijah the Shilonite cursed the Jewish people than the blessing that Balaam the wicked blessed them. Ahijah the Shilonite cursed Israel with a reed, as it is stated: “For the Lord shall smite Israel as a reed is shaken in water” (I Kings 14:15). There is an aspect of blessing in that curse, as he was saying they will be just like a reed that stands in a place near water, as the water sustains it, and its stalk