Commentary page
Bava Metzia 48b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerBava Metzia 48b
Bava Metzia 48b. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 323 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
אלא קשיא הך מתני' דלוי לריש לקיש:
ר' שמעון היא דאמר במתני' לוקח לא מצי הדר ביה דקסבר מעות קונות:
מודעינן ליה דע שאם תחזור סופך להפרע ממך:
בעושה מעשה עמך בעמך דרשינן הכי והאי לאו עושה מעשה עמך הוא דכתיב (צפניה ג׳:י״ג) שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב:
אייקר מלחא ורצה לחזור:
בר אודועי הוא בתמיה וכי היה צריך להודיעו שהוא נפרע מן השקרנים והלא תלמיד חכם היה:
ערבון מקצת המעות נתן לו על פיסוק מרובה:
הוא סבר כנגדו הוא קונה אי מכירת קרקע הוא שנקנית בכסף קונה קנין גמור ואי מכירת מטלטלין הוא קונה כנגדו להתחייב במי שפרע:
16 more comments on this page.
Rashi on Bava Metzia 48b · Sefaria
Tosafot
בעושה מעשה עמך לא מקרי האי אינו עושה מעשה עמך לענין שיהיה מותר לקללו בחנם כי אם לקללו על המקח הזה במי שפרע:
רבי חייא ברבי יוסף בר אודועי הוא דהיה יודע מתניתין אלא היה רוצה לקבל לטותא קודם שיפסיד היוקרא:
אכפול לך ערבונך אינו אומר שיחזיר לו כפלים במעות דא"כ למה יקנה המקח לר"י כנגד ערבונו אלא אומר אכפול לך במקח שיתן לו כפלים מן המקח כנגד המעות שנתן לו ר"י אומר דיו אם קונה המקח על כרחו של מוכר כנגד מעות שנתן אבל הלוקח אם ירצה לא יקח כי אם מעות כי יאמר איני חפץ במעט מקח:
בזמן שא"ל ערבוני יקון רשב"ג מפרש דפליגי ר"י ורבי יוסי שלא נתן לו אותם מעות בתורת פריעה אבל אם נתן לו אותם מעות בתורת תחילת פריעה קנה ומחזיר השאר לכ"ע היינו דלא כרב ופרש"י ערבוני יקון שאמר שיקנה לו ערבונו כנגד כל המקח תימה דהא עדיף מנתן לו בתורת פריעה דקנה הכל כיון שפירש בהדיא שיקנה הכל ואם נפרש ערבוני יקון כנגד ערבונו לבד יקנה לו מן המקח א"כ לר' יוסי אמאי כופל לו ערבונו לכן י"ל שלשון ערבוני יקון משמע שערבוני יהיה קנוי לך אם אחזור בי וגם משמע יקון שיהא קונה לו במקח שויו יותר מכדי הערבון אם תחזור בך דהיינו כאילו א"ל בהדיא תכפול לי ערבוני:
Tosafot on Bava Metzia 48b · Sefaria
Rabbeinu Chananel
אבל מי שפרע מדור המבול וכו' אביי אמר אודועי מודעינן לי' דההוא גברא מיחייב לשמים. רבא אמר מילט לייטינן ליה בשמיה. וקי"ל כרבא מדאמר ליה ר' יוחנן לר' חייא בר יוסף הב ליה ואי לא קביל עלך מי שפרע שמעינן מר' יוחנן תרתי עובדא. חד מילט לייטינן ליה וחד ערבון כנגד כולו הוא קונה.
איתמר ערבון רב אמר כנגדו הוא קונה ור' יוחנן אמר כנגד כולו הוא קונה. ומותבינן לי' לרב מהא דתניא הנותן ערבון לחבירו ואמר לו אם אני חוזר בך ערבוני מחול לך וכו' עד ר' יהודה אומר דיו שיקנה כנגד ערבונו.
אמר רשב"ג במה דברים אמורים בזמן שאמר לו ערבוני יקון התם אמרינן דיו שיקנה כנגד ערבונו אבל מכר לו בית או שדה באלף זוז ונתן לו מהן ת"ק זוז קנה ומחזיר לו את השאר אפי' לאחר כמה שנים. כדאותבינן מינה לרב ש"מ דהני ת"ק זוזי ערבון נינהו וקתני קנה הכל ואמרינן מאי לאו הוא הדין למטלטלי דאי יהיב עלה ערבון סתם ולא פריש ערבוני יקון קנה ההוא מטלטלא כולה קשיא לרב ופריק רב לא במקרקעא קנה הכל במטלטלא לא קנה אלא כנגד ערבונו.
ומאי שנא מקרקעא ממטלטלא ומשנינן קרקע דקני ליה בכספא לגמרי כדתנן נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף וכו' גם בתתו עליו ערבון סתם קנה כולו אבל מטלטלא דכספא לא קנה לה לגמרי כדתנן ושאין להן אחריות אין נקנין אלא במשיכה ולא אמרינן דקני לה בכספא אלא לקבולי עליה מי שפרע גם בתתו ערבון סתם עליה לא קנה [אלא] כנגד ערבונו לקבל עליה מי שפרע. ודין זה עתיד אני לפרשו בפ' השוכר את האומנין פי' יפה כי שם מקומו.
ואמרינן לימא כתנאי המלוה את חבירו על המשכון ונכנסה שמיטה אף על פי שאינו שוה אלא פלג אינו משמט דברי רבן שמעון בן גמליאל. ר' יהודה הנשיא אומר אם היה המשכון כנגד החוב אינו משמט ואם לא משמט דייקינן דהאי אינו משמט דקאמר רשב"ג בכולו קאמר והוא הדין לערבון. ור' יוחנן כרשב"ג. ורב כרבי יהודה הנשיא. ודחי' לא וכו' ופשוטה היא.
Rabbeinu Chananel on Bava Metzia 48b · Sefaria
Rashba
אלא קשה לריש לקיש וכו' הא דלא אוקמה בסיטון נכרי, כתוב בתוספות דסיטון הוא המוכר בלח כגון יין ושמן, וכדתנן (ב"ב פח, א) הסיטון מקנח מדותיו וכו', ואמר רשב"ג לא שנו אלא בלח וכו', ואין לוקחין יין מן הנכרי, וכן שמן היה אסור מתחלה (ע"ז לה, ב). ואינו נכון, שנצטרך להעמיד מתניתין דלוי בזמן שהיה השמן אסור. ועוד, דאפילו מעיקרא לא נאסר בהנאה, והרבה לוקחין אותו לדברים אחרים. ועוד, שהסיטון אינו מי שמוכר בלח בלבד, אלא המוכר הגדול שמוכר לחנונים הוא הנקרא סיטון, ואמרו כי אדרבה על שם שמוכרין תבואה נקראין כן, שהחטים בלשון יון נקרא סיטון. וי"ל דמכל מקום כיון דנקט סיטון ולא נקט שאר בעלי אומניות כגון ספר וספן משמע ליה ישראל.
ר' יהודה אומר דיו שיקנה כנגד ערבונו פירש רש"י ז"ל לא זה יכפול ולא זה ימחול אלא [לא זה ולא זה יכולין לחזור מלקיים מן המכירה] כנגד מעותיו וחוזרין על השאר. נראה שהוא ז"ל סובר, דאסמכתא דלא קניא אפילו בדיהיב ליה, דאמר ליה זה קנוי לך אם לא עשיתי כך וכך, או אם תעשה כך וכך לא קנה, דיש אומרים דבדיהיב ליה קנה, ולא נחלקו ר' יוסי ור' יהודה אלא באכפול לך ערבונך, אבל בערבוני מחול לך לא פליגי, והלשון דיו שיקנה כנגד ערבונו מסייעם קצת. ומיהו נראין דברי רש"י ז"ל, ומתניתין דפרק איזהו נשך ומאי דאתמר עלה בגמ' מסייעו, דתנן התם (לקמן בבא מציעא סה, ב) הלוהו על שדהו ואמר לו אם (נתת) [אי אתה נותן] לי מכאן ועד יום פלוני הרי היא [שלי הרי היא] שלו, ואמרינן עלה בגמרא (סו, א), והא אסמכתא היא, ואוקימנא בדאמר ליה מעכשיו, והלוהו על שדהו, דהעמידו בשעת הלואתו, ולוקח אוכל פירות משמע, אלא אם תדחוק, דשאני ארעא דלעולם בחזקת מריה קיימא. ועוד יש ראיה לדברי רש"י ז"ל, מדתנן בפרק גט פשוט (ב"ב קסח, א), מי שפרע מקצת חובו וכו', הגיע זמן ולא פרע, ר' יהודה אומר לא יחזיר, ומפרש טעמא בגמרא, משום דאסמכתא היא ולא קניא, וההיא בשאמר לו אם לא פרעתי מכאן ועד יום פלוני, החזיר לו שטרו ומעות שנתתי לו יהו מתנה, דאי לא, אפילו תמצא לומר אסמכתא קניא, לא יחזיר, דשטר שלוה בו ופרעו הוא, ואחר שנמחל שעבודו אינו חוזר ומשתעבד בו (יז, א). ומיהו מסתבר לי בההיא, דעיקר האסמכתא על חזרת השטר היא, וכבר הארכתי בה בנדרים פרק ד' נדרים גבי מתפיס זכותיה בי דינא, והרמב"ם ז"ל כן כתב. אבל בתוספתא נראה מפורש כדברי רש"י ז"ל, דתניא התם (במכלתין פ"א ה"ט) הנותן ערבון לחברו על הבית ועל השדה ואמר לו, אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פלוני אין לי בידך כלום, והלה כותב לו אם אחזור בי הריני כופל לך ערבונך, והגיע זמן ולא נתן יתקיים התנאי, דברי ר' יוסי, א"ר יהודה היאך זוכה בדבר שאינו שלו, אלא נותן לו ערבון שלו, אלמא אע"פ שלא השלים לוקח התנאי, ולא נתן לו מעות (בשלום) [בשווי ה]מקח, אפילו הכי לא קנה מוכר את הערבון לדברי ר' יהודה, אלא נותן לו ערבון שלו, ואע"פ שהיה ערבון תחת ידו, אלמא אפילו במחול לך מחלוקת, והלכה כר' יהודה. אבל הרמב"ם ז"ל (הל' מכירה פי"א ה"ד) חלק בדבר. והרמב"ן ז"ל כתב(בד"ה ר' יהודה) דלוה על משכון ואמר לו אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פלוני אין לי בידך כלום ולא לך בידי אלא יצא משכוני כנגד מעותיך, הגיע זמן ולא נתן לו, קנה המשכון, והביא ראיה מן התוספתא (שם) דקתני המלוה את חברו על המשכון ואמר לו אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פלוני אין לך בידי כלום, הגיע הזמן ולא נתן הגיעו משכון בין רע בין יפה, ולא מצינו ר' יהודה שנחלק בה. ונתן הוא ז"ל טעם בדבר, מפני שבעל חוב קונה את המשכון המטלטלין מעכשיו כדר' יצחק, לפיכך כל התנאים שהם מתנים עליו קיימים. ובהכי שייכא שמעתא דפסחים דמשמע התם (לא, א), דבמשכון מטלטלי, אי זבין או אקדיש מלוה אם לא פדאי לוה והוחלט בידו קנה לוקח, דלמפרע הוא שלו מדר' יצחק, דאמר מהשתא יש לו קנין בגויה, מה שאין כן בהלוהו על שדהו שאינו כמוכרו לו מעכשיו, שאין אדם עשוי למכור קרקעותיו, והיינו מתניתין דהלוהו על שדהו ומאי דאתמר עלה בגמרא.
הא דאמר ר' יוסי נתקיימו התנאים איכא למידק, ואפילו אמר מעכשיו דליכא אסמכתא, במה קנה, ובמה הוא מתחייב בכפל. והרמב"ן ז"ל פירש (בד"ה נתקיימו) בדאמר ליה אכפול לך ערבונך שתקנה בקרקע שלי כפלים במעותיך. ירושלמי (דפרקין ה"ב) ר' יעקב בר אידי ור' אבהו בשם ר' יוחנן טבעת אין בו משום ערבון. פי', לפי שהטבעת אין דרכו לתת אותו בתורת דמים אלא בתורת משכון, ומשום הכי לא קנה, והוא הדין לנסכא ולכל מילי דלאו טבעא. והכין נמי משמע בירושלמי במסכת שביעית (פ"י ה"ד), דגרסינן התם, ר' זירא א"ר אבהו בשם ר' יוחנן הנותן ערבון טבעת לחברו ורוצה לחזור בו, חוזר ואינו מקבל מי שפרע. ר' זעירא בעי קומי ר' אבהו זהוב אמר ליה טבעת. אמר ליה מה בין זהוב לטבעת. א"ל זהוב דרכו להשתנות, טבעת בעינה היא. פי' שאם נתן לו זהוב ערבון בדרך משכון, כיון שדרכו להשתנות ולתתו בתורת דמים קני, דכמעות דמי, אבל משכון מטלטלי לא. וזה כדברי הרי"ף ז"ל (הובא לעיל ע"א בד"ה הא דא"ר חסדא) שאמר בדברים ומשכון לא קאי באבל אמרו.
Rashba on Bava Metzia 48b · Sefaria
Meiri
כבר ידעת שהקרקע נקנה קנין גמור בכסף והמטלטלין נקנין בו לענין קבלת מי שפרע נתן עירבון והוא ענין שנותנין דמים מועטים אפילו שוה פרוטה לפסיקת דמים מרובים לכונת גמר מכירה ונקראת בלשון לעז אראש אף זו כנגד כלו הוא קונה ובקרקע קנה כלו לגמרי ובמטלטלין קנה כלן לענין מי שפרע וזה שאמרו בקרקע שאם מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת זכה בכלן ובלבד בשנתן דמי כלן הא דמי מקצתן לא קנה אלא כנגד מעותיו פרושו דמים על כלם או עירבון על כל אחד ואחד או שמא הואיל ולא נתן דמים לגמר מכירה שהרי בחזקה קנה אין חזקת קרקע אחד מועיל לאחרים אלא בנתינת דמים על כלם נתן מקצת דמים אלו בסתם ר"ל שלא הזכיר אם לכונת גמר קניה אם בתורת פרעון ר"ל שיהיו מקצת הדמים לפרעון והרי השאר עליו חוב קנה מסתמא שאף בזו לגמר קנין קבלו ומקצת הדמים הנשארים עליו חוב ובלבד שלא היה המוכר רודף אחריו ויוצא ונכנס על הנשאר הא אם היה יוצא ונכנס גלה בדעתו שאינו רוצה בגמר הקנין ורשאי כל אחד משניהם לחזור ויתבאר במסכתא זו שאם חזר הלוקח יד המוכר על העליונה רצה אומר לו הילך מעותיך רצה אומר לו הילך מן הקרקע כנגד מעותיך ומזיבורית שבו ואם המוכר חזר בו יד הלוקח על העליונה אומר לו תן לי מעותי או אם רצה אומר לו תן לי מן הקרקע כנגד מעותי ונוטל מעידית שבו ואם מכר שדהו מפני רעתה אע"פ שיוצא ונכנס קנה הכל כמו שיתבאר במסכתא זו בפרק השוכר את האמנין:
ניתן ערבון זה שלא לגמר מכירה אלא דרך קנס שאם יתחרט הנותן יהא ערבונו מחול ואם חזר המקבל יהא כופל להלה ערבונו אין זה כלום אסמכתא היא ואסמכתא לא קניא וגדולי המחברים פסקו שאם חזר בו הלוקח ערבונו מחול הואיל והוציאו מרשותו והלה קבלו והוא תחת ידו דעתו סומכת וגומרת שהרי אף באסמכתא שיש עליה משכון אמרו קצת מפרשים שאינה אסמכתא כמו שהתבאר אבל אם חזר בו המוכר אינו חייב בכפל וגדולי המפרשים חולקין עליהם אף בראשונה אלא אם כן התפיס זכותו בבית דין שהוא מחילה על זכותו ושלא יהא אנוס ושיקנו ממנו בבית דין חשוב כדין קניית אסמכתא כמו שיתבאר במקומו ומ"מ אף הם מודים שרשאי המוכר לומר המעות לא יצאו מתחת ידי או קבל מקחך או הנח המעות ואין בית דין נזקקים להחזירם אלא שמ"מ הוא מחזיק בהם באיסור:
נתן ערבון והתנו שאם חזרו בהם ערבונו יקן ר"ל שיקנה לו מיהא כנגד ערבונו קנה כנגדו והשאר אף מי שפרע אין בו והרי הוא כדברים בעלמא לא נתן לו דמים כלל אלא שהניח משכון עליהם הן במקצתן הן בכלם הן בתורת פרעון הן בתורת ערבון אין זה אלא כדברים בעלמא בפירוש אמרו במסכת קדושין ח' ב' בני רב הונא בר אבין זבון אמתא בפריטי לא הוו להו זוזי אותיבו ניסכא עלוויהו לסוף איקר אמתא אתו לקמיה דר' אמי אמר להו פריטי אין כאן נסכא אין כאן כמו שביארנו שם:
הניח עליהם מטבע של זהב יראה לי שלענין זה מטבע הוא קרוי ולא פירא וקנה בדמים אחרים ויראה לי שלזו רמזו בירושלמי במסכת שביעית הנותן ערבון טבעת לחברו ורצה לחזור בו חוזר ואינו במי שפרע בעי ר' זעירא זהוב אמ' ליה טבעת אמ' ליה ומה בין זהוב לטבעת זהב עשוי להשתנות טבעת אינו עשוי להשתנות:
Meiri on Bava Metzia 48b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בא"ד דלרבי יוחנן מתרץ כו' ואב"א כגון דקאי בחצירה כו' עכ"ל מיהו לא בעי לאוקמא בפשיטות לר' יוחנן בזונה ישראלית דלא מחסרה משיכה כמו לר"ל בזונה נכרית דכיון שהפקיעו חכמים דאין קניית מעות קונה ואוקמא אמשיכה גם ממנה הפקיעו ואין כאן אתנן כלל כו' וכ"ה בתוס' פ"ב דע"ז וק"ל:
בד"ה בעושה מעשה עמך לא מקרי כו' לענין שיהיה מותר לקללו בחנם כו' עכ"ל ר"ל דהכא ליכא לפרושי כמו בכל דוכתין בעלמא דאמרי' בעושה מעשה עמך כו' דמותר לקללו בחנם שהוא רשע דהך לטות' דרשעים ודאי לא הוה טעי רבא דהוה קביל עליה ר' חייא ב"י כ"א לקללו על המקח כו' וק"ל:
Chidushei Halachot on Bava Metzia 48b · Sefaria
Maharam
בא"ד דהכי פירוש אשכחן עכו"ם הואיל וכל קנינו של עכו"ם בעבד עברי וכו'. פי' דהתם קאי אמתניתין דקתני עבד עברי נקנה בכסף ובשטר ויליף התם בגמרא מדכתיב גבי עבד עבדי הנמכר לעכו"ם מכסף מקנתו ולכך פריך אשכחן גבי עבד עברי הנמכר לעכו"ם מכסף מקנתו דנקנה בכסף הואיל וכל קניינו של עכו"ם בעבד עבדי הוא דוקא בכסף ולא בשטר וכו' אבל עבד עברי הנמכר לישראל דאשכחן ביה קנין שטר אימא דוקא שטר ולא כסף:
בא"ד והא דאמר בפרק בתרא דע"א בזונה עכו"ם וכו' היינו כר"ל דלרבי יוחנן מתרץ תירוצים אחרים שם דף ס"ג ואיירי שם באתנן זונה ופריך והא מחסרה וכו' ומשני בזונה עכו"ם ואב"א בזונה ישראלית וכגון דקאי בחצרה ופירוש וחצרה קני לה והשתא כוונת התוס' דכתבו הכא דלרבי יוחנן מתרץ תירוצים אחרים ר"ל הא דמשני דקאי בחצרה וא"ת מה צריך לשום תירוץ לרבי יוחנן הא רבי יוחנן ס"ל דמדאורייתא מעית קונות ולא בעי משיכה אלא משום תקון דרבנן שלא יאמר נשרפו חטיך בעלייה והתם דאיירי באיסור דאורייתא באיסור אתנן ולכך הוי אתנן אע"ג דלא משכה ע"ש בתוס' דכתבו דאף לרבי יוחנן פריך והא מחסרה משיכה ולא קנה האתנן כיון דהפקיעו חכמים דאין קניית מעות קונות ואוקמוה אמשיכה גם ממנה הפקיעו ולא דמי להא דאיתא לעיל הכא נתנו לסיטון מעל משום דמעות קונות מדאורייתא דהכא מיד שנתן המעות מעל מדאורייתא ולא שייך כאן הפקעה דמי יפקיע המעילה ממעות הקדש:
בא"ד אבל קשה דהתם אמר אמימר כצ"ל:
בא"ד אך קשה וכו' וי"ל דרב אשי הדר וכו' נ"ב ועוד דבהגוזל בתרא משמע קצת דרב אשי סבר גזל כנעני מותר דקאמר רב אשי הוה קאזל בארבא חזא שבשא דגופנא תליא לבר ותלי ביה קטופי א"ל לשמעיה זיל חזי אי דכותי נינהו זיל אייתי לי שמע ההוא כותי א"ל ודכותי מי שרי א"ל דכותי שקיל דמי ישראל לא שקיל דמי משמע דסבר דגזל כנעני מותר ובשביל ששמע הכותי היה מתרץ דבריו:
בא"ד כדהוכיח לו רבינא דמשיכה בעכו"ם קונה כצ"ל:
גמ' לימא כתנאי המלוה את חבירו וכו' כצ"ל:
Maharam on Bava Metzia 48b · Sefaria
Shita Mekubetzet
בעושה מעשה עמך ולאו למימר דאביי לא דריש בעושה מעשה עמך דהא כולי עלמא היא בכולי תלמודא אלא דאביי סבר דכיון דמחמת יוקרא וזולא או דלא צריכא ליה הוא דהדר ביה לא יצא מכלל שארית ישראל וכו'. הריטב"א.
ונשיא בעמך בסוף ד' מיתות גמר חבירו מנשיא וחרש. רבי חייא בר יוסף אודועי בעי. פירש ר"מ וניחא ליה לרבא אי לייטינן ליה כי רב חייא סמך על זה שהלוקח ימחול לו ולא יניח לקללו ומיהו פריך שפיר רב חייא אתא לקבולי עליה לטותא דרבנן כי גנאי הוא לו שיבא לקבל עליו אם אותו לא ימחול לו. הרא"ש ז"ל.
שמעתא דערבוני יקון הוא סבר ערבון כנגדו בלבד הוא קונה פירוש וליכא מי שפרע אלא כנגדו. ואם תאמר והא בשאר איכא משום מחוסרי אמנה ואף על גב דליכא מעות. יש לומר דאיהו כרב סבירא ליה דאמר דברים אין בהם משום מחוסרי אמנה. אי נמי והוא הנכון דאפילו רבי יוחנן מודה דכיון דאייקור פירי ליכא משום מחוסרי אמנה ולא אמר רבי יוחנן אלא כשלא נשתנה השער וכן עיקר. הריטב"א.
ערבון רב אמר כנגדו הוא קונה פירש רש"י בין בקרקעות וכו'. ולא נראה דהא בסמוך משמע דמודה בקרקעות דלא פריך ליה אלא ממטלטלים. לכך נראה דאין הכי נמי דלא מיירי אלא כמטלטלין תוספות חיצוניות. וכן כתב הריטב"א דלא דק מרן ז"ל במאי דקאמר במכירת קרקעות וכו' דהא בסמוך מוכח בהדיא דמודה רב בקרקעות וכו'. ומורנו הרב נר"ו כתב בתשובה סימן אל"ף רכ"ז וזה לשונו: קראו תגר על רש"י דהא למטה מסקינן דכסף בקרקע קונה לגמרי וכן כתב הוא בהדיא למטה. ור"י ב"ש ז"ל סימן רע"ה תירץ דזהו לפום מאי דקסלקא דעתין אבל לפי המסקנא כסף קונה בקרקע לגמרי. ואם זו היא הקושיא יפה תירץ. אלא עיקר קושיא היא מי דחקו לרש"י לפרש כן בתחלת הסוגיא כיון דעובדא דרב חייא בר יוסף במטלטלי הוא קרקע מאן דכר שמיה ולפרושי ביה דלא כהלכתא דכנגדו הוא קונה. ומהר"י קולון תירץ דלשון קונה דחקה אותו דבשלמא אי איירי נמי בקרקע שייך לשון קונה אבל לענין מי שפרע לחודיה לא שייך לשון קונה. וגם זה אינו נוח לי דהא לפי המסקנא לא איירי אלא לענין מטלטלים ולענין מי שפרע ואפילו הכי לא קשיא לן לשון קונה. ותו דלשון קונה שייך שפיר לענין מי שפרע לשארית ישראל אשר לא וגו' והרב הנזכר דחק עצמו לתרץ לפי המסקנא לשון קונה עיין בשורש קס"ד. ולפי הספרים שלהם שכתוב כן בדברי רש"י ז"ל נראה לי לפרש דטעמא יהיב למלתיה מאי טעמא דמאן דסבירא ליה כנגדו הוא קונה משום דאפילו בקרקע אינו קונה אלא כנגדו ורבי יוחנן סבירא ליה דקרקע קונה כנגד כולו ומשום הכי במטלטלים נמי כנגד כולו הוא קונה לקבל מי שפרע דלא אסיק אדעתיה מאי דמתרצינן בסוף הסוגיא דכסף דקני לכוליה וכו' אלא קסלקא דעתין דקנין דקרקע וקנין מטלטלים שוין זה לקנות כנגדו קנין גמור וזה כנגדו לענין מי שפרע דאכתי לא ידעינן אי רבי שמעון בן גמליאל קאי לפרושי דברי תנאי קמאי במה דברים אמורים וכו' דמשמע דכולי עלמא מודו דכסף דקנה קרקע לכוליה קני לגמרי. כל זה כתבתי ליישב לשון רש"י לפי הספרים שלהם שכתב קונה כנגדו קנין גמור. אבל לספרים שלנו כתוב קונה קנין גמור כלומר כולו קנין גמור ואי מכירת מטלטלין קונה כנגדו ויתחייב מי שפרע וזהו ממש לפי המסקנא דכוונתו ז"ל לומר לא תטעה לומר שנחלקו הני אמוראי לענין קנין קרקע אלא מר סבירא ליה בשלמא קרקע דין הוא שיקנה קנין גמור בכולו אבל במטלטלין שאינו קנין גמור דיו שיקנה כנגד ערבונא ורבי יוחנן לית ליה האי טעמא אלא כי היכי דבקרקע קונה בכולו קנין גמור במטלטלים קונה בכולו לקבל מי שפרע. עד כאן.
מיתיבי הנותן ערבון וכו' כתב רש"י ז"ל לא דמי לההיא דלעיל דזה אינו פריעת מקצת מעות וכו'. והקשו עליו מנא ליה הא דילמא היינו ההוא דלעיל ובין לרבי יוסי ובין לרבי יהודה אלא כנגדו מדינא ועל השאר פליגי אי אסמכתא קניא או לא ולא פלוג בין סתמא ליקון ואתא רבי שמעון בן גמליאל לאפלוגי בין סתמא ליקון. וכי תימא משום דמקשה תלמודא לרב מדרבי שמעון בן גמליאל ומצי למימר אנא דאמרי כתנאי קמאי אכתי קשיא על בעל התלמוד אמאי לא סבר הכי ויאמר לימא כתנאי. ותירץ ריב"ש דמשמע ליה לתלמודא דהאי ערבון דפליגי רבי יוסי ורבי יהודה לאו בערבון הניתן סתם בתורת פרעון משום דאי הכי לא הוה ליה למימר לרבי שמעון בן גמליאל אלא במה דברים אמורים בזמן שאמר לו ערבוני יקון אבל לא אמר לו ערבוני יקון קנה ומחזיר את השאר אבל מדקאמר מכר לו שדה וכו' משמע דעד השתא לא איירי תנאי קמאי בהאי גוונא. את זה כתב לתרץ לפי שיטת רש"י אבל הוא כתב שיטה אחרת רחוקה מאד עיין שם.
אבל רש"י והתוספות ובעלי החידושין משמע להו בפשיטות דרבי שמעון בן גמליאל לפרושי אתי ולא לאפלוגי אתי ורבי שמעון בן גמליאל מודה להו היכא דאמר ערבוני יקון למר הכל דאסמכתא קניא ולמר כנגדו ותנאי קמאי מודו לרבי שמעון בן גמליאל היכא דנתן לו בתורת תחלת פרעון ומשום הכי מותיב לרב מכולהו תנאי משום דהכי משמע פשטה דלישנא דרבי שמעון בן גמליאל אמר רבי שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים וכו'. ונהי שהיה יכול לדחות מי סברת תנאי לא פליגי לעולם אימא לך דפליגי ואנא דאמרי כתנאי קמאי ואי הוה דחי הכי הוה ניחא ליה נמי היאך דהמלוה על המשכון דודאי תנאי היא דרבי יוחנן כדרבי שמעון בן גמליאל בתרווייהו ורב כתנאי קמאי וכרבי יהודה הנשיא. והדוחה אומר לעולם לאו תיובתא ולא תנאי כדמפרש ואזיל ודוק כי בזה תירצנו מה שהקשה מהרי"ק בשורש קס"ד. מורנו הרב נר"ו שם.
נתקיימו התנאים תמהני אפילו אמר מעכשו נמי במאי קנה לוקח שיכפול לו. ונראה שלא אמרו כן אלא בשקנו מידו ובתוספתא קתני והלה כותב וכו'. ועוד יש לפרש אכפול לך ערבון שתקנה בקרקע שלי כפלים במעותיך והיינו ערבון. הרמב"ן.
רבי יוסי לטעמיה וכו' ואם תאמר מאי סבירא ליה לתלמודא שהכניס בתוך הברייתא טעמיה דרבי יוסי. ויש לומר להודיענו דהאי ערבון דמיפלגו ביה רבי יוסי ורבי יהודה לא איירי בשנתנו בתורת תחלת הפרעון כדכתב רש"י דאי אמרת בשלמא בתורת קנס ליכא טעמא למימר דקנה כנגד כולו אלא מטעם דאסמכתא קניא אלא אי אמרת בשנתנו בתורת תחלת פרעון לא שייך טעמא דאסמכתא אלא ודאי הא ערבון דאפליגו ביה רבי יוסי ורבי יהודה היינו שנתנו בתורת קנס כפירוש רש"י. מ"ה נר"ו שם.
8 more comments on this page.
Shita Mekubetzet on Bava Metzia 48b · Sefaria
Penei Yehoshua
בגמרא ואלא מאי מילט לייטינן ליה ר"ח ב"י אתי לקבולי עליה לטותא דרבנן אלא ר"ח ב"י עירבון הוא דיהבי ליה כו'. קצת קשה דמאי דוחקין לאוקמי בערבון ואמאי לא קאמר בפשיטות דר"ח ב"י הוי סבר דלא שייך מי שפרע אלא בחד תרעא משא"כ בנתייקר השער דהיינו תרי תרעי לא קאי במי שפרע דהכי נמי אשכחן דרבינא קס"ד למימר הכי בפרק איזהו נשך דף ע"ד דלא שייך מי שפרע בב' תרעי ובשלמא לפי' רש"י שם דב' תרעי דהתם היינו דוקא כשהתנה הלוקח בשעת מכירה שלא לקבלם אלא לסוף זמן מרובה ובתוך כך נשתנה השער דאמרינן מסתמא דעתא דאינש אתרעא זולא מדלא קבלם מיד אבל היכא שלא התנה אף דנשתנה השער אפ"ה חד תרעא מקרי אם כן א"ש אבל לשיטת התוספות לעיל בדף הקודם בד"ה אא"ב מעות קונה דמשמע מדבריהם דהיכא דנשתנה השער ביוקרא וזולא מקרי ב' תרעי וכמ"ש שם בלשונם אם כן קשה אמאי לא משני הכא דרחב"י סבר דבתרי תרעי לא קאי במי שפרע כדסבר רבינא וקאמר ליה ר"י דאפ"ה קאי במי שפרע כדמסיק ר"פ בפ' איזהו נשך. ועוד דאפי' לפי רש"י נמי הוי מצי לאוקמי מלתא דרחב"י בכה"ג שהתנה לקבל סוף זמן מרובה דהא בפ' הגוזל דף ק"ג איתא כהאי לישנא דרב כהנא יהיב זוזי אכיתנא והיינו נמי שפסק עמם כשער הזול ע"ש ויש ליישב וצ"ע:
בתוספות בד"ה אכפול לך ערבונך אינו אומר שיחזיר לו כפלים במעות דא"כ למה יקנה המקח לר"י כנגד ערבונו כו' עכ"ל. ולא ידעתי מי הכריחו לפרש כן דהא מצינו לפרש בפשיטות דהא דקאמר ר"י דיו שיקנה נגד ערבונו היינו אם אינו רוצה לכפול לו ערבונו אלא שרוצה לעמוד במקחו כנגד הערבון אבל אם אינו רוצה ליתן לו כלום מהמקח אפילו כנגד הערבון שחזר בו ורוצה לכפול לו ערבונו מזה לא איירי רבי יהודה שהרשות בידו שהרי התנה כן וכל תנאי שבממון קיים ובכה"ג לא שייך אסמכתא כיון שרוצה בכך וצ"ע:
Penei Yehoshua on Bava Metzia 48b · Sefaria
Ben Yehoyada
אַבַּיֵּי אָמַר אוֹדוֹעֵי מוֹדְעִינָן לֵיהּ, דִּכְתִיב: "וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר" (שמות כב, כז). קשא איך יליף קללה דהדיוט מפסוק זה דאמור גבי נשיא? ואנא עבדא יגעתי ומצאתי ביאור דבר זה יוצא מגמרא דסנהדרין (סנהדרין דף סו.) והוא כי בגמרא דשבועות (שבועות לו.) יליף איסור מקלל את חבירו מפסוק (ויקרא יט, יד) לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ ודברים אלו מפורשים היטב בגמרא דסנהדרין דף ס"ו דקאמר אם היה אביו דיין הרי הוא בכלל (שמות כב, כז) וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר אינו לא דיין ולא נשיא מנין? אמרת הרי אתה דן בניין אב משתיהן, לא ראי נשיא כראי דיין ולא ראי דיין כראי נשיא וכו' הצד השוה שבהם שהן בעמך ואתה מוזהר על קללתן אף אני אביא אביך שבעמך ואתה מוזהר על קללתו, מה להצד השוה שבהן שכן גדולתן גרמה להם תלמוד לומר לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ באומללים שבעמך הכתוב מדבר וגו' עיין שם. נמצא ילפינן הדיוט שבעמך מהאי פסוקא מכח ילפותא דמה הצד ודו"ק.
Ben Yehoyada on Bava Metzia 48b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Bava Metzia, daf 48, Amud Bet, about 323 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 113 words
Opens “אֶלָּא קַשְׁיָא לְרֵישׁ לָקִישׁ! אָמַר לָךְ רֵישׁ…”
- Segment 216 words
Opens “אֲבָל אָמְרוּ מִי שֶׁפָּרַע וְכוּ׳. אִיתְּמַר, אַבָּיֵי…”
- Segment 321 words
Opens “אַבָּיֵי אָמַר: אוֹדוֹעֵי מוֹדְעִינַן לֵיהּ, דִּכְתִיב: ״וְנָשִׂיא…”
- Segment 459 words
Opens “אָמַר רָבָא, מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דְּרַבִּי חִיָּיא…”
- Segment 522 words
Opens “אֶלָּא רַבִּי חִיָּיא בַּר יוֹסֵף עֵרָבוֹן הוּא…”
- Segment 614 words
Opens “אִתְּמַר: עֵרָבוֹן, רַב אוֹמֵר: כְּנֶגְדּוֹ הוּא קוֹנֶה,…”
- Segment 736 words
Opens “מֵיתִיבִי: הַנּוֹתֵן עֵרָבוֹן לַחֲבֵירוֹ, וְאָמַר לוֹ: ״אִם…”
- Segment 855 words
Opens “רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: דַּיּוֹ שֶׁיִּקְנֶה כְּנֶגֶד עֵרְבוֹנוֹ.…”
- Segment 928 words
Opens “לָא, מִטַּלְטְלִין בִּסְתָמָא לָא קָנֵי. וּמַאי שְׁנָא…”
- Segment 1040 words
Opens “לֵימָא כְּתַנָּאֵי: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ עַל הַמַּשְׁכּוֹן,…”
- Segment 1119 words
Opens “מַאי ״אֵינוֹ מְשַׁמֵּט״ דְּקָאָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן…”
Sages named on this page
- Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim
Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.
Source: Bava Metzia 48b · Segment 8 — “…כְּנֶגֶד עֵרְבוֹנוֹ. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: בַּמֶּה דְּבָרִים…”
- Rabbi Judah the Prince · Others · Fourth Generation of Tannaim
Rabbi Judah the Prince (Rebbi) was a leading sage of the fourth generation of Tannaim, famous for compiling the Mishnah.
Source: Bava Metzia 48b · Segment 10 — “…שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר: אִם הָיָה…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Bava Metzia 48b · Segment 2 — “…שֶׁפָּרַע וְכוּ׳. אִיתְּמַר, אַבָּיֵי אָמַר: אוֹדוֹעֵי מוֹדְעִינַן לֵיהּ. רָבָא…”
Original text
אֶלָּא קַשְׁיָא לְרֵישׁ לָקִישׁ! אָמַר לָךְ רֵישׁ לָקִישׁ: הָא מַנִּי רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא.
But this baraita is difficult according to Reish Lakish. The Gemara answers: Reish Lakish could have said to you: In accordance with whose opinion is this baraita ? It is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, not that of the Rabbis.
אֲבָל אָמְרוּ מִי שֶׁפָּרַע וְכוּ׳. אִיתְּמַר, אַבָּיֵי אָמַר: אוֹדוֹעֵי מוֹדְעִינַן לֵיהּ. רָבָא אָמַר: מֵילָט לָיְיטִינַן לֵיהּ.
§ The mishna teaches with regard to one who reneges on a transaction after the money was paid: But the Sages said: He Who exacted payment from the people of the generation of the flood, and from the generation of the dispersion, will in the future exact payment from whoever does not stand by his statement. It was stated that there is an amoraic dispute. Abaye said that we inform one who seeks to renege on a transaction: Be aware that this is the punishment of one who does not stand by his statement. Rava said that we curse him with that statement.
אַבָּיֵי אָמַר: אוֹדוֹעֵי מוֹדְעִינַן לֵיהּ, דִּכְתִיב: ״וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר״. רָבָא אָמַר: מֵילָט לָיְיטִינַן לֵיהּ, דִּכְתִיב: ״בְּעַמְּךָ״ – בְּעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה עַמְּךָ.
The Gemara elaborates: Abaye said that we inform him, as it is written: “Nor curse a ruler among your people” (Exodus 22:27), from which it is derived that it is prohibited to curse a ruler or any other member of the Jewish people. Rava said that we curse him, and the prohibition against cursing is not a concern, as it is written: “Among your people,” from which it is derived that the prohibition applies only with regard to one who performs an action befitting your people, not one who reneges on a transaction after the money is paid.
אָמַר רָבָא, מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר יוֹסֵף יְהַבוּ לֵיהּ זוּזֵי אַמִּלְחָא. לְסוֹף אִיַּיקַּר מִלְחָא. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, אֲמַר לֵיהּ: זִיל הַב לְהוּ, וְאִי לָא – קַבֵּיל עֲלָיךְ ״מִי שֶׁפָּרַע״. וְאִי אָמְרַתְּ אוֹדוֹעֵי מוֹדְעִינַן לֵיהּ, רַבִּי חִיָּיא בַּר יוֹסֵף בַּר אוֹדוֹעֵי הוּא. וְאֶלָּא מַאי – מֵילָט לָיְיטִינַן לֵיהּ? רַבִּי חִיָּיא בַּר יוֹסֵף אָתֵי לְקַבּוֹלֵי עֲלֵיהּ לָטוּתָא דְרַבָּנַן?!
Rava said: From where do I say this halakha ? I learned it from the incident where buyers gave Rabbi Ḥiyya bar Yosef money to purchase salt from him. Ultimately the price of salt increased, and Rabbi Ḥiyya bar Yosef sought to renege on the deal. He came before Rabbi Yoḥanan to ask his opinion. Rabbi Yoḥanan said to him: Go and give them the salt, and if not, accept upon yourself: He Who exacted payment. And if you say we merely inform him of this punishment, is Rabbi Ḥiyya bar Yosef one who must be informed? He knows the halakha . The Gemara rejects this proof: Rather, what is the alternative, that we curse him? Would Rabbi Ḥiyya bar Yosef come to accept upon himself a curse of the Sages?
אֶלָּא רַבִּי חִיָּיא בַּר יוֹסֵף עֵרָבוֹן הוּא דְּיָהֲבִי לֵיהּ. הוּא סָבַר: כְּנֶגְדּוֹ הוּא קוֹנֶה. וַאֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן: כְּנֶגֶד כּוּלּוֹ הוּא קוֹנֶה.
Rather, the details of the incident were different. It is a down payment that buyers gave Rabbi Ḥiyya bar Yosef. The money was paid merely to bolster the commitment to complete the transaction. Rabbi Ḥiyya bar Yosef held that the down payment effects acquisition of salt commensurate with its value, and therefore he wanted to give them only that portion of the salt. And Rabbi Yoḥanan said to him: The down payment effects acquisition of salt commensurate with the entire amount of the transaction.
אִתְּמַר: עֵרָבוֹן, רַב אוֹמֵר: כְּנֶגְדּוֹ הוּא קוֹנֶה, וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: כְּנֶגֶד כּוּלּוֹ הוּא קוֹנֶה.
§ It was stated that there is an amoraic dispute with regard to a down payment. Rav says: A down payment effects acquisition of merchandise commensurate with its value. And Rabbi Yoḥanan said: It effects acquisition of merchandise commensurate with the entire amount of the transaction.
מֵיתִיבִי: הַנּוֹתֵן עֵרָבוֹן לַחֲבֵירוֹ, וְאָמַר לוֹ: ״אִם אֲנִי חוֹזֵר בִּי – עֶרְבוֹנִי מָחוּל לָךְ״, וְהַלָּה אוֹמֵר לוֹ: ״אִם אֲנִי אֶחְזוֹר בִּי, אֶכְפּוֹל לְךָ עֵרְבוֹנְךָ״ – נִתְקַיְּימוּ הַתְּנָאִים, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. רַבִּי יוֹסֵי לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר: אַסְמַכְתָּא קָנְיָא.
The Gemara raises an objection from a baraita : With regard to one who gives a down payment to another, and says to him: If I renege, my down payment is forfeited to you, and the other person says to him: If I renege, I will double your down payment for you, the conditions are in effect; this is the statement of Rabbi Yosei. The Gemara comments: Rabbi Yosei conforms to his standard line of reasoning, as he says: A transaction with inconclusive consent [ asmakhta ] effects acquisition. Even though it is a commitment that he undertook based on his certainty that he would never be forced to fulfill the condition, it is considered a full-fledged commitment.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: דַּיּוֹ שֶׁיִּקְנֶה כְּנֶגֶד עֵרְבוֹנוֹ. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ ״עֶרְבוֹנִי יִקּוֹן״. אֲבָל מָכַר לוֹ בַּיִת אוֹ שָׂדֶה בְּאֶלֶף זוּז, וּפָרַע לוֹ מֵהֶם חֲמֵשׁ מֵאוֹת זוּז – קָנָה, וּמַחֲזִיר לוֹ אֶת הַשְּׁאָר אֲפִילּוּ לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים. מַאי לָאו הוּא הַדִּין לְמִטַּלְטְלִין, (בְּדִסְתָמָא) [דְּבִסְתָמָא] קָנֵי לְהוּ לְכוּלְּהוּ!
The baraita continues: Rabbi Yehuda says: It is sufficient that the down payment effects acquisition of merchandise commensurate with the amount of his down payment. Rabban Shimon ben Gamliel said: In what case is this statement said? It is when the buyer said to the seller: My down payment will effect acquisition of the merchandise. But if one sold another a house or a field for one thousand dinars, and the buyer paid him five hundred dinars of that sum, he has acquired the entire house, and he returns the rest of the money to the seller even after several years have passed. The Gemara asks: What, is it not that the same is true with regard to movable property as well, and in a case where the agreement is unspecified, the buyer acquires the entire item, not merely commensurate with the down payment?
לָא, מִטַּלְטְלִין בִּסְתָמָא לָא קָנֵי. וּמַאי שְׁנָא קַרְקַע, דִּבְכַסְפָּא קָנֵי לֵיהּ מַמָּשׁ – קָנֵי לֵיהּ לְכוּלַּהּ. מִטַּלְטְלֵי דְּלָא קָנֵי אֶלָּא לְקַבּוֹלֵי ״מִי שֶׁפָּרַע״ – לָא קָנֵי לֵיהּ כּוּלֵּיהּ.
The Gemara rejects that comparison: No, with regard to movable property in a case where the agreement is unspecified, the buyer does not acquire the entire item. The Gemara asks: And in what way is movable property different from land? The Gemara explains: In the case of land, which with the payment of money one genuinely acquires it in a legal sense, the buyer acquires the entire tract of land with a down payment. In the case of movable property, which with the payment of money one acquires it only in the sense that if he reneges he will have to receive the curse: He Who exacted payment, the buyer does not acquire the entire item with a down payment.
לֵימָא כְּתַנָּאֵי: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ עַל הַמַּשְׁכּוֹן, וְנִכְנְסָה הַשְּׁמִיטָּה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה אֶלָּא פְּלָג – אֵינוֹ מְשַׁמֵּט, דִּבְרֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר: אִם הָיָה מַשְׁכּוֹן כְּנֶגֶד הַלְוָאָתוֹ – אֵינוֹ מְשַׁמֵּט, וְאִם לָאו – מְשַׁמֵּט.
The Gemara suggests: Let us say that this amoraic dispute between Rav and Rabbi Yoḥanan is parallel to a dispute between tanna’im . As it is taught in a baraita : With regard to one who lends money to another on the basis of collateral, and the Sabbatical Year commenced, even if the collateral is worth only half the sum of the loan, the Sabbatical Year does not abrogate the loan; this is the statement of Rabban Shimon ben Gamliel. Rabbi Yehuda HaNasi says: If the value of the collateral was commensurate with the sum of his loan, the Sabbatical Year does not abrogate the loan, but if it was not commensurate with the sum of his loan, the Sabbatical Year abrogates the loan.
מַאי ״אֵינוֹ מְשַׁמֵּט״ דְּקָאָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל? אִילֵּימָא כְּנֶגְדּוֹ, מִכְּלָל דְּרַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא סָבַר: לְהָךְ פַּלְגָא נָמֵי מְשַׁמֵּט!
The Gemara asks: What is the meaning of the statement: The Sabbatical Year does not abrogate the loan, that Rabban Shimon ben Gamliel is saying? If we say it means that the Sabbatical Year does not cancel that part of the loan commensurate with the collateral, but it does cancel the rest, this indicates by inference that Rabbi Yehuda HaNasi holds that the Sabbatical Year also abrogates that half as well. That is difficult, as is there not collateral commensurate with that half?