Commentary page
Bava Metzia 40b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerBava Metzia 40b
Bava Metzia 40b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 448 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
דל תלתין ושיתא כוזי בשיתא זוזי שקנאה פשו תריסר:
דל תמניא שתותי של מ"ח שדרך הוא לחסר בבליעת הקנקן כדתנן יוציא לו שתות ליין פשו לו לשכרו ארבע:
והאמר שמואל המשתכר בדברים שיש בהם חיי נפש:
אל ישתכר יותר על השתות הא שתות ישתכר ולמה לא ישתכר רב יהודה עד שתות:
איכא גולפי ושמריא משתכר הוא הקנקן והשמרים שלקח הכל בו' זוז:
דמי ברזנייתא שנותן דמים לחנווני למוכרן ומוציאן ומכריז עליו בחוצות. כרזנייתא לשון כרזא לשון אחר אומנות יש בנקיבת ברזא בחבית של חרס וצריך ליתן שכר:
במזופפין דכיון דישנים הם ונתבלעו בלעותם תו לא בלעי:
כיון דטעון טעון תו לא בלע:
24 more comments on this page.
Rashi on Bava Metzia 40b · Sefaria
Tosafot
אל ישתכר יותר על שתות הא עד שתות משתכר ומסתמא רב יהודה היה מוצא שיתנו לו יותר ולמה הניח מלהרויח עד שתות:
במזופפין שנו וא"ת כל שכן דבלע טפי כדאמרינן לעיל באתרא דמר חפו בכופרא דמייץ טפי וי"ל דהיינו חדש אבל ישן שכבר בלע אינו בולע יותר אי נמי התם ביין אבל הכא בשמן לא בלע כיון שהוא ישן:
לחודיה לא מזדבן וא"ת ויתן לו מוכר ללוקח לוג ומחצה שמרים שיערב עדיין וימכור וי"ל דמיירי מתני' אפי' אין השמן בעין שלקחו מעט מעט ומכרו או אכלו:
לדברי חכמים אסור לערב וא"ת ונימא משום דאית ליה מחילה ולעולם מותר לערב וי"ל דמתניתין נמי מיירי אפי' כשהשמן עדיין בעין והתם אין שייך מחילה כיון שיכול לתקן כי יאמר לו קח השמרים וערב בשמן ולרב פפא דאמר דטעמייהו משום מחילה סבר דהשמן אינו בעין דאילו הוה בעין לא שייך ביה מחילה אי נמי סבר דאף ע"פ שהוא בעין שייך ביה מחילה כיון דמדדו מזוקק:
לדברי ר"י אסור וא"ת ולימא מותר וטעמא דמקבל משום דלית ליה מחילה וי"ל דרב פפא סבר דצמד ובקר איכא הוכחה דלאו מחילה דמסתמא לא רצה ליתן מאתים זוז על הצמד בלא בקר אבל הכא לוג ומחצה שהוא דבר מועט מדלא עירב אחולי אחיל:
זבון וזבין תגרא איקרי מיירי שלא היה מוצא למכור ביוקר יותר משלקחו לכך א"ל אדעתא דהכי קנית ממני שהיית יודע שאעכב לוג ומחצה כדי שארויח קצת:
לא אמרו שמן עכור אלא למוכר פי' לא אמרו הפסד של עכירת פקטים אלא למוכר דכשנותן ללוקח שמן מזוקק אינו מחסר לו כלום ממאה לוג בשביל הפקטים כי אם לוג ומחצה בשביל השמרים מיהו עכירה לא שייכא כל כך בפקטים אלא בדבר המתערב כמו שמרים וי"ל דלא אמרינן הפסד של עכירת השמרים אלא למוכר שאם מוכר כשהוא מזוקק מקבל עליו לוקח בשביל השמרים לוג ומחצה והמוכר מרויח השמרים וכשהוא מוכר שמן עכור נותן מאה לוגין שלמים שמן עכור ומפסיד השמרים ע"י מה שמכר כשהוא עכור וכשמוכר מזוקק לא קרי הפסד לוקח אע"פ שמפסיד שמרים משום דבעה"ב ניחא ליה בצילא:
Tosafot on Bava Metzia 40b · Sefaria
Rabbeinu Chananel
ומקשי' היכי עביד רב יהודה הכי והאמר שמואל לא ישתכר אדם יותר משתות ולא פחות משתות והשתות הוא זוז ועוד וזה לא נשתייר לו אלא ד' טפיחין. ופרקי' נשתייר החבית והשמרין שבתוכו ואיכא גולפי ושדריא למלאת השתות.
ומקשי' אי הכי הני כולהו טפי משתות נינהו ופרקי' נשאר לו לקונה ליטול זולת הריוח אגר טירחיה שמודד לו לקונה לכל אחד ואחד לזה עכשיו ולחבירו למחר ומתבטל ממלאכתו והדמים למי שנוקב לו הנקבים בחבית להוציא היין בהן מן החבית וזה פי' דמי ברזניתיה. פי' ברזא נקב החבית כדגרסי' דעד ברזא. נוטל אלו כולן בריוח שלו וגם בשכרו.
יוציא לו ג' לוג שמן לק' לוג כו' אם היו קנקנים ישנים אין מוציא לו בלע. ואוקמה רב פפא במזופפין.
אמר אביי כיון דטעון טעון כלומר מאחר שהיה בהן שמן ומצצי ושבעי שוב. אין מוציאין לעולם: פיסקא ר' יהודה אומר אף המוכר שמן מזוקק לחבירו כל השנה הרי זה מקבל עליו לוג ומחצה שמרין לק'. אמר אביי אם תמצא לומר לדברי ר' יהודה מותר לערב שמרין. לדברי חכמים אסור לערב שמרין כו' אמר ליה רב פפא אדרבה איפכא מסתברא לדברי חכמים מותר לערב שמרין והיינו טעמא דלא מקבל דאמר ליה מדלא ערבית אחולי אחלת לי.
לדברי ר' יהודה אסור לערב והיינו טעמא דמקבל דאמר לערובי לך אסור קבולי לא תקבל זבון וזבין תגרא איקרי וכי לא בעינא לאישתכורי הלכך מקבל וקיימא לן כתנא קמא: מתני' המפקיד אצל חבירו חבית ולא יחדו לה הבעלים מקום וטלטלה ונשברה וכו' עד אם משהניחה בין לצרכה בין לצרכו פטור. פי' לצרכה כדי שלא תשבר וכיוצא בה.
Rabbeinu Chananel on Bava Metzia 40b · Sefaria
Meiri
המוכר צריך שימכור באמונה ובלא אונאה ואם הודיע דמי מקחו ודמי מה שרוצה להרויח בו אע"פ שמרויח יתר משתות אין כאן דין אונאה כמו שיתבאר ומ"מ בית דין חייבים להעמיד שערים בכל דבר שיש בו חיי נפש ומחשבין דמי המקח ודמי ההוצאה וניכוי הסחורה וכשמחשבין את הכל נותנין לו שתות ריוח לא פחות ולא יתר ואם יש טרח יתר בסחורה זו אף מחשבין לו דמי הטרח לפי ראות עיני הבית דין:
אסור לערב שמרים בין ביין בין בשמן ואפילו בשמרים של חבית עצמה כגון שיבלבל את החבית עד שיתערבו השמרים עם היין ואין באלו שיעור אלא כל שהוא אסור:
יש לפעמים שמן עכור בשולי החבית סמוך לשמרים והוא נקרא בלשון תלמוד פקטים ואינו בדין שמרים אלא מקבלו אפילו לוקח ואין צריך לומר מפקיד הן בזמן שיש לו לקבל השמרים כגון שמן סתם הן בזמן שאין לו לקבל השמרים כגון שמן מזקק ומ"מ דוקא בשלוקח בשעת הבדים ומקבלו גם כן באותה שעה שדרך למסור את המדה בריוח גדול ויש מפרשים ששער השמן בזול אבל בניסן או אחר שנצללו השמנים הואיל והמוכרים מצמצמים במדתם או שהשער ביוקר אין הלוקח מקבל פקטים אלא שמרים בלבד על הדרך שביארנו ויש מפרשים בפקטים אלו פסולת הגרעינים הצפין על פני המים וגדולי המחברים פרשו בו שמן עכור הקופא על פני השמן ומ"מ כל שמכר לו שמן מזוקק אין מקבל פקטים כלל:
במסכת בבא בתרא יתבאר שהמוכר את הצמד ר"ל העול המצמיד את השוורים ומזווגם לא מכר את הבקר והמוכר את הבקר לא מכר את הצמד ואפילו במקומות שמקצתם משאילין שם צמד לבקר ואין אומרים הדמים מודיעים בזו וכיוצא בה אלא כל שיש שם יתר מן השיעור הולכין בו אחר דיני אונאה ובטול מקח ויש אומרים בה דוקא בשהדעת טועה בו ואם אין הדעת טועה הרי זה מתנה כמו שיתבאר במקומו ויש מקצת דברים שמביאים בהם ראיה מן הדמים כמו שביארנו בבבא קמא פרק המניח:
אע"פ שביארנו במוכר שמן סתם שמקבל עליו לוקח שמרים כשיעור שהזכרנו יראה שביין אינו כן אלא נותן לו יין בלא שמרים אפילו מכר בתשרי ומסר בניסן שהשמרים אינן בכלל היין כלל ויש חולקין במכר בתשרי ומסר בניסן:
מה שאמרו כאן לא אמרו שמן עכור אלא למוכר פירשו בו הא לתרומה לא כלומר לא אמרו שלא לקבל ממנו שמן עכור אלא למוכר הואיל והתנה במזקק שהרי לוקח מקבל עליו במכר סתם לוג ומחצה למאה אלמא שאינו שוה כלום אבל לתרומה תורם מזה על זה ואין בכך כלום ואין הלכה כן אלא לענין תרומה תורמין מן הצלול על העכור אבל לא מן העכור על הצלול וכן ביין הא שמרים מיהא יראה שמין בשאינו מינו הוא ואין תרומה חלה עליו כלל:
המשנה הששית והכונה בה להתחיל בביאור החלק הרביעי ואמר על זה המפקיד חבית אצל חברו ולא ייחדו לה הבעלים מקום וטלטלה ונשברה אם מתוך ידו נשברה לצרכו חייב לצרכה פטור אם משהניחה נשברה בין לצרכה ובין לצרכו פטור ייחדו לה הבעלים מקום טלטלה ונשברה בין מתוך ידו ובין משהניח לצרכו חייב לצרכה פטור אמר הר"ם תחלת משנה זו היא לר' ישמעאל שאמ' לא בעינן דעת בעלים וכבר נתבאר דעתו בסוף בבא קמא ולפיכך הוא אומ' משהניחה בין לצרכו בין לצרכה פטור וסיפא לר' עקיבא שאומר דעת בעלים בעינן וכבר קדם לך דעתו בזה לשם ולפיכך הוא אומר משהניחה לצרכו חייב לצרכה פטור לפי שאנו צריכים דעת בעלים ואעפ"י שהחזירה למקומה:
אמר המאירי המפקיד חבית אצל חברו וכו' פי' כבר ידעת שבפ' הגוזל נחלקו ר' ישמעאל ור' עקיבא בשומר שגנב מרשותו כגון שנמסר לו בפקדון כיס מלא סלעים וגנב משם סלע אחד או שנמסר לו עדר אחד בתורת שמירה וגנב משם טלה אחד ואח"כ נתחרט והחזיר את הסלע או את הטלה למקומו שלדעת ר' עקיבא חייב באחריותו הואיל ולא הודיע חזרתן לבעלים שמשעה שנטלן על דעת גנבה או גזלה כלתה שמירתו ולא עמד לשמירת אותו טלה או אותו סלע במקום בעלים ונמצא שגנב ולא החזיר שאין חזרה לשומר אלא בידיעת בעלים ואע"פ שבגנב הגונב מביתו של בעל הבית אינו כן אלא על הדרכים שביארנו שם בשומר החמירו מפני שכלתה שמירתו ולדעת ר' ישמעאל מכיון שהחזירו חזר לדין שמירתו ולא כלתה שמירתו מהם וכשהחזירם לשם הוא נעשה שומר כבתחלה ועומד במקום בעלים וחזרתו חזרה:
5 more comments on this page.
Meiri on Bava Metzia 40b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה במזופפין שנו וא"ת כ"ש דבלע טפי כדאמרי' כו' עכ"ל לכאורה אין זה מדוקדק דלגבי כלי חרס שאינו חפוי כלל אפשר דמזופפין אינו בלע כ"כ ולא קאמר דמזופפין בלע טפי אלא לגבי חפוי בקירא ויש ליישב ודו"ק:
בד"ה לדברי רבי יהודה אסור וא"ת ולימא מותר וטעמא כו' עכ"ל אין לפרש דלימא וכיון דלא מחיל א"ל אי בעי לעירובי לך מי לא ערבי לך השתא נמי קביל דהא לאו קושיא היא דאיכא למימר דס"ל לרב פפא כסברת המקשה דלעיל דמתניתין איירי אפילו בחנוני ולא מצי א"ל השתא נמי קביל דמצי א"ל החנוני אי ערבת לי הוה מזדבין לי השתא מאי איעבד ליה לחודיה לא מזדבן אלא דיש לומר דלימא מותר ולא מצי מחיל ומקבל מטעמא דקאמר נמי השתא קבילי לא מקבלת זבין וזבן תגרא איקרי ודו"ק:
Chidushei Halachot on Bava Metzia 40b · Sefaria
Maharam
גמ' פש להו ארבעה כצ"ל:
רש"י ד"ה מני הא דקתני וכו' עד ואע"פ שלא הודיע לבעלים וכו' כצ"ל:
תוס' ד"ה לחודיה לא מזדבן וכו' וי"ל דמיירי מתניתין אפילו אין השמן בעין שלקחו מעט מעט ומכרו וכו'. הא דכתבו התוס' שלקחו מעט מעט ולא פירשו שלקחו כולו ביחד ומכרו או אכלו דא"כ שמתחלת הנתינה נתן לו המוכר ללוקח כל השמן ביחד פחות לוג ומחצה לא היה שותק הלוקח מלתבוע המוכר שיתן לו גם המותר עד שמכר או עד שאכל כל השמן שקבל ממנו אבל השתא שאיירי שלקחו מעט מעט היה הלוקח סובר שכן יתן לו עד תשלום כל המאה לוגין ומה שנתן לו מכרו או אכלו תכף ולא גורע לו שרוצה לנכות לו השמרים עד לבסוף:
Maharam on Bava Metzia 40b · Sefaria
Shita Mekubetzet
במזופתין שאני פירוש דלא בלעי ואף על גב דאמרינן לעיל באתריה דמר חפו בכופרא ופירש רש"י דכופרא בלע טפי. התם מיירי בחדשים והכא מיירי בישנים דבליעתם כולה בהתחלתם וכאידך דאמרינן דאפילו בכלים שאין מזופתין כיון דטעון טעון. הריטב"א ז"ל.
אמר אביי כשתמצא לומר לדברי רבי יהודה מותר לערב שמרים פירוש מותר לערב בחבית שמרים שצפו בשוליו אבל שמרים שפרשו מן החבית דכולי עלמא אסור לחזרן ולערבן שם שמפסידין השמן ושוב אינו מזדקק. והיינו דאמר~ ולימא אי איערבת ליה זבינתיה השתא מאי אעביד להו כלומר דהא כיון שפרשו לית לי רשותא לערובינהה דאי עבידנא הכי ומזביננא ליה הוי מכר בטעות ואי אמינא ללקוחות בפירוש שהוא כך לא בעו למזבן מנאי אלא בזול. ולדברי חכמים אסור לאדם שמכר שמן סתם לערב שמרים שבשוליו דקא מעכר ליה וכן נראה מפירוש רש"י. מרבי ז"ל. הריטב"א ז"ל.
לדברי חכמים אסור לערב תימה אפילו יהא מותר לערב למה אין מפרש טעמא משום מחילה כרב פפא דבסמוך דהא לרבי יהודה נמי פריך לעיל מדלא ערבת אחולי אחלת ומשני רבי יהודה לטעמיה דלית ליה מחילה ורבנן אית להו מחילה. וכי תימא דמיירי שלא נתן לו השמן עדיין אלא הקנה לו בחליפין או במשיכה מאה לוגין בחבית אם כן מאי פריך לעיל ונימא ליה אי עריבתיה זבינתיה נקבליה ונערביה. ויש לומר דמשמע ליה מתניתין בכל ענין בין ישנו עדיין לשמן בעין ובין נתן לו השמן כבר הילכך לרבי יהודה פריך היכא שכבר נתן לו בלא שמרים אבל הקנה לו שמן בקנין בהא מודו רבנן לרבי יהודה דלא אחיל מידי אם כן אפילו הקנה לו מאה לוג בחבית. אמר ליה רב פפא מדלא פירש לו לערב כמו שהוא מזוקק הקנה לו והכי פירושו מדלא ערבת לי כלומר מדלא התנית לערב ולית ליה השתא לרב פפא הך סברא דפרשינן לעיל דבכהאי גוונא לא שייך מחילה. לדברי רבי יהודה אסור לערב אבל רבי יהודה לטעמיה לא ניחא ליה לרב פפא למימר דלית ליה הך סברא דלעיל דמדמינן הך דהכא והך דמודיעין אהדדי דשאני התם דאיכא הוכחה גדולה אף על פי שיכול לומר מה שלא ערבתי משום דהייתי סבור דניחא ליה בצילא ותרצה לקבל שמרים אין זו הוכחה גדולה כאותה של הוכחת דמים. הרא"ש ז"ל. וזה לשון תוספות שאנץ: לדברי חכמים אסור לערב. תימה אפילו יהא מותר לערב למה אין מפרש טעמא משום מחילה כרב פפא דבסמוך דהא לרבי יהודה פרכינן השתא מדלא ערבת אחולי אחלת ומשני רבי יהודה לטעמיה דלית ליה מחילה ורבנן אית להו מחילה. ועוד קשה הא דפריך בסמוך לרבי יהודה נמי ונימא ליה אי ערבת לי זבנתיה השתא נמי ניקבליה וניערביה אם לא מכרו עדיין דהא מותר לערב לרבי יהודה. ונראה לי דמשמע ליה מתניתין בכל ענין בין ישנו עדיין לשמן בעין בין אינו עדיין בעין ואפילו הקנה לו בחליפין ובמשיכה מאה לוג בחבית הילכך לא שייך למימר לרבנן השתא מדלא ערבת לי אחולי אחיל ליה ופריך נמי שפיר לרבי יהודה אי ערבת ליה זבנתיה דאינו בעין שמכרו כבר דרבי יהודה אומר הדמים מודיעין ואי סבירא ליה מחילה לא היה לו לומר הדמים מודיעין אלא מחילה איתנהו. לדברי חכמים מותר לערב והיינו טעמא דלא מקבל דאמר ליה מדלא ערבת אחולי אחלת כיון שמדד ונתן בלא שמרים אבל הקנה לו שמן בחבית במשיכה או בחליפין בהא מודו ליה רבנן לרבי יהודה דלא אמיל ליה מידי. אי נמי אפילו הקנה לו מאה לוג בחבית סבירא ליה לרב פפא דכמו שהוא מזוקק הקנה לו ולית ליה השתא לרב פפא הך סברא דפריך לעיל בכהאי גוונא לא שייך מחילה. לדברי רבי יהודה אסור לערב אבל רבי יהודה לטעמיה לא ניחא לרב פפא למימר דלית ליה סברא דלעיל דמדמינן הא דהכא והך דהדמים מודיעין אהדדי וסבירא ליה דלית ליה מחילה היכא דדמים מוכיחין ומודיעין שלא מחלי והיכא מיהא דליכא הוכחה כי התם יש לומר מדלא ערבת אחולי אחלת לו דאף על פי שיכול לומר מה שלא ערבתי לפי שהייתי סבור דניחא ליה בצילא ותתרצה לקבל עליך בכך שמרים אין הודעה זו גדולה כאותה כל הודעת הדמים. והריטב"א כתב וזה לשונו: ואם תאמר ודילמא סבירי להו לרבנן מותר לערב והא דלא מקבל משום דאמר ליה כיון ולא ערבת לי אחולי מחלת וכדקאמר רב פפא בסמוך. ותירצו בתוספות דליכא למיתלי במחילה אלא בשכבר מדד ונתן לו ומשנתנו מדברת בין בשכבר מדד לו מיהת דנימא מחל לו והשתא מיירינן לרבנן והיכא שהקנה לו בחליפין דליכא מחילה אבל רב פפא סבר דמתניתין לא מיירי אלא בשכבר מדד ונתן לו דאיכא טעמא דמחילה. ואין צורך לכך דאביי סובר דבשלמא מדרבי יהודה נשמע שפיר דלית ליה מחילה הכא. אבל מדרבנן אין כאן ראיה דדילמא שאני התם דכיון דרובא קרי לצמד צמד ודין תורה הוא למיזל בתר רובא דעל כן אית לן למיתלי במחילה שהרי אין הדעת טועה בזה מה שאין כן בשמעתין דאיכא למיתלי שפיר שלא מחל אלא שסבר דניחא ליה ללוקח בצילא. ורב פפא סבר דכיון דהתם דנחת לוקח לדעת מקחו והמחילה היא בדבר מרובה תלינן במחילה ולא תלינן דממיעוטא הוא ולדעת בקר ירד דינא הוא דהכא דהוי ממון מועט דניתלי במחילה ולא נימא דמשום דליהוי צילא ללוקח עבד והילכתא כרבנן ואליבא דרב פפא. עד כאן. רבי יהודה לטעמיה דלית ליה מחילה ואף על גב דשהה בכדי שאין הדעת טועה כגון ששהה כדי שיראה לתגר או לקרובו ומשום הכי לרבנן הויא מחילה והא נמי להא דמיא שדמים מודיעים כי בודאי כשמקבל עליו לוג ומחצה שמרים בדמי שמן שאינו מזוקק הוא מוכר לו כי הדבר ידוע שאם שאל לו מאה לוגין שמן מזוקק היה מרבה עליו בדמים וכששאל ממנו שמן סתם חשב שיקבל לוג ומחצה שמרים ופוחת לו מן הדמים הילכך הדמים מודיעים. הראב"ד.
וזה לשון הריטב"א ולימא ליה מדלא ערבת לי אחולי אחלת. ופרקינן רבי יהודה לטעמיה דלית ליה מחילה דתנן מכר לו את הצמד ולא מכר לו את הבקר ואוקימנא בדוכתא באתרא דקרי לצמד צמד ולבקר בקר ואיכא מיעוטא דקרו לבקר צמד ולהכי קאמר רבי יהודה כי הדמים מודיעים אי האי גברא מרובא הוא אי ממיעוט הוא והתם פרכינן לרב וליהוי אונאה וביטול מקח ופרקינן בחד לישנא מאי אין הדמים ראיה דהוי ביטול מקח בכדי שהדעת טועה אבל בכדי שאין הדעת טועה הא ידע ומחיל ורבי יהודה לית ליה מחילה וקתני שהדמים מודיעין ואמרינן דממיעוטא הוא דקרי לבקר צמד ולא תלינן במחילה והיינו דאמרינן הכא דרבי יהודה תלי דלניחותא דלוקח עבד דליהוי ליה צילא ולא תלינן דמשום מתילה הוא דעבד. עד כאן.
אי בעית לערובי מי הוה שרי לך לאערובי ואם תאמר מכל מקום הא מצי יהיב ליה שמן אחר שהוא מעורב בשמריו. יש לומר דמיירי בדקאמר ליה שמן זה. אי נמי אפילו במוכר שמן סתם ובדלית ליה אלא שמן מזוקק דמדידיה אית ליה למיתן ליה למזבן משוקא ומיתן ליה לא אלא דאי משעבדי פריק להו וכדאיתא בפרק המוכר גבי המוכר אילנות לחברו וכדכתיבנא התם. הריטב"א ז"ל.
לדברי רבי יהודה אסור לערב וכו' כתוב בתוספות ונימא מותר וטעמא דמקבל וכו' לא רצה לומר להכי לא קאמר הכי משום דמשמע ליה ומתניתין איירי בכל ענין אפילו בלוקח תגר ולקח על יד דהוה אמר ליה אי ערבת לי זבינתה השתא מאי אעביד בהה לחודיה לא מזדבן. דיש לומר דמשמע להו דרב פפא קאי אסוגיא דאוקימנא בבעל הבית דניחא ליה בצילא כדקאמר אדרבה איפכא מסתברא זה קאי על מה שאמר כבר. גליון.
זבון וזבין תגרא איקרי כי אתה לא שאלת שמן מזוקק ולא נתת לי דמי שמן מזוקק למאה לוגין ואם אתה מקבל השמרים הרי אני מפסיד דמי אלו השמרים. אחד הלוקח ואחד המפקיד לפקטים פיריש שמן עכור הסמוך לשמרים, הראב"ד, והריטב"א כתב וזה לשונו: תנא אחד הלוקח ואחד המפקיד לפקטים. פירוש פסולת הזתים שהוא צף עם השמן. ואסיקנא דהכי קאמר כי היכי דמפקיד מקבל פקטים דאמר ליה נפקד פקטך מאי עבידנא להו דלוקח נמי מקבל מיניה ~אפילו לרבי יהודה דסבר שמקבל ממנו שמרים דשאני שמרים שיש עליהן תורת שמן וחזו להדלקה. והא דכי פרכינן מאידך דרבי יהודה לא אוקימנא בפקטים שאינם בתוכו ולא פרקינן לה בפקטים שאינן בו והיינו משום דההיא פשיטא ולא אצטריכא למימר. ויש מפרשים בהפך דבפקטים שאינן בו הוא דאיירינן בשמעתין דאלו פקטים שבתוכו דכולי עלמא מקבל מיניה לעולם. והלשון הראשון נראה עיקר למרי. ע"כ. והתניא רבי יהודה אומר לא אמרו שמן עכור אלא למוכר בלבד שהרי לוקח מקבל עליו לוג ומחצה שמרים למאה לוגין של שמן מזוקק אבל מפקיד מקבל עכור אף על פי שמוציא לו חסרונות לוג ומחצה שמרים למאה אף על פי כן העכור הסמוך לשולי הכלי מקבל ממנו לפי חלקו וממה שעירב עמו. וקשה לי נימא ליה הא רבי יהודה הא רבנן לרבי יהודה כיון דמקבל לוקח לוג ומחצה שמרים אינו נותן לו עכור לרבנן דלא מקבל שמרים מקבל עכור ונראה לי דהא ברייתא דלעיל כרבי יהודה תנו לה ומקשה מדרבי יהודה אדרבי יהודה אי נמי מדמקיש להו לפקטים משמע דלענין שמרים נמי שוים הם ומני רבי יהודה היא. לא קשיא הא דיהיב ליה זוי בתשרי שהוא שעת הבדים ולוקחים אותו בזול ובמדה יתירה מכל מקום שמן עכור הוא והוא מקבל אותו בניסן שכבר נצללו השמרים ומקבל אותו במדה יתירה של תשרי הילכך מקבל אותו כשעת המקח שהיה עכור חוץ מן השמרים לוג ומחצה למאה. אבל אם נתן לו מעות בניסן בשער היוקר ומדה קטנה והשמנים צלולים אינו מקבל מן העכור כלום כי אם לוג ומחצה שמרים. ויש מפרשים האי דרבי יהודה לא אמרו שמן עכור אלא למוכר בלבד אבל תרומה נותנין שמן עכור. ולא ידעתי אם הוא מגמרא או מסברא כי אין לבי נכון עמו. הראב"ד.
והריטב"א ז"ל כתב וזה לשונו והתניא רבי יהודה אומר לא אמרו שמן עכור וכו'. פירש רש"י בלישנא בתרא לא אמרו הפסד שמן עכור שיש עמו פקטים אלא לפסידתו של מוכר בלבד שהרי לוקח מקבל לוג ומחצה שמרים ואינו מקבל פקטים כלל כי רבותינו שמרים הוכירו שיקבל הלוקח ולא הזכירו שיקבל פקטים. ובתוספות פירשו לא אמרו הפסד של שמן עכור בשמרים אלא לענין המוכר בלבד שהלוקח מקבל שהרי אמרו שהלוקח מקבל עליו לוג ומחצה. כלומר כי כשהמוכר מוכר שמן סתם ויש לו שמן עכור בשמרים יש לו ללוקח לקבל אותו שמן כמות שהוא מעורב בשמריו ופסידו של מוכר הוא על הלוקח דכיון שאלו נתן לו שמן מזוקק יש לו לקבלו לוג ומחצה שמרים למאה עכשו שהוא עכור בשמריו יש לו לקבלו כמות שהוא ודוקא בלא פקטים שאין דעתו של לוקח לקבל שמן שיש לו פקטים. ולפירוש התוספות הא דקתני אלא למוכר בלבד בא לומר דבמקח וממכר הוא שהחמירו חכמים לחייב הלוקח שמן סתם לקבל שמן עכור או לקבל שמרים דאלו לענין פקדון ליכא פסידא כשמקבל עליו שמרים אם ערבן הנפקד עם פירותיו דהא כי מקבל שמרים או פקטים דידיה הוא דמקבל. ופירוש רש"י ז"ל יותר מחוור. ע"כ. וזה לשון הרא"ש ז"ל: לא אמרו שמן שכור אלא למוכר בלבד. פירש בקונטרס לא אמרו הפסד עכירת השמן אלא על המוכר שהרי לוקח מקבל עליו לפחות ממאה לוגין לוג ומקצה מחמת שמרים לפיכך צריך ליתן לו שמן מזוקק בלא פקטים. משמע מתוך לשונו דאותו לוג ומחצה שפוחת היינו מחמת שמרים ופקטים ודוחק דלא משתמיט בשום מקום דליתני אלא בשביל שמרים בלבד. ועוד דפירש דבלא פקטים דקתני כלומר לפיכך צריך ליתן לו שמן בלא פקטים ואין הלשון משמע כן. ונראה לפרש לא אמרו הפסד שמן עכור מעכירת פקטים אלא על המוכר שלא יקבל הלוקח ממנו שמן שיש בו פקטים ואף אם אמר לו המוכר קח שמן עכור משמרים ופקטים ותקח מאה לוגין שלמים ולא תפחות לוג ומחצה לא יקבל ממנו הלוקח שאותן לוג ומחצה אינן מחמת פקטים אלא מחמת שמרים והיינו דקתני שהרי לוקח מקבל עליו לוג ומחצה שמרים בלא פקטים דמפקטים אינו מקבל עליו כלום דכל שמן שיתן בין מזוקק בין אינו מזוקק צריך שלא יהיו בו פקטים. ועוד יש לומר דכולה מילתא בעכירת שמרים דלא שייך עכירות אלא בשמרים וכשהשמן עכור אז מפסיד המוכר שצריך ליתן מאה לוגין שלמים ואין פוחת כלום ואם היה מזוקק היה פוחת לוג ומחצה בשביל שמרים בלא פקטים פירוש גם בלא פקטים צריך ליתן לו שלא מנו חכמים פקטים באותן לוג ומחצה דסתם לוקח שמן אין דעתו על הפקטים והשתא האי בלא פקטים לאו לפרושי מילתיה נקט אלא אגב אורחיה קמשמע לן דאין לוקח מקבל פקטים. עד כאן.
4 more comments on this page.
Shita Mekubetzet on Bava Metzia 40b · Sefaria
Penei Yehoshua
בגמרא כיון דטעון טעון פרש"י תו לא בלע עכ"ל ועיין בט"ז על י"ד סימן צ"ג שכתב דודאי בולע והולך לעולם אלא דהחילוק הוא כיון שכבר שבע לבלוע אינו בולע עוד אא"כ שפולט זה שבלע כבר וכפי השיעור שפולט בולע מחדש וא"כ מה"ט גופא לא מנכה ליה כלום שאינו מפסיד בכך שהרי מה שבולע הקנקן פולט כנגדו השמן שבלע כבר ע"ש:
Penei Yehoshua on Bava Metzia 40b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Bava Metzia, daf 40, Amud Bet, about 448 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 113 words
Opens “דַּל תְּלָתִין וְשִׁיתָּא בְּשִׁיתָּא, פָּשׁוּ לֵיהּ תְּרֵיסַר.…”
- Segment 28 words
Opens “וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל: הַמִּשְׂתַּכֵּר אַל יִשְׂתַּכֵּר יוֹתֵר עַל…”
- Segment 313 words
Opens “אִיכָּא גּוּלְפֵי וּשְׁמָרַיָּא. אִי הָכִי נְפִישׁ לֵיהּ…”
- Segment 429 words
Opens “אִם הָיָה שֶׁמֶן מְזוּקָּק אֵינוֹ יוֹצִיא לוֹ…”
- Segment 534 words
Opens “רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַמּוֹכֵר שֶׁמֶן מְזוּקָּק…”
- Segment 623 words
Opens “לְדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה מוּתָּר לְעָרֵב שְׁמָרִים, וְהַיְינוּ…”
- Segment 733 words
Opens “וְלֵימָא לֵיהּ: אִי עָרֵבְתְּ לֵיהּ – הֲוָה…”
- Segment 827 words
Opens “רַבִּי יְהוּדָה לְטַעְמֵיהּ, דְּלֵית לֵיהּ מְחִילָה. דִּתְנַן:…”
- Segment 925 words
Opens “רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַדָּמִים מוֹדִיעִין. כֵּיצַד? אָמַר…”
- Segment 1023 words
Opens “לְדִבְרֵי חֲכָמִים אָסוּר לְעָרֵב שְׁמָרִים, וְהַיְינוּ טַעְמָא…”
- Segment 1154 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: אַדְּרַבָּה, אִיפְּכָא…”
- Segment 1227 words
Opens “תַּנָּא: אֶחָד הַלּוֹקֵחַ וְאֶחָד הַמַּפְקִיד לִפְקָטִים. מַאי…”
- Segment 1334 words
Opens “אֶלָּא כִּי הֵיכִי דְּמַפְקִיד מְקַבֵּל פְּקָטִים, לוֹקֵחַ…”
- Segment 1426 words
Opens “לָא קַשְׁיָא: הָא דְּיָהֵיב לֵיהּ זוּזֵי בְּתִשְׁרִי…”
- Segment 1550 words
Opens “מַתְנִי׳ הַמַּפְקִיד חָבִית אֵצֶל חֲבֵירוֹ וְלֹא יִחֲדוּ…”
- Segment 1629 words
Opens “גְּמָ׳ הָא מַנִּי? רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הִיא, דְּאָמַר:…”
Sages named on this page
- Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im
Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…
Source: Bava Metzia 40b · Segment 16 — “גְּמָ׳ הָא מַנִּי? רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הִיא, דְּאָמַר: לָא בָּעִינַן…”
- Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs
Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…
Source: Bava Metzia 40b · Segment 16 — “…דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:”
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Bava Metzia 40b · Segment 2 — “וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל: הַמִּשְׂתַּכֵּר אַל יִשְׂתַּכֵּר יוֹתֵר עַל שְׁתוּת!”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Bava Metzia 40b · Segment 4 — “…נַחְמָן: בִּמְזוּפָּפִין שָׁנוּ. אַבָּיֵי אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא שֶׁלֹּא בִּמְזוּפָּפִין,…”
Original text
דַּל תְּלָתִין וְשִׁיתָּא בְּשִׁיתָּא, פָּשׁוּ לֵיהּ תְּרֵיסַר. דַּל תְּמָנְיָא שְׁתוּתֵי, פָּשׁוּ לְהוּ אַרְבְּעָה.
The Gemara now analyzes Rav Yehuda’s calculation: Subtract thirty-six pitchersful that were sold for six dinars each, with which he recoups the purchase price of the barrel. Twelve pitchersful remained for him. Subtract eight pitchers full, which is one-sixth of the total amount, as that is the measure absorbed in the barrels. Four pitchersful remained as profit for Rav Yehuda.
וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל: הַמִּשְׂתַּכֵּר אַל יִשְׂתַּכֵּר יוֹתֵר עַל שְׁתוּת!
The Gemara asks: But doesn’t Shmuel say that one who profits from the sale of matters related to one’s existence may not profit more than one-sixth? One can infer that it is permitted for one to profit up to one-sixth. But according to the calculation, Rav Yehuda’s profit was much lower. Why did he not sell the oil at a higher price?
אִיכָּא גּוּלְפֵי וּשְׁמָרַיָּא. אִי הָכִי נְפִישׁ לֵיהּ טְפֵי מִשְּׁתוּת? אִיכָּא טִרְחֵיהּ וּדְמֵי בַּרְזַנְיָיתָא.
The Gemara answers: There are the barrel and the sediment to account for. These remain in his possession, as he purchased the barrel and all its contents for six dinars, and they supplement the profit. The Gemara challenges: If so, once the barrel and sediment are taken into account, the profit is greater than one-sixth. How did Rav Yehuda profit beyond the permitted amount? The Gemara answers: There is the payment for his exertion, as he sold the oil, and there is the payment for tapping, as a craftsman is needed to install a tap in the barrel. When those payments are included in the calculation, the profit is precisely one-sixth.
אִם הָיָה שֶׁמֶן מְזוּקָּק אֵינוֹ יוֹצִיא לוֹ שְׁמָרִים וְכוּ׳. וְהָא אִי אֶפְשָׁר דְּלָא בָּלַע! אָמַר רַב נַחְמָן: בִּמְזוּפָּפִין שָׁנוּ. אַבָּיֵי אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא שֶׁלֹּא בִּמְזוּפָּפִין, כֵּיוָן דִּטְעוּן – טְעוּן.
§ The mishna teaches: If it was refined oil, he does not deduct any of the oil for sediment. If they were stored in old casks that are already saturated, he does not deduct any of the oil for absorption. The Gemara asks: But isn’t it impossible that the cask did not absorb any oil at all, even if it was saturated? Rav Naḥman says: It is with regard to casks coated with pitch that the tanna’im taught the mishna, and if the cask is old and coated with pitch it does not absorb anything. Abaye said: Even if you say that the mishna is not referring to casks coated with pitch, once they are saturated they are saturated, and no more oil is absorbed.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַמּוֹכֵר שֶׁמֶן מְזוּקָּק לַחֲבֵירוֹ כׇּל יְמוֹת הַשָּׁנָה, הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל עָלָיו לוֹג וּמֶחֱצָה שְׁמָרִים לְמֵאָה. אָמַר אַבָּיֵי: כְּשֶׁתִּמְצָא לוֹמַר, לְדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה מוּתָּר לְעָרֵב שְׁמָרִים, לְדִבְרֵי חֲכָמִים אָסוּר לְעָרֵב שְׁמָרִים.
The mishna teaches that Rabbi Yehuda says: Even in the case of one who sells refined oil to another all the days of the year, this buyer accepts upon himself that the seller will deduct a log and a half of sediment for one hundred log , as that is the standard measure of sediment. Abaye said: When you analyze the matter, you will find it necessary to say that according to the statement of Rabbi Yehuda, it is permitted to mix sediment that settled at the bottom of the barrel with the clear oil and sell the mixture. And according to the statement of the Rabbis, it is prohibited to mix sediment with the clear oil.
לְדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה מוּתָּר לְעָרֵב שְׁמָרִים, וְהַיְינוּ טַעְמָא דִּמְקַבֵּל, דַּאֲמַר לֵיהּ: אִי בְּעַי לְעָרוֹבֵי לָךְ – מִי לָא עָרֵבִי לָךְ? הַשְׁתָּא נָמֵי קַבֵּיל.
The Gemara elaborates. According to the statement of Rabbi Yehuda, it is permitted to mix sediment, and that is the reason that the buyer accepts upon himself that the seller will deduct a log and a half of sediment for one hundred log , as the seller says to him: If I wished to mix sediment and sell it to you, couldn’t I mix it and sell it to you? Now too, accept upon yourself the deduction due to sediment.
וְלֵימָא לֵיהּ: אִי עָרֵבְתְּ לֵיהּ – הֲוָה מִזְדַּבַּן לִי, הַשְׁתָּא מַאי אֶעֱבֵיד לֵיהּ? לְחוֹדֵיהּ לָא מִזְדַּבַּן לִי! בְּבַעַל הַבַּיִת עָסְקִינַן – דְּנִיחָא לֵיהּ בְּצִילָא. וְלֵימָא לֵיהּ: מִדְּלָא עָרֵבִית לִי – אַחוֹלֵי אַחֵלְתְּ לִי!
The Gemara asks: And let the buyer say to him: If you had mixed sediment into the oil, it could have been sold for me to another. Now what will I do with it? The sediment cannot be sold on its own, and I will suffer a loss. The Gemara answers: We are dealing with a buyer who is a homeowner, not a merchant. He needs oil for his own use, and filtered oil is preferable for him, as his use of the oil is facilitated by removal of the sediment. The Gemara asks: And let the buyer say to him: From the fact that you did not mix the sediment with the oil for me, it is an indication that you renounced your rights to it to me.
רַבִּי יְהוּדָה לְטַעְמֵיהּ, דְּלֵית לֵיהּ מְחִילָה. דִּתְנַן: מָכַר לוֹ אֶת הַצֶּמֶד – לֹא מָכַר לוֹ אֶת הַבָּקָר. מָכַר לוֹ אֶת הַבָּקָר – לֹא מָכַר לוֹ אֶת הַצֶּמֶד.
The Gemara answers: Rabbi Yehuda conforms to his standard line of reasoning, as he is not of the opinion that one can presume renunciation, and therefore the buyer cannot presume that the seller renounced his right to receive the standard price, as we learned in a mishna ( Bava Batra 77b): If one sold the yoke [ tzemed ] to another, he did not sell the cattle to him. Literally, tzemed means the yoke that holds the animals together [ tzamud ] while plowing. It can be understood as referring to the two animals held together by the yoke. If one sold the cattle to another, he did not sell the yoke to him. The sale is limited to the literal meaning of what he said.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַדָּמִים מוֹדִיעִין. כֵּיצַד? אָמַר לוֹ: מְכוֹר לִי צִמְדְּךָ בְּמָאתַיִם זוּז – הַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵין הַצֶּמֶד בְּמָאתַיִים זוּז. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין הַדָּמִים רְאָיָה.
The mishna continues: Rabbi Yehuda says: The money informs the scope of the sale. Based on the price, one can determine what is included in the sale. How so? If the buyer said to the seller: Sell me your tzemed for two hundred dinars, the matter is well-known that a yoke does not cost two hundred dinars, and he certainly meant the cattle. And the Rabbis say: The money is not a proof, as it is possible that one of the parties renounced part of the sale price.
לְדִבְרֵי חֲכָמִים אָסוּר לְעָרֵב שְׁמָרִים, וְהַיְינוּ טַעְמָא דְּלָא מְקַבֵּל – דַּאֲמַר לֵיהּ: אִי בָּעֵית לְעָרוֹבֵי מִי הֲוָה שְׁרֵי לָךְ? הַשְׁתָּא נָמֵי לָא מְקַבֵּילְנָא.
The Gemara concludes its elaboration of the statement of Abaye: According to the statement of the Rabbis, it is prohibited to mix sediment, and this is the reason that the buyer does not accept that the seller deduct a log and a half of sediment for one hundred log , as the buyer says to him: If you wished to mix sediment and sell it, would it be permitted for you to do so? Now too, I do not accept that deduction.
אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: אַדְּרַבָּה, אִיפְּכָא מִסְתַּבְּרָא! לְדִבְרֵי חֲכָמִים מוּתָּר לְעָרֵב שְׁמָרִים, וְהַיְינוּ טַעְמָא דְּלָא מְקַבֵּל – דַּאֲמַר לֵיהּ: מִדְּלָא עָרֵבְתְּ לִי, אַחוֹלֵי אַחֵלְיתְּ לִי. לְדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה אָסוּר לְעָרֵב שְׁמָרִים, וְהַיְינוּ טַעְמָא דִּמְקַבֵּל – דְּאָמַר לֵיהּ: אִי בְּעַי לְעָרוֹבֵי – לָא שְׁרֵי לִי לְעָרוֹבֵי לָךְ, קַבּוֹלֵי לָא מְקַבְּלַתְּ. זְבוֹן וְזַבֵּין תַּגָּרָא אִיקְּרִי?
Rav Pappa said to Abaye: On the contrary, the opposite is reasonable. According to the statement of the Rabbis, it is permitted to mix sediment. And this is the reason that the buyer does not accept the deduction, as the buyer said to the seller: From the fact that you did not mix the sediment for me, apparently you renounced that sum to me. According to the statement of Rabbi Yehuda, it is prohibited to mix sediment. And this is the reason that the buyer accepts the deduction, as the seller says to him: If I wished to mix sediment, it is prohibited for me to mix it for you, and if you do not accept the deduction, I earn nothing from this sale. That is unacceptable according to the maxim: One who buys and sells at the same price, is he called a merchant?
תַּנָּא: אֶחָד הַלּוֹקֵחַ וְאֶחָד הַמַּפְקִיד לִפְקָטִים. מַאי לִפְקָטִים? אִילֵימָא כִּי הֵיכִי דְּלוֹקֵחַ לָא מְקַבֵּל פְּקָטִים, מַפְקִיד נָמֵי לָא מְקַבֵּל פְּקָטִים – וְלֵימָא לֵיהּ: פְּקָטָךְ מַאי אֶיעְבֵּיד לְהוּ?
It is taught: The legal status of both one who buys and one who deposits oil with regard to residue [ piktim ], e.g., olive pits floating on the oil, is the same. The Gemara asks: What is the meaning of: With regard to residue? If we say that this is teaching: Just as the buyer does not accept upon himself a deduction in the quantity of oil to account for the residue, so too, the one who deposits the oil does not accept upon himself a deduction in the quantity of oil to account for the residue when he returns the oil and is required to return the full amount deposited with him, this is difficult. But let the bailee say to the owner: What shall I do with your residue?
אֶלָּא כִּי הֵיכִי דְּמַפְקִיד מְקַבֵּל פְּקָטִים, לוֹקֵחַ נָמֵי מְקַבֵּל פְּקָטִים. וּמִי מְקַבֵּל לוֹקֵחַ פְּקָטִים? וְהָתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא אָמְרוּ שֶׁמֶן עָכוּר אֶלָּא לַמּוֹכֵר בִּלְבָד, שֶׁהֲרֵי לוֹקֵחַ מְקַבֵּל עָלָיו לוֹג וּמֶחֱצָה שְׁמָרִים, בְּלֹא פְּקָטִים.
Rather, it is teaching: Just as the one who deposits the oil accepts the residue when his oil is returned to him, so too, the buyer accepts the residue with the oil he purchases. The Gemara asks: And does the buyer accept upon himself a deduction for residue? But isn’t it taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: The Sages stated that the loss for murky oil is only for the seller, as the buyer accepts upon himself a deduction for a log and a half of sediment without residue?
לָא קַשְׁיָא: הָא דְּיָהֵיב לֵיהּ זוּזֵי בְּתִשְׁרִי וְקָא שָׁקֵיל מִינֵּיהּ בְּנִיסָן, כִּי מִדָּה דְתִשְׁרִי. הָא דְּיָהֵיב לֵיהּ זוּזֵי בְּנִיסָן וְקָא שָׁקֵיל מִינֵּיהּ בְּנִיסָן, כִּי מִדָּה דְנִיסָן.
The Gemara answers: This is not difficult, as this baraita , in which it is taught that the buyer accepts residue, is referring to a case where the buyer gave the seller money in Tishrei, when olives are harvested, and he takes the oil from him in Nisan according to the measure of Tishrei. In Tishrei, due to the substantial supply, the price is lower, and immediately after the harvest the oil is murky. That baraita , in which it is taught that the loss for murky oil is only for the seller, is referring to a case where the buyer gave the seller money in Nisan, and he takes the oil from him in Nisan according to the measure of Nisan, as in Nisan both the buyer and the seller assume that the oil is refined.
מַתְנִי׳ הַמַּפְקִיד חָבִית אֵצֶל חֲבֵירוֹ וְלֹא יִחֲדוּ לָהּ בְּעָלִים מָקוֹם, וְטִלְטְלָהּ וְנִשְׁתַּבְּרָה – אִם מִתּוֹךְ יָדוֹ נִשְׁבְּרָה, לְצוֹרְכּוֹ – חַיָּיב, לְצוֹרְכָּהּ – פָּטוּר. אִם מִשֶּׁהִנִּיחָהּ נִשְׁבְּרָה, בֵּין לְצוֹרְכּוֹ בֵּין לְצוֹרְכָּהּ – פָּטוּר. יִחֲדוּ לָהּ הַבְּעָלִים מָקוֹם, וְטִלְטְלָהּ וְנִשְׁבְּרָה – בֵּין מִתּוֹךְ יָדוֹ וּבֵין מִשֶּׁהִנִּיחָהּ, לְצוֹרְכּוֹ – חַיָּיב, לְצוֹרְכָּהּ – פָּטוּר.
MISHNA: In the case of one who deposits a barrel with another, and the owners did not designate a specific place for the barrel to be stored in the bailee’s house, and the bailee moved it and it broke, if it broke while still in his hand, there is a distinction: If he moved the barrel for his purposes, he is liable to pay for the damage. If he moved the barrel for its own purposes, to prevent it from being damaged, he is exempt. If, after he replaced the barrel it broke, whether he initially moved it for his purposes or whether he moved it for its own purposes, he is exempt. But if the owners designated a specific place for the barrel, and the bailee moved it and it broke, whether it broke while still in his hand or whether it broke after he replaced the barrel, if he moved it for his purposes he is liable to pay, and if he moved it for its own purposes, he is exempt.
גְּמָ׳ הָא מַנִּי? רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הִיא, דְּאָמַר: לָא בָּעִינַן דַּעַת בְּעָלִים. דְּתַנְיָא: הַגּוֹנֵב טָלֶה מִן הָעֵדֶר וְסֶלַע מִן הַכִּיס – לִמְקוֹם שֶׁגָּנַב יַחְזִיר, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
GEMARA: In accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, who says: When a thief returns an item that he stole, we do not require the knowledge of the owner for the item to be considered returned, as it is taught in a baraita : In a case of one who steals a lamb from the flock or a sela from the purse, he should return it to the place from which he stole it, and it is unnecessary to inform the owner; this is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: