Commentary page
Makkot 20a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerMakkot 20a
Makkot 20a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 362 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
לוקה אחת דלא הוציאה מידי טבל בקריאת שם זה וקאכיל מעשר ראשון הטבול לתרומת מעשר וקעבר אלאו דטבל אבל איסור תרומה דקאכיל ליכא דהא כהן הוא ונהי אי הוה אמר תרומת מעשר באמצעיתה הוי מצי אכיל כולה ולא לקי מידי דהוה תרומת מעשר לכהן והוא כהן ואמעשר ראשון ואמעשר שני לא לקי דהא אף לזרים שרי:
הכי גרסינן טעמא דמעשר שני בירושלים ומעשר עני בגבולין הא מעשר שני בגבולין לוקה שלש:
דעייליה לירושלים וקרא עליה שם והדר אפקיה חוץ דחזא מעשר שני פני החומה הלכך לוקה שלש:
אי הני מאי למימרא דבשלמא אי אמרת מעשר שני בגבולין לוקה שלש אע"ג דלא חזא פני החומה אשמועינן טובא דחייבין עליו אע"פ שלא ראה פני חומה ואיצטריך למיתניה משום דיוקא דידה הא בגבולין אלא אי אמרת בדעייליה ואפקיה מאי למימרא לא היא איצטריכא ולאו דיוקא דידה דהא פשיטא דאפילו כהן לוקה על הטבל וזר. על התרומה ועל מעשר שני חוץ לחומה:
דעיילה בטיבלה לההיא תאנה בירושלים דקלטוהו מחיצות למעשר שני העתיד ליתרם ממנה:
וקסבר מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין ודמי כמאן דעייל מעשר שני בעיניה דהוה ליה ראה פני החומה והלכך כי אפקה לוקה עליו וכגון דאפקה נמי בטיבלה:
שנגמרה מלאכתן למעשר כדמפרש בזרעים (מעשרות פ"א מ"ה) מאימתי גמר מלאכתן למעשר בחיטין משימרח הכרי בדילועין משיפקסו כו':
יחזיר מעשר שני ויאכל בירושלים דקסברי בית שמאי כמי שהורמו דמיין:
15 more comments on this page.
Rashi on Makkot 20a · Sefaria
Tosafot
הא בגבולין לוקה מדנקט והיא שנת מעשר שני והוא בירושלים שמע מינה דאילו היה בגבולין לוקה שלש:
אמר רבא מחיצה לאכול מדאורייתא מחיצה לקלוט מדרבנן הלכך לגבי דין פדייה לא אמרינן מתנה שלא הורמו כמי שהורמו דמיין לענין שקלטוהו ואסור לפדותו אבל לענין שלוקין בגבולין אמרינן כמי שהורמו דמיין והוי ראו פני הבית:
רבינא אמר כגון דנקיט ליה בקניא הא דאמר בגבולין לוקה שלש מיירי כשהאיש עומד. בין הקנים ונקיט ליה לקנה מבחוץ ואשמעינן דלוקה דבכך קרית ביה ראיית פני הבית ולוקה כשאוכלו במקומו דעדיין אינו בפנים לגמרי ולפשוט בעיא דרב פפא:
לחייב על כל קרחה וקרחה היכי דמי אילימא בזה אחר זה ובחמש התראות פשיטא אלא בבת אחת ובחדא התראה. זו גירסת הספרים והקונטרס לא גריס בבת אחת אלא בחדא התראה וכן פי' לעולם בזה אחר זה ושמא היינו טעמא משום דאי בבת אחת הכל קרחה חדא היא ויש ליישב בבת אחת ומיירי שעשה שיעור ה' קרחות והוא הדין דבזה אחר זה נמי היה יכול להקשות אלא הכי קאמר אילימא גם בבת אחת ובחדא התראה
Tosafot on Makkot 20a · Sefaria
Ritva
והתניא ר"ש בן יהודה אומר וכו׳ עד ב"ה אומ׳ יפדה ויאכל בירושלים דאלמא אע"ג דעלו פירות בטבלייהו לירושלים מצי פריק להו חוץ לירושלים ולא חשבינן להו עיולי דהא מעשר טהור שנכנס לירושלי׳ שוב אין לו פדיון אע"פ שיצא לתחום אלמא הא דב"ה פליגא לר׳ יוחנן ולא שביק ר׳ יוחנן דב"ה ועביד כב"ש:
אמר רבא מחיצה לקלוט מדרבנן מחיצה לאכול דאורייתא וכו׳ פי׳ דלא דמיא דר"י לדב"ה דאלו דר"י מיירי לענין אכילת מעשר עצמו חוץ לירושלים ומדאוריית׳ כל שנכנס המעש׳ לירושלי׳ אסור להוציאו לחוץ לאוכלו דמחיצו׳ אוסרו׳ אותו באכילה לחוץ מן התור׳ וכיון דמדאורית׳ היא פי׳ בדעל בטבל׳ מיתסר אבל לאוסרו בפדיון כיון שקלטוהו מחיצ׳ ירושלים אין זה דין מן התורה אלא מדרבנן דגזרו איסור פדיון אטו איסור אכילה וכי גזור בדעל מעשר לירושלי׳ בעיניה אבל כי לא על אלא בטיבליה לא גזור ביה רבנן אליבא דב"ה:
דבינא אמר כגון דנקיט לי בקניא ותפשוט בעיא דרב פפא יש שפי׳ דלעולם אפי׳ לקלוט גזור כעין לאכול ואפי׳ על בטיבליה נמי אין לו פדיון והא דקתני ב"ה אומר יפדה כשעברו פירות בירושלים בטבלן לא כשנכנסו שם כלל אלא דהוה נקיט להו בקניא ואפי׳ לאר שהופרש והיה הוא בפנים ומעשר בחוץ ותפשוט בעעיא דרב פפא דבעייה להא לעיל לקולא דהוא בפנים ומעשר בקניא לחוץ כאלו לא נכנס כלל ויש לו פדיון. וכן פי׳ ר"ח ז"ל. ואינו מחוור דלישנא דעברו בירושלים לא משמע דהוא פרי דקניא. והנכון דהכי פי׳ דלעולם ליכא הפרש בין מחיצה לאכול בין מחיצה לקלו ועיולי בטבלייהו לא חשי׳ עיולי כלל ולעיל לא נתריץ דמיירי דעלו בטבלייהו אלא הכי תירץ אליבא דר׳ יוחנן להא דדייקינן הא בגבולין לוקה שלש דפרכת עלה דאי כדעל לפנים מאי למימרא מיירי בדלא על המעשר בפנים אלא דהוה קאים בפנים והמעשר עצמו בחוץ ותפשוט בעיא דרב פפא דלעיל לחומרא ואשמועינן דכי הא כמאן דעל בפנים דמי וחייבין עליו אם אכלו בחוץ ותפשוט בעיא דר"פ דלעיל לחומרא:
מתניתין הקורח קרחה וכו׳ כל הני לאוי דידהו מיפרשי בקרא אלא דאשמועינן חידוש במלקו׳ דידהו דקורח זימנין דמחייב אפי׳ בהתראה אחת על כל קרחה וקרחה ושחיי׳ על הקפה שתים ועל הזקן חמש ואשמועינן בשריטה דחייב חמש על שריטה אחת בחמשה מתים. וחייב על הראש שתים וכו׳ בגמרא מפרש היכן הם הפאות הללו והא דנא קתני וחייב על הזקן חמש כדקתני וחייב על הראש שתים כתב ר"מ הלוי ז"ל דטעמא משום דבהקפת הראש יכול להקיף שתיהן בבת אחת בשתי ידיו ויתחיי׳ שתים אבל לגבי זקן אין יכול להשחי׳ חמש פאות בת א׳ בשתי תערים הארבעה שבשני צדי הזקן ימין ושמאל לא יכול להשחי׳ עמהם ביחד החמישת שהיא בסנטר הנקרא מונטו"ן שאינו מכוון לאחרות כלל והא דקתני ר"א אומר אם נטלן כולם כאחת אינו חייב אלא אחת לא כאח׳ ממש קתני דהא לא אפשר. וכ"ת דסך אצבעותיו נשא לא אמרו דמחיי׳ בנשא אלא לגבי קרחה אבל לגבי זקן דבעינן גלוח נשא לאו גלוח הוא אלא מאי כאחת דאמר ר׳ אליעזר שלא הפסיק ביניהם דקסבר דכיון שלא הפסיק ביניהם אפילו בזה אחר זה והתרו בו על כל אחת ואחת אינו חייב אלא אחת דכולה חד מעשה חשיב ולא מחייב אלא חדא דחד לאו הוא. וה"ה דפליג ר׳ אליעזר בנזיר בין לענין יין בין לענין גלוח וכן בכלאים דהתם נמי חד לאו הוא והא מחייבי רבנן על כל התראה והתרא׳ כדתנן בסיפא דמתני׳ וכיון דפירשה לפלוגתא דר׳ אליעזר הכא תו לא איצטרך למפלגה התם. ואי בעית אימא מאי כאחת בבת אחת ובהתראה א׳. וכגון דעבר תער עקום שמכיל את זקנו כולו וגלחו כולו כאח׳ ות"ק דלא קתני חמש משום דלא מיירי במילתא דלא שכיחא. עפ"ל ז"ל:
גמרא ת"ר לא יקרחו קרחה וכו׳ נאמר כאן קרחה ונאמ׳ להלן קרח׳ פי׳ ומופנים הם לג"ש דגבי כהנים מסתייה דליכתו׳ לא יקרחו בראש׳ ובישראל נמי מצי למיכת׳ לא תקרחו עיניכם ולהכי שני למכתב לא תשימו קרחה למדרשיה בג"ש. ור׳ מאיר ז"ל כתב דגבי כהנים מצי למכת׳ לא קרחה בראשם ואייתר ליה יקרחו לג"ש והא דאמרינן נאמר כאן קרחה לא לשון קרחה ממש אלא שם קרחה והראשון יותר נכון. ואע"ג דקרחה דרשינן לחיי׳ על כל קרחה וקרחה משום דמייתר דסגי בלא יקרחו אפ"ה עבדינן מיני׳ ג"ש בהדי אידך דישראל דלגבי הא ג"ש כל דהוא סגי דגלויי מילתא בעלמא הוא להשות קרחת ישראל לכהנים כנ"ל:
מה להלן וכו׳ אף כאן בראש כבין העינים והא דכתב רחמנא בישראל בין עיניכם ואיצטרך לג"ש ולא כתב בראשם כדאמר גבי כהנים כבר נתפרש בפ"ק דקדושין דאצטרך ללמד על בין עיניך האמור בתפילין שהוא בראש דומיא דהא דקרחה ולא בין העינים ממש:
הני ארבעה וחמשה קרחו׳ ה"ד דאיצטרך קרא לישנא יתירה לחיי׳ על כל קרחה וקרחה אלימא בזה אחר זה ובחמש התראו׳ פשיטא ולא צריך יתורא שכבר שנה ושלש בעבירה וכן הוא בכל לאוין שבתורה. גרסת קצת ספרים וכן הוא בפירושים אלא בזה אחר זה ובהתראה אחת מחייב והתנן וכו׳. ולגרסא זו אתיא בפשטא הא דאמרינן והתנן נזיר שהיה שותר וכו׳ דההיא בזה אחר זה היא אבל ברוב הספרים הישנים גורסין וכן גורס ר"מ הלוי ז"ל ואלא בבת אחת והתרא׳ אחת מי מחיי׳ והתנן וכו׳ ולפי גרסא זו אין לפרש בבת אח׳ שעשה במקו׳ אחת בפעם א׳ קרחה גדולה כשיעור חמש קרחות דא"כ למה לי למפרך ממתני׳ דנזיר בלאו דידה נמי פשיטא שזה כאוכל אכילה גדולה של חלב שיש בה כמה זתים בבת אחת שאינו חייב אלא אחת אלא כמו שפי׳ הר"מ הלוי ז"ל דהאי בת א׳ היינו בזה אחר זה בלי הפסק בנתיים ומשום דליכ׳ הפסק קרי להו בת אחת. ואשמעינן דאפי׳ היכא דליכא הפסק בנתיים דסד"א כיון דסמיכי וסמיכא להו התראה דמחיי׳ על כל חדא וכחד׳ קמ"ל דהא ליתא דא נזיר שהיה שותר יין כל היום בלא הפסק משמע דקתני דאינו חייב אלא אחת. וא"ת ומאי קושיא דשאני הכא דאיכא קרחה יותר לדרשא זו. וי"ל שאין מיותר כל כך דהא איכא לאוקומי לג"ש דלעיל ויתור כל דהו הוא וליכא לאפלוגי משום הא בינו ובין נזיר כל כך דהתם אפי׳ בהפסק בנתיים אינו חייב אלא אחת והכא לחיי׳ אכל חדא וחדא אפי׳ בלא הפסק בנתים ופרקינן דמיירי בדסך חמש אצבעותיו נשא והוי בת אחת ממש והא דגריס לעיל בבת אח׳ ולא גריס בזה אחר זה אי משום דלישנא זה אחר זה הוה משמע אפי׳ בהפסק ואי משום דגמ׳ גמרינן דבב׳ אחת היא ממניתא אלא דקס"ד דההוא בזה אחר זה בלא הפסק ושנינן בבת אחת ממש ובדסך חמש אצבעותיו נשא. כנ"ל וש"מ דע"י סם הוי קרחה מה שאין כן בהשחתה כדכתי׳ לעיל:
Ritva on Makkot 20a · Sefaria
Meiri
פירות שנגמרה מלאכתן למעשר ועברו בירושלים ויצאו אין לאותו מעשר פדייה שכל שנגמרה מלאכתו הרי הוא כמו שהורם והרי הוא מעשר שני שנכנס לירושלים ויצא וצריך שיחזור מעשר שני שלהם ויאכל בירושלים אבל אם לא נגמרה מלאכתן ויצאו יפדו ויאכלו בכל מקום שלא אמרו מחיצות קולטות אלא בשהיו שם משנראו למעשר שהיה שם טבל עליהם שמחיצות לאכול ר"ל שלא לאכול מעשר שני חוץ לחומה מן התורה אבל מחיצות לקלוט ר"ל שלא לפדות אחר שנכנסו לשם אפי' יצאו לחוץ אינו אלא מדברי סופרים ולא אמרוה אלא בשהיו שם משחל שם טבל עליהן:
כבר ביארנו במשנה שהקורח בראשו על המת לוקה קרח ארבע וחמש קרחות חייב על כל אחת ואחת ולא סוף דבר בזה אחר זה ובהתראה לכל אחת ואחת אלא אפי' קרח בחמש אצבעותיו בחמש מקומות שבראשו או שסך חמש אצבעותיו בצבע הנקרא נש"א שהיא עוקרת את השער והניח חמש אצבעותיו בחמש מקומות שבראשו ועשה חמש קרחות בראשו אע"פ שאין בה אלא התראה אחת חייב על כל אחת ואחת הואיל והמקומות חלוקים וכלם נעשים בבת אחת הרי ההתראה חלה על כל אחת מהן אבל אם קרח חמש קרחות בזה אחר זה בהתראה אחת אינו חייב אלא אחת:
נאמר בכהנים לא יקרחו קרחה בראשם ונאמר בישראל לא תשימו קרחה בין עיניכם למת ולמדנו בגזרה שוה קרחה קרחה ללמד שאף בישראל חייב על כל הראש כבין העינים וללמד בכהנים שאין בהם חיוב קרחה אלא על המת כישראל אבל אם קרח על ביתו שנפל או על ספינתו שטבעה בים פטור ושיעור קרחה הוא שיראה מראשו פנוי בלא שער כגריס כשיעור האמור בטומאת נגעים וכן כתבנוה בראשון של קדושין:
Meiri on Makkot 20a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בפירש"י בד"ה לוקה א' כו' ואי הוה אמר תרומת כו' ובד"ה שנגמרה מלאכתן כו' בדילועין משיפקסו כו' עכ"ל הס"ד ובד"ה חייב על הראש כו' דההוא לאו מיתורא דקרא שמעינן ליה כולי האי וכ"ש הוא וגמגום כו' עכ"ל מהרש"ל הגיה מה שהגיה ונראה לקיים כל נוסחת פירושים שלנו ור"ל דלכך נקט תלמודא הך מילתא גבי שרט וקרחה לחייב על כל שרט ושרט וקרחה וקרחה משום דלא ילפי ליה אלא מיתורא דקרא אבל גבי פאה לחייב על כל פאה ופאה לאו מיתורא שמעינן ליה כולי האי אלא ממשמעותיה וכ"ש הוא ועוד קאמר דבקרחה ושריטה נמי לא נקט ליה אלא משום הך גמגום וחידושא דה' קרחות וה' שריטות דדחיק תלמודא לאוקמי דסכינהו לחמש כו' אבל בפאות הראש לא שייך הך חידושא דלא שייך אלא ב' פאות ואיכא לאוקמי בפשיטות בנטלן בב"א בב' ידיו ודו"ק:
תוס' בד"ה רבינא אומר כו' כשהאיש עומד בפנים כו' ולוקה כשאוכלו במקומו כו' עכ"ל דלענין ראיית פני הבית ה"ל מלואו אבל לענין אכילה שם מיקרי חוץ לחומה ולא ניחא להו לפרש כפירש"י דמיירי בהדר ארחקי' דכגון דנקט ליה בקניא הכי משמע דאכלו שם ודו"ק:
בד"ה לחייב על כל כו' והקונט' ל"ג בב"א אלא כו' עכ"ל כצ"ל:
Chidushei Halachot on Makkot 20a · Sefaria
Maharam
בגמ' וזר שאכלה לוקה שתים שאפי' בתחלה אכלה וכו' נראה לי להגיה שאלו בתחלה אכלה וכו' וק"ל:
ברש"י ד"ה והמקיף פאת ראשו משום דבעי למימר וכו' נ"ל דהוצרך המפרש לכתוב כן משום דהוקשה לו מה חידוש אשמועינן מתניתין בלאו זה דכל הני לאוין דקא חשיב צריך למצוא בהן איזה דבר חדש כמו שפי' רש"י והתוס' ריש פרק:
בד"ה חייב על הראש וכו' ונהי דהכא לא צריך לאתויי מקרא דמסתמא כי היכי דאמרי' ושרט וכו'. הלשון מגומגם וראיתי מי שהגיה ונהי וכו' עד ה"נ אמרי' פאת לחייב על כל פאה ופאה גבי קרחה איצטריך לאתויי קרא דהתם לא שמעינן לה מיתורא דקרא דושרט כולי האי ר"ל דגבי פאת הראש נוכל שפיר ללמוד דחייב על כל פאה ופאה כמו שמצינו גבי שריטה אבל קרחה לא נוכל ללמוד כל כך משריטה כמו פאה:
בתוס' ד"ה רבינא אומר וכו' נ"ל להגיה כן הא דקאמר בגבולין לוקה ג' מיירי כשהאיש עומד מבפנים ונקט ליה לקנה מבחוץ וכו' ולוקה כשאוכלן במקומן:
ד"ה לחייב על כל קרחה וקרחה וכו' והקונטרס לא גריס וכו' אלא בחדא התראה וכן פי' לעולם בזה אחר זה. הלשון מגומגם אלא שכוונתו לומר שאינו גורס אלא בחדא התראה ופי' אפי' בזה אחד זה ואפי' הכי פריך ומי מחייב ושמא היינו טעמא של הקונטרס דלא גריס בבת אחת משום דאי בבת אחת הכל קרחה אחת היא וברייתא דלעיל אמרה על כל קרחה וקרחה א"כ פשיטא דלא איירי בבת אחת ולכך קאמר וי"ל הגירסא דמצי איירי הברייתא בבת אחת וכגון שעשה ה' שעורין אי לאו קושיין דפריך מנזיר:
שם :
Maharam on Makkot 20a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Makkot, daf 20, Amud Aleph, about 362 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 12 words
Opens “לוֹקֶה אַחַת.…”
- Segment 213 words
Opens “וְזָר שֶׁאֲכָלָהּ – לוֹקֶה שְׁתַּיִם. שֶׁאִילּוּ בַּתְּחִלָּה…”
- Segment 317 words
Opens “טַעְמָא דְּאִיתֵיהּ בִּירוּשָׁלַיִם, הָא בִּגְבוּלִין – לוֹקֶה…”
- Segment 419 words
Opens “אִי הָכִי מַאי לְמֵימְרָא? הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן…”
- Segment 539 words
Opens “וְסָבַר רַבִּי יוֹסֵי מַתָּנוֹת שֶׁלֹּא הוּרְמוּ כְּמִי…”
- Segment 639 words
Opens “וְעַל מָה נֶחְלְקוּ – עַל פֵּירוֹת שֶׁנִּגְמְרָה…”
- Segment 720 words
Opens “אָמַר רַבָּה: מְחִיצָה לֶאֱכוֹל דְּאוֹרָיְיתָא, מְחִיצָה לִקְלוֹט…”
- Segment 810 words
Opens “רָבִינָא אָמַר: כְּגוֹן דְּנָקֵיט לֵיהּ בְּקַנְיָא. וְתִפְשׁוֹט…”
- Segment 935 words
Opens “מַתְנִי׳ הַקּוֹרֵחַ קׇרְחָה בְּרֹאשׁוֹ וְהַמַּקִּיף פְּאַת רֹאשׁוֹ,…”
- Segment 1029 words
Opens “עַל הָרֹאשׁ – שְׁתַּיִם, אַחַת מִכָּאן וְאַחַת…”
- Segment 1115 words
Opens “וְאֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּטְּלֶנּוּ בְּתַעַר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר…”
- Segment 1259 words
Opens “גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״לֹא יִקְרְחוּ״, יָכוֹל אֲפִילּוּ…”
- Segment 1311 words
Opens “וְאֵין לִי אֶלָּא בַּכֹּהֲנִים, שֶׁרִיבָּה בָּהֶן הַכָּתוּב…”
- Segment 1440 words
Opens “נֶאֱמַר כָּאן ״קׇרְחָה״ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״קׇרְחָה״, מָה…”
- Segment 1514 words
Opens “הָנֵי אַרְבַּע וְחָמֵשׁ קְרִיחוֹת הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא…”
Sages named on this page
- Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim
Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…
Source: Makkot 20a · Segment 8 — “רָבִינָא אָמַר: כְּגוֹן דְּנָקֵיט לֵיהּ בְּקַנְיָא. וְתִפְשׁוֹט בַּעְיָא דְּרַב…”
Original text
לוֹקֶה אַחַת.
he is flogged with one set of lashes, because he ate it without separating teruma of the tithe from the first tithe and is consequently liable for eating untithed produce. Had he separated teruma of the tithe, it would have been permitted for him to eat the entire fig, as it is permitted for a priest to partake of both teruma gedola and teruma of the tithe.
וְזָר שֶׁאֲכָלָהּ – לוֹקֶה שְׁתַּיִם. שֶׁאִילּוּ בַּתְּחִלָּה אֲכָלָהּ – אֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא אַחַת.
And a non-priest who eats the fig is flogged with two sets of lashes, for both eating untithed produce and eating the teruma therein, which is forbidden for all non-priests. The baraita notes: As if the non-priest ate the fig initially, before separating teruma and tithes, he is flogged with only one set of lashes, for eating untithed produce. Once he separated the teruma and tithes, he is flogged for eating teruma as well.
טַעְמָא דְּאִיתֵיהּ בִּירוּשָׁלַיִם, הָא בִּגְבוּלִין – לוֹקֶה שָׁלֹשׁ, דְּאַף עַל גַּב דְּלָאו רוֹאֶה פְּנֵי חוֹמָה! דְּעַיְּילַי[הּ] וְאַפְּקַי[הּ].
The Gemara infers from the statement in the baraita : And it is a year when second tithe is separated and he is in Jerusalem, that the reason he is flogged with two sets of lashes is that he is currently in Jerusalem, where it is permitted to partake of second-tithe produce. But if he ate the fig in the outlying areas, outside of Jerusalem, and he designated second tithe in the fig, he is flogged with three sets of lashes. It is apparent that even if this second-tithe produce has not entered within the wall of Jerusalem, one is liable to receive lashes for its consumption. This contradicts Rabbi Yoḥanan’s opinion, as he holds that one is liable to receive lashes for eating second-tithe produce only if it entered Jerusalem. The Gemara answers: The case in the baraita is one where they took the fig into Jerusalem and then took it out of Jerusalem. That is why he is liable to receive a third set of lashes.
אִי הָכִי מַאי לְמֵימְרָא? הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן דְּעַיְּילִינְהוּ בְּטִיבְלַיְיהוּ, וְקָסָבַר: מַתָּנוֹת שֶׁלֹּא הוּרְמוּ – כְּמִי שֶׁהוּרְמוּ דָּמְיָין.
The Gemara asks: If so, what is the purpose of stating this halakha ? If the fig entered and exited Jerusalem there is no novel element in the fact that one is liable to receive lashes. The Gemara answers: There is a novel element in this halakha , as what are we dealing with here? We are dealing with a case where one took figs into the city while they had the status of untithed produce, before terumot and tithes were separated, and Rabbi Yosei holds that the status of gifts that were not yet separated from the produce is like that of gifts that were already separated. The novel element is that although second tithe was not separated in practice, all the halakhot of second tithe are in effect with regard to the portion that he intends to separate as second tithe. Therefore, if after taking the untithed produce into Jerusalem he took it outside of Jerusalem, and ate it, he is liable to receive lashes.
וְסָבַר רַבִּי יוֹסֵי מַתָּנוֹת שֶׁלֹּא הוּרְמוּ כְּמִי שֶׁהוּרְמוּ דָּמֵי? וְהָתַנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי: לֹא נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל עַל פֵּירוֹת שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן וְעָבְרוּ בִּירוּשָׁלַיִם – שֶׁיִּפָּדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶן וְיֵאָכֵל בְּכׇל מָקוֹם.
The Gemara asks: And does Rabbi Yosei hold that the status of gifts that were not yet separated from the produce is like that of gifts that were already separated? But isn’t it taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Yehuda says in the name of Rabbi Yosei: Beit Shammai and Beit Hillel did not disagree with regard to produce whose labor was not completed and the obligation to tithe had consequently not yet taken effect, and which at that stage passed through Jerusalem, that its second-tithe produce may be redeemed and may be eaten anywhere. As long as the obligation to tithe has not taken effect, the sanctity of Jerusalem does not affect the produce.
וְעַל מָה נֶחְלְקוּ – עַל פֵּירוֹת שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן וְעָבְרוּ בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יַחְזִיר מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶם וְיֵאָכֵל בִּירוּשָׁלַיִם, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: יִפָּדֶה וְיֵאָכֵל בְּכׇל מָקוֹם. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מַתָּנוֹת שֶׁלֹּא הוּרְמוּ כְּמִי שֶׁהוּרְמוּ דָּמְיָין – הָא קְלָטוּהוּ מְחִיצוֹת!
With regard to what case did they disagree? It is with regard to produce whose labor was already completed and it passed through Jerusalem before terumot and tithes were separated from it, as Beit Shammai say: Since one is obligated to separate second tithe from this produce, and the produce was in Jerusalem, he must bring its second-tithe produce back to Jerusalem, and it shall be eaten it in Jerusalem; and Beit Hillel say: The produce may be redeemed and eaten anywhere. And if it enters your mind to say the status of gifts that were not yet separated from the produce is like that of gifts that were already separated, how can Beit Hillel hold that the second-tithe produce may be redeemed; wasn’t the produce admitted by the walls of Jerusalem? Therefore, even though second tithe was not yet separated, it can no longer be redeemed. Apparently, Rabbi Yosei, who certainly holds in accordance with the opinion of Beit Hillel, holds that the status of gifts that were not yet separated from the produce is not like that of gifts that were already separated.
אָמַר רַבָּה: מְחִיצָה לֶאֱכוֹל דְּאוֹרָיְיתָא, מְחִיצָה לִקְלוֹט – דְּרַבָּנַן. וְכִי גְזוּר רַבָּנַן – כִּי אִיתֵיהּ בְּעֵינֵיהּ, בְּטִבְלֵיהּ לָא גְּזוּר רַבָּנַן.
Rabba said: The halakha of the wall with regard to eating second-tithe produce, i.e., that second-tithe produce may not be eaten outside the wall of Jerusalem, is by Torah law; the halakha of the wall with regard to the admitting of second-tithe produce, i.e., that once the produce enters within the wall of Jerusalem, it may not be redeemed or taken beyond the wall, is by rabbinic law. And when the Sages issued the decree that one may not remove from Jerusalem second-tithe produce that entered within the walls, they did so when the tithe is in its unadulterated form after it was separated; but in a case where it is in its status of untithed produce, the Sages did not issue a decree.
רָבִינָא אָמַר: כְּגוֹן דְּנָקֵיט לֵיהּ בְּקַנְיָא. וְתִפְשׁוֹט בַּעְיָא דְּרַב פָּפָּא.
Ravina said: Rabbi Yosei is referring to the case of second-tithe produce that was already separated and brought into Jerusalem, and the novel element of his statement is that he is referring to a fig that was not physically taken into Jerusalem; rather, it is a case where one is holding the fig on a reed outside Jerusalem, while he is standing inside Jerusalem. And resolve the dilemma of Rav Pappa (19b) and conclude that if one is standing inside Jerusalem and holding second tithe outside the city on a reed, it is as though the produce entered the city.
מַתְנִי׳ הַקּוֹרֵחַ קׇרְחָה בְּרֹאשׁוֹ וְהַמַּקִּיף פְּאַת רֹאשׁוֹ, וְהַמַּשְׁחִית פְּאַת זְקָנוֹ, וְהַשּׂוֹרֵט שְׂרִיטָה אַחַת עַל הַמֵּת – חַיָּיב. שָׂרַט שְׂרִיטָה אַחַת עַל חֲמִשָּׁה מֵתִים, אוֹ חָמֵשׁ שְׂרִיטוֹת עַל מֵת אֶחָד – חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת.
MISHNA: One who creates a bald spot upon his head, and one who rounds the edge of his head by shaving the hair adjacent to the ear, and one who mars the edge of his beard, and one who cuts one incision in a display of mourning over the dead, are all liable to receive lashes. If he cut one incision over five dead people, or five incisions over one dead person, he is liable to receive lashes for each and every one.
עַל הָרֹאשׁ – שְׁתַּיִם, אַחַת מִכָּאן וְאַחַת מִכָּאן, עַל הַזָּקָן – שְׁתַּיִם מִכָּאן וּשְׁתַּיִם מִכָּאן, וְאַחַת מִלְּמַטָּה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם נִיטְּלוּ כּוּלָּן כְּאַחַת – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת.
