Commentary page

Bava Kamma 21b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Bava Kamma 21b

Bava Kamma 21b. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 315 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

בעלמא בור ברשותו פטור דלא חייבה תורה אלא על בור ברה"ר וכדיליף רבי ישמעאל טעמיה התם:

בעלמא בור ברשותו חייב הואיל והפקירו והכא מ"ט בהמה שאכלתן חייבת:

דבשלמא בור איכא למימר לאו אדעתיה דשור לנטורי נפשיה מבור וכיון דברשות נכנס דהא הפקיר רשותו חייב בעל הבור אבל פירות כו':

הא קא חזי להו ואפילו הוחלקה בהן פטור ואע"ג דכל תקלה בור הוא הנ"מ ברה"ר דאין לו רשות לתת שם תקלה:

ר' יוסי היינו ת"ק דקס"ד דלאו אתוך הרחבה קאי רבי יוסי דלבעי לחיוביה דהא כתיב ובער בשדה אחר ולא ברה"ר אלא אצידי רחבה קאי דאין דרכה לאכול אלא להלך וזו שאכלה חייבת הלכך היינו ת"ק:

מחזרת איכא בינייהו דשמעינן לר"מ דאמר בצידי הרחבה משלמת מה שהזיקה וכגון דאזלה וקמה בצידי רחבה אבל מחזרת לא וקאמר רבי יוסי אין דרכה להחזיר ראשה ולאכול אלא להלך וזו שהחזירה ואכלה חייבת:

והכא בבער בשדה אחר פליגי ואתוך הרחבה נמי מחייב ליה רבי יוסי:

ולא ברשות המזיק שאם הכניס פירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות ואכלתן בהמתו של בעל הבית פטור:

17 more comments on this page.

Rashi on Bava Kamma 21b · Sefaria

Tosafot

אי כרב אי כשמואל רבי יוסי לא מצי סבר כשמואל דהא מחייב ברה"ר אלא כלומר אי כרב דחשיב חצר הניזק אי כשמואל דחשיב ליה רה"ר אע"ג דלר' יוסי אין נפקותא ולפי' הקונטרס ניחא טפי אי כרב דחשיב ליה קרן אי כשמואל דחשיב ליה שן:

ומר סבר פי' ר"א ובער בשדה אחר ולא בשדה המזיק אבל ברה"ר חייב וא"ת דהא לעיל (בבא קמא יח.) אמר דר"א ס"ל כרבי טרפון ועל כרחך מקרן ברה"ר מייתי לה וא"כ שן ורגל פטור ברה"ר וי"ל דלעיל מיירי לפי המסקנא דהכא:

דאילפא ורבי אושעיא לאו מענין אחד דרבי אושעיא מיירי בקופצת דהוי קרן ואילפא איירי על גבי חבירתה דחשיב שן:

הא נפלו פטורין אלמא קסבר כו' וא"ת היכי דמי אי מקרבי כלים לגבי כותל היכי מיתברי בקפיצה והא אמרינן בסמוך דכי קפצי מאבראי קפצי ואי מרחקי היכי משתברי בנפילה וי"ל כגון שהיו לא מרוחקות ולא מקורבות דמיתברי בין בנפילה בין בקפיצה אי נמי בכלי ארוך דאי נפלי לצד הסמוך לכותל מיתבר ואי קפצי מיתבר לצד המרוחק:

אדם ותרנגול כו' וא"ת ומה חידוש באדם דחייב וי"ל דנפקא מינה אם הפקיד ביתו לחבירו לשמור ויש שם חש"ו שיש לו ליזהר שלא ידלגו מלמטה למעלה וישברו כלים [ואומר ר"י] מתוך כך נראה לפרש דהא דקתני הכלב והגדי שדלגו מלמטה למעלה פטורין דהיינו לגמרי דחשיב אונס להכי איצטריך לאשמועינן באדם דחייב דאי פטורין מנ"ש וחייבין ח"נ ואינו אלא משנה בעלמא אמאי אצטריך לאשמועינן באדם דחייב ואתי שפיר הא דמסיק ומאי פטורין ואית דגרסי אי הכי אמאי פטורין דמעיקרא ניחא ליה פטורין דס"ד פטורין לגמרי קאמר מלמעלה למטה כמו מלמטה למעלה דלאו אורחיה למיקפץ כלל אבל כיון דמוקי בדאפיך מיפך דאינו אלא משונה בעלמא אמאי פטורין ונראה דגם לפי המסקנא מלמטה למעלה פטורין לגמרי דאנוס הוא דלמה יחזור מסברא ראשונה:

