Talmud Builders

    Commentary page

    Bava Metzia 29b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 29b

    Bava Metzia 29b. The full printed text of this folio side — 24 numbered segments, about 623 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    כדרבה בפרק הזהב (לקמן בבא מציעא דף נח.) גבי בני העיר ששלחו את שקליהן:

    בדמי אבידה שמכרה לאחר שנטפל בה כמו שאמרו חכמים:

    אבל מעות אבידה כגון שמצא מעות בכיס או שלש מטבעות עשויין כמגדלין:

    מתני' אחת לשלשים יום שמתעפשין כששוהים מלפותחן וכל ספרים שלהן היו עשויין בגליון:

    גוללן מתחילתן לסופן שיכנס בהן האויר:

    בתחלה מה שלא למד מפני שצריך להשהותו לפניו:

    ולא יקרא אחר עמו לפי שזה מושך אצלו וזה מושך אצלו ונקרע:

    שוטחה לצרכה לשלוט בה אויר שלא תכלה ולא תאכלנה עש:

    26 more comments on this page.

    Rashi on Bava Metzia 29b · Sefaria

    Tosafot

    בזכוכית לבנה וא"ת והא אמרינן פרק עגלה ערופה (סוטה דף מח.) דמשחרב בית המקדש בטלה זכוכית לבנה וי"ל דלא בטלה לגמרי קאמר אלא דלא שכיחא דהא רב הונא תבר זכוכית חיורתא בחופת בנו פ' אין עומדין (ברכות דף לא. ע"ש):

    Tosafot on Bava Metzia 29b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אמר ר' יהודה אמר שמואל הלכה כר"ט והני מילי בדמי אבידה כגון שמצא אבידה ומטפל בה הזמן שאמרו חכמים ואחר כך מכרה בב"ד הואיל וטרח בה שרו ליה לאישתמושי בהו והשכר לעצמו אבל מצא צרור ובתוכו מעות לא שרו ליה לאישתמושי בהו וכן זוזי דיתמי דהוו מופקדין גביה לא שרו ליה רבנן לאישתמושי בהו מההוא מעשה דרחבה דפריש בשמעתא דא וכבר פירשנוהו בפ' הכונס צאן לדיר ביאור יפה וכי כרב יוסף קיימא לן בהא דאמר שומר אבידה כשומר שכר הוא:

    מתני' מצא ספרים קורא בהן אחד לל' יום וכו'.

    אמר שמואל המוצא תפילין שם דמיהן ומניחן מאי טעמא דהא בבי בר חבו שכיחי תפילין ואם אתו מרייהו ואמרי תפילין בעינא זבני ויהבי ליה אבל ספרים גוללן ומניחן אצלו עד שיבא בעליהן ויתנו סימנים ויקחום.

    ת"ר השואל ספר תורה מחבירו לא ישאילנו לאחרים.

    ומקשי' מאי אריא ספר תורה אפי' כל מילי נמי דהא אמר ר' שמעון בר לקיש פרק כל גט שנכתב הלכה ואם אמר לו טול לי ממנה חפץ פלוני לא ישלחנו ביד אחר כאן שנה דאין השואל רשאי להשאיל ולא השוכר רשאי להשכיר כיון דכל מתניתא דשנאה ר' חייא אמרי' ר' לא שנאה ר' חייא מנין ליה וזו שנויה במשנת ר' חייא ור' הושעיה הכי אין השואל רשאי להשאיל ולא השוכר להשכיר ולא השואל רשאי להשכיר ולא השוכר רשאי להשאיל ולא זה המופקדין אצלו רשאי להפקיד אצל אחר אלא אם נתנו בעלים רשות לפיכך הוצרך ריש לקיש לפרש שגם זה שנאה ר' ואסקוה ואפי' ספר תורה דמצוה הוא לא ישאיל.

    פותחו וקורא בו כדי לנערו אבל לא ילמד בו.

    וכן המפקיד ס"ת אצל חבירו דינו כדין המוצא מנערה אחד לל' יום וסוגיא לנערה במאני דכיתנא קשי להו ובמאני דעמרא בתרי אינשי או בחוטרא או בכל יומא קשי להו. אבל חד גברא ביומא חדא לל' יום מעלי להו.

    אמר ר' יוחנן כסא דחרשין ולא כסא דפושרין פי' נוח לו לאדם לשתות כוס שיש בו מיני כשפניות כדמתרגמינן מכשפה חרשא מלשתות כוס מים פושרין שלא הוחמו כל צרכן כי קשין הן לגוף מאד והוא שהוחמו בכלי מתכות.

    Rabbeinu Chananel on Bava Metzia 29b · Sefaria

    Rashba

    ולא ילמוד בו לכתחלה כתב הרמב"ן ז"ל נראה לי דהאי דינא ליתיה אלא בספר תורה נביאים וכתובים, שמי שהוא רגיל בהן אינו צריך ליגע בהן כלל, ומי שאינו רגיל בהן נוגע בהן ומושך אילך ואילך ויש לחוש שמא יקרע, אבל עכשיו שנהגו לכתוב הגמרא, אם השאילו מסכתא אינו כן, שכל אדם שוין בו, והשונה פרקו מאה פעמים ומי שלא שנה אותו מעולם, נוגעין בהן (ומשתמשין) [וממשמשין] בהם, שאין לך אדם רגיל שלא יהא צריך עיון ומחשבה יתירה, ולמשוך אילך ואילך ולגלול אותו מתחלתו לסופו ומסופו לתחלתו כדי לעיין בהלכות הצריכות לו לאותה הלכה שהוא שונה, הילכך יד כל אדם שוה בו וילמוד בו בתחלה. כן נראה לי.

    גוללו כל י"ב חדש ופותחו וקורא בו מאי עבידתיה גביה מסתברא דהכי פירושו: למה גוללו, דקא סלקא דעתיה דחייב לגלול כדרך שהוא חייב במוצא, ומשום הכי אקשינן מאי עבידתיה גביה, ואמאי מחייבין אותו לגלול, יבוא בעל הפקדון ויגלול את שלו, ואם אינו עושה כן אבדה מדעת היא. ועוד דקתני סיפא ואם בשבילו פותחו אסור, אמאי והא אמרת פותחו וקורא בו, ואי משום שינערנו דרך גלילתו, ליתני גוללו כל י"ב חדש לחוד, אי נמי קורא בו כדקתני במתניתין. ופרקינן דלאו שיתחייב בגלילתו קאמר, אלא הכי קאמר, אם רצה לגוללו ורצה לקרות בו כשהוא גוללו, מותר.

    Rashba on Bava Metzia 29b · Sefaria

    Meiri

    מי שהופקדו אצלו מעות של יתומים לשמרן אינו יכול להשתמש בהם בין צרורים בין מותרים כדין מפקיד אצל בעל הבית כמו שיתבאר ואע"פ שהזמן ארוך ואין כאן חשש שיהא מפקיד תובע פקדונו ולא ימצאם מזומנים ואע"פ שאמרו במעות של יתומים שאדם רשאי להלוותם קרוב לשכר ורחוק להפסד דוקא באפוטרופוס או כשהופקדו לו מיד בית דין אבל בפקדון לא ומ"מ אין צריך לומר אם נתמנה להתעסק בהם שלא ישתמש בהם לעצמו שהרי יש כאן בטול כיס היתומים:

    המשנה העשירית והכונה בה בהשלמת ביאור החלק הרביעי והוא שהוא צריך לבקר האבדה ולבדוק בה ועל איזה צד משתמש בה לכונה זו ואמר על זה מצא ספרים קורא בהם אחד לשלשים יום ואם אינו יודע לקרות גוללן אבל לא ילמד בהם לכתחלה ולא יקרא אחר עמו מצא כסות מנערה אחת לשלשים יום ושוטחה לצרכה אבל לא לכבודו כלי כסף וכלי נחשת משתמש בהם לצרכן אבל לא לשחקן כלי זהב וכלי זכוכית לא יגע בהם עד שיבא אליהו אמר הר"ם בגדי הצמר צריך לנערם כדי שלא ירקבו ויתקלקלו אבל בגדי פשתן לא יגע בהן כלל וכלי זהב וזכוכית אינם מעלין חלודה לעולם ולפיכך לא יגע בהם לפי שאינן צריכין להשתמש בהם כדי שימנעם מן החלודה:

    אמר המאירי מצא ספרים והספרים כשאדם שוהה הרבה מלפתחן ולגללן עפוש נקלט בהם ולפיכך הוא צריך לפתחן ולגללן משלשים לשלשים ומתוך שהתירו לו לפתחן קורא בהם אע"פ שאפשר שמפחיתן בקריאתו מצד שהוא ממשמש ביריעות יותר מדאי ומושך אילך ואילך ואם אינו יודע לקרות גוללן בלא קריאה מתחלתן לסופן ואע"פ שהתרנו לו את הקריאה דוקא במה שכבר למד ואינו צריך להתעמל עליו כל כך אבל לא ילמד בהם בתחלה ר"ל במה שלא למד עדין ולא יקרא אחר עמו ופרשו בגמרא בשני ענינים ר"ל זה בדף זה וזה בדף זה הא בענין אחד אף שנים קורין אבל לא שלשה אף בענין אחד וכן פרשו בגמ' שאף אחד לא יקרא וישנה ולא יקרא ויתרגם ולא יפתח בו יותר משלשה דפין:

    מצא כסות פי' של צמר מנערה אחת לשלשים יום ופרשו בגמ' ניעור ביד אבל לא במקל וכן דוקא במקום אחד אבל לא שנים זה מכאן וזה מכאן ושוטחה לצרכה ר"ל להשליט בה האויר אבל לא לצרכו להשתמש בה ולהניחה על גביו ופירשו בגמ' שאף לצרכו ולצרכה כגון ששוטחה על גבי מטתו להשליט בה אויר ושיתחמם בה או יתכבד בה לפי דרכו אסור וכן פרשו שאם נזדמנו לו אורחים אסור לשטחה בפניהם אף לצרכה לבד שמא אחד מהם יהא נותן עיניו עליה:

    מצא כלי כסף וכלי נחשת משתמש בהם לצרכן כלומר שמאחר שאלו שמירתן בקרקע כמו שיתבאר צריך להשתמש בהם לפעמים שלא יתעפשו בקרקע ואמר שהוא משתמש בהם בכדי שמירת עיפושן אבל לא ביותר מכדי שיעור זה לצרך תשמישן והוא שאמר אבל לא לשחקן כלומר להשתמש בהם תשמיש שמשחיקן ועושה אותם ישנים ופירשו בגמ' שכלי כסף משתמש בהם בצונן אבל לא בחמין מפני שהחמין משחירין אותן וכלי נחשת משתמש בהם בחמין אבל לא על ידי האור מפני שהם מפחיתין בכך:

    מצא כלי זהב וכלי זכוכית לא יגע בהם עד שיבא אליהו שאין אלו מתעפשין:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא יתר על מה שביארנו מהם במשנה אלו הם:

    המוצא תפלין הרי זה שם דמיהן ומעכבן לעצמו ומניחן בראשו מיד שהתפלין מצויין הם ביד הכל ומוצא מהם למכור בכל עת שהוא רוצה:

    4 more comments on this page.

    Meiri on Bava Metzia 29b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' הנהו זוזי דיתמי כו' מהו לאשתמושי בגוייהו א"ל כו' הלכה כרבי טרפון כו'. נראה לי אע"ג דבגדול המפקיד אצל בעה"ב דלאו שולחני אסור להשתמש בו כדאמרינן בפרק המפקיד היינו משום דאם יוציאן הבעה"ב שמא יבא המפקיד ויצטרך למעותיו ולא ימצא אותן אצלו וע"כ לא ישתמש בהן בלא דעת המפקיד ומה"ט בשולחני שמעות מזומנים אצלו כל שעה מותר להשתמש בהן אבל מעות יתומים דאין כאן מי שמתעסק בהן והוי כמו אבידה דאין כאן דעת מי לשאול וע"כ מותר להשתמש בהן כמו באבידה והנ"י פירש בדחוקים ע"ש ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Bava Metzia 29b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    והני נמי כמעות אבידה דמו פירש מורנו במעות אבידה דלית ליה רשות להנפוקינון ואפילו טרח בהו דדוקא בדמי אבידה יהבו ליה רבנן רשותא להנפוקינן היכא דטרח בהו מפני תיקון העולם אבל במעות של יתומים ואפילו בדמי סחורה לא יהבו ליה רבנן רשותא וכן פירש הרמב"ן. הריטב"א.

    והראב"ד כתב וזה לשונו ביד רחבה הוי זוזי דיתמי. פירוש עשאו אבי היתומים נפקד עד שיגדלו. ואם תאמר הלא אמרו במשנה המפקיד מעות אצל בעל הבית בין צרורין בין מותרין אסור להשתמש בהן. התם דאי בעי מפקיד למשקלינהו לשכחינהו מזומנים אבל הכא לזמן אריכא הוא משום דאיכא הנאה ליתמי בתשמישייהו דמחייב באונסין ולא הוה בעי לאשתמושי בהו. עד כאן.

    זיל לא שבקו לי דאשרי לך שהרי הקשו לי תלמידי. והכא לא הוה משום לא תלך רכיל דאמרינן במסכת סנהדרין מנין שלא יצא מבית דין יאמר אני מזכה וכו'. כיון דרחבא גופיה הוה בבי מדרשא וחזא התלמידים המקשים לו ליכא משום הולך רכיל ומגלה סוד. ה"ר יהונתן. המוצא תפלין שם דמיהן בפני בקיאין ומניחן לאלתר שהרי ימצא בעליהן ליקח ואין חושש להן שמא מין כתבן דלא שכיח. הרמ"ך.

    תנו רבנן השואל ספר תורה לא ישאילנו לאחרים ופותחו וקורא בו ובלבד שלא ילמוד בו לכתחלה. פירוש שלא ילמוד בו בדבר שאינו רגיל והוא לומדו עכשו בתחלה. כתב הרמב"ן שאין זה הדין אמור אלא בספר תורה וכו' אבל עכשו שהתירו לכתוב התלמוד משום עת לעשות לה' כל ששואל מהם וכו' ככתוב בנמוקי יוסף. ונראה שאפילו בספר תורה נביאים וכתובים אם יודע משאיל בשואל שאינו רגיל וצריך ללמוד כן בתחלה והשאילו סתם מותר ללמוד בו בתחלה שעל דעת כן השאילו לו. הריטב"א ז"ל.

    כאן שנה רבי בפרק כל הגט הלכתא ואם אמר לו טול לי הימנה חפץ פלוני לא ישלחנו ביד אחר כאן שנה רבי אין השואל רשאי להשאיל וכו' דכל מתניתא דשנאה רבי חייא אמרינן רבי לא שנאה רבי חייא מנין לו וזו שנויה במשנת רבי חייא ורבי אושעיא הכי אין השואל רשאי להשאיל ולא זה המופקדין אצלו רשאי להפקיד אצל אחר אלא אם נתנו לו בעלים רשות לפיכך הוצרך ריש לקיש לפרש שגם זו שנאה רבי. ר"ח.

    סלקא דעתך אמינא ניחא ליה לאיניש דליתעביד מצוה בממוניה קמשמע לן פירוש קמשמע לן דבהא כיון דאיכא קפידא לקלקול הספר לא ניחא ליה דהא יצא שכרו בהפסדו כי היום או מחר לא יהיה לו ספר במה ללמוד. אבל במידי דליכא שום חשש קלקול ודאי יכול לשאול שלא מדעת הבעלים למעבד מצוה כגון אם מצא טלית או תפלין של חבירו בבית הכנסת רשאי להניחן שם ולהחזירן למקומן ולא חשיב גזלן כששאל שלא מדעת בעלים. הריטב"א מרבו. וכן כתב בנמוקי יוסף בבתרא פרק הספינה (דף ד' ע"א).

    גוללו כל שנים ושר חודש ופותחו וקורא בו מאי עבידתיה גביה מסתברא דהכי פירושו. למה גוללו דקסלקא דעתין דחייב לגלול כדרך שהוא חייב במוצא ומשום הכי אקשינן מאי עבידתיה גביה ולמה מחייבין אותו לגלול יבא בעל הפקדון ויגלול את שלו ואם אינו עושה כן אבידה מדעת היא. ועוד דקתני סיפא ואם בשבילו פותחו אסור אמאי והא אמרת פותחו וקורא בו דקסלקא דעתין נמי דפותחו לכתחלה וקורא בו קאמר דאי לא אמאי קתני פותחו וקורא בו ואי משום שינערנו דרך גלילתו ליתני גוללו כל י"ב חדש לחוד או נמי קורא בו כדקתני במתניתין ופרקינן דלאו להתחייב בגלילתו קאמר אלא הכי קאמר אם רצה לגללו ורצה לקרות בו כשהוא גוללו מותר. הרשב"א.

    אימא אחד זה ואחד זה שלשים יום פירוש דאלו רבי אליעזר לא הזכיר סך אלא שאמר אחד זה ואחד זה שוין. הריטב"א.

    28 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Bava Metzia 29b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בפרש"י בד"ה אימא אחד זה ואחד זה שלשים ומתני' נמי דקתני כו' ראב"י היא עכ"ל. אבל מלשון הש"ע דבסימן רס"ז באבידה פסק שגוללה אחד לל' יום ובסימן רצ"ב גבי פקדון פסק גוללה א' לי"ב חודש א"כ ע"כ ס"ל דיש לחלק בין אבידה לפקדון והיינו כמ"ש הש"ך שם דבאבידה כיון שאין הבעלים יודעין בה כלל בעי שימור טפי אבל לרש"י לא משמע ליה לחלק ומש"ה כתב דמתני' נמי ראב"י היא:

    בד"ה בענין אחד בפרשה אחת אין קורין עכ"ל והרי"ף והרמב"ם כתבו להיפך דבשני ענינים אין קורין ובענין אחד קורין. ועי' בת"ח שהאריך להקשות על פרש"י דאם כן הא דג' אין קורין היכי משכחת לה ויש ליישב דבג' אפי' בג' עניינים אתי לנתוחי דאפי' אדם אחד לא יפתח יותר מג' דפין וא"כ בג' בני אדם אפילו ג' דפין אסור וק"ל:

    Penei Yehoshua on Bava Metzia 29b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ גַּרְדִּי אֻמָּן בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, יְנַעֵר כְּסוּתוֹ בְּכָל יוֹם יש להבין למה נקיט אֻמָּן יאמר גַּרְדִּי סתם? ונראה לי בס"ד דודאי הניעור אינו מאבדה לגמרי אלא רק עושה בה קרעים קטנים מחמת שיתנתקו בה חוטים שהיו רכים מתחלתן ולזה אמר גַּרְדִּי אֻמָּן שיוכל לתקן אותם נקבים וקרעים קטנים הנעשין בה על ידי הניעור באופן שלא יהיה ניכר רושם מקום תקונם.

    מִי שֶׁהִנִּיחַ לוֹ אָבִיו מָעוֹת הַרְבֵּה, וְרוֹצֶה לְאַבְּדָן קשא וכי מותר לו לאבדם כדי שעשו לו עצות בשלשה אופנים אלו כדי לאבדם? ורש"י ז"ל נרגש בזה ובא לתקן אך עדיין קשא מה הכרח יש לבעל המאמר למנקט בהאי לישנא, יאמר הלובש כלי פשתן ומשתמש בכלי זכוכית ושוכר פועלים ואינו יושב עמהם הרי זה מאבד מעותיו בידים? ונראה לי בס"ד דאיתא בכתובות פרק וא"ו (כתובות סו:) רבן יוחנן בן זכאי היה יוצא מירושלים ופגע בריבה אחת שהיתה מלקטת שעורים מתוך גללים של בהמות הערביים מחמת רעבונה ועניותה, אמרה לו רבי, פרנסני! אמר לה בתי בת מי את? אמרה לו בת נקדמון בן גוריון אני אמר לה ממון של בית אביך היכן הלך? אמרה לו רבי לא כך מתלין מתלייא 'מלח ממון חסר' אמר לה ממון של בית חמיך היכן הלך? אמרה לו בא זה ואבד זה וכו' עיין שם. נמצא יש ממון שגזור עליו שיתאבד ואם יתערב עם ממון טוב הנה הוא מאבד גם ממון הטוב ולכן תמצא יש בני אדם עשירים ונתקיים בידם עושרם כמה שנים ואחר כך ירשו ממון מן אבותם ונתערב ממון הירושה לממון שלהם ואם גזור מן השמים על אותו ממון שנפל בהם בירושה שיתאבד הן מחמת שהיה בו גזל ורבית וכיוצא הן מחמת שבעליו לא עשו ממנו צדקה על כן אחר שנפל לבנים בירושה ונתערב עם ממון שלהם שהיה נקי הנה בעתה יבא זה ויאבד את זה וכמו שאמרה אותה ריבה לרבן יוחנן בן זכאי. והנה בכהאי גונא משתעו רבנן במאמר זה כאן מִי שֶׁהִנִּיחַ לוֹ אָבִיו מָעוֹת שהוא חושש מהם פן גזור עליהם שיאבדו מחמת שראה שיש בהם סיבות המחייבות בכך ולכן אינו רוצה לערב אותם עם עושר שלו שהיה מכבר דחושש פן יבא זה ויאבד את זה ואינו רוצה להקדישם או לתתם במתנה לאחרים כי הוא רוצה שיהיה לו הנאה מהם ויבלה אותם בהנאת עצמו, ולזה נתנו לו עיצה בשלשה דברים אלו שיוציא אותם בהם ונמצא ממון זה כלה על ידי הנאת עצמו במהרה ואז אחר כך יעסוק בממון של העקרי שהוא נקי בלא תערובת ממון זה שכבר נאבד. אי נמי איירי באדם שיש לו בנים רעים כולם מנאפים ועושים מעשה רשע בממונם והוא יש לו ממון שבא לו בירושה מאביו שזה הממון הוא ידוע אצל בניו ואינו יכול להעלימו מהם וגם אם יקדשהו או יתנו במתנה לאחרים יקפידו בניו ויעשו רעה בו ולכן נתנו לו עיצה בשלשה דברים כדי שיכלה הממון ולא יגיע ליד בניו לעשות בו עבירות חמורות.

    Ben Yehoyada on Bava Metzia 29b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Metzia, daf 29, Amud Bet, about 623 words in 24 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 24 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 110 words

      Opens “כִּדְרַבָּה. דְּאָמַר רַבָּה: ״נִגְנְבוּ״ בְּלִסְטִים מְזוּיָּין, ״אָבְדוּ״…”

    2. Segment 236 words

      Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי…”

    3. Segment 340 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְלָאו אִתְּמַר עֲלַהּ אָמַר…”

    4. Segment 424 words

      Opens “מַתְנִי׳: מָצָא סְפָרִים – קוֹרֵא בָּהֶן אֶחָד…”

    5. Segment 512 words

      Opens “מָצָא כְּסוּת – מְנַעֲרָהּ אֶחָד לִשְׁלשִׁים יוֹם…”

    6. Segment 622 words

      Opens “כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי נְחוֹשֶׁת – מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן…”

    7. Segment 714 words

      Opens “מָצָא שַׂק אוֹ קוּפָּה וְכׇל דָּבָר שֶׁאֵין…”

    8. Segment 811 words

      Opens “גְּמָ׳ אָמַר שְׁמוּאֵל: הַמּוֹצֵא תְּפִילִּין בַּשּׁוּק –…”

    9. Segment 935 words

      Opens “מֵתִיב רָבִינָא: מָצָא סְפָרִים – קוֹרֵא בָּהֶן…”

    10. Segment 1023 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: הַשּׁוֹאֵל סֵפֶר תּוֹרָה מֵחֲבֵירוֹ, הֲרֵי…”

    11. Segment 1143 words

      Opens “וְכֵן הַמַּפְקִיד סֵפֶר תּוֹרָה אֵצֶל חֲבֵירוֹ, גּוֹלְלוֹ…”

    12. Segment 1237 words

      Opens “אָמַר מָר: הַשּׁוֹאֵל סֵפֶר תּוֹרָה מֵחֲבֵירוֹ –…”

    13. Segment 1315 words

      Opens “סֵפֶר תּוֹרָה אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ, מַהוּ דְּתֵימָא: נִיחָא…”

    14. Segment 1416 words

      Opens “פּוֹתְחוֹ וְקוֹרֵא בּוֹ. פְּשִׁיטָא! וְאֶלָּא לְמַאי שַׁיְילֵיהּ…”

    15. Segment 1544 words

      Opens “וְכֵן הַמַּפְקִיד סֵפֶר תּוֹרָה אֵצֶל חֲבֵירוֹ –…”

    16. Segment 1644 words

      Opens “סוֹמְכוֹס אוֹמֵר: בְּחָדָשׁ – שְׁלֹשִׁים יוֹם, בְּיָשָׁן…”

    17. Segment 1737 words

      Opens “אֲבָל לֹא יִלְמוֹד בּוֹ בַּתְּחִלָּה וְלֹא יִקְרָא…”

    18. Segment 1810 words

      Opens “אָמַר אַבָּיֵי: לָא קַשְׁיָא, כָּאן בְּעִנְיָן אֶחָד,…”

    19. Segment 1936 words

      Opens “מָצָא כְּסוּת מְנַעֲרָהּ אֶחָד לִשְׁלשִׁים יוֹם. לְמֵימְרָא…”

    20. Segment 208 words

      Opens “אִיבָּעֵית אֵימָא: לָא קַשְׁיָא, הָא בְּחַד, וְהָא…”

    21. Segment 218 words

      Opens “אִיבָּעֵית אֵימָא לָא קַשְׁיָא: הָא בִּידָא, וְהָא…”

    22. Segment 228 words

      Opens “אִיבָּעֵית אֵימָא לָא קַשְׁיָא: הָא בִּדְעַמְרָא, הָא…”

    23. Segment 2349 words

      Opens “אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּסָא דְחָרָשִׁין וְלָא כָּסָא…”

    24. Segment 2441 words

      Opens “וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִי שֶׁהִנִּיחַ לוֹ אָבִיו…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Eliezer ben Yaakov [II] · Second Generation of Tannaim

      A leading sage of the second generation of Tannaim and a student of Rabbi Akiva, Rabbi Eliezer ben Yaakov is known for…

      Source: Bava Metzia 29b · Segment 11 — “…שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: אֶחָד…

    • Sumchus · Third generation of Tannaim

      Sumchus ben Yosef was a prominent disciple of Rabbi Meir Baal HaNes and a colleague of Rabbi Judah haNasi, renowned for his…

      Source: Bava Metzia 29b · Segment 11 — “…פְּתָחוֹ – אָסוּר. סוֹמְכוֹס אוֹמֵר: בְּחָדָשׁ – שְׁלֹשִׁים יוֹם,…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Bava Metzia 29b · Segment 9 — “מֵתִיב רָבִינָא: מָצָא סְפָרִים – קוֹרֵא בָּהֶן אֶחָד לִשְׁלֹשִׁים…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Bava Metzia 29b · Segment 2 — “…רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי טַרְפוֹן. בְּיַד רַחֲבָה…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Bava Metzia 29b · Segment 3 — “אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְלָאו אִתְּמַר עֲלַהּ אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ…

    Original text

    כִּדְרַבָּה. דְּאָמַר רַבָּה: ״נִגְנְבוּ״ בְּלִסְטִים מְזוּיָּין, ״אָבְדוּ״ שֶׁטָּבְעָה סְפִינָתוֹ בַּיָּם.

    The Gemara answers that the statement in the mishna: Therefore, if the money is lost, he is liable to pay restitution for it, can be explained in accordance with the statement of Rabba, as Rabba says concerning another mishna (58a): When the tanna says that they were stolen, the reference is to a case where the item was stolen by armed bandits; when he says that they were lost, the reference is to a case where the agent’s ship sank at sea.

    אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי טַרְפוֹן. בְּיַד רַחֲבָה (הֲוָה לֵיהּ) [הֲווֹ] הָנְהוּ זוּזֵי דְיַתְמֵי, אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף, אֲמַר לֵיהּ: מַהוּ לְאִשְׁתַּמּוֹשֵׁי בְּגַוַּיְיהוּ? אֲמַר לֵיהּ: הָכִי אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי טַרְפוֹן.

    Rav Yehuda says that Shmuel says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Tarfon, who said that it is permitted for the finder to use the money. The Gemara relates: There were these dinars that belonged to orphans that were in the possession of Raḥava. Raḥava came before Rav Yosef and said to him: What is the halakha ; is it permitted for me to use these dinars? Rav Yosef said to him: This is what Rav Yehuda says that Shmuel says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Tarfon.

    אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְלָאו אִתְּמַר עֲלַהּ אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר רַב הוּנָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּדְמֵי אֲבֵידָה הוֹאִיל וְטָרַח בַּהּ, אֲבָל מָעוֹת אֲבֵידָה דְּלָא טָרַח בְּהוּ – לָא. וְהָנֵי כְּמָעוֹת אֲבֵידָה דָּמוּ. אֲמַר לֵיהּ: זִיל לָא שְׁבַקוּ לִי דְּאֶשְׁרֵי לָךְ.

    Abaye said to Rav Yosef: Wasn’t it stated concerning this halakha that Rabbi Ḥelbo says that Rav Huna says: The Sages taught this halakha , that it is permitted to use the money, only in a case of money received from the sale of a lost item that one found and that is no longer financially viable for one to tend to it. This is permitted, since he exerted himself and tended to it. But in the case of lost coins, where he did not exert himself in order to tend to them, it is not permitted for him to use them. And the case of these dinars in Raḥava’s possession is similar to a case of lost coins. Rav Yosef accepted Abaye’s objection and said to Raḥava: Go; as they did not allow me to permit the use of the dinars for you.

    מַתְנִי׳: מָצָא סְפָרִים – קוֹרֵא בָּהֶן אֶחָד לִשְׁלֹשִׁים יוֹם. וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְרוֹת – גּוֹלְלָן. אֲבָל לֹא יִלְמוֹד בָּהֶן בַּתְּחִילָּה, וְלֹא יִקְרָא אַחֵר עִמּוֹ.

    MISHNA: If one found scrolls, he reads them once in thirty days in order to ventilate them and prevent mold. And if he does not know how to read, he rolls and unrolls them in order to ventilate them. But he shall not study passages in them for the first time, as he would leave the scroll exposed to the air for a lengthy period, thereby causing damage. And another person shall not read the scroll with him, as each might pull it closer to improve his vantage point, which could cause the scroll to tear.

    מָצָא כְּסוּת – מְנַעֲרָהּ אֶחָד לִשְׁלשִׁים יוֹם וְשׁוֹטְחָהּ לְצׇרְכָּהּ, אֲבָל לֹא לִכְבוֹדוֹ.

    If one found a garment, he shakes it once in thirty days, and he spreads it out for its sake, to ventilate it, but he may not use it as a decoration for his own prestige.

    כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי נְחוֹשֶׁת – מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן לְצׇרְכָּן, אֲבָל לֹא לְשַׁחֲקָן. כְּלֵי זָהָב וּכְלֵי זְכוּכִית – לֹא יִגַּע בָּהֶן עַד שֶׁיָּבוֹא אֵלִיָּהוּ.

    If one found silver vessels or copper vessels, he may use them for their own sake to prevent tarnish and rust, but he may not use them to the extent that he will erode them. If he finds gold vessels or glass vessels, which are not ruined by neglect, he may not touch them until Elijah will come and identify the owner.

    מָצָא שַׂק אוֹ קוּפָּה וְכׇל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לִיטּוֹל – הֲרֵי זֶה לֹא יִטּוֹל.

    If a person found a sack or a basket or any other item that it is not his typical manner to take and carry because it is beneath his dignity, he shall not take it, as one need not demean himself in order to return a lost item.

    גְּמָ׳ אָמַר שְׁמוּאֵל: הַמּוֹצֵא תְּפִילִּין בַּשּׁוּק – שָׁם דְּמֵיהֶן וּמַנִּיחָן לְאַלְתַּר.

    GEMARA: Shmuel says: One who finds phylacteries in the marketplace and is in need of phylacteries assesses their value and immediately places the money aside for the owner.

    מֵתִיב רָבִינָא: מָצָא סְפָרִים – קוֹרֵא בָּהֶן אֶחָד לִשְׁלֹשִׁים יוֹם, וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְרוֹת – גּוֹלְלָן. גּוֹלְלָן – אִין, שָׁם דְּמֵיהֶן וּמַנִּיחָן – לָא, אָמַר אַבָּיֵי: תְּפִילִּין בֵּי בַּר חָבוּ מִשְׁכָּח שְׁכִיחִי, סְפָרִים לָא שְׁכִיחִי.

    Ravina raises an objection from the mishna: If one found scrolls, he reads them once in thirty days; and if he does not know how to read, he rolls and unrolls them. Ravina infers: To roll and unroll them, yes, he may do so, but assess their value and place the money aside, no, he may not. Abaye said: There is a difference between phylacteries and scrolls. Phylacteries are available at the house of bar Ḥavu, where they are produced in large quantities, but scrolls are not available, as Torah scrolls are not easily obtained.

    תָּנוּ רַבָּנַן: הַשּׁוֹאֵל סֵפֶר תּוֹרָה מֵחֲבֵירוֹ, הֲרֵי זֶה לֹא יַשְׁאִילֶנּוּ לְאַחֵר, פּוֹתְחוֹ וְקוֹרֵא בּוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִלְמוֹד בּוֹ בַּתְּחִילָּה, וְלֹא יִקְרָא אַחֵר עִמּוֹ.

    § The Sages taught in a baraita : In the case of one who borrows a Torah scroll from another, that person may not lend it to another, i.e., a third person. He may open it and read it, provided that he does not study passages in it for the first time, lest the scroll be exposed for a lengthy period of time and sustain damage. And another person shall not read the scroll with him, lest the scroll tear.

    וְכֵן הַמַּפְקִיד סֵפֶר תּוֹרָה אֵצֶל חֲבֵירוֹ, גּוֹלְלוֹ כׇּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, פּוֹתְחוֹ וְקוֹרֵא בּוֹ, אִם בִּשְׁבִילוֹ פְּתָחוֹ – אָסוּר. סוֹמְכוֹס אוֹמֵר: בְּחָדָשׁ – שְׁלֹשִׁים יוֹם, בְּיָשָׁן – שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה – שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.

    And likewise, in the case of one who deposits a Torah scroll with another, the bailee rolls it every twelve months, and he may open it and read it. If it is for himself that he opened it, it is prohibited. Sumakhos says: In the case of a new Torah scroll, one rolls it every thirty days because the ink is not yet dry and must be more frequently ventilated. By contrast, in the case of an old Torah scroll, one rolls it every twelve months. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: In the case of both this new Torah scroll, and the case of that old Torah scroll, one rolls it every twelve months.

    אָמַר מָר: הַשּׁוֹאֵל סֵפֶר תּוֹרָה מֵחֲבֵירוֹ – הֲרֵי זֶה לֹא יַשְׁאִילֶנּוּ לְאַחֵר. מַאי אִרְיָא סֵפֶר תּוֹרָה? אֲפִילּוּ כֹּל מִילֵּי נָמֵי, דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: כָּאן שָׁנָה רַבִּי – אֵין הַשּׁוֹאֵל רַשַּׁאי לְהַשְׁאִיל, וְאֵין הַשּׂוֹכֵר רַשַּׁאי לְהַשְׂכִּיר!

    The Gemara analyzes the baraita : The Master said: In the case of one who borrows a Torah scroll from another, that person may not lend it to another, i.e., a third person. The Gemara asks: Why did the tanna teach this halakha specifically with regard to a Torah scroll? This is the halakha with regard to any item as well, as Rabbi Shimon ben Lakish says: Here in a mishna ( Gittin 29a), Rabbi Yehuda HaNasi taught: A borrower is not allowed to lend the item that he borrowed to someone else, and a renter is not allowed to rent out the item that he rented to someone else.

    סֵפֶר תּוֹרָה אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ, מַהוּ דְּתֵימָא: נִיחָא לֵיהּ לְאִינִישׁ דְּתִיעֲבִיד מִצְוָה בְּמָמוֹנֵיהּ, קָא מַשְׁמַע לַן.

    The Gemara answers: It was necessary for the tanna to mention the halakha specifically with regard to a Torah scroll, lest you say that a person is amenable to having a mitzva performed with his property and would consequently not mind if his Torah scroll was lent to another. Therefore, the tanna teaches us that the borrower may not lend even a Torah scroll.

    פּוֹתְחוֹ וְקוֹרֵא בּוֹ. פְּשִׁיטָא! וְאֶלָּא לְמַאי שַׁיְילֵיהּ מִינֵּיהּ? סֵיפָא אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ: וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִלְמוֹד בּוֹ בַּתְּחִלָּה.

    The baraita continues: He may open it and read it. The Gemara asks: Isn’t that obvious? And rather, for what purpose did he borrow the Torah scroll from him, if not to read it? The Gemara answers: It was necessary to teach the last clause: Provided that he does not study passages in it for the first time.

    וְכֵן הַמַּפְקִיד סֵפֶר תּוֹרָה אֵצֶל חֲבֵירוֹ – גּוֹלְלוֹ כׇּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, פּוֹתְחוֹ וְקוֹרֵא בּוֹ. מַאי עֲבִידְתֵּיהּ גַּבֵּיהּ? וְתוּ, אִם בִּשְׁבִילוֹ פְּתָחוֹ – אָסוּר, הָא אָמְרַתְּ: פּוֹתְחוֹ וְקוֹרֵא בּוֹ! הָכִי קָאָמַר: אִם כְּשֶׁהוּא גּוֹלְלוֹ פּוֹתְחוֹ וְקוֹרֵא בּוֹ – מוּתָּר, אִם בִּשְׁבִילוֹ פְּתָחוֹ – אָסוּר.

    The baraita continues: And likewise, in the case of one who deposits a Torah scroll with another, the bailee rolls it every twelve months, and he may open it and read it. The Gemara asks: What is the bailee doing with it? As a paid bailee, he has no right to read it. And furthermore, whereas the tanna teaches: If it is for himself that he opened it, it is prohibited, didn’t you say in the previous passage: He may open it and read it? The Gemara answers: This is what the tanna is saying: If, when he is rolling the Torah scroll to ventilate it, he opens it and reads it, it is permitted. If it is for himself that he opened it, it is prohibited.

    סוֹמְכוֹס אוֹמֵר: בְּחָדָשׁ – שְׁלֹשִׁים יוֹם, בְּיָשָׁן – שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה – שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב, הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא! אֶלָּא אֵימָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה שְׁלֹשִׁים יוֹם.

    The baraita continues: Sumakhos says: In the case of a new Torah scroll, one rolls it every thirty days because the ink is not yet dry and must be more frequently ventilated. By contrast, in the case of an old Torah scroll, one rolls it every twelve months. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: In both the case of this new Torah scroll and the case of that old Torah scroll, one rolls it every twelve months. The Gemara asks: What is the dispute here; it appears that the statement of Rabbi Eliezer ben Ya’akov is identical to the statement of the first tanna , who stated without qualification that one rolls a Torah scroll every twelve months. The Gemara answers: Rather say that Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: Both in the case of this new Torah scroll and the case of that old Torah scroll, one rolls it every thirty days.

    אֲבָל לֹא יִלְמוֹד בּוֹ בַּתְּחִלָּה וְלֹא יִקְרָא אַחֵר עִמּוֹ. וּרְמִינְהוּ: לֹא יִקְרָא פָּרָשָׁה וְיִשְׁנֶה, וְלֹא יִקְרָא בּוֹ פָּרָשָׁה וִיתַרְגֵּם, וְלֹא יִפְתַּח בּוֹ יוֹתֵר מִשְּׁלֹשָׁה דַּפִּין, וְלֹא יִקְרְאוּ בּוֹ שְׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם בְּכֶרֶךְ אֶחָד – הָא שְׁנַיִם קוֹרִין!

    § The Gemara resumes its analysis of the mishna, which teaches with regard to borrowed scrolls: But he shall not study passages in them for the first time and another person shall not read the scroll with him. The Gemara raises a contradiction from a baraita ( Tosefta 2:31): If one borrows a scroll, he shall not read a passage and review it, and he shall not read a passage in it and translate the passage, and he shall not open it more than three columns at a time, and three people shall not read in it together from one volume. The Gemara infers: But two people may read it together, contrary to the ruling in the mishna.

    אָמַר אַבָּיֵי: לָא קַשְׁיָא, כָּאן בְּעִנְיָן אֶחָד, כָּאן בִּשְׁנֵי עִנְיָנִים.

    Abaye said: It is not difficult. Here, where it is inferred from the baraita that two may read one scroll together, it is referring to a case where they are reading one matter and each is aware of the progress of the other. There, in the mishna, where the ruling is that two may not read one scroll together, it is referring to a case where they are reading two different matters, as each is oblivious to the progress of the other and may pull the scroll closer to improve his vantage point.

    מָצָא כְּסוּת מְנַעֲרָהּ אֶחָד לִשְׁלשִׁים יוֹם. לְמֵימְרָא דְּנִיעוּר מְעַלֵּי לַהּ? וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ גַּרְדִּי אוּמָּן בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, יְנַעֵר כְּסוּתוֹ בְּכׇל יוֹם! אָמְרִי: בְּכׇל יוֹם – קָשֵׁי לַהּ, אֶחָד לִשְׁלשִׁים יוֹם – מְעַלֵּי לַהּ.

    § The mishna teaches: If one found a garment, he shakes it once in thirty days. The Gemara asks: Is this to say that shaking a garment is beneficial for it? But doesn’t Rabbi Yoḥanan say: Only one who has access to a skilled weaver [ gardi ] in his house may shake his garment every day, as the weaver can replace the damaged garments with new ones. The Sages say: Shaking a garment every day is harmful to it, but shaking it once in thirty days is beneficial for it.

    אִיבָּעֵית אֵימָא: לָא קַשְׁיָא, הָא בְּחַד, וְהָא בִּתְרֵי.

    If you wish, say instead: It is not difficult. In this mishna, where the ruling is that shaking a garment is beneficial, the reference is to a case where one person shakes the garment. And that statement of Rabbi Yoḥanan, who rules that shaking the garment causes damage, is referring to a case where two people shake the garment.

    אִיבָּעֵית אֵימָא לָא קַשְׁיָא: הָא בִּידָא, וְהָא בְּחוּטְרָא.

    If you wish, say instead: It is not difficult. In this mishna, where the ruling is that shaking a garment is beneficial, the reference is to a case where one shakes the garment by hand. And that statement of Rabbi Yoḥanan, who rules that shaking the garment causes damage, is referring to a case where one shakes the garment with a stick.

    אִיבָּעֵית אֵימָא לָא קַשְׁיָא: הָא בִּדְעַמְרָא, הָא בִּדְכִיתָּנָא.

    If you wish, say instead: It is not difficult. In this mishna, where the ruling is that shaking a garment is beneficial, the reference is to a case where one shakes a garment made of wool. And that statement of Rabbi Yoḥanan, who rules that shaking the garment causes damage, is referring to a case where one shakes a garment made of linen.

    אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּסָא דְחָרָשִׁין וְלָא כָּסָא דְפוֹשְׁרִין. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא בִּכְלֵי מַתָּכוֹת. אֲבָל בִּכְלֵי חֶרֶשׂ – לֵית לַן בַּהּ. וּבִכְלֵי מַתָּכוֹת נָמֵי לָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא צְוִיץ, אֲבָל דִּצְוִיץ – לֵית לַן בַּהּ. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא שְׁדָא בַּהּ צִיבַיָּא, אֲבָל שְׁדָא בֵּיהּ צִיבַיָּא – לֵית לַן בַּהּ.

    The Gemara cites additional statements by Rabbi Yoḥanan providing practical advice. Rabbi Yoḥanan says: It is preferable to drink from a cup of witches and not to drink from a cup of lukewarm water, which is extremely unhealthy. Rabbi Yoḥanan qualifies his statement: We said this only with regard to lukewarm water in metal vessels, but in earthenware vessels we have no problem with it. And even in metal vessels, we said this only in a case where the water had not been boiled, but if the water had been boiled we have no problem with it. And we said that lukewarm water is unhealthy only in a case where one did not cast flavorings into the water, but if he cast flavorings into the water we have no problem with it.

    וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִי שֶׁהִנִּיחַ לוֹ אָבִיו מָעוֹת הַרְבֵּה וְרוֹצָה לְאַבְּדָן, יִלְבַּשׁ בִּגְדֵי פִשְׁתָּן, וְיִשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְלֵי זְכוּכִית, וְיִשְׂכּוֹר פּוֹעֲלִים וְאַל יֵשֵׁב עִמָּהֶן. יִלְבַּשׁ בִּכְלֵי פִשְׁתָּן – בְּכִיתָּנָא רוֹמִיתָא. וְיִשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְלֵי זְכוּכִית – בְּזוּגִּיתָא חִיוָּרְתָּא. וְיִשְׂכּוֹר פּוֹעֲלִים וְאַל יֵשֵׁב עִמָּהֶן – תַּרְגּוּמַאּ

    And Rabbi Yoḥanan says: In the case of one whose father bequeathed him a great deal of money and he seeks to lose it, he should wear linen garments, and should use glass vessels, and should hire laborers and not sit with them to supervise. The Gemara elaborates: He should wear linen garments; this is stated with regard to Roman linen, which becomes tattered quickly. He should use glass vessels; this is stated with regard to expensive white glass. And he should hire laborers and not sit with them; the explanation is