Commentary page
Bava Batra 93b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerBava Batra 93b
Bava Batra 93b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 368 words — with the classic commentaries printed on the page.
Tosafot
מאן יש אומרים רשב"ג אע"ג דקיימא לן דיש אומרים היינו ר' נתן כדאמר בסוף הוריות (דף יג:) דאסיקו ליה לר' נתן יש אומרים הכא קבלה היתה בידן דהאי יש אומרים רשב"ג וכן בפרק חזקת הבתים (לעיל בבא בתרא דף לו:) גבי ניר דקאמר מאן יש אומרים רבי אחא ובפרק קמא (שם דף טו: ושם) פליגי יש אומרים ור' נתן גבי איוב:
חייב מפני שהוא כנושא שכר בהגוזל קמא (ב"ק דף צט: ושם) מגיה וקאמר אימא מפני שהוא נושא שכר דפריך מינה לר' יוחנן דאמר התם טבח אומן שקלקל פטור כיון דעביד בחנם ואם תאמר ומעיקרא דס"ד דמיירי הך ברייתא בחנם למה היה לו להיות כנושא שכר ויש לומר משום דמרבינן מפצע תחת פצע לחייב אדם המזיק על אונס כרצון אע"ג דלאו בכל אונס חייב כדאמר בהמניח (שם דף כז: ושם) דבאפלה ובקרן זוית פטור משום דאונס הוא ואמר נמי טבחוה ואכלוה משלמין דמי בשר בזול וגבי בעל חבית ראשון ובעל קורה אחרון תנן בהמניח (שם דף לב. ושם) דאם עמד פטור ובירושלמי נמי מוקי הא דאדם מועד לעולם בין ער בין ישן כשקדמו כלים אבל קדם הוא וישן ואח"כ העמידו כלים אצלו ושברן פטור וטבח אומן נמי שקלקל קאמר ר' יוחנן שפטור מ"מ אונס שקרוב לפשיעה כעין אבידה חשיב ליה בהשואל (ב"מ דף צד:) קרוב לפשיעה ואדם המזיק חייב והוה ס"ד טבח אומן שקלקל הוי כעין אבידה וחייב כמו נושא שכר ומשני אימא מפני שהוא נושא שכר אבל בחנם פטור והוי כעין גניבה שקרובה לאונס ופטור בה אדם המזיק דאע"ג דשומר שכר חייב והכי נמי אמר בפרק השוכר את האומנין (בבא מציעא דף פב: ושם) דתנן המעביר חבית ממקום למקום ונתקל ושברה שומר חנם ישבע ונושא שכר ישלם אלמא אע"ג דבשכר חייב בחנם פטור אע"ג דהוי אדם המזיק והיינו משום דבאונס שהוא כעין גניבה פטור:
Tosafot on Bava Batra 93b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Rashba
אלא אי תנא קמא ואמרו לו דתנא קמא ודאי לא אזיל בתר רובא, הואיל ופטר בזרע פשתן. ואם תאמר דילמא משום דסבירא ליה דהרבה לוקחין אותו לדברים אחרים. לא היא, דאם כן אמרו לו היינו תנא קמא. ועוד, דאם איתא, מתניתין דקתני אפילו זרע פשתן דדייקא דלא אזלינן בתר רובא, אמאן תרמיה.
ויש אומרים אף דמי הוצאה יש מפרשים משום דינא דגרמי. ואוקימנא דמאן יש אומרים רשב"ג, וכיון דפליגי רבנן עליה לית הלכתא כותיה. וכן פסק הרב אלפסי ז"ל. ותמיה לי, כיון דמשום דינא דגרמי מחייב ליה, למה לא פסקו כותיה, דהא קיימא לן (ב"ק ק, א) כמאן דדאין דינא דגרמי.
המוכר פירות לחבירו מקבל עליו רובע טנופת תני רב קטינא רובע קב קטנית לסאה, אבל עפרורית פחות מרובע מקבל רובע לא מקבל. ותניא המוכר פירות לחבירו חיטין מקבל עליו רובע קטנית וכו'. כתב הרב אלפסי ז"ל, דכל הני שיעורי באתרא דליכא מנהגא, אבל באתרא דאיכא מנהגא, קיימא לן דבכל כי הני הכל כמנהג המדינה. והגאון רב האי ז"ל (ספר המקח שער נז) כתב דאין הולכין בכל אלו אלא כדרך שמביאין אותן שם באותו מקום, וכמו שאמרו בכיוצא באלו בפרק המפקיד (ב"מ מ, א) ולא פליגי מר כי אתריה ומר כי אתריה.
Rashba on Bava Batra 93b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain
Meiri
המוליך חטיו לטחון ולא לתתן ועשאן סובין או מורסן קמח לנחתום ואפאה פת ניפולין בהמה לטבח ונבלה חייבין לשלם בד"א בשכר וזה שאמרו מפני שהוא כנושא שכר כבר תירצוה בבבא קמא מפני שהוא נושא שכר ר"ל שיש לו שכר על זה ואינו משלם עוד דמי בשתו ודמי בשת ארחיו אבל בחנם אם היה אומן פטור מכל וכל ואם הוא הדיוט חייב וכבר ביארנוה בתשיעי שבקמא:
כבר ביארנו במסכת חולין פרק טרפות שהמוכר בהמה לחברו ונמצא מחט בעובי בית הכוסות שלה משני צדדין שהיא טרפה והוגלד פי המכה בידוע ששלשה ימים קודם שחיטה ננעצה ואם קנאה תוך שלשה מחזיר לו המוכר מעותיו ומיטפל בנבלה שמקח טעות הוא ואם לא הגלד פי המכה הדבר בספק שמא תכף לשחיטה היה ועל הטבח להביא ראיה ואפילו לא פרעו כופין אותו לפרוע כמו שביארנו שם ומ"מ בטרפות המצוי אין דנין כן וכן כתבו קצת גאונים כמו שביארנו שם שעל דעת כן קבלו:
במסכת בכורות התבאר שהשוחט את הבכור ומכרו ונודע שלא הראהו למומחה לראות את מומו מה שאכל אכל והוא יחזיר את הדמים ר"ל מוכר ומה שלא נאכל אלא שהוא עדין ביד הלוקח יקבר ומחזיר מוכר את הדמים שחט את הפרה ומכרה ונודע שהיא טרפה מה שאכל אכל והוא יחזיר לו הדמים ר"ל מוכר ומה שלא אכל יחזיר את הבשר והלה מחזיר לו את הדמים מכרה הלוקח לגוים או האכילה לכלבים מחשב עם הטבח בדמי טרפה ומחזיר לו הטבח את המותר מכר בשר לחברו ונמצא בכור פירות ונמצאו טבלים יין ונמצא יין נסך מה שאכל אכל ויחזיר את הדמים ודברים אלו באיסורי תורה אפילו בחייבי לאוין אבל באיסורי סופרים אם הפירות קיימין מחזירן ונוטל דמים ואם אכלן אכל ואין מוכר מחזיר לו דמים ואיסורי הנאה שמכרן אפילו מדבריהם מחזיר את הדמים ואין בהן דין מכירה כלל:
המשנה השניה והכוונה בה בביאור טעות הנמצא במכירה על איזה צד יש לו עליו לקבלו המוכר פירות לחברו הרי זה מקבל עליו רובע טנופת לסאה תאנים מקבל עליו עשר מתליעות למאה מרתף של יין מקבל עליו עשר קוססות למאה קנקנים בשרון מקבל עליו עשר פטיסאות למאה אמר הר"ם טנופת מטונפות בעפר מתליעות אכולות מתולעים קוססות מחמיצות אם היה המרתף חביות עשר חביות ואם המרתף כדים עשרת כדים זהו כשאומר לו מרתף של יין אני מוכר לך נותן לו יין שכלו יפה אמר לו מרתף זה של יין אני מוכר לך ולא זכר לו מקפה נותן לו יין הנמכר בחנות שאינו בתכלית היופי ואם אמר מרתף של יין אני מוכר לך ולא זכר מקפה ולא ייחדו שלא אמר לך זהו גם כן מקבל עליו עשרה קוססות למאה כמו שאמרה המשנה אבל אם אמר לו מרתף זה ולא זכר יין ואפילו כלו חומץ הגיעו הקנקנים בשרון במישור ופירוש פיטסאות ר"ל כעורות שאינם מבושלות כל צרכן ובלבד שיהו נאות ומזופתות:
אמר המאירי המוכר פירות לחברו הרי זה מקבל עליו רובע טנופת לסאה וכלל הדברים שכל שמכר לחברו ומסר לו אותו דבר בעצמו בלא שום שינוי אלא שיש אונאה בדמיו זו היא אונאה הנידונת בשתות ובפחות משתות וביתר משתות ואם לא מסר לו אותו דבר שמכר אלא שנשתנה בקצת ענינים הוא מקח טעות ואם מסר לו הדבר בעצמו אלא שפיחת בגוף הדבר או הוסיף בו אין זה אונאה ולא מקח טעות גמור אלא ישלם הנכוי או יפחות התוספת ובענין זה באה משנה זו שיש דברים שאין צריך המוכר להשלימו ויש על הלוקח לקבלו מצד שדרך בני אדם לקבל עליהם כך הא כל שחסר ביתר ממה שאין דרך בני אדם לקבלו ישלים ועל זה אמר שהמוכר פירות לחברו ר"ל מיני תבואות וקטניות שהלוקח מקבל עליו רובע קב טנופת לכל סאה ופירשו בגמ' בחטים רובע קב קטנית בשעורים רובע קב נישובת ר"ל שעורים קלים שפורחים בנשוב ובעדשים רובע קב עפרורית שכך דרכן ליגדל חטים בקטנית ושעורים בנישובת ועדשים בעפרורית וכל שאר מיני תבואות וקטניות מקבל עליהן רובע קב טנופת שאותה תבואה רגילה בו לכל סאה מכר לו קציעות של תאנים מקבל עליו עשר מתליעות למאה שהוא אחת לכל עשרה שכך דרכן להתליע אחת מעשרה מכר לו מרתף של יין סתם מקבל עליו עשר קוססות למאה ר"ל עשר חביות שהתחיל יינן להחמיץ קנקנים בשרון ר"ל באותה מלכות שהיו רגילים למכור שם חביות הרבה מקבל עליו עשר פיטסאות למאה ר"ל כדים שלא נאפו בכדי צרכן והן מזיעות את היין ומ"מ פירשו בגמ' דוקא שיהו נאות ר"ל שלמות ומגופרות ר"ל שועות בגפרית ויש מפרשים בזפת ועיקר הכונה שהן עשויות כדין שהחשובות עשויות ואין ביניהן שנוי אחר אלא שאינן נאפות כראוי:
זהו ביאור המשנה וכולה הלכה פסוקה היא וממנה אתה למד לכל מיני סחורות ודברים אלו כלם במקום שאין שם מנהג ידוע על כך הא כל מקום שיש בו מנהג דנין בו אחר המנהג וכל שרוצה לחזור ואינו רוצה לקבל כמה שהוקבע בדין זה מקבל מי שפרע ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמ' כך הם:
כשם שביארנו בחטים שהוא מקבל עליו רובע קטנית לסאה כך הדין בעפרורית אלא שדבר בהוה ומ"מ יש פוסקין לפי סוגיא זו שבחטים אינו מקבל עליו רובע שלם עפרורית אלא פחות מרובע ומ"מ הן לרובע הן לפחות מרובע כל שבירר צרור מתוך חטיו של חברו נותן לו דמי חטים עד שישלים בשיעור צרור שבירר משם שהרי הפסידו בידים שאלו הניחו היה נמכר במדת החטים ולחזור ולערב אי אפשר שכל לערב לכתחלה אסור אף בכל שהוא:
Meiri on Bava Batra 93b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה מאן יש אומרים כו' קבלה היתה בידו דהאי י"א רשב"ג כו' עכ"ל ר"ל דקבלה היתה