Commentary page
Bava Metzia 9a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerBava Metzia 9a
Bava Metzia 9a. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 379 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
במדה זו לקמיה מפרש למעוטי מאי:
אי הכי דלתנא קמא איפכא קני אמאי קתני משיכה בגמל והנהגה בחמור ליערבינהו וכו' מושכין ומנהיגין:
איכא חד צד דלא קני להכי לא מצי למתני בתרוייהו משיכה והנהגה ותנא הכי מושכין בגמל ומנהיגין בחמור או שהיה אחד מושך ואחד מנהיג באחד מהן אותו שדרכו בשניהם:
במדה הזאת קס"ד במשיכה או בהנהגה בין בגמל בין בחמור:
אחד תפוס במוסירה ואינו מנהיג:
ש"מ רכוב קני שלא במקום מנהיג וכיון דשלא במקום מנהיג קני כוליה במקום מנהיג פלגי:
נקני נמי רכוב במוסירה שבראש החמור שהוא תכשיט החמור וכחמור דמי:
בשלמא רכוב מצית למימר דקנה בהגבהת חבירו שהגביה ראשו השני מן הקרקע דקא מגבה לה בן דעת:
12 more comments on this page.
Rashi on Bava Metzia 9a · Sefaria
Tosafot
מושך ומנהיג אין אבל רכוב לא תימה מנ"ל דלמא כ"ש רכוב דתפיס ביה ואי משום דשיירה אטו בכל דוכתי תנא כולהו קניינין וי"ל דממשנה יתיר' קדייק דליערבינהו ולתנינהו שנים שהיו מושכין או מנהיגים בין בגמל בין בחמור ותו לא מדקתני בלישנא יתירא ש"מ דלמעוטי רכוב אתא והיינו דפריך בתר הכי וליערבינהו ולתנינהו וא"ת לעולם מנ"ל למעוטי רכוב דלמא הא דלא ערבינהו כדי לאשמועינן דמשיכה אורחא בגמל והנהגה בחמור ואפ"ה אחד מושך ואחד מנהיג בגמל לא מבטל משיכה דאורחא בגמל את ההנהגה דלאו אורחא וכן בחמור איפכא ולכך תנא בתר הכי אחד מושך ואחד מנהיג ולא למעוטי רכוב וי"ל כיון שישמיענו שמשיכה והנהגה שניהם קנו בגמל ובחמור פשיטא שאין אחד מבטל חבירו משום דהאי אורחיה והאי לאו אורחיה אבל במתני' משמיענו שפיר שאין מבטל רכוב ומנהיג ברגליו את מנהיג לחודיה לפי שיש ברכוב כל מה שיש במנהיג ועוד דתפיס בה:
אי הכי ליערבינהו ולתנינהו לפי מאי דס"ד דרכוב קני ומשיכה והנהגה בין בגמל בין בחמור במדה זו קנה אתא למעוטי שום קנין אחר או רכוב במקום מנהיג:
אי הכי היינו ר' יהודה הוה מצי לאקשויי מגופה דקתני או שהיה אחד מושך ואחד מנהיג ש"מ דבחד צד קני:
ונקני נמי רכוב במוסירה אי גרסינן אי הכי ה"פ אי אמרת בשלמא כשאין מנהיג ברגליו ורכוב קני הבהמה משום דתפיס בה א"ש דלא קני מוסירה דבמטלטלין לא שייך קנין של מוסירה אלא בהגבהה או משיכה אבל אי מיירי במנהיג ברגליו לקני נמי מוסירה במשיכת הבהמה אי אמרינן משוך בהמה זו וקני כלים שעליה קני דלקמן מיבעיא לן אי קני אי לא קני ליפשוט מהכא דלא מהני:
והשאר לא קנה לא זה ולא זה ואפילו אי אמרינן משוך בהמה וקני כלים שעליה קני הכא כיון דתפיס במוסירה לא קני רכוב נמי לא קני כדאמרינן אדעתא דידיה אגבהה איהו לא קני כו':
דאי לא תימא הכי טלית שחציה כו' קצת קשה מנ"ל שלא יחלוק רבי אבהו אף בזה:
הואיל ויכול לנתקו ולהביאו אצלו תימה דמשמע דאם נתקה שהוא קונה כו' משום שעל ידו הוגבהה למעלה משלש ומאי שנא מעני המנקף בראש הזית (גיטין דף נט:) שאין בו גזל אלא מפני דרכי שלום וכן פרק הגוזל קמא (ב"ק דף צח. ושם ד"ה והני מילי) הזורק סלע של חבירו לים פטור ומוקי לה בדאדיי' אדויי אלמא לא חשיב מה שהוגבהה על ידו הואיל וסופו ליפול וי"ל דשאני הכא שתופס בידו אחד מן הראש א"נ הכא איירי כשניתק מן העמוד אינו ארוך כ"כ שיגיע ראש השני לארץ ושלהי שילוח הקן (חולין דף קמא:) דקאמר זיל טרוף אקן דלגבהינהו ולקנינהו התם נמי הוגבהו על ידו יותר ממה שהיה תחילה שהרי קצת מפריחים למעלה לכך קני:
אי הכי רכוב בעיר מאי טעמא לא קני אי גרסינן א"ה ה"פ אי אמרת בשלמא לא מיירי במנהיג ברגליו לכך בעיר לא קני דלא אזלא מחמתיה לפי שיש בני אדם שמדברים יחד ויש כמה דברים באמצע הדרכים אלא אי אמרינן במנהיג ברגליו א"כ אזלא מחמתיה טובא ואמאי לא קני:
Tosafot on Bava Metzia 9a · Sefaria
Rabbeinu Chananel
פי' איכא חד צד דלא קני יש מי שאומר משיכה בחמור לא קני אבל בגמל בין במשיכה בין בהנהגה קני. ויש מי שאומר הנהגה בגמל לא קנה אבל חמור בין במשיכה בין בהנהגה קני. פי' פגיה רצועות של מוסירה הנתונות על לחייה ועל פדחתה. סוגיא דשמעתא טלית מונחת על גבי קרקע וחציה על גבי עמוד בא אחד והגביה חציה מעל גבי קרקע ובא אחר והגביה חציה שעל גבי עמוד.
רכוב אי קני אי לא קני ת"ש ר"א אומר רכוב בשדה קנה וכו' ודחי' התם במנהיג ברגליו אי הכי היינו מנהיג.
ופרקי' תרי גווני מנהיג.
ואסקי' במקח וממכר אי אמר ליה קני כדרך שבני אדם קונין אי ברשות הרבים רכוב קנה.
Rabbeinu Chananel on Bava Metzia 9a · Sefaria
Rashba
לא למעוטי איפכא אי הכי היינו ר' יהודה הוא הדין דהוה מצי לאקשויי ליה מסיפא דברייתא גופה, דקתני בהדיא דאיפכא קני, אלא ד[מ]רישא עדיפא ליה לאקשויי לה. ובמאי דפריק איכא חד צד [ד]קני, סלקא פרוקא לכלהו קושיי.
אחד רכוב חמור ואחד תפוס מוסרה שמע מינה רכוב קני פירש רש"י ז"ל: שמע מינה רכוב קני, ומדרכוב לחודיה קני שמע מינה רכוב במקום מנהיג נמי קני, דכיון דבזה שלא במקום זה קני בבת אחת נמי קני. ואינו מחוור, דהא כי הוה סבירא ליה לרב יהודה לעיל דרכוב לחודיה קני, איסתפקא ליה רכוב במקום מנהיג אי קנה אי לא, ומנהיג לחוד לכולי עלמא קני, ואפילו הכי מספקא ליה אי קני במקום רכוב, אלא לרב יהודה דאמר רכוב לחודיה לא קני (כיוצא) קא מקשה.
הא דאקשינן ונקני נמי רכוב במוסרה לאו חצי מוסרה קאמר, אלא בי פגיה בלחוד קאמר כמסקנא דשמעתא, דאין חצי מוסרה קא קשיא ליה, והא קא אזיל ומקשה אפילו אם תמצא לומר המגביה מציאה לחברו קנה חברו וכו' הא אדעתא דנפשיה קא מגבה איהו לא קני לאחריני מקני, אל[מ]א האי מקשה פשיטא ליה דרכוב לא מצי למקני אלא בי פגיה, דהוה ליה כגופה דבהמה משום דתכשיט דידה הוא. ואהדר ליה דאפילו כולה נמי קני לה חוץ ממה שתפוס ביד חברו. ואמר ליה הא לא מיבעיא לי אלא בי פגיה קא קשיא לי, ופריק רב אשי דאין הכי נמי דזה קנה חמור ובי פגיה וזה קנה מה שבידו, והשאר לא זה קנה ולא זה קנה, וכל המחזיק בו זכה בו. וכן נראה מדברי רש"י ז"ל.
טלית שהיתה מונחת חציה על גבי קרקע וכו' הכי נמי דקמא קני ואנן תנן סתמא יחלוקו.
מנהיג בעיר קנה פירש רש"י ז"ל: וכל שכן בשדה, ואף הראב"ד ז"ל כן פירש, ומסתברא דדוקא בעיר קאמר וכולה ברייתא מילי פסיקתא קתני, וכי היכי דרכוב בשדה דוקא הוא דקני כדאיתא בגמרא, מנהיג נמי דוקא בעיר, לפי שדרכן של בני אדם להנהיג בעיר, שאין הבהמה מנתקת עצמה לברוח מפני האנשים אשר שם, אבל בשדה כשהיא במקום רחב היא בורחת אילך ואילך, והילכך אין דרך להנהיג בשדה.
Rashba on Bava Metzia 9a · Sefaria
Meiri
משיכה זו שהבהמה נקנית בה במציאה אין צריך לומר שמשכה בהדיא או שרכב עליה והנהיגה ברגליו אלא אפילו קורא לה והיא באה או שהכישה במקל ורצה לפניו כל שעקרה יד ורגל בסבתו קנאה כדין מקח וממכר בין שדרכה להנהיגה בכך בין שאין דרכה ומ"מ אם היו שנים זוכים בה כאחד והיה אחד מהם זוכה במה שאין דרכו בכך והשני במה שדרכו יראה מסוגיא זו שאותו שדרכו בכך זכה מעתה הגמל דרכו במשיכה וחמור דרכו בהנהגה וכל שהיו שניהם מושכים או שניהם מנהיגים בין בגמל בין בחמור קנו הא אם היה אחד מושך ואחד מנהיג בגמל קנה המושך בחמור קנה המנהיג ויש שאין פוסקין שמועה זו כלל אלא אין אחר משיכה או הנהגה כלום בין שדרכה בין שאין דרכה ובמקח וממכר מ"מ לדבריהם הדין כן:
מכיון שבארנו במציאה שהרכיבה קונה אף בלא הנהגת רגליו אם היה אחד רכוב ואחד תפוש במוסירה רכוב קנה בהמה וכל שעליה דרך תכשיט כגון בי פגיה והוא מה שבראש החמור וזה שתפש במוסרה זוכה במה שבידו מן המוסרה ושאר המוסרה לא נקנית לא לזה ולא לזה והקודם בה יזכה וכן הדין בכל מה שעליה שאינו מתכשיטי בהמה ולדעת הפוסקים שאין הרכיבה קונה אתה מפרשה ברכוב שמנהיג ברגליו שמא תאמר אותו שתפוש במוסרה יקנה מיהא כל המוסרה הואיל ויכול לנתקה ולהביאה אצלו בנקל תדע שכל כיוצא בזה אין אומרין הואיל שאם כן אף בטלית שהיתה חציה מונחת על גבי קרקע וחציה על עמוד גבוה ובא זה והגביה חציה שעל גבי קרקע ובא חברו גם כן והגביה חציה שעל העמוד יש לך לדון שיקנה הראשון את כלה הואיל ובשעה שהגביה מעל הקרקע להדיא היה יכול לנתקה ולהביאה אצלו ואינו כן אלא שזכה השני בחציה שכל כיוצא באלו אין אומרין הואיל:
רכיבה זו שאמרנו עליה שקונה במציאה אין בה הבדל מקום אלא בין בשדה בין בעיר קנה הן רכיבה בלא הנהגה לדעתנו הן רכיבה בהנהגה לדעת האחרים ואע"פ שאין דרך בני אדם לרכוב בעיר הואיל ומ"מ זה רכב קנה שאלו הגביה ארנקי בשבת קנאו אע"פ שאין דרך בני אדם להגביה ארנקי בשבת והוא הדין במקח וממכר ברכיבה בהנהגה ואע"פ שמשיכה אינה קונה ברשות הרבים רכיבה בהנהגה יותר הוא על משיכה וקונה אף ברשות הרבים בין בעיר בין בשדה ומ"מ אם אמר לו עליה קנה אותה כדרך שבני אדם קונין בשדה קנה בעיר לא קנה שאין דרכן של בני אדם לרכוב בעיר בד"א באדם הגון אבל חשוב ביותר או מזולזל המיטפל בגדול בהמות קונין אף בעיר אף ברשות הרבים וכן אשה ויש גורסים שברשות הרבים אינה קונה כדין משיכה:
Meiri on Bava Metzia 9a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בפרש"י בד"ה ש"מ רכוב קני כו' וכיון דשלא במקום מנהיג קני כולה במקום מנהיג פלגא עכ"ל צ"ע דמי הכריחו לזה דאימא בפשיטות מרכוב לחודיה פריך לרב יודא דפשט רכוב מיושב כמו שפרש"י ג"כ לעיל ועוד דאין זה מוכרח דהא למאי דמספקא ליה אי שמיע משמואל ברכוב במקום מנהיג א"כ ס"ל לשמואל דרכוב לחודיה קני ואפ"ה קאמר או דילמא מנהיג עדיף ויש לישב דמשמע להו דרכוב במקום מנהיג בעי למפשט דומיא דלעיל דבעי למפשט אבל רכוב לא דהיינו רכוב במקום מנהיג דומיא דאחד מושך ואחד מנהיג ולעיל נמי ממתני' דאחד רכוב ואחד מנהיג נמי רכוב במקום מנהיג בעי למפשט דפלגי ולא ניחא להו למימר כדברי התוס' דאפי' לא קני מקרי מוחזק וה"נ הכא מסברא קאמר כיון דאפי' רכוב לחודיה בלא מוסירה קני אית לן למימר מסברא ברכוב ותפוס במוסירה במקום מנהיג דפלגי ולעיל דפסיקא ליה ברכוב לחודיה דקני ואפ"ה במקום מנהיג קאמר או דלמא מנהיג עדיף היינו ברכוב ותפיס במוסירה ולקמן נמי דפשיט מרכוב בשדה נמי משמע ליה בלא מוסירה דאל"כ רכוב בעיר אמאי לא קני כיון דע"י מוסירה אזלא מחמתיה נמי בעיר שפיר כמו שפירשו התוס' לקמן גבי מנהיג ברגליו והשתא פשיט ליה כיון דרכוב בלא מוסירה קני מסברא אית לן למימר דבמקום מנהיג פלגי ואין להקשות לפי שיטתו דמהא דקתני אחד מושך ואחד מנהיג ממעט רכוב במקום מנהיג דלא קני דאימא לאידך גיסא דממעט מנהיג במקום רכוב דלא קני דרכוב עדיף משום דהא תפיס כדמבעיא לן לעיל די"ל דע"כ דלא ממעט מנהיג במקום רכוב דהא במתני' קתני דקני מיהת פלגא מנהיג במקום רכוב ואפי' במקום מנהיג ברגליו לפי אוקמתא דלעיל מיהו מדברי התוס' שכתבו בד"ה אי הכי לערבינהו כו' לפי מאי דס"ד דרכוב קני כו' במדה זו קנה אתא למעט שום קנין אחר או רכוב במקום מנהיג עכ"ל נראה שהם מפרשים דממעט רכוב לחודיה דמלישנא יתירא ממעט קנין רכוב לחודיה ולעיל נמי ממתני' דהכא פשיט ארכוב לחודיה דקני אבל במקום מנהיג לא מקרי אלא מוחזק ודו"ק:
