Bava Metzia 8b

שמעית מיניה דמר שמואל תרתי שמעתי ממנו שני דברים דין רכוב ודין מנהיג בחד אמר לי קני ובחד אמר לי לא קני ולא ידענא כו':

אי נימא רכוב לחודיה שאין אחר מנהיג עמו ובא אחד מן השוק וחוטפו ממנו בפנינו ומושכה לקנותה וכן מנהיג ואין רכוב עמו ובא אחד וחוטפו ממנו בפנינו לקנותה וקאמר שמואל בחד מינייהו דלא קני ומאן דחטף שפיר חטף ומבעיא ליה לרב יהודה בהי מינייהו:

מנהיג לחודיה מי איכא למאן דאמר דלא קני הא משיכה היא זו ובהמה נקנית במשיכה ומאי תיבעי ליה לרב יהודה אי ודאי אמר שמואל בחד מינייהו דלא קני ברכוב הוא דקאמר דקסבר משיכה בעינן שתעקור יד ורגל כדאמרינן בקדושין (דף כב:):

אלא רכוב במקום מנהיג שניהם באים לפנינו זה רכוב וזה מנהיג זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי אמר שמואל חד קני ומבעיא ליה לרב יהודה היכא דאיתנהו לתרוייהו הי עדיף רכוב עדיף דהא תפיס בה וכי אמרינן משיכה קני היכא דליכא רכוב אבל במקום רכוב לא:

או דלמא מנהיג עדיף דקאזלא מחמתיה והיא הגדולה בקנין:

למאן אי לר' מאיר כו' עד לרבנן לא גרס:

נחזי אנן אית לן למפשט משמעתא דמר שמואל בהי מינייהו אמר:

המנהיג בשור וחמור:

[Concerning one who] solely leads [the animal], is there anyone who says that he does not acquire [the animal]? The Gemara at this point is considering whether Shmuel’s question was whether leading an animal or riding it is an act of acquisition. The Gemara argues that if we are speaking of leading alone or riding alone, there can be no question that leading alone is an act of acquisition. That this is so apparently clear to the Gemara indicates that nobody can possibly argue with this. Tosfos finds that R’ Shimon (Kiddushin 25b) does in fact disagree. If so, we must understand the basis for our Gemara’s assumption that leading an animal is definitely a method of acquisition. Even though R’ Shimon in a Baraisa in the first Perek of Kiddushin (25b) maintains that [both small and large] animals can only be acquired by lifting them, which implies that leading them is not legally recognized as a method of acquisition, even so, [the Gemara’s] assertion that one must hold leading an animal is a method of acquisition, is based on our anonymous Mishna which teaches: Or if one was riding and one was leading etc. [an animal, thus demonstrating ownership, they divide the animal]. Our Mishna certainly indicates that leading an animal is a valid method of acquisition. Shmuel would definitely not issue a ruling that does not conform to Mishna (2a), an anonymous Mishna, even though R’ Shimon in Kiddushin (25b) does not agree with Mishna (2a). If the strength of the Gemara’s argument is the anonymous Mishna (2a), it follows that all other anonymous Mishnayos agree with it, but Tosfos introduces an anonymous Mishna in Kiddushin (25b) which also seems to say that leading an animal is not a proper method of acquisition? Let us study that Mishna together. A large animal can be acquired by “handing over” and a small animal by lifting it. These are the words of R’ Meir and R’ Eliezer. The Rabanan say: a small animal is acquired by leading it. An analysis of the text yields that the Rabanan hold that only a small animal is acquired by leading it. Insofar as a large animal is concerned they seem to agree that “handing over” is the method of acquisition. The opinion of the Rabanan, who are the majority, has the strength of an anonymous Mishna. Their opinion seems to contradict Mishna (2a) which says that even a large animal is acquired by leading it? If so, why does the Gemara argue that Shmuel must hold that a large animal is acquired by leading it, since anonymous Mishna (2a) is of that opinion, perhaps Shmuel rules in accordance with the Mishna in Kiddushin (25b) which says that a large animal is acquired by “handing over”? That which we learned in a Mishna in the first Perek of Kiddushin (25b): A large animal can be acquired by “handing it over” and a small animal by lifting it, these are the words of R’ Meir and R’ Eliezer? The Rabanan disagree about a small animal and say that leading it is the method for a small animal. They do not disagree about a large animal. It seems that the Rabanan are also of the opinion that “handing over” is a valid acquisition for acquiring a large animal. The opinion of the Rabanan, who are the majority, has the same force as an anonymous Mishna. If so, why is the Gemara so certain that Shmuel must rule that “leading” is a method of acquisition for a large animal, because Mishna (2a) says so? Perhaps Shmuel rules in accordance with the Rabanan of Kiddushin (25b), which is equal to an anonymous Mishna? Tosfos explains: when R’ Meir and R’ Eliezer speak of “handing over” they mean that it is also a method of acquisition, and certainly leading it is an acquisition. The Rabanan who agree with them insofar as a large animal is concerned are agreeing that “handing over” is also a method of acquisition. They are not saying that “leading” is not an acquisition. Thus, there is no contradiction between anonymous Mishna (2a) and the Rabanan of Kiddushin (25b). So too, when the Gemara there mentions that “handing over” is a method of acquisition, the meaning is that “handing over” is also a method of acquisition. But in such places where [the Gemara] mentions that leading is an acquisition, it means only leading and not “handing over”. In order to reconcile the Gemara’s argument that all must agree leading is an acquisition, with Mishna Kiddushin (25b), Tosfos resorts to an unorthodox interpretation of said Mishna. The Mishna which reads “handing over” is a method of acquisition, must mean that it is also a method of acquisition. Usually, one does not resort to such a novel interpretation without some proof that this is in fact the intent of that Mishna. Tosfos therefore says: Aside from this problem with the Gemara here, which indicates that all must agree that leading an animal is a valid acquisition, it is necessary to say so in order to understand the Gemara in Kiddushin (25b).

[It can be said only about the] rider, that he does not acquire [the animal he is riding]. The Gemara is arguing that leading is definitely a valid method of acquisition, since our specifically mentions leading. It is only riding that might not be a method of acquisition. But our Mishna also speaks of riding, just as it speaks of leading? If leading is an acquisition, shouldn’t riding also be an acquisition? The Mishna (2a) which also speaks of one who is riding in the same context as one who is leading, seems to indicate that riding is also an acquisition. [The Gemara] later, deflects an attempt to prove from the Mishna that riding is a valid acquisition by saying that the Mishna is speaking of one who is leading the animal by causing it to move with his feet. He is not merely sitting on the animal. The Gemara’s discussion of riding is limited to one who is sitting on the animal and not causing it to move at all.

[Does the] rider [have a] superior [right to the animal] since he holds it? Tosfos searches for a definition of “he holds it”. Which specific action is called “holding it”? In the second section Tosfos will also discuss whether holding it alone is the determinant factor for acquiring the animal. We should not explain that [a rider] “holds” [an animal] with his legs wrapped around the midsection or by sitting on it, for these are not called “holding it”. Rather, the fact that he is holding the bridle is called “he holds it”. The proof of this contention is that [the Gemara] will presently use this expression - he is holding the bridle. Tosfos has explained the physical action of “holding it”, but we still need to know the logic behind this method of acquisition. We must say that together with the feature that he is holding [the bridle], [the animal] is also moving slightly because of him and this combination of features is why holding the bridle is a method of acquisition. But if it is an acquisition because he moves the animal slightly, why does the Gemara suggest that leading might possibly be superior because the leader moves it? The rider also moves the animal. Tosfos explains the second side of the Gemara’s query: Or perhaps a leader is superior because the animal moves much more because of [a leader] as opposed to a rider. Tosfos tells us the reason why he is compelled to say that the movement of the animal is also an important factor in the acquisition of a rider and it is not only because he is holding the bridle. The Gemara will soon compare the rules of acquiring an animal to the rules governing liability for drawing a wagon with an illegal combination - an ox and a donkey. Tosfos draws his conclusion from the basis of this comparison. For if [the Gemara’s] question about whether riding is a valid method of acquisition is only because [the rider] is holding [the animal] by the bridle, and that alone is the reason that he acquires it, then how can [the Gemara] presently resolve this question by comparing holding to one who sits in a wagon which is drawn by an illegal combination and is exempt from receiving lashes because he has not caused the wagon to move, and conclude that so too, a rider who is holding the animal cannot acquire it? The comparison of the two cases is totally unfair. For in regard to the prohibition of drawing a wagon with an illegal combination of animals is concerned, violation does not all depend on whether he is holding the animals, but rather on whether they move the wagon because of him. Whereas, insofar as acquiring is concerned, the validity of the act is dependent only on whether he is holding [the animal] and not on whether it moves because of him? Since the Gemara does compare the two cases, the basis of comparison must be whether one who rides an animal or sits in a wagon is causing it to move. Thus, Tosfos has effectively demonstrated that acquiring an animal is also dependent not on the holding factor alone but on whether he is also causing it to move.

