Commentary page
Bava Kamma 94b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerBava Kamma 94b
Bava Kamma 94b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 370 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
אמרו הלכה כרבי שמעון בן אלעזר כלומר הכי אמר שמואל יש שאומר הלכה כרבי שמעון בן אלעזר וליה לא סבירא ליה:
הנשתנית אע"פ שנשתנה חוזרת בעיניה כמות שהיא עכשיו ואפי' השביחה דשינוי לא קני:
וא"ת משנתנו דקתני דלא משלם כלים אלא דמי עצים אלמא קני בשינוי:
עד שצבעו פטור לגמרי והכא תקנת השבים אינה ואפי' הכי קני בשינוי:
מתניתין מוקי לה רבי יוחנן בגוזל עצים משופים כו' משום הכי קאמר רבי יוחנן דטעמא משום תקנת השבים הוא דשינוי כי האי לאו שינוי הוא:
אין רוח חכמים נוחה הימנו אין רוח חכמה וחסידות בקרבו:
אין חייבין להחזיר דכתיב והשיב את הגזלה אשר גזל והני לא גזול מידי דקנינהו בשינוי רשות וקסבר רשות יורש כרשות לוקח דמי:
המסויים דבר הניכר לרבים זו היא שגזל פלוני והניחה ליורשיו:
10 more comments on this page.
Rashi on Bava Kamma 94b · Sefaria
Tosafot
ותנן לא הספיק ליתנו לו כו' תימה דלא מייתי מתני' דבהמה והזקינה עבדים והזקינו דמשלם כשעת הגזילה לקמן (בבא קמא דף צו:) ואפי' ר"מ לא פליג אלא בעבדים דליכא למימר דלדבריהם דרבנן קאמר להו כדבעי למימר לקמן (בבא קמא דף צה.) דהא ר"מ אית ליה דשינוי קונה גבי נותן צמר לצבע (לקמן בבא קמא ק:) ועוד הא קתני גזל מטבע ונסדק משלם כשעת הגזילה (לקמן בבא קמא צו:) וי"ל דכל הני הוי מצי למימר דהוה סתם ואח"כ מחלוקת דפליגי לקמן (בבא קמא ק:) ר"מ ור"י בצבעו לו אדום וצבעו שחור ואע"ג דטעמא דר' יהודה לא משום דסבר שינוי אין קונה כמו שאפרש לקמן מ"מ היינו יכולים לדחות כן אבל ההיא דלא הספיק ליתנו אין לדחות דאפי' הוי סתם בחדא מסכת ומחלוקת במסכת אחריתי אית ליה לר' יוחנן הלכה כסתם משנה:
בימי רבי נשנית משנה זו אור"ת דלא לפניו ולא לאחריו אלא לדורו דוקא תקן משום מעשה שהיה ולא לדורות הבאין דהא מעשים בכל יום שמקבלים מן הגזלנים ודנין דיני גזילות כי ההוא דגזל פדנא דתורא לקמן (בבא קמא דף צו:) וההוא נרשאה דגנב סיפרא (לקמן בבא קמא דף קטו.) וההוא רעיא דבפ"ק דב"מ (דף ה.) ונסכא דרבי אבא (ב"ב דף לג:) ואמר נמי באיזהו נשך (ב"מ דף סא:) דרבית קצוצה יוצאה בדיינין ולכך לא פריך לקמן אלא מברייתות דהוה שונה ר' חייא שהיה תלמידו של רבי ולא הקשה ממתני' דקתני משלם כשעת הגזילה לפי שהמשניות היו קודם רבי אלא שרבי סדרם אבל ברייתות היה שונה ר' חייא מה שהיה מוסיף רבי על המשניות ור"י אומר דממתני' לא ה"מ למפרך דלא תקן רבי דאין מקבלים אלא מאותן בני אדם שרוב עסקם ומחייתם בכך והיו ניזונים בגזל ורבית ומתפרנסים בכך כל ימיהם כדקתני הגזלנין ומלוי ברבית דמשמע שאומנותם בכך וכן רועים וכל הנהו דמייתי אבל ממתניתין לא פריך שלא עשו תקנה מלקבל מאדם שגוזל ומלוה ברבית באקראי בעלמא אבל אין לפרש דלהכי לא פריך ממתני' משום דרבי לא תיקן אלא באותם שעשו תשובה וברייתא דמוכח. מינה מיירי בעבד תשובה מדקתני וחייבים להחזיר מפני כבוד אביהם מכ"מ ההיא דגזלנים ומלוי ברבית לא משמע דאיירי בעבדי תשובה ועוד שכל אדם יכול להערים שיעשה תשובה ויחזור מעצמו ולא יקבלו ממנו וכן ההיא דכל הכלים (שבת דף קכג:) דאמר ר' חנינא בימי נחמיה בן חכליה נשנית משנה זו וההיא דסוף אלו מציאות (ב"מ דף לג:) דקאמר בימי רבי נשנית משנה זו הכל מפרש ר"ת דלא נשנית. אלא לההוא דרא וכן ההיא דהוריות (דף יג:) ואין להאריך:
הא אביהם חייב להחזיר ואם תאמר לצאת ידי שמים קאמר ויש לומר דדייק מדנקט לשון חייבין דהוה ליה למימר אין מחזירין דהוה משמע הא אביהן מחזיר לצאת ידי שמים:
אי עשה תשובה כו' וא"ת ולימא כגון שלא קיבלו ממנו דאין מקבלין מהם וי"ל דאם החזיר ולא קיבלו ממנו לא מחייבין בנים להחזיר מפני כבוד אביהן דתו ליכא גנאי א"נ בדבר המסוים ומקבלין מהן מפני כבודו ומשני בשלא הספיק להחזיר עד שמת לפיכך חייבים בנים להחזיר מפני כבוד אביהן ומקבלין מהן דלא שייכא תקנה גבי בנים ועי"ל מאי בעי גביה דאיבעי ליה למוכרו או להוציא מתחת ידו ומדלא חשש לכבודו א"כ אמאי חייבין בנים להחזיר וכן צ"ל באיזהו נשך (ב"מ דף סב. ושם ד"ה תנאי) דשם לא יתכן לפרש בע"א. דפריך מהא ברייתא למ"ד רבית קצוצה אין יוצאה בדיינין דמשמע הא אביהן חייב להחזיר ומשני כי הכא ופריך אי עבד תשובה מאי בעי גביה ומאי קושיא אי רבית קצוצה אין יוצאה בדיינין אין חייב להחזירה אפילו לצאת ידי שמים כדמוכח התם דפריך מההיא דמייתי בסמוך הגזלנים ומלוי רביות אע"פ שגבו מחזירין ומשני תנאי היא ולא משני בבא לצאת ידי שמים כדמשני הכא בסמוך דכיון דדרשינן למיתה ניתן ולא להשבון או למורא ניתן ולא להשבון אפי' לצאת ידי שמים לא. מחייב ולא כפי' ריב"ן שפירש למורא ניתן הירא את ה' והחרד מיראתו ולא להשבון על פי ב"ד אלא צ"ל דהכי פריך מאי בעי גביה דכיון דלא חשש למוכרה ולהוציאה או להחזירה מפני כבודו תו לא מחייבי בנים משום כבוד אביהן:
לצאת ידי שמים בפרק איזהו נשך לא ה"מ לשנויי הכי למ"ד רבית קצוצה אינה יוצאה בדיינין דלדידיה אפי' לצאת ידי שמים לא מחייב כדפרישית וסוגיא דהכא כמ"ד רבית קצוצה יוצאה בדיינין אלא דתיקנו דאין מקבלין מדרבנן ולא שייך לשנויי הכא תנאי היא כדמשני התם דהנהו תנאי דהתם קדמו:
Tosafot on Bava Kamma 94b · Sefaria
Meiri
דבר תורה כל שגזל ולא נשתנית הגזלה חוזרת בעינה ואפילו היה מגיע לגזלן הפסד גדול בכך כגון שגזל מריש ובנאו בבירה חייב לקעקע כל הבירה ולהחזירה אלא שמפני תקנת השבים תקנו חכמים בכל כיוצא בזה ליטול דמיה נשתנית הגזלה בידו שנוי שאינו חוזר כבר בארנו שקנאה אף בלא יאוש ומשלם דמיה כשעת הגזלה:
אבדה הגזלה או נשרפה או כל שאין הגזלה קיימת מכל מקום דבר תורה חייב להחזיר את דמיה וכן הדין אף מדברי סופרים אלא שכל שאין לו גזלה קיימת ובא הגזלן להחזיר את דמיה שלא מחמת תביעת הנגזל מדת חסידות שלא לקבל מהם אלא יאמר לו שאחר שאינה בעולם אינו רוצה בתשלומיה והרי הוא מוחל כדי להדריך את הרשעים לתשובה ואם קבלו שלא בהפצר אין רוח חכמים נוחה הימנו וכן הדין במלוי ברבית שהחזירו שאין מקבלין מהם בלא סרהוב אלא אם כן היה דבר המסויים היתה הגזלה קיימת שאמרו עליה שחייב להחזיר ומקבלין מהם בלא שוב סרהוב לא סוף דבר בגזלן עצמו אלא אף מיורשיו וכן ברבית מעתה הניח להם אביהם מעות של רבית אע"פ שהם יודעים שהם של רבית אין חייבין להחזיר הניח להם אביהם פרה וטלית וכל דבר המסויים חייבין להחזיר שלא עשו תקנה אלא בגזלה שאינה קיימת וגדולי המחברים פסקו ברבית שאף דבר המסויים אין חייבין להחזיר אלא מפני כבוד אביהם ודוקא בשעשה תשובה ולא הספיק להחזיר עד שמת אבל אם לא עשה תשובה אין חוששין לכבודו ואפילו דבר המסויים אין מחזירין ומכל מקום מלוי ברבית עצמם מחזירין לצאת ידי שמים אלא שאין מקבלין מהם אלא אחר ההפצר:
רועי בהמה דקה הרי הם כגזלנים מפני שמרעים בהמותיהם בשדות אחרים וכן גבאים של מלכות מפני שנוטלים יתר על הראוי וכן המוכסים ותשובתם של אלו קשה מפני שיש בידם גזל של רבים ומכל מקום כל שהגזלה קיימת מחזירין לאותם שמכירים שגזלום ושאין מכירין יעשה בהם צרכי צבור כגון בורות שיחין ומערות כמו שיתבאר ואם אין גזלה קיימת מחזירין למכירין לצאת ידי שמים ואין מקבלין מהם ושאין מכירין פטורין מכל וכל:
קצת חכמי הצרפתים פרשו שכל אלו שאמרו אין חייבין להחזיר או שאין מקבלין מהם לא נאמר אלא באותו הדור שבו נתקנה זו אבל בשאר הדורות שאחריהם הרי מצינו בתלמוד כמה מעשים שכופין הגזלנין לשלם וחכמי הראשונים פרשו שכל אותם המעשים במי שאינו רוצה לשוב ומה שנאמר כן בשרוצה לשוב אבל כל שאינו שב ברצונו אלא שזה תובעו בבית דין חייב להחזיר והוא מה שאמרו במשנתנו משלם כשעת הגזלה:
גדולי המפרשים כתבו שזה שאמרו גזלה קיימת הוא הדין אם יש בידו דבר מחמת הגזלה או שנשתרש ממנה בדבר שעדיין הנאתו קיימת אע"פ שאין בידו גזלה עצמה שהרי רועים אין גזלה קיימת ומכל מקום הואיל ויש שם דבר מחמת הגזלה הרי היא כגזלה קיימת:
Meiri on Bava Kamma 94b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה בימי רבי כו' דהא מעשים בכל יום שמקבלין מן הגזלנים כו' עכ"ל השתא לא אסיק אכתי אדעתיה לאוקמא מלתיה דרבי בשאין גזילה קיימת דלמאי דמסיק רב נחמן לקמן למימר הכי לא תיקשי מידי דאיכא לאוקמא כל הני בשגזילה קיימת לבד מההיא רעיא וק"ל:
בא"ד וברייתא דמוכח מינה מיירי בעביד תשובה כו' עכ"ל והמקשה דהכא ידע כדמסיק דאוקמוה בעשה תשובה ומאן דמקשה לקמן ומפני כבוד כו' אקרי כאן ונשיא כו' אגופה דברייתא פריך ולא ידע לאוקמא בעשה תשובה ודו"ק:
בד"ה אי עשה תשובה כו' א"נ בדבר המסוים ומקבלין מהן מפני כבודו עכ"ל ודקאמר והא דקתני בדידהו משום דקא בעי למתני סיפא כו' אע"ג דבאביהם נמי הוה מצי למתני הכי בסיפא דמקבלין מיניה דבר המסוים י"ל דלרבותא נקט הכי דאפילו בניו חייבין להחזיר ומקבלין מהן וק"ל:
בא"ד וכן צ"ל באיזהו נשך דשם כו' עכ"ל קאי אתירוץ שני ושלישי ולאפוקי מתירוצם קמא וק"ל:
Chidushei Halachot on Bava Kamma 94b · Sefaria
Shita Mekubetzet
שהחזירו אין מקבלין מהם כלומר שהחזירו מאליהם בלא עונש ועישוי בית דין אין מקבלין מהם כדי שישימו על לבם וילמדו שאר הגזלנין וכל המשניות והמעשים הנמצאים בחכמי התלמוד שהיו מעשין וכופין את הגזלנין לשלם לא קשיין להאי ברייתא דאמרה דאין מקבלין מהן כדפרישנא שלא תקנו זאת התקנה אלא לשבים ברצונם. ה"ר יהונתן ז"ל. וכן כתב הרמ"ה ז"ל בפרטיו וז"ל באותה שעה אמרו הגזלנין ומלוי בריבית שהחזירו מעצמן אין מקבלין מהן והמקבל מהן אין רוח חכמים נוחה הימנו שמע מינה דוקא כשהחזירו מעצמן וכמעשה שהיה אבל היכא דלא אהדר ליה עד דתבע ליה בדינא מקבלין מהן דכי עביד רבנן תקנתא לבעלי תשובה לגזלנין העומדין במרדן לא עבידו רבנן תקנתא. תדע דהא כולהו הני תיובתא דמותבין ליה לרבי יוחנן לא קא מותבינן עליה אלא מהני מתניאתא דתני בהו לשון חזרה דמשמע שהחזירו מאליהן ולא מותבינן ליה ממתניאתא אחרניאתא דתני בהו לישנא דתשלומין דלישנא דתשלומין על כרחיה משמע וכוליה פירקין במתני' מוכח דמחייבינן ליה לגזלן לשלומי וכן בכמה עובדי בגמרא ולא מקשינן מינייהו לרבי יוחנן משום דלא איירי רבי יוחנן אלא כשהחזיר מעצמו אבל היכא דאטרחיה לבי דינא מקבלין הימנו. ואפילו היכא דהחזיר מעצמו נמי דוקא כשאין גזלה קיימת אבל גזלה קיימת מקבלין מהן כדמסיק בה לקמן. ואפילו בשאין קיימת כי אמרינן אין מקבלין מהן לאו למימר דכייפינן ליה לנגזל דלא ליקביל מיניה דאם כן למה לאהדוריה כלל האי חוכא בעלמא הוא דקא מחייך ביה דידע דלית ליה רשותא לנגזל לקבולי מיניה כלל וקא מהדר ליה וכהאי גוונא ודאי לא נפיק ידי שמים. ותו מדקתני והמקבל מהם אין רוח חכמים נוחה הימנו שמע מינה דלא כייפינן ליה דומיא דההיא דאמרינן התם אנו אין לנו עליו אלא אין רוח חכמים נוחה הימנו. תניא הגזלנין ומאי ניהו מלוי ריבית אף על פי שגבו מחזירין ואסיקנא מחזירין ואין מקבלין מהן אם כן למה מחזירין לצאת ידי שמים שמע מינה דוקא בבא לצאת ידי שמים אבל בעומד במרדו מקבלין מהן. ע"כ.
הא אביהן דומיא דידהו דיודע שבידו מעות של ריבית שהלוה בריבית חייב להחזיר ולהוציא מתחת ידו אלמא מקבלין מהן. ומפני כבוד אביהן חייבין להחזיר דלאביהן חייבין לנהוג בו כבוד הא כיון דגזלן הוא קרי כאן ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך וכי כתוב נמי ומקלל אביו בעושה מעשה עמך. גאון ז"ל.
Shita Mekubetzet on Bava Kamma 94b · Sefaria
Penei Yehoshua
בגמרא והאמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה הא דלא קשיא להו דפסק כב"ש במקום ב"ה וקי"ל ב"ש במקום ב"ה אינה משנה וזה הכלל יותר מוסכם מסתם משנה אלא דיש לדחות דר"י ס"ל כאביי דאמר לעיל דכמה תנאי קיימי בחדא שיטתא וס"ל לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה:
תוספות בד"ה בימי רבי כו' ור"י אומר כו' אלא מאותן בני אדם שרוב עסקם עכ"ל. והא דמקשה בסמוך מהניח להם אביהם מעות של ריבית צ"ל דזה הל' משמע שעיקר המעות שהניח היה של ריבית וכ"נ להדיא מל' הרא"ש ע"ש וכן מוכח מגמרא דמקשה בסמוך איקרי כאן ונשיא בעמך כו' ואי כשלוה בריבית באקראי לא מסתבר שלא יהיו בניו חייבים בכבודו בשביל כן ועוד דכבר אפשר שהיה סבור שאין כאן ריבית קצוצה אע"כ דמשמע לתלמודא דאיירי שנתעסק בפרהסיא בריבית עד יום מותו וק"ל:
בגמרא הא אביהם חייב להחזיר יש לדקדק דלמא לא מיבעי' קאמר דבאביהם פשיטא דאינו מחזיר מתקנתא דר' אלא אפילו בבניו דלא שייך תקנתא דר' כמ"ש התוס' בד"ה אי עשה תשובה כו' וקמ"ל דאפ"ה אין חייבים להחזיר ויתבאר בסמוך בל' התוס':
בגמרא ומפני כבוד אביהם כו' איקרי כאן ונשיא בעמך מה שיש לדקדק מכאן אהא דאמרינן בפרק הנחנקין לכל אין הבן נעשה שליח לאביו להלקותו כו' דמשמע דהבן חייב בכבוד אביו רשע וכמ"ש הרי"ף והרמב"ם והרא"ש עי' בטור י"ד סי' ר"מ ובב"י שם ובט"ז ול"נ דעיקר הקושיא כאן דנהי דחייב בכבוד אביו רשע מ"מ באותה עבירה עצמו שעבר אביו ולא חש לכבודו לא מסתברא שיהיו הם חייבים ועי"ל משום דבלא"ה מצינו דאפי' למאן דס"ל שאינו חייב בכבוד אביו רשע מ"מ אסור לכתחלה לבזותו והיא סברת הר"ן וש"פ עי' בט"ז וש"ך וא"כ מאי מקשה הכא בגמ' דשמא חייבים להחזיר בדבר המסויים כיון דבכל יומא איכא זילותא יתירא לאביו כשלא יחזירו ועוד דאם יחזירו יהיה לו כפרה קצת ואף שהוא בעצמו לא חש לזה מ"מ שמא אם היה קיים עדיין היה מחזיר אע"כ דעיקר הקושיא בסוגיא דשמעתין שאף אם היה קיים והיה רוצה להחזיר לא היינו מקבלין וא"כ לא תליא מלתא בהשבון כלל וממונו גמור הוא שמורישו לבניו ולזילותא דידיה לא חיישינן אפי' בחייו וא"כ מקשה שפיר למה נחייב את בניו להחזיר כיון דכל הני טעמי לא שייכי וליכא אלא מצות כיבוד גרידא שהם חייבים לכבדו יותר ממה שהוא עצמו חש לכבודו ואמאי הא לאו מעשה עמך הוא ודו"ק וכ"ז היינו לתירוצא קמא דתוס' בסמוך דאפי' בדבר המסויים אין מקבלין ממנו בתקנתא דרבי וכמו שיתבאר בסמוך:
תוספות בד"ה אי עשה תשובה כו' א"נ בדבר המסויים מקבלין כו' ומשני בשלא הספיק כו' ומקבלין מהם דלא שייכא תקנה גבי בנים עכ"ל. ונ"ל דהאי ומשני חוזר לתירוצם הראשון דלפ"ז משמע דמהגזלן בעצמו אין מקבלין אפי' דבר מסויים לכך הוצרכו לפרש דבבניו לא שייך תקנתא דר' אבל לתירוץ השני דבדבר המסויים לא שייך תקנתא דרבי א"כ לא הוצרכו לפרש דבבניו לא שייך תקנתא דרבי וק"ל:
בד"ה לצאת ידי שמים כו' דהנהו תנאי דהתם קדמו עכ"ל פי' כיון דכל שקלא וטריא דהכא קאי אתקנתא דרבי לא מצי לאוקמי כתנאי דהתם ולמימר דפליגי בתקנתא דרבי כיון שהם לא היו בדורו אלא קודם לזה וק"ל:
Penei Yehoshua on Bava Kamma 94b · Sefaria
Gilyon HaShas
רש"י ד"ה אין רוח חכמים כו' אין רוח חכמה עי' תוי"ט פ"ג משנה י' דאבות:
Gilyon HaShas on Bava Kamma 94b · Sefaria
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger
רש"י ד"ה אין חייבי' להחזיר וכו' דכתיב והשיב את הגזילה וכו' ובמ"ל פ"ד ה"ד ממלוה הביא דברי הגד"ת שהקשה על רש"י שכתב שלא אליבא דהלכתא דהא למסקנא אמרי' בהגוזל בתרא (דף קיב) דר"י כרשות לוקח דמי וטעמא דברייתא משום דכתיב וחי אחיך. לדידי' אזהר רחמנא וכו' והכי קיי"ל. ונכנס הגד"ת והמ"ל לדחוקים רבים: ולענ"ד נראה ליישב עפ"מ שהפליא לתמוה בפ"י אהא דסוגיא (דף קי"ב) דקסבר רמב"ח דהטעם משום ר"י כרשות לוקח דמי וקנה בשינוי רשות. וקשה לשיטת הרמב"ם ושאר פוסקים בח"מ (סי' רנ"ג) דהא דקונה בגזילה בשינוי רשות היינו שלא להחזיר גוף החפץ. אבל מ"מ בדמים מתחייב. וא"כ היכי קתני הכא דא"צ להחזיר דהא מ"מ נתחייבו בדמים. ובשלמא אדברי רמב"ח במתני' דהגוזל ומאכיל י"ל דא"צ להחזיר היינו גוף הגזילה רק הדמים. אבל הכא דקתני הניח להם אביהם וכו'. ולענין דמים סוף סוף חייבים ליתן דמים ע"ש. ולענ"ד נראה דמיושב קושייתו דהא מסקי' בסוגיין ל"ק כאן בגזילה קיימת וכאן באין גזילה קיימת וכו', והנה לכאורה לפום ריהטא הי' נראה מסברא בגזלן שעשה בו שינוי מעשה דקנה וא"צ להחזיר גוף החפץ רק דמים. משום דהא עדיין לא מקרי אין גזילה קיימת כיון דמ"מ יכול להחזיר זה החפץ ול"ש דממנע ולא עביד תשובה כיון דא"צ להחזיר משלו. רק מה שהוא בעין. וכך מצאתי בשיטה מקובצת בשם המאירי, אולם דעת המ"ל נראה דאינו כן. שכתב בפרק הנ"ל ה"ד, ליישב דברי הטור והרמב"ם שכתבו דבגזילה אם הוא בעין, וברבית מסויים מקבלין ממנו. וכ' דמש"ה בעי' ברבית מסויים כיון דא"צ להחזיר גוף הרבית כבר קנאה וממון שלו הוא לקדש אשה רק דעליו חיוב דמי' כשיעור רבית ומש"ה הוי תמיד כמו אין הרבית בעין רק בדבר המסויים דצריך להחזיר גוף החפץ ע"ש. הרי אף דרבית עדיין בעין ויכול להחזיר גוף הרבית אפ"ה כיון שקנאו מקרי כמו אינו בעין. נמצא ה"ה בגזילה שעשה גזלן שינוי מעשה. ועפ"ז מיושב קושי' הפ"י הנ"ל. והיינו די"ל דהכי קאמר רמב"ח דהטעם משום ר"י כרשות לוקח דמי וקנאו היתומים הרבית בשינוי רשות ומש"ה א"צ להחזיר אף דעליהם חיוב דמים מ"מ אין חייבים להחזיר דאין מקבלים מהם כיון דאינו בעין ואין מקבלי' משום תקנת השבי' [ואף גבי בנים נראה דשייך תקנה וכן נראה במ"ל שמסתפק בזה רק שהביא ראיה דל"ש תקנה בבנים מדברי תוס' בסוגיי' ד"ה אי עשה תשובה וכו'. ולענ"ד אין ראי' משם דתוס' כתבו זה לפי האמת מקבלין דבר המסויים ול"ש תקנה כיון דד"א לא מקבלין מהם. משא"כ אם היו מקבלין כל הדברים הי' ג"כ שייך תקנה וק"ל] משא"כ אם לא ר"י כרשות לוקח והיו צריכים להחזיר כמו אביהם דבאותו ס"ד דלא ידעי' מוחי אחיך הי' הדין דרבית כמו גזל. דצריך להחזיר גוף הרבית. וכמ"ש תוס' להדי'. וא"כ היה נקרא גזילה קיימת ואמאי אין הבנים צריכי' להחזיר. אע"כ דר"י כרשות לוקח דמי והוי אין הרבית בעין דקנאום ואין מקבלין מטעם תקנה וק"ל: ומעתה מיושבים דברי רש"י שהתחלנו, והיינו דרש"י רוצה לתרץ קושי' תוס' ד"ה הא אביהם וכו' וא"ת לצי"ש קאמר וכו'. ולזה כתב רש"י דהמקשן סבר דטעמא דברייתא כרמב"ח דר"י כרשות לוקח דמי. והי' קשה לי' מ"מ אמאי א"צ להחזיר דמים כקושי' הפ"י. אע"כ מטעם תקנה ובאמת לצי"ש חייבי' להחזיר ואין חייבים להחזיר היינו מדינא. א"כ ממילא הא אביהם חייב להחזיר מדינא ומשום דהוי בעין וכנ"ל. ומש"ה שפיר הקשה המקשן והוכיח מברייתא דע"כ בעין חייב להחזיר מדינא וממעשה דאבנט. שאמר' אפי' אבנט אינו שלך. מוכח דאף בין בעין חייב להחזיר מדינא. ולזה הקשה מברייתא דע"כ מוכח לחלק בין בעין לאינו בעין וכו'. ומשני הש"ס לבסוף דלעולם דיש חילוק והא דאמר' אבנט אינו שלך היינו דמי אבנט. וק"ל:
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Bava Kamma 94b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Bava Kamma, daf 94, Amud Bet, about 370 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 110 words
Opens “אָמְרוּ הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. וְלֵיהּ…”
- Segment 230 words
Opens “אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי…”
- Segment 320 words
Opens “וּמִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי?! וְהָאָמַר רַבִּי…”
- Segment 426 words
Opens “אֲמַר לְהוּ הַהוּא מִדְּרַבָּנַן – וְרַבִּי יַעֲקֹב…”
- Segment 518 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: הַגַּזְלָנִין וּמַלְוֵי בְּרִבִּית שֶׁהֶחְזִירוּ –…”
- Segment 650 words
Opens “אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בִּימֵי רַבִּי נִשְׁנֵית מִשְׁנָה…”
- Segment 725 words
Opens “מֵיתִיבִי: הִנִּיחַ לָהֶם אֲבִיהֶם מָעוֹת שֶׁל רִבִּית,…”
- Segment 834 words
Opens “בְּדִין הוּא דַּאֲבִיהֶם נָמֵי אֵינוֹ חַיָּיב לְהַחְזִיר;…”
- Segment 916 words
Opens “וּמִפְּנֵי כְּבוֹד אֲבִיהֶם – חַיָּיבִין לְהַחְזִיר? אֶקְרֵי…”
- Segment 1023 words
Opens “כִּדְאָמַר רַב פִּנְחָס: בְּשֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה; הָכָא נָמֵי,…”
- Segment 1111 words
Opens “תָּא שְׁמַע: הַגַּזְלָנִים וּמַלְוֵי בְּרִבִּית, אַף עַל…”
- Segment 1234 words
Opens “גַּזְלָנִין – מַאי ״שֶׁגָּבוּ״ אִיכָּא? אִי גְּזוּל…”
- Segment 136 words
Opens “אֶלָּא לָמָּה מַחְזִירִין? לָצֵאת יְדֵי שָׁמַיִם.…”
- Segment 1410 words
Opens “תָּא שְׁמַע: הָרוֹעִים וְהַגַּבָּאִין וְהַמּוֹכְסִין – תְּשׁוּבָתָן…”
- Segment 1516 words
Opens “אָמְרִי: מַחְזִירִין, וְאֵין מְקַבְּלִין מֵהֶם. וְאֶלָּא לָמָּה…”
- Segment 1625 words
Opens “וְעוֹד, אֵימָא סֵיפָא: וְשֶׁאֵין מַכִּירִין – יַעֲשֶׂה…”
- Segment 1716 words
Opens “וְהַשְׁתָּא דְּאָמַר רַב נַחְמָן: בְּשֶׁאֵין גְּזֵילָה קַיֶּימֶת…”
Sages named on this page
- Rabbi Hiyya bar Abba [HaKohen] · Third Generation of Amoraim
Rabbi Hiyya bar Abba was a prominent disciple of Rabbi Yohanan, known for his precision in transmitting his teacher's teachings.
Source: Bava Kamma 94b · Segment 2 — “אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: דְּבַר…”
Original text
אָמְרוּ הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. וְלֵיהּ לָא סְבִירָא לֵיהּ.
Some said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar, but Shmuel himself does not hold accordingly.
אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: דְּבַר תּוֹרָה – גְּזֵילָה הַנִּשְׁתַּנֵּית, חוֹזֶרֶת בְּעֵינֶיהָ. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל״ – מִכׇּל מָקוֹם. וְאִם תֹּאמַר: מִשְׁנָתֵנוּ! מִשּׁוּם תַּקָּנַת הַשָּׁבִים.
The Gemara continues the discussion of acquisition of a stolen item due to a change it underwent. Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: By Torah law, a stolen item that has changed is returned as is, as it is stated: “And he shall restore that which he took by robbery” (Leviticus 5:23). This indicates that he shall return it in any case, even if it has been changed. And if you say: In our mishna it is stated that if the stolen item is changed the robber gives monetary compensation rather than returning the item, that policy was instituted by the Sages due to the ordinance instituted for the penitent.
וּמִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי?! וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כִּסְתַם מִשְׁנָה, וּתְנַן: לֹא הִסְפִּיק לִיתְּנוֹ לוֹ עַד שֶׁצְּבָעוֹ – פָּטוּר!
The Gemara asks: But did Rabbi Yoḥanan actually say that? But doesn’t Rabbi Yoḥanan say: The halakha is in accordance with an unattributed mishna, and we learned in a mishna with regard to first of the sheared wool ( Ḥullin 135a): If the owner of the sheep did not manage to give the sheared wool to the priest before he dyed it, he is exempt from giving it to the priest. This indicates that dyeing the wool is a significant change.
אֲמַר לְהוּ הַהוּא מִדְּרַבָּנַן – וְרַבִּי יַעֲקֹב שְׁמֵיהּ: לְדִידִי מִפָּרְשָׁא לִי מִינֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן – כְּגוֹן שֶׁגָּזַל עֵצִים מְשׁוּפִּין וַעֲשָׂאָן כֵּלִים, דְּהָוֵה לֵיהּ שִׁינּוּי הַחוֹזֵר לִבְרִיָּיתוֹ.
One of the Rabbis, whose name was Rabbi Ya’akov, said to them: It was explained to me directly by Rabbi Yoḥanan that he was referring to a case where he robbed another of sanded wood and fashioned it into vessels, which is a change in which the item can revert to its original state. Consequently, the robber does not acquire the item by Torah law, but rather due to the ordinance instituted for the penitent.
תָּנוּ רַבָּנַן: הַגַּזְלָנִין וּמַלְוֵי בְּרִבִּית שֶׁהֶחְזִירוּ – אֵין מְקַבְּלִין מֵהֶן. וְהַמְקַבֵּל מֵהֶן – אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ.
§ Having mentioned the ordinance instituted for the penitent, the Gemara discusses other details of this ordinance. The Sages taught in a baraita ( Tosefta , Shevi’it 8:11): With regard to robbers or usurers that returned either the stolen item or the interest to the one from whom they took it, one should not accept it from them. And with regard to one who does accept it from them, the Sages are displeased with him, since by doing so he discourages those who wish to repent.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בִּימֵי רַבִּי נִשְׁנֵית מִשְׁנָה זוֹ. דְּתַנְיָא: מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁבִּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: רֵיקָה! אִם אַתָּה עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה, אֲפִילּוּ אַבְנֵט אֵינוֹ שֶׁלְּךָ! וְנִמְנַע וְלֹא עָשָׂה תְּשׁוּבָה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרוּ: הַגַּזְלָנִין וּמַלְוֵי רִבִּיּוֹת שֶׁהֶחְזִירוּ – אֵין מְקַבְּלִין מֵהֶם, וְהַמְקַבֵּל מֵהֶם – אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ.
Rabbi Yoḥanan says: This mishna, i.e., the statement of the Tosefta , was taught in the days of Rabbi Yehuda HaNasi, as it is taught in a baraita : There was an incident with regard to one man who desired to repent after having been a thief for many years. His wife said to him: Empty one [ reika ], if you repent you will have to return all the stolen items to their rightful owners, and even the belt that you are wearing is not yours, and he refrained and did not repent. At that time, the Sages said: With regard to robbers or usurers that returned either the stolen item or the interest to the one from whom they took it, one should not accept it from them. And concerning one who does accept it from them, the Sages are displeased with him.
מֵיתִיבִי: הִנִּיחַ לָהֶם אֲבִיהֶם מָעוֹת שֶׁל רִבִּית, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן יוֹדְעִין שֶׁהֵן רִבִּית – אֵין חַיָּיבִין לְהַחְזִיר. אִינְהוּ הוּא דְּלָא, הָא אֲבִיהֶם חַיָּיב לְהַחְזִיר.
The Gemara raises an objection from a baraita : With regard to children whose deceased father left them money paid as interest, although they know that it is interest, they are not obligated to return it. The Gemara infers: They, the children, are the ones that are not obligated to return it, but their father would have been obligated to return it, and his victims may accept his money.
בְּדִין הוּא דַּאֲבִיהֶם נָמֵי אֵינוֹ חַיָּיב לְהַחְזִיר; וְהָא דְּקָתָנֵי בְּדִידְהוּ – מִשּׁוּם דְּקָא בָּעֵי לְמִתְנֵי סֵיפָא: ״הִנִּיחַ לָהֶם אֲבִיהֶם פָּרָה וְטַלִּית וְכׇל דָּבָר הַמְסוּיָּים – חַיָּיבִין לְהַחְזִיר מִפְּנֵי כְּבוֹד אֲבִיהֶם״, תְּנָא רֵישָׁא נָמֵי בְּדִידְהוּ.
The Gemara responds: By right, the baraita should have taught that their father also would not have been obligated to return it. And the fact that the baraita teaches this halakha with regard to the children is because of the fact that the baraita wants to teach a halakha in the latter clause: If their deceased father left them a cow, or a garment, or any other specific item he had stolen or taken as interest, they are obligated to return it due to the honor of their father, so that the item not serve as a reminder to all that their father transgressed. Since this halakha needs to be stated specifically with regard to the children, the first clause of the baraita is also taught with regard to them.
וּמִפְּנֵי כְּבוֹד אֲבִיהֶם – חַיָּיבִין לְהַחְזִיר? אֶקְרֵי כָּאן: ״וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר״ – בְּעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה עַמְּךָ?!
The Gemara asks: But is it true that due to the honor of their father they are obligated to return the item or money? I will read here the verse: “You shall not revile God, nor curse a ruler of your people” (Exodus 22:27), from which the Sages inferred that the prohibition against cursing a ruler is in effect only with regard to a ruler that acts as a member of your people, i.e., in accordance with Torah law. One who curses a wicked ruler does not violate this prohibition. Similarly, if one’s father is wicked, the mitzva to honor him should not apply. Why would his children have to return items that he stole due to his honor?
כִּדְאָמַר רַב פִּנְחָס: בְּשֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה; הָכָא נָמֵי, בְּשֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה. אִי עָשָׂה תְּשׁוּבָה, מַאי בָּעֵי גַּבֵּיהּ? אִיבְּעִי לֵיהּ לְאַהְדּוֹרֵי! שֶׁלֹּא הִסְפִּיק לְהַחְזִיר עַד שֶׁמֵּת.
The Gemara responds: It is like that which Rav Pineḥas said concerning a different case: This is a case where he repented. Here too, it is a case where the father repented, and since he is no longer wicked, his children are obligated to honor him. The Gemara asks: If he repented, what was the stolen item or interest doing with him? He should have returned it while he was still alive. The Gemara responds: It is a case where he did not manage to return it before he died. Consequently, the children must return the items in order to uphold their father’s honor.
תָּא שְׁמַע: הַגַּזְלָנִים וּמַלְוֵי בְּרִבִּית, אַף עַל פִּי שֶׁגָּבוּ – מַחֲזִירִין.
The Gemara raises another contradiction: Come and hear the statement of another baraita : With regard to robbers and usurers, although they collected the stolen item or interest, they return it.
גַּזְלָנִין – מַאי ״שֶׁגָּבוּ״ אִיכָּא? אִי גְּזוּל – גְּזוּל, וְאִי לָא גְּזוּל – לָא גְּזוּל! אֶלָּא אֵימָא: הַגַּזְלָנִין, וּמַאי נִיהוּ – מַלְוֵי רִבִּיּוֹת; אַף עַל פִּי שֶׁגָּבוּ – מַחְזִירִין! אָמְרִי: מַחְזִירִין, וְאֵין מְקַבְּלִין מֵהֶם.
The Gemara first clarifies the meaning of the baraita : In the case of robbers, what collection is there, i.e., why did the baraita use the term: Collected, in this context? If they robbed, they robbed and did not collect anything; and if they did not rob, they did not rob and cannot be called robbers at all. Rather, emend the text of the baraita to say: With regard to robbers, and who are they, i.e., what is meant by the term: Robbers? It is referring to usurers. The Gemara resumes its citation of the baraita : Although they collected the interest, they must return it. This is contrary to the ruling of the Tosefta that if robbers and usurers return what they have taken, it is not accepted. The Gemara explains: Say that this baraita means that they return it, but one does not accept it from them.
אֶלָּא לָמָּה מַחְזִירִין? לָצֵאת יְדֵי שָׁמַיִם.
The Gemara asks: But why do they return it if it will not be accepted? The Gemara responds: In order to fulfill their obligation to Heaven. In order to fully repent, they must at least offer to return to the debtors the interest they took unlawfully.
תָּא שְׁמַע: הָרוֹעִים וְהַגַּבָּאִין וְהַמּוֹכְסִין – תְּשׁוּבָתָן קָשָׁה, וּמַחְזִירִין לְמַכִּירִין!
The Gemara raises a contradiction from another source. Come and hear the statement of another baraita : With regard to shepherds who allow their animals to graze in other people’s fields, thereby stealing from the owners; or tax collectors who are hired to collect taxes on behalf of the government and collect excessive sums; or tax collectors who purchase the right to collect taxes themselves and collect unlawfully, their repentance is difficult, since they steal from the public. It is difficult for them to find every one of their victims in order to pay them restitution, and they must return what they have stolen to whomever they recognize as victims of their theft. This baraita indicates that thieves do return what they have stolen.
אָמְרִי: מַחְזִירִין, וְאֵין מְקַבְּלִין מֵהֶם. וְאֶלָּא לָמָּה מַחְזִירִין? לָצֵאת יְדֵי שָׁמַיִם. אִי הָכִי, אַמַּאי תְּשׁוּבָתָן קָשָׁה?
The Gemara answers: Say that they return it, but one does not accept it from them. The Gemara asks: But why do they return it if it will not be accepted? The Gemara responds: In order to fulfill their obligation to Heaven. The Gemara asks: If so, if they are not actually obligated to return what they have stolen, why is their repentance difficult?
וְעוֹד, אֵימָא סֵיפָא: וְשֶׁאֵין מַכִּירִין – יַעֲשֶׂה בָּהֶן צׇרְכֵי צִיבּוּר, וְאָמַר רַב חִסְדָּא: בּוֹרוֹת, שִׁיחִין וּמְעָרוֹת! אֶלָּא לָא קַשְׁיָא; כָּאן קוֹדֶם תַּקָּנָה, כָּאן לְאַחַר תַּקָּנָה.
And furthermore, say the latter clause of the baraita : And as for the money belonging to those that they do not recognize as their victims, they should use that money for community needs. And Rav Ḥisda says: This means providing pits, ditches, and caves, which benefit the general public. This indicates that a thief actually does pay back what he has stolen. Rather, this contradiction must be resolved differently. It is not difficult: Here, where the baraita states that he must actually return what he has stolen, it is referring to a time before the ordinance for the penitent was instituted. There, where the baraita states that one does not accept the repayment from a robber, it is referring to a time after the ordinance was instituted.
וְהַשְׁתָּא דְּאָמַר רַב נַחְמָן: בְּשֶׁאֵין גְּזֵילָה קַיֶּימֶת – אֲפִילּוּ תֵּימָא אִידֵּי וְאִידֵּי לְאַחַר תַּקָּנָה; וְלָא קַשְׁיָא,
The Gemara adds: And now that Rav Naḥman says that when the Sages say that he does not return what he has stolen, they refer only to a case where the stolen item does not exist in its initial form, and you can even say that this and that, both baraitot , are referring to a time after the ordinance was instituted, and it is not difficult.