For rounding the edges of his head, one is liable to receive two sets of lashes, one from here, the hair adjacent to one ear, and one from there, the hair adjacent to the other ear. For marring the edges of his beard there are two edges from here, on one side of his face, and two from there, on the other side, and one from below, on his chin. Rabbi Eliezer says: If he removed the hair on all the edges of his beard in one action, he is liable to receive only one set of lashes for all of them.
וְאֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּטְּלֶנּוּ בְּתַעַר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֲפִילּוּ לִקְּטוֹ בְּמַלְקֵט אוֹ בִּרְהִיטָנִי – חַיָּיב.
And one is liable for marring the edges of his beard only if he removes the hair with a razor. Rabbi Eliezer says: Even if he removed the hair with tweezers [ malket ] or with a plane [ rehitni ], he is liable to receive lashes.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״לֹא יִקְרְחוּ״, יָכוֹל אֲפִילּוּ קָרַח אַרְבַּע וְחָמֵשׁ קְרִיחוֹת לֹא יְהֵא חַיָּיב אֶלָּא אַחַת? תַּלְמוּד לוֹמַר ״קׇרְחָה״ – לְחַיֵּיב עַל כׇּל קׇרְחָה וְקׇרְחָה. ״בְּרֹאשָׁם״ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ״לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קׇרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת״, יָכוֹל לֹא יְהֵא חַיָּיב אֶלָּא עַל בֵּין הָעֵינַיִם בִּלְבַד, מִנַּיִן לְרַבּוֹת כָּל הָרֹאשׁ? תַּלְמוּד לוֹמַר ״בְּרֹאשָׁם״ – לְרַבּוֹת כׇּל הָרֹאשׁ.
GEMARA: The Sages taught: From the verse concerning priests: “They shall not create a bald spot upon their heads” (Leviticus 21:5), one might have thought that even if he created four or five bald spots in one action, he will be liable to receive only one set of lashes. Therefore, the verse states: “Bald spot,” in the singular, to render one liable to receive lashes for each and every bald spot. The verse continues: “Upon their heads”; what is the meaning when the verse states that term? Since it is stated: “You shall neither lacerate yourselves, nor place a bald spot between your eyes for the dead” (Deuteronomy 14:1), one might have thought that one would be liable only for placing a bald spot between the eyes. From where is it derived that the prohibition includes placing a bald spot on the entire head? The verse states: “Upon their heads,” to include the entire head.
וְאֵין לִי אֶלָּא בַּכֹּהֲנִים, שֶׁרִיבָּה בָּהֶן הַכָּתוּב מִצְוֹת יְתֵירוֹת, יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן?
And I have derived this prohibition only with regard to priests, for whom the Torah established numerous additional mitzvot, since the verse “They shall not create a bald spot” is written in the context of the halakhot of priests. From where do I derive that a non-priest is also liable for violating that prohibition?
נֶאֱמַר כָּאן ״קׇרְחָה״ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״קׇרְחָה״, מָה לְהַלָּן חַיָּיב עַל כׇּל קׇרְחָה וְקׇרְחָה, וְחַיָּיב עַל הָרֹאשׁ כְּבֵין הָעֵינַיִם – אַף כָּאן חַיָּיב עַל כׇּל קׇרְחָה וְקׇרְחָה, וְחַיָּיב עַל הָרֹאשׁ כְּבֵין הָעֵינַיִם. וּמָה לְהַלָּן עַל מֵת – אַף כָּאן עַל מֵת.
“Bald spot” is stated here (Deuteronomy 14:1) with regard to non-priests, and “bald spot” is stated there, with regard to priests; just as there, with regard to priests, one is liable for each and every bald spot that he creates, and is liable for a bald spot created anywhere on his head as he is for a bald spot created between the eyes, so too here, with regard to a non-priest, one is liable for each and every bald spot that he creates, and is liable for a bald spot created anywhere on his head as he is for a bald spot created between the eyes. And just as there, with regard to non-priests, the prohibition is stated with regard to creating a bald spot as an expression of mourning over the dead; so too here, with regard to priests, the prohibition is stated with regard to creating a bald spot as an expression of mourning over the dead.
הָנֵי אַרְבַּע וְחָמֵשׁ קְרִיחוֹת הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא בְּזֶה אַחַר זֶה, וּבְחָמֵשׁ הַתְרָאוֹת – פְּשִׁיטָא!
The Gemara asks: With regard to these four or five bald spots created over one dead person, for which one is liable to receive lashes for each and every spot, what are the circumstances? If we say that he created those bald spots one after the other and with five separate forewarnings, one preceding each action, it is obvious that he is liable for each and every bald spot; in that case he is one who violates the same prohibition several times and is punished for each violation for which he was forewarned.