Or perhaps a leader is superior [since it moves because of him] The Gemara assumed that Shmuel was speaking of when one of the litigants was riding the animal and the other was leading it. Shmuel says that one of them acquires the animal and the other does not. Rav Yehudah could not remember which of the two is the superior acquisition. The Gemara is now explaining the various attributes of either acquisition. It now says: Perhaps leading is a superior acquisition since he causes the animal to move? It emerges from the very question, that we could conceivably decide that a leader is not a superior acquisition and it is ineffective when the opponent is riding the animal. Tosfos finds this bewildering! How is it possible to consider the possibility that leading is not effective when the opponent is riding the animal? Doesn’t our Mishna clearly say otherwise? Tosfos is perplexed because he assumes that when Mishna (2a) speaks of one litigant riding the animal and the other leading, the Mishna means that these were the methods of acquisition. If so, the Mishna is a clear indication that leading an animal is an effective acquisition even when one’s opponent is riding it. This is bewildering! For we should conclude from our Mishna (2a) that a leader acquires in the presence of an opponent who rides? It is certainly evident from the Mishna that a leader acquires when one is leading and the other is riding. It is not clear that a rider acquires when his opponent is leading. Even though the Mishna does say that the rider receives half, the Mishna may be speaking of when the rider is also driving the animal with his feet as riders often do. Shmuel’s query about a rider is only when he is not actively making an effort to move the animal, as we will soon see in the Gemara. Tosfos wishes to point out that even according to the Gemara that soon says the Mishna is speaking of a rider who is moving the animal with his legs, there is still proof that a leader alone acquires. For even if the rider [the Mishna] speaks of is driving with his feet as the Gemara soon says, even so, a leader is certainly superior to only riding. For if even when the rider is driving with his feet, [the leader] acquires, certainly he acquires when the rider is only riding. In order to answer this question, Tosfos must retract his original assumption that when the Mishna speaks of a rider versus a leader, it is discussing the method of acquiring the animal. We must distinguish between actually acquiring an animal and demonstrating possession of said animal. Any method of acquisition, even if not effective in a particular situation is still considered to be a demonstration of possession as we will now see. b> We can answer: From the Mishna we cannot prove that a leader acquires in the presence of a rider. For even if [a leader] cannot acquire in the presence of a rider, he is considered to be demonstrating possession. For since leading alone, when not in the presence of a rider acquires, he is considered to be showing possession even in the presence of a rider. But later the Gemara attempts to prove from this very case in the Mishna that riding is an effective method of acquiring? It seems that the Mishna equates a demonstration of possession with an effective acquisition. Even so, later [the Gemara] correctly proves from our Mishna that riding alone acquires, since it is considered a demonstration of possession. For if even [riding] alone does not acquire, logic dictates that it is not a demonstration of possession in the presence of leading. Tosfos needs to show that his approach to differentiating between that which is an effective acquisition and that which is a demonstration of possession is evident from an earlier Gemara. He turns to 8a, where the Gemara discusses Rami bar Chama’s ruling that one can lift a found object for his fellow. The Gemara says: From where in Mishna (2a) did Rami bar Chama deduce that one may acquire a found object for his fellow? If we should say: From the first case: Two are grasping a cloak with each one claiming it is mine. We rule that they share the cloak. We are assuming that the ruling is based on the fact that since they are both exhibiting the way they acquired the cloak, they divide it. This shows that when they both lift it together they acquire it for each other. The Gemara rejects this proof: There, in the first case of the Mishna, this one says it is all mine and I lifted it entirely, and this one says it is all mine and I lifted it entirely. Neither claims that they lifted the cloak together, rather each of them says I lifted the cloak myself and it is all mine. Our ruling that they divide the cloak is not because we believe that they lifted the cloak simultaneously. Rather, it is because we do not know the truth and we must therefore divide it. This does not in any way prove that when they lift together they acquire it. We see from this answer that even though the way they are presently holding the cloak could not have been a way of acquiring it, even so, it is a proper demonstration of possession. So too, earlier (8a), the Gemara says: If you say that Rami bar Chama’s proof is from this case: two are grasping a cloak and we rule that they divide it. It seems that when they lifted the cloak simultaneously they both acquired it. This demonstrates that one can lift a found object for his fellow. The Gemara rejects this argument: This one says: I lifted the entire cloak and they divide because we cannot determine who the true owner is, but two who lift a cloak together would not acquire it at all. There, as well we see, that even though as they are both holding the cloak they could not acquire it, since one cannot lift a found object for his fellow, they are considered demonstrating possession, since if each of them lifted it alone, had his fellow not been lifting it on the other side, he could acquire it, he is therefore considered demonstrating possession even as he holds it together with his fellow. There is a final case in the Mishna (2a) that we might believe proves that both a leader and a rider can acquire in the presence of each other. Tosfos shows us that this is a fallacy. From the last case of the Mishna we can also not prove that a rider and a leader can acquire in each other’s presence. Why might we think that the final case of the Mishna proves this point? For [the Mishna] teaches: If both [litigants] admit, they divide the cloak and there is no need for an oath. What are they admitting? A superficial reading of the Mishna might indicate that they both acquired the animal as they are presently exhibiting ownership, one by riding the animal and the other by leading it. This seems to prove that had they acquired it in this manner, they would both be declared owners. Tosfos says that this is not so. For they are not both admitting that this is how they acquired the animal together, this one by riding and this one by leading, rather, they are admitting that both acquired the animal by leading it together or through some other method of acquisition. That one is riding the animal and the other leading it is merely their way of demonstrating possession.

Riding alone is not an acquisition At this point in the dialogue the Gemara concludes that riding alone is not a valid method of acquisition. This seems to contradict the simple reading of the Gemara earlier. Let us review the Gemara: The Gemara relates that Shmuel said: Concerning riding and leading, one is a valid method of acquisition and the other is not. Rav Yehudah commented: I do not know which one is the valid method of acquisition. A) The Gemara wondered about Rav Yehudah’s query whether leading or riding is a valid method of acquisition. Was Shmuel possibly speaking of leading alone or riding alone? The Gemara argued that this could not have been the question, because leading alone is definitely a method of acquisition. It is certain that if only one of the two is a method of acquisition and not the other, it must be that leading is an acquisition and riding is not. B) The Gemara then says: rather, the question was whether riding is a method of acquisition in the presence of a leader? This conclusion indicates that certainly riding alone is an acquisition. Shmuel’s statement was only about riding versus leading. C) The Gemara then present a Mishna (Kilayim 8, 3) as proof that even riding alone is not an acquisition. This understanding of the Gemara, although logical creates a major problem in the flow of the Gemara. For initially the Gemara in step b) was certain that riding alone is an acquisition and then in step c) it concludes that even riding alone is not a method of acquisition. The Gemara does not usually categorically say that the halacha is one way and then reverse itself and say the halacha is the opposite. We must find a way of reading the Gemara so that the question of whether riding alone is an acquisition remained open and would then be subject to a conclusion that it is not an acquisition. Tosfos re-defines Rav Yehudah’s query about Shmuel’s statement: It appears that Rav Yehudah was in doubt if the statement he heard from Shmuel was about riding alone and leading alone, and then, it would be plain to him that Shmuel said riding was not an acquisition, because leading alone is known to be an acquisition. Or, if he heard from [Shmuel] about riding in the presence of a leader, and in that case, he is in doubt which of the two is an acquisition. According to this interpretation, the Gemara in step b) never concluded that riding is an acquisition. The Gemara simply said that if Shmuel’s statement was about riding alone and leading alone, it would be certain that leading alone was an acquisition and riding was not. The Gemara never definitively stated that this was Shmuel’s position. The question remained open. The Gemara can therefore conclude in step c) that even riding alone is not a method of acquisition. For if [Rav Yehudah] ultimately had no doubt about riding alone, as we explained in the simple reading of the Gemara, rather, he definitely heard from Shmuel that his statement was only about riding in the presence of a leader, if so, the Gemara has initially concluded in step b) that Shmuel maintains that riding alone is an acquisition, and now in step c) the Gemara resolves that even riding alone is not an acquisition. The Gemara does not change its conclusions. We must say that in step b) the question of riding alone did remain open. It is then fair to say that in step c) the Gemara concludes it is not an acquisition.

הא דאמרן רוכב ומנהיג חד קני וחד לא קני ואמר רב יהודה נחזי אנן מדתנן בפ' כלאי הכרם המנהיג סופג מ' וכו'. פי' המנהיג בשור (או) ובחמור ודש או חרש סופג מ' והיושב בקרון סופג מ' ר"מ פוטר את היושב בקרון.

שמואל מפיך ותני היושב בקרון סופג מ' דברי ר' מאיר וחכמים פוטרין את היושב בקרון הנה היושב בקרון כמו רוכב הוא וכיון דפטרי ליה רבנן שמעינן מינה דלא הוא מנהיג הבהמה שרוכב עליה ולא מתעבידא מכחו ולא חרישה ולא דישה לפיכך הוא פטור הלכך רוכב לחודיה לא קני וכ"ש רוכב במקום מנהיג ודברים פשוטין הן. פי' מוסירה כגון פרומביא ואפסר כל בהמה בראוי לה. התופס במוסירה לא קני לא במציאה ולא בנכסי הגר דהא לא מסר ליה אחרינא אבל מוסירה מחבירו קני דהא מסר ליה חבריה.

מיתיבי היו שנים רוכבין על גבי בהמה וכו' ופרקי' במנהיג הבהמה שרוכב עליה (בקרקע) [ברגליו].

הא דאמר מנהיג לחודיה מי איכא למאן דאמר דלא קני לא למימר דלא אשכחן דפליג בה, דהא איכא (ר' יהודה) [ר' שמעון] דאמר דאפילו גסה אינה נקנית אלא בהגבהה, כדאיתא בפרק קמא דקדושין (כה, ב), אלא הכי פירושו, אי איתא דרכוב ומנהיג חד מינייהו קני, מי איכא למימר דמנהיג לא קני, הא אין לך משיכה גדולה מזו.

ואלא רכוב במקום מנהיג קא מיבעיא ליה וכו' קשיא לן, דהא מעיקרא פשיטא לן דמנהיג עדיף מרכוב, והשתא איבעיא לן אי קני מנהיג במקום רכוב כלל, דאלמא רכוב עדיף. ולפי פירוש הראב"ד ז"ל, רכוב עדיף כמנהיג וקנה מחצה, [דאזלא] מחמתיה כל שהוא, ותפיס בה במוסרה, או דלמא מנהיג עדיף מיניה ולא קני רכוב ולא מידי. ואינו מחוור בעיני כלל, חדא דעדיף דרוכב לא הוה כעדיף דמנהיג. ועוד דהא שמואל חד לא קני קאמר, ואי פשיטא לן דרכוב במקום מנהיג לא קני כוליה, על כרחין (לא) קני כוליה דקאמר היינו מנהיג, וממילא רכוב לא קני כלל. אלא יש לומר, דמעיקרא כדהוה מספקא ליה לרב יהודה ברכוב לחודיה ומנהיג לחודיה, ודאי אמרינן דמנהיג לחודיה עדיף, משום דעל כרחין מנהיג קנה, דאין לך משיכה גדולה מזו, ותנן (קידושין כה, ב) בהמה גסה נקנית במשיכה, ואי איכא למימר דלא קנה, רכוב הוא דלא קני, משום דאיכא למימר דסבירא ליה לשמואל, דכיון דאינו מנהיג ברגליו, אף על גב דאזלא תותיה, מנפשה הוא דקא אזלא ולא מחמת רכיבתו, אבל השתא פשיטא ליה דרכוב לחודיה ומנהיג לחודיה תרוייהו קנו, משום דרכוב נמי מחמת כובד רכיבתו אזלא וכאילו מנהיגה ברגליו, וכיון שכן מספקא לן רכוב במקום מנהיג, אי רכוב עדיף משום דאזלא נמי מחמתיה ועדיף ממנהיג משום דתפיס ביה, כלומר תפוס במוסרה, דמאי דתפיס בה ממש כלומר שעומד עליה לא מעלה ולא מוריד, אלא משום דתפיס במוסרה [דמהני] בדאיכא דעת אחרת מקנה מיהא, ואף על גב דפשיטא ליה לרב יהודה דמוסרה במציאה ובנכסי הגר לא קנה, כדאיתא בסמוך, מכל מקום כיון דבעלמא מהני, סניפין מיהא (הוא ממנהיג) [הויא] דעדיף ממנהיג, והא דלא אדכר הכא ברוכב דאזלא מחמתיה, משום דלא צריך לאדכורי אלא מאי דאיכא ברוכב וליתא במנהיג. ואכתי תמיהה לי, כיון דכל חד מינייהו מהני באפי נפשיה, היכא דאיתנהו לתרוייהו אמאי מבטל האי קנייה להאי קנייה, תרוייהו ליקנו. ויש לומר דהכי קאמר כיון דרכוב לחודיה קני, אלמא כי אזלא מחמתיה אזלא ומחמת כובד רכיבתו, והילכך כיון דתפיס בה ואזלא מחמתיה, מנהיג לא מעלה ולא מוריד, דאפילו בלא הנהגתו קאזלא, והאי דתפיס [בה] עדיף וקנייה, או דלמא מנהיג עדיף, דבשלמא ברכוב לחודיה קני, משום דהא קא אזלא, ומחמת רכיבתו קא אזלא, ואלו רכוב דלא אזלא (תותיה) ודאי לא קני כלל, דהא (לא) ליכא משיכה אלא דיושב עליה בלבד, וכיון שכן במקום מנהיג איכא למימר דלא קני, משום דמספקא לן אי לאו מנהיג אי אזלא כלל [או לא], וכיון שכן דודאי מחמת מנהיג קא אזלא, ומשיכת מנהיג ודאית ומשיכת רוכב אינה ודאית, טפי עדיף מנהיג מרוכב, ומנהיג קני רוכב לא קני.

ופשיטנא ליה מדתנן היושב בקרון סופג את הארבעים ואפיך שמואל ותני וחכמים פוטרים את היושב בקרון אלמא קסבר שמואל דרכוב לחודיה לא קני. אף על גב דאזלא תותיה דיושב בקרון נמי פעמים שהבהמות [הקשורות] בקרון הולכות כשמרגישות שהקרון טעון, ומחמת כובד היושב הן הולכות, ומדיושב לחודיה לא קני כל שכן דרוכב במקום מנהיג לא קני. ואיכא למידק, כיון דסבירא ליה לשמואל דרכוב לחודיה לא קני, למה ליה למימר לרב יהודה דבמקום מנהיג לא קני. ויש לומר דרב יהודה כולה מלתא הוה מסתפקא ליה, והכי קאמר שמעית מיניה [דמר שמואל] וכו' ולא ידענא היכי שמעית מיניה, ובודאי אי רכוב לחודיה ומנהיג לחודיה אלפן, רכוב הוא דאמר לי דלא קני. אבל אי רכוב במקום מנהיג קאמר ליה, הא ודאי מספקא ליה אי רכוב הוא דקני אי מנהיג הוא דקני. ופשיטנא ד[ל]שמואל רכוב לחודיה לא קני, וכיון שכן על כרחין רכוב לחודיה ומנהיג לחודיה קאמר ליה לרב יהודה, וקאמר ליה מנהיג קני רכוב לא קני. והא דמסקינן מדרכוב לחודיה לא קני כל שכן רכוב במקום מנהיג, אנו הוא דמסקינן הכי, ולאו אסוקי אמאי דקאמר נחזי אנן הוא.

מחברו קני דהא מסר ליה חבריה לא[ו] למימר דבעינן [שימסור] ליה מיד ליד, אלא כל דאמר ליה לך חזק וקני ואזל ותפיס במוסרה קני, כדאיתא בריש פרק הספינה (ב"ב עו, ב), דאמר התם אי דאמר ליה לך חזק וקני הכי נמי דקני, הכא במאי עסקינן דאמר ליה לך משוך וקני. והכא נמי קאמר מחברו קני, דהא מסר ליה מדעתיה ואמר ליה קני. וזה שלא כדעת מקצת המפרשים ז"ל (עי' תוס' קידושין כד, ב בד"ה בהמה) דצריך למסור לו מיד ליד, ודייקין לה מהכא וליתא.

השתא הא דאמר ר' מאיר יושב קני רכוב מיבעיא לאו למימר דעדיף רכוב מיושב לדעת רב יהודה (דהא) דמקשה ליה מינה, דאי משום דתפיס במוסרה הא אמר רב יהודה דמוסרה במציאה ובנכסי הגר לא קנה, אלא הכי קאמר משנה יתירה למה לי, דאי משום דלא ניטעי למימר דרכוב לא קני, אי איכא למטעי בחד מינייהו [ד]לא קני, ביושב הוא דאיכא למטעי, וכיון דאשמעינן דיושב קני, כל שכן רכוב דעדיף משום דתפיס במוסרה דמהני בעלמא.

אלא לאו רבנן וכו' איכא למידק, ודלמא לעולם ר' מאיר היא, ואצצריך לאשמעינן דרכוב אפילו [במקום] מנהיג קני, דהא מילתא דספיקא היא וצריכה למילף כדאיתא לעיל. יש לומר דההיא נמי לא צריכה, דכיון דרכוב לחודיה לר' מאיר קני, על כרחין כשבאו לפנינו אחד רכוב ואחד מנהיג תרוייהו פליגו, משום דהאי אמר אני זכיתי בה תחלה ברכיבה, והאי אמר אני זכיתי בה תחלה בהנהגה, וכיון דתרוייהו אכתי מחזקין בה במאי דאי עבידי הכי כל חד מנייהו באפי נפשיה קני, פלגי לה תרוייהו וכי קא מיבעיא ליה לרב יהודה לעילהי מינייהו עדיף וקני, היינו כשהחזיקו בה בפנינו כהדדי זה ברכיבה וזה בהנהגה, הילכך מספקא לן כל שבאין בבת אחת הי מינייהו עדיף וקני. אבל לרבנן, אי איתא דרכוב לחודיה לא קני, השתא דאתו קמן חד רכוב וחד מנהיג, אף על גב דרכוב קטעין אני זכיתי בה תחלה שרכבתי עליה והנהגתיה ברגלי, לא מהימן, דכיון דהשתא לא עביד בה קמן מידי דמהני, וחברו מנהיג בה ועביד מידי דמהני, הויא לה בחזקת מנהיג ואידך מוציא מחברו, וכדאמרינן בכל מידי דחד מוחזק ואידך מסרך בה סרוכי דעליו הראיה.

איכא ספרים דגרסי הכי אי הכי היינו מנהיג תרי גווני מנהיג. [ולא] מסיימי בה מהו דתימא רכוב עדיף דקא מנהיג לה ותפיס בה קא משמע לן דיחלוקו. ולספרים דמסיימי בה הכי, נראה לי דתרי לישני נינהו, והכי קאמר: איבעית אימא תרי גווני מנהיג, וקא משמע לן דמנהיג ברגליו אורחא היא וקני כמנהיג בידיו, ואיבעית אימא אדרבה איצטריך לאשמועינן דמנהיג במקום רכוב קני, ואף על גב דתפיס במוסרה, דמוסרה בנכסי הגר ובמציאה לא מעלה ולא מוריד, אי נמי יש לפרש תרי גווני מנהיג, כלומר קא משמע לן דתרי גווני מנהיג איכא שוין זה כזה, ואיצטריך לאשמועינן דלא תימא רכוב עדיף דמנהיג לה ותפיס לה.

החורש בשור וחמור והוא הדין לכל בהמה טהורה עם טמאה לוקה מן התורה ולא סוף דבר חורש אלא אף הזורע בהם או המושך בהן את הקרון או שמנהיגן על איזה צד קרון שהיו שור וחמור מושכין אותו אף היושב בקרון לוקה וכן פסקו גדולי המחברים ואע"פ שלא הנהיג שהבהמה מרגשת בישיבתו והולכת ונמצא שישיבתו גורמת לבהמה שתמשוך וכן אם היה שם אחד יושב בקרון ואחד מושך או מנהיג שניהם לוקין כדין שנים או אף מאה שהנהיגו כאחד שכלם לוקין ומכאן אני אומר שהלכה רכוב לחודיה קני שהרוכב הוא בדמיון היושב והרי חייבנוהו לענין כלאים ומ"מ אותם שפוסקין ורכוב לבדו בלא הנהגה אינו קונה אף הם פוסקים לענין כלאים שאין היושב חייב ולא יראה כדבריהם:

לדעת האומר שאין הרכיבה קונה פירושו אפי' עם תפישת המוסרה בידו והוא ראשים היוצאים מפרומביא שבפיה שתפיסת המוסרה אינה כלום בלא הנהגה ולא זכה בה אדם לא במציאה ולא בנכסי הגר ולא סוף דבר באלו אלא אף מחברו במקח וממכר לא קנה שהרי הבהמה אינה נקנית במסירה אפילו הגסה ומ"מ דבר הנקנה במסירה כגון ספינה אם היו שם דברים העשויים למסרה אינו צריך למסור גוף הספינה אלא דיו במסירת אותו דבר העשוי למסירה במקח וממכר שהרי בכאן לדעת מה שהיינו סבורים שהבהמה נקנית במסירה היינו אומרים בו שמחברו קנה ולא היינו צריכים למסירת ראש הבהמה או גופה ומעתה הוא הדין בספינה אם יש שם דברים העשויים להנהיגה בהם ולמסרה הא במציאה ונכסי הגר לא קנה עד שימסור חלק מגופה של ספינה:

בד"ה מנהיג לחודיה כו' והא דתנן בפ"ק דקידושין בהמה גסה נקנית במסירה דברי ר"מ ור"א כו' עכ"ל קצרו במקום שהיה להם להאריך דלכאורה לאו סתמא דמתני' בהך דהכא היא אבל בלשון המשנה שם בהמה גסה נקנית במסירה והדקה בהגבהה דברי ר"מ ור"א וחכ"א בהמה דקה במשיכה דהשתא הוי שפיר בהמה גסה נקנית במסירה סתמא דמתני' דלא פליגי חכמים עליה אלא בבהמה דקה וק"ל:

בד"ה רכוב הוא דלא קני ומתניתין דא' רכוב דחי לקמן כו' עכ"ל אבל משנים רוכבין כו' אפשר דלא קשיא להו וכן משמע מדבריהם לקמן והיינו משום דאיכא למימר דשניהם קרוין מוחזקין וברכיבה לחודיה שניהם לא קנו אבל מ"מ מאחד רכוב ואחד מנהיג פריך שפיר דאי רכוב לחודיה לא קנו לא הוה קרי מוחזק לגבי מנהיג דלחודיה נמי קני ודו"ק:

בד"ה או דלמא מנהיג כו' כ"ש דמנהיג עדיף כו' עכ"ל פירוש כ"ש דמנהיג עדיף במקום רכוב לחודיה דהא שמואל קאמר דחד מנייהו עדיף במקום חבריה וע"כ דרכוב עדיף ממנהיג לא קאמר דהא במתניתין קתני דקונה מנהיג במקום רכוב אלא ע"כ מנהיג עדיף מרכוב קאמר ורכוב דקני במקום מנהיג דקתני במתני' ע"כ במנהיג ברגליו איירי ודו"ק:

בא"ד אלו לא היה חבירו תפוס בצד השני היה קונה לכך אקרי מוחזק אפי' כו' עכ"ל יש לדקדק דהא אלו לא היה חבירו תפוס בצד השני היה מונח ע"ג הקרקע ולא קני גם התופס עדיין בצד האחד וי"ל דה"פ דאם לא היה חבירו תפוס בצד השני והיה נותקה מידו מקרי לגבי שני שעדיין הצד האחד בידו הוגבהה למעלה מג' על ידו וקני כמ"ש התוס' לקמן גבי הואיל ויכול לנתקו כו' ועי"ל דמיירי הכא בטלית שאינו ארוך כ"כ ואם לא היה חבירו תפוס בצד השני לא היה סופו ליפול ולא היה ראשו מגיע לארץ וכה"ג כתבו התוס' ג"כ לקמן ע"ש:

בגמ' היכי פשיט מר רכוב מיושב יושב לא תפיס כו' רב ושמואל דאמרי תרוייהו מוסירה כו' עכ"ל יש לדקדק כיון דעיקר אבעייתו דרכוב עדיף היינו משום דהא תפיס והיינו דהא תפיס במוסירה כמו שפירשו התוס' וא"כ היכי ס"ד ליפשוט רכוב דתפיס מיושב דאינו [תפיס ותו אמאי לא פשיט ליה בפשיטות מעיקרא מההיא] דרב ושמואל דאמרי תפיס במוסירה כו' ונראה ליישב דאע"ג דנקט האבעיין דהא תפיס מ"מ משום דרכוב הוא נמי קמבעיא ליה והשתא מהך דרב ושמואל דאמרי מוסירה לא קני לא מצי למפשט דאימא הכא משום דרכוב עדיף אבל מהך דיושב בעי למפשט כולה מלתא דהוי ס"ד דיושב נמי תפוס במוסירה והמדחה קאמר דודאי דרכוב לא מהני תפשוט שפיר מיושב אבל רכוב דתפיס לא מהני לא תפשוט מיניה דאימא יושב מיירי בלא מוסירה והשיב לו מרב ושמואל דמוסירה נמי לא קני במציאה ודו"ק:

תוס' בד"ה מ"ד רכוב עדיף כו' וא"ת לעיל כי פריך כו' לישני דקמ"ל דלא מבטל חזקת רכוב כו' עכ"ל הכי משמע להו דמאחד רכוב וא' מנהיג פריך ולא מהיו שנים רוכבין כו' כמ"ש לעיל וליכא לאקשויי דא"כ נימא דמרישא דשנים רוכבים כו' קא דייק השתא יושב קני רוכב מבעיא דהכא ליכא לשנויי דקמ"ל דאחד אינו מבטל את חבירו כיון שהם שוים אלא לאו רבנן היא וא"כ הסיפא דא' רכוב וא' מנהיג נמי כרבנן וש"מ רכוב קני די"ל כיון דהסיפא משנה דצריכה היא לר"מ דאע"ג דהרישא לאו משנה דצריכה היא קתני לה בדרך לא זו אף זו דה"נ צריך לומר למאי דאתיא כרבנן דקתני לה בלא זו אף זו ודו"ק:

ד"ה מנהיג לחודיה מי איכא מ"ד וכו' מ"מ פריך מכח סתם מתניתין וכו'. ר"ל מתני' דהכא דתנן א' רוכב וא' מנהיג ש"מ דמנהיג קונה כמו משיכה ואע"ג דקתני בה נמי רוכב הוא אוקמא לקמן בשמעתין במנהיג ברגליו כמו שכתבו מיד בדבור שאחר זה:

ד"ה רכוב עדיף וכו' וצ"ל דתפיס בה ואזלא נמי מעט מחמתיה וכו' א"כ מאי פושט בסמוך מיושב דפטור וכו' ואע"ג דאיכא למימר דהיינו הא דפריך ליה בסמוך היכי פשיט מר רוכב מיושב יושב לא תפיס במוסירה וכו' ושני ליה מוסירה לא קני מ"מ אם איתא דליכא ברוכב שום קנין אחר אלא התפיסה תקשה ליה היכי פשיט רוכב מיושב הא אין שייך ענין זה לזה כלל ואי משום דאית ליה דתפיסה לא קנה מה צריך למפשט ליה מיושב בלא יושב ה"ל להשיב בקצרה דתפיסה לא קנה במציאה א"כ ע"כ מנהיג עדיף אבל השתא דאמרינן דברוכב איכא נמי אזלא מחמתיה מעט וה"ה ביושב נמי אזלא מחמתיה מעט ולכך פשיט מיושב דאם איתא דאזלא מחמתיה מעט מלתא היא לא הוה לן למפטר יושב גבי כלאים דתלי הכל באזלא מחמתיה כיון דביושב נמי איכא אזלא מחמתיה מעט אלא ודאי הא דאזלא מחמתיה מעט לאו מלתא היא ולא חשיב שום הנהגה וא"כ ה"ה דברוכב לא קני ופריך היכי פשיט מר רוכב מיושב יושב לא תפוס וכו' ומשני דאפילו מסירה גמורה דקני במקנה לחבירו לא קני במציאה ולכך כיון דהא דאזלא מחמתיה מעט לאו מלתא היא כמו דפשיטנא מיושב אין סברא לומר דבשביל מה שתופס במוסירה קצת יקנה יותר וק"ל ועיין בכלאים בפי' רבינו שמשון דפי' ג"כ שמוכח מתוך סוגיא דשמעתין דביושב איכא נמי אזלא מחמתיה והיינו על כרחך ע"ד שפירשנו דברי התוס':

ד"ה או דלמא וכו' עד וי"ל דמן המשנה אין להוכיח וכו' ר"ל דבמשנה אין רצונם לומר זה אומר אני קניתי ברכיבה וזה אומר אני קניתי בהנהגה אלא כל אחד אומר אני מצאתיה לבדי והיתה כולה בידי אלא שאתה באת לאחר מכאן ותפסת בה. אלא שמטעם שזה רוכב וזה מנהיג חשובים שניהם כמוחזקים ולכך יחלוקו אבל מ"מ מוכח שפיר ררוכב לחודיה קני דאל"כ לא מקרי מוחזק לענין שנאמינהו שהוא לבדו היה רוכב עליה מתחלה שהרי אפילו אם כן הוא כמו שאומר לא היה קונה אלא ודאי רוכב לחודיה או מנהיג לחודיה קני ולכך מוכח שפיר לקמן ממתני' דרוכב לחודיה קני אלא דמשני לה דאיירי במנהיג ברגליו:

גמרא שמעית מינה דמר שמואל תרתי וכו'. פירש רש"י שני דברים דין רכוב ודין מנהיג וכו'. אמר זה לפי שלכאורה נראה שפירוש תרתי רוצה לומר שני אנשים האחד רכוב והאחד מנהיג ובאין לדין חד קני וכו' ואם כך הוא לא יצדק מה שאמרה הגמרא היכי דמי אילימא רכוב לחודיה וכו'. מהר"י אבוהב.

מנהיג לחודיה מי איכא למאן דאמר לא קני מכאן קשה לפירוש רש"י שפירש בפרק קמא דקידושין בהמה גסה נקנית במסירה דוקא במסירה. וכי תימא דהכי קאמר מנהיג לחודיה מי איכא למאן דאמר דלא קני אי רכוב קני דרכוב גופיה לא קני אלא משום דאזלה מחמתיה קצת מתוך שהוא יושב עליה ודמי למנהיג מדפשיט בסמוך למאן דאמר יושב בקרון אינו סופג וכו' דרכוב לא קני. אי אפשר לפרש כן דעל כרחך לאו מכח רכוב פריך במנהיג דליקני דאף על גב דרכוב לא קני אלא משום דאזלה מחמתיה קצת מכל מקום איכא למימר דעדיף רכוב ממנהיג משום דתפיס בה כדאמר בתר הכי דמהאי טעמא הוא דבעיא דרכוב במקום מנהיג הי מינייהו קני. הרא"ש. וזה לשון גליון תוספות: קצת נראה דוחק מה שפירש בפנים דמכח סתם מתניתין פריך דאי איכא למאן דאמי לא קנה מתיישב שפיר. אלא נראה כמו שפירש בתוספות דרבינו שמשון ז"ל מנהיג מי איכא למאן דאמר דלא קני אי רכוב קני דלרבי שמעון רכוב לא קני ואף על גב דתפיס בה ואזלה מחמתיה דדוקא בהגבהה הוא דקני ולא במסירה ומשיכה ומיהו לרבי מאיר ולרבי אלעזר צריך לפרש כמו שכתוב בפנים דהא לדידהו לפירוש הקונטרס דקידושין רכוב קני דתפיס בה והויא מסירה ולא מנהיג אלא ודאי אף במסירה קני כמו שפירשו התוספות בפנים. עד כאן.

וכתוב בגליון וזה לשונו כתוב בתוספות והא דתנן בפרק קמא דקידושין בהמה גסה וכו'. בכאן לא תרצת דמכח סתם מתניתין דהכא קפריך דאכתי יקשה דהא לקמן בעי לאוקומי מתניתין דהכא כרבי מאיר. כתוב בגליון תוספות מיהו לרבי מאיר ולרבי אלעזר צריך לומר כמו שכתוב בפנים וכו' מיהו יש לומר דהכי קאמר מנהיג לחודיה מי איכא מאן דאמר לא קני אם תמצא לומר דרכוב קני במציאה דהך דפרק קמא דקידושין איכא למימר דאיירי במכירה דהתם ודאי מסירה קני אבל במציאה דמסירה אינה קונה אם תמצי לומר דרכוב קני זה צריך לומר משום דאזלה מחמתיה אם כן כל שכן מנהיג. עד כאן.

והריטב"א כתב וזה לשונו מנהיג לחודיה מי איכא למאן דאמר לא קני. ואם תאמר והא איכא רבי שמעון בפרק קמא דקידושין דסבירא ליה דבהמה גסה אינה נקנית אלא בהגבהה. ויש לומר דעל כרחך הא דשמואל לא אתיא כוותיה דאם כן לא רכוב קני ולא מנהיג קני אלא ודאי כרבנן סבירא ליה דאמרי בהמה גסה נקנית במשיכה ולדידהו מנהיג קנה שאין לך משיכה גדולה מזו. עד כאן.

והריצב"ש כתב וזה לשונו מנהיג לחודיה מי איכא למאן דאמר לא קני. אף על גב דאיכא מאן דאית ליה בפרק קמא דקידושין בהמה גסה אינה נקנית אלא בהגבהה ואיכא נמי מאן דאמר במסירה ופירש רש"י ולא במשיכה. הכא אי רכוב קני ליכא למימר דמנהיג לא קני דשאני מסירה דמסר ליה חבריה אבל רכוב דלא מסר ליה חבריה אי רכוב קני ליכא למימר דמנהיג לא קני. עד כאן.

אלא רכוב במקום מנהיג כלומר דהא ודאי רכוב לחודיה או מנהיג לחודיה כל חד מינייהו קני אבל כי הוו תרווייהו כי הדדי זה רוכב וזה מנהיג הא אתא לקמיה דשמואל ואמר דחד מינייהו קנה ואידך לא קנה ולא ידע רב יהודה הי מינייהו קנה. והקשו בתוספות היאך אפשר לשמואל לומר בזו דחד קנה וחד לא קנה והלא שנינו במשנתנו או שהיה אחד רוכב ואחד מנהיג יחלוקו והיאך חולקים בשבועה דהא חד מינייהו לא קנה כלל והתנא בטוב היה יודע רכוב במקום מנהיג איזה מהם קנה וכי תימא דמתניתין במנהיג ברגליו והכא ברוכב שאינו מנהיג ברגליו אם כן היכי אמרינן או דילמא רכוב עדיף והלא אפילו רכוב שהוא מנהיג ברגליו קתני מתניתין דלא עדיף ממנהיג וכי תימא דהא דשמואל במנהיג ברגליו ומתניתין ברוכב שאים מנהיג ברגליו אם כן היכי אמרינן או דילמא מנהיג עדיף וכו' והיכי עדיף מנהיג דעלמא מרכוב המנהיג ברגליו. ותו דקאמר או דילמא מנהיג עדיף דקאזלא מחמתיה אבל רכוב לא קני כלל השתא ומה במתניתין דאוקימנא בשאינו מנהיג ברגליו רכוב קני ויחלוקו כל שכן הכא דמיירי במנהיג ברגליו דאית לן למימר דרכוב קני. ויש שפירשו בתוספות דסבירא ליה לשמואל דמתניתין לא היה רכוב ומנהיג ביחד אלא שבאו לפנינו כן וכל אחד מהן אשמר אני לבדי החזקתי ובא חברי ותפס בשלי ואנן אמרינן דישבעו ויחלוקו דאימר תרווייהו הנהיגוה ביחד או רכבוה ביחד. ואין זה מחוור בעיני רבותי חדא דאם איתא דרכוב במקום מנהיג חד מינייהו לא קנה כשבאו לפנינו זה רוכב וזה מנהיג הרי אותו שאינו ראוי לקנות אינו לגבי חברו אלא כמאן דמסריך ביה סרוכי דלאו כלום הוא ולמה הוא נאמן עליו כי הוא ההזיק תחילה עד שיטול מחצה בשבועה. ועוד דכיון דקתני סיפא ואם יש עדים או ששניהם מודים יחלוקו בלא שבועה משמע דאכולה מתניתין קאי שיש עדים או מודים זה לזה שקנו זה ביחד כדרך שבאו לפנינו זה רוכב וזה מנהיג מדלא קתני בהדיא שבאו עדים או שמודים זה לזה שהנהיגו שניהם ביחד או שרכבו ביחד. והנכון בזה כמו שפירש בתוספות בשם רבינו יוסף איש ירושלים כי בכלל ספקו של רב יהודה הוא גם כן באיזה רכוב איירי שמואל ובאיזה רכוב איירי מתניתין והכי קאמר מי קאמר שמואל רכוב עדיף דהא תפיס ביה וקני ליה כולה אבל מנהיג לא קני כלל ואם כן רכוב דהנא ליה שמואל דקני כולה אבל מנהיג לא קני כלל מימרי ברכוב ומנהיג ברגליו והא דתנן במתניתין דיחלוקו דמנהיג קני החצי מיירי שהרכוב אינו מנהיג כלל ברגליו או דילמא מנהיג עדיף דקא אזלא מחמתיה וקני כולה אבל רכוב לא קני כלל ואם כן הא דתני שמואל חד לא קני היינו רכוב ואינו מנהיג ברגליו ומתניתין דקתני דרכוב קני מיירי ברכוב ומנהיג ברגליו. הריטב"א ותוספות תלמיד הר"פ. ואם תאמר כיון דהשתא סבירא לן דרכוב לחודיה קנה ומנהיג לחודיה קנה כי הוו תרווייהו בהדדי למה לא יקנו שניהם ויש לומר משום דכי הוו בהדדי דילמא אחד מהם מבטל כח חברו שלא תלך מחמתו ולא ידעינן הי מינייהו מעכב על חברו דליהוי עדיף טפי. הריטב"א.

והראב"ד כתב וזה לשונו רכוב עדיף. פירוש עדיף כמנהיג וקונה מחצה או דילמא מנהיג עדיף מיניה ולא קני רוכב ולא מידי. אמר רב יהודה ניחזי אנן. פירוש אי אמר על רכוב לחודיה ודאי על רכוב קאמר דמנהיג מושך גמור הוא כדאיתא (בקונטרס) אי אמר על רכוב במקום מנהיג דלא קני אפילו מחצה אבל רכוב לחודיה קני כולה במנהיג דמחמתיה קאזלא אף על גב דלא מרהיט לה ובסוף הוא פושט דאפילו רוכב לבדו אינו קונה. עד כאן.

והרשב"א כתב וזה לשונו ואלא רכוב במקום מנהיג קמיבעיא ליה וכו'. קשה לי דהא מעיקרא פשיטא לן דמנהיג עדיף מרכוב והשתא איבעיא לן אי קני מנהיג במקום רכוב כלל דאלמא רכוב עדיף ולפיכך פירש הראב"ד רכוב עדיף כמנהיג וקנה מחצה דאזלא מחמתיה כל שהוא ותפיס בה במוסירה או דילמא מנהיג עדיף מיניה ולא קני רכוב ולא מידי.

בגמרא מנהיג לחודיה מי איכא למ"ד לא קני ופרש"י הא משיכה היא זו וכו' ואף ע"ג דשמואל גופא אמר בפ"ק דקדושין דבהמה גסה ניקנית במסירה כדתנן במתני' שם ופרש"י שם דמ"ד במסירה היינו ולא במשיכה ע"ש נראה דהיינו היכא דשייך מסירה אבל הכא דאיירי במציאה כדמשמע הסוגיא א"כ לא שייך מסירה דמאן מסר לה וכה"ג כ"ע מודו דמהני משיכה דאל"כ במה יקנה וכדמשמע מסתם מתני' דהכא ומה שלא כתבו התוספות כן היינו משום דאינהו לשיטתייהו שם בקידושין דמ"ד במסירה היינו כ"ש במשיכה וזה שדקדקו כאן בלשונם דבלא"ה צ"ל כן התם עכ"ל והיינו משום דמכאן אין הכרח דבלא"ה לק"מ אלא דקושטא דמלתא משני לשיטתם שם וק"ל:

בתוספות בד"ה רכוב הוא דלא קני ומתניתין דאחד רכוב דחי לקמן במנהיג ברגליו עכ"ל. ויש לתמוה אמאי לא קשיא להו מבבא דרישא בשניהם רוכבין ולשנויי נמי הכי ובהשקפה ראשונה היה נ"ל דבשניהם רוכבין כיון דשניהם שווין בתפיסה איכא למימר דאף על גב דלא קנו מ"מ כל א' מיקרי מוחזק אבל באחד רכוב ואחד מנהיג מייתי שפיר דאי ס"ד דרכיבה אינו קונה ה"ל המנהיג מוחזק גמור לגביה כיון שתפס בענין שקנה משא"כ בתפיסת הרוכב ומה"ט נראה מלשון רש"י ותוספות בסמוך דכל השקלא וטריא במתני' אינו אלא מבבא דאחד רכוב וא' מנהיג וכ"כ מהרש"א אמנם אחר העיון יראה דהתוספות לא נחתו להאי סברא מדכתבו בסמוך בד"ה א"ד וכו' וכן לעיל וכו' התם נמי אף על גב דכמו שהם שניהם תפוסים לא קנו מיקרי מוחזק כיון דאם היה מגביה לחודיה כו' היה קונה עכ"ל משמע להדיא דאפילו היכא דשניהם שווין לא מיקרי מוחזקים אלא היכא שכ"א לחוד היה קונה בכח תפיסתו וא"כ הדרא קושיא לדוכתא אמאי לא דייקו מבבא דשניהם רוכבין וי"ל דמ"מ ניחא להו לדקדק מסיפא כיון דמרישא מצי למדחי כדכתיבנא ודו"ק:

בפרש"י בד"ה אלא רכוב במקום מנהיג שניהם באים לפנינו וכו' ומיבעיא ליה לר"י היכא דאיתנהו לתרווייהו עכ"ל. נ"ל כוונתו משום דקשה אהא דאמרינן ברכוב במקום מנהיג חד קנה וחד לא קנה דהא במתני' אמרינן באחד רכוב ואחד מנהיג יחלוקו למאי דס"ד עכשיו דאיירי ברוכב סתם לכך פרש"י דאיירי ששניהם באים לפנינו כו' פי' דהא דאמרינן במתני' יחלוקו היינו כשמכחישים זא"ז ז"א אני קניתיה תחילה לבדי ברכיבה וז"א שקנאו תחילה בהנהגה קודם שרכב חבירו דבכה"ג אמרינן יחלוקו שלפי טענתם כ"א זכה בה לבדו בקנין גמור משא"כ הכא במלתא דשמואל איירי ששניהם מודים זה לזה שתחילת קנייתם היתה בפעם א' אלא שזה נתעסק לקנותו ברכיבה וזה בהנהגה ובהא אמר שמואל דחד קני וזה שכתב רש"י היכא דאיתנהו לתרווייהו פי' שטענת שניהם אמת אלא דמ"מ קשיא לי אי ס"ד דבבת אחת לא קנו שניהם אלא אחד מי שעשה הקנין יותר טוב אם כן כשמכחישים זא"ז נמי אמאי אמרינן יחלוקו בשבועה שהרי כתבו התוספות לעיל במשנה דלא אמרינן יחלוקו אלא היכא שחלוקה יכולה להיות אמת והכא א"א להחלוקה להיות אמת שאם זכו בה שניהם כא' לא קנה רק האחד מהם שעשה הקנין יותר טוב וי"ל דנהי דלפי טענתם אין החלוקה אמת מ"מ יכול להיות ששניהם נתעסקו תחילה כאח' ברכיבה או בהנהגה ומה שאינן טוענין כן היינו שכל א' סובר שלפי טענתו הקנין שלו יהיה יותר טוב כגון שזה סובר קנין דרכיבה עדיף מהנהגה וזה להיפך נמצא שהחלוקה יכולה להיות אמת בשום צד ומכ"ש דא"ש לפרש"י לעיל דהיכא דליכא רמאי לעולם אמרינן יחלוקו וה"נ ליכא רמאי דכיון שנתעסקו שניהם כא' כל א' סובר שהוא נתעסק בקנייתו תחילה ודו"ק:

בתוספות בד"ה רכוב עדיף וכו' אלא במה שהוא תפוס במוסירה וכו' עד סוף הדיבור. המפרשים נדחקו בביאור דבריהם דא"כ מעיקרא מאי קא מיבעיא ליה לר"י אי רכוב עדיף משום דתפוש במוסירה דהא איהו גופא מסיק בסמוך דמוסירה לא מהני לענין מציאה. ולענ"ד דבריהם מבוארים למאי דכתבו בסמוך דמספקא ליה לר"י נמי אי רכוב לחוד קנה וחדא מגו חדא קא מיבעיא ליה וא"כ פשטא דמלתא דתפוס במוסירה לא מהני כלל לענין שיקנה הרכוב לחוד אלא הספק ברכוב לחוד היינו אי חשיבא בהכי אזלה מחמתיה כיון דאזלה פורתא או נאמר דלא חשיבא אזלה מחמתיה כיון דאזלה ממילא והרוכב אינו עושה שום מעשה בהליכתה והדר קמיבעיא ליה לר"י דאת"ל דרכוב לחוד קונה והיינו משום דחשיב בהכי אזלה מחמתיה א"כ יש לספק אי קונה במקום מנהיג משום טעמא דתפוס במוסירה כיון דבלא"ה עיקר הקנין נעשה מחמת דאזלא מחמתיה ובכה"ג ודאי שייך טעמא דתפוס במוסירה שיקנה אפילו במקום מנהיג כיון דאיכא תרתי וע"ז פשיט ר"י מעיקרא דמוכח מיושב דלא חשיב בהכי אזלה מחמתיה כיון דאזלה ממילא א"כ ודאי ברכוב לחוד נמי לא קנה דאי משום דתפיס במוסירה לחוד אינו מועיל כלל לענין גוף הקנין ור' יוסף הוא דלא סליק אדעתיה דמוסירה אינו מועיל לענין גוף הקני' ומש"ה קשיא ליה היכי פשיט יושב מרוכב ומהדר ליה ר"י ה"נ דתפיס במוסירה אינו מועיל לענין גוף הקנין כיון דלא חשיבא אזלה מחמתיה בהכי אבל אי הוי חשיב אזלה מחמתיה היה מקום להסתפק שיועיל הטעם דתפוס במוסירה שיקנה ג"כ במקום מנהיג זה נ"ל ברור ודו"ק:

בתוספות בד"ה או דלמא מנהיג עדיף כו' תימא דלפשוט ממתניתין לכאורה יש לדקדק דמאי קושיא דלפשוט ממתני' הא מצינו לאוקמי מתניתין דרכוב ומנהיג יחלוקו בדלא תפוס במוסירה דבכה"ג רכוב לחודיה ודאי קני וה"ה נמי ברכוב לגבי מנהיג יחלוקו משא"כ במילתא דרב יהודה ושמואל דאיירי ברכוב שתפוס במוסירה כמו שכתבו התוספות להדיא בדבור הקודם א"כ שפיר מספקא ליה לר"י דלמא רכוב כה"ג עדיף ממנהיג אלא דאפשר דלא משמע להתוספות כלל לאוקמי רכוב דמתניתין בדלא תפוס במוסירה כיון דסתמא קתני דנהי דמוקמינן בשמעתין בסמוך דרכוב דמתני' במנהיג ברגליו היינו משום דאורחא דמילתא הכי שכל רוכב מסתמא מנהיג ברגליו כמבואר להדיא מלשון רש"י שכתב כדרך רוכבי סוסים משא"כ לענין תפוס במוסירה הוא להיפך כיון דסתם רוכבי סוסים תופסים במוסירה א"כ אי ס"ד דמתני' איירי בדלא תפוס במוסירה לא הוי למסתמא אלא לפרש אע"כ דבכל גווני איירי ומש"ה מקשה התוספות שפיר דתיפשוט. אבל אי קשיא לי הא קשיא דאפ"ה לא מצי רב יהודה למיפשט ממתני' דהא כל כמה דלא אסיק ר"י אדעתיה הא דמפיך שמואל ממתני' דכלאים אם כן בפשיטות היה סובר דמתני' דכלאים כפשטיה דחכמים מחייבים ור"מ פוטר ולפ"ז תו לא מצינו לאוקמי מתני' דידן כרבנן דהתם דא"כ תיקשה השתא יושב קני רכוב מיבעיא כדמקשה בסמוך אליבא דר"מ אע"כ היה צ"ל דמתני' דידן כר"מ דס"ל יושב לא קני משום הכי איצטריך לאשמעינן ברכוב דתפוס במוסירה דקני ולפ"ז א"ש נמי סיפא דמתני' א' רוכב וא' מנהיג דיחלוקו דודאי בכה"ג נהי דמהני תפיסת מוסירה לענין שיקנה אפ"ה לא עדיף ממנהיג אלא כי הדדי נינהו כיון דכל חד באפי נפשיה קני משא"כ שמואל ס"ל כרבנן דר"מ דמחייבי ביושב וא"כ רכוב בכה"ג היכא שאין תפוס במוסירה אפ"ה קני לחודיה ולפ"ז שפיר מספקא ליה בסתם רכוב שתפוס במוסירה דא"ל דעדיף ממנהיג כיון דאיכא תרתי דאזלה מחמתיה מעט והוא קנין גמור לרבנן ואיכא נמי עדיפותא דתפיסת מוסירה. משא"כ לבתר דאסיק ר"י אדעתיה דשמואל מפיך למתני' דכלאים פשיט שפיר דרכוב דומיא דיושב שאינו תפוס במוסירה לא קני משום דאזלא מחמתיה מעט לא מהני כלל א"כ ה"ה רכוב שתפוס במוסירה כמ"ש התוספות וקרוב הדבר לשמוע דמה"ט גופא מפיך שמואל מתני' דכלאים כי היכי דליתוקמא מתנית' דהכא כחכמים דפטרי ביושב דא"א לאוקמי מתני' כמאן דמחייב ביושב דא"כ תיקשה אמתני' דהכא השתא יושב קני רכוב מיבעיא ועוד דהוי פשיטא ליה לשמואל לאידך גיסא מאן דס"ל ביושב קני אע"ג דלא תפוס במוסירה ולא שני ליה בין אזלא מחמתיה מעט להרבה וא"כ ממילא דרכוב שתפוס במוסירה עדיף ממנהיג וקונה הכל מש"ה איצטריך ליה לשמואל להפוכי דחכמים פוטרים בכלאים ומתני' דהכא שפיר כוותייהו. ובישיבה העליתי עוד דאפשר לומר דהא דאמר בגמר' וכ"ש רכוב במקום מנהיג לא בעי למימר דרכוב שתפוס במוסירה לא קני אפי' לחודיה אלא דאפי' את"ל דלחודיה קני אפ"ה פשיטא טובא דאין שום סבר' לומר דרכוב אפילו בכה"ג עדיף ממנהיג כדפרישית אע"כ כיון דאמר שמואל חד קני וחד לא קני היינו דמנהיג לחודיה קנה במקום רכוב ובהכי הוי א"ש הא דקאמר בגמ' אלא רכוב במקום מנהיג איבעיא ליה היינו משום דתרוייהו מספקא ליה ופשיט נמי תרווייהו דלעולם שמואל תרתי אמר דרכוב שאינו תפוס במוסירה אפילו לחודיה לא קני וברכוב במקום מנהיג את"ל דלחודיה קני אפ"ה במקום מנהיג לא קני וכמו שאבאר לקמן מלשון רש"י בשילהי שמעתין דא' רוכב וא' תפוס במוסירה ע"ש:

נחזור לענינינו דכיון דיש ליישב קושיית התוספ' אפי' בלא הך סברא דאף על גב דלא קני מיקרי מוחזק א"כ ממילא נמי דאין צורך לדחוק בסמוך בשמעתין בהאי דמקשה אי לר"מ השתא יושב קני רכוב מיבעיא ולא אסיק אדעתיה דעיקר רבותא דמתניתין היינו ברכוב במקום מנהיג והתוספ' בד"ה מהו דתימא נדחקו בזה כמבואר למעיין ולמאי דפרישית א"ש דלא שייך לאקשויי השתא יושב קני רכוב מיבעיא אלא לבתר דמפיך ליה שמואל מתניתין דכלאים משום הך קושיא גופא לפ"ז אי ס"ד דמתני' אתא לאשמעינן דרכוב במקום מנהיג כה"ג יחלוקו אפי' למאן דמחייב א"כ לא הוי איצטריך ליה לשמואל להפוכי ושפיר יכול לומר דחכמים מחייבים אע"כ כדפרישית דמאן דס"ל יושב קני אם כן רכוב שתפוס במוסירה באמת עדיף ממנהיג והרכוב קונה לגמרי אם כן מקשה הכא שפיר. ולפ"ז נתיישבו כל קושיות התוספות וסלקא נמי שמעתתא שפיר דכולה מתני' בקניה אתא לאשמעינן ולא במה דאיקרי מוחזק והיינו מדקתני סיפא בזמן שהן מודים דפשטא דמילתא איירי שעיקר הודאתם היה באותו קנין גופא וכן נראה לי נכון:

בפירש"י בד"ה אלא לאו רבנן וכו' ותיובתא לר"י דפשיט רוכב מיושב עכ"ל נ"ל כוונתו דלא תימא דהוי נמי תיובתא עליה דשמואל במאי דקאמר דרכוב במקום מנהיג חד קני ובמתני' קתני דיחלוקו ובאמת לק"מ כדכתיבנ' לעיל דמתני' איירי שמכחישים זא"ז ושמואל איירי כששניהם מודים וכמ"ש התוס' בד"ה א"ד לכך כתב רש"י דלא הוי תיובתא אלא עליה דר"י וזה שהוסיף עוד בלשונו לפרש דפשיט רוכב מיושב נ"ל משום דלכאורה קשה הא אסקינן דמוסירה לא קני וממילא משמע דתו ליכא לחלק בין רוכב ליושב וא"כ מה מקשה עליה דר"י דודאי ניחא לן לאוקמי מתני' כר"מ אף על גב דמשנה יתירה היא ממאי דנוקי כרבנן ותקשה מתני' אהדדי מרוכב איושב ול"ל נמי דאשמואל גופא קא מקשה אמאי איצטריך לאפוכי לעיל מתני' דכלאים אמאי לא תני לה כפשטא ותיקו כסתם מתני' דהכא הא נמי ליתא דא"כ הדרא קושיית הש"ס לדוכתא השתא יושב קני רכוב מיבעיא לכך פירש"י דהמקשה דהכא סובר דבע"כ יש איזה סברא לחלק בין רכוב ליושב והיינו דאף ע"ג דמוסירה לחוד לא קני וכן הא דאזלה ממילא לחוד לא קני מ"מ ברכוב דאיכא תרווייהו מצטרפי וקני כן הוא לסברת המקשה ואפשר דמש"ה לא משמע ליה שיקנה במקום מנהיג כיון שהקנינים גרועים דאל"כ תקשה מתני' דהכא דלא כמאן כנ"ל בכוונת רש"י ועיקר הקושיא דמוכח דרכוב לחוד קני דאל"כ לא הוי מוחזק כמ"ש תוס' ואף אם נאמר דרש"י לא נחית לזו הסברא מ"מ מוכח שפיר דמשנה יתירה היא ומאי קמ"ל אי לאו דרכוב לחוד קני וכדאמרינן לעיל בסתמא דתלמודא דמשנה יתירה קמ"ל דרכוב קנה ועיין מזה בסמוך ליישב כולהו בבי דמתני' בבהמה למאי איצטריכי בין לסברת המקשה ובין למסקנא דשמעתין:

בגמרא הב"ע במנהיג ברגליו נ"ל דאף על גב דמתניתין סתמא קתני אפ"ה מוקי לה במנהיג ברגליו משום דכל רוכב ע"כ מנהיג ברגליו ולא סגי בלא"ה והא דמספקא ליה לשמואל היינו בהאי גוונא גופא דאיירי בה ששניהם מודים שהתחילו להתעסק שניהם כאחד זה ברכיבה וזה בהנהגה ברגע א' ממש וא"כ דרכוב אינו קונה אלא מצד שמנהיגה ברגליו ע"כ כבר קדמו המנהיג ביד שתפס בה בעת שהתחיל הרוכב לישב עליה לרכוב ועדיין לא הנהיגה ברגליו אבל אם נאמר דרכוב קונה מצד הרכיבה לחוד שפיר י"ל דקנו תרווייהו ודו"ק:

גמ' רכוב עי' תוי"ט פ"י משנה ג' דנדרים ד"ה אביה ובעלה:

תוס' ד"ה מנהיג וכו' מ"מ פריך מכח סתם מתני' כעין זה בכתובות דף ל"ה ע"א ומי איכא למ"ד חייבי מיתות שוגגי' חייבי' ובתוס' שם:

שם ד"ה רכוב וכו' אין לפרש עיין תשובת מהר"ם די בוטון סי' ס"ג:

שם ד"ה או וכו' ומסיפא אין להוכיח קשה לי במה דאמרי' לעיל ע"א אלא מסיפא בזמן שהן מודים כו' וש"מ המגביה מציאה לחבירו מנ"ל דהן מודים קאי אהגביהו מציאה ומודים שהגביהו יחד ונוכיח מזה דהמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו. דלמא קאי על אחד רוכב ואחד מנהיג דמודים שקנו יחד בזה ונוכיח מזה דרכוב במקום מנהיג קנה:

בסוגי' דרכוב ומנהיג, הרי"ף לא הביא כל הסוגי' רק המתני' כהווייתה, וכתב הה"מ והנ"י די"ל דרכוב קני ודלא כשמואל, וכן דעת הרמב"ם שפסק כחכמי' דכלאי', גם לא הביא סוגי' דחמור במשיכה וגמל בהנהגה והוא תרתי דסתרי אהדדי כיון דפסק דרכוב קני א"כ בהכרח צריכים לשנוי' דהש"ס דאיכא חד צד דלא קני, והרמ"ה שהביא הטור סימן (קצ"ז) שכ' ג"כ דבין בחמור ובין בגמל בין משיכה והנהגה קונה, היינו דפסק דרכוב לא קני וא"צ לשנוי' דהש"ס כלל, אבל על הרי"ף קשה, וכן הקשה בב"י בסי' הנ"ל. ולענ"ד נראה דכל עיקר כוונת הש"ס להוכיח מתחלתו דאין חילוק בין יושב לרוכב וכדעת ר"י, הוכיח כן מדאמר במדה זאת קנה למעוטי מאי לאו למעוטי רוכב, ולר"מ דרוכב קני בודאי לא אתי', אע"כ דאתי כרבנן וס"ל דגם רוכב לא קני, וע"ז משני הש"ס דלא מוכח מידי די"ל דרכוב קני לכ"ע אף למאן דפוטר ביושב ואיכ' חד צד דלא קני, ועל דרך זה סובב ג"כ הקושי' ראשונה דהש"ס ממתני' דהיו שנים רוכבי', היינו להוכיח לחלק בין יושב ובין רוכב לרבנן, והת"ש הוא לסיוע דאין לחלק בין רוכב ליושב, וכיון שכן לק"מ דגם הרי"ף סובר דאין לחלק בין רוכב ליושב רק שפסק דרכוב קני ודלא כשמואל דמפיך וס"ל דגם בכלאים חייב כמ"ש הרמב"ם פ"ט מכלאים, וע' בטוי"ד (סי' קצז) אבל לר"מ דפוטר ביושב באמת ברוכב לא קני, וא"כ י"ל דהברייתא אתיא כר"מ וכוונת הש"ס לא היה להוכיח כשמואל להפך דחכמי' פוטרי' רק להוכיח דמאן דסבר דיושב ל"ק גם רוכב ל"ק, כנלענ"ד נכון בעזה"י. בש"ע (סי' קצז ס"ג) כיצד קונין את הבהמה במשיכה וכו' או שרכב עליה והלכה בו וכו' מבואר דדין רכיבה מדין משיכה הוא דאזלי מחמתי', וכן משמע בש"ס דמדמי לכלאים, כן משמע לשיטת הרא"ש דרכוב לא קני רק במנהיג ברגליו ומשמע דרק מטעם משיכה אתינן עלה, וכן משמע להדיא בש"ס, א"כ ממילא בר"ה לא קנה, וכן משמע בש"ע דמתחלה כתב דמשיכה אינה קונה בסמטא, ואח"כ כ' כיצד קונין במשיכה וכו' או שרכב עליה משמע דלא מהני רכיבה בסמטא, ותמהני מדברי הש"ע שם סעי' ה' המוכר בהמה לחבירו וכו' אי בעיר בר"ה וכו' והוא מדברי הש"ס ואי בר"ה קנה וכו' משמע דרכיבה קנה בסמטא, ולהרא"ש כל הסוגיא במנהיג ברגליו ואמאי קנה הא מטעם משיכה אתינן עלה, וצ"ע, וחידוש שלא התעורר אחד מזה: