Talmud Builders

    Commentary page

    Bava Metzia 20b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 20b

    Bava Metzia 20b. The full printed text of this folio side — 26 numbered segments, about 381 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    חיישינן לשני שוירי אע"פ שבשוירי הידוע לנו אין בה שני יוסף בן שמעון שמא יש שוירי אחרת שיש שם יוסף בן שמעון ושם נכתב ומשליח אחר נפל:

    הרי זה יחזיר דכיון דלא הוחזקו שני יוסף בן שמעון בעיר אחת לעיר אחרת שאינה ידועה לנו לא חיישינן:

    תרדא משועמם:

    פקע ארזא דבי רב נשבר העמוד שבית המדרש נשען עליו:

    ומר אמר משום לתאי דידי פקע שהשבת על דברי לביישני בבית המדרש:

    חמת של עור שנותנין בו יין:

    טליקא דסבי טסקא שהזקנים מצניעים בה כלי תשמישן שלא יצטרכו לחפש אחריהם:

    כרוכין זה בזה וזהו סימן שהבעלים נותנים בהם זה יכריז מציאה שטרות מצאתי וזה יאמר שלי הם ושלשה הן כרוכין הן זה בזה:

    23 more comments on this page.

    Rashi on Bava Metzia 20b · Sefaria

    Tosafot

    איסורא מממונא וא"ת טפי אנן מחמירין בממונא דהא אין אנו הולכים בממון אחר הרוב ובאיסורא אזלינן בתר רובא אפי' היכא דאיכא חזקה דאיסורא כנגד הרוב ולא חיישינן שמא במקום נקב קא שחיט וי"ל דמ"מ באשת איש החמירו דמים שאין להם סוף לא תנשא לכתחילה אע"פ שרובם מתים ועוד יש לומר דמדאורייתא לא חיישינן לשני יוסף בן שמעון אבל מדרבנן חיישינן משום לעז ובממונא לא שייך לעז לכך פריך שפיר היכי פשיט מר איסורא מממונא:

    מצא בחפיסה או בדלוסקמא תימה בשלמא חפיסה הוי סימן כדאמר בפרק שני (דף כח.) הוא אומר בחפיסה והיא אומרת בחפיסה ינתן לו דמידע ידעה דכל מאי דאית ליה בחפיסה מנח ליה משמע דלאיניש מעלמא הוי סימן אלא דלוסקמא היכי הוי סימן הלא דרך להניח שטרות בדלוסקמא כדתניא בתוספתא דשבועות עשרה דלוסקמאות מלאים שטרות מסרתי לך י"ל דמיירי הכא שנותן בדלוסקמא עצמה סימן שאינו מובהק ולא חיישינן לשאלה לשמא השאיל לאחר ואותו הניח בו שטרות דהכי תקון רבנן דלא חיישינן כמו שתקנו להחזיר אבידה בסימן שאינו מובהק אפילו סימנין לאו דאורייתא:

    סמפון שיש עליו עדים יתקיים בחותמיו נראה דמשמע ליה שהוא ביד המלוה מדקרי ליה סמפון דביד הלוה קרי ליה שובר ולשון סמפון לשון ביטול ועוד דביד הלוה פשיטא דכשר ע"י קיום:

    Tosafot on Bava Metzia 20b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אמר ליה רב עמרם לרבא מתני' דקתני כל מעשה ב"ד ממונא הוא וגט אשה איסורא היכי פשיט מר איסורא מממונא. אמר ליה תרדי שטרי חליצה ומיאונין תנן דאינון איסורא ואיסורא מאיסורא פשטינן.

    פקע ארזא דבי רב פי' נשברה קורת בית המדרש רבא אמר בשביל שבא לדחות דבריי נשברה הקורה. ורב עמרם אמר בשביל שביזני וקראני מוריד ריר מפי נשברה:

    מצא בחפיסה פי' חפיסה חמת קטנה דלוסקומא תיבה בלשון יון.

    תכריך של שטרות ג' שטרות כגון מגילה ראש זה בזנב זה. אגודה ג' שטרות נתונים זה על גבי זה וכתובים כולן כרך אחד. מה מכריז המוצאם מכריז הכי מי אבדו לו שטרות.

    רשב"ג אומר אחד לוה מג' כגון ראובן לוה משמעון ועוד לוה מלוי ועוד מיהודה וכתב השטר לכל אחד בפני עצמו ונמצאו עכשיו שלשתן קשורין ודאי פרעם הלוה ולקח השטר שעליו ומן הלוה נפלו. וכן ג' שלוו מאחד ונמצאו שלשתן קשורין ודאי מן המלוה נפלו והוא שנמצאו מקוימים ובכתב שלשה סופרין שאם שלשתן בכתב סופר אחד חיישינן דלמא מן הסופר נפלו: מצא שטר בין שטרותיו ואינו יודע מה טיבו יהא מונח עד שיבוא אליהו.

    אם יש עמהן סמפון פי' סמפון שובר או תנאים אמר רבי ירמיה בר אבא אמר רבי יוחנן סמפון היוצא מתחת ידי מלוה אע"פ שכתוב בכתב ידו אינו אלא כמשחק ופסול וכל מה דאקשי' עליה פריק כגון שנמצא בין שטרותיו קרועין.

    ת"ש שבועה שלא פקדנו אבא ושלא אמר לנו אבא ושלא מצינו בשטרותיו ששטר זה פרוע.

    אמר רב ספרא כגון שנמצא זה השטר חוב בין שטרותיו קרועין דמוכחא מילתא דאי לאו דפריען לא הוה יהיב ליה בהדי שטרותיו קרועין אבל בסמפון לבדו לא.

    1 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Bava Metzia 20b · Sefaria

    Rashba

    תא שמע נמצא לאחד בין שטרותיו שטרו של יוסף בן שמעון פרוע וכו'. ואם תאמר, ומאי קא מקשה מהא, והא על כרחין לא בנמצא ביד מלוה הוא, דאם כן בלאו הכי נמי אינו גובה באחד מהן כלל, דתנן (ב"ב קעב, א) אין אחד יכול להוציא עליהם שטר חוב, והכי קאמר, נמצא לאחד שטר של יוסף בן שמעון עליו פרוע, שטרות שניהם פרועין, וכדמתרץ לה אביי התם (קעג, א). יש לומר דהאי דמקשה מינה הכא, מוקי לה במשולשין בגט ואין משושלשין בשובר, כפרוקיה דר' אושעיא דמוקי לה התם הכין, וכדאמר הכא בשנמצא בין שטרותיו פרועין על שני השטרות אמרו כן, וכן פירשם ר"ש ז"ל.

    Rashba on Bava Metzia 20b · Sefaria

    Meiri

    גדולי המחברים כתבו שאם מצא שטרות קרועים ובתוכם שטר חוב שאינו קרוע לא יחזיר ואם יש עמהם שובר אע"פ שאין שם עדים יתננו ללוה הואיל והושלך בין הפרועים ויש שם כתב שהוא פרוע אין בו פקפוק ונראה שכך הוא דעתם בפירוש המשנה ואע"פ שלענין פירוש לא יראה כן לפי סוגיית הגמרא מ"מ הדברים אמתיים מצד עצמם אלא שיש לפקפק מעט בשאין בו עדים לדעתנו שכל שאין בו עדים אינו כלום:

    סמפון זה שביארנו במשנה שביוצא מתחת ידי מלוה ושטר במקומו שאינו כלום דוקא שאין עליו עדים או שיש עליו עדים ואינם בכאן שנשאל להם או שאינם יודעים הא אם יש עליו עדים שואלים להם אם נפרע זה השטר כדברי הסמפון אם לאו ואם אינם בכאן או שאינם זכורים אם יש בסמפון זה הנפק כשר ואם לאו אינו כלום וכן הדין ביורשי מלוה שמצאו סמפון בתיבת אביהם ואם יצא סמפון זה שאין עליו עדים או שאין יודעים או שלא נתקיים מתחת ידי שליש עם שטר החוב יעשו כדברי הסמפון וכל שכן אם שליש בעצמו אומר כן שהרי היה בידו לשמירה הא שובר לבדו לא מי יאמר שהוא שליש על זה שמא אף הוא שקר טוען ועושה עצמו שליש במה שאינו ויש אומרים שאם השובר חתום ומקויים ויוצא מתחת יד שליש נאמן ולא יראה כן ואם היה הסמפון כתוב בגופו של שטר אחר חתימה או מגבה ואפילו בלא עדים אין בו פקפוק שאין אדם סומך לעשות כיוצא בזה אא"כ נעשה:

    מי שנתחייבו לו שני בני אדם ששמותיהם שוים כגון שני יוסף בן שמעון ונמצא שטרו של אחד מהם בין הפרועים וסמפון ששטרו של יוסף בן שמעון פרוע שטרות שניהם פרועים ויש לך לשאול בה הרי ודאי דבר זה בששני יוספים אלו אינם מודים בדבר ואם כן אף בשאין שם שובר כן שהרי אין אחר יכול להוציא עליהם שטר חוב ואפשר שהיו שניהם משלשין בשטרות ולא נשתלשו בשובר ושמא תאמר אחר שנשתלשו בשטרות ואין השטרות בין הפרועים אלא אחד נראה איזו בין הפרועים ומתוך כך נראה לומר ששתיהן בין הפרועות וכבר בארנו שמקום הפרועים אינו פוסל אלא בסמפון ואין סמפון אלא לאחד ובמסכת בבא בתרא תירצוה בפנים אחרים והוא שאם נמצא לאחד בין שטרותיו שובר וענינו שטר שיש ליוסף בן שמעון עלי פרוע ויש אף על אחד חוב מיוסף בן שמעון שניהם פרועים אף זה שאין השובר בידו ושם יתבאר בארכה בע"ה:

    יורש שבא לתבוע לוה של אביו והלה טוען בבריא שפרע לאביו וזה היורש אומר איני יודע אין הלוה נאמן ויפרע וכן יורש מיורש ואם תבעו בשבועה הרי יורש זה אינו יכול לישבע על מה שאינו יודע אלא נשבע בנקיטת חפץ שלא פקדני אבא בשעת מיתה ושלא אמר לנו קודם לכן ויש מפרשים שלא פקדני על ידי אחר ושלא אמר לנו בפיו וכן שלא מצינו שובר בין שטרותיו שיהא שטר זה פרוע הא אלו מצאו שובר זה הרי זה בחזקת פרוע ודוקא כשהשטר בין הפרועים כמו שביארנו ודבר זה יתבאר בארוכה במסכת שבועות בע"ה:

    ונשלם הפרק ת"ל:

    Meiri on Bava Metzia 20b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בגמרא שלשה קשורין זה בזה שמעית מיניה קשר סימן כו' השתא אכתי לא אסיק אדעתיה למימר הא דמסיק טבעא מכריז ומנין הוה סימן וליכא למשמע מיניה דקשר הוי סימן ומצינן למימר שפיר ג' קשורין זה בזה ובדברי הרמ"ה בטור ח"מ סימן ס"ה מבואר דלמאי דקי"ל נמי דקשר לחוד הוי סימן וה"ה כריכה הכא בעי ג' משום סימנא דמנין אבל ב' שטרי כיון דלית בהו מנין סימן מיירי מסתמא בחד לוה ומלוה דאל"כ מאי בעו גבי הדדי ואם כן שמא בפ"א פרע הלוה ומלוה נתנם לו וידע המלוה היאך היו קשורין או כרוכים והלוה לא נתן אל לבו עד שאבד אותן מידו ולא ידע סימן בקשירתן ובכריכתן וכן להיפך ולכך צריך גם מנין שהא' יודע במנין והא' אינו יודע במנינן אז נותנין למי שיודע וה"מ דקשר לחוד הוי סימן שאין שניהן לפנינו שאין לנו לחוש שיבא עוד איש אחר ליתן בו סימן אבל בנדון דהכא ששניהן לפנינו ומכחישין עצמן ואחד יודע בדבר א' אף אם השני אינו יודע כלום אין נותנים למי שיודע בסימן הקשר או הכריכה מטעם שכתב ומשום סימנא דמנין לחוד הכא נמי אין נותנין דאם לא הוי בתכריך או אגודה היה מתייאש כי לא יוכל ליתן סימן במנין כמ"ש הרא"ש ונ"י והיינו טעמא דהכא בדרך נפילה לא שייך מנין סימן אלא בקשורי או באגודה כדמוכח בשמעתא דג' מטבעות ובזה יתיישבו כל הקושיות שדקדק הב"י שם על דברי הרמ"ה גם פרש"י שם בשמעתין יש לכוין כדברי הרא"ש בזה ודו"ק:

    שם דלמא למכתבינהו אזלי דכתיבי בג' ידי ספרי כו' וה"ה דה"מ לאוקמא נמי דמיקיימי ומלוה מקיים שטרא כו' אלא דניחא ליה לאוקמא הך סיפא אפילו בדלא מקיימי וק"ל:

    בפרש"י בד"ה ואם יש עמהם סמפון והכא במלוה עסקינן כו' עכ"ל ר"ל בהלואה שנעשה בו הסמפון וק"ל:

    בד"ה שנמצא השטר כו' וכל א' אומר זהו שטר שלי עכ"ל הלשון קצת מגומגם לפי הפירוש שנמצא השטר בין שטרות קרועין צ"ל דב' השטרות נמצאו שם כיון דמשולשין הן וכ"א אומר זהו השטר שנכתב עליו שובר שלי הוא וק"ל:

    תוס' בד"ה מצא בחפיסה כו' ולא חיישינן לשאלה כו' כמו שתקנו כו' עכ"ל נ"ל דמדינא חיישינן לשאלה כדאמרינן בפ"ב לעדות אשה אלא לגבי מציאה תקנו דלא חיישינן כמו שתקנו דמהני גבי מציאה סימן שאינו מובהק אע"ג דלעדות אשה לא מהני וק"ל:

    Chidushei Halachot on Bava Metzia 20b · Sefaria

    Maharam

    ברש"י ד"ה שנמצא השטר בין השטרות פרועין וכו' ולפירוש הראשון צ"ל שנמצאו ב' השטרות בין הקרועים וכל א' אומר זהו שלי ר"ל שטר שנכתב עליו השובר הוא שלי ודו"ק:

    Maharam on Bava Metzia 20b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    פקע ארזא דבי רב פירוש נשברה קורת בית המדרש. רבא אמר בשביל שבא לדחות את דברי נשברה הקורה ורב עמרם אמר בשביל שביזני וקראני מוריד ריר מפי נשברה. ר"ח ז"ל.

    פיסקא מצא בחפיסה וכו' כתוב בתוספות ולא חיישינן לשאלה וכו' אף על גב דלא חיישינן לשמא מאחר נפל כדמוכח במעשה מכל מקום מקשה למה יחזיר ללוה אי יהיב סימן בחפיסה או איפכא למלוה ניחוש שמא השאילה לו ולכן מכיר סימניה. אי נמי יש לומר דהכי פירושו אנפילי איכא ריעותא דסמיך אסיפא ולכך לא חש כל כך לשמרו. גליון.

    פירוש חפיסה חמת קטנה ובלשון ערבי אלמזוו"ד, דלוסקמא תיבה בלשון יון ר"ח ז"ל.

    שמעת מינה קשר הוי סימן תני רבי חייא שלשה כרוכין וכו' פירש בקונטרס וכרך הוי סימן דכולי עלמא כרכי שטרות כל שטר לעצמו וכו'. והשתא אין רוצה לומר שתהא הכריכה לחודה סימן דמשמע דצריך מנין עם הכריכה מדפריך מאי מכריז מנין מאי איריא תלתא אפילו תרי נמי ומשני שטרי מכריז ומשמע שזה בא ואומר שלי הם ושלשה הם וכרוכין זה בזה וכן פירש בקונטרס. וקשה דמשמע הכא דבעינן כריכה עם המנין ולקמן אמרינן בפרק ב' ומדמשקל הוי סימן מדה ומנין נמי הוי סימן אלמא דמנין לחודיה הוי סימן ושמא כל אחד מהסימנים שיאמר אי כריכה או מנין יחזרו לו ולהכי נקט תרווייהו. ודוחק הוא מדלא מכרזינן בתרי ויתן סימן בכריכה. ונראה דכריכה לאו לסימנא נקטינן אלא שעל ידי הכריכה הוא יכול ליתן סימן במנין דלא נפלו במקום אחד אם לא שהיו כרוכין. ומכל מקום לא יכול לדקדק לקמן מכאן דמנין הוי סימן דמצי למימר דתרווייהו בעינן כדפירש בקונטרס. ואם תאמר היאך רצה לדקדק מתחלה שמעת מינה קשר הוי סימן דילמא לא נקט קשר אלא שעל ידי הקשר יכול לתת סימן במנין כדפרישית. ויש לומר דאי משום הכי לא היה לו לומר קשורין שאינן רגילות שאין דרך לקושרן אלא לכורכן ודלא כפירוש הקונטרס דקשירה שכיח טפי מכריכה. הרא"ש. וכן כתבו התוספות שמכתיבת יד. וכתוב על זה בגליון וזה לשונו: כתוב בתוספות דלא היה לו לומר קשורין שאין דרך לקשרן וכו'. ואין להקשות דלימא דקא משמע לן דאפילו קשורין דוקא שלשה אבל קשירה לחודה לא מהניא. דהא לא משתמע דאדרבה משמע יותר או הא או הא. עד כאן.

    וזה לשון הריטב"א מאי מכריז מנין. פירש רש"י ז"ל דברים כפשוטן מאי מכריז מנין שיאמר כך וכך שטרות מצאתי והלה נותן סימן הכריכה. ופרכינן מאי איריא תלתא אפילו תרי נמי דבשלמא אם אינו מכריז מנין אלא שטרות מצאתי והלה יש לו לתת מנין לסימן היינו דדוקא תלתא או יותר הוי מנין סימן אבל לא שני שטרות דהא מיעוט שטרות שנים אבל השתא שהכריכה הוא הסימן ואפילו בתרי נמי הוי סימן. ואמרינן כדאמר רבינא טיבעא מכריז וכו' פירוש אלא קאמרינן דלעולם אינו מכריז מנין אלא שמכריז שטרות מצאתי והלה נותן סימן במנין אבל כריכה לא הוי סימן דהא ידיע היאך נוהגין לכרוך השטרות על הרוב ואמר בדדמי. ואם תאמר אם כן אמאי טרח תנא למיתני תכריך או אגודה. יש לומר דאלו לא מצאן זה כרוכין או אגודין לא היה המנין סימן כי מהיכן זה יודע שכולם נמצאו במקום אחד והא דקפריך תלמודא לעיל מאי איכא בין תכריך לאגודה אינו אלא לפרש לשון המשנה ולאו דנפקא מינה לענין חזרת השטרות. ומכל מקום אין זה מחוור. אבל יש לומר כי המנין הוא עיקר הסימן ואין לסמוך עליו אלא על ידי תכריך או אגודה כדאמרן ומיהו כיון דלא סגיא אלא בתכריך או אגודה בענין דלימא נמי סימן הכרך לברורי סימן המנין טפי. כן נראה לי. ובתוספות לא הסכימו לפירוש רש"י ז"ל דכיון דלא גרסי בנוסחי אלא כדאמר רבינא משמע דלא הדרינן מן הסימן הראשון ועוד דלפירוש זה הוה ליה לתלמודא למימר אי הכי מאי איריא תלתא אפילו תרי נמי ולא אשכחן בשום נוסחא דגרסי אי הכי. לכן פירש ר"י ז"ל אמאי מכריז כלומר על איזה סימן מכריז ומה הסימן שיש לחברו לתת לו ומהדרינן מנין כלומר שהסימן הוא מנין השטרות וקא סלקא דעתין שזה היה מכריז אבידה מצאתי ומשום הכי פרכינן ומאי איריא תלתא אפילו תרי נמי ומהדרינן כדאמר רבינא טיבעא מכריז הכא נמי שטרי מכריז ומשום הכי תרי לא הוי סימן. ואף לפירוש זה יש לנו לפרש כדפרשינן לעיל דבעינן נמי סימן כריכה לסניפין בעלמא ודכולי עלמא טופסו של שטר ותורפו אינו חשוב סימן דהא אנן לא מהדרינן שטרא אלא לבעלי דבר ואינהו שפיר ידעי נוסחו של שטר. עד כאן. וזה לשון הראב"ד ז"ל: שמעת מינה קשר סימן. לשון שאלה הוא כלומר תאמר כי משום סימן הקשר והכרך נחזירם לו ואם כן אפילו תרי נמי. ותריץ לזה אין כאן קשר והכרך אינו סימן. אלא מאי מכריז מנין על איזה סימן הוא מכריז הלא על מנין ואכתי מאי איריא תלתא אפילו תרי נמי. אמר רב פפא שטרי מכריז ומיעוט שטרי שנים לפיכך שנו שלשה ואם היה בהן קשר שנים מכריז משום קשר ולרבי שמעון בן גמליאל איכא לאקשויי מאי איריא תלתא אפילו תרי נמי אלא דקאמר תנא קמא שלשה אמר איהו נמי שלשה. עד כאן.

    שמעת מינה קשר סימן הא דמייתי ברייתא ולא קאמר זה אמתניתין משום דמתניתין פשיטא דאיכא לשנויי כדמשני שלשה כרוכין ולא קשיא כולי האי אמתניתין היינו תכריך דאיכא למימר דתכריך תרי אגודה שלש. גליון.

    תני רבי חייא שלשה כרוכין זה בזה וכו' אינו מגיה הברייתא אלא מפרש דהך קשורה לאו דוקא אלא כרוכה כמו שליא קשורה בולד וכמו קשורה בו ככלב וכמו משעת הנחה ועד שעת קשירה דתפילין. הרא"ש. ורבי שמעון בן גמליאל ענין בפני עצמו קאמר ואפשר דלא פליגי רבנן עליה. אי נמי אפשר לומר דלרבנן נותן הסימן עדיף ועליה סמכינן ולרבי שמעון בן גמליאל (למשה"ג) למי שהשלשה שטרות שלו סמכינן טפי וזה דוחק. וצריך עיון. שיטה.

    דילמא לקיומינהו אזיל צריך עיון דמאי פריך דבמי נתלה שנפל מידו אי מידייהו דמלוין כשנשאום לקיים אם כן מאי משני נימא דלאחר שנתקיימו וחזרו לביתם נפל מידיהם. ואי מידא דספרא הא פריך בתר הכי. ויש לומר הא רגילות שפיר שהולכין יחד ונותנין ביד אחד מהן כשהולכין להביאם לסופר או ביד הסופר אבל לאחר שנתקיימו אין ממתינין זה לזה אלא כל אחד כשנתקיים שטרו שב לביתו. גליון.

    13 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Bava Metzia 20b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא א"ל תרדא שטרי חליצה ומיאונין תנן ונראה דרב עמרם סבר דבחליצה ומיאונין נמי לא חיישינן כיון דאפילו בממון דאין הולכין אחר הרוב לא חיישינן כ"ש לענין שאר איסורים דקילי מממון לענין שהולכין אחר הרוב ה"נ לא חיישינן לתרי שוירי כקושית התוספות ודוקא לענין גיטין סובר ר' עמרם דמחמרינן משום חומר א"א כמו שהחמירו לענין מים שאל"ס כתירוץ התוספות משא"כ לענין חליצה מצינו דאזלינן בתר רוב נשים מתעברות ויולדות וכן במיאון אמרינן קטנה שהגיעה לכלל שנותיה חזקה הביאה סימנים והיינו משום רוב ורבה סובר דאין לחלק בין גיטין לחליצה ומיאונין לענין חששא דשני שוירי ובאמת לענין רוב נמי מצינו פלוגתא לענין חליצה במת הולד תוך שלשים פרק ר"א דמילה וכמו שהאריכו התוס' בזה ואני הארכתי מאד ביבמות פ' האשה בתרא:

    בתוספות בד"ה איסורא מממונא וא"ת טפי אנן מחמירין בממונא דהא אין אנו הולכין בממון אחר הרוב כו' עכ"ל. ולכאורה נראה שאין דבריהם מוכרחין דהא דלא אזלינן בממון בתר רוב היינו משום דחזקת ממון אלים טובא דקי"ל זה כלל גדול בדין המוציא מע"ה משא"כ הכא בשמעתין דלא שייך חזקת ממון כלל בהאי דבכל מעשה ב"ד דמי שמצאו לא מיקרי מוחזק ואין לו בו שום זכות ומהיכא תיתי נחוש ליוסף ב"ש אחר משא"כ לענין איסורא דגט אשה אכתי מצינן למימר שפיר דחיישינן לשני שווירי כיון דאיכא חזקת איסור דאשת איש ועיין מ"ש בחיבורי בכתובות דף י"ב ועיין עוד לקמן בדף כ"ו נאריך בזה ודו"ק:

    בגמרא שמעת מינה קשר סימן ופרש"י דאלת"ה מאי סימנא איכא הכא עכ"ל פי' דאע"ג דמסקינן דשטרי מכריז ונותן סימן במנין וקי"ל בעלמא דמנין לחוד הוי סימן מ"מ י"ל דפשיטא לתלמודא דהכא לא מהני סימן דמנין לחוד כמו שפרש"י בסמוך והטעם מבואר בפוסקים כיון דהכא מסתמא בחד לוה ומלוה איירי ודאי כבר ידעו הסי' דמנין עיין בדבריהם באריכות ועוד דפשטא דלישנא דמתני' משמע דבכריכה גופא הוי סימן מדנקט סתמא תכריך של שטרות ואף ע"ג דודאי סתם תכריך ידוע שהם ג' שטרות לא פחות דאלת"ה תקשי ברייתא מ"מ אי ס"ד דסימן היינו במנין לחוד ה"ל למתני' למינקט בהדיא ג' שטרות אע"כ דבקשירה נמי איכא סי' ומקשה שפיר ומ"ש רש"י דאלת"ה מאי סימנא איכא אסימן דכריכה קאי כדמשמע מפשטא דלישנא דמתני' ועיין באריכות בש"ך ח"מ סימן ס"ה:

    בגמר' א"ר ירמיה כו' אינו אלא כמשחק ופסול ויש לדקדק דמאי קמ"ל מתני' היא מצא שובר לא יחזיר שאני אומר כתובים היו ונמלך שלא ליתנם ודוחק לומר דעיקר מלתא דרב וכל השקלא וטריא לא קאי אלא אם כתב בכתב יד המלוה דלישנא לא משמע הכי ויש ליישב דס"ד דדוקא בנמצא בשוק חיישינן לשמא כתב ונמלך דנפל איתרע טפי מאילו היה ביד המלוה עצמו דכיון דלא נזהר בשמירתו נראה שכתב ונמלך וק"ל:

    בפרש"י בד"ה ואם יש עמהם סמפון והכא במלוה עסקינן דקתני מצא שטר בין שטרותיו עכ"ל. ול' רש"י תמוה לכאורה דבפי' המשנה כתב בהדיא להיפך דמילי מילי קתני דמצא שטר בין שטרותיו איירי בשליש ויש עמהן סמפון אמלוה קאי וא"כ היאך מייתי כאן מרישא דמצא שטר בין שטרותיו דאדרבא התם לא איירי במלוה ומ"ש מהרש"א דמ"ש רש"י והכא במלוה עסקינן אין כוונתו אלא לומר דבשטר הלואה עסקינן זהו דוחק גדול ואין ל' רש"י משמע כלל כפירושו. והנלע"ד בכוונת רש"י בפשיטות דמ"ש בפי' המשנה דמילי מילי קתני א"א לפרש כוונתו דהאי ואם יש עמהן סמפון לא קאי כלל אבבא דמצא שטר בין שטרותיו אלא ענין בפ"ע הוא דל' המשנה א"א לפרש כן מדנקט ואם יש עמהן סמפון משמע דאדלעיל מיניה קאי ועוד דא"כ מאי עמהם דנקט עמו הל"ל כיון דאשטו קאי אע"כ דלפרש"י יהיה המשך לשון המשנה כך דברישא קתני כשאדם מוצא שטר חוב של איש אחר בין שטרותיו של עצמו והדר קתני אבל אם מצא סמפונות על שטרותיו של עצמו בין שאר שטרותיו של עצמו ואם כן לשון ואם יש עמהם אשטרותיו של עצמו דנקט לעיל קאי ומש"ה קתני עמהם ל' רבים כיון דאבין שטרותיו קאי וכן סמפונות לשון רבים נמי א"ש משא"כ אי הוי קאי אמצא שטר דלעיל מיניה הל"ל סמפון ל' יחיד כיון דאש"ח אחד קאי וא"כ הא דנקט רש"י מילי מילי קתני היינו לענין זה דהתם מצא ש"ח של אדם אחר והכא מצא סמפונות של עצמו אבל מ"מ הכל נמשך אלשון מצא שטר בין שטרותיו וא"כ מוכיח רש"י שפיר דאמלוה גופא קאי כיון דנקט בין שטרותיו זה נ"ל ברור בכוונת רש"י אלא דאכתי קשה מי הכריחו לרש"י גופא לפ' כן במשנה דמילי מילי קתני ולא ניחא ליה לפרש דסיפא נמי אשליש קאי כמו שפירשו הרמב"ם ושאר מפרשים ול"ל דמשמע ליה הכי מסוגית הש"ס דא"כ לא הוי מקשה הש"ס מידי דאכתי היא גופא תקשה מנ"ל להש"ס להקשות דלמא ביוצא מתחת יד השליש איירי אע"כ דאפילו אי איירי בשליש מקשה הש"ס שפיר כיון דע"כ השליש אינו יודע מה טיבו אם המלוה הפקיד אצלו הסמפון או הלוה וא"כ אמאי קתני יעשה מה שבסמפונות ומ"ש ברישא גבי ש"ח דקתני יהא מונח עש"א אע"כ דטעמא דסמפון משום דבמלוה גופא נמי כשר אלא דאף לפ"ז צדקו דברי רש"י כיון דלמאי דס"ד בנמצא תחת יד המלוה גופא נמי כשר וכן למאי דמסקינן דאיירי בנמצא בין שטרות קרועין א"כ אמתני' גופא תקשה אמאי נקט במצאו השליש ותיפוק ליה דאפי' נמצא תחת יד המלוה גופא נמי מהני אע"כ דאה"נ דמתני' במלוה גופא איירי וכדפרש"י והיינו כמ"ש דלשון עמהם וסמפונות דנקט לשון רבים משמע להדיא דלא קאי אמצא שטר דלעיל מיניה אלא אבין שטרותיו דלעיל ודו"ק:

    בגמרא כדאמר רב ספרא שנמצא בין שטרות קרועין כו' משמע דעיקר מלתא דר"ס אקושיא דשבועה שלא פקדנו אמרה משום דמעיקרא מקשו לה בבי מדרשא והיינו משום דמתני' דיש עמהם סמפונות איכא למידחי דלא איירי בנמצא ביד המלוה אלא ביד השליש כמ"ש לעיל ומש"ה לא מקשו מינה אלא ממתני' דשבועו' דהתם מוכח בהדיא דבנמצא ביד המלוה מהני והא דמקשה הכא מיש עמהם סמפונות מקשה אחר הוא וק"ל:

    Penei Yehoshua on Bava Metzia 20b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' תרדא עיין ב"ק דף קה ע"ב וזבחים דף כה ע"ב:

    Gilyon HaShas on Bava Metzia 20b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אָמַר לֵיהּ תְּרָדָא! 'שִׁטְרֵי חֲלִיצָה וּמֵאוּנִין' תְּנָן. רש"י ז"ל פירש תרדא 'משועמם' ובשיטה מקובצת בשם רבנו חננאל פירוש 'מוריד ריר מפיו' עיין שם, והדבר יפלא איך יגנה רבה כל כך לרב עמרם? ונראה לי בס"ד תְּרָדָא היא שתי מילות 'תר דא' והוא תר לשון התעוררות כמו תיר ולא תיר (תענית יב:) ותיבת דא הוא רצונו לומר 'זאת' בלשון התלמוד כלומר תתעורר ותרגיש בזאת. אי נמי ' תר ' רצונו לומר תשא כמו תיר מנך שעתך בגמרא דעבודה זרה (עבודה זרה לד:) שפירש הערוך שני פירושים האחד תתעורר לך שעתך והשני תשא אותך שעתך עיין שם, וכן כאן אמר לו ' שא דא ' ההלכה דנקיט במתניתין שטרי חליצה ומיאונין. ומיהו אף על פי שכונת רבה בזה כמו שכתבנו, נענש בכך שהרכיב שתי מילות ואמרם בתיבה אחת אשר משמעותה לאוזן השומע לגנאי כמו שפירש רש"י או כמו שפירש רבנו חננאל שהביא השיטה מקובצת הנזכר.

    מִשּׁוּם לְתָאִי דִּידִי פָּקַע נראה כל אחד ואחד תלה הדבר בעצמו כדי שיתודה על אשר היה הוא סיבה לזאת ולעשות תשובה ותיקון לכך ונקטי לשון לְתָאִי [441] שהוא מספר אמת [441].

    Ben Yehoyada on Bava Metzia 20b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Metzia, daf 20, Amud Bet, about 381 words in 26 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 26 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 127 words

      Opens “חָיְישִׁינַן לִשְׁנֵי שְׁוִירֵי. אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא…”

    2. Segment 217 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב עַמְרָם לְרַבָּה: הֵיכִי פָּשֵׁיט…”

    3. Segment 316 words

      Opens “פְּקַע אַרְזָא דְּבֵי רַב. מָר אָמַר: מִשּׁוּם…”

    4. Segment 421 words

      Opens “מָצָא בַּחֲפִיסָה אוֹ בִדְלוֹסְקָמָא. מַאי חֲפִיסָה? אָמַר…”

    5. Segment 528 words

      Opens “תַּכְרִיךְ שֶׁל שְׁטָרוֹת אוֹ אֲגוּדָּה שֶׁל שְׁטָרוֹת…”

    6. Segment 64 words

      Opens “שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ קֶשֶׁר סִימָן.…”

    7. Segment 78 words

      Opens “הָא תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: שְׁלֹשָׁה כְּרוּכִין זֶה…”

    8. Segment 814 words

      Opens “אִי הָכִי, הַיְינוּ תַּכְרִיךְ? תַּכְרִיךְ כֹּל חַד…”

    9. Segment 93 words

      Opens “מַאי מַכְרִיז, מִנְיָן?…”

    10. Segment 106 words

      Opens “מַאי אִרְיָא תְּלָתָא אֲפִילּוּ תְּרֵין נָמֵי!…”

    11. Segment 119 words

      Opens “אֶלָּא כִּדְאָמַר רָבִינָא: טִבְעָא מַכְרֵיז, הָכָא נָמֵי…”

    12. Segment 1220 words

      Opens “רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֶחָד הַלֹּוֶה…”

    13. Segment 134 words

      Opens “דִּלְמָא לְקַיּוֹמִינְהוּ אָזְלִי? דִּמְקַיְּימִי.…”

    14. Segment 1410 words

      Opens “דִּלְמָא מִידָא דְסָפְרָא נְפֻל? לָא מְשַׁהֵי אִינִישׁ…”

    15. Segment 1515 words

      Opens “שְׁלֹשָׁה שֶׁלָּווּ מֵאֶחָד יַחְזִיר לַמַּלְוֶה וְכוּ׳. דְּאִי…”

    16. Segment 167 words

      Opens “דִּלְמָא לְמִכְתְּבִנְהוּ אֲזֻל? דִּכְתִיבִי בִּתְלָת יְדֵי סָפְרֵי.…”

    17. Segment 1710 words

      Opens “וְדִלְמָא לְקַיּוֹמִינְהוּ אֲזֻל? מַלְוֶה מְקַיֵּים שְׁטָרֵיהּ, לֹוֶה…”

    18. Segment 1831 words

      Opens “אִם יֵשׁ עִמָּהֶן סִמְפּוֹנוֹת – יַעֲשֶׂה מָה…”

    19. Segment 1944 words

      Opens “לָא מִבַּעְיָא כָּתוּב בִּכְתַב יַד סוֹפֵר, דְּאִיכָּא…”

    20. Segment 208 words

      Opens “תְּנַן: אִם יֵשׁ עִמָּהֶן סִמְפּוֹנוֹת, יַעֲשֶׂה מָה…”

    21. Segment 2113 words

      Opens “כִּדְאָמַר רַב סָפְרָא: שֶׁנִּמְצָא בֵּין שְׁטָרוֹת קְרוּעִין,…”

    22. Segment 2216 words

      Opens “תָּא שְׁמַע: נִמְצָא לְאֶחָד בֵּין שְׁטָרוֹתָיו שְׁטָרוֹ…”

    23. Segment 2313 words

      Opens “כִּדְאָמַר רַב סָפְרָא: שֶׁנִּמְצָא בֵּין שְׁטָרוֹת קְרוּעִין,…”

    24. Segment 2419 words

      Opens “תָּא שְׁמַע: ״שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא פְּקָדַנוּ אַבָּא, וְשֶׁלֹּא…”

    25. Segment 257 words

      Opens “אָמַר רַב סָפְרָא: שֶׁנִּמְצָא בֵּין שְׁטָרוֹת קְרוּעִין.…”

    26. Segment 2611 words

      Opens “תָּא שְׁמַע: סִמְפּוֹן שֶׁיֵּשׁ עָלָיו עֵדִים יִתְקַיֵּים…”

    Sages named on this page

    • Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim

      Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.

      Source: Bava Metzia 20b · Segment 12 — “רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֶחָד הַלֹּוֶה מִשְּׁלֹשָׁה יַחְזִיר…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Bava Metzia 20b · Segment 11 — “אֶלָּא כִּדְאָמַר רָבִינָא: טִבְעָא מַכְרֵיז, הָכָא נָמֵי ״שְׁטָרֵי״ מַכְרֵיז.

    Original text

    חָיְישִׁינַן לִשְׁנֵי שְׁוִירֵי. אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא לְרַבָּה: פּוֹק עַיֵּין, דִּלְאוּרְתָּא בָּעֵי לַהּ רַב הוּנָא מִינָּךְ. נְפַק דַּק וְאַשְׁכַּח, דִּתְנַן: כׇּל מַעֲשֵׂה בֵּית דִּין הֲרֵי זֶה יַחְזִיר.

    We are concerned for the possibility that there are two cities named Sheviri, and that this bill of divorce may belong to someone else who lives in the other Sheviri, and therefore it should not be returned. Rav Ḥisda said to Rabba: Go out and examine this halakha , as in the evening Rav Huna will ask you about it. He went out, examined it, and discovered a relevant source, as we learned in the mishna: With regard to any court enactment, the one who found it must return it to its presumed owner. Since this bill of divorce was found in court, it belongs to this category and should be returned.

    אֲמַר לֵיהּ רַב עַמְרָם לְרַבָּה: הֵיכִי פָּשֵׁיט מָר אִיסּוּרָא מִמָּמוֹנָא? אֲמַר לֵיהּ: תְּרָדָא, ״שְׁטָרֵי חֲלִיצָה וּמֵיאוּנִין״ תְּנַן.

    Rav Amram said to Rabba: How can the Master resolve the halakha in the case of a bill of divorce, which is a ritual matter, from the mishna, which discusses monetary matters? Rabba said to him: Fool, we learned in the mishna that this halakha applies in the case of documents of ḥalitza and documents of refusal as well, which are ritual matters.

    פְּקַע אַרְזָא דְּבֵי רַב. מָר אָמַר: מִשּׁוּם לַתַּאי דִּידִי פְּקַע. וּמָר אָמַר: מִשּׁוּם לַתַּאי דִּידִי פְּקַע.

    At that point, the supporting cedar beam of the study hall dislodged. One Sage said: It was due to my fortune that it dislodged, as you spoke to me offensively, and the other Sage said: It was due to my fortune that it dislodged, as it was you who spoke to me offensively.

    מָצָא בַּחֲפִיסָה אוֹ בִדְלוֹסְקָמָא. מַאי חֲפִיסָה? אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: חֵמֶת קְטַנָּה. מַאי דְּלוֹסְקָמָא? אָמַר רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל: טְלִיקָא דְסָבֵי.

    § The mishna teaches: If one found documents in a ḥafisa or in a deluskema , he must return them. The Gemara asks: What is a ḥafisa ? Rabba bar bar Ḥana says: It is a small flask. What is a deluskema ? Rabba bar Shmuel says: It is a container [ telika ] used by the elderly.

    תַּכְרִיךְ שֶׁל שְׁטָרוֹת אוֹ אֲגוּדָּה שֶׁל שְׁטָרוֹת וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: כַּמָּה הוּא תַּכְרִיךְ שֶׁל שְׁטָרוֹת? שְׁלֹשָׁה כְּרוּכִין זֶה בָּזֶה. וְכַמָּה הִיא אֲגוּדָּה שֶׁל שְׁטָרוֹת? שְׁלֹשָׁה קְשׁוּרִין זֶה בָּזֶה.

    The mishna teaches: If one found a roll of documents or a bundle of documents, he must return them. The Sages taught in a baraita : How many documents constitute a roll of documents? A roll is three documents rolled together. And how many constitute a bundle of documents? A bundle is three documents tied together.

    שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ קֶשֶׁר סִימָן.

    The Gemara infers: Conclude from it that if one lost an item that has a knot, the type of knot can serve as a distinguishing mark by means of which the owner can describe the item, and it therefore must be returned to him.

    הָא תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: שְׁלֹשָׁה כְּרוּכִין זֶה בָּזֶה.

    The Gemara rejects this inference: Doesn’t Rabbi Ḥiyya teach that the reference is to three documents that are rolled together? The fact that they are rolled together is what serves as a distinguishing mark, rather than the knots.

    אִי הָכִי, הַיְינוּ תַּכְרִיךְ? תַּכְרִיךְ כֹּל חַד וְחַד בְּרֵאשֵׁהּ דְּחַבְרֵיהּ, אֲגוּדָּה דִּרְמוּ אַהֲדָדֵי (וּכְרוּכוֹת).

    The Gemara asks: If so, this case is identical to the case of a roll of documents, which is also mentioned in the mishna. What is the difference between a roll and a bundle? The Gemara answers: A roll is referring to a case where each and every one of the documents is located at the top of another one, i.e., they are rolled together such that the top of each page is near the bottom of the previous page. A bundle, by contrast, is referring to a case where they are located one on top of the other and rolled together.

    מַאי מַכְרִיז, מִנְיָן?

    The Gemara asks: What does the person who found the documents proclaim so that the owner can claim it? The Gemara answers: He proclaims the number of documents that he found, and the owner can describe them by saying that they were rolled together.

    מַאי אִרְיָא תְּלָתָא אֲפִילּוּ תְּרֵין נָמֵי!

    The Gemara asks: If so, why does the tanna teach specifically a case of three documents? Even if two documents are found, they can also be returned in this manner.

    אֶלָּא כִּדְאָמַר רָבִינָא: טִבְעָא מַכְרֵיז, הָכָא נָמֵי ״שְׁטָרֵי״ מַכְרֵיז.

    Rather, the finder proclaims his find in a manner similar to that which Ravina said: If one finds coins, he simply proclaims that he found coins, without specifying the number. Here too, the finder proclaims that he found documents, and the owner describes them by both their exact number and the fact that they were rolled together. Therefore, if there are only two documents the description is deficient, as the number two is already implicit in the finder’s proclamation that he found documents, which is plural.

    רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֶחָד הַלֹּוֶה מִשְּׁלֹשָׁה יַחְזִיר לַלֹּוֶה וְכוּ׳. דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ דְּמַלְוִין נִינְהוּ, מַאי בָּעוּ גַּבֵּי הֲדָדֵי?

    § The mishna teaches that Rabban Shimon ben Gamliel says: If one finds three promissory notes that make reference to the loans of one person who borrowed from three people, he must return them to the debtor. The Gemara explains: The reason for this is that if it enters your mind that these promissory notes belong to the creditors, what are they doing together in one place?

    דִּלְמָא לְקַיּוֹמִינְהוּ אָזְלִי? דִּמְקַיְּימִי.

    The Gemara suggests: Perhaps the three creditors all went to court in order to ratify their promissory notes, and the notes were lost together there. The Gemara responds that the mishna is referring to a case where the promissory notes are ratified.

    דִּלְמָא מִידָא דְסָפְרָא נְפֻל? לָא מְשַׁהֵי אִינִישׁ קִיּוּמֵיהּ בִּידָא דְסָפְרָא.

    The Gemara asks: Perhaps they fell from the hand of the scribe of the court after he ratified them. The Gemara answers: A person does not leave his ratified promissory note in the possession of the scribe. Therefore, the most likely scenario is that the promissory notes were lost by the debtor.

    שְׁלֹשָׁה שֶׁלָּווּ מֵאֶחָד יַחְזִיר לַמַּלְוֶה וְכוּ׳. דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ דְּלֹוִין נִינְהוּ, מַאי בָּעוּ גַּבֵּי הֲדָדֵי?

    § The mishna teaches: If the promissory notes make reference to the loans of three people who borrowed from one person, the one who found them must return them to the creditor. The Gemara explains: The reason for this is that if it enters your mind that these promissory notes belong to the debtors, what are they doing together?

    דִּלְמָא לְמִכְתְּבִנְהוּ אֲזֻל? דִּכְתִיבִי בִּתְלָת יְדֵי סָפְרֵי.

    The Gemara asks: Perhaps the three went to one scribe to write the promissory notes, and the notes were then lost together. The Gemara answers that the mishna is referring to a case where the promissory notes are written in the handwriting of three different scribes.

    וְדִלְמָא לְקַיּוֹמִינְהוּ אֲזֻל? מַלְוֶה מְקַיֵּים שְׁטָרֵיהּ, לֹוֶה לָא מְקַיֵּים שְׁטָרֵיהּ.

    The Gemara suggests: And perhaps the three debtors went to the court in order to ratify the promissory notes, and they lost them there. The Gemara answers: It is the creditor who ratifies his promissory note; the debtor does not ratify his promissory note.

    אִם יֵשׁ עִמָּהֶן סִמְפּוֹנוֹת – יַעֲשֶׂה מָה שֶׁבַּסִּמְפּוֹנוֹת. אָמַר רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר רַב: סִמְפּוֹן הַיּוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי מַלְוֶה, אַף עַל פִּי שֶׁכָּתוּב בִּכְתַב יָדוֹ – אֵינוֹ אֶלָּא כִּמְשַׂחֵק, וּפָסוּל.

    § The mishna teaches: If there are cancellations of contracts [ simponot ] among one’s documents, he should do what is stated in the simponot . The Gemara cites that which Rav Yirmeya bar Abba says that Rav says: With regard to a simpon that emerges from the possession of a creditor, even if it is written in his own handwriting and is clearly not forged, it is considered as though he were merely jesting and the simpon is invalid.

    לָא מִבַּעְיָא כָּתוּב בִּכְתַב יַד סוֹפֵר, דְּאִיכָּא לְמֵימַר סָפְרָא אִתְרְמִי לֵיהּ וּכְתַב, אֶלָּא אֲפִילּוּ כָּתוּב בִּכְתַב יָדוֹ פָּסוּל. סָבַר דִּלְמָא מִתְרְמֵי וְאָתֵי בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְקָא פָרַע לִי, דְּאִי לָא יָהֵיבְנָא לֵיהּ לָא יָהֵיב לִי זוּזֵי, אֶכְתּוֹב אֲנָא דְּכִי (אַיְיתַי) [מַיְיתֵי] לִי זוּזַי אֶתֵּן לֵיהּ.

    The Gemara explains: It is not necessary to state this halakha in a case where it is written in the handwriting of a scribe, as it can be said that he happened to have an opportunity to have the scribe write the simpon , and therefore he had him write it before the debt was repaid. But even in a case where it is written in the handwriting of the creditor it is invalid. The creditor may have written the simpon himself before the debt was repaid, thinking: Perhaps the debtor will happen to come at twilight on the eve of Shabbat and wish to repay me. I should prepare a document of cancellation, as, if I do not give him one, he will not give me the money. I will therefore write the document now, so that when he brings me the money, I will give it to him.

    תְּנַן: אִם יֵשׁ עִמָּהֶן סִמְפּוֹנוֹת, יַעֲשֶׂה מָה שֶׁבְּסִמְפּוֹנוֹת.

    The Gemara challenges the statement of Rav based on that which we learned in the mishna: If there are simponot among one’s documents, he should do what is stated in the simponot . This is apparently referring to simponot that are in the possession of the creditor.

    כִּדְאָמַר רַב סָפְרָא: שֶׁנִּמְצָא בֵּין שְׁטָרוֹת קְרוּעִין, הָכָא נָמֵי שֶׁמְּצָאוֹ בֵּין שְׁטָרוֹת קְרוּעִין.

    The Gemara answers that the mishna is to be understood in accordance with that which Rav Safra said in response to another difficulty: It is referring to a case where the simpon was found among torn documents. This indicates that the simpon is valid, as had the debt not been repaid, the creditor would not have put the simpon note among torn documents. Here too, the mishna is referring to a case where the simpon was found among torn documents.

    תָּא שְׁמַע: נִמְצָא לְאֶחָד בֵּין שְׁטָרוֹתָיו שְׁטָרוֹ שֶׁל יוֹסֵף בֶּן שִׁמְעוֹן פָּרוּעַ – שְׁטָרוֹת שְׁנֵיהֶם פְּרוּעִין!

    Come and hear another challenge to Rav’s statement from a mishna ( Bava Batra 172a): If one found among his documents a simpon that says: The debt mentioned in the promissory note of Yosef ben Shimon is repaid, and there are two people by that name who owe him money, the debts mentioned in the promissory notes of both of them are considered repaid, as each can claim that the cancellation is referring to his debt, and the burden of proof rests upon the creditor. Apparently, a simpon that is found in the possession of the creditor is valid.

    כִּדְאָמַר רַב סָפְרָא: שֶׁנִּמְצָא בֵּין שְׁטָרוֹת קְרוּעִין, הָכָא נָמֵי שֶׁנִּמְצָא בֵּין שְׁטָרוֹת קְרוּעִין.

    The Gemara answers that this mishna, too, is to be understood in accordance with that which Rav Safra said in response to another difficulty: It is referring to a case where the simpon was found among torn documents. Here too, the mishna is referring to a case where the simpon was found among torn documents.

    תָּא שְׁמַע: ״שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא פְּקָדַנוּ אַבָּא, וְשֶׁלֹּא אָמַר לָנוּ אַבָּא, וְשֶׁלֹּא מָצָאנוּ בֵּין שְׁטָרוֹתָיו שֶׁל אַבָּא שֶׁשְּׁטָר זֶה פָּרוּעַ״.

    Come and hear another challenge to Rav’s statement from a mishna ( Shevuot 45a): If orphans who inherited their father’s property demand repayment of a debt owed to their father from the orphans of the debtor, they are required to take an oath stating: We take an oath that our father did not instruct us on his deathbed that the debt mentioned in this promissory note was repaid and it should be returned to the debtor, nor did our father say to us on an earlier date that it was repaid, nor did we find among the documents of our father a simpon stating that this promissory note was repaid. This too, seems to indicate that a simpon is valid even if it is found in the possession of the creditor.

    אָמַר רַב סָפְרָא: שֶׁנִּמְצָא בֵּין שְׁטָרוֹת קְרוּעִין.

    The Gemara answers by citing the statement of Rav Safra, who said in this context that this reference is to a case where the simpon was found among torn documents.

    תָּא שְׁמַע: סִמְפּוֹן שֶׁיֵּשׁ עָלָיו עֵדִים יִתְקַיֵּים בְּחוֹתְמָיו. אֵימָא ״יִתְקַיֵּים מֵחוֹתְמָיו״!

    Come and hear another challenge from a baraita : A simpon upon which witnesses are signed is ratified by means of its signatories. The court verifies the validity of the witnesses’ signatures and thereby ratifies the document. This too seems to include a simpon that is in the possession of the creditor. The Gemara answers: Say that the baraita reads: Is ratified by obtaining confirmation from its signatories,