Tosafot on Bava Kamma 21b · Sefaria

Rabbeinu Chananel

ושמואל אמר מקצה מקום מרשותו לרשות הרבים כי האי גונא חייב שהרי לא הפקירו וכחצירו הוא והשור שאכל פירות באותו מקום שהקצה מרשותו ונפל שמה שור פטור בעל הבור דיכיל למימר ליה תורך ברשותי מאי בעי ופשטינן לה לעולם אימא לך בור באותו מקום שהקצהו לרשות הרבים פטור דבור ברשותו הוא אי הכי אמאי פטר בו את השן משום דיכיל מרי דתורא למימר ליה לאו כל כמינך דמקרבת לפירך ברשות הרבים ומחייבת לתוראי. ולשמואל אימא לך לעולם בור כי האי גוונא חייב דכרשות הרבים הוא. אי הכי אמאי מחייב בו את השן אמר לך בשלמא בור איכא למימר דלאו אדעתיה אלא פירות מי איכא למימר לאו אדעתיה הא קא חזי להו ואתינן לאוקומה מחזרת כתנאי ודחי' לה ואמר לא כולי עלמא מחזרת אי כרב אי כשמואל והכא [בהא] פליגי ר"מ ור"י [ס"ל] שן ברשות הניזק הוא שהיא חייבת אבל ברשות הרבים אינה משלמת אלא מה שנהנית ורבי יוסי ור' אלעזר סברי אפי' ברשות הרבים השן חייבת וזה שכתוב ובער בשדה אחר למעוטי ברשות המזיק כגון שהכניס אדם פירות בחצר חבירו ובא שורו של בעל החצר ואכלם שהוא פטור ומתמהינן זה הוצרך שיאמר לימא לי' בעל החצר פירך ברשותאי מאי בעי והדרינן מהא ואמרינן אי דאילפא דמחייב בבהמ' הפושטת צוארה ואוכלת מעל גבי חברתה אי דר' הושעי' דמחייב בעומדת ברה"ר ואוכלת [איכא בינייהו] לר"מ ור' יהודה לא שנא להו (ברשות) בין מתוך הרחבה בין מעל גבי חברתה בין מהלכת בין עומדת ואפי' קופצת הכל ברשות הרבים אינה משלמת אלא מה שנהנית.

ור' יוסי ור' אלעזר אומרים אינה פטורה ברשות הרבים אלא כעין דרכה במקום שמהלכת בלבד אבל אלו כולן חייב:

מתני' הכלב והגדי שקפצו מראש הגג ותניא נמי הכי כי הא גוונא ומדברי שניהן דייקינן טעמא דקפצו בפשיעה הא בעו לקפוץ ונפלו פטורין שמעינן מינה דתחילתו בפשיעה דאיבעי ליה אסוקי אדעתא דילמא קפצי וסופו באונס פטור אלא למאן דאמר חייב מאי איכא למימר ופרקי' כגון הכלים שנשברו היו סמוכין לכותל כעין דבוקים שאפי' היו הגדיים נופלין מכח קפיצה חוץ לכלים היו נופלים ובין בתחילה ובין בסוף אנוסין הן.

רב זביד אמר פעמים אפי' נפלו חייבין כגון שהיה הכותל רעוע ואמאי חייבין דאיבעי להו אסוקי אדעתא דילמא נפלי ארחי ותברי למאני ודא היא פשיעה ואע"ג דלא נפלי ארחי ונפלי אינהו הגדיים ושברו כלים חייבין האי נמי תחילתו בפשיעה וסופן באונס הוא וכדאמרי'. ואוקימנא בכותל צר שאינו יכול להלך עד שיפול והכל פשיעה:

Rabbeinu Chananel on Bava Kamma 21b · Sefaria

Rashba

אי כרב כשמואל אי אפשר לפרש דכולן ס"ל או כרב או כשמואל דהא ר' יוסי ור' אלעזר דאמרי אין דרכה של בהמה לאכול אלא להלך ע"כ לית ליה כשמואל דאמר מחזרת פטורה אלא דאפשר דר' מאיר סבר כרב שפי' דכל שאוכלת מצדי הרחבה דחייבת ואף על גב דלא שבקתיה לר"ה אלא שמחזרת וא"כ כולהו קיימי בחדא שיטתא במחזרת ולא פליגי בה כלל וכן נמי אפשר דס"ל דר' מאיר כשמואל ומחזרת פטור. ומאי צידי הרחבה דקאמר כגון דשבקתיה לרחבה וקם ואזיל בצדי הרחבה.

ומר סבר בשדה אחר ולא ברשות המזיק ואיכא למידק האיך אפשר לומר דר' אליעזר סבר לה דשן ורגל חייבים ברשות הרבים והא אמרינן לעיל דר' אלעזר דאמר לגבי חררה משלם נזק שלם סבר לה כר' טרפון דאמר משונה קרן בחצר הניזק משלם נ"ש ור"ט מק"ו דשן ורגל דפטורים ברה"ר מייתי לה וי"ל דהא דהכא לא קיימא דהא דחינן ברשות המזיק פשיטא ואוקימנא דאילפא ור' הושעי' איכא בינייהו לפי מה שכתבתי למעלה דאילפא ור' הושעיא לא פליגן ותרוייהו חשבי ליה כחצר הניזק ה"פ דר' מאיר פטר בשתיהן דלא חשיב להו חצר הניזק ואורחא בהכי ור' יוסי ור' אליעזר סברי דזו כחצר הניזק היא ולפיכך משלמת מה שהזיקה דאין דרכה אלא להלך ולאכול מתוך הרחבה אבל לקפוץ או לפשוט צוארה ולאכול מעל גבי חברתה לא ונראה שכן פירשה ר"ח ז"ח.

נפלו פטורין כלומר פטורין גמורין ואפילו מחצי נזק מדקתני ואפילו בשקפצו משלם נזק שלם ואם איתא דבנפלו חייבין חצי נזק הול"ל בהדיא משלם חצי נזק ועוד דהא אוקימנא כמ"ד תחלתן בפשיעה וסופו באונס פטור וכל באונס פטור מכלום ונפילת אונס הוא דכי קפצו לבראי קפצי איכא למידק א"כ אפילו שברו דרך קפיצה אמאי משלם נזק שלם והא משונה הוא דאי לא אכתי תיקשי לן דתחלתו בפשיעה הוא ואי לאו פשיעה הוא אלמא שמור הוי ואי אפשר לחייבו ביותר מחצי הנזק דלכל הפחות אף ע"פ שאתה מוציאו מכלל אונס א"א להוציאו מכלל משונה וי"ל דלגבי קפיצה קרוב לכותל לא חשבינן ליה כתחלתו פושע גמור הוא שיתחייב עליו אף על האונס שבסופו ואפילו למ"ד תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב לא אמרינן אלא במקום פשיעה גמורה אבל מ"מ כל שקפצו אפילו סמוך לכותל כיון דמדעתן קפצו ופעמים קופצים כן לא חשבינן ליה משונה ונזק שלם משלם כנ"ל.

אמר רב זביד משמיה דרבא פעמים שנפלו חייבים כלומר לכ"ע ואפילו למ"ד תחלתו בפשיעה וסופו באונס פטור ומשכחת לה בכותל רעוע דהא בכי הא יש פשיעה בתחלתו לגבי קפיצה שמקפצין על גבי הכותל וכן לגבי הנפילה משום שעשויין האריחין ליפול ע"י קפיצתן על הכותלים.

לא צריכה בכותל צר כלומר מעתה אפילו בכותל שאינו רעוע שעשויין לקפוץ על הכותל אף ע"פ שהוא צר והן עשויין ליפול שאין להם מעמד על הכותל.

מלמטה למעלה פטורין כלומר פטורין אפילו מחצי נזק דכאונס חשבינן ליה שלא היה לו לשמרן שאין עשויין לדלוג מלמטה למעלה והיינו דאצטריך למיתני אדם ותרנגול חייבין ואדם למאי איצטריך פשיטא דאדם מועד לעולם וכל שהכלב והגדי משלמין חצי נזק אדם שהוא מועד משלם נזק שלם אלא משום דכלב וגדי פטורין לגמרי דכאונס חשבינן ליה תנא דאדם חייב דאדם עשוי לכך ולכך.

Rashba on Bava Kamma 21b · Sefaria

Meiri

המשנה הרביעית והיא מענין משניות שלפניה אלא שאחר ששנה דין העדת רגל ושן רצה לפרוט את שניהם בקצת בהמות כדינים מחודשים והתחיל במשנה זו בענין רגל ואמר הכלב והגדי שקפצו מראש הגג ושברו את הכלים משלם נזק שלם מפני שהם מועדין אמר המאירי פי' שהניחום בעליהם בראש הגג הסמוך לחצרו של זה וקפצו בחצר ושברו את הכלים בקפיצתם עליהם משלמין נזק שלם שהרי דרכן בכך ונזקי רגל בחצר הניזק הם ופרשו בגמרא שאפילו לא קפצו אלא שנפלו עליהם ושברום חייב ואע"פ שהנפילה אונס היא הא מ"מ תחלתו בפשיעה שהיה לו להעלות על לב שיקפצו וישברו ואע"פ שמ"מ לא מצד פשיעתו נשברו אלא מצד אונס אחר הא מ"מ כל שתחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב והרי ההיזק נגרר אחר תחלתו שהוא הקפיצה שדרכו בכך ומ"מ אם היו הכלים סמוכים לכותל כל כך שאין דרך הקופץ להיות קפיצתו מזדמנת עליהם אלא חוץ להם ונפלו עליהם ונשברו פטורים שהרי תחלתו וסופו באונס וזהו שאמרו בגמרא כאן דמקרבי כלים וכו' דכי קפצי לבראי קפצי ונמצא שאף לענין הקפיצה אונס הוא ונמצא תחלתו וסופו באונס ודין חצי נזק אין כאן שהרי אין כונתה להזיק ויש חולקין לחייב בחצי נזק ואין נראה לי:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:

זה שביארנו בזמן שהכלים קרובים לכותל ונפלו עליהם שהוא פטור כבר בארנו הטעם מפני שהנפילה אינה מצויה ולא היה לו להעלותה על לב והקפיצה אינה מזקת להם דלבראי קפצי ונמצא תחלתו וסופו באונס הא אם היתה הנפילה ראויה לו להעלותה על לבו כגון שהיה הכותל רעוע או שהיה צר כל כך שאין הליכת הכלב לשם מצויה בריוח הרי זה תחלתו בפשיעה ואפילו נפלו שלא מצד רעיעת הכותל או צרות שבה חייב שכל שתחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב:

הכלב והגדי שדלגו מגבוה לנמוך דרך הלוכם והוא הכלב בסירוך והגדי בקפיצה חייבים נזק שלם שזהו דרכם והרי הוא רגל בחצר הניזק דלגו מלמטה למעלה אף בדרך זה אין זה דרכם והרי הוא תולדת קרן ומשלמין חצי נזק וכן אם דלגו בהפך דרכם והוא הכלב בקפיצה והגדי בסירוך אף ממעלה למטה תולדות קרן היא ומשלמין חצי נזק ואע"פ שתחלתו בפשיעה שמה שדרכו בכך אין אומרין דין תחלתו בפשיעה וסופו באונס מפשיעה שבנזקי רגל לאונס שבנזקי קרן שאם כן אף כל קרן בחצר הניזק תחלתו בפשיעה הוא מענין רגל ושן וכן ארי שנכנס לחצר הניזק וטרף ואכל יתחייב נזק שלם שהרי תחלתו בפשיעה לענין שהוא דורס ואוכל וגדולי הפוסקים תופשין בזה שטה אחרת מפני שהם גורסים בברייתא בין שדלגו מלמעלה למטה בין מלמטה למעלה חייבים ומפרשים שכל שלא שינו בדלוגם בסירוך וקפיצה מלמטה למעלה חייבים חצי נזק אבל מלמעלה למטה חייבים נזק שלם שמלמעלה למטה דרכם הוא בכל דלוג ואין דבריהם נראים:

ודברים אלו צריך לעיין בהם בגבהו של כותל כמה הוא וכל שהוא יוצא בה מגדרו של עולם נעשה שנוי ומוציאו מכלל רגל כמו שיתבאר:

אדם ותרנגול שדלגו ושברו בין מלמעלה למטה בין ממטה למעלה חייבים נזק שלם אדם מפני שהוא מועד לעולם בכל דבר שהוא מזיק בו ואין שנוי אצלו בשום הזק אלא מועד הוא לכלם ותרנגול מפני שדרכו בין מלמעלה למטה בין ממטה למעלה:

המשנה החמישית והכונה בה להשמיענו בהעדת השן קצת דברים מחודשים ואמר על זה כלב שנטל את החררה מעל גבי הגחלים והלך לו לגדיש אכל את החררה הדליק את הגדיש על החררה משלם נזק שלם ועל הגדיש משלם חצי נזק אמר הר"ם חררה עוגה דקה ופעמים שהגחלים נדבקים בה וכשאכל אותה בגדיש והדליק הגדיש באותה גחלת הנה באכלו העוגה כדרכו ומשלם נזק שלם ובהדליק את הגדיש משונה ולפיכך ישלם חצי נזק:

אמר המאירי הכלב שנטל את החררה וגחלים עליה והלך לגדישו של בעל החררה ובשדה שלו ואכל את החררה והדליק את הגדיש על ידי הגחלת ואמר על זה שעל החררה משלם נזק שלם שאע"פ שגחלים עליה דרכו בכך ואין כאן שנוי ומתוך כך משלם נזק שלם הואיל ואכלה בגדיש של בעל החררה שהרי חצר הניזק הוא שכל רשות הניזק בכלל זה ואם היה הגדיש בקרקע של אחר הואיל והגדיש של זה ואכלה בתוך הגדיש יראה שכחצר הניזק הוא נדון ואע"פ שאין לנו הכרח מ"מ יראה שאין זה פחות מגב חברתה הא אם אכלה בגדיש דעלמא אעפ"י שהוציאה מרשות הניזק בתר אכילה אזלינן כמו שבארנו למעלה:

3 more comments on this page.

Meiri on Bava Kamma 21b · Sefaria

Shita Mekubetzet

דכולי עלמא במחזרת אי כרב אי כשמואל וכו' פירוש ופליגי באכלה מתוך הרחבה. לפי אותם המפרשים דפליגי רב ושמואל במחזרת אי הוה חשיבא קרן או שן הכי פירושו דכולי עלמא מחזרת אי כרב דהוי משונה דרבי מאיר מחייב חצי נזק אפילו מחזרת דמשונה הוא אבל לא מתוך הרחבה ורבי יוסי ורבי אלעזר סברי אף מתוך הרחבה חייב דשן ברשות הרבים חייב. אי כשמואל דמחזרת לאו משונה הוא ולרבי מאיר לא מחייב מחזרת אלא דשבקה לרחבה ואזלא בצידי הרחבה ורבי יוסי ורבי אלעזר מחייבי לה אף ברשות הרבים אמנם לאידך פירושא קשה וכו' ככתוב בתוספות. ה"ר ישעיה ז"ל.

אי כרב אי כשמואל לפירוש רש"י הכי קאמר אי כרב תנא קמא סבר מצידי הרחבה משלם מה שהזיקה בכל ענין אף במחזרת וכן רבי יוסי קאמר אין דרכה לאכול ברחבה ולא לחזר אלא להלך ואי כשמואל תנא קמא סבר מצידי הרחבה משלם מה שהזיקה כגון דשבקתה לרחבה ואזלא וקיימא כולה בצידי הרחבה דאז הוי חצר הניזק הא קיימא תוך הרחבה וחזרה בצידי פטורה ורבי יוסי נמי כשמואל ולא מכל וכל דהא רבי יוסי אף בתוך הרחבה מחייב כדבעינן למימר בסמוך וכל שכן מחזרת ושמואל פטר בתוך הרחבה אלא בהא סבר כשמואל דאין החיזור מחשיבו לקרן אלא אכתי שן הוא ומטעם שן קא מחייב ליה. ולפירוש התוספות צריך לומר אי כרב תנא קמא סבר מצידי הרחבה משלם מה שהזיקה ואף על ידי חיזור דחשיב חצר הניזק וכן רבי יוסי אמר אין דרכה לאכול ולא לחזר אלא להלך ואם כן הוי חצר הניזק כרב. ואי כשמואל תנא קמא סבר מצידי הרחבה משלם מה שהזיקה הא חזרה פטורה דהוי שן ברשות הרבים ורבי יוסי סבר אין דרכה לאכול בצדי ולמשבק הרחבה אבל בחיזור אורחא היא ושן ברשות הרבים היא. ואם תאמר מאי נפקא מינה לרבי יוסי אי חשיב חצר הניזק או רשות הרבים הלא בשניהם מחייב רבי יוסי כדאמר בסמוך. וי"ל דנפקא מינה אם עמדה בחצר המזיק והחזירה ראשה לרשות הרבים דאי כרב חייבת ואי כשמואל כיון שרגליה בחצר המזיק אין החיזור מחייבתה. ע"כ רבינו פרץ ז"ל.

כתבו בתוספות רבי יוסי לא מצי סבר כשמואל וכו' ואף על גב דכרב נמי אינו יכול לסבור דרב פוטר ברשות הרבים בלא חיזור מכל מקום מצי סבר בצד אחד היכא שאכלה על ידי חיזור אף על פי שמן הראוי הוא רשות הרבים רב חשיב ליה רשות הניזק הכי נמי רבי יוסי חשיב רשות הרבים רשות הניזק אבל כשמואל לא מצי סבר דבין אכלה על ידי חיזור ובין שלא על ידי חיזור פטור ברשות הרבים.

עוד כתבו בתוספות אף על גב דלרבי יוסי אין נפקותא וכו' וקשה דגם לרבי יוסי משכחת לה נפקותא כגון שהיו פירות של הניזק ברשות הרבים סמוך לרשות המזיק ואכלה אותם בהמתו של המזיק דלרב חייב אם אכלה על ידי חיזור ולשמואל אפילו אכלה על ידי חיזור פטורה וצריך עיון. גליון. ואומר ה"ר ישראל ז"ל דמרשות המזיק לא נמצא שיכולה לאכול דוקא בחיזור ואם כן כיון שיכולה לאכול נמי בלא חיזור הוי לעולם ברשות המזיק או ברשות הרבים ואם כן אין דין מחזרת כאן. ועוד יש לומר דעכשיו רשות הרבים חשיב כמו תוך החנות ואין נפקותא בחיזור דלעולם לא יחשב כמו רשות המזיק. וקשה עכשיו דברשות הרבים חייב איך מיושב לישנא דקאמר אין דרכה לאכול אלא להלך הא אפילו דרכה לאכול חייב. ושמא רבי יוסי לדברי רבי מאיר דפוטר ברשות הרבים קאמר לדידך שאתה פוטר ברשות הרבים משום שאין דרכה לאכול ולהלך. ע"כ. וזה לשון הרשב"א ז"ל אי כרב. אי אפשר לפרש דכולן סבירי להו או כרב או כשמואל דהא רבי יוסי ורבי אלעזר דאמרי דאין דרכה של בהמה וכו' על כרחך לית להו כשמואל דאמר מחזרת פטור. אלא דאפשר דרבי מאיר סבר כרב שפירש דכל שאוכלת מצידי הרחבה דחייבת ואף על גב דלא שבקתיה לרשות הרבים אלא שמחזרת. ואם כן כלהו קיימי בחדא שיטתא במחזרת ולא פליגי בה כלל. וכן נמי אפשר דסבירא ליה כשמואל ומחזרת פטור ומאי צידי הרחבה דקאמר כגון דשבקתיה לרחבה ואזיל בצידי הרחבה. עד כאן. והרמ"ה ז"ל פירש לא מחזרת דכולי עלמא אי כרב אי כשמואל ואי היה רבי יוסי פוטר ברשות הרבים היה יכול לסבור או כרב או כשמואל. הרא"ש ז"ל. ותלמידי הר"פ ז"ל תירצו וזה לשונם הכי קאמר דכולי עלמא מחזרת אי כרב אי כשמואל לדידן דסבירי לן דשן פטור ברשות הרבים. ע"כ.

ומר סבר פירוש רבי אלעזר וביער בשדה אחר וכו' וא"ת והא לעיל אמרינן דרבי אלעזר סבירא ליה כרבי טרפון וכו' ככתוב בתוספות. ולי נראה דעביד קל וחומר מרשות המזיק דלמאי דקאמר וביער בשדה אחר ולא ברשות המזיק משמע הא קרן חייב אפילו בחצר המזיק דלא כתב ביה בשדה אחר. תוספות שאנץ.

רשות המזיק לימא ליה תורך ברשותי מאי בעי אלא ודאי הא לא איצטריך קרא למעוטי וכי איצטריך קרא למעוטי רשות הרבים ולעולם רשות הרבים פטור לרבי יוסי. וקשה נימא דמשכחת לה רשות הרבים דחייב לרבי יוסי דלא מיעט קרא אלא אם היו הפירות ברשות הרבים ואכלתן בהמתו ברשות הרבים עצמו אבל אם לקחה הפירות מרשות הניזק ואכלתן ברשות הרבים חייבת. וי"ל אם כן לא יאמר הפסוק ובער בשדה אחר אלא יאמר ובער בשדה ותו לא דאז הייתי אומר דוקא בחצר הניזק חייב אבל ברשות הרבים פירוש שהפירות והמזיק ברשות הרבים פטור ואם לקחה הפירות ברשות הניזק ואכלתן ברשות הרבים פטור מכח ייתורא דקרא. גליון.

אלא דאילפא ודרבי אושעיא איכא בינייהו לפי מה שכתבתי למעלה דאילפא ורבי אושעיא לא פליגן ותרווייהו חשיבי ליה כחצר הניזק הכי פירושו דרבי מאיר פטר בשתיהן דלא חשיב להו חצר הניזק ואורחא בהכי ורבי יוסי ורבי אלעזר סברי דזו כחצר הניזק הוא ולפיכך משלמת מה שהזיקה דאין דרכה אלא להלך ולאכול מתוך הרחבה אבל לקפוץ או לפשוט צוארה ולאכול מעל גבי חברתה לא. ונראה שכן פירש רבינו חננאל ז"ל. הרשב"א ז"ל.

מתניתין הכלב והגדי שקפצו וכו' כי היכי דתנא רגל ושן בבהמה תנא נמי רגל ושן בכלב ומפרש רגל ברישא דהיינו הכלב והגדי שקפצו וכו' ואחר כך מפרש שן דהיינו כלב שנטל חררה. ה"ר יהונתן ז"ל.

11 more comments on this page.

Shita Mekubetzet on Bava Kamma 21b · Sefaria

Gilyon HaShas

רש"י ד"ה מחזרת וכו' דשמעינן לר"מ כעין זה ביומא דף סד ע"ב ברש"י ד"ה כי קאמר:

Gilyon HaShas on Bava Kamma 21b · Sefaria

Original text

Segment 1

בְּעָלְמָא – בּוֹר בִּרְשׁוּתוֹ פָּטוּר; וְשָׁאנֵי הָכָא, דְּאָמַר: לָאו כֹּל כְּמִינָךְ דִּמְקָרְבַתְּ לְהוּ לְפֵירוֹתָךְ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וּמְחַיְּיבַתְּ לְהוּ לְתוֹרַאי.

that usually, if one digs a pit within his own property and he then declares his property to be ownerless, he is exempt, as he dug the pit when the property was his. But here it is different, because here the owner of the animal can say to the owner of the produce: It is not all in your power to bring your produce close to the public domain and to also hold my ox liable for eating it.

Segment 2

וּשְׁמוּאֵל אָמַר: בְּעָלְמָא – בּוֹר בִּרְשׁוּתוֹ חַיָּיב; דְּבִשְׁלָמָא בּוֹר, אִיכָּא לְמֵימַר לָאו אַדַּעְתֵּיהּ; אֶלָּא פֵּירוֹת, מִי אִיכָּא לְמֵימַר לָאו אַדַּעְתֵּיהּ?! הָא חָזֵי לְהוּ!

And Shmuel can say: Usually, if one digs a pit or creates an obstacle that can cause damage within his own property and he then declares his property to be ownerless, he is liable for any damage that is caused by the pit. As with regard to the pit, granted, it is possible to say that he was not aware, meaning the injured party was not thinking about the possibility that there may be a pit there that could cause him harm, and therefore the one who dug the pit is liable. But with regard to produce that is spread out over the ground, can it be said that the animal was not aware of it? It cannot be, because the animal sees the produce.

Segment 3

לֵימָא מַחְזֶרֶת תַּנָּאֵי הִיא – דְּתַנְיָא: אָכְלָה מִתּוֹךְ הָרְחָבָה – מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית, מִצִּידֵּי הָרְחָבָה – מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁהִזִּיקָה; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמְרִים: אֵין דַּרְכָּהּ לֶאֱכוֹל, אֶלָּא לְהַלֵּךְ.

The Gemara suggests: Let us say that actually, the amoraic dispute about an animal that turns its head and eats produce at the side of the road is the subject of a dispute between tanna’im . As it is taught in a baraita : If an animal ate produce from the public square, the owner of the animal pays for the benefit that the animal derived; but if it ate from the sides of the public square, he pays for that which it damaged. This is the statement of Rabbi Meir and Rabbi Yehuda. But Rabbi Yosei and Rabbi Elazar say: It is not typical for an animal to eat in the public domain but only to walk there. Consequently, the owner is liable.

Segment 4

רַבִּי יוֹסֵי הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא! אֶלָּא מַחְזֶרֶת אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ – תַּנָּא קַמָּא סָבַר: מַחְזֶרֶת נָמֵי – מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית, וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר: מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁהִזִּיקָה.

Initially, the Gemara understands Rabbi Yosei’s opinion as also referring to a situation in which the animal eats from the sides of the public square, and since this is so, it seems that the opinion of Rabbi Yosei is the same as that of the first tanna , Rabbi Meir, and the mishna presents their opinions as differing. Rather, it is clear that there is a difference between them with regard to a case in which the animal turns its head to eat. The first tanna holds that with regard to an animal that turns its head, the owner of the animal also pays for the benefit that the animal derived, while Rabbi Yosei holds that he pays for that which it damaged.

Segment 5

לָא; דְּכוּלֵּי עָלְמָא, מַחְזֶרֶת – אִי כְּרַב, אִי כִּשְׁמוּאֵל. וְהָכָא בְּ״בִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר״ קָא מִיפַּלְגִי – מָר סָבַר: ״וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר״ – וְלֹא בִּרְשׁוּת הָרַבִּים; וּמָר סָבַר: ״וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר״ – וְלֹא בִּרְשׁוּת הַמַּזִּיק.

The Gemara rejects this: No, it is possible to say that everyone agrees about the halakha in the case of an animal that turns its head, either in accordance with the opinion of Rav or in accordance with the opinion of Shmuel. And here they disagree about the exemption inferred from the verse: “It consumed in the field of another” (Exodus 22:4), which renders the owner of an animal liable for damage classified as Eating. One Sage, Rabbi Meir, holds that only if it ate from private property is its owner liable, as the verse stating the owner’s liability means: “And it consumed in the field of another,” but not when it eats in the public domain. And one Sage, Rabbi Yosei, holds it means that even if it ate from the public domain its owner is liable, as the verse stating the owner’s liability means: “And it consumed in the field of another,” but not when it eats in the domain of the one responsible for the damage; only if the animal ate produce of another that was on the property of the animal’s owner, is its owner exempt.

Segment 6

בִּרְשׁוּת הַמַּזִּיק – לֵימָא: פֵּירָךְ בִּרְשׁוּתִי מַאי בָּעֵי? אֶלָּא דְּאִילְפָא וְרַבִּי אוֹשַׁעְיָא אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.

The Gemara challenges this: But not when it eats in the domain of the one responsible for the damage? What is the novelty in this statement? Let the owner of the animal say to the owner of the produce: What is your produce doing on my property? The owner would certainly not be liable if the produce is damaged in that case. Rather, it must be that the difference between them is with regard to the dispute between Ilfa and Rabbi Oshaya concerning an animal that ate produce from the back of another animal or the like. Rabbi Meir holds that one is never liable for damage classified as Eating in the public domain, even if his animal ate from the back of another, and Rabbi Yosei holds that if it ate off the back of another animal, this is equivalent to Eating from the property of the injured party.

Segment 7

מַתְנִי׳ הַכֶּלֶב וְהַגְּדִי שֶׁקָּפְצוּ מֵרֹאשׁ הַגָּג, וְשָׁבְרוּ אֶת הַכֵּלִים – מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מוּעָדִין. הַכֶּלֶב שֶׁנָּטַל חֲרָרָה וְהָלַךְ לְגָדִישׁ, אָכַל הַחֲרָרָה וְהִדְלִיק הַגָּדִישׁ – עַל הַחֲרָרָה מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, וְעַל הַגָּדִישׁ מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק.

MISHNA: With regard to a dog or a goat that jumped from a rooftop and broke vessels while doing so, their owners must pay the full cost of the damage to the vessels because these animals are deemed forewarned concerning to jumping. With regard to a dog that took a cake that had been baked directly on hot coals, and went to a stack of grain to eat it, and it ate the cake and at the same time ignited the stack of grain with a coal that it had taken along with the cake, the owner of the dog must pay the full cost of the damage for the cake, and he must pay for half the cost of the damage to the stack of grain.

Segment 8

גְּמָ׳ טַעְמָא דְּקָפְצוּ, הָא נָפְלוּ – פָּטוּר; אַלְמָא קָסָבַר: תְּחִלָּתוֹ בִּפְשִׁיעָה וְסוֹפוֹ בְּאוֹנֶס – פָּטוּר.

GEMARA: The Gemara infers from the mishna: The reason the owners must pay the full cost of the damage is because the animals jumped off the rooftop. This indicates that if they fell off the roof, they would be exempt from all liability despite his obligation to keep them from climbing onto the roof and jumping down from there. Apparently, the tanna holds that in an incident that begins with negligence, meaning carelessness or even an intention to cause damage, and ends in an accident, the one who caused the damage is exempt, as in this case the owner was careless in allowing the animals to go to the rooftop, but since they did not jump off the roof but rather fell accidentally, he is exempt.

Segment 9

תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: הַכֶּלֶב וְהַגְּדִי שֶׁקָּפְצוּ מֵרֹאשׁ הַגָּג וְשָׁבְרוּ אֶת הַכֵּלִים – מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. נָפְלוּ – פְּטוּרִין. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר: תְּחִלָּתוֹ בִּפְשִׁיעָה וְסוֹפוֹ בְּאוֹנֶס – פָּטוּר, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: חַיָּיב, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?

The Gemara notes: This is also taught in a baraita : If a dog or a goat jumped from a rooftop and broke vessels while doing so, their owners must pay the full cost of the damage. If they fell from there, they are exempt from all liability. The Gemara asks: This works out well according to the one who says that if an incident begins with negligence and ends in an accident, the one who caused the damage is exempt, but according to the one who says that in such a case he is liable, what can be said? It seems that this baraita constitutes conclusive proof against that opinion.

Segment 10

כְּגוֹן דִּמְקָרְבִי כֵּלִים לְגַבֵּי כוֹתֶל – דְּכִי קָפְצִי בִּקְפִיצָה, לָא נָפְלִי עֲלַיְיהוּ; וַאֲפִילּוּ תְּחִלָּתוֹ בִּפְשִׁיעָה לֵיכָּא.

The Gemara answers: The case in the baraita is a case where the vessels were brought close to the wall by their owners, so that when the animals jump off the rooftop in an ordinary leap they do not fall on top of them, and the vessels broke because the animal fell and didn’t jump. And since in an ordinary circumstance no damage should occur, this case does not even begin with negligence. Since the damage was caused by falling, the entire case is ruled an accident.

Segment 11

אָמַר רַב זְבִיד מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: פְּעָמִים שֶׁאֲפִילּוּ נָפְלוּ נָמֵי חַיָּיב – מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ בְּכוֹתֶל רָעוּעַ. מַאי נִיהוּ – דְּאִבְּעִי לֵיהּ לְאַסּוֹקֵי דַּעְתָּא דְּנָפְילִ[י] אַרְחֵי? סוֹף סוֹף, לָא נְפֻל אַרְחֵי – וּנְפוּל אִינְהוּ; תְּחִלָּתוֹ בִּפְשִׁיעָה וְסוֹפוֹ בְּאוֹנֶס הוּא! לָא צְרִיכָא, בְּכוֹתֶל צַר.

Rav Zevid said in the name of Rava: Sometimes one can be obligated to pay even in a case where the animals fell from the wall of their owner’s house. You find such a case where the wall was unstable, and the owner was negligent in allowing the animals to go up to the roof due to the danger of the wall collapsing. The Gemara asks: What is the reason for this? Is it because it should have occurred to him that bricks may fall from the wall and break the vessels? But ultimately, no bricks fell and instead the animals fell, so this is actually a case that begins with negligence and ends in an accident. The Gemara answers: No, it is necessary to state this halakha with regard to a case of a narrow wall, in which case it is clear that if they climb up there they will fall, and that is why he is liable for the damage they cause by falling.

Segment 12

תָּנוּ רַבָּנַן: הַכֶּלֶב וְהַגְּדִי שֶׁדִּלְּגוּ מִמַּטָּה לְמַעְלָה – פְּטוּרִין. מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה – חַיָּיבִין. אָדָם וְתַרְנְגוֹל שֶׁדִּלְּגוּ; בֵּין מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה, בֵּין מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה – חַיָּיבִין.

The Sages taught in a baraita : If a dog or a goat jumped from below to something that was above them and thereby caused damage, their owners are exempt, as this is atypical behavior. But if they jumped from above to below, their owners are liable to pay the full cost of any damage they cause, as this is typical behavior. If a person or a chicken jumped and broke something, regardless of whether they jumped from above to below or from below to above, they are liable.

Bava Kamma 21b

Bava Kamma 21b

Rashi

Tosafot

Rabbeinu Chananel

Rashba

Meiri

Shita Mekubetzet

Gilyon HaShas

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text