תוס' בד"ה ונקני כו' אי אמרינן משוך בהמה זו וקני כלים כו' עכ"ל הך דהכא לא דמיא אלא לאומר קני בהמה זו וקני כלים דהא הכא קנה החמור ולחד תירוץ בתוס' לקמן הא נמי קמבעיא ליה ולאידך תירוצא דהא לא קמבעיא ליה ופשיטא דקני מטעם חצר פריך הכא שפיר טפי בפשיטות דלקנו נמי מסירה וק"ל:
Chidushei Halachot on Bava Metzia 9a · Sefaria
Maharam
ד"ה מושך ומנהיג אין אבל רוכב לא תימה מנלן דלמא כ"ש רכוב דתפיס בה ואי משום דשיירה וכו'. נ"ל לפרש דברי התוס' דה"ק מנלן לגמרא האי דיוקא דדייק מושך ומנהיג אין אבל רוכב לא ממאי דיק ליה אי דייק לה משום דאם איתא דרוכב קני ה"ל לתנא למיתני רוכב במקום מנהיג דהוה רבותא טפי הא ליתא דאיכא למימר אדרבה במושך ומנהיג הוי רבותא טפי דקתני מושך ומנהיג קני וכ"ש רוכב דעדיף מניה דתפיס ביה דשמא רוכב עדיף. ואי דייק לה המקשה דאם איתא דרוכב נמי קני ה"ל לתנא למיתני נמי רוכב כיון דאיכא סברא להכא ולהכא דאיכא למימר דרוכב גרע ממושך ומנהיג ואיכא למימר דכ"ש הוא דעדיף הוא מניה א"כ ה"ל למתני במתני' ומדשייר ש"מ דלא קני אטו בכל דוכתא וכו' וק"ל:
ד"ה אי הכי היינו ר' יהודה הוה מצי לאקשויי וכו' כצ"ל:
ד"ה הואיל ויכול לנתקו וכו' ושלהי שלוח הקן וכו' עד שהרי קצת מפריחים למעלה וכו'. ר"ל דשם לא הוי דרך ירידה אלא דרך עלייה שמפריחים למעלה ולכך חשיב הגבהה לקנות אפילו בלא תפיס בידים ועיין באשר"י:
Maharam on Bava Metzia 9a · Sefaria
Shita Mekubetzet
מושך ומנהיג אין רכוב לא אבל סיפא לא קשיא ליה דמאי כמדה זו דקתני כאלו שניהם מושכים ושניהם מנהיגים כלומר כמדה זו שאמרנו למעלה ושמעשה שניהם שוה שקנה כך קנה אפילו אין מעשה שניהם שוה כגון אחד מושך ואחד מנהיג. הרמב"ן.
כתוב בתוספות ואי משום דשיירא אטו וכו' ומכל מקום הוה משני שפיר הוא הדין אפילו רכוב ולא תנא הכי אלא לאפוקי דרבי יהודה דאי תנא רכוב לא הוה ידענא לאפוקי דרבי יהודה אלא הוה אמינא דפליגי רק ברכוב ולקמן יתיישב שפיר אי הכי דהכי קאמר אי אמרת בשלמא דלמעוטי רכוב אתי ניחא דלא ערבינהו דמדתני מושך ומנהיג ולא תני רכוב בהדיה שמע מינה למעוטי רכוב דאי ערבינהו הוה אמינא דלמעט רק דרבי יהודה אתי. עוד כתוב בתוספת ויש לומר דממשנה יתירה קא דייק וכו'. ואין להקשות דנימא דבא למעוטי רכוב במקום מנהיג או שמא מנהיג במקום רכוב שמנהיג ברגליו ומשום דלא ידעינן הי ניהו לא תפשוט מידי דיש לומר אם כן לימא שנים שהיו מושכין בגמל ומנהיגין בחמור או שהיו מושכים ומנהיגין ואז היה משמע ממשנה יתירה מדלא ערבינהו דאתא למעוטי שנים שהיה אחד רכוב ואחד מנהיג או לימא או שהיו שנים אחד מושך ואחד מנהיג מדקתני או שהיה אחר מושך ואחד מנהיג משמע דבא למעוטי אחד רכוב לחודיה. עוד כתוב בתוספות כדי לאשמועינן דמשיכה אורחיה וכו' אף על גב דהכא ליכא נפקותא דמאי נפקא מינה אי ערבינהו והוה סלקא דעתין דכולהו אורחיה דמכל מקום יש נפקותא בעלמא אי הוה עביד חד קנין שהוא אורחיה והד דלאו אורחיה דתרווייהו קנו. גליון.
כתוב בגליון תוספות על מה שהקשו בתוספות מנלן למעוטי רכוב דילמא הא דלא ערבינהו וכו'. וכן משמע דאתא לאשמועינן הא מדנקט שנים ולא נקט חד ולפי התירוץ צריך לומר דאף על גב דנקט שנים פשיטא דלא מבטל קנין את חברו ועל כרחך כי פריך וליערבינהו וליתנינהו פשיטא ליה דלא מבטל קנין את חברו. עד כאן.
והרא"ש כתב ואם תאמר והא במתניתין קתני רכוב ומנהיג ולא דייקינן אבל מושך לא ואין לומר דדייק מיתורא וכו' שאם כן אמאי נקט במתניתין שנים שהיו רוכבין או שהיה אחד רכוב ואתד מנהיג לינקוט כולה מילתא בחד. ויש לומר דעיקר מתניתין לא אתא לאשמועינן אלא דיחלוקו ולא להשמיענו קנייני בהמה אבל הכא אתא לאשמועינן קניינים של גמל ולמעוטי דברים שאין נקנין בהם כדממעט נמי רבי יהודה משיכה מחמור וכו' הילכך אם איתא דרכוב קני הוה ליה למיתני רכוב בהדי מנהיג ומושך אף על גב דלא תני הגבהה מילתא דפשיטא היא דהגבהה קונה בכל מקום והא דלא דייק הכי ממתניתין דקידושין דקתני בהמה גסה נקנית במסירה או במשיכה לרב ולא חשיב רכוב התם בכל בהמה גסה איירי ויש דלא שייכא בהו רכיבה אבל הכא גמל וחמור קתני דשייכא בהו רכיבה והוה ליה למיתני ולא מצי לשנויי דתני הני וכל שכן רכוב דהא תפיס בהן דאין זה דבר פשוט כל כך. עד כאן.
וזה לשון הראב"ד קתני מיהא או שהיה אחד מושך ואחד מנהיג וכו'. מושך ומנהיג אין אבל רוכב לא. דמדקאמר דהני נמי קנו אף על גב דלאו אורחייהו בהכי אלמא דרכי קנייתן אתא לאשמועינן אם כן ליתני נמי רכוב שנים שהיו מושכין או רוכבין בגמל או רוכבין ומנהיגין בחמור. הוא הדין דאפילו רכוב והאי תנא לא אתא לאשמועינן משפטי קנייתם אלא לאפוקי מדרבי יהודה בלחוד הוא דאתא וקמשמע לן דאפילו איפכא. עד כאן.
אבל רכוב לא והוא הדין מסירה אית לן למעוטי להאי תנא כדאשכחן פלוגתא דתנאי בקידושין ועוד דמסירה אינה קונה במציאה ומיהו הגבהה לא אסתבר למעוטה כיון דהגבהה קונה בכל מקום. מהר"י כ"ץ.
אי הכי ליערבינהו וליתנינהו פירש רש"י אי הכי דלתנא קמא איפכא קני אמאי נקט משיכה בגמל. ואינו מחוור דמעיקרא נמי סבירא לן דלתנא קמא אפילו איפכא קני. אלא הכי פירושו אי הכי דמושך ומנהיג לא תנא אלא לאפוקי מדרבי יהודה ליערבינהו וליתנינהו ומפקה מדרבי יהודה מדלא ערבינהו ותנינהו שמע מינה מלישנא יתירה דהא דקתני או שהיה אחד מושך ואמד מנהיג למעוטי רכוב נמי אתא. הרמב"ן והר"ן. והריטב"א פירש וזה לשונו: אי הכי ליערבינהו וליתנינהו פירוש קא סלקא דעתיה דבעי למימר דלתנא קמא נמי איפכא ממש קני אפילו משיכה בחמור והנהגה בגמל ולהכי אמר ליה בשלמא לדידי לתנא קמא איכא חד צד דאיפכא דלא קני ואיכא חד צד דקני ובהא הוא דפליג על רבי יהודה ומשום הכי לא ערבינהו אבל לדידך ליערבינהו וליתנינהו כיון דכל חד ותד קני בין בזו בין בזו. והוא הדין דהוה ליה למיפרך מאי כמדה זו אלא דחדא מינייהו נקט ופריק דלדידיה נמי לאו איפכא ממש דהא איכא חד צד דלא קני. עד כאן.
וזה לשון הראב"ד אי הכי ליערבינהו וכו'. קא סלקא דעתיה דהאי דאמרינן דאפילו איפכא בין בגמל בין בחמור קאמר שאם היה אתד מושך ואחד מנהיג קנו ואם כן ליערבינהו. ולדעת המקשה האי כמדה זו דקתני לאו למעוטי אתא אלא הכי קאמר אחד מושך ואתד מנהיג קנו כאלו שניהם מושכין או שניהם מנהיגין וזהו כמדה זו כאותה מדה שאמרנו ושני ליה איכא חד צד דלא קני וכו'. כלומר דהאי אחד מושך ואתד מנהיג יש מי שמעמיד אותו בגמל לבדו אבל משיכה בחמור לא ואיכא דמוקי לה בחמור אבל הנהגה בגמל לא. עד כאן. והגליון כתב וזה לשונו: אי הכי ליערבינהו קצת קשה מאי אי אמרת בשלמא דלעולם יקשה ליערבינהו וליתני שנים שהיו מושכים או מנהיגין בגמל ובחמור או שהיה אחד מושך ואחד מנהיג וממשנה יתירה נדע למעוטי רכוב. ויש לומר בקל דכיון דלא הייתי מרויח כלום בקיצור ניחא ליה למינקט מושכים בגמל ומנהיגים בחמור לאשמועינן אף על גב דהאי אורחיה והאי לאו אורחיה כדפירש תוספות אבל הא פריך שפיר לא ליתני סיפא וליערבינהו ברישא דאין זה חידוש כל כך שיאריך בעבור זה ועוד נראה לי לפרש דהכי פריך אבל רכוב פירוש על כרחך אפילו רכוב לחודיה דאי סלקא דעתך רכוב במקום מנהיג או איפכא ותרצה לומר אף על גב דכל חד לחודיה קני מכל מקום במקום רכוב או איפכא לא קני אם כן גם במושך ומנהיג כיון דהאי אורחיה והאי לאו אורחיה אותו שאורחיה יבטל הך דלאו אורחיה כמו ברכוב ומנהיג שאחד מבטל את חברו אף על גב דלחודיה קני אלא ודאי למעט רכוב לחודיה אבל כל מה שקונה לבדו אין האחד יכול לבטלו בענין אחר ממה שפירש בתוספות והשתא ניחא דלא ערבינהו שמכח זה ידעינן דחד אורחיה וחד לאו אורחיה ומכח זה ידעינן דבא למעט רכוב לחודיה כדפירשתי. ועוד נראה לי לפי פירוש התוספות דמדקדק דלמעוטי רכוב לחודיה אתא דאי במקום מנהיג ליערבינהו וליתני שנים שהיו מושכים ומנהיגים בגמל או בחמור במדה זו קנה ואנא ידענא דאתא למעוטי רכוב במקום מנהיג או איפכא דאי למעוטי שום קנין אחר אם כן אמאי נקט שנים מושכים ומנהיגים לימא היו מושכין או מנהיגין דמה לי חד מה לי תרי אלא מדנקט שנים שמע מינה דאתא למעוטי שנים אחרים דלא קנו תרווייהו אף על גב דכל חד לחודיה הוה קני והיינו רכוב במקום מנהיג או איפכא כדפירשתי אבל להכי לא ערבינהו ותנא אחד מושך ואחד מנהיג לאשמועינן דכמדה זו עלייהו קאי למעוטי רכוב לחודיה דהוה מסתבר למעוטי במקום מנהיג או איפכא אי ערבינהו כדפירשתי דאי לא תנא אחד מושך ואחד מנהיג והוה תני מושכין בגמל ומנהיגין בחמור כמדה זו קנה הוה אמינא דאתא למעוטי מנהיג במקום מושך בגמל או איפכא בחמור כיון דהאי אורחיה והאי לאו אורחיה מדנקט שנים איכא חד צד דלא קני פירוש אבל צד השני קני בשניהם דבתרווייהו הוי אורחיה עד כאן.
32 more comments on this page.
Shita Mekubetzet on Bava Metzia 9a · Sefaria
Penei Yehoshua
בגמרא קתני מיהא או שהיה א' מושך וכו' מושך ומנהיג אין אבל רכוב לא. ותימא אמאי לא דייק מבבא דרישא דשנים מושכין בגמל ומנהיגין בחמור ויש ליישב משום דרישא משמע להדיא דאיצטריך לגופא דחמור אורחיה בהנהגה דוקא וגמל במשיכה אבל מדקתני בסיפא או שהיה אחד מושך וכו' משמע דליתא להאי דיוקא א"כ דייק שפיר ובסמוך יתבאר עוד בע"א:
בפרש"י בד"ה אי הכי דלת"ק איפכא קני עכ"ל והלשון תמוה מאד דמאי קס"ד דלת"ק איפכא לא קני דהא קתני בהדיא או שהיה אחד מושך ואחד מנהיג ועוד דאל"כ היינו רבי יהודה ויש ליישב בדוחק דמעיקרא ס"ד דאדרבא הא דקתני אח' מושך וא' מנהיג במדה זאת קנו היינו דוקא במדה זאת דבגמל קני המושך לגבי מנהיג ובחמור איפכא והא דנקט ל' רבים קנו אחלוקות דחמור וגמל קאי. ולפ"ז לא פליג ר"י אלא אבבא דרישא משום דלת"ק משמע דדוקא כשא' מושך וא' מנהיג קונה האי דאורחיה בכך אבל כששניהם שוין קונים בכל ענין וקאמר ר"י דאפילו בשניהם שוין נמי לא קנו אלא במידי דאורחא דוקא ואפ"ה דייק מעיקרא דמשנה יתירה היא אי לאו למעוטי רכוב דהא מדקתני רישא שנים שהיו מושכין בגמל ומנהיגין בחמור ולא ערבינהו ממילא משמע שבא לומר דגמל אורחיה דוקא במשיכה וחמור בהנהגה ואם כן על כל פנים אתי למעט דאחד מושך ואחד מנהיג דקני האי דאורחא בכך נהי דשניהם שוין א"א למעט מדפליג ר"י וע"כ דממעט באינם שוין וא"כ אמאי הדר ותני בבא דא' מושך וא' מנהיג דקונה דוקא במדה זאת אלא ע"כ סובר דמשנה יתירה למעוטי רכוב אתי וע"ז משני הש"ס דאדרבא בבא דא' מושך וא' מנהיג בא לומר דקנו תרווייהו וא"כ מקשה שפיר דהשתא כ"ש דלערבינהו וליתנינהו וממילא לישתמע דקנו בכל ענין כנ"ל ליישב שיטת רש"י קצת ועדיין צ"ע:
בתוספות בד"ה מושך ומנהיג אין וכו' וי"ל כיון שישמיענו שמשיכה והנהגה וכו' פשיטא שאין א' מבטל חבירו עכ"ל. ודבריהם תמוהים דמאי פשיטותיה דהא לעיל בגמר' מספקא ליה אי רכוב קני במקום מנהיג או איפכא אף על גב דבכל אחד איכא חדא למעליותא ועוד לאיזה צורך כתבו אבל במתני' משמיענו שפיר וכו' ותיפוק ליה דבמתני' לא איירי אלא לרבותא דמנהיג לחוד מקרי מוחזק כמו הרכוב ומנהיג ברגליו ואם נאמר דהתוספות כאן במושך ומנהיג נמי איירי לענין מוחזק היא גופא תקשה אמאי לא קשיא להו בפשיטות דמושך ומנהיג איצטריך לענין קנין גופא שאין א' מבטל חבירו. ונלע"ד דהתוס' סברי דאף ע"ג דלעיל מספקא ליה לר"י ברכוב במקום מנהיג היינו לפי שהיה מסופק אם שמע בהדיא משמואל דחד קני וחד לא קני ומספקא ליה הי מינייהו קני אבל לבתר דקאמר ר"י ניחזי אנן וא"כ פשיטא ליה דשמואל לא איירי כלל ברכוב במקום מנהיג אלא ברכוב לחוד וא"כ תו לא משמע כלל לסוגית הש"ס שיהיה שום קנין מבטל חבירו אף אי עדיף מיניה אלא כל היכא דבלחוד קני קונה ג"כ במקום חבירו לחצאין ובהכי מתיישב הא דלא מוקי לעיל מתני' כר"מ וקמ"ל דרכוב קונה במקום מנהיג א"ו כדכתיבנא אף על גב דלתוספות בלא"ה א"ש דלא משתמע כלל ממתני' דקונין שניהם אלא דמיקרו מוחזקים מ"מ בהכי א"ש טפי וכן מוכח נמי מדמקשה הכא מושך ומנהיג אין רכוב לא ולא משני דנקט מושך ומנהיג דקנו תרווייהו אבל ברכוב במקום מנהיג קני חד מינייהו כדמספקא ליה לעיל לר"י אע"כ דתו לא מספקא ליה לתלמודא בהכי דכל היכא דקני באפי נפשיה קנה נמי במקום חבירו והתוספות כאן נמי לא איירי אלא לענין מוחזק ומש"ה מייתי שפיר דאפילו לענין מוחזק פשיטא להו אלא דוקא ברכוב ומנהיג ברגליו הוי שפיר רבותא כנ"ל ליישב שיטת התוספות ובסמוך אכתוב בזה לשיטת רש"י:
בד"ה אי הכי לערבינהו לפי מאי דס"ד דרכוב קני וכו' במדה זו קנה אתי למעוטי עכ"ל. דבריהם אינם מקושרים לדברי המקשה דהכא אלא לעיל לדברי התרצן היה להם לפ' ויש ליישב דלפי פשוטו יש לפ' דהא דקאמר קמ"ל דאפילו איפכא קני היינו דוקא בשניהם מושכים בחמור או מנהיגים בגמל ועליה פליג ר"י אבל באחד מושך ואחד מנהיג אפילו ת"ק מודה דהאי דכי אורחא קני לחוד והיינו דקתני במדה זאת אבל מדמקשה הש"ס א"ה לערבינהו א"א לפרש כן דא"כ שפיר איצטריך לאשמעינן דגמל אורחיה במשיכה וחמור בהנהגה בכדי שנדע דבא' מושך ואחד מנהיג קנה האי דאורחיה אע"כ דסבר המקשה דהא דקאמר אפילו איפכא היינו אפילו בא' מושך ואחד מנהיג והטעם כמ"ש תוספות בדיבור הקודם דלעולם אין קנין מבטל חבירו היכא דכ"א קני באפי נפשיה וא"כ קשיא להו שפיר א"כ דלת"ק בכל ענין קנו במדה זאת למעוטי מאי ודו"ק:
בגמרא אי הכי היינו ר"י ויש להקשות דלמא הא דקאמר למעוטי איפכא אא' מושך ואח' מנהיג קאי אבל בשניהם שוין בכל ענין קנו ופליג ר"י דאפילו בשניהם שוין לא קנו אלא כי אורחיה ולשיטת התוספ' דלעיל א"ש דכל מידי דקני באפי נפשיה אין קנין א' מבטל חבירו וכמ"ש שם באריכות ועי"ל דסובר הש"ס דבשניהם שוין ר"י נמי מודה דקונין בכל ענין והיינו מדקתני סתמא דמתניתין בקידושין בהמה גסה ניקנית במשיכה ולא מפליג בין חמור לגמל וכן במנהיג מקשה הש"ס לעיל בפשיטות מנהיג מי איכא למ"ד לא קני ומשמע דבכל הבהמות איירי וכן מצאתי בלשון התוספות דמשמע דר"י אאחד מושך ואחד מנהיג קאי וכ"כ הרמב"ם לפסק הלכה דבשניהם שווין בכל ענין קנו ובאחד מושך ואחד מנהיג איכא חד צד דלא קני והיינו כדכתיבנא ודו"ק:
בפירש"י בד"ה ש"מ רכוב קני וכיון דשלא במקום מנהיג קני כוליה במקום מנהיג פלגא עכ"ל. ותמיה מלתא טובא מאי פשיטותא דהא לעיל קאמר בהדיא דרכוב במקום מנהיג מיבעיא ליה הי עדיף אף על גב דכל חד באפי נפשיה קני וכבר כתבתי בסמוך בזה לשיטת תוספות ולפרש"י בלא"ה י"ל דא"ש דכיון דאיפשוט דרכוב לחוד קני תו לא מיתוקמא מתני' דשניהם רוכבים במנהיג ברגליו דהא בלחודא נמי קני וע"כ דשניהם רוכבין ברכוב גרידא איירי א"כ סיפא דאח' רוכב וא' מנהיג נמי מסתמא איירי ברכוב גרידא דומיא דרישא ומשנה יתירה היא אלא לאשמעינן דרכוב במקום מנהיג נמי קנה וסובר רש"י לענין מוחזק אדרבא לא הוי רבותא ולענין קנין הוי רבותא טפי ולפ"ז צ"ל דהא דפשיט נמי לעיל ממתני' דרכוב ומנהיג רוצה ג"כ לפשוט דרכוב במקום מנהיג נמי קונה החציה. ועי"ל דאף לפי מ"ש לעיל דבפשיטות קמייתא לא איירי מרכוב במקום מנהיג אפ"ה א"ש משום דבאמת יש לדקדק כיון דהאי בבא דמתניתין ברכוב ומנהיג דיחלוקו משתמע לתרי אנפי או דקמ"ל דרכוב במקום מנהיג קונים שניהם או דקמ"ל דנהי דרכוב במקום מנהיג לא קני אפ"ה מיקרי מוחזק וא"כ אכתי לא אשמעינן ולא מידי דזיל הכא קמדחי ליה וכו' אע"כ דלעולם אזלינן בתר הסברא היותר פשוטה וא"כ לעיל בפשיטות קמייתא דקאי אמאי דמסיק ר"י דפשיט מיושב דהא דאזלא ממילא לא חשיבא אזלא מחמתיה ומסיק נמי דמוסירה לא קני ומה"ט פשיטא ליה דרכוב לחוד לא קני אלא דהמקשה רוצה להוכיח ממתני' דרכוב קני וע"כ צ"ל דאף על נב דלא חשיבא אזלא מחמתיה ומוסירה נמי לא קני אפ"ה מצטרפים שני הצדדים הגרועים ומועילים יחד שיקנה וא"כ לא ס"ד כלל שיקנה הרכוב במקום המנהיג כיון דרכוב קנין גרוע הוא דלא מצינו דכוותיה ואפילו הא דקונה לחוד חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו ומה"ט לא שייך למימר דמתניתין דרכוב ומנהיג קמ"ל שקנה הרכוב כמו המנהיג דמאי פסקא דהא לא שמעינן מידי דנהי דלא קנה מיקרי מוחזק ואדרבא יותר מסתברא דהיא גופא קמ"ל דאף על גב דרכוב במקום מנהיג לא קנה כפי הסברא אפ"ה מקרי מוחזק ומש"ה לא פשיט אלא לרכוב לחוד ודחי הש"ס דאפילו לחודא לא קנה אלא במנהיג ברגליו אבל הכא בפשיטות דא' רוכב וא' תפוס במוסירה דמשמע להדיא דטעמא דרכוב לחוד קונה אינו משום הצטרפות הטעם דמוסירה דהא הכא לא תפיס במוסירה ואפ"ה קני אע"כ הטעם הוא דהא דאזלא אף על גב דממילא אפ"ה חשיב אזלא מחמתיה ואפשר דלפי סברא זו סובר דיושב נמי קנה כמו שיתבאר וא"כ קנין הרכוב הוי קנין גמור מדין משיכה כיון דחשיב אזלא מחמתיה ומה"ט גופא פשיטא ליה לרש"י דבמקום מנהיג פליגי והיינו כדכתיבנא דמוכח כן ממשנתינו דכיון דרכוב לחוד קנה ע"כ מתני' דשנים רוכבין איירי ברכוב גרידא בלא מנהיג ברגליו וקתני סיפא דבמקום מנהיג יחלוקו ותו ליכא למימר דקמ"ל דאף על גב דלא קני מקרי מוחזק דמאי פסקא דאדרבה מסתברא למימר דקני אע"כ דהיא גופא קמ"ל דקנו תרווייהו כנ"ל נכון וכ"ש דא"ש לפמ"ש שהעליתי בישיבה שלמאי דאמרינן רכוב במקום מנהיג קמיבעיא ליה היינו משום דשמואל תרתי קמיבעיא ליה ברכוב לחודא שאינו תפוס במוסירה וברכוב במקום מנהיג שתפוס במוסירה א"כ יפה כתב רש"י כאן דכיון דפשטינן דרכוב לחודא שאינו תפוס במוסירה קני א"כ ממילא דברכוב שתפוס במוסירה במקום מנהיג פליגי דמסתמא בהכי איירי מתני' וכדפרישית ודוק היטב:
בגמרא ש"מ רכוב קני יש מקשין אמאי לא מוקי לה כר"מ ול"ל השתא יושב קני רכוב מיבעיא דטובא קמ"ל לענין התופס במוסירה ולמאי דכתיבנא בסמוך א"ש דכיון דאשכחן בברייתא דרכוב אפילו לא תפוס במוסירה קני ומשמע דה"ה ליושב אם כן מקשה נמי אהא דאפיך שמואל מתניתין דיושב בקרון ורוצה לומר דאדרבא לא ליפוך כי היכי דתיקום סתמא דברייתא כרבנן ובשלמא לעיל במתניתין דשנים רוכבין לא היה אפשר לומר כן דאם כן הדרא קושיא לדוכתא השתא יושב קונה לרבנן רכוב מיבעיא אבל הכא לא שייך לומר כן כיון דדין המוסירה קמ"ל ועוד דמאי אולמא רוכב דהכא מיושב כיון דלא תפוס במוסירה היינו יושב גמור וכמ"ש כאן מצאתי ראיה ברורה בדברי הרמב"ם וש"פ שהובאו בטוי"ד סימן רצ"ז שפסקו בהדיא דיושב בקרון חייב לענין כלאים וכתבו המפרשים משום דאזיל לשיטתיה דרכוב קונה וא"כ לא שפיר אפכה שמואל דאזיל לטעמיה דרכוב לא קני והיינו לגמרי כדכתיבנא ודו"ק:
בתוספות בד"ה ונקני נמי וכו' משום דתפיס בה א"ש עכ"ל ונראה דהאי לישנא לאו דוקא דבכל הסוגיא משמע דרוכב דהכא לא תפוס במוסירה ועוד דלעיל כתבו דטעמא דרוכב קני משום דאזלא מחמתיה אלא נראה דאפילו לטעמא דאזלא מחמתיה לא שייך לקנות המוסירה ע"י זה כיון דאזלא ממילא לאו משיכה גמורה היא אלא כמו קורא לה והיא באה וכיון דהאי קנין לא שייך במטלטלין פשיטא דלא קני אבל לבתר דמוקי לה במנהיג ברגליו דהוי משיכה גמורה אם כן שייך האי קנין במטלטלין מקשה שפיר דה"ל כקני בהמה וקני כלים והא דנקטי תפיס בה לישנא דגמרא נקטי ודו"ק:
1 more comments on this page.
Penei Yehoshua on Bava Metzia 9a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Bava Metzia, daf 9, Amud Aleph, about 379 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 115 words
Opens “בְּמִדָּה זֹאת קָנוּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לְעוֹלָם…”
- Segment 215 words
Opens “קָתָנֵי מִיהַת: אוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד מוֹשֵׁךְ וְאֶחָד…”
- Segment 325 words
Opens “הוּא הַדִּין דַּאֲפִילּוּ רָכוּב, וְהָא דְּקָתָנֵי מוֹשֵׁךְ…”
- Segment 412 words
Opens “אִי הָכִי, לִיעָרְבִינְהוּ וְלִתְנִינְהוּ: שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מוֹשְׁכִין…”
- Segment 513 words
Opens “אִיכָּא חַד צַד דְּלָא קָנֵי: אִיכָּא דְּאָמְרִי…”
- Segment 616 words
Opens “וְאִית דְּמוֹתֵיב מִסֵּיפָא: בְּמִדָּה זוֹ קָנָה. ״בְּמִדָּה…”
- Segment 719 words
Opens “אִי הָכִי, הַיְינוּ רַבִּי יְהוּדָה! אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ…”
- Segment 819 words
Opens “תָּא שְׁמַע: אֶחָד רָכוּב חֲמוֹר וְאֶחָד תָּפוּס…”
- Segment 920 words
Opens “הָכָא נָמֵי בְּמַנְהִיג בְּרַגְלָיו. אִי הָכִי, נִקְנֵי…”
- Segment 1012 words
Opens “בִּשְׁלָמָא רָכוּב קָנֵי, דְּקָמַגְבַּהּ לֵיהּ בֶּן דַּעַת.…”
- Segment 1111 words
Opens “אֵימָא: זֶה קָנָה חֲמוֹר וְכוּלֵּיהּ מוֹסֵירָה, וְזֶה…”
- Segment 1230 words
Opens “הַאי מַאי?! אִם תִּימְצֵי לוֹמַר הַמַּגְבִּיהַּ מְצִיאָה…”
- Segment 1321 words
Opens “אָמַר רַב אָשֵׁי: זֶה קָנָה חֲמוֹר וּבֵית…”
- Segment 1411 words
Opens “רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר: לְעוֹלָם כִּדְקָתָנֵי – הוֹאִיל…”
- Segment 1552 words
Opens “וְהָא דְּרַבִּי אֲבָהוּ בְּרוּתָא הִיא, דְּאִי לָא…”
- Segment 1622 words
Opens “תָּא שְׁמַע, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: רָכוּב בַּשָּׂדֶה…”
- Segment 1719 words
Opens “אִי הָכִי, רָכוּב בָּעִיר מַאי טַעְמָא לָא…”
- Segment 1836 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרַב כָּהֲנָא: אֶלָּא…”
- Segment 1911 words
Opens “אֶלָּא בְּמִקָּח וּמִמְכָּר עָסְקִינַן, דַּאֲמַר לֵיהּ: קְנֵי…”
Sages named on this page
- Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim
Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.
Source: Bava Metzia 9a · Segment 17 — “…לָא קָנֵי? אָמַר רַב כָּהֲנָא: לְפִי שֶׁאֵין דַּרְכָּן שֶׁל…”
Original text
בְּמִדָּה זֹאת קָנוּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לְעוֹלָם לֹא קָנָה עַד שֶׁתְּהֵא מְשִׁיכָה בְּגָמָל וְהַנְהָגָה בַּחֲמוֹר.
they have both acquired the animal in that manner. Rabbi Yehuda says: Actually, one acquires an animal only through pulling in the case of a camel or driving in the case of a donkey, as that is the manner in which they are normally directed.
קָתָנֵי מִיהַת: אוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד מוֹשֵׁךְ וְאֶחָד מַנְהִיג, מוֹשֵׁךְ וּמַנְהִיג – אִין. אֲבָל רָכוּב לָא!
In any event, it is taught in the baraita : Or one who was pulling and one who was driving, which indicates that pulling and driving are indeed effective modes of acquisition, but sitting in a riding position on an animal is not.
הוּא הַדִּין דַּאֲפִילּוּ רָכוּב, וְהָא דְּקָתָנֵי מוֹשֵׁךְ וּמַנְהִיג – לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר: עַד שֶׁתְּהֵא מְשִׁיכָה בְּגָמָל וְהַנְהָגָה בַּחֲמוֹר, קָמַשְׁמַע לַן דַּאֲפִילּוּ אִיפְּכָא נָמֵי קָנֵי.
The Gemara rejects this inference: The same is true with regard to even sitting in a riding position on an animal; it is an effective mode of acquisition. And the reason that the baraita teaches specifically the modes of pulling and driving is only to exclude the opinion of Rabbi Yehuda, who says that one acquires an animal only through pulling in the case of a camel or driving in the case of a donkey. Therefore, the first tanna teaches us that even in the opposite manner, i.e., pulling a donkey or driving a camel, one acquires the animal.
אִי הָכִי, לִיעָרְבִינְהוּ וְלִתְנִינְהוּ: שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מוֹשְׁכִין וּמַנְהִיגִין בֵּין בְּגָמָל בֵּין בַּחֲמוֹר!
The Gemara asks: If that is so, then let the first tanna combine the cases and teach them as follows: With regard to two people who were pulling or driving either a camel or a donkey, they each acquire the respective animal. The fact that this wording is not used indicates that the first tanna does not entirely disagree with Rabbi Yehuda.
אִיכָּא חַד צַד דְּלָא קָנֵי: אִיכָּא דְּאָמְרִי מְשִׁיכָה בַּחֲמוֹר, וְאִיכָּא דְּאָמְרִי הַנְהָגָה בְּגָמָל.
The Gemara modifies its response: There is one manner of acquisition by which the first tanna concedes to Rabbi Yehuda that one does not acquire the animal if one employs it, and it is unclear what manner that is. Some say that by pulling a donkey one does not acquire it, as donkeys tend to not move at all when being pulled, and some say that by driving a camel one does not acquire it, as that is not the common way to move it.
וְאִית דְּמוֹתֵיב מִסֵּיפָא: בְּמִדָּה זוֹ קָנָה. ״בְּמִדָּה זוֹ״ לְמַעוֹטֵי מַאי? לָאו לְמַעוֹטֵי רָכוּב?! לָא, לְמַעוֹטֵי אִיפְּכָא.
And according to an alternative version of this discussion, there are those who raise an objection to the opinion that one can acquire an animal by sitting on it in a riding position from the latter clause of the statement of the first tanna in the baraita : They acquire the animal in that manner. The phrase in that manner is stated to exclude what? Is it not to exclude one who sits in a riding position on the animal? The Gemara answers: No, it is stated to exclude the opposite cases: One who drives a camel or pulls a donkey does not acquire the animal.
אִי הָכִי, הַיְינוּ רַבִּי יְהוּדָה! אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ צַד אֶחָד דְּלֹא קָנָה: אִית דְּאָמְרִי מְשִׁיכָה בַּחֲמוֹר, וְאִיכָּא דְּאָמְרִי הַנְהָגָה בְּגָמָל.
The Gemara asks: If so, that is identical to the opinion of Rabbi Yehuda. The Gemara answers: There is a practical difference between them with regard to one manner of acquisition in which one does not acquire the animal. Some say that according to the first tanna , by pulling a donkey one does not acquire it, and some say that by driving a camel one does not acquire it.
תָּא שְׁמַע: אֶחָד רָכוּב חֲמוֹר וְאֶחָד תָּפוּס בְּמוֹסֵירָה – זֶה קָנָה חֲמוֹר, וְזֶה קָנָה מוֹסֵירָה. שְׁמַע מִינַּהּ: רָכוּב קָנֵי!
Come and hear proof from a baraita that one can acquire an animal by sitting on it in a riding position: If one person is sitting in a riding position on a donkey and one other person is holding the reins, this one, the one sitting on the donkey, acquires the donkey, and that one, who is holding the reins, acquires the reins. Learn from it that one who sits in a riding position on an animal acquires it.
הָכָא נָמֵי בְּמַנְהִיג בְּרַגְלָיו. אִי הָכִי, נִקְנֵי נָמֵי רָכוּב בְּמוֹסֵירָה! אֵימָא: זֶה קָנָה חֲמוֹר וַחֲצִי מוֹסֵירָה, וְזֶה קָנָה חֲצִי מוֹסֵירָה.
The Gemara rejects this: Here too, the reference is to one who is not only sitting on the donkey but who is also driving it with his feet by squeezing or kicking it. The Gemara asks: If so, the one who is sitting should acquire part of the reins too. The fact that he does not acquire the reins indicates that his acquisition of the donkey is imperfect, which would not be the case if he were driving it. The Gemara answers: Emend the text and say: This one acquires the donkey and half of the reins, and that one acquires half of the reins.
בִּשְׁלָמָא רָכוּב קָנֵי, דְּקָמַגְבַּהּ לֵיהּ בֶּן דַּעַת. אֶלָּא תָּפוּס בְּמוֹסֵירָה בְּמַאי קָנֵי?
The Gemara asks: Granted, the one sitting on the donkey acquires half of the reins because a mentally competent person, the one holding the reins, has lifted it for him, but in what manner does the one holding the reins acquire half the reins? The other end of the reins is attached to the donkey, and because he does not acquire the donkey he cannot acquire the reins.
אֵימָא: זֶה קָנָה חֲמוֹר וְכוּלֵּיהּ מוֹסֵירָה, וְזֶה קָנָה מַה שֶּׁתָּפוּס בְּיָדוֹ.
The Gemara answers: Emend the text and say: This one, the one sitting on the donkey, acquires the donkey and almost the entire reins, and that one, who is holding the reins, acquires only the part of the reins that is actually held in his hand.
הַאי מַאי?! אִם תִּימְצֵי לוֹמַר הַמַּגְבִּיהַּ מְצִיאָה לַחֲבֵירוֹ קָנָה חֲבֵירוֹ – הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּקָא מַגְבַּהּ לֵיהּ אַדַּעְתָּא דְּחַבְרֵיהּ. הַאי אַדַּעְתָּא דִּידֵיהּ קָא מַגְבַּהּ לֵיהּ: אִיהוּ לָא קָנֵי, לְאַחֲרִינֵי מַקְנֵי?!
The Gemara asks: What is the basis for this understanding? Even if you say that in a case of one who performs an act of acquisition by lifting a found item on behalf of another, the other person, i.e., the latter, acquires ownership of the item, that statement applies only in a case where one lifts an item with the intention that another person will acquire it. In the case here, this person who is holding the reins is lifting them with the intention of acquiring them for himself. Since he himself does not acquire them, how can he acquire them for others?
אָמַר רַב אָשֵׁי: זֶה קָנָה חֲמוֹר וּבֵית פַּגֶּיהָ, וְזֶה קָנָה מַה שֶׁתָּפוּס בְּיָדוֹ – וְהַשְּׁאָר לֹא קָנָה, לֹא זֶה וְלֹא זֶה.
Rav Ashi said: Emend the baraita and say: This one, who is sitting on the donkey and driving it, acquires the donkey and its halter, which is attached to its head; and that one, who is holding the reins, acquires only the part that is held in his hand. And with regard to the rest, the part of the reins that is neither attached to the donkey’s head nor held in the person’s hand, neither this one nor that one has acquired it.
רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר: לְעוֹלָם כִּדְקָתָנֵי – הוֹאִיל וְיָכוֹל לְנַתְּקָהּ וְלַהֲבִיאָהּ אֶצְלוֹ.
Rabbi Abbahu said: Actually, do not emend the baraita ; leave it as it is taught. The one holding the reins acquires them because he can detach them from the donkey and bring them toward himself. Since he is able to pull the reins into his possession, they are considered his even though he does not lift them.
וְהָא דְּרַבִּי אֲבָהוּ בְּרוּתָא הִיא, דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי: טַלִּית שֶׁהִיא מוּנַּחַת חֶצְיָהּ עַל גַּבֵּי קַרְקַע וְחֶצְיָהּ עַל גַּבֵּי עַמּוּד, וּבָא אֶחָד וְהִגְבִּיהַּ חֶצְיָהּ מֵעַל גַּבֵּי קַרְקַע וּבָא אַחֵר וְהִגְבִּיהַּ חֶצְיָהּ מֵעַל גַּבֵּי עַמּוּד, הָכִי נָמֵי דְּקַמָּא קָנֵי וּבָתְרָא לָא קָנֵי, הוֹאִיל וְיָכוֹל לְנַתְּקָ[הּ] וְלַהֲבִיאָ[הּ] אֶצְלוֹ?! אֶלָּא הָא דְּרַבִּי אֲבָהוּ בְּרוּתָא הִיא.
The Gemara comments: And this statement of Rabbi Abbahu is an error. As, if you do not say so, but instead accept Rabbi Abbahu’s opinion, that would result in an incorrect halakhic ruling in the case of a garment, half of which was lying on the ground and half of which was lying on a pillar, and one came and lifted the half of it that was on the ground off the ground, and another person came and lifted the other half of it off the pillar. In that case, should one also rule that the first one acquires the garment and the latter one does not acquire it, since the first one was able to detach it from the pillar and bring the entire garment toward him? That is certainly not the halakha . Rather, clearly this statement of Rabbi Abbahu is an error. In any event, the question of whether one can acquire an animal by sitting on it in a riding position remains unresolved.
תָּא שְׁמַע, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: רָכוּב בַּשָּׂדֶה וּמַנְהִיג בָּעִיר – קָנָה! הָכָא נָמֵי מַנְהִיג בְּרַגְלָיו. אִי הָכִי, הַיְינוּ מַנְהִיג! תְּרֵי גַּוְונֵי מַנְהִיג.
The Gemara suggests: Come and hear an additional proof from a baraita : Rabbi Eliezer says: If one sits on an animal in the field or leads an animal in the city, he acquires it. This proves that one can acquire an animal by sitting on it. The Gemara rejects this proof: Here too, the reference is to one who leads, i.e., drives, the animal with his feet. The Gemara asks: If so, that is the same as leading the animal. Why would the baraita mention the same case twice? The Gemara answers: The baraita is discussing two types of leading.
אִי הָכִי, רָכוּב בָּעִיר מַאי טַעְמָא לָא קָנֵי? אָמַר רַב כָּהֲנָא: לְפִי שֶׁאֵין דַּרְכָּן שֶׁל בְּנֵי אָדָם לִרְכּוֹב בָּעִיר.
The Gemara asks: If that is so, what is the reason that one who sits on an animal in the city does not acquire it? Rav Kahana said: It is because people do not normally ride in the city, as it is crowded.
אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרַב כָּהֲנָא: אֶלָּא מֵעַתָּה, הִגְבִּיהַּ אַרְנָקִי בְּשַׁבָּת, שֶׁאֵין דַּרְכָּן שֶׁל בְּנֵי אָדָם לְהַגְבִּיהַּ אַרְנָקִי בְּשַׁבָּת, הָכִי נָמֵי דְּלָא קָנֵי? אֶלָּא מַאי דַּעֲבַד – עֲבַד, וְקָנֵי, הָכָא נָמֵי מַאי דַּעֲבַד – עֲבַד, וּקְנִי.
Rav Ashi said to Rav Kahana: If that is so, that by means of an unusual action one cannot effect an acquisition, then if one lifted a purse that he found on Shabbat, has he also not acquired it, since people do not normally lift a purse on Shabbat due to the prohibition of set-aside [ muktze ]? That is clearly not the halakha . Rather, how should one rule in that case? What he did, he did, and he acquires the purse. Here too, if one sat on an animal in the city, what he did, he did, and he acquires the animal.
אֶלָּא בְּמִקָּח וּמִמְכָּר עָסְקִינַן, דַּאֲמַר לֵיהּ: קְנֵי כְּדֶרֶךְ שֶׁבְּנֵי אָדָם קוֹנִין.
Rather, the baraita is not referring to the case of a found animal, which one can acquire even by sitting on it in the city. In fact, we are dealing with a case of buying and selling an animal, where the seller said to the buyer: Acquire the animal the way that people normally acquire an animal. Therefore, the buyer cannot acquire it in the city by sitting on it.