Commentary page
Bava Metzia 106a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerBava Metzia 106a
Bava Metzia 106a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 469 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
מאי מי אמרינן ארבע שדות שסביבותיה לא נשדפו או דלמא אמר ליה אילו היו זרועות תבואה אף הן נשדפו:
זרע אחר מאי אם תמצא לומר אספסתא לאו הפסקה היא משום דלאו בכלל גזירת פורענות התבואה הוא דאמר ליה אילו תבואה הואי איהו נמי אישתדוף זרע אחר מי הוי הפסקה:
ותגזר אומר מה שתבקש מן היוצר יעשה ואני לא בקשתי מן השמים בתחילת השנה שיצליחני בשעורים אלא בחטין:
כל שדותיו בכל מקום שהן:
לתך מזלך:
כולהו ארעתיה ואפי' ישנן בבקעה אחרת:
היתה שנת שדפון גבי מוכר בזמן שהיובל נוהג שאינו מותר לו לגאול פחות משתי שנים תנן לה בערכין (דף כט:):
או שנים כשני אליהו שלא ירדו גשמים:
10 more comments on this page.
Rashi on Bava Metzia 106a · Sefaria
Tosafot
אי הוית חזית לאשתיורי לך הוי משתייר לך מדנפשך גבי חוכר איכא למימר הכי דאפילו יפטור אותו המחכיר מליתן חכירותו הרי לא נשתייר כלום דבנשדף כל השדה איירי והא דקתני מנכה לו לישנא קלילא נקט אי נמי נשאר קצת בשדה לא חשיב שיור המעט הנמצא לענין שיהא קורא כי נשארנו מעט מהרבה כיון ששום שדה לא פלט מהפסד מרובה אבל מחכיר שגוף הקרקע שלו וממנו יש לו לקבל חכירותו כדאמר לעיל מארעאי קבעינא יכול המחכיר לומר לחוכר כי נשארנו מעט מהרבה והרי נשאר לי חכירותי מה שקצבתי עמך בכך וכך כורין:
אלא מעתה שביעית תעלה כו' תימה מאי אלא מעתה בלאו הכי תקשה אברייתא אמאי אין שביעית עולה מן המנין כיון דלא דמי לשני אליהו וי"ל דשפיר קאמר אלא מעתה דאי אמרת דמכת מדינה לא חשיב אלא דומיא דשני אליהו אתי שפיר דהוה תלינן טעמא במה שזו השדה אינה ראויה לתבואה לא מיקרי שני תבואות והיינו כי ליכא תבואה בעולם כגון שני אליהו אבל יש תבואה בעולם חשיב שדה זו ראויה לתבואה אף על גב דאישתדוף רובא דבאגא אבל שביעית ודאי אף על גב דאיכא תבואה בחו"ל שדה זו אינה ראויה לתבואה כיון שהיא בארץ אבל השתא דאמר כי אישדוף רובא דבאגא הוה מכת מדינה ולא חשיבא שדה זו ראויה לתבואה ואפי' הכי גזירת הכתוב הוא כיון דאיכא תבואה בעולם עולה לו מן המנין א"כ אפי' שביעית נמי ומשני שביעית אפקעתא דמלכא הוא ואי אפשר להיות תבואה בארץ בהיתר כלל ולהכי לא מקרי שנת תבואה אבל שנת שדפון דאע"ג דהוי מכת מדינה אי אשתדוף רובא דבאגא חשיבא אפשר להיות בה תבואה כיון שיש בחו"ל בשום מקום בעולם כי באפשר להיות בה תבואה מיקרי שנת תבואה ובשנים כבשני אליהו חשב כלא אפשר להיות בה תבואה כיון דבשום מקום ליכא:
מתיב רב ששת רועה שהיה רועה עדרו כו' תימה אמאי לא פריך ממתניתין דהפועלים (לעיל בבא מציעא דף צג:) דתנן הארי והדוב הרי זה אונס ואמאי נימא אילו נלחם בהם הוה מקיים ביה גם את הארי וי"ל דהתם כיון שהיה שם ולא בא לו רוח גבורה אין יכול לומר דהוה מקיים ביה אבל הכא שלא היה שם דלמא אי הוה התם היה בו רוח וגבורה ודעת להלחם והוה מקיים ביה גם את הארי כו':
לניסא זוטא מיהא חזיא קשיא תימה מאי קשיא הא אמרן לעיל דכי אמר ליה זרעה חטין וזרעה שערי ואשתדוף דמצי אמר ליה אי זרעתה חטין הוה מקיים בי ותגזר אומר ויקם לך וכ"ש כשלא זרעה כלל דליכא הוכחה שהיה ראוי להשתדף וי"ל דשמואל מיירי כגון שאמר ליה זרע כל מה שתרצה דהשתא לא מצי למימר הוה מקיים בי ותגזר אומר ויקם לך דבסתמא לא היה מקבל הקדוש ברוך הוא תפלתו של זה שיצליח כל מה שיזרע אם לא שיעשה לו נס ולא קאמר לעיל הוה מקויים בי ותגזר אומר אלא לפי שמתפלל על מין אחד של חטין:
Tosafot on Bava Metzia 106a · Sefaria
Rashba
שואל אדם בטובו לעולם פירש רש"י בשאמר לו בלשון זה השאילני קרדומך בטובו דמשמע כל שהוא טוב, ולפיכך נראה שפירש הוא ומהדר ליה קתיה שבריו כלומר יחזירנו לו כשישבר. אבל הראב"ד פירש, שאומר לו השאילני בטובתך שהיא גדולה עלי, ולפיכך משתמש בו והולך לעולם ואפילו נשבר מתקנו ומשתמש בו ואינו מחזיר לו לעולם אלא הקתא שהוא הבית יד כדאמרינן (שבועות מג, ב) קתא דמגלא. (שיטמ"ק).
הכי גרסינן פרדסאי רפיק ואזיל כל פרדיסי דאית ליה. אבל היכא דאמר ליה פרדיסי לא רפיק ביה אלא תרי פרדיסי, וכדמשמע בפרק המוכר את הבית (ב"ב סא, ב). ויש ספרים דגרסי הכא הכי בהדיא, פרדיסי רפיק ביה תרי פרדיסי, פרדיסאי רפיק ואזיל כל פרדיסי דאית ליה. (שיטמ"ק).
מתני' כשם שחולקין בתבואה וכו'. תמיה לי מאי קאמר, דהא תנא הכל כמנהג המדינה, ואם נהגו לחלוק בתבן חולקין ואם לאו אין חולקין, וכדאמרינן בגמרא (לקמן ע"ב) אמר רב יוסף בבבל נהוג דלא יהבי תיבנא לאריסא. ומסתברא דבמקום חדש שאין שם מנהג קאמר, כלומר ובמקום שאין שם מנהג מן הדין חולקין בתבן ובקש כשם שחולקין בתבואה. (שיטמ"ק).
Rashba on Bava Metzia 106a · Sefaria
Meiri
כל העולם כלו בשדפון ושלו בירקון הן בארבעת השדות לשטה זו הן ברוב בקעה לשטה ראשונה הדבר בספק אם השדפון והירקון דומות למכה אחת אם לאו ומ"מ אם של כל העולם בשדפון ושלו אכלה חגב או בהפך אין ספק שאין מנכה לו שאין שני מינין אלו דומין זה לזה וכן כתבוה חכמי התוספות:
התנה עמו שיזרענה חטים והלך וזרעה שעורים ונשדפה רוב הבקעה הן חטים הן שעורים אין מנכה לו אף הוא אומר לו אלו נתקיימה עצתי לא אירעך כך נשדפו שדותיו של מחכיר בכל מקום שהם ונשדפה זו עמהם ולא נשדפה רוב בקעה אין מנכה לו ואע"פ שידים מוכיחות שבשבילו אירע כן אין כאן הוכח אדרבה אם לא שנשענה מדת רחמים על חכירות זה היתה משארת לו מצד אחר נשדפה רוב בקעה וזו עמהם ונשדפו בשאר מקומות שדותיו של חוכר שלא בשדפון שכניו הואיל וכל שדותיו נשדפו שלא ממכת מדינה אף זו בשבילו נשדפה ולא ממכת מדינה ואין יכול לומר בזה ומדת רחמים השאירתו שאין למדת רחמים להשאיר לו במה שאינו שלו ולא עוד אלא שאין כאן כלום שאם היה חייב ארבעה ומשלם שתים מה נשאר לו בכך ולא כלום:
המוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג אינו מותר לגאול בפחות משתי שנים שהרי נאמר בה במספר שני תבואות ימכר לך ואפילו רצה הלוקח אסור לו להתרצות ולישמע לו שנאמר במספר שנים אחר היובל תקנה ומאחר שכתוב שני תבואות אין נקראין שתי שנים אלא אם כן היו שתיהן באכילת תבואה לפיכך אם היה אחד מהן שנת שדפון או ירקון או שביעית או עצירה גדולה כשני אליהו אין עולה לו מן המנין הא אם לא היתה שנת שדפון באותו מחוז דרך כלל אע"פ שנשדפה שדהו ואפילו רוב בקעה ששדה זו בתוכה עולה לו מן המנין לא הקפידה תורה אלא שתהא שנת תבואות לכלל המחוז ואע"פ ששביעית יש תבואה באותו מחוז כגון בחוצה לארץ שבסביבות ארץ ישראל שביעית שאני שהוא נפקע מצד גזרת מלך:
כבר ביארנו בהרבה מקומות שהמקדיש שדה אחזה ורצה לפדותה מיד הקדש אין פודין אותה מיד גזבר בשווייה אלא בין יפה בין רעה פודה אותה לחשבון זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף ואין שנת היובל מן המנין נמצא חמשים שקל למ"ט שנים ועולה לכל שנה סלע ופונדיון בקירוב שהסלע מ"ח פונדיונין ומחשב לפי חשבון זה בכל שנים העתידים לבא עד היובל שאם יש לו עד היובל עשר שנים נותן עשרה סלעים ועשרה פונדיונין וכן לפי חשבון זה ואם היו הבעלים פודין פודין לפי חשבון זה ומוסיפין חומש ואין מנכין לו מן הפדיון בשביל שנות השמטה שבה כגון שיאמר הרי היית חייב מ"ט סלעים למ"ב שנים שהרי שבע השמיטות אינן מן המנין וחשוב לכל שנה ושנה בחשבון מ"ט סלעים למ"ב שנים שהרי אף הוא אומר לו אף בשנת השמטה יש לך בה תשמיש שהרי ראויה היא לשטוח בה פירות וכיוצא באלו:
זה שביארנו במשנה שהוא מנכה לו מן חכירו דוקא שזרעה ואכלה חגב או נשתדפה על הדרכים שביארנו אבל אם לא זרעה כלל אפילו נשתדפה כל הבקעה או אכלה חגב ויש לנו לומר שאף אם זרעה הוא היתה נשדפת כחברותיה או אכלה חגב אינו מנכה לו שמא אם זרעה היה מתקיים בו לא יבושו בימי רעה ובימי רעבון ישבעו ויתבאר בסמוך שכך הדין אם זרעה ולא צמחה אע"פ שהוכת רוב מדינה בשדפון או חגב אלא יש לו לחזור ולזרוע כמה פעמים עד שיגיע לזמן שעבר בו זמן זריעה והוא בזרע הבכיר כגון חטים ושעורים עד טבת ובזרע האפיל כגון קטניות ושאר מיני תבואות עד אדר:
רועה שהיה רועה והניח עדרו ובא לעיר ובא זאב וטרף ארי ודרס אין אומרים אלו היה שם היה מציל אלא אומדין אותו אם יכול להציל חייב ואם לאו פטור וכבר ביארנוה במקומה במסכתא זו:
Meiri on Bava Metzia 106a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
תוס' בד"ה אלא מעתה כו' וי"ל דשפיר קאמר אלא מעתה כו' עכ"ל וגם אנו נאמר בהאי אלא מעתה שביעית לא תעלה לו מן הגירוע כו' דלקמן ולא תקשה ליה בפשיטות אהך ברייתא דהכא דאין שביעית עולה לו מן המנין די"ל דאי הוה טעמי דמעטיה קרא משני תבואות דשביעית אינה ראויה לתבואה אבל מכת מדינה הוה ראויה לתבואה הכא בשדה אחוזה ליכא מיעוטא דקרא ומשום הכי עולה מן המנין אבל השתא דאמרת דמכת מדינה נמי מקרי אינה ראויה ואפ"ה לא אימעיט מקרא דשני תבואות ושביעית נמי לא אימעיט מיניה אלא מסברא בלאו קרא קאמרת דאפקעתא דמלכא היא א"כ מהך סברא נמי לא תעלה לו מן הגירוע ומשני מ"מ כיון דהתם לא תלי לה בשני תבואות כלל ליכא ביה אפקעתא דמלכא כיון דחזיא למשטחא פירי ודו"ק:
בא"ד אי אשתדוף רובא כו' כיון שיש בחוצה לארץ בשום מקום בעולם כו' עכ"ל דהא אפילו אשתדיף כל ארץ ישראל אי לאו אשתדיף גם בחוצה לארץ מקרי שני תבואה דלא הוו דומיא דשני אליהו דבשום מקום ליכא וק"ל:
בד"ה מתיב רב ששת כו' אבל הכא שלא היה שם דילמא אי הוה התם היה בו רוח גבורה כו' עכ"ל למאי דמוקמי לה בס"פ הפועלים דשמע קול אריה ועל איכא למימר נמי בהך דהא לא בא לו רוח גבורה אלא דהאי שנויא לא קאי לפי האמת ורבה הוצרך לאוקמי הכי בדוחק כמו שכתב הרא"ש בפ' המפקיד ודו"ק:
Chidushei Halachot on Bava Metzia 106a · Sefaria
Shita Mekubetzet
מסתברא דאמר ליה אי זרעתה חיטי הוה מקיים בי ותגזור אומר וכו' ונראה לומר דהאי דינא דיינינן בין בחכרנותא בין בקבלנותא למחצה לשליש דכיון דשני משליחותיה פושע הוא ומצי נמי אמר ליה אי לא שנית הוה מקיים בי ותגזר אומר וכו' וכן נראה מלשון הר"מ שכתב השוכר או המקבל וכו'. הרמ"ך.
הוה משתייר לי שרתא וכו' פירוש והשדה שבידך היה ראוי להשתייר ומזלך גרם דלא אשתייר. והכא ליכא למימר מדידך הוה משתייר דהאי גופיה דידיה הוא. שיטה.
לימא ליה אי משום לתאי דידי הוה משתייר לי פורתא ואף על פי שזו השדה אינה שלו וגם לא נשתייר לו משדותיו כלום אפילו הכי סלקא דעתך למימר הכי דהא לעיל אף להוציא ממון אמרינן הכי וצריך ליתן לו חכירותו משלם אלמא טענה ברורה היא כל שכן דלהחזיק ממון יש לו לומר כן. ומשני אי הוה חזיא לאשתיורי וכו' דודאי גבי מחכיר שייך למימר הכי שהרי גוף הקרקע שלו וממנה יש לו לקבל חכירותו כדלעיל דאמרינן חטי מארעאי קא בעינא ושייך לומר נשארנו מעט מהרבה והרי נשאר לי חכירותי בשדה שלי אבל חוכר לא מצי למימר נשארנו מעט וגו' שאין גוף הקרקע שלו והרי לא נשאר לך כלום ואפילו אפטור אותך מן החכירות. הרא"ש.
מתיבי היתה שנת שדפון וירקון וכו' אינו עולה ללוקח מן המנין ואין המוכר יכול לפדותה עד שתי שנים שלמות של תבואות. קתני שדפון דומיא דשני אליהו דלא הואי תבואה בכל המלכות הא איכא תבואה במקצת סלקא ליה ולא אמרינן מכת מדינה היא אלא אמרינן משום לתא דלוקח הוא ומשמים קנסוהו והכא נמי כיון דאיכא תבואה במקצת מדינה אמאי מנכה לו מחכורו נימא משום לתא דמקבל הוא וקשיא לתרווייהו דילמא מכת מדינה היא דקתני במתניתין מכת כל המלכות קאמר דומיא דשני אליהו שהיה בכל מלכות אחאב. ושני ליה שאני הכא דרחמנא אמר שני תבואות וכיון דאיכא תבואה בעולם שני תבואות הוו. ואקשיה אי הכי שביעית נמי תעלה לו וכו'. ופריק ליה אף על גב דאיכא תבואה בחוץ לארץ רחמנא אפקעה מישראל וכמי שאין תבואה בעולם הוא ואינו מחשבון שנים. אלא מעתה שביעית תעלה לו בגירוע דכתיב ואם אמר היובל יקדיש שדהו וחשב לו הכהן וגו' ואם הקדיש שתי שנים לפני היובל האחת שביעית והוא נותן שני סלעים ושני פונדיונים ולמה הוא נותן כל זה והלא אינה אלא שנה אחת לפני היובל כי השביעית אינה ממנין שנים ואינו עולה לחשבון השנה כי אם סלע ושלשה ריבעי דינר בקירוב כי כשתוציא מן היובל שבעה שני שמטה נשאר חמשים סלעים למ"ב שנים ותחלק אותם ויעלה לשנה סלע ושליש ריבעי דינר בקירובן וכשהקדישה שתי שנים לפני היובל לא תחשוב אותם כי אם שנה אחת וכבר נגרעו מהיובל מעא ולא נשארו עד היובל כי אם שנה. הא דתנן נותן סלע ופונדיון לשנה חוץ מן החומש קאמר שהמקדיש מוסיף חומש ואם שדה מקנה הוא אינו פודה אלא בשוה. ושני ליה שאני הקדש דלאו בתבואות תליא מילתא אלא כל דחזי לשום תשמיש צריך פדיון ושביעית נמי הא חזיא למשטח בה פירי. והאי קושיא אמתניתין נמי קשיא. הראב"ד ז"ל.
Shita Mekubetzet on Bava Metzia 106a · Sefaria
Ben Yehoyada
אִי הֲוִית הָתָם, הֲוָה מִקַּיֵּים בִּי "גַּם אֶת הָאֲרִי גַם הַדּוֹב הִכָּה עַבְדֶּךָ" (שמואל א' יז, לו). מקשים ולימא ליה האי אם אתה ראוי לנס היה הקדוש ברוך הוא עושה לך נס שלא יבוא הארי והדוב לעדר שלך? ונראה לי בס"ד זה ישיב לו דהקדוש ברוך הוא אינו רוצה לעשות לי נס שינכה בעבורו מזכיותי ואם יעשה לי נס זה לקיים 'גַּם אֶת הָאֲרִי גַם הַדּוֹב הִכָּה עַבְדֶּךָ' יש בזה קדוש השם וכל נס שיש בו קדוש השם אין מנכין לבעל הנס מזכיותיו בעבורו אלא אדרבה נוסף לו שכר על זה הנס שנעשה לו כי נתקדש שם שמים על ידו כמו שאמרו על רבי חנינא בן דוסא אבל נס שלא יבא ארי לעדר אין בזה קדוש השם דאין הדבר ניכר ועל זה מנכין לו מזכיותיו. אי נמי יאמר אני כך התפללתי שאם יבא אויב או חיה רעה לעדר לא יעמדו נגדך ולא התפללתי שלא יבא ארי ודוב לעדר.
Ben Yehoyada on Bava Metzia 106a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Bava Metzia, daf 106, Amud Aleph, about 469 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 129 words
Opens “מַאי? זֶרַע אַחֵר, מַאי? חִיטֵּי לְגַבֵּי (שְׂעוֹרִים)…”
- Segment 242 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ: זִרְעַהּ חִיטֵּי, וַאֲזַל הוּא וְזַרְעַהּ…”
- Segment 317 words
Opens “מִסְתַּבְּרָא דְּאָמַר לֵיהּ: אִי זְרַעְתַּהּ חִיטֵּי הֲוָה…”
- Segment 444 words
Opens “נִשְׁתַּדְפוּ כׇּל שְׂדוֹתָיו שֶׁל מַחְכִּיר, וְאִשְׁתְּדוּף נָמֵי…”
- Segment 517 words
Opens “מִסְתַּבְּרָא דְּאָמַר לֵיהּ: אִי מִשּׁוּם לַתַּאי דִּידִי…”
- Segment 645 words
Opens “נִשְׁתַּדְפוּ כׇּל שְׂדוֹתָיו שֶׁל חוֹכֵר וְאִשְׁתְּדוּף רוּבָּא…”
- Segment 736 words
Opens “אַמַּאי? הָכָא נָמֵי נֵימָא לֵיהּ: אִי מִשּׁוּם…”
- Segment 818 words
Opens “מֵיתִיבִי: הָיְתָה שְׁנַת שִׁדָּפוֹן וְיֵרָקוֹן, אוֹ שְׁבִיעִית,…”
- Segment 934 words
Opens “קָתָנֵי: שִׁדָּפוֹן וְיֵרָקוֹן דּוּמְיָא דְּשָׁנִים כִּשְׁנֵי אֵלִיָּהוּ,…”
- Segment 1019 words
Opens “אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: שָׁאנֵי הָתָם,…”
- Segment 1124 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרַב כָּהֲנָא: אֶלָּא…”
- Segment 1230 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב מָרִי…”
- Segment 1329 words
Opens “אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא שָׁנוּ, אֶלָּא שֶׁזְּרָעָהּ וְצִמְּחָה…”
- Segment 1452 words
Opens “מֵתִיב רַב שֵׁשֶׁת: רוֹעֶה שֶׁהָיָה רוֹעֶה וְהִנִּיחַ…”
- Segment 1533 words
Opens “מִשּׁוּם דַּאֲמַר לֵיהּ: אִי הֲוֵית חֲזֵית לְאִיתְרְחוֹשֵׁי…”
Sages named on this page
- Mar Zutra b. Rav Mari · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim
Rav Mari was a sixth-generation Amora, a contemporary and discussion partner of Ravina the Last, despite being significantly younger.
Source: Bava Metzia 106a · Segment 12 — “אֲמַר לֵיהּ מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב מָרִי לְרָבִינָא: אֶלָּא…”
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Bava Metzia 106a · Segment 13 — “אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא שָׁנוּ, אֶלָּא שֶׁזְּרָעָהּ וְצִמְּחָה וַאֲכָלָהּ חָגָב.…”
Original text
מַאי? זֶרַע אַחֵר, מַאי? חִיטֵּי לְגַבֵּי (שְׂעוֹרִים) [שְׂעָרֵי] כְּזֶרַע אַחֵר דָּמֵי, אוֹ לָא? כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ בְּשִׁדָּפוֹן, וְשֶׁלּוֹ בְּיֵרָקוֹן, אִי נָמֵי: כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ בְּיֵרָקוֹן, וְשֶׁלּוֹ בְּשִׁדָּפוֹן, מַאי? תֵּיקוּ.
what is the halakha ? If the surrounding fields were planted with a different type of seed, what is the halakha ? Likewise, is wheat, in relation to barley, considered like a different type of seed or not? Furthermore, if the entire world, i.e., all the surrounding fields, were blighted by windblasts and his was affected by mildew; or alternatively, if the fields of the entire world were struck by mildew, and his were blighted with windblasts, what is the halakha ? The Gemara responds: No resolution is found to any of these dilemmas, and the dilemmas shall stand unresolved.
אֲמַר לֵיהּ: זִרְעַהּ חִיטֵּי, וַאֲזַל הוּא וְזַרְעַהּ שְׂעָרֵי, וְאִשְׁתְּדוּף רוּבָּא דְבָאגָא, וְאִשְׁתְּדוּף נָמֵי הָנָךְ שְׂעָרֵי דִּילֵיהּ, מַאי? מִי אָמְרִינַן דְּאָמַר לֵיהּ: אִילּוּ זְרַעְתַּהּ חִיטֵּי הֲוָה נָמֵי מִשְׁתַּדְפָא, אוֹ דִלְמָא מָצֵי אֲמַר לֵיהּ: אִילּוּ זְרַעְתַּהּ חִיטֵּי הֲוָה מִקַּיַּים בִּי ״וְתִגְזַר אֹמֶר וְיָקׇם לָךְ״?
The Gemara poses another question: If the owner said to the tenant farmer: Plant the field with wheat, and he went and planted it with barley, and most of the valley was wind blasted, and these fields with barley of his were also wind blasted, what is the halakha ? Do we say that the tenant farmer can say to him: Even if I had planted it with wheat it would likewise have been wind blasted, as all the surrounding fields suffered the same fate, or perhaps the owner can say to him: Had you planted it with wheat, the following verse would have been fulfilled for me: “And you shall decree a matter and it will be established for you, and the light shall shine upon your ways” (Job 22:28), since you might have merited greater success by following my wishes.
מִסְתַּבְּרָא דְּאָמַר לֵיהּ: אִי זְרַעְתַּהּ חִיטֵּי הֲוָה מִקַּיַּים בִּי ״וְתִגְזַר אֹמֶר וְיָקׇם לָךְ וְעַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר״.
The Gemara responds: It stands to reason that the owner can say to him: Had you planted it with wheat it would have fulfilled for me: “And you shall decree a matter and it will be established for you, and the light shall shine upon your ways.”
נִשְׁתַּדְפוּ כׇּל שְׂדוֹתָיו שֶׁל מַחְכִּיר, וְאִשְׁתְּדוּף נָמֵי הָא בַּהֲדַיְיהוּ, וְלָא אִשְׁתְּדוּף רוּבָּא דְבָאגָא, מַאי? מִי אָמְרִינַן כֵּיוָן דְּלָא אִשְׁתְּדוּף רוּבָּא דְבָאגָא – לָא מְנַכֵּי לֵיהּ, אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּאִשְׁתְּדוּף כּוּלְּהוּ אַרְעָתֵיהּ, מָצֵי אֲמַר לֵיהּ: הַאי מִשּׁוּם לַתָּךְ דִּידָךְ הוּא, דְּהָא (מִשְׁתַּדְפוּ) [נִשְׁתַּדְפוּ] כָּל שְׂדוֹתֶיךָ.
The Gemara presents another question: If all the fields of the owner of the land were wind blasted and this one was also wind blasted with them, but the majority of the valley was not wind blasted, what is the halakha ? Do we say that since the majority of the valley was not wind blasted the tenant farmer does not subtract for the owner the amount owed for his tenancy, as this is not a regional disaster, or perhaps could one claim that since all the lands of the owner were wind blasted the tenant can say to the owner: This happened due to your bad fortune, as all your fields were wind blasted?
מִסְתַּבְּרָא דְּאָמַר לֵיהּ: אִי מִשּׁוּם לַתַּאי דִּידִי – הֲוָה מִשְׁתַּיַּיר לִי פּוּרְתָּא, כְּדִכְתִיב: ״כִּי נִשְׁאַרְנוּ מְעַט מֵהַרְבֵּה״.
The Gemara responds: It stands to reason that the owner can say to the tenant: If it was due to my bad fortune, a little would have been left for me, as it is written: “For we are left but a few from many” (Jeremiah 42:2), which indicates that even one suffering from misfortune does not lose all he has.
נִשְׁתַּדְפוּ כׇּל שְׂדוֹתָיו שֶׁל חוֹכֵר וְאִשְׁתְּדוּף רוּבָּא דְבָאגָא, וְאִשְׁתְּדוּף נָמֵי הָא בַּהֲדַיְיהוּ, מַאי? מִי אָמְרִינַן כֵּיוָן דְּאִשְׁתְּדוּף רוּבָּא דְבָאגָא מְנַכֵּי לֵיהּ, אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּאִשְׁתְּדוּף כּוּלְּהוּ אַרְעָתֵיהּ, מָצֵי אֲמַר לֵיהּ: מִשּׁוּם לַתָּךְ דִּידָךְ הוּא, דְּהָא (מִשְׁתַּדְפוּ) [נִשְׁתַּדְפוּ] כָּל שְׂדוֹתֶיךָ. מִסְתַּבְּרָא דְּאָמַר לֵיהּ: מִשּׁוּם לַתָּאךְ הוּא.
The Gemara discusses a similar case: If all the fields of the tenant farmer were wind blasted and most of the valley was wind blasted and this field was also wind blasted with them, what is the halakha ? Do we say that since most of the valley was wind blasted the tenant farmer subtracts for the owner the amount owed for his tenancy and does not pay, or perhaps, since all the tenant’s lands were wind blasted, the owner can say to the tenant: The damage is due to your bad fortune, as all your fields were wind blasted. The Gemara responds: It stands to reason that the owner can say to him: It occurred due to your bad fortune.
אַמַּאי? הָכָא נָמֵי נֵימָא לֵיהּ: אִי מִשּׁוּם לַתַּאי דִּידִי הוּא – הֲוָה מִשְׁ[תַּ]יַּיר לִי פּוּרְתָּא, דַּהֲוָה מִקַּיַּים בִּי ״כִּי נִשְׁאַרְנוּ מְעַט מֵהַרְבֵּה״. מִשּׁוּם דַּאֲמַר לֵיהּ: אִי הֲוָה חֲזֵית לְאִישְׁתַּיּוֹרֵי לָךְ מִידֵּי – הֲוָה מִשְׁתַּיַּיר לָךְ מִדְּנַפְשָׁךְ.
The Gemara asks: Why should this be so? Here too, let us say to the owner: If it was due to my bad fortune, a little would have been left for me, as the following verse would have been fulfilled for me: “For we are left but a few from many.” The Gemara answers: This is not a valid claim because the owner can say to the tenant: Had you been worthy of something being left for you, it would have been left from your own private land, not the field you paid to cultivate.
מֵיתִיבִי: הָיְתָה שְׁנַת שִׁדָּפוֹן וְיֵרָקוֹן, אוֹ שְׁבִיעִית, אוֹ שֶׁהָיוּ שָׁנִים כִּשְׁנֵי אֵלִיָּהוּ – אֵינוֹ עוֹלֶה לוֹ מִן הַמִּנְיָן.
The Gemara raises an objection from a mishna to the ruling that if there is a regional disaster the cultivator subtracts from the produce he owes as part of his tenancy. The halakha is that if one sells his field in Eretz Yisrael in a time when the halakhot of the Jubilee Year are in effect, he does not have the right to purchase it from the buyer until two years have passed. The mishna teaches ( Arakhin 29b): If it was a year of wind-blasted crops or mildew or it was the Sabbatical Year, or if those years were like the years of Elijah in which no rain fell (see I Kings 17:1, 18:1–2), they do not count as part of his tally of years before he may repurchase his land.
קָתָנֵי: שִׁדָּפוֹן וְיֵרָקוֹן דּוּמְיָא דְּשָׁנִים כִּשְׁנֵי אֵלִיָּהוּ, מָה שְׁנֵי אֵלִיָּהוּ – דְּלָא הֲוַי תְּבוּאָה כְּלָל, אַף הָכָא נָמֵי – דְּלָא הֲוַי תְּבוּאָה כְּלָל. אֲבָל דְּאִיכָּא תְּבוּאָה – סָלְקָא לֵיהּ, וְלָא קָאָמְרִינַן מַכַּת מְדִינָה הִיא!
The Gemara analyzes the mishna: This tanna teaches that the cases of windblasts and mildew are similar to the case where the years were like the years of Elijah. Just as the years of Elijah is referring to a time when there was no produce at all, so too, here, windblasts and mildew are referring to cases when there was no produce at all. But by inference, one can learn that if there was some produce, it counts toward his tally of years before he may repurchase his land, and we do not say that it is a regional disaster.
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: שָׁאנֵי הָתָם, דְּאָמַר קְרָא: ״בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכׇּר לָךְ״, שָׁנִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן תְּבוּאָה בָּעוֹלָם.
The Gemara answers: Rav Naḥman bar Yitzḥak said: There, the case with regard to the sold field is different, as the verse states with regard to the sale and leasing of fields: “According to the numbers of years of the crops he shall sell to you” (Leviticus 25:15), which is referring to years in which there is produce harvested in the world.
אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרַב כָּהֲנָא: אֶלָּא מֵעַתָּה שְׁבִיעִית תַּעֲלֶה לוֹ מִן הַמִּנְיָן, דְּהָא אִיכָּא תְּבוּאָה בְּחוּצָה לָאָרֶץ! אֲמַר לֵיהּ: שְׁבִיעִית אַפְקַעְתָּא דְמַלְכָּא הִיא.
Rav Ashi said to Rav Kahana: If that is so, the Sabbatical Year should count for him as part of his tally of years, as at least there is produce outside of Eretz Yisrael. Rav Kahana said to him: The Sabbatical Year is an abrogation of the King, i.e., God. Therefore, it should not be included in the number of the years before land is repurchased.
אֲמַר לֵיהּ מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב מָרִי לְרָבִינָא: אֶלָּא מֵעַתָּה, שְׁבִיעִית לֹא תַּעֲלֶה לוֹ מִן הַגֵּירוּעַ! אַלְּמָה תְּנַן: נוֹתֵן סֶלַע וּפוּנְדְּיוֹן לְשָׁנָה! אֲמַר לֵיהּ: שָׁאנֵי הָתָם דְּחַזְיָא לְמִישְׁטַחא בַּהּ פֵּירֵי.
Mar Zutra, son of Rav Mari, said to Ravina: If that is so, that the Sabbatical Year is entirely disregarded, then in the case of one who consecrates his field and wants to redeem it, the Sabbatical Year should not count for him for the deduction of the price of the field when it is redeemed. Why did we learn in a mishna ( Arakhin 25a) that the one who consecrated his field gives a sela and a pundeyon coin, which is worth 16 perutot , to the Temple treasury for each year remaining until the Jubilee Year, including the Sabbatical Year, in accordance with the payment prescribed by the Torah (see Leviticus 27:16–19)? The amount to be paid per year, which is fifty shekels divided by the years remaining until the Jubilee Year, should not take the upcoming Sabbatical Years into account. Ravina said to him: There it is different, as it is suitable for laying out produce on it. Although one may not plant the field during the Sabbatical Year, one may use it for other purposes.
אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא שָׁנוּ, אֶלָּא שֶׁזְּרָעָהּ וְצִמְּחָה וַאֲכָלָהּ חָגָב. אֲבָל לֹא זְרָעָהּ כְּלָל – לָא, דְּאָמַר לֵיהּ: אִילּוּ זְרַעְתַּהּ הֲוָה מִקַּיַּים בִּי ״לֹא יֵבֹשׁוּ בְּעֵת רָעָה וּבִימֵי רְעָבוֹן יִשְׂבָּעוּ״.
Shmuel said: They taught the halakha that if there is a regional disaster the cultivator subtracts from the produce he owes as part of his tenancy only if the tenant planted the field and it sprouted and then grasshoppers consumed it, or if he planted it with a different seed, but if he did not plant it at all, the tenant is not entitled to subtract from the amount he owes even if there was a regional disaster. This is because the owner can say to him: Had you planted it, perhaps my merit would have prevented the field from being affected by the epidemic, and the following verse would have been fulfilled for me: “They will not be shamed in the time of evil, and in the days of famine they shall be satisfied” (Psalms 37:19).
מֵתִיב רַב שֵׁשֶׁת: רוֹעֶה שֶׁהָיָה רוֹעֶה וְהִנִּיחַ עֶדְרוֹ וּבָא לָעִיר, וּבָא זְאֵב וְטָרַף, וּבָא אֲרִי וְדָרַס – אֵין אוֹמְרִים: אִילּוּ הָיָה שָׁם הָיָה מַצִּיל, אֶלָּא אוֹמְדִין אוֹתוֹ אִם יָכוֹל לְהַצִּיל – חַיָּיב, וְאִם לָאו – פָּטוּר. וְאַמַּאי? נֵימָא לֵיהּ: אִי הֲוֵית הָתָם הֲוָה מִקַּיַּים בִּי ״גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדּוֹב הִכָּה עַבְדֶּךָ״!
Rav Sheshet raises an objection from a baraita : In the case of a shepherd who was herding the animals of others, and he left his flock and came to the town, and in the meantime a wolf came and tore an animal to pieces, or a lion came and trampled one of the flock, we do not say definitively that had he been there he would have rescued them and therefore he is liable due to his absence. Rather, the court estimates with regard to him: If he could have rescued his animal by chasing a beast of this kind away, he is liable, as his departure from the scene was certainly a contributing factor to the damage. If not, he is exempt from liability. According to Shmuel’s opinion, why is the shepherd exempt from liability? Let the owner say to him: Had you been there, the following verse would have been fulfilled for me: “Your servant smote both the lion and the bear” (I Samuel 17:36).
מִשּׁוּם דַּאֲמַר לֵיהּ: אִי הֲוֵית חֲזֵית לְאִיתְרְחוֹשֵׁי לָךְ נִיסָּא, הֲוָה (אִיתְרְחִישׁ) [מִיתְרְחִישׁ] לָךְ נִיסָּא כְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא דְּמֵתְיָין עִיזֵּי דּוּבֵּי בְּקַרְנַיְיהוּ. וְנֵימָא לֵיהּ: נְהִי דִּלְנִיסָּא רַבָּה לָא הֲוָה חֲזֵינָא – לְנִיסָּא זוּטָא
The Gemara answers: This is because the shepherd could say to the owner: If you were worthy of a miracle occurring to you, a miracle would have indeed occurred to you as it did to Rabbi Ḥanina ben Dosa, when his goats brought bears impaled on their horns without any assistance on the part of a shepherd (see Ta’anit 25a). The Gemara asks: And let the owner say to him: Granted that I was not worthy of a great miracle, but of a small miracle