Talmud Builders

    Commentary page

    Makkot 7b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Makkot 7b

    Makkot 7b. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 463 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    GEMARA Rava Said - This is the correct version. The [word] "אלא" is removed.

    He did it accidentally And how to you call it willful?

    “If He Came Upon Him Suddenly” This Excludes A [case when someone turns quickly] Around A Corner - The term "suddenly" implies proximity, as the Targum translates it "B'takif" - this excludes a [case when someone turns quickly] around a corner, i.e. if one was exiting from an alley and entering another by turning to the right or to the left, and [he is holding] a knife in his hand, and someone is approaching him from around the corner who he does not see and [therefore] kills.

    That he pushed him with his body without intent.

    This includes downward motion that is for a need of upward motion E.g. one who wants to lift his hand with force while holding an ax, first lowers his body and leans forward so that he [subsequently] be able to lift with strength; and he killed someone while lowering himself. You should not say that since [the downward motion with which he killed] was needed for an upward motion he should be exempt from exile, for [the verse] states "and he cast it [upon him"].

    And if one does not lie in wait He did not intend to throw next to or near him, rather [his intended target was] the location to which he [actually] threw, but he was unaware that there was someone there.

    Excludes One Who Intended To Throw Two And Threw Four And similarly one who [intended to] throw four and threw eight.

    So too all [cases] that have permission for the victim etc. This excludes a privately owned courtyard.

    8 more comments on this page.

    Rashi on Makkot 7b · Sefaria · CC0

    Tosafot

    פשיטא בר קטלא הוא תימה אימא במזיד ולא התרו בו וי"ל דהא נמי נפקא לן מבלי דעת דאיכא מבלי דעת יתירא עוד י"ל דהא נמי פשיטא דלא יגלה דעל כרחך קרא בלא מתכוין איירי מדכתיב והוא לא שונא:

    אלא פרט לאומר מותר וקשה דגבי חלב וגבי שבת דכתיב בשניהם שגגה וחייבין פרק כלל גדול (שבת דף סח: ושם) בתינוק שנשבה לבין הנכרים וי"ל דשאני הכא דכתיב שגגה יתירא למעוטי אומר מותר.:

    ואשר לא צדה פרט למתכוין לזרוק בכיצד הרגל (ב"ק דף כו: ושם) פירש רש"י ממעט ליה ממיתה אבל גלות אית ביה ולא נראה דא"כ לא הוי כמו אידך לכן נראה לפרש דפטור (ממיתה) מגלות. כדאמרינן פרק כיצד הרגל (שם ד"ה פרט):

    בלא איבה פרט לשונא תימה אמאי איצטריך האי קרא תיפוק ליה דכתיב במשנה תורה והוא לא שונא וצ"ע ושמא י"ל דבמשנה תורה נחזרת ונשנית בשביל דבר שנתחדש מיער והרבה פרשיות יש בענין זה במשנה תורה אבל לא קשה מולא אויב לו דבאלה מסעי דההוא איצטריך למימר אפילו לא אויב לו [לעדים ולדיינים] כדאמרי' בסנהדרין (דף כט.). (במשנה תורה כתיב נמי כי לא שונא הוא לו משום פרשה שנשנית) כך נראה למשי"ח:

    מה יער שיש לו רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם וכו' וקשה דמסתמא כמו כן נימא מה יער מקום שעומד שם המזיק ויש רשות לניזק להיות לשם וא"כ קשה דתנן הזורק אבן לרשות הרבים הרי הוא גולה ומוקי לה בסותר כתלו שהוא ברשותו והרג הניזק שהוא ברשות הרבים ואמאי גולה והא בעינן מקום שיהא רשות לניזק ולמזיק ושיהא הניזק במקום שהמזיק עומד בו וי"ל דלא יליף מיניה מקום ההכאה אלא שיש רשות לשניהם לעכב במקום ההכאה:

    נשמטה השליבה והרגתו השליבה אבל אם הרגו אדם פטור דבעינן דרך ירידה:

    ואי בעית אימא הא דאיתלע והא דלא איתלע ולפי האי איבעית אימא כולי עלמא סברי ירידה היא וקשה א"כ אמאי לא קאמר דכולי עלמא ירידה היא הא דאתלע והא דלא אתלע ועוד קשה כי קאמר מעיקרא דכ"ע עליה היא א"כ קשה ברייתא זו לברייתא דלעיל או השליך עליו להביא ירידה שהיא צורך עליה ונראה לפרש דה"ק דכ"ע דעליה הוי ומיירי במוהדק ובדלא אתלע ולא מיירי בירידה שהיא צורך לעליה דבהא לא פליגי ברייתות והכא הכי קאמר איבעית אימא הא והא לגלות ומיירי הברייתא שמחייבה בירידה שהיא צורך לעליה:

    Tosafot on Makkot 7b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    פ"ב ואלו הן הגולין ההורג נפש בשגגה כו' עד זה הכלל כל שכדרך ירידתו גולה שלא כדרך ירידתו אינו גולה.

    מנא הני מילי אמר שמואל דאמר קרא ויפל עליו וימות עד שיפיל עליו דרך נפילה:

    ת"ר בשגגה פרט למזיד כלומר אינו גולה. אוקמה רבא דהאי מזיד שאינו גולה באומר מותר שהאומר מותר קרוב למזיד הוא ולא מיכפר ליה בגלות.

    אבל המזיד בר קטלא הוא.

    בבלי דעת אוקמה רבא פרט למתכוין להרוג בהמה והרג אדם לכותי והרג ישראל לנפלים והרג בן קיימא שאינו גולה:

    ת"ר אם בפתע פרט לקרן זוית דהוה ליה לעיוני בלא איבה פרט לשונא. כלומר הני לא סגי להו בגלות. הדפו שדחפו בגופו. או השליך עליו להביא ירידה שהיא צורך עלייה. בלא צדיה פרט למתכוין לצד זה והלכה לה לצד אחר.

    ואשר לא צדה פרט למתכוין לזרוק ב' אמות וזרק ד' אמות והיה שם אדם והכהו דלא מיכפר להו בגלות ואשר יבא את רעהו ביער מה יער רשות לניזק ולמזיק ליכנס שם אף כל שיש רשות לניזק ולמזיק ליכנס שם דינו הכי. בעא ר' אבהו מר' יוחנן היה עולה בסולם ונשמטה שליבה מתחתיו ונפלה והרגה מהו. ופשט ליה דהיא ירידה צורך עלייה. ומותיב ליה הא דתנן כל שלא כדרך ירידתו אינו גולה מאי לאו כי האי גוונא. ופריק ליה לא לעולם כי האי גוונא גולה ומתניתין כעין קצב שהיה מקצב דתנו ביה ד' בבי.

    תני חדא לפניו חייב לאחריו פטור כו' ופרקינן לא קשיא פי' דרך המקצב להעלות הקופיץ מלפניו ולהורידו לאחריו ואח"כ מחזירו ומעלהו מאחריו ומורידו לפניו ומכה בבהמה הא דתני לפניו חייב לאחריו פטור דרך ירידה לפניו חייב. פי' בעת שמחזיר הקופיץ מאחוריו להכות על הבהמה כדי לנתחה שזו היא ירידה ממש ובירידה שלאחריו בהחזרת הקופיץ שהיא כעין עלייה פטור. והא דתניא לאחריו חייב לפניו פטור הוא בהגבהת הקופיץ מלפניו עד שיחזירו לאחריו פטור שהוא דרך עלייה לאחריו חייב שהוא דרך ירידה (ופירשנוהו) [ופירשוהו] בתלמוד ארץ ישראל. א"ר ינאי טבח שהיה מקצב והכה בין מלמעלה בין מלמטה גולה ואתיא כדמר בר רב הונא טבח שהיה מקצב והכה לפניו למטה גולה. למעלה אינו גולה. לאחריו למעלה גולה. למטה אינו גולה. והא דתני' בין לפניו בין לאחריו חייב בירידה שלפניו ושל אחריו. והא דתניא בין לפניו בין לאחריו פטור בעלייה שלפניו ושל אחריו כאשר כבר פירשנו. והא דבעי רבי אבהו מר' יוחנן היה עולה בסולם ושמטה שליבה מתחתיו והרגה תני חדא חייב. ואוקימ' לנזיקין ואע"ג דעלייה היא לענין ניזקא חייב.

    3 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Makkot 7b · Sefaria

    Ritva

    גמרא מזי׳ פשיטא בר קטלא הוא פי׳ ואע"ג דלא מיקט׳ כגון דלא אתרו ביה או דהוה שוגג קרו׳ למזי׳ אינו בן גלות. אימא פרט לאומר מותר. פירש"י ז"ל כסבור מותר להרוג ישראל וכן הלשון הזה מתפרש בכל מקום. ואיכא דקשי׳ להו דא"כ היכי ממעט מבשוגג דהא גבי שבת וגבי קרבן ע"א ושאר עבירו׳ כתיב בשגג׳ על קרבנם ואפ"ה אמרי׳ בפ"ד מיתו׳ ב"ד וכן בפ׳ כלל גדול דאומ׳ מות׳ שוגג וחיי׳ קרבן. ויש מתרצין דשאני הכא דכתיבי בשגגה טובא וכתי׳ נמי בלא ראות ובלי דעת לומר דבעינן שוגג גמור אבל התם בשגגה דכל דהוא סגי ואומר מותר שגגה כל דהוא היא. עוד תירצו דהתם מיירי בשאינו עוקר כל הגוף דידיע לשבת או לע"א ודכותה לעשה או לאו או בתחומין לשבת כדאית׳ התם שאם אמר מותר לגמרי פטור מקרבן והכ׳ בעינן לומ׳ שאומ׳ מותר לגמרי שאין יודע בו שום איסור. כל זה לפירש"י ז"ל אבל אחרים פירשו דאומר מות׳ האמו׳ כאן ובכולה פירקין ל׳ אחר הוא והוא מן הלשונו׳ שבתלמו׳ שפירושו מתחלף והכא בעי׳ לומר שהוא אומר מותר בהריגה זו כי היה סבור שהי׳ כותי או בהמה ונמצא ישראל. וכ"ת היינו פרט לשאין מתכוין דאמרי׳. י"ל שאינו דומה לההיא שטעה מגוף לגוף שמתכוין להרוג אדם זה והרג את הבהמה אבל הא דרבא הטעות היה באותו גוף עצמו שהרג שהי׳ סבור שמותר להרגו. והביאו ראיה לפי׳ זה ממאי דאמרי׳ לקמן בפירקין דפליגי רבא ורב חסד׳ אומר מותר ואמרי׳ ואזדו לטעמייהו דאי פליגי בסבור להרוג את הבהמ׳ ונמצא שהוא אדם כותי ונמצא ישראל ואמרי׳ תו עלה מ"ם אומר מות׳ אנוס ומ"ס אומ׳ מותר מזי׳ הוא. ומיהו רש"י ז"ל פי׳ לק׳ דהא דאמרי׳ התם ואזדו לטעמייהו בעיק׳ טעמ׳ דקים לן שאין אומר מותר ממש כפירש"י ז"ל בדין סבור בהמ׳ ונמצא אדם כותי ונמצא ישראל ומש"ה תלינן לפלוגתא דסבור בטעמא דאומר מותר ודכותא בתלמו׳:

    אל אביי לרבה אומר מותר אנוס הוא פי׳ והיכי קרי ליה תנא מזי׳. ה"ג שאני אומר אומר מות׳ קרוב למזי׳ הואר. פי׳ ולקרוב למזי׳ קרו מזי׳ לפי שדינו כמזי׳ לפי׳ רש"י לפי שהיה לו ללמו׳ ולא למד לפי׳ השני לפי שהיה לו לראות ולעיין מהו:

    אם בפתע פרט לקרן זויות פירש"י ז"ל בפתע כמו בתכף כתרגומו והוא לשון סמוך כדאמרין תכף לסמיכה שחיטה ולא חייבו הכתוב גלות אלא בשהיו סמוכין זה לזה כשהרגו כלומ׳ שבא עליו פתאום ולא ראהו הנהרג שישמור ממנו וכגון שהיו שניהם בתחלת קרן זוית זה בא מכאן וזה בא מכאן ועד שפגעו זה בזה ונהפך זה והרגו לא ראו זה את זה ולאפוקי אם הרגו בסוף קרן זויות כי כשהיה בא ההורג מדרך לקרן צפונית מזרחית ופניו למזרח והלה בא מצד דרום לצד מערבית צפוני׳ זו פניו לצפון הי׳ הנהרג הזה רואה את ההורג קוד׳ שיראנו והנהרג היה יכול להשמר וכשלא נשמר נמצא שהוא פושע ונעשה ההורג אנוס וכן פי׳ רב"מ הלוי ז"ל ומעת׳ נמצא תירץ למה שבא למדרש אם בפתע שהרגו בקרן זוית ואלו הכא אמרי׳ פרט לקרן זוית וקשיין אהדדי אלא דהכא תירוצא דהא דהכא בסוף קרן זוית דלא הוי פתע שלא היו סמוכין זה לזה וההיא בתחלת קרן זוית שהיו סמוכין זה לזה והוה לי׳ פתע וכדפרישו ז"ל:

    בלא איבה פרט לשונא ואיכא למידק בהדי׳ כתיב והוא לא שונא לו ולא אויב לו וכל הני למה לי. ויש מתרצים דאצטריכו למעוטי אויב מג׳ מיני הריגות האמורו׳ בפרש׳ כלי עץ יד וכלי אבן וכלי ברזל ולענין ההורג במזי׳ גמור יש הפרש לענין אומדנ׳ בין זה לזה כדאית׳ בסנהדרין ואמרי׳ התם דלא גמרי מהדדי. ושמא יש לתלו׳ זדון או אונס בזה יותר מזה ודלמ׳ הוה אמרי׳ היכ׳ דגלי קרא בלחו׳ גלי היכי דל גלי לא גלי להכי כתבינהו כולהו ורבינו הרמב"ן ז"ל כתב דאיצטריכו כולהו משום דבשונא ההורג בענין שנרא׳ לעדים שהי׳ שוגג בשא׳ בני אדם שאינו אויב יש ג׳ אומדנו׳ יש שאדם יכול לדון יותר שהרג לדעת ועשה עצמו כמי שאינו יודע ויש שהדעת נוטה יותר שהרג שלא לדעת ויש בינוני שקר׳ לדון זה כזה ואי לא כתה אלא חד שונ׳ הוה מוקמי׳ באותו שנוטה יותר שהרג לדעת איצטריכו אידך למעוטי מגלו׳ אפילו הבינוני ואפילו אותו שנראה יותר שהרג שלא לדעת ולר"ש דאמר לקמן דבמקו׳ שיכול לומר שלא לדעת הרג גול׳ טעמי׳ משו׳ דסב׳ דאדרב׳ להכי כתב רחמנ׳ שונא טובא לומר שיהיה עד שיהיה הדעת נוטה לשונ׳ יותר לדון שלדע׳ הרו׳ וזה נכון מאוד:

    הדפו ששדחפו בגופו פי׳ בלא מתכוין ואפ"ה אמר רחמנא דהאי שוגג הואולא אנוס ולא מזי׳ ופרושא דהדפו אשמועינן תנא והא דפרישת בלא מתכוין לאו מלישנא דהדפו והא כתיב ויגש גחזי להדפה אלא כל דחיפה בגוף נקראת הדיפ׳ הלשון הקדש והכא דכתיב גבי בפתע בלא איבה משמ׳ שלא במתכוין והתם דכתי׳ ויגש גחזי להדפ׳ משמע כמתכוין וזה ברור בעצמו:

    בלא צדיה פרט למתכוין לצד זה והלך לצד אחר פי’ שהוא פטור מגלו׳ דצדיה לשון צדוד יה ואמר הכתו׳ אם הרגו בלא צדי׳ גולה הא אם הרגו בצדו׳ אינו גולה דאנוס הוא. ואשר לא צדה פרט וכו׳ ואע"ג דהאי קרא לא כתיב הכא בהאי פרשה דפתע בלא איב׳ דדרשי׳ לעיל ואשר יבא את רעהו ביער דדרשינן בסמוך אלא הוא כתוב בפ׳ ואלה המשפטים משום דהוי חד עניינא עם בלא צדיה וזה ממעט הורג בצדוד ימין או שמאל וזה מדבר מצדו׳ משלמטה למעלה אייתינהו תרווייהו כחדא ואי לא כתיב אלא חדא לא הוי ממעטינן אלא צדו׳ מימין לשמאל או משמאל לימין שהוא כעין אונס להכי איצטריכו תרווייהו למעט אפי׳ הצדו׳ הזה שמלמט׳ למעלה ולאו דמוכח חד מהני קראי צדו׳ ימין ושמאל יותר מאידך קרא אלא כיון דכתיבי תרי מוקי׳ תנא חד בחד קרא וחד באידך קרא כדאי׳ לדידי ואיתמפכת להי לית לן בה והכין שיטתא דתמודא בכל דוכתא:

    פרט למתכוון לזרוק שתים וזרק ד׳ פי׳ שאינו גולה וכן פרש"י ז"ל כאן והכי היא על כרחין והא קרא בחיוב גלות מיירי כדכתי׳ ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה וקאמר ואשר לא צדה שאם לא צדה גולה הא אם צדד אינו גולה. אבל בפ"ב דב"ק (דף כו ע"ב) פירש"י ז"ל לשון אחר פרט לנתכוון לזרוק שתים וזרק ארבע שגול׳ ואינו נהרג משמע לי׳ ואשר לא צדה אהריג׳ מז׳ דלעיל מיניה קאי דכתי׳ לעיל מכה איש ומתמות יומ׳ והוא שלא צדה שאם צדד ידו שלא לדעתו לא יומ׳ אלא ושמתי לך מקו׳. ואינו נכון כלל חדא דהא פשיט׳ שאינו נהרג כיון שלא היה מזיד גמור ועוד דלא משמ׳ דקאי ואשר לא צדה אלא לגופיה לדקרא דכתי׳ צדה:

    בעי מיני ר׳ אבהו ורכו׳ עליה או ירידה היא פרש"י ז"ל בתר דידי׳ אזלינן ועליה היא או בתר שליבא אזלי׳ וירידה היא א"ל כבר נגעת בעליה שהיר צורך יריד׳ פי׳ דקתני לעי׳ שהוא גולה. וא"ת מדאמר לי׳ ר׳ יוחנן הכי להדיא משמ׳ דר׳ אבהו ידע לה למתני׳ ולעיל במרים הגרזן א"נ במושך בחבל דידיה למטה כדי להעלותה דלי למעל׳ וא"ל ר׳ יוחנן שאף זה בכלל מתניתא דלעיל והיינו דמותבינן לר"י בסמוך ממתני׳ למתניתא ולא מוקמינן מידי אמתני׳ לעיל. וזה ברור:

    4 more comments on this page.

    Ritva on Makkot 7b · Sefaria

    Meiri

    זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    כל ההורג בכונה אף במקום שאין בו מיתת בית דין אינו נקלט כיצד הרי שהיה מזיד גמור אלא שאין שם אלא עד אחד או שלא התרו בו שאין שם מיתת בית דין אינו נקלט כלל וכן שאמר סבור הייתי שמותר שאין הורג בכונה גולה בשום פנים ואפילו לא היתה שם כונה גמורה הואיל ויש שם קצת כונה כגון נתכוין להרוג את זה והרג את זה אפילו נתכוין לאחד מעובדי האלילים או לבהמה ונמצא ישראל או בעל דת או שנתכוין לנפל והרג את בן קיימא כל אלו פטורים מן הגלות שקרוב למזיד הוא וכל אלו אם הרגם גואל הדם אינו נהרג עליהם ומה תקנתם ישבו במקומם וישמרו עצמם מגואל הדם:

    ויש חולקין בהורג בעד אחד שאין סומכין על עד אחד להתיר את דמו לגואל הדם וכן כתבוה גדולי המפרשים בהגהותיהם אבל אותם הפטורים מן הגלות מצד ששגגתם קרובה לאונס כגון דרך עלייה וכיוצא בזה אם הרגו גואל הדם נהרג עליו:

    היה יוצא ממבוי זה ונכנס למבוי אחר והאחר יוצא ממבוי שזה נכנס בו ונכנס למבוי שזה יוצא הימנו ופגע בו בחרב שבידו הרי זה קרוב למזיד ואינו גולה שהיה לו להעלות בלבו כן:

    השונא שהרג בשגגה אינו גולה חזקה עליו שקרוב למזיד הוא ושונא זה פי' בו למטה שנמנע מדבר עמו שלשה ימים מחמת איבה ושמא תאמר וזו מה הוצרכה והכתוב צווח כן בהדיא והוא לא שונא לו י"מ דאלו מקרא הוה אמינא אף בנתברר שלא מחמת איבה היה כגון נפסק וחבל ולמד בלא איבה כלומר שכל שנתברר שבלא איבה גולה אבל כל שיש לתלות באיבה אינו גולה כגון נשמטה מידו וזו יפה לדעת ר' שמעון שאמרה כן למטה במשנה השביעית ולדעת הפוסקים כמותו ומ"מ רוב פוסקים כתבו שבשום צד אינו גולה אלא שבכל צד חזקתו מזיד:

    דחפו בגופו או שנתכוין לזרוק לצד זה שאין בו אדם והלכה לצד זה שבו היה זה שנהרג או שנתכוין לזרוק שתי אמות וזרק ארבע והרג כל אלו קרובים למזיד הם:

    ויש חולקים בדחפו בגופו ומפרשים עליו בהפך הואיל ולא נאמר פרט לשדחפו בגופו וכן יש חולקים בנתכוין לצד זה וזרק לצד אחר לומר שהוא קרוב לאונס ואין לגואל הדם כלום עליו:

    כל שהרג דרך ירידה אע"פ שירידתו לצורך עליה כגון שרצה להרים ידו שהגרזן בתוכה הרבה בכח והשפיל תחלה את גופו כדי להפליג בהגבהתו והרג בהשפלתו חייב מ"מ דרך ירידה הרג:

    12 more comments on this page.

    Meiri on Makkot 7b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' בר קטלא הוא אמר רבה אימא באומר מותר אמר ליה אביי אי מותר כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה פשיטא בר קטלא כו' דאיכא מבלי דעת יתירא כו' עכ"ל ודממעט הכא מבלי דעת פרט למתכוין להרוג הבהמה כו' היינו מבלי דעת בתרא דכתיב במשנה תורה דמקרא מסתבר טפי למעוטי מזיד ולא התרו בו וק"ק למה לא נאמר גם הכא שנשנית בשביל דבר שנתחדש בו כמ"ש התוספות לקמן גבי בלא איבה ודו"ק:

    בד"ה אלא פרט כו' שגגה יתירא למעוטי אומר מותר עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה מה יער שיש לו רשות לניזק כו' שעומד שם המזיק ויש כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה ואיבעית אימא כו' כ"ע סברי ירידה כו' לברייתא דלעיל או השליך כו' צורך עלייה וצ"ל דמעיקרא הוי מיירי דמה דקאמר ודלא איתלע כו' ומיירי הברייתא בירידה שהיא כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה נשמטה כו' דבעינן דרך עלייה עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה אשר לא צדה כו' נראה לפרש דפטור מגלות עכ"ל כצ"ל והס"ד:

    Chidushei Halachot on Makkot 7b · Sefaria

    Maharam

    ד"ה אשר לא צדה וכו' בסופו כדאמרינן פ' כיצד הרגל צ"ל כדפירשנו פ' כיצד וכו':

    ד"ה או השליך וכו' טעות הוא וצ"ל בתחלת הדבור ואב"א הא דאיתלע וכו' הכתוב אח"כ עד סופו:

    בא"ד א"כ קשיא ברייתא זו לברייתא דלעיל דקתני או השליך עליו להביא ירידה שהיא צורך עליה ונראה לפרש דה"ק דכ"ע דעלייה הוי ומיידי במיהדק או בדלא איתלע ולא איירי בירידה שהיא צורך עלייה דבהא לא פליגי הברייתות ולא קשיא כאן לנזיקין כאן למיתה ואב"א הא והא לגלות וכו' וכוונת התוס' דכתבו דה"ק דכ"ע דעלייה ר"ל דשני הברייתות תרוייהו איירי בענין שאותה השמטה של השליבה היתה עלייה כגון במיהדק או בדלא אתלע והא דמחייבת איירי בנזיקין והא דפוטרת איירי במיתה דכל דרך עלייה פטור מגלות אבל בהשמטת השליבה היא דומה לירידה כגון דלא מיהדק או דאיתלע כ"ע מודו דירידה היא וחייב גלות כוותיה דר"י ומ"מ לשון התוס' דקאמר א"כ קשיא ברייתא זו לברייתא דלעיל דקתני או השליך עליו להביא ירידה שהוא צורך עלייה אינו מדוקדק משום דהא מברייתא דלעיל לא קשיא כלום דלא איירי לעיל כלל בנשמטה שליבה מתחתיו אלא בירידה שהיא צורך עלייה גמורה כגון שמשפיל עצמו בגרזן להרים אותו בכח ובהשפלתו הרי באותה ירידה חייב אבל בנשמטה השליבה מתחתיו אימא לך דגם ברייתא ס"ל דעלייה היא ולא מקרי ירידה צורך עלייה אלא לר"י הוה קשה דקאמר כבר נגעת בירידה שהיא צורך עלייה וס"ל דנשמטה השליבה נמי מקרי ירידה שהיא לצורך עלייה וחייב גלות ופריך לימא כתנאי וכו' ומשני לא דכ"ע עלייה וכו' מאי משני אדרבה השתא יקשה על ר"י טפי דכ"ע ס"ל דעלייה היא והוא ס"ל דירידה היא וק"ל:

    Maharam on Makkot 7b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא מנה"מ אמר שמואל דאמר קרא ויפל עליו וימות עד שיפול עליו דרך נפילה. והרמב"ם ז"ל בחיבורו בהלכות רוצח נתן טעם בזה דדרך ירידה כיון שדרך דבר הכבד ליפול למטה וכיון שלא נזהר היטב בזה הוי קרוב לפשיעה מש"ה גולה משא"כ בדרך עלייה שהוא כמו פלא והוי קרוב לאונס מש"ה פטור ובעל תי"ט הביא לשון הרמב"ם וקלסיה ולכאורה לא ידענא למה הוצרך ליתן טעם לזה כיון דשמואל יליף לה מקראי דויפל ואטו אנן טעמא דקרא ניקום ונדרוש ויש ליישב דאי לאו שיש טעם בדבר לא הוי מצינן למילף מהך ילפותא דויפל היינו דוקא דרך ירידה אבל דרך עלייה אינו גולה דהא מצינן למימר נמי איפכא דקרא לרבותא כתיב דאע"ג דדרך ירידה הוה קרוב לפשיעה וסד"א דלא סגי ליה בגלות קמ"ל דאפ"ה חייב ומכ"ש בדרך עליה שאינו אלא שוגג גרידא פשיטא דחייב דלפוטרו בלא כלום א"א לכך הוצרך הרמב"ם לפרש טעם הדבר דאדרבה מסברא אית לן לאוקמי קרא דויפל בדדמי דדוקא בדרך ירידה אבל בדרך עלייה שהוא כמו פלא וממש מהיפך להיפך מש"ה פטור בלא כלום ובלא"ה נמי נראה שתלה הרמב"ם ז"ל דבר זה לחלק בין ירידה לעליה משום זה הטעם דדריש טעמא דקרא משום דלא ניחא ליה לומר דגזירת הכתוב הוא בענין כזה בדברים שהן בין אדם לחבירו ולא שייך לפוטרו בלא כלום אלא דע"כ דמה"ט הוא אלא דאי אפשר לומר כן דהא לכאורה מהא דמרבינן בזה הכלל ירידה שהיא צורך עליה וכן כה"ג בהך ברייתא דקצב משמע דלא שייך בהו הך טעמא של הרמב"ם ז"ל אע"כ דעיקר ילפותא היינו מקרא דויפל אפ"ה הוצרך הרמב"ם לכתוב טעם זה כדפרישית דניחא ליה לאוקמי קרא בדדמי וכיון דפשטא דקרא דכתיב ואם בפתע בלא איבה הדפו או השליך עליו כל כלי בלא צדיה וגומר ויפל עליו וימות ובכה"ג פשיטא ליה להרמב"ם שהוא כמו אונס מש"ה ליכא למימר דלרבותא כתבו אלא דלעולם דוקא דרך נפילה בעינן ואפשר נמי דהאי ויפל עליו מיותר לגמרי להך דרשא כנ"ל:

    שם ת"ר בשגגה פרט למזיד כו' מזיד פשיטא בר קטלא הוא והקשו בתוס' תימא אימא במזיד ולא התרו בו ותירצו דאפ"ה פשיטא משום דמבלי דעת נפקא או מדכתיב והוא לא שונא לו. ולכאורה אין תירוצים הללו מספיקים דמל' הגמרא לא משמע כן דלפירושם שם ה"ל למימר הא מהכא נפקא הא מבלי דעת נפקא או מוהוא לא שונא משא"כ הך לישנא דקאמר מזיד פשיטא בר קטלא הוא משמע דלא איצטריך קרא כלל דמסברא פשיטא לן הכי ולולי תירוצם היה נ"ל דודאי אפי' מסברא אית לן למימר דאפי' במזיד ולא אתרו ביה נמי פשיטא דלא שייך ליה עיקר גלות שיגלה לעיר המקלט ויהיה גואל הדם נהרג עליו דהא ודאי ליתא כיון דבר קטלא הוא שהרי ניתן להצילו בנפשו מהיקישא דנערה מאורסה אם כן מה"ת נאמר שיהא גואל הדם נהרג עליו וכמ"ש הרמב"ם ז"ל ועוד דלכאורה נראה דבמזיד ולא אתרו ביה נהי שהב"ד אינן יכולין לעונשו מיתה אפ"ה חייב מיהא כרת או מיתה בידי שמים והא דלא חשיב ליה בריש כריתות בהדי ל"ו כריתות היינו משום דלא חשיב ליה אלא הנך דשייך בהו קרבן בשגגתם משא"כ ברוצח שלא ניתן שגגתו לכפרת קרבן כדאמרי' בפ' אלו נערות ובדוכתי טובא:

    סליק פרק שני

    Penei Yehoshua on Makkot 7b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' בבלי דעת פרט למתכוין עי' לקמן דף ט' ע"ב ובתוס' שם ד"ה ור"י:

    שם מה יער רשות עי' לקמן דף ח' ע"א:

    Gilyon HaShas on Makkot 7b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Makkot, daf 7, Amud Bet, about 463 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 124 words

      Opens “הָיָה עוֹלֶה בַּסּוּלָּם וְנָפַל עָלָיו וַהֲרָגוֹ –…”

    2. Segment 216 words

      Opens “גְּמָ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּאָמַר שְׁמוּאֵל דְּאָמַר…”

    3. Segment 311 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: ״בִּשְׁגָגָה״ – פְּרָט לְמֵזִיד. ״בִּבְלִי…”

    4. Segment 430 words

      Opens “מֵזִיד? פְּשִׁיטָא, בַּר קְטָלָא הוּא! אֶלָּא אָמַר…”

    5. Segment 528 words

      Opens “״בִּבְלִי דַעַת״ – פְּרָט לְמִתְכַּוֵּין. מִתְכַּוֵּין? פְּשִׁיטָא,…”

    6. Segment 637 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: ״אִם בְּפֶתַע״ – פְּרָט לְקֶרֶן…”

    7. Segment 730 words

      Opens “״וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה״ – פְּרָט לְמִתְכַּוֵּין לִזְרוֹק…”

    8. Segment 831 words

      Opens “בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי אֲבָהוּ מֵרַבִּי יוֹחָנָן: הָיָה…”

    9. Segment 929 words

      Opens “אֵיתִיבֵיהּ, זֶה הַכְּלָל: כׇּל שֶׁבְּדֶרֶךְ יְרִידָתוֹ –…”

    10. Segment 1045 words

      Opens “אֶלָּא לְאֵיתוֹיֵי קַצָּב, הָכָא נָמֵי לְאֵיתוֹיֵי קַצָּב.…”

    11. Segment 1112 words

      Opens “כָּאן – בִּירִידָה שֶׁלְּפָנָיו, וַעֲלִיָּה שֶׁלְּאַחֲרָיו. כָּאן…”

    12. Segment 1212 words

      Opens “כָּאן – בִּירִידָה שֶׁלְּפָנָיו וְשֶׁל אַחֲרָיו, כָּאן…”

    13. Segment 1327 words

      Opens “לֵימָא כְּתַנָּאֵי: הָיָה עוֹלֶה בַּסּוּלָּם וְנִשְׁמְטָה שְׁלִיבָה…”

    14. Segment 1411 words

      Opens “לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא עֲלִיָּה הִיא. וְלָא קַשְׁיָא:…”

    15. Segment 1512 words

      Opens “אִיבָּעֵית אֵימָא הָא וְהָא לְגָלוּת, וְלָא קַשְׁיָא,…”

    16. Segment 1613 words

      Opens “וְאִיבָּעֵית אֵימָא: הָא וְהָא דְּלָא אַתְלַע, וְלָא…”

    17. Segment 1722 words

      Opens “מַתְנִי׳ נִשְׁמַט הַבַּרְזֶל מִקַּתּוֹ וְהָרַג, רַבִּי אוֹמֵר:…”

    18. Segment 1838 words

      Opens “גְּמָ׳ תַּנְיָא, אָמַר לָהֶם רַבִּי לַחֲכָמִים: וְכִי…”

    19. Segment 1929 words

      Opens “אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב:…”

    20. Segment 206 words

      Opens “וְרַבִּי, יֵשׁ אֵם לַמָּסוֹרֶת סְבִירָא לֵיהּ?…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Makkot 7b · Segment 2 — “…הָנֵי מִילֵּי? דְּאָמַר שְׁמוּאֵל דְּאָמַר קְרָא: ״וַיַּפֵּל עָלָיו וַיָּמֹת״…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Makkot 7b · Segment 4 — “…מוּתָּר. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אִי אוֹמֵר מוּתָּר, אָנוּס הוּא?…

    Original text

    הָיָה עוֹלֶה בַּסּוּלָּם וְנָפַל עָלָיו וַהֲרָגוֹ – הֲרֵי זֶה אֵינוֹ גּוֹלֶה. זֶה הַכְּלָל: כׇּל שֶׁבְּדֶרֶךְ יְרִידָתוֹ – גּוֹלֶה, וְשֶׁלֹּא בְּדֶרֶךְ יְרִידָתוֹ – אֵינוֹ גּוֹלֶה.

    or if one was climbing a ladder and he fell upon a person and killed him, that unintentional murderer is not exiled. This is the principle: Any murderer who kills unintentionally through his downward motion is exiled, and one who kills not through his downward motion is not exiled.

    גְּמָ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּאָמַר שְׁמוּאֵל דְּאָמַר קְרָא: ״וַיַּפֵּל עָלָיו וַיָּמֹת״ – עַד שֶׁיִּפּוֹל דֶּרֶךְ נְפִילָה.

    GEMARA: The Gemara asks with regard to the principle that one is exiled only if he killed unintentionally through a downward motion: From where are these matters derived? It is derived from a verse, as Shmuel says that the verse states with regard to those exiled to a city of refuge: “And he cast it down upon him and dies” (Numbers 35:23), indicating that one is not liable to be exiled unless the item falls in a downward motion.

    תָּנוּ רַבָּנַן: ״בִּשְׁגָגָה״ – פְּרָט לְמֵזִיד. ״בִּבְלִי דַּעַת״ – פְּרָט לְמִתְכַּוֵּין.

    The Sages taught in a baraita derivations from verses written with regard to the unintentional murderer: “Unintentionally” (Numbers 35:11); to exclude from exile the one who kills intentionally. “Unawares” (Deuteronomy 19:4); to exclude from exile the one who kills with intent.

    מֵזִיד? פְּשִׁיטָא, בַּר קְטָלָא הוּא! אֶלָּא אָמַר רָבָא: אֵימָא פְּרָט לְאוֹמֵר מוּתָּר. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אִי אוֹמֵר מוּתָּר, אָנוּס הוּא? אֲמַר לֵיהּ: שֶׁאֲנִי אוֹמֵר, הָאוֹמֵר מוּתָּר – קָרוֹב לְמֵזִיד הוּא.

    The Gemara asks: Why is a derivation necessary to exclude one who kills intentionally? It is obvious that he is not exiled; he is subject to the death penalty. Rather, Rava said: Say that the type of intentional killer referred to is meant to exclude the one who says that it is permitted to kill the victim. The verse teaches that this person is neither executed nor is he exiled. Abaye said to Rava: If the reference is to one who says that it is permitted, he is a victim of circumstances beyond his control, as he did not know any better. How could that be characterized as intentional? Rava said to him: That is not a problem, as I say that with regard to one who says that it is permitted, his action borders on the intentional.

    ״בִּבְלִי דַעַת״ – פְּרָט לְמִתְכַּוֵּין. מִתְכַּוֵּין? פְּשִׁיטָא, בַּר קְטָלָא הוּא! אָמַר רַבָּה: פְּרָט לְמִתְכַּוֵּין לַהֲרוֹג אֶת הַבְּהֵמָה וְהָרַג אֶת הָאָדָם, לַגּוֹי וְהָרַג אֶת יִשְׂרָאֵל, לַנֵּפֶל וְהָרַג בֶּן קַיָּימָא.

    The baraita states: “Unawares”; to exclude from exile the one who kills with intent. The Gemara asks: With intent? It is obvious that he is not exiled; he is subject to the death penalty. Rabba said: The reference is to exclude the one who acted with the intent to kill an animal and he killed a person inadvertently, or one who acted with the intent to kill a gentile and he killed a Jew, or one who acted with the intent to kill a non-viable newborn and he killed a viable newborn.

    תָּנוּ רַבָּנַן: ״אִם בְּפֶתַע״ – פְּרָט לְקֶרֶן זָוִית. ״בְּלֹא אֵיבָה״ – פְּרָט לְשׂוֹנֵא. ״הֲדָפוֹ״ – שֶׁדְּחָפוֹ בְּגוּפוֹ. ״אוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו״ – לְהָבִיא יְרִידָה שֶׁהִיא צוֹרֶךְ עֲלִיָּה. ״בְּלֹא צְדִיָּה״ – פְּרָט לְמִתְכַּוֵּין לְצַד זֶה וְהָלְכָה לָהּ לְצַד אַחֵר.

    The Sages taught in a baraita based on the verse written with regard to an unintentional murderer: “And if suddenly, without enmity, he thrust him or cast upon him any vessel without lying in wait” (Numbers 35:22). “If suddenly”; this serves to exclude one who unintentionally kills another that he encounters at a corner. “Without enmity”; this serves to exclude one who unintentionally kills his enemy, as even if the act appears unintentional, the presumption is that it was not. “He thrust him”; this indicates that even if he unintentionally shoved him with his body and killed him, he is liable to be exiled. “Or cast upon him”; this serves to include the case of a downward motion that is for the purpose of an upward motion, e.g., if one bent down in order to lift an item from the ground, and in the process of bending down he killed another unintentionally, he is exiled. “Without lying in wait”; this serves to exclude one who had the intent to throw a stone to this side and it went to a different side and killed a person.

    ״וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה״ – פְּרָט לְמִתְכַּוֵּין לִזְרוֹק שְׁתַּיִם, וְזָרַק אַרְבַּע. ״וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת רֵעֵהוּ בַיַּעַר״ – מָה יַעַר רְשׁוּת לַנִּיזָּק וְלַמַּזִּיק לִיכָּנֵס לְשָׁם, אַף כֹּל רְשׁוּת לַנִּיזָּק וְלַמַּזִּיק לִיכָּנֵס לְשָׁם.

    And it is written with regard to an unintentional murderer: “And who did not lie in wait” (Exodus 21:13); this serves to exclude one who had intent to throw a stone two cubits and he inadvertently threw it four cubits and killed a person. And it is written concerning an unintentional murderer: “And as one who goes with his neighbor into the forest” (Deuteronomy 19:5), from which it is derived: Just as a forest is ownerless property, and there is permission for the victim and for the assailant to enter there, so too, unintentional murder that occurs in any place where there is permission for the victim and for the assailant to enter there, is punishable with exile. The unintentional murder of one who entered the assailant’s property without his permission is not cause for the murderer to be exiled.

    בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי אֲבָהוּ מֵרַבִּי יוֹחָנָן: הָיָה עוֹלֶה בַּסּוּלָּם וְנִשְׁמְטָה שְׁלִיבָה מִתַּחְתָּיו, וְנָפְלָה וְהָרְגָה, מַהוּ? כִּי הַאי גַוְונָא עֲלִיָּה הִיא, אוֹ יְרִידָה הִיא? אֲמַר לֵיהּ: כְּבָר נָגַעְתָּ בִּירִידָה שֶׁהִיא צוֹרֶךְ עֲלִיָּה.

    § The Gemara cites a related discussion. Rabbi Abbahu raised a dilemma before Rabbi Yoḥanan: If one was ascending a ladder and the rung was displaced from beneath him, and the rung fell and killed another, what is the halakha with regard to his being exiled? In a case like this, is it considered killing in an upward motion, as he was climbing the ladder, and therefore he is exempt, or is it considered killing in a downward motion, as when he stepped on the rung he pushed it down, and therefore he is liable? Rabbi Yoḥanan said to him: In the scenario you described, you already touched upon the case in the baraita cited above, the case of unintentional murder that is performed with a downward motion that is for the purpose of an upward motion. The ruling in the baraita is that one is liable to be exiled in that case.

    אֵיתִיבֵיהּ, זֶה הַכְּלָל: כׇּל שֶׁבְּדֶרֶךְ יְרִידָתוֹ – גּוֹלֶה, שֶׁלֹּא בְּדֶרֶךְ יְרִידָתוֹ – אֵינוֹ גּוֹלֶה. שֶׁלֹּא בְּדֶרֶךְ יְרִידָתוֹ לְאֵיתוֹיֵי מַאי? לָאו לְאֵיתוֹיֵי כְּהַאי גַוְונָא? וְלִיטַעְמָיךְ, כָּל שֶׁבְּדֶרֶךְ יְרִידָתוֹ, לְאֵיתוֹיֵי מַאי?

    Rabbi Abbahu raised an objection to the explanation of Rabbi Yoḥanan from the mishna, which states: This is the principle: Any murderer who kills unintentionally through his downward motion is exiled, and one who kills not through his downward motion is not exiled. Rabbi Abbahu clarifies: With regard to the phrase in the mishna: One who kills not through his downward motion, what case that was not already specified does this serve to add? Is it not to add a case like this, and to teach that even though the death was caused by the falling rung, since the assailant was ascending the ladder at the time, he is not exiled? Rabbi Yoḥanan replied: And according to your reasoning that this apparently extraneous phrase serves to include a case that is not addressed explicitly, with regard to the previous phrase in the mishna: Any murderer who kills unintentionally through his downward motion, what case that was not already specified does this serve to add?

    אֶלָּא לְאֵיתוֹיֵי קַצָּב, הָכָא נָמֵי לְאֵיתוֹיֵי קַצָּב. דְּתַנְיָא: קַצָּב שֶׁהָיָה מְקַצֵּב, תָּנָא חֲדָא: לְפָנָיו – חַיָּיב, לְאַחֲרָיו – פָּטוּר. וְתַנְיָא אִידַּךְ: לְאַחֲרָיו – חַיָּיב, לְפָנָיו – פָּטוּר. וְתַנְיָא אִידַּךְ: בֵּין לְפָנָיו בֵּין לְאַחֲרָיו – חַיָּיב, וְתַנְיָא אִידַּךְ: בֵּין לְפָנָיו בֵּין לְאַחֲרָיו – פָּטוּר. וְלָא קַשְׁיָא.

    Rather, one may say that it serves to add the case of a butcher. Here too, in the latter clause, the phrase: One who kills not through his downward motion, serves to add the case of a butcher, as it is taught in a baraita : With regard to a butcher who was chopping animal limbs with a cleaver, one Sage taught that if he killed a person in front of him, he is liable to be exiled; if he killed a person behind him, he is exempt. And it is taught in another baraita : If he killed a person behind him, he is liable; if he killed a person in front of him, he is exempt. And it is taught in another baraita : Both if he killed a person in front of him and if he killed a person behind him, he is liable. And it is taught in another baraita : Both if he killed a person in front of him and if he killed a person behind him, he is exempt. And although these baraitot appear contradictory, the apparent contradiction is not difficult.

    כָּאן – בִּירִידָה שֶׁלְּפָנָיו, וַעֲלִיָּה שֶׁלְּאַחֲרָיו. כָּאן – בַּעֲלִיָּה שֶׁלְּפָנָיו, וִירִידָה שֶׁלְּאַחֲרָיו.

    When a butcher is about to cut the meat of an animal, he raises the cleaver and lowers it behind him in order to create momentum that will generate power. Then he raises the cleaver from behind him and brings it down forcefully onto the meat. In that process, the butcher lowers the cleaver in front of him and behind him and raises the cleaver both in front of him and behind him. Each of the four baraitot addresses a different stage of the process. Here, the baraita that says he is liable if he unintentionally murders a person in front of him and exempt if he unintentionally murders a person behind him, is referring to a case where the butcher swings the cleaver with a downward motion in front of him and an upward motion behind him. There, the baraita that says he is exempt if he unintentionally murders a person in front of him and liable if he unintentionally murders a person behind him, is referring to a case where the butcher swings the cleaver with an upward motion in front of him and a downward motion behind him.

    כָּאן – בִּירִידָה שֶׁלְּפָנָיו וְשֶׁל אַחֲרָיו, כָּאן – בַּעֲלִיָּה שֶׁלְּפָנָיו וְשֶׁל אַחֲרָיו.

    In addition, here, the baraita where he is liable in both instances, is referring to a case where the butcher swings the cleaver with a downward motion both in front of him and behind him. There, the baraita where he is exempt in both instances, is referring to a case where the butcher swings the cleaver with an upward motion both in front of him and behind him. The two phrases that constitute the principle in the mishna teach that the determining factor is whether the motion is upward or downward, not whether it is in front of him or behind him. This is Rabbi Yoḥanan’s reply to the objection of Rabbi Abbahu.

    לֵימָא כְּתַנָּאֵי: הָיָה עוֹלֶה בַּסּוּלָּם וְנִשְׁמְטָה שְׁלִיבָה מִתַּחְתָּיו, תָּנֵי חֲדָא חַיָּיב, וְתַנְיָא אִידַּךְ פָּטוּר. מַאי לָאו בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי, דְּמָר סָבַר יְרִידָה הִיא, וּמָר סָבַר עֲלִיָּה הִיא?

    The Gemara suggests: Let us say that Rabbi Abbahu’s dilemma with regard to unintentional murder committed by one climbing a ladder is the subject of a dispute between tanna’im : If one was ascending a ladder and its rung was displaced from beneath him, it is taught in one baraita that he is liable, and it is taught in another baraita that he is exempt. What, is it not that the tanna’im disagree with regard to this, as one Sage holds: It is unintentional murder in a downward motion, and therefore he is liable, and one Sage holds: It is unintentional murder in an upward motion, and therefore he is exempt?

    לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא עֲלִיָּה הִיא. וְלָא קַשְׁיָא: כָּאן לִנְיזָקִין, כָּאן לְגָלוּת.

    The Gemara rejects that parallel: No, that is not the point of contention, as everyone agrees that it is an upward motion, and there is no dispute between the Sages in the baraitot . Nevertheless, the apparent contradiction between them is not difficult, as here, in the baraita that rules him liable, the reference is to payment of damages, as with regard to one’s liability to pay damages, there is no difference between upward and downward motions, or between intentional and unwitting damage; and there, in the baraita that rules him exempt, the reference is to exile, from which one who murders unintentionally in an upward motion is exempt by Torah edict.

    אִיבָּעֵית אֵימָא הָא וְהָא לְגָלוּת, וְלָא קַשְׁיָא, הָא דְּאַתְלַיע, הָא דְּלָא אַתְלַע.

    If you wish, say instead that in both this baraita and that baraita the reference is to exile, and it is not difficult, as this baraita , where the ruling is that he is liable, is referring to a case where the rung of the ladder was worm infested and he should have been cautious before stepping on it, and that baraita , where the ruling is that he is exempt, is referring to a case where the rung was not worm infested, as in that case it is murder due to circumstances beyond his control, as he could not have anticipated that the rung would be displaced.

    וְאִיבָּעֵית אֵימָא: הָא וְהָא דְּלָא אַתְלַע, וְלָא קַשְׁיָא, הָא דְּמִיהַדַּק, וְהָא דְּלָא מִיהַדַּק.

    And if you wish, say that in both this baraita and that baraita the reference is to a rung that was not worm infested, and it is not difficult, as this baraita , where the ruling is that he is exempt, is referring to a case where the rung was tightly inserted into the ladder, and therefore he could not have foreseen that it would be displaced, and that baraita , where the ruling is that he is liable, is referring to a case where the rung was not tightly inserted and he should have anticipated its displacement.

    מַתְנִי׳ נִשְׁמַט הַבַּרְזֶל מִקַּתּוֹ וְהָרַג, רַבִּי אוֹמֵר: אֵינוֹ גּוֹלֶה, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: גּוֹלֶה. מִן הָעֵץ הַמִּתְבַּקֵּעַ, רַבִּי אוֹמֵר: גּוֹלֶה, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ גּוֹלֶה.

    MISHNA: If the blade of an ax or hatchet was displaced from its handle, and it flew through the air and killed a person, Rabbi Yehuda HaNasi says: He is not exiled, and the Rabbis say: He is exiled. If part of a tree that is being split flew through the air and killed a person, Rabbi Yehuda HaNasi says: The murderer is exiled, and the Rabbis say: He is not exiled.

    גְּמָ׳ תַּנְיָא, אָמַר לָהֶם רַבִּי לַחֲכָמִים: וְכִי נֶאֱמַר ״וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מֵעֵצוֹ״? וַהֲלֹא לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״מִן הָעֵץ״! וְעוֹד, נֶאֱמַר ״עֵץ״ לְמַטָּה וְנֶאֱמַר ״עֵץ״ לְמַעְלָה, מָה ״עֵץ״ הָאָמוּר לְמַעְלָה מִן הָעֵץ הַמִּתְבַּקֵּעַ, אַף ״עֵץ״ הָאָמוּר לְמַטָּה מִן הָעֵץ הַמִּתְבַּקֵּעַ.

    GEMARA: It is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi said to the Rabbis: Is it stated in the verse: And the blade displaces from its wood handle? But isn’t it stated: “And the blade displaces from the wood” (Deuteronomy 19:5), indicating that it is a wood chip from the tree that causes the death of the person? And furthermore: Etz is stated below: “And the blade displaces from the etz ,” and etz is stated above, earlier in the same verse: “And his hand wields the ax to cut down the etz .” Just as the term etz stated above is referring to wood from the tree that is being split, so too, the term etz stated below is referring to wood from the tree that is being split, not to the wood of the ax handle.

    אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב: וּשְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ: ״וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן הָעֵץ״, רַבִּי סָבַר: יֵשׁ אֵם לַמָּסוֹרֶת, ״וְנִישֵּׁל״ כְּתִיב, וְרַבָּנַן סָבְרִי: יֵשׁ אֵם לַמִּקְרָא, ״וְנָשַׁל״ קָרֵינַן.

    Rav Ḥiyya bar Ashi says that Rav says: And both of them, Rabbi Yehuda HaNasi and the Rabbis, interpreted one verse to arrive at their rulings. The verse states: “And the blade displaces [ venashal ] from the wood.” Rabbi Yehuda HaNasi holds: The tradition of the manner in which the verses in the Torah are written is authoritative, and one derives halakhot based on the manner in which the words are written, not on the manner in which they are vocalized. And it is written venishel , a transitive verb, indicating that the blade displaced wood chips from the tree. And the Rabbis maintain: The vocalization of the Torah is authoritative, and we read the term as venashal , an intransitive verb indicating that the blade is displaced from its wooden handle and kills a person.

    וְרַבִּי, יֵשׁ אֵם לַמָּסוֹרֶת סְבִירָא לֵיהּ?

    The Gemara asks: And does Rabbi Yehuda HaNasi hold that the tradition of the manner in which the verses in the Torah are written is authoritative?