Talmud Builders

    Commentary page

    Bava Batra 99a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 99a

    Bava Batra 99a. The full printed text of this folio side — 9 numbered segments, about 281 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Tosafot

    מתקיף לה אביי ודלמא בולטין כתרנגולין ואם תאמר אכתי בנס היו עומדים דעשרים בעשרים היכי יתיב וי"ל מ"מ פריך אביי שהגוף לא היה עומד בנס:

    דמצדדי אצדודי לא ה"מ למימר כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום דמסתמא העמידום תחלה לפי מה שהיו עושין רצונו של מקום:

    Tosafot on Bava Batra 99a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    המשנה החמישית והכונה להתחיל בה בביאור ענין החלק השלישי ואמר על זה מי שיש לו בור לפנים מביתו של חברו נכנס בשעה שבני אדם נכנסין ויוצא בשעה שבני אדם יוצאין ואינו מכניס את בהמתו ומשקה מבורו אלא ממלא ומשקה מבחוץ וזה עושה לו פותחת וזה עושה לו פותחת אמר הר"ם פותחת שער שמשם נכנסים זה לבורו וזה לביתו:

    אמר המאירי מי שיש לו בור לפנים מביתו של חברו כגון שלקחו ממנו והרי אינו צריך ליקח לו דרך כמו שביארנו בפרק הבית או שמכר את הבית ואמר חוץ מן הבור שאף זה אינו צריך ליקח לו דרך ונמצא שיש לו דרך ליכנס שם אינו נכנס בכל שעה שירצה הגע עצמך שיטריחהו לקום בלילות ממטתו ולפתוח לו אלא נכנס בשעה שבני אדם נכנסין ויוצא בשעה שבני אדם יוצאין וכשרוצה להשקות בהמתו אינו מכניסה בביתו של זה להשקותה בשפת הבור אלא ממלא ומשקה מבחוץ שלא נשתעבד לו ביתו של זה להכניס בהמותיו לשם זה עושה לו פותחת וזה עושה לו פותחת פירשו בגמ' שעושין דלתות על פי הבור ועושין שם שני מפתחות אחת ביד בעל הבור שלא יגנוב בעל הבית את מימיו המכונסים שם ואחת ביד בעל הבית שלא יבא זה לשאוב בעוד שאין בעל הבית שם ויגרום לו להיות רוח קנאה לובשתו:

    זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

    Meiri on Bava Batra 99a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרשב"ם בד"ה ומשני הא קמ"ל כו' דהא למטה דידהו ולמעלה כו' עכ"ל הכי משמע ליה בכולה שמעתין דכנפי הכרובים לא היו עומדין בנס וק"ל:

    בד"ה כנף הכרוב כו' ודילמא ביתא מעילאי רווח וקושית אחרות כו' עכ"ל היינו דפריך ודלמא זה כו' ודלמא באלכסונא כו' אבל ודלמא בולטין כתרנגולין כו' הוה פריך שפיר וק"ל:

    בד"ה מתקיף לה רב אחא כו' כנגד דרומית מערבית כו' בקרן צפונית מזרחית כזה עכ"ל ולולי פירושו היה אפשר לפרש גם כן באלכסונא שכ"א מהכרובים היה עומד באלכסון:

    תוס' בד"ה מתקיף לה אביי כו' וי"ל מ"מ פריך כו' עכ"ל ק"ר כיון דע"כ עכ"פ כנפי הכרובים בנס היו עומדין משום דכ' בכ' היכי יתיב [א] מנ"ל לשמואל למימר כלל דגוף הכרובים בנס היו עומדין אימא דהכל היה בכנפים וק"ל:

    Chidushei Halachot on Bava Batra 99a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    גמ' ודלמא שלחופי הוי משלחופי פירוש שכנף האחד פרוש ושוכב על כנף כרוב השני ששני הכנפים פרושות זו על גב זו:

    Maharam on Bava Batra 99a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    מתקיף לה רב אשי דלמא שלחופי הוו משלחופי כלומר הכרובים ביניהם בשורה אחת היו עומדין בכוון בלי שיהיה אחד מהם בולט מן השורה מעט אלא שקצת כנף כרוב זה היה מורכב על קצת כרוב זה איכא הכא לאקשויי בשלמא לאביי דאמר הגופין היו בולטין כתרנגולין ולא היה הגוף מבדיל בין כנף לכנף היינו דכתיב עשר אמות מקצות כנפיו ועד קצות כנפיו אלא הני אמוראי דמוקי לה באלכסון זה שלא כנגד זה ושלחופי הוו משלחופי דאלמא לא היה הגוף בולט אלא מבדיל בין כנף לכנף ונמצא רוחב הגוף מוסיף על אורך הכנף היאך אמר הכתוב עשר אמות מקצות כנפיו ועד קצות כנפיו והרי הכנפים לבדם עשר אמות יש בהם דכתיב חמש אמות כנף הכרוב האחד וחמש אמות כנף הכרוב השני. ומסתברא לן בפירוק קושיא זו דהא דכתיב עשר אמות מקצות כנפיו לאו אחד כרוב קאי אלא אתרי כרובים דכיון דתרווייהו קיימי בהדי הדדי וכל חד מינייהו משיך כנפיה להדי חבריה אשתכח דמקצות כנפיו הימני של אחד עד קצות הכנף השמאלי של שני עשר אמות ודיקא נמי דקתני חמש אמות כנף הכרוב האחד וחמש אמות כנף הכרוב השני עשר אמות מקצות כנפיו ועד קצות כנפיו אלמא כנפי דהאי כרוב בהדי כנפי דהאי כרוב קא חשיב והיינו דסליק חשבוניה לצשר אמות דהא ליכא גוף בנתים. ולהאי פירושא הא דכתיב קצה דלגבי גוף הכרוב קאי דההוא נמי קצוות מיקרי משום דתחלת הכנף הוא. עד כאן.

    כיצד הן עומדין רבי יוחנן ורבי אלעזר חד אמר פניהם איש אל אחיו. פירוש שניהם הכרובים בשורה אחת הן עומדין אלא ששניהם מחזירין פניהם זה לזה שאי אפשר שהכרוב עצמו עומד בפני חברו שהרי מקרא מלא דבר הכתוב ומשמע ששניהם בשורה אחת הן עומדים דכתיב וכנפי הכרובים אורכם עשר אמות כו' כנף האחד חמש אמות מגעת לקיר הבית כו'. וקשה לן הא דגרסינן ביומא פרק הוציאו לו את הכף כו' ככתוב בהרמב"ן. ופריק רבינו הרב ז"ל ששניהם בשורה אחת הן עומדים כדכתיב קרא וזה שהיו מעורים זה בזה כזכר עם נקבה בשעה שישראל עולים לרגל בלבד הוא מעשה נס להראות חיבת ישראל לפני המקום כחיבת זכר עם נקבה אבל בשאר ימות השנה לא היו מעורים ובשעה שנכנסו עכו"ם להיכל נמי היו מעורים במעשה נס כמו שהיו מעורים בשעה שעולים לרגל להראות לעכו"ם מה היתה חיבת ישראל לפני המקום אי נמי כדי להראות ערותם לעכו"ם כדי שיזילום שנאמר כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה עד כאן. הר"י ן' מיגש ז"ל.

    Shita Mekubetzet on Bava Batra 99a · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    Ben Yehoyada

    הָא קָא מַשְׁמַע לָן לְמַטָּה כִּלְמַעְלָה. לכאורה נראה הוה מצי למימר הא קא משמע לן דלא תימא ביתא מעילאי רווח ומה שאמר עשרים אמה אורך ועשרים אמה רוחב על החלל שלמטה אבל חלל שלמעלה רחב יותר דהכותלים מתקצרים מלמעלה ולזה אמר עשרים אמה אורך ועשרים אמה רוחב ועשרים אמה קומתו כלומר שיעור זה של אורך ורוחב הוא בכל העשרים אמה של קומתו שגם באותם העשרים של קומתו שלמעלה מן הכרובים גם כן הרוחב והאורך הוא עשרים על עשרים שלא היו הכותלים מתקצרים והולכים.

    מְקוֹם אָרוֹן וּכְרוּבִים אֵינוֹ מִן הַמִּדָּה כלומר 'בְּנֵס עוֹמְדִים' ואין לוקחים מן הקרקע כלל. ונראה לי בס"ד הטעם בזה לרמוז כל מה שיעשה האדם הוצאות לצורך תלמוד תורה אינו מתמעט מן הקצבה שקצוב לו מן השמים ביום ראש השנה במזונותיו וכן הכרובים שרומזים לישראל כידוע עומדים בנס לרמוז כל מה שאוכלים בעולם הזה אין מחסרין מחלק עשו כלום אלא נזונין בנס מן הברכה. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש מה שעומד הארון שבו התורה והכרובין שרומזים לישראל כשעושין המצות בחיבור המדות למעלה בנס שאין לוקחים מקום מן הארץ כלום רמז שראוי לאדם שלא יהיה לו כונה ומחשבה ארציית בעסק התורה ומעשה המצות עד כאן דבריו נר"ו.

    אָרוֹן שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה, יֵשׁ לוֹ עֶשֶׂר אַמּוֹת לְכָל רוּחַ וְרוּחַ נמצא יש כאן רמז לארבעה יודי"ן סובבין את הארון שבו התורה מן ארבע רוחות. ונראה לי בס"ד שהם כנגד ארבעה יודין דשם הוי־ה במלוי יודין העולה ע"ב [יו"ד ה"י וי"ו ה"י =72] שהוא כמנין חסד [72] והתורה נתנה בחסד דכתיב מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ (דברים לג, ב) ונקראת בשם תורת חסד דכתיב וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ (משלי לא, כו). גם עשר אמות לכל רוח הרי הם ארבעים כנגד ארבעים יום שנתנו בהם הלוחות שהיו מונחים בארון (שמות כד, יח). גם נראה לי מספר העשר הוא י' ואות יו"ד [20] במלואה מספרה עשרים ואותיות עשרים [620] הם מספר כתר [620] והיו עשר לכל רוח הרי כאן ארבעה כתרים רמז למה שאמר התנא (משנה אבות ד, יג) רשב"י ע"ה שְׁלשָׁה כְתָרִים הֵם כֶּתֶר תּוֹרָה וְכֶתֶר כְּהֻנָּה וְכֶתֶר מַלְכוּת וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב עוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶן. וכל אלו הארבעה כתרים שהם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות וכתר שם טוב זכו אליהם ישראל הרמוזים בכרובים שעומדים למעלה מן הארבע רוחות אלו שבהם רמוזים הארבע כתרים ולזה אמר השם יתברך ליעקב אבינו ע"ה וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה (בראשית כח, יד) רמז לארבע רוחות של עשר עשר הסובבים את הארון.

    וְדִילְמָא, זֶה שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד זֶה הֲווּ קַיְמֵי אין לפרש הכונה דקאי על גוף הכרובים דודאי הם עומדים בשוה ממש אלא קאי על הכנפים שלהם דהיו אחד זקוף למעלה ואחד פרוס ביושר ולא הוו תרווייהו פרוסים ביושר. ומה שאמר וְדִילְמָא שַׁלְחוֹפֵי הֲווּ מְשַׁלְחֲפֵי יָדַיְיהוּ רצונו לומר לעולם גם הכנפיים שניהם פרוסים ביושר אלא שהיו נכנסים זה תחת זה כי כנף האחד היה מתעקם קצת ונכנס תחת חבירו.

    כָּאן, בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם נראה לי בס"ד הטעם כי הכרובים שניהם פניהם פני אדם זכר ונקבה וידוע בצורת הפנים של אדם יש רמז לשם הוי־ה ברוך הוא כי ב' עינים הם דוגמת שני יו"ד וחוטם דוגמת ו' הרי מספר כ"ו וכמו שכתב הגאון של"ה ז"ל ואם הם פניהם איש אל אחיו מורה להתחברות ב' פעמים כ"ו שעולה מספר בן [52] וכמו שנאמר אֲסַפְּרָה אֶל חֹק הֳ' אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה (תהלים ב, ז) ולכן אם יהיו פניהם איש אל אחיו זו הוכחה שהם עושים רצונו של מקום ולכן מבשר הכתוב לעתיד כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב הֳ' צִיּוֹן (ישעיה נב, ח) שלא יתהפכו הכרובים שניהם לבית אלא פניהם איש אל אחיו עין בעין.

    Ben Yehoyada on Bava Batra 99a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    Rashi

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Bava Batra, daf 99, Amud Aleph, about 281 words in 9 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 9 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 117 words

      Opens “הָא קָא מַשְׁמַע לַן – לְמַטָּה כִּלְמַעְלָה;…”

    2. Segment 237 words

      Opens “מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַבִּי לֵוִי – דְּאָמַר רַבִּי…”

    3. Segment 337 words

      Opens “אָמַר רַבְנַאי אָמַר שְׁמוּאֵל: כְּרוּבִים – בְּנֵס…”

    4. Segment 428 words

      Opens “מַתְקֵיף לַהּ אַבָּיֵי: וְדִלְמָא בּוֹלְטִין כְּתַרְנְגוֹלִין הֲווֹ…”

    5. Segment 528 words

      Opens “מַתְקֵיף לַהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ:…”

    6. Segment 644 words

      Opens “כֵּיצַד הֵן עוֹמְדִין? רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר;…”

    7. Segment 727 words

      Opens “וּלְמַאן דְּאָמַר ״וּפְנֵיהֶם לַבַּיִת״, הָא כְּתִיב: ״וּפְנֵיהֶם…”

    8. Segment 839 words

      Opens “מַתְנִי׳ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בּוֹר לִפְנִים מִבֵּיתוֹ…”

    9. Segment 924 words

      Opens “גְּמָ׳ פּוֹתַחַת לְהֵיכָא? אֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁנֵיהֶם…”

    Sages named on this page

    • Rav Huna bar Rav Yehoshua · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Huna bar Rav Yehoshua was a fourth-generation Amora, a close student of Abaye and Rava, known for his erudition, medical understanding,…

      Source: Bava Batra 99a · Segment 5 — “מַתְקֵיף לַהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: וְדִלְמָא בֵּיתָא…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Bava Batra 99a · Segment 4 — “…קָיְימִי! מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: וְדִלְמָא בַּאֲלַכְסוֹנָא…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Bava Batra 99a · Segment 3 — “אָמַר רַבְנַאי אָמַר שְׁמוּאֵל: כְּרוּבִים – בְּנֵס הֵן עוֹמְדִין,…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Bava Batra 99a · Segment 4 — “מַתְקֵיף לַהּ אַבָּיֵי: וְדִלְמָא בּוֹלְטִין כְּתַרְנְגוֹלִין הֲווֹ קָיְימִי! מַתְקֵיף…

    Original text

    הָא קָא מַשְׁמַע לַן – לְמַטָּה כִּלְמַעְלָה; מָה לְמַעְלָה אֵין מְשַׁמֵּשׁ כְּלוּם, אַף לְמַטָּה אֵין מְשַׁמֵּשׁ כְּלוּם.

    The verse teaches us this: The area below the cherubs is like the area above them; just as the area above the cherubs’ wings, which were spread out in the air, was not used for anything, i.e., it was empty space, so too the area below them was not used for anything and was empty.

    מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַבִּי לֵוִי – דְּאָמַר רַבִּי לֵוִי, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹחָנָן: דָּבָר זֶה מָסוֹרֶת בְּיָדֵינוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ – מְקוֹם אָרוֹן וּכְרוּבִים אֵינוֹ מִן הַמִּדָּה. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: אָרוֹן שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה, יֵשׁ לוֹ רֶיוַח עֶשֶׂר אַמּוֹת לְכׇל רוּחַ וְרוּחַ.

    This supports the opinion of Rabbi Levi, as Rabbi Levi said, and some say it was Rabbi Yoḥanan who said: This matter is a tradition handed down to us by our ancestors: The space occupied by the Ark of the Covenant and the cherubs is not included in the measurement of the Holy of Holies in which it rested, as miraculously it did not occupy any space at all. The Gemara comments: This is also taught in a baraita : When they brought the Ark that Moses crafted into the Holy of Holies in the Temple of King Solomon, even though the total width of the Holy of Holies was only twenty cubits, nevertheless the Ark had ten cubits of empty space between it and the wall in each and every direction.

    אָמַר רַבְנַאי אָמַר שְׁמוּאֵל: כְּרוּבִים – בְּנֵס הֵן עוֹמְדִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְחָמֵשׁ אַמּוֹת כְּנַף הַכְּרוּב הָאֶחָת, וְחָמֵשׁ אַמּוֹת כְּנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִית, עֶשֶׂר אַמּוֹת מִקְצוֹת כְּנָפָיו וְעַד קְצוֹת כְּנָפָיו״. גּוּפַיְיהוּ הֵיכָא הֲווֹ קָיְימִי? אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ: בְּנֵס הֵן עוֹמְדִין.

    Rabbenai says that Shmuel says: The cherubs stood miraculously and did not occupy any physical space, as it is stated: “And five cubits was one wing of the cherub, and five cubits was the second wing of the cherub; ten cubits from the tip of its wings until the tip of its wings” (I Kings 6:24). Accordingly, the wings of two cherubs, standing side by side, would occupy the entire twenty cubits width of the Sanctuary. But if so, where, in what space, were their bodies standing? Since their wings alone, which protruded from the sides of cherubs’ bodies, occupied twenty cubits, there was no room left in which their bodies could stand. Rather, one must conclude from the verse that the cherubs stood miraculously and did not occupy any physical space.

    מַתְקֵיף לַהּ אַבָּיֵי: וְדִלְמָא בּוֹלְטִין כְּתַרְנְגוֹלִין הֲווֹ קָיְימִי! מַתְקֵיף לַהּ רָבָא: וְדִלְמָא זֶה שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד זֶה הֲווֹ קָיְימִי! מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: וְדִלְמָא בַּאֲלַכְסוֹנָא הֲווֹ קָיְימִי!

    Abaye objects to this proof: But perhaps they stood with their bodies emerging beneath their wings, like chickens, with their wings protruding above them from the same point in the center of their backs. If so, their bodies would stand beneath their wings and would not occupy any additional space. Rava also objects to this proof: But perhaps they stood so that this one was not next to that one and the wings of the two cherubs overlapped, thereby allowing for the additional space occupied by their bodies. Rav Aḥa bar Yaakov also objects to this proof: But perhaps they were standing in a diagonal [ ba’alakhsona ] alignment from one corner of the Holy of Holies to the diagonally opposite corner. In this way there would be enough space for their bodies and their wings.

    מַתְקֵיף לַהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: וְדִלְמָא בֵּיתָא מֵעִילַּאי רָוַוח! מַתְקֵיף לַהּ רַב פָּפָּא: וְדִלְמָא מִיכָּף הֲווֹ כָּיְיפִי יְדַיְיהוּ! מַתְקֵיף לַהּ רַב אָשֵׁי: וְדִלְמָא שַׁלְחוֹפֵי הֲווֹ מְשַׁלְחֲפִי!

    Rav Huna son of Rav Yehoshua also objects to this proof: But perhaps the width of twenty cubits stated in the verse refers only to the width at ground level, whereas the room widened at the top and was therefore able to accommodate both their wings and the width of the bodies. Rav Pappa also objects to this proof: But perhaps they were folding their wings somewhat; since their wings were not fully extended they did not actually fill the full twenty cubits of the Sanctuary. Rav Ashi also objects to this proof: But perhaps their wings crossed over one another, so that they did not occupy so much space.

    כֵּיצַד הֵן עוֹמְדִין? רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר; חַד אָמַר: פְּנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו, וְחַד אָמַר: פְּנֵיהֶם לַבַּיִת. וּלְמַאן דְּאָמַר פְּנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו, הָא כְּתִיב: ״וּפְנֵיהֶם לַבַּיִת״! לָא קַשְׁיָא; כָּאן בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, כָּאן בִּזְמַן שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם.

    § Continuing its focus on the cherubs, the Gemara asks: How were the cherubs standing? Rabbi Yoḥanan and Rabbi Elazar disagree about this. One says: Their faces were turned one toward the other. And one says: Their faces were turned toward the House, i.e., the Sanctuary. The Gemara asks: But according to the one who says that their faces were turned one toward the other, isn’t it written: “And their faces were toward the House” (II Chronicles 3:13)? How does he explain the meaning of this verse? The Gemara answers: This is not difficult, as their faces miraculously changed directions in reflection of the Jewish people’s relationship to God. Here, when it states that the cherubs faced each other, it was when the Jewish people do the will of God. There, the verse that describes that the cherubs faced the Sanctuary and not toward each other, was when the Jewish people do not do the will of God.

    וּלְמַאן דְּאָמַר ״וּפְנֵיהֶם לַבַּיִת״, הָא כְּתִיב: ״וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו״! דִּמְצַדְּדִי אַצְדּוֹדֵי – דְּתַנְיָא, אוּנְקְלוֹס הַגֵּר אָמַר: כְּרוּבִים – ״מַעֲשֵׂה צַעֲצֻעִים״ הֵן, וּמְצוֹדְדִים פְּנֵיהֶם כְּתַלְמִיד הַנִּפְטָר מֵרַבּוֹ.

    The Gemara asks: And according to the one who says they stood as described in the verse: “And their faces were toward the House,” isn’t it written: “With their faces one toward the other” (Exodus 25:20). How does he explain the meaning of this verse? The Gemara answers: They were angled sideways so that they turned both to each other and toward the Sanctuary, as it is taught in a baraita : Onkelos the Convert said that the cherubs were of the form of children, as the verse states: “And in the Holy of Holies he made two cherubim of the form of children; and they overlaid them with gold” (II Chronicles 3:10), and their faces were angled sideways toward the Ark of the Covenant, like a student taking leave of his teacher.

    מַתְנִי׳ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בּוֹר לִפְנִים מִבֵּיתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ – נִכְנָס בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִין, וְיוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם יוֹצְאִין. וְאֵינוֹ מַכְנִיס בְּהֶמְתּוֹ וּמַשְׁקָהּ מִבּוֹרוֹ, אֶלָּא מְמַלֵּא וּמַשְׁקָהּ מִבַּחוּץ. וְזֶה עוֹשֶׂה לוֹ פּוֹתַחַת, וְזֶה עוֹשֶׂה לוֹ פּוֹתַחַת.

    MISHNA: One who has ownership of a cistern located beyond the house of another, i.e., the cistern can be accessed only by entering the property of the other, and also has access rights to that cistern, may enter the house to access his cistern only at a time when it is usual for people to enter, and may leave only at a time when it is usual for people to leave. And in addition, he may not bring his animal into the house and water it from his cistern; rather, he must fill a pail with water from the cistern and water his animal outside. And this one, the owner of the cistern, constructs for himself a lock on the entrance to the cistern to prevent the homeowner from drawing water from it, and that one, the homeowner, constructs for himself a lock.

    גְּמָ׳ פּוֹתַחַת לְהֵיכָא? אֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁנֵיהֶם לַבּוֹר. בִּשְׁלָמָא בַּעַל הַבּוֹר, בָּעֵי לְאִשְׁתַּמּוֹרֵי מַיָּא דְּבוֹרֵיהּ; אֶלָּא בַּעַל הַבַּיִת – לְמָה לֵיהּ? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר:

    GEMARA: The mishna states that the owner of the cistern and the homeowner each construct a lock. The Gemara asks: A lock to where? Rabbi Yoḥanan says: Both of them construct a lock on the opening to the cistern to prevent the other from accessing it unilaterally. The Gemara asks: Granted, the owner of the cistern constructs a lock, as he wants to protect the water of his well. But why does the homeowner construct a lock? Rabbi Elazar said: