Commentary page

Sanhedrin 10b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Sanhedrin 10b

Sanhedrin 10b. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 374 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

למחייה עשרים וחדא דהא אכתי חי הוא ואגבא דחיי מחי:

חישוב לא קתני דנימא שצריך שלשה לחשב אם יעברו את החודש דבחושבנא תליא אע"פ שצריך לעברו כגון משום ירקיא ומשום מתיא אפילו הכי חושבנא בעי כדתנן במסכת ערכין (דף ח:) אין פוחתין מארבעה חדשים המעוברין בשנה ולא נראה לעבר יותר על שמנה אבל תשעה מעוברין לא עבדינן דאם כן קדים ואתי סיהרא תלתא יומי ומחזי שיקרא הלכך צריך לחשב תולדות הלבנה אם תקדום שלשה ימים או שנים לקביעות החדש לא מעברינן ליה דתמהי בה אינשי:

קידוש לא קתני דנימא דצריך ג' לקבל עדות החדש מפי העדים ולומר מקודש החדש:

אלא עיבור החדש משמע שצריך שלשה לומר מעובר החדש אמירה זו למה:

לא ליקדשיה ביום שלשים וממילא כי מקדשינן ליה למחר מיעבר החדש שעבר דיום שלשים בתריה שדית ליה:

תני קידוש ועל כל חדשי השנה קאי:

והא עבור קתני דרך תנא טועה בגירסא לחסר תיבה על ידי שכחה אבל אין נחלף לתנא בין גירסת קידוש לגירסת עיבור:

ביום עיבור יום עיבור הוא יום שלשים שממנו נעשה החדש מעובר כשרוצין לעברו:

15 more comments on this page.

Rashi on Sanhedrin 10b · Sefaria

Tosafot

שכבר קידשוהו בשמים י"מ דב"ד של מעלה מקדשין אותו לעולם בשעת המולד ואין נראה דאם כן בזמנו נמי כבר קדשו בשמים אלא נראה כפירוש הקונטרס בפ"ב דר"ה דביום שלשים ממתינים ב"ד של מעלה לב"ד של מטה שמא יעברו אבל יום שלשים ואחד שאי אפשר שלא קדשו היום מקדשין אותו בשמים מן השחר והא דאמר בירושלמי רבא בר זבדא בשם רב טעמא דר' אלעזר בר' צדוק בשעה שב"ד שלמעלה רואין שאין מקדשין אותה מקדשין הן יש ליישבו כפירוש הקונטרס דהכי פירש בשעה שב"ד שלמעלה רואין שאין מקדשין אותו מלמטה ביום ל' מקדשין אותו הן מן הבוקר ביום ל"א דאין כאן ספק דודאי יקבע היום:

ואיידי דתנא עיבור שנה פירש בקונטרס דהתם לא סגי דלא תני עיבור דאמירה בעי שיקדשו אדר השני לשם אדר דאי שתקי ממילא מיקבע לשם ניסן מה שפירש שיקדשו אדר השני לשם אדר לא דק דלשון קידוש אין להזכיר להאי תנא דלא בעי קידוש לא מלא ולא חסר ואין אומר בו מקודש מקודש והיה לו לומר שקובעין אותו לשם אדר ומה שמשמע מתוך פי' דביום שלשים קובעין אותו לשם אדר שני אין נראה דאמרינן לקמן (סנהדרין דף יב.) אין מעברין את השנה ביום שלשים של אדר הואיל וראוי לקובעו ניסן אלא צריך לומר דאמירה של עיבור היינו בשעה שגומרין השבעה שתהא השנה מעוברת קודם שלשים של אדר ובשעה שבאו עדים שראו את החדש אפילו יקבעו אותו סתם לית לן בה וממילא הוי אדר השני:

חישוב חדש אין קידוש חדש לא מני ר"א תימה א"כ תיקשי דר' מאיר אדר' מאיר דבמתני' קתני עיבור החדש בשלשה ועיבור השנה בג' דברי ר"מ ולעיל קתני בברייתא קידוש החדש ועיבור השנה בג' דברי ר"מ ואין לומר דברי ר"מ דמתניתין אעיבור שנה קאי ולא אעיבור החדש מדקאמר דאיידי דבעי למיתני עיבור שנה תנא נמי עיבור חדש משמע דחד תנא תני תרווייהו:

שבעה רואי פני מלך פירש בקונטרס דאאחשורוש קאי ואין נראה שתקנו כנגד שרי העו"ג ומפרש ר"ת דהם שרי ישראל דאשכחן בסוף מלכים (ב כה) דהגלה נבוזראדן ג' שומרי הסף וה' רואי פני המלך ובסוף ירמיה (נב) כתיב ושבעה אנשים מרואי פני המלך וכן מוכח בירושלמי ומונה אותן גבי סנהדרי גדולה והכי איתא התם אית תנא תני ע"א שנאמר ויקח רב הטבחים את שלשה שומרי הסף הרי שלשה ושבעה אנשים מרואי פני המלך הרי עשר וששים איש מעם הארץ הרי שבעים ומן העיר לקח סריס אחד אשר הוא פקיד על אנשי המלחמה הרי שבעים ואחד ולמה קרא אותו סריס שיושב ומסרס בהלכה כתוב אחד אומר ה' וכתוב אחד אומר שבעה להביא שני סופרי הדיינין:

Tosafot on Sanhedrin 10b · Sefaria

Rabbeinu Chananel

עיבור החודש בג' תירצה אביי תני קידוש תניא נמי הכי קידוש החודש בג' ועיבור השנה בג' דברי רבי מאיר ותירצה רבא הכי קידוש ביום עיבור והוא ביום שלשים בג' דיינין אחר עיבור ליכא קידוש כר' אלעזר ב"ר צדוק דתנן אם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קידשוהו שמים. רב אשי אמר לעולם חישוב לעיבור החודש קתני ואיידי דבעי מיתנא עיבור שנה תנא נמי עיבור החודש ואסיקנא חישוב חודש אין מכלל דקידוש חודש ליכא ותנינן סתמא כרבי אלעזר (דתנן) [דתניא] בין שנראה בזמנו בין שלא נראה בזמנו אין מקדשין אותו שנאמר וקדשתם את שנת החמשים שנה. שנים אתה מקדש ואי אתה מקדש חדשים וקיי"ל דאפילו רבי אלעזר לא אמר אלא מדאוריי' אבל מדרבנן מקדשין. עיבור שנה בג' רשב"ג [אומר] בג' מתחילין ובה' נושאין ונותנין כו'. כיצד מתחילין בג' נושאין ונותנין בה' וגומרין בז':

ירושלמי בר קפרא שמע להון מהכא יברכך ה' וישמרך הרי ג' מתחילין בג' יאר ה' ה' תיבות מכאן שנושאין ונותנין בה'. ישא ה' פניו ז' מיכן שגומרין בז' ר' יהושע בן לוי אמר מהכא ויקח רב טבחים את שלשת שומרי הסף מיכן שמתחילין בג'. וחמשה אנשים מרואי פני המלך מיכן שנושאין ונותנין בחמשה. ושבעה אנשים רואי פני המלך מיכן שגומרין בז' (מתחילין בג'). אחד אומר לישב וב' אומרים שלא לישב בטל היחיד במיעוטו כלומר אין צורך לבית דין לישב שאין שנה זו צריכה עיבור ב' אומרים לישב אחד אומר שלא לישב מוסיפין עליהם שנים ונושאין ונותנין בה. שלשה אומרים צריכה ושנים אומרים אינה צריכה מוסיפין עליהם שנים שאין המנין פחות משבעה. ואם עיברוה בשלשה מעוברת. כלומר אם הסכימו מתחלת ישיבתן ששנה זו צריכה עיבור ועיברוה מעוברת:

Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 10b · Sefaria

Meiri

עבור החדש בשלשה פירוש כבר ידעת שחדשה של לבנה תשעה ועשרים יום וחצי ותשצ"ג חלקים ומתוך שאמרו ימים אתה מונה לחדשים ואי אתה מונה שעות הוצרכנו להטיל אותו חצי יום פעם אחת בחדש שעבר ופעם אחת בחדש הבא עד שיהו כל החדשים אחד מלא ר"ל משלושים יום ואחד חסר ר"ל מתשעה ועשרים יום אלא שלפעמים אנו צריכין לשנות בסדר מצד מותר החלקים וכשהיו מקדשין על פי הראייה כל שנראתה הלבנה בליל שמחרתו שלשים היו עושין חדש שעבר חסר והיו מקדשין יום שלשים ואם לא נראתה הירח באותה הלילה היה חדש שעבר מלא והוא הנקרא מעובר והיה יום שלשים ואחד מתקדש מאליו לחדש הבא נמצא שעבור החדש והוא כשיום שלשים מצטרף לחדש שעבר אינו צריך כלום שמאיליו הוא מעובר ומאליו יום שלשים ואחד מתקדש ואינו צריך לומר בו מקודש מקודש והוא שאמרו נראה בזמנו מקדשין אותו שלא בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קדשוהו שמים וזמנו ר"ל יום שלשים שהוא זמן תולדתה שאין החדש פחות או יתר על תשעה ועשרים יום וחצי ותשצ"ג חלקים:

ומתוך כך שאלו על זה בגמ' מה אנו צריכין לשלשה בעבור החדש והרי כל שלא קדשו יום שלשים מעובר הוא מאיליו ופרשוה בשני פנים הראשון על קדוש החדש ר"ל שבאו עדים שראו הירח בליל שמחרתו שלשים ובודקין בעדותם ואם נמצאו דבריהם מכוונים מקדשין יום שלשים לחדש הבא והוא שראש בית דין אומר מקודש וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש וקדוש זה אינו אלא בשלשה שהקדוש תלוי הוא באמירות בית דין מקודש ואינו בא מאיליו אע"פ שנראית הלבנה וכל שאמירתם מקדשת אינו אלא בשלשה והשני הוא שפרשוה בחשוב חדש וענין חשוב חדש הוא שצריך שלשה לחשב אם יעברו את החדש אם לאו שפעמים צריכין לעברו אע"פ שבאו עדים שראוהו בזמנו וחשוב זה על שטה תלמודית הוא רומז למה שאמרו במסכת ערכין ח' ב' שאין פוחתין מארבעה חדשים מעוברים בשנה ולא נראה לחכמים לעבר יתר על שמונה שאם יעברו תשעה הרי הלבנה נראית לפעמים שלשה ימים קודם קבוע החדש וכן אם יחסרו תשעה הרי היא מתאחרת בדרך זה ומיחזי כשיקרא וא"כ כל שנתעברו שמונה אין מעברין עוד ואפילו לא באו עדים וכל שלא נתעברו אלא שלשה מעברין את האחרון אפילו באו עדים וחשוב זה אינו אלא בשלשה ואמנם על שטה תכוניית יתבאר בחשוב זה שהבית דין היו מחשבין בחשבון התכונה אם אפשר שיראה הירח בזמנו ר"ל ליל שמחרתו שלשים אם לא שהדבר נודע להם מדרך מקומות הכוכבים ומהלכם וכל שנודע להם שאפשר שיראה יושבים ומצפים לעדים ומקדשין על פיהם אם נמצאו מכוונים וכל שנודע להם שאי אפשר שיראה אין מצפין להן כלל ואם באו מאליהם דוחין אותם לומר שדמות לבנה נראית להם ואמר על חשוב זה שאינו אלא בשלשה מומחין וכן הלכה בין בקדוש בין בחשוב:

עבור שנה והוא שכבר ידעת ששנת החמה יתרה על שנת הלבנה יכ"א ר"ד וכשיתקבץ מן התוספת כשלשים יום פחות מעט או יתר מעט מוסיפין חדש אחד בכל השנה בסופה והיא נקראת שנה מעוברת שאין אומרים לעשות שנה שנים עשר חדש ועשרה ימים שכבר אמרו חדשים אתה מונה לשנה ואי אתה מונה ימים ואלמלא תוספת חודש זה היה פסח בא לפעמים בחוזק הקור ולפעמים בחוזק החום אלא שתוספת חדש זה משוה שנת החמה לשנת הלבנה ומביאנו לעשות פסח בזמן אביב והוא שאמרה תורה שמור את חדש האביב וכשהיו מקדשין על פי הראייה ולא היו סומכין על חשבון העבור הנהוג אצלינו לא לקבוע חדשים ולא לעבור שנים אלא שהיו קובעין חדשים על פי הראיה על הדרכים שבארנו היו מחשבין עבור שנה גם כן לפי מה שהיו רואין באותה שנה אם היה פסח בא בזמן אביב אם לאו וכן אם ראו האביב אפיל ומתאחר לאיזו סבה אע"פ שלא הוצרכו לעבר לצורך פסח בזמן אביב ר"ל השואת שנת חמה עם שנת הלבנה לחשבון גו"ח י"א י"ד י"ז י"ט היו מעברין אחר שהיה האביב מתאחר לאיזה מקרה כדי להיות האביב נמצא בזמן הפסח אע"פ שכבר היה הפסח בזמן הראוי לאביב שהוא עיקר העבור והוא הנקרא מפני התקופה וכן היו מעברין אותה על פירות האילן ר"ל אם ראו שלא צמחו אותן הראויות לצמח בזמן הפסח לסבת איזה מקרה וכן להרבה סבות על הדרך שיתבאר בגמ' ואמר על עבור זה שהוא בשלשה:

ורשב"ג אומר בשלשה מתחילין בחמשה נושאין ונותנין וגומרין בשבעה ואם גמרו בשלשה מעוברת ופי' בגמ' בסדור זה שראש בית דין והוא הנקרא נשיא מזמין מבערב שבעה מן הסנהדרין להיות למחר בעלייה המיוחדת לישיבת בית דין כדי לחשב בדבר זה והנשיא בכלל השבעה ואם אינו לשם צריך שימנה במקומו או יסכים לעצתם וכשבאו לשם מתחילין שלשה מהם הסכימו שלשתם לחשב מחשבין ואם צריכה עבור גומרין בכל השבעה ומעברין בהסכמת כלם ואם הסכימו שלא לחשב אין מחשבין אמרו שנים לא נשב כלומר שאין אנו צריכין להתבונן בכך שבודאי אינה צריכה עבור ואחד אמר לישב בטל יחיד במעוטו ואין מזקיקין את הנשארים לישב אמרו שנים לישב ואחד שלא לישב מוסיפין עוד שנים מן המזומנין ונושאין ונותנין כל החמשה אם צריכה עבור אם לאו אמרו שנים לעבר ושלשה שלא לעבר בטלו שנים במעוטן אמרו שלשה לעבר ושנים שלא לעבר כלומר שאינה צריכה מוסיפין השנים שנשארו ונושאין ונותנין כל השבעה וגומרין את הענין אחר הרוב ואם גמרו הענין בשלשה ועברו מעוברת ופרשוה דוקא בשירצה הנשיא והלכה כרשב"ג ועל דרך זה שבארנו:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

עדים זוממין כבר ידעת שדינם ליענש במה שהיו רוצים להזיק אם להרוג אם להפסיד ממון מ"מ יש דברים שאי אתה יכול לקיים בהם הזמה על דרך זה כגון שאמרו מעידין אנו באיש פלוני שמוחזק בכהן שהוא בן גרושה או בן חלוצה שנתגרשה אמו בפנינו ביום פלוני ובמקום פלוני ונמצאו זוממין שאין אומרים ליעשות הם בני גרושה וחלוצה תחתיו וכל שכיוצא בזה דינו במלקות ולא משום לא תענה ברעך עד שקר שהרי לאו שאין בו מעשה הוא אלא ממה שנאמר בכתוב והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע והיה אם בן הכות הרשע והוא מפרשו בעדים ומתוך כך הוא שואל וכי מפני שהצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע והיה אם בן הכות את הרשע וכו' אלא שהרשיעו את הצדיק ובאו עדים והזימום והצדיקו את הצדיק וכל כיוצא בזה והיה אם בן הכות הרשע והוא הזומם ועל איזה צד אתה מחייבו מלקות אם היה הוא סבור להרוג או להפסיד ממון הרי אתה דנו במה שהיה סבור מכאשר זמם ואין כאן מלקות ואם היה מעיד עליו להלקותו הרי הוא חייב מלקות מכח כאשר זמם ואי אתה צריך לדרשה זו הא לא בא אלא על עד שקר שהיה מעיד על דבר שאין עליו לא מלקות ולא מיתה ולא ממון כגון זה שהזכרנו ושלשה אחרים עמהם והם שהעידו על אחד שהרג בשגגה והוזמו שלוקין ואינן גולין וכן העידו על שורו שהרג את הנפש שאין משלמין כופר אלא שלוקין וכן העידו עליו שנמכר בעבד עברי והוזמו כמו שיתבאר במקומו:

מלקות זה שבארנו במשנה שהוא בשלשה סמוכים כבר התבאר בתורה שהוא ארבעים מכות חסר אחת ושעור זה אינו אלא למעלה ר"ל שאפילו היה המולקה חזק הרבה אין מוסיפין על הארבעים חסר אחת אבל אם היה חלש פוחתין לו כפי שיאמרו הבית דין שהוא יכול לסבול בלא חשש מיתה ולעולם אין אומדין אותו אלא למכות הראויות להשתלש שהרי דינו בשלש מלפניו על דדיו ושתי ידות מאחריו שליש על כתף זה ושליש על כתף זה ואם הגיע האומד למכות שאין ראויות להשתלש פוחתין מהם עד שיהא האומד למכות הראויות להשתלש אבל אין מוסיפין אפילו אחת מעתה אמדוהו לעשרים מכות אין אומרים ילקה אחד ועשרים כדי שיהו יכולות להשתלש אלא ילקה שמונה עשר:

Meiri on Sanhedrin 10b · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

בפי' רש"י בד"ה חישוב לא כו' ואתי סיהרא תלתא יומי כו' אם תקדום שלשה ימים או ב' כו' עכ"ל דאם קדים סיהרא נמי ב' ימים תמהי ביה אינשי ודקאמר דלא נראה להם לעבר יותר על שמונה הא שמונה מעברין מוקמינן לה במסכת ערכין בשהיתה שנה שלפניה מעוברת ע"ש וק"ל:

תוספות בד"ה שכבר קידשוהו כו' אלא נראה כפי' הקונטרס כו' דביום ל' כו' עכ"ל אין זה פי' הקונטרס שלפנינו שפי' קדשוהו שמים ב"ד שלמעלה מאתמול עכ"ל דמשמע כפי' הי"מ דלעולם מקדשין אותו ב"ד שלמעלה בשעת המולד ומהרש"ל הגיה בתוס' כפי' הקונטרס בפ"ב דר"ה ולא מצאתיו שם וק"ל:

בד"ה ואיידי כו' ומה שמשמע מתוך פירושא דביום ל' קובעין אותו לשם אדר שני כו' עכ"ל אין משמעות זה מפורש לי ואפשר דהכי משמע להו נמי הלשון שיקדשו אדר השני כו' שכתב רש"י דאין לשון קידוש נופל אלא ביום ל' דראוי ליקבע בו קידוש החדש אבל מקודם יום ל' נופל בו לשון עיבור אמירה של עיבור ודו"ק:

בא"ד ואין לומר דברי ר"מ דמתני' דאעיבור שנה קאי ולא אעיבור חודש כו' עכ"ל ועיבור חדש בג' דמתני' ת"ק קתני לה אבל בברייתא קידוש החדש ועיבור השנה בג' כו' כולה ר"מ קתני לה דחדא בג' קתני אתרווייהו וק"ל:

Chidushei Halachot on Sanhedrin 10b · Sefaria

Ben Yehoyada

חַד אָמַר כְּנֶגֶד בִּרְכַּת כֹּהֲנִים. הקשה מהרש"א מה טעם יש בברכת כהנים לענין זה? ונראה לי בס"ד דשלשה פסוקים של ברכת כהנים מתחילים באות יו"ד (במדבר ו, כג-כז) והטעם כי יו"ד [20] במלואה מספרה עשרים ואותיות עשרים [620] מספרם כתר [620] ונמצא שלשה יודין דפסוקי ברכת כהנים רומזים לשלשה כתרים שהם כתר תורה כתר כהונה וכתר מלכות שכולן הם ענין שררה. ועוד נראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל אור שכינה שורה על ידי כהנים בשעת ברכה כשמברכין את ישראל בשלשה פסוקים של ברכת כהנים ולכן צריך לכסות ידיהם בטלית לכבוד אור השכינה שלא יהי שורה על ידם בגילוי אלא יהיה מכוסה בטלית וכיון דאור שכינה שורה על ידיהם אז השם יתברך מסכים לברכתם. וידוע מה שאמרו רבותינו ז"ל במדרש על עת עיבור השנה דאחר שהסכימו הנשיא והמזומנים לעבר השנה אחר שנשאו ונתנו בדבר ביניהם אז יזרח אור בית המדרש להורות שהקדוש ברוך הוא מסכים עמהם בדבר זה. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ וְעַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר (איוב כב, כח) כלומר תִּגְזֹר אוֹמֶר למטה לעבר השנה וְיָקָם לָךְ למעלה שהסכים הקדוש ברוך הוא עמך בדבר זה והמופת והוכחה על זאת היא עַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר שיזרח אור שכינה בבית המדרש שהוא דרכיך, או הכונה על עולם הזה שנמשלה לדרך ונקראת דרך כי מן זריחת האור בחשך שם ניכר שהוסכם למעלה במה שגזרו אומר בעיבור השנה למטה. ונמצא לפי זה עת שיושבים לעבר השנה וברכת כהנים דמיין להדדי כי בברכת כהנים אור שכינה שורה על ידיהם שבזה נראה שהשם יתברך מסכים בברכתם וכן בעיבור השנה זורח אור במקום הוועד שלהם שבזה מוכח ונראה שהשם יתברך מסכים על דבריהם.

Ben Yehoyada on Sanhedrin 10b · Sefaria

Original text

Segment 1

לִמְחֲיֵיהּ עֶשְׂרִים וַחֲדָא, וְכִי מָיֵית בְּהָךְ חֲדָא – לֵימוּת, דְּהָא כִּי מָחֵי אַגַּבָּא דְּחַיָּיא קָא מָחֵי. אֲמַר לֵיהּ: אָמַר קְרָא ״וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ״ – אַחַר שֶׁלָּקָה, ״אָחִיךָ״ בָּעֵינָא, וְלֵיכָּא.

Let the court strike him with twenty-one lashes, and if he dies with this last one, let him die. According to the medical evaluation, he will still be alive after the twentieth lash. There would be no concern of flogging a dead man, as when the court strikes him with the twenty-first lash, it is upon the back of a living man that the court is striking. If so, why should he not receive the last blow? Rav Ashi said to him: The verse states: “Then your brother will be dishonored before your eyes.” The verse means: Even after he is hit, I need him to remain your brother; and if he dies, he is no longer your brother.

Segment 2

עִיבּוּר הַחֹדֶשׁ בִּשְׁלֹשָׁה. חִישּׁוּב לָא קָתָנֵי, קִידּוּשׁ לָא קָתָנֵי, אֶלָּא עִיבּוּר. לָא לִיקַדְּשֵׁיהּ, וּמִמֵּילָא לִעַבַּר?

§ The mishna teaches: The intercalation of the month is performed by a panel of three judges. The Gemara extrapolates: The tanna does not teach: The calculation to determine if the month must be extended is performed by three judges, and he does not teach: The sanctification of the new month is performed by three judges; rather, he teaches: The intercalation of the month, referring to the decision to extend the month by an extra day and begin the following month on the thirty-first day instead of the thirtieth, is performed by a panel of three judges. The Gemara asks: Why are judges necessary to extend the month? Simply do not sanctify the new month, and let the previous month be intercalated by itself. When the thirtieth day of any month is not declared the first day of the new month, the earlier month is extended by default. Why, then, does the mishna specify: Intercalation?

Segment 3

אָמַר אַבָּיֵי: תְּנִי קִידּוּשׁ הַחֹדֶשׁ. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: קִידּוּשׁ הַחֹדֶשׁ וְעִיבּוּר הַשָּׁנָה בִּשְׁלֹשָׁה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. אָמַר רָבָא: וְהָא ״עִיבּוּר״ קָתָנֵי! אֶלָּא אָמַר רָבָא: קִידּוּשׁ בְּיוֹם עִיבּוּר בִּשְׁלֹשָׁה, אַחַר עִיבּוּר לֵיכָּא קִידּוּשׁ.

Abaye said: Emend the text of the mishna and teach: The sanctification of the new month is performed by three judges. This is also taught in a baraita ( Tosefta 2:1): The sanctification of the new month and the intercalation of the year is performed by three judges; this is the statement of Rabbi Meir. Rava said in objection to Abaye’s explanation: But the mishna teaches: Intercalation, not sanctification. Rather, Rava said: Explain the mishna this way: If there will be sanctification of the new month on the thirtieth day of the first month, which is the day that would otherwise be the intercalation, this is done by three judges. But after the day of the intercalation, i.e., if the month is sanctified on the thirty-first day, there is no active sanctification necessary.

Segment 4

וּמַנִּי? רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן צָדוֹק הִיא. דְּתַנְיָא, רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן צָדוֹק אוֹמֵר: אִם לֹא נִרְאָה בִּזְמַנּוֹ – אֵין מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ, שֶׁכְּבָר קִידְּשׁוּהוּ בַּשָּׁמַיִם.

And in accordance with whose opinion is this? It is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar ben Tzadok, as it is taught in a mishna ( Rosh HaShana 24a): Rabbi Elazar ben Tzadok says: If the new moon was not seen at its anticipated time, the court does not formally sanctify the New Moon on the following day, as the celestial court in Heaven has already sanctified it, precluding the need for the additional sanctification by the earthly court.

Segment 5

רַב נַחְמָן אָמַר: קִידּוּשׁ אַחַר עִיבּוּר – בִּשְׁלֹשָׁה, בְּיוֹם עִיבּוּר – לֵיכָּא קִידּוּשׁ. וּמַנִּי? פְּלֵימוֹ הִיא, דְּתַנְיָא, פְּלֵימוֹ אוֹמֵר: בִּזְמַנּוֹ – אֵין מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ, שֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ – מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ.

Taking the opposite opinion, Rav Naḥman says: In the instance of sanctification of the new moon after the intercalation of the month through the addition of a thirtieth day to the previous month, the sanctification is performed by three judges. But if the New Moon is declared on the day of the intercalation, so that the previous month is left with only twenty-nine days, there is no active sanctification. This is the standard time for the New Moon, and no intervention is necessary. And in accordance with whose opinion is this? It is in accordance with the opinion of Peleimu, as it is taught in a baraita : Peleimu says: If the new moon was reported at its anticipated time, the court does not sanctify the New Moon. But if the new moon was reported not at its anticipated time, the court sanctifies the New Moon.

Segment 6

רַב אָשֵׁי אָמַר: לְעוֹלָם חִישּׁוּב קָתָנֵי, וּמַאי עִיבּוּר? חִישּׁוּב דְּעִיבּוּר. וְאַיְּדֵי דְּקָבָעֵי לְמִיתְנֵי עִיבּוּר שָׁנָה, תְּנָא נָמֵי עִיבּוּר חוֹדֶשׁ.

Rav Ashi said: Actually, the mishna teaches that three judges are necessary for the calculation to determine when the New Moon should be declared. And what is the term: Intercalation, that is mentioned in the mishna? It is the calculation of the intercalation. And although the wording of the mishna is imprecise, it is written this way for a reason: Since the mishna needed to teach the number of judges necessary for the intercalation of the year, the mishna also taught: The intercalation of the month, so as to describe the similar processes of adding to the year and adding to the month with the same verb.

Segment 7

חִישּׁוּב חוֹדֶשׁ – אִין, קִידּוּשׁ חוֹדֶשׁ – לָא. מַנִּי? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא, דְּתַנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בֵּין בִּזְמַנּוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ אֵין מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה״. שָׁנִים אַתָּה מְקַדֵּשׁ, וְאִי אַתָּה מְקַדֵּשׁ חֳדָשִׁים.

The Gemara notes: With regard to the calculation of the month, yes, this requires three judges. But with regard to the sanctification of month, this does not require three judges. In accordance with whose opinion is this? It is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer. As it is taught in a baraita : Rabbi Eliezer says: Whether it was reported in its anticipated time or whether it was reported not in its anticipated time, we do not sanctify the New Moon formally, as it is stated: “And you shall sanctify the fiftieth year” (Leviticus 25:10), which teaches: You must formally sanctify years, but you do not formally sanctify months, as they are sanctified automatically. In any case, calculation, when necessary, is performed by three judges.

Segment 8

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: בִּשְׁלֹשָׁה כּוּ׳. תַּנְיָא: כֵּיצַד אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל? בִּשְׁלֹשָׁה מַתְחִילִין, וּבַחֲמִשָּׁה נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין, וְגוֹמְרִין בְּשִׁבְעָה. אֶחָד אוֹמֵר לֵישֵׁב, וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים שֶׁלֹּא לֵישֵׁב – בָּטֵל יָחִיד בְּמִיעוּטוֹ.

§ The mishna teaches: Rabban Shimon ben Gamliel says that intercalation is performed in stages: The deliberations begin with three judges, they debate the matter with five judges, and they conclude the matter with seven judges. The Gemara elaborates: It is taught in a baraita ( Tosefta 2:1): How does Rabban Shimon ben Gamliel say the intercalation is to be conducted? The court begins the deliberation with three judges, and they debate the matter with five, and they conclude with seven. At first, three judges convene for a preliminary discussion with regard to the necessity of adding a month to the year. If one says it is necessary to sit and deliberate the question of intercalation and two say that there is not a need to sit and continue, the single opinion in favor of intercalation is negated in its minority, i.e., it is the minority opinion, and the process ends.

Segment 9

שְׁנַיִם אוֹמְרִים לֵישֵׁב, וְאֶחָד אוֹמֵר שֶׁלֹּא לֵישֵׁב – מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶם עוֹד שְׁנַיִם, וְנוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּדָּבָר. שְׁנַיִם אוֹמְרִים צְרִיכָה, וּשְׁלֹשָׁה אוֹמְרִים אֵינָהּ צְרִיכָה – בָּטְלוּ שְׁנַיִם בְּמִיעוּטָן. שְׁלֹשָׁה אוֹמְרִים צְרִיכָה, וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים אֵינָהּ צְרִיכָה – מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶם עוֹד שְׁנַיִם, שֶׁאֵין הַמִּנְיָן פָּחוֹת מִשִּׁבְעָה.

The baraita continues: If two say to sit and one says not to sit, the majority decision causes the process to move to the next stage, and the court then adds another two judges to them and all five debate the matter. If two say: The year needs the extra month, and three say: It does not need it, the opinions of the two are negated in their minority. If three say: The year needs it, and two say: It does not need it, the court adds to them another two judges, as the quorum for declaring an intercalation may not be fewer than seven.

Segment 10

הָנֵי שְׁלֹשָׁה חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעָה, כְּנֶגֶד מִי? פְּלִיגִי בַּהּ רַבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָנִי וְחַד דְּעִימֵּיהּ, וּמַנּוּ? רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי. וְאָמְרִי לַהּ: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי וְחַד דְּעִימֵּיהּ, וּמַנּוּ? רַבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָנִי. חַד אָמַר: כְּנֶגֶד בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, וְחַד אָמַר: שְׁלֹשָׁה – כְּנֶגֶד שׁוֹמְרֵי הַסַּף, חֲמִשָּׁה – מֵרוֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, שִׁבְעָה – רוֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ.

The Gemara asks: Corresponding to what was it determined that the intercalation procedure should incorporate these numbers of three, five, and seven judges? Rabbi Yitzḥak bar Naḥmani and one other Sage who was with him disagree about this. And who is that other scholar? Rabbi Shimon ben Pazi. And some say that this was a matter of dispute between Rabbi Shimon ben Pazi and one other scholar who was with him. And who is that other scholar? Rabbi Yitzḥak bar Naḥmani. One said: These numbers correspond to the number of Hebrew words in each of the three verses of the priestly benediction (see Numbers 6:24–26). And one said: Three corresponds to the three guards of the door (see II Kings 25:18), five corresponds to five of the officers who saw the king’s face (see II Kings 25:19), and seven corresponds to seven officers who saw the king’s face (see Jeremiah 52:25). Since these numbers represent appointments of distinction, the Rabbis saw fit to employ them in the composition of the court as well.

Segment 11

תָּנֵי רַב יוֹסֵף: הָנֵי שְׁלֹשָׁה וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעָה, שְׁלֹשָׁה – כְּנֶגֶד שׁוֹמְרֵי הַסַּף, חֲמִשָּׁה – מֵרוֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, שִׁבְעָה – רוֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף: עַד הָאִידָּנָא מַאי טַעְמָא לָא פָּרֵישׁ לַן מָר הָכִי? אֲמַר לְהוּ: לָא הֲוָה יָדַעְנָא דִּצְרִיכִיתוּ. מִי בְּעֵיתוּ מִנַּאי מִילְּתָא וְלָא אֲמַרִי לְכוּ?

Similarly, Rav Yosef taught a baraita : These numbers: Three, five, and seven members of the court for intercalation, are adopted from different numbers of the king’s servants. Three corresponds to: Guards of the door; five corresponds to: Of those officers who saw the king’s face, mentioned in the book of II Kings; and seven corresponds to: Officers who saw the king’s face, mentioned in the book of Jeremiah. When Rav Yosef taught this, Abaye said to Rav Yosef: What is the reason that until now the Master did not explain the matter to us this way, although you have taught this material before? Rav Yosef said to Abaye and the others with him: I did not know that you needed this information, as I thought that you were already familiar with the baraita . Have you ever asked me something and I did not tell you?

Segment 12

זְמַן, נָשִׂיא, צָרִיךְ, גְּדִי – סִימָן. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה אֶלָּא

§ The Gemara presents a mnemonic device for several other sources cited with regard to the intercalation of the year: Zeman , Nasi , tzarikh , gedi . The Sages taught in a baraita : The year may be intercalated only

Sanhedrin 10b

Sanhedrin 10b

Rashi

Tosafot

Rabbeinu Chananel

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Ben Yehoyada

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text