Commentary page
Bava Kamma 30b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerBava Kamma 30b
Bava Kamma 30b. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 404 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
תבנו וקשו תנן דמחייב דעדיין לא נעשו זבל וקשים הם ומחליקין בהן וכי קאמר רבי יהודה בזבל קאמר דמוציא אדם זבלו שאינו נוח להחליק כל כך:
משרקי מחליקין:
בשבחן במה שהשביחן ברה"ר:
ואילו כל הקודם זכה לא קתני משום דגלל זהו רעי ואינו משביח ברה"ר דמושבח ועומד הוא וקשה לרב:
והא קתני עלה בברייתא אסורים משום גזל:
אכולה מתניתין קאי האי אסורין משום גזל ואפילו אתבן וקש הלכך הכי קאמר דלאחר שקדם וזכה בהם אחר אסור לגזלן הימנו:
מדקא איירינן גלל עליה דרב מכלל דאיהו סבר לאלתר קנסינן דאי לבתר דאייתי שבחא מאי רומיא דגלל הא לאו שבח בגלל:
כי איירינן גלל מקמי דשני רב נחמן דהוה סבירא לן דאע"ג דאין סופו להשביח קניס רב וכ"ש דבדבר שסופו להשביח קניס לאלתר:
7 more comments on this page.
Rashi on Bava Kamma 30b · Sefaria
Tosafot
תבנו וקשו תנן משום דמשרקי והא דמחייב מתני' בגללים אע"ג דלא שריק היינו משום דלית ביה שבחא ולא התירו להוציא בחנם:
דבר שיש בו שבח קנסו גופו משום שבחו מכאן יש להוכיח דל"ג כל הקודם בהן זכה גבי מצניע קוץ וזכוכית וגדר שנפלה לרה"ר דהתם ליכא שבחא: שטר שיש בו רבית קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הרבית. נראה לר"י שר"מ קונס להפסיד החוב לגמרי אפי' בהודאה ועדות אחרת כדמשמע לישנא דאין גובה לא את הקרן ולא את הרבית דמשמע דאין גובה כלל וכן משמע מדמדמי לקנסו גופו משום שבחו שמפסיד גוף הממון ואין להקשות דבפרק איזהו נשך (ב"מ דף עב. ושם) מדמי הך דהכא דשטר שיש בו רבית לשטרי חוב המוקדמין ומוקי ההיא דשטרי חוב כר"מ והיכי מדמי דהכא מפסיד גוף המלוה והתם אינו מפסיד אלא השטר דמה שאין מפסיד שם אלא השטר לפי שלא היה עבירה בגוף המלוה אלא בשטר אבל ברבית יש עבירה דהלואה ברבית אפי' בלא שטר אע"ג דאמרינן דמשעת כתיבה עבד ליה שומא בלא שטר נמי איכא איסורא בהלואה הקשה ריב"א אם יפסיד כל חובו לגמרי מצינו הלוה חוטא נשכר ואור"י דאין זה קושיא כי המלוה שמרויח קנסו בגוף מחמת השבח ומתוך כך יזהר אבל הלוה אין לנו במה לקנוס שתחילתו על מנת לפרוע הוא לוה:
וחכמים אומרים גובה את הקרן כו' משמע שגובה ע"פ השטר אפי' ממשעבדי וקשה לר"י למה השטר כשר כיון שהעדים עוברים על לא תשימון אע"ג דאינם עדי חמס דאין מרויחין כלום הא קי"ל כאביי (סנהדרין דף כז.) דמי שאוכל נבלות להכעיס פסול והא דלא תני לה בזה בורר (שם כד:) ה"נ לא תני לוה אלא בכלל מלוה איתיה כדמשמע התם בגמרא גבי מלוה ברבית מלוה הבאה ברבית ואין לומר דמיירי באין ניכר הרבית בשטר אלא כתוב סתמא פלוני חייב לפלוני מנה וסברו העדים שהכל קרן ואח"כ נודע שהוא רבית דבפרק איזהו נשך (ב"מ דף עב. ושם) מתרץ ר' יוחנן עלה דההיא דשטרי חוב המוקדמין פסולין אפילו תימא רבנן גזירה שמא יגבה מזמן ראשון ואי אין ניכר בשטר שיש בו רבית נמי לגזור שמא יגבה רבית במקום קרן ואין לומר שלכך הן כשרים שלא עשו שומא כיון שניכר מתוך השטר הרבית לא יבא לגבות הרבית על ידי שטר זה והא דתנן באיזהו נשך (שם עה:) שהעדים עוברים בלא תעשה היינו כגון שאין ניכר הרבית מתוך השטר דהא אמרי' בשמעתין דמשעת כתיבה עבד ליה שומא א"כ בשטר זה עוברים בלא תעשה וי"ל דלא תשימון עליו נשך לאינשי במלוה ולוה וערב משמע להו ולהכי לא מפסלי בהכי כדאמרינן (שם דף ה:) לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו א"נ כגון שיש עדים שהם אנוסין מחמת נפשות וכן צ"ל בשטרי חוב המוקדמים דיש מעמידין אותה כר"מ אבל לרבנן כשרים ואפי' רבי מאיר אין פוסל אלא מטעם קנס ואמאי הלא עדים פסולים הם שחתמו על שטר מוקדם אלא י"ל שיש עדים שהיו אנוסים מחמת נפשות א"נ כגון שאמרו טעינו בשנת המלך ואומר ר"י דהלכה כרבנן אע"ג דקי"ל (כתובות דף ס:) כר' מאיר בגזירותיו דוקא בגזירותיו ולא בקנסותיו וכן פסקו הלכות גדולות כרבנן דר"מ מטעם זה במעוברת חבירו ומינקת חבירו (יבמות לו:):
דמשעת כתיבה עבד ליה שומא תימה לרבינו יצחק מה שומא יש כאן ומה מזקת עדותן ללוה והלא לא יגבו ב"ד הרבית ע"י שטר זה כיון שניכר בתוכו רבית:
לימא כהני תנאי כו' מכאן יש להוכיח דל"ג במתני' במילתיה דרשב"ג כל הקודם בהן זכה דאי גרסינן ליה הוה ליה לאתויי דעל כרחך רשב"ג אגופן נמי קניס דאי לאו הכי במאי פליג אתנא קמא וי"ל דהוי מצי לדחויי דכולה רשב"ג היא וה"ק שהיה רבן שמעון בן גמליאל אומר כו' א"נ ס"ד דוקא אתבנו וקשו דאיכא שבחא טובא אבל שאר דברים לא ואתא רבן שמעון בן גמליאל למימר דכל המקלקלין שוין אפי' לית בהו אלא שבחא פורתא:
והדר קאמר דאסורין משום גזל ולא בעי למימר דאסורין משום גזל לאותו שקדם וזכה ורשב"ג קאמר דמותרין דאין סברא דליפלגו בהכי:
לזעירי ודאי תנאי היא דאין סברא לומר דפליגי בהלכה ומורין כן לענין שבחא דפשיטא דלכולי עלמא מורין:
Tosafot on Bava Kamma 30b · Sefaria
Rabbeinu Chananel
רב אשי אמר תבנו וקשו שאני אפי' ר' יהודה מודה שחייב משום דמשרקי פי' שרגלי בני אדם מחליקין בהן לפיכך חייב לדברי הכל:
וכל הקודם בהן זכה אמר רב זכה בין בגופן בין בשבחן קנסו גופן אטו שבחן והני מילי בדבר שיש בו שבח זעירי אמר בשבחן זכה.
לא קנסו גופן משום שבחן פי' סבר רב זה שהוציא התבן לרשות הרבים לישוף ברגלי בני אדם ולהשביח ולהיעשות זבל קנסוה אפילו בעיקר וכל הקודם זכה בכל ורמינן גלל דמתני' דלא קתני כל הקודם זכה.
ופריק תנא רישא בתבן וקש כל הקודם זכה והוא הדין לגלל.
והתני אסור משום גזל ופריק אכולהו בין בתבן בין בגלל קתני בברייתא אסורין משום גזל. כלומר הברייתא חולקת על המשנה ואמרי' והא לא תני הכי ובהדיא תני בברייתא בתבן וקש מותרין משום גזל.
ובגלל אסורין משום גזל ופירק רב נחמן בר יצחק דבר שיש בו שבח כגון התבן שהשביח כי נעשה גלל וכיוצא בו קנסו גופן משום שבחן דבר שאין בו שבח כגון גלל לא קנסו ומיבעיא לן רב דאמר קנסו גופן משום שבחן לאלתר קניס בעת שהוציאו מיד הקודם בו זכה או אם נשאר ברשות הרבים זמן ונישף והשביח אחר כן הקודם בו זכה בגופו וכל שכן בשבחו דקנסינן ליה משום דקלקל ברשות הרבים ואתינן למיפשטה מדאיירינן גלל דלית ליה שבחא ש"מ דמיד קנסוה ודחי' לה ואתינן לאוקמא להא דרב ודזעירי כתנאי דתנן שטר שיש בו רבית קונסין אותו ואינו גובה כו' רב כר' מאיר וזעירי כחכמים ודחו ואמרי כל חד אמר אנא לדברי הכל אמרי כו' וקי"ל כרב דכל דבר שיש בו שבח קנסו גופו משום שבחו מיהו כי קנסינן ליה מיד קנסינן ליה או לכי מייתי שבחא קנסינן ליה איבעיא להו ולא איפשיטא וסוגייא דשמעתא כרב ריהטא.
ותוב הא אמר רב הונא ורב אדא ותרווייהו משמיה דרב הלכה מיהו הורה ואפקר חושלא כשמעתיה דאמר הלכה ומורין כן רב הונא אמר הלכה אבל אין מורין כן ואם התרו בהן דברי הכל הלכה ומורין להן כל הקודם בהן זכה כרב הונא דאפקר חושלא וכרב אדא דאפקר סליקוסתא:
Rabbeinu Chananel on Bava Kamma 30b · Sefaria
Rashba
תנן ההופך את הגלל לרשות הרבים וכו' וקא סלקא דעתיה השתא דרב דאמר קנסו גופן אטו שבחן ה"ה דקניס גוף שאינו משביח בגלל אטו גוף המשביח ופרקה ר"נ בר יצחק גלל קא רמית דבר שיש בו שבח קנסו גופן אטו שבחן אבל גלל דלא משבח כלל לא קנסו בו.
שטר שכתוב בו רבית פירוש שכתוב בו רבית מפורש מאה במאה ועשרים קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הרבית כלומר אפילו הקרן אינו גובה ממשעבדי וחכ"א גובה את הקרן אפילו ממשעבדי ובמקומה בפרק איזהו נשך כתבתיה בארוכה בסייעתא דשמיא.
ונראה לי דכל בור שבשמועה זו בור של נזיקין הוא ולא בור של מיתה דהא ליכא עשרה ומינה דאפילו בור תשעה פטור בכלים ובפרק שור שנגח את הפרה כתבתיה יותר מזה בסייעתא דשמיא.
Rashba on Bava Kamma 30b · Sefaria
Meiri
כל אותן ששנינו במשנה כל הקודם זכה אסורין אחר זכייתם משום גזל שמאחר שזכה זכה ומה שאמרו בגמרא כל הקודם בהם זכה ומותרין משום גזל פירושו כל הקודם בהם זכה מן הדין ואין בהם לזוכה משום גזל אף בדיני שמים ומאימתי רשאי לזכות בהם משהשביחו הא קודם שהשביחו אין זוכים בהם ואם זכה הלה בהם משעה שהוציאם ברשות הרבים עד שלא השביחו אין מוציאין מידו מפני שספק לנו אם לאלתר קונסין אותם או אחר שהשביחו:
אע"פ שבארנו שכל הקודם בהם זכה ושאף בדיני שמים מותר אם בא לישאל אין מורין לו כן בהדיא מפני תקון העולם ואם כבר התרו בני רשות הרבים באלו ולא רצו לסלק מורין כן לכל אדם ויש אומרים דדוקא אגופן הוא שאין מורין כן אבל שבחן מורין וכן עיקר דודאי כן פירוש השמועה דכולי עלמא קנסי גופן אטו שבחן אלא דלרב אין מורין כן ר"ל לקנוס גופן אטו שבחן הא לשבחן ודאי לא צריכא הוראה:
אע"פ שבכאן קנסו גופן משום שבחן לענין רבית אינו כן אלא גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית ואין זה דומה לזו שבכאן שבענין רבית הקרן מיהא היתר הוא אבל זו שבכאן הגוף עצמו הוא המזיק ומ"מ משעה שנכתב הרבית בשטר עברו כלם על לא תשימון עליו נשך כמו שיתבאר במקומו:
Meiri on Bava Kamma 30b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה לימא כהני תנאי כו' א"נ ס"ד דוקא אתבנו וקשו כו' ואתא רשב"ג למימר כו' עכ"ל אבל למאי דמסיק דבברייתא פליגי בקנסו גופן אטו שבחן אית לן למימר נמי דבמתני' נמי פליגי בהכי ולא אתבנו וקשו ודו"ק:
Chidushei Halachot on Bava Kamma 30b · Sefaria
Shita Mekubetzet
תנן ההופך את הגלל ברשות הרבים וכו' וקא סלקא דעתך השתא דרב דאמר קנסינן גופן אטו שבחן הוא הדין דקניס גוף שאינו משביח כגלל אטו גוף המשביח ופרקה רב נחמן גלל קא רמית דבר שיש בו שבח קנסו גופן אטו שבחן אבל גלל דלא משבח כלל קנסו בו. הרשב"א ז"ל.
דבר שיש בו שבח קנסו גופן וכו' כתבו בתוספות מכאן יש להוכיח דלא גרסינן כל הקודם בהן זכה בהו גבי המצניע וכו'. וקשה למה מוכיחין דוקא לפי זה התירוץ של רב נחמן דאמר דבר שיש בו שבח וכו' אפילו קודם זה התירוץ היו יכולין להוכיח דלא גרסינן גבי המצניע כל הקודם בהן זכה בהן דאי גרסינן ליה וקשה הספר מהצניע לזעירי אלמא דקנסו גופן דהא לא שייך בו שבח אלא ודאי מדלא פריך מינה שמע מינה דלא גרסינן ליה. וי"ל דאי לאו דשני רב נחמן הכי כל שיש בו שבח וכו' מהמצניע לא הייתי יכול להוכיח שהייתי אומר הסברא להיפך דהוה אמינא היכא שאין בו שבח יש לקנוס הגוף יתר לפי שהוציא אותו בחנם וכשהקשה לרב מגלל מכל שכן שהיה לנו לקנוס הגוף כיון שהוציא אותו בחנם כיון שאין בו שבח אבל כשיש בו שבח הייתי אומר שלא נקנוס אלא השבח ולא הגוף שהרי לא הוציא אותו בחנם ולכך לא נקנוס אלא השבח ולא הייתי יכול להוכיח דלא גרסינן כל הקודם בהן זכה בהן גבי המצניע. גליון.
הא גופא קשיא אמרת כל הקודם זכה וכו' ולא בעי למימר ואסורים משום גזל אגלל ובהא פליג רבי שמעון בן גמליאל דמסתברא במאי דמיירי כל הקודם זכה בדידיה נמי איירי אסורין משום גזל וניחא נמי אמאי לא קאמר כל הקודם זכה בלא רשות ואסורין משום גזל ברשות ואתא רבי שמעון בן גמליאל למימר ואפילו ברשות נמי כל הקודם זכה לפירוש שני דרש"י משום דפשיטא ליה דבחדא מילתא מיירי. הר"ש ז"ל.
הלכה ואין מורין כן אף על פי שכל הקודם בהם זכה ושאף בדיני שמים מותר אם בא לישאל אין מורין לו כן בהדיא מפני תיקון העולם. ויש אומרים דדוקא אגופן הוא שאין מורין כן אבל אשבחן מורין וכן עיקר דודאי כך פירוש השמועה דכולי עלמא קנסינן גופן אטו שבחן אלא דלרב אין מורין כן רצה לומר לקנוס גופן אטו שבחן הא לשבחן ודאי לא צריכא אורויי. הרב המאירי ז"ל.
וקתני חייב שהיה לו להזהיר וכו' הקשו בתוספות כי מוקי לה נמי בשעמד לפוש אמאי חייב הא כיון דאיבעי ליה לאזדהורי וכו'. ויש לומר דנושאי המשאוי המהלכין זה אחר זה האחרון רואה גופו של ראשון המהלך לפניו אבל אינו רואה המשאוי שעליו ובגופו ניכר אי עומד לפוש או לכתף. הרא"ש ז"ל. והר"ש ז"ל כתב וז"ל אבל עמד לכתף מאי פטור. לפי מה שמפרשים לקמן נראה שאין מעיינין זה בזה אלא בתחילת הילוכן ואם הראשון כשלדא אם כן אין השני פושע אלא ראשון אם עמד לפוש אבל כשעמד לכתף אין הראשון פושע אפילו עמד כשלדא ואינו צריך לדחוק כמו שפירשנו כאן שניכר לו מתי עומד לפוש או לכתף.
Shita Mekubetzet on Bava Kamma 30b · Sefaria
Penei Yehoshua
בגמרא הא תני עלה אסורין משום גזל וכו' והא דלא קתני הכא וכו' עכ"ל. מעיקרא ניחא לתלמודא להקשות מאות' ברייתא דתני עלה דקאי אפירושא דמתני' ומקשה לרב דקאי ג"כ לפרש המשנה ולאחר שדחה המתרץ מייתי מאידך ברייתא וק"ל:
שם לימא כתנאי מה שהפסיק הש"ס בדברי האיבעיא להו היינו משום דאיבעיא לא שייך אלא לדברי ר"נ בר"י כדמסיק לכך סמכו הש"ס לדבריו ועוד נראה משום דבעי למימר נימא כהני תנאי וזה תליא בדברי האיבעיא כמו שאכתוב בסמוך:
בתוספות בד"ה וחכ"א גובה וכו' ואי אין ניכר בשטר שיש בו ריבית נמי לגזור שמא יגבה הריבית במקום הקרן וכו'. פי' דניחוש שמא יגבה הריבית מן הלקוחות במקום קרן דלקוחות לא מסקי אדעתייהו שיש כאן ריבית אבל בלוה גופא לא שייך לומר שהלוה יכול לברר שיש כאן ריבית דע"כ בהכי איירי הסוגיא ומה שיש לדקדק עי' בפ' איזהו נשך אי"ה:
בגמרא לימא כתנאי וכו' לרב מי לימא תנאי היא וכו' עכ"ל וה"ה דהוי מצי למדחי דכ"ע ס"ל קנסו גופו משום שבחא אלא דפליגי אי לאלתר קנסינן אי לכי מייתי שבחא קנסינן דרשב"ג שהוסיף לומר כל המקלקלים היינו לאלתר קנסינן ואף לפ"ז אין לפשוט האיבעיא ולומר דאתי כתנאי דהא איכא למידחי נמי להיפך ולומר דפליגי אי קנסו גופו משום שבחא וזיל הכא קא מדחי ליה וכו' אלא הא דלא קאמר הש"ס הכי היינו שרוצה לומר שאף אם נפשוט האיבעיא ונאמר דכ"ע לכי מייתי שבחא קנסינן אפ"ה לא אתיא מלתא דרב כתנאי וק"ל:
Penei Yehoshua on Bava Kamma 30b · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' אמר רנב"י גלל קרמית תמוה לי לס"ד דלא מחלק בכך הו"ל למפרך ממתני' דלעיל דף יט ע"ב אכלה מתוך הרחבה משלמת מה שנהנית הא הפירות נעשו הפקר וכל הקודם בהן זכה. ועי' לעיל כא ע"א תוס' ד"ה דרב סבר וצע"ג:
Gilyon HaShas on Bava Kamma 30b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Bava Kamma, daf 30, Amud Bet, about 404 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 15 words
Opens “״תִּבְנוֹ וְקַשּׁוֹ״ תְּנַן, מִשּׁוּם דְּמַשְׁרְקִי.…”
- Segment 216 words
Opens “כׇּל הַקּוֹדֵם בָּהֶן זָכָה. אָמַר רַב: בֵּין…”
- Segment 315 words
Opens “בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? רַב סָבַר: קָנְסוּ גּוּפָן מִשּׁוּם…”
- Segment 418 words
Opens “תְּנַן: הַהוֹפֵךְ אֶת הַגָּלָל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהוּזַּק…”
- Segment 55 words
Opens “תְּנָא לְרֵישָׁא, וְהוּא הַדִּין לְסֵיפָא.…”
- Segment 66 words
Opens “וְהָא תָּנֵי עֲלַהּ: אֲסוּרִין מִשּׁוּם גָּזֵל!…”
- Segment 712 words
Opens “כִּי קָתָנֵי ״אֲסוּרִין מִשּׁוּם גָּזֵל״ – אַכּוּלַּהּ…”
- Segment 837 words
Opens “וְהָא לָא קָתָנֵי הָכִי, דִּתְנַן: הַמּוֹצִיא תִּבְנוֹ…”
- Segment 923 words
Opens “אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: גָּלָל קָרָמֵית?!…”
- Segment 1015 words
Opens “אִיבַּעְיָא לְהוּ: לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר קָנְסוּ גּוּפָן מִשּׁוּם…”
- Segment 114 words
Opens “תָּא שְׁמַע, מִדְּקָאָיְירִינַן גָּלָל!…”
- Segment 1219 words
Opens “וְתִסְבְּרָא?! כִּי אַיְירִינַן גָּלָל – מִיקַּמֵּי דִּלְשַׁנֵּי…”
- Segment 1337 words
Opens “לֵימָא כְּתַנָּאֵי: שְׁטָר שֶׁכָּתוּב בּוֹ רִבִּית –…”
- Segment 1422 words
Opens “אָמַר לְךָ רַב: אֲנָא דַּאֲמַרִי – אֲפִילּוּ…”
- Segment 1528 words
Opens “וּזְעֵירִי אָמַר לָךְ: אֲנָא דַּאֲמַרִי אֲפִילּוּ לְרַבִּי…”
- Segment 1642 words
Opens “לֵימָא כְּהָנֵי תַּנָּאֵי: הַמּוֹצִיא תִּבְנוֹ וְקַשּׁוֹ לִרְשׁוּת…”
- Segment 1743 words
Opens “הָא גוּפָא קַשְׁיָא – אָמְרַתְּ כׇּל הַקּוֹדֵם…”
- Segment 1811 words
Opens “לִזְעֵירִי – וַדַּאי תַּנָּאֵי הִיא. לְרַב –…”
- Segment 1935 words
Opens “אָמַר לְךָ רַב: דְּכוּלֵּי עָלְמָא – קָנְסוּ…”
- Segment 2011 words
Opens “אִינִי?! וְהָא רַב הוּנָא אַפְקַר חוּשְׁלֵי, רַב…”
Sages named on this page
- Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim
Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.
Source: Bava Kamma 30b · Segment 16 — “…וַאֲסוּרִין מִשּׁוּם גָּזֵל. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כׇּל…”
- Rav Adda bar Ahava [the First] · Amoraim · First generation of Amoraim
Rav Adda bar Ahava, a first-generation Amora and a leading disciple of Rav, was renowned for his piety, miraculous experiences, and exceptional…
Source: Bava Kamma 30b · Segment 19 — “…וְאֵין מוֹרִין כֵּן. רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר: הֲלָכָה,…”
Original text
״תִּבְנוֹ וְקַשּׁוֹ״ תְּנַן, מִשּׁוּם דְּמַשְׁרְקִי.
What we learned in the mishna was specifically with regard to a case where one put out his straw and his hay, which are more likely to cause injury than fertilizer and other objects, because they are particularly slippery. Therefore, Rabbi Yehuda agrees that in this case he is liable to pay for damage they cause.
כׇּל הַקּוֹדֵם בָּהֶן זָכָה. אָמַר רַב: בֵּין בְּגוּפָן, בֵּין בְּשִׁבְחָן. וּזְעֵירִי אָמַר: בְּשִׁבְחָן אֲבָל לֹא בְּגוּפָן.
§ It is stated in the mishna that if one puts his straw and hay out in the public domain, whoever takes possession of them first acquires them. The Sages disagreed with regard to the extent of this acquisition. Rav says: He acquires them both with regard to the items themselves and with regard to the value of their enhancement, which took place while they were in the public domain. And Ze’eiri says: He acquires them with regard to the value of their enhancement but not with regard to the items themselves, and he must pay the owner of the straw according to their value at the time he placed them in the public domain.
בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? רַב סָבַר: קָנְסוּ גּוּפָן מִשּׁוּם שִׁבְחָן, וּזְעֵירִי סָבַר: לֹא קָנְסוּ גּוּפָן מִשּׁוּם שִׁבְחָן.
With regard to what do they disagree? Rav holds that the Sages penalized the owner by revoking his ownership of the items themselves due to the value of their enhancement that he stands to earn by putting them in the public domain, whereas Ze’eiri holds that they did not penalize him by revoking his ownership of the items themselves due to the value of their enhancement. Rather, he loses only the increase in their value due to their enhancement.
תְּנַן: הַהוֹפֵךְ אֶת הַגָּלָל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהוּזַּק בָּהֶן אַחֵר – חַיָּיב בְּנִזְקוֹ. וְאִילּוּ ״כׇּל הַקּוֹדֵם זָכָה״ לָא קָתָנֵי!
The Gemara attempts to prove that Ze’eiri’s opinion is correct from a case where there is no enhancement at all. We learned in the continuation of the mishna that in the case of one who turns over dung in the public domain and another person incurred damage due to it, the former is liable to pay for his damage. But it does not teach in this clause that whoever takes possession of it first acquires it. Apparently the Sages did not revoke his ownership of the dung, as it has no enhanced value. This does not seem to accord with Rav’s opinion.
תְּנָא לְרֵישָׁא, וְהוּא הַדִּין לְסֵיפָא.
The Gemara answers: The halakha that whoever takes possession of it acquires it is taught in the first clause, with regard to one who puts out straw, and the same is true in the last clause, with regard to one who turns over dung. It is unnecessary to repeat it. Therefore, no support for the opinion of Ze’eiri can be derived from here.
וְהָא תָּנֵי עֲלַהּ: אֲסוּרִין מִשּׁוּם גָּזֵל!
The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita in that regard, i.e., a baraita that discusses the same cases as the mishna, that the hay and straw are forbidden due to the prohibition against robbery, which apparently means that one may not take possession of the dung, contrary to Rav’s opinion?
כִּי קָתָנֵי ״אֲסוּרִין מִשּׁוּם גָּזֵל״ – אַכּוּלַּהּ מַתְנִיתִין קָאֵי, לְאוֹתוֹ שֶׁקָּדַם וְזָכָה.
The Gemara answers: When it is taught in the baraita that they are forbidden due to the prohibition against robbery, it applies to the entire mishna, not just to this particular clause, and it is referring to taking the items from the one who came first and acquired them. In other words, once someone takes possession of them, it is forbidden for anyone else to take them from him, as that is considered robbery.
וְהָא לָא קָתָנֵי הָכִי, דִּתְנַן: הַמּוֹצִיא תִּבְנוֹ וְקַשּׁוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים לִזְבָלִים, וְהוּזַּק בָּהֶן אַחֵר – חַיָּיב בְּנִזְקוֹ, וְכׇל הַקּוֹדֵם בָּהֶן זָכָה, וּמוּתָּר מִשּׁוּם גָּזֵל. וְהַהוֹפֵךְ אֶת הַגָּלָל לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהוּזַּק בָּהֶן אַחֵר – חַיָּיב, וְאָסוּר מִשּׁוּם גָּזֵל!
The Gemara asks: But it is not taught in this manner elsewhere, as we learned in a baraita : In the case of one who takes out his straw and his hay to the public domain to use afterward as fertilizer and another person incurred damage due to them, he is liable to pay for his damage. And furthermore, whoever takes possession of them first acquires them, and is permitted to do so with regard to the prohibition against robbery. And in the case of one who turns over dung in the public domain and another incurred damage due to it, he is liable, but it is forbidden to take possession of it due to the prohibition against robbery.
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: גָּלָל קָרָמֵית?! דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שֶׁבַח – קָנְסוּ גּוּפוֹ מִשּׁוּם שִׁבְחוֹ, דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ שֶׁבַח – לֹא קָנְסוּ.
Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Is it from the case of dung that you raise a contradiction to Rav’s opinion that one may take possession of straw and hay in the public domain? With regard to an item that has added value due to enhancement over time as a result of lying in the public domain, Rav holds that the Sages penalized one who leaves it in the public domain, revoking his ownership of the item itself because of its added value due to enhancement, but with regard to an item that does not have added value due to enhancement by lying in the public domain, such as dung, perhaps Rav concedes that they did not penalize him in this manner.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר קָנְסוּ גּוּפָן מִשּׁוּם שִׁבְחָן; לְאַלְתַּר קָנְסִינַן, אוֹ לְכִי מַיְיתִי שְׁבָחָא קָנְסִינַן?
A dilemma was raised before the Sages: According to the statement of Rav, who says that they penalized him by revoking his ownership of the items themselves because of its added value due to enhancement, do we impose this penalty immediately when he takes the straw out, allowing one to take possession of it even before it has time for its value to become enhanced, or do we impose the penalty only when its enhancement in value emerges?
תָּא שְׁמַע, מִדְּקָאָיְירִינַן גָּלָל!
Come and hear a proof that the penalty is imposed immediately from the fact that we spoke of a difficulty to Rav’s opinion from the case of dung, whose value does not become enhanced, indicating that according to Rav the penalty is imposed before there is any enhancement.
וְתִסְבְּרָא?! כִּי אַיְירִינַן גָּלָל – מִיקַּמֵּי דִּלְשַׁנֵּי רַב נַחְמָן; לְבָתַר דְּשַׁנִּי רַב נַחְמָן – מִי אִיכָּא לְמִירְמֵא גָּלָל כְּלָל?
The Gemara responds: And how can you understand this proof? When we spoke of dung, this was before Rav Naḥman bar Yitzḥak resolved the difficulty, explaining that perhaps Rav concedes that there is no penalty in this case. But after Rav Naḥman resolved it, is it at all possible to raise an objection to Rav’s opinion from the case of dung? Therefore, no proof can be brought from there.
לֵימָא כְּתַנָּאֵי: שְׁטָר שֶׁכָּתוּב בּוֹ רִבִּית – קוֹנְסִין אוֹתוֹ, וְאֵינוֹ גּוֹבֶה לֹא אֶת הַקֶּרֶן וְלֹא אֶת הָרִבִּית; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן, אֲבָל לֹא אֶת הָרִבִּית. לֵימָא רַב דְּאָמַר כְּרַבִּי מֵאִיר, וּזְעֵירִי דְּאָמַר כְּרַבָּנַן?
The Gemara suggests: Let us say that this dispute is parallel to a dispute between tanna’im , as it is stated in a baraita : With regard to a document in which a loan with interest is written, we penalize the lender, and he therefore collects neither the principal nor the interest; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: He collects the principal but not the interest. Shall we say that Rav stated his opinion in accordance with the opinion of Rabbi Meir, whose penalty applies to the value of the loan itself due to its enhancement, i.e., the interest, which is prohibited, and that Ze’eiri stated his opinion in accordance with the opinion of the Rabbis, who impose the penalty only on the interest?
אָמַר לְךָ רַב: אֲנָא דַּאֲמַרִי – אֲפִילּוּ לְרַבָּנַן, עַד כָּאן לָא קָאָמְרִי רַבָּנַן הָתָם, אֶלָּא קֶרֶן דִּבְהֶתֵּירָא. אֲבָל הָכָא, קֶרֶן גּוּפָא קָמַזֵּיק.
The Gemara answers that Rav could have said to you: I stated my opinion even according to the opinion of the Rabbis. The Rabbis were saying there that the principal is not forfeited by the lender only because the principal was loaned in a permissible manner, as the prohibition applies only to the interest. But here, in the case of one who put his straw in the public domain, the principal, i.e., the hazardous object itself, causes damage. Therefore, the penalty should relate to the object itself.
וּזְעֵירִי אָמַר לָךְ: אֲנָא דַּאֲמַרִי אֲפִילּוּ לְרַבִּי מֵאִיר – עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי מֵאִיר הָתָם, אֶלָּא דְּמִשְּׁעַת כְּתִיבָה דַּעֲבַד לֵיהּ שׂוּמָא; אֲבָל הָכָא – מִי יֵימַר דְּמַזֵּיק?
And conversely, Ze’eiri could have said to you: I stated my opinion even according to the opinion of Rabbi Meir. The reason Rabbi Meir was saying there, in the case of a loan with interest, that the principal is also forfeited is only that the prohibition was already violated from the time of the writing of the document, by making an appraisal [ shuma ] of how much money is to be repaid, which included interest. But here, in the case of straw that one placed in the public domain, who can say that it will cause damage? Since the damage was not inevitable at the time that the straw was placed there, there is no justification for revoking the ownership of the straw itself.
לֵימָא כְּהָנֵי תַּנָּאֵי: הַמּוֹצִיא תִּבְנוֹ וְקַשּׁוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים לִזְבָלִים, וְהוּזַּק בָּהֶן אַחֵר – חַיָּיב בְּנִזְקוֹ, וְכׇל הַקּוֹדֵם בָּהֶן זָכָה, וַאֲסוּרִין מִשּׁוּם גָּזֵל. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כׇּל הַמְקַלְקְלִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיקוּ – חַיָּיבִין לְשַׁלֵּם, וְכׇל הַקּוֹדֵם בָּהֶן זָכָה, וּמוּתָּרִין מִשּׁוּם גָּזֵל.
The Gemara suggests alternatively: Let us say that the dispute between Rav and Ze’eiri is parallel to a dispute between these tanna’im , as it is stated in a baraita : In the case of one who takes his straw and his hay out to the public domain to use afterward as fertilizer, and another incurred damage due to them, he is liable to pay for his damage. And whoever takes possession of them first acquires them, but they are forbidden due to the prohibition against robbery. Rabban Shimon ben Gamliel says: In the case of anyone who places obstacles in the public domain and they cause damage, he is liable to pay. And whoever takes possession of them first acquires them and they are permitted to him with regard to the prohibition against robbery.
הָא גוּפָא קַשְׁיָא – אָמְרַתְּ כׇּל הַקּוֹדֵם בָּהֶן זָכָה, וַהֲדַר קָאָמַר אֲסוּרִין מִשּׁוּם גָּזֵל! אֶלָּא לָאו הָכִי קָאָמַר: וְכׇל הַקּוֹדֵם בָּהֶן זָכָה – בְּשִׁבְחָן, וַאֲסוּרִין מִשּׁוּם גָּזֵל – אַגּוּפָן; וַאֲתָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לְמֵימַר: אֲפִילּוּ גּוּפָן נָמֵי – כׇּל הַקּוֹדֵם בָּהֶן זָכָה!
The Gemara clarifies: This matter itself is difficult. First you said that whoever takes possession of them first acquires them, and then it says that they are forbidden due to the prohibition against robbery, indicating that one may not take possession of them. Rather, is this not what the baraita is saying: This statement: And whoever takes possession of them first acquires them, is stated with regard to the value of their enhancement. And this statement: But they are forbidden due to the prohibition against robbery, is stated with regard to the items themselves? And Rabban Shimon ben Gamliel came to say that even with regard to the items themselves, whoever takes possession of them first acquires them. Therefore, this tannaitic dispute apparently relates to whether the penalty applies to the items themselves or just to the value of their enhancement.
לִזְעֵירִי – וַדַּאי תַּנָּאֵי הִיא. לְרַב – מִי לֵימָא תַּנָּאֵי הִיא?
The Gemara comments: According to Ze’eiri, it is certainly a dispute between tanna’im , since Rabban Shimon ben Gamliel explicitly deems it permitted for one to take possession of the items. According to Rav, shall we say that it is a dispute between tanna’im ?
אָמַר לְךָ רַב: דְּכוּלֵּי עָלְמָא – קָנְסוּ גּוּפָן מִשּׁוּם שִׁבְחָן; וְהָכָא, בַּהֲלָכָה וְאֵין מוֹרִין כֵּן קָא מִיפַּלְגִי – דְּאִתְּמַר, רַב הוּנָא אָמַר רַב: הֲלָכָה, וְאֵין מוֹרִין כֵּן. רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר: הֲלָכָה, וּמוֹרִין כֵּן.
The Gemara responds that Rav could have said to you: According to all opinions, the Sages imposed a penalty revoking his ownership of the items themselves due to the value of their enhancement. And here in the baraita the tanna’im disagree with regard to whether or not it is ruled that this is the halakha but a public ruling is not issued to that effect, as it was stated that amora’im disagreed as to whether the halakha revoking his ownership of the items themselves should be taught to the public. Rav Huna says that Rav says: This is the halakha , but a public ruling is not issued to that effect. In other words, although it is permitted for one to take possession of the straw, halakhic authorities should not publicly rule that people may do so, lest people become accustomed to taking items that belong to others. This is the opinion of the first tanna in the baraita . Rav Adda bar Ahava says: This is the halakha and a public ruling is issued to that effect. This, Rav could have said, is the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel.
אִינִי?! וְהָא רַב הוּנָא אַפְקַר חוּשְׁלֵי, רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אַפְקַר
The Gemara asks: Is that so? But didn’t Rav Huna declare dried barley [ ḥushelei ] that people laid out in the public domain ownerless? Similarly, didn’t Rav Adda bar Ahava declare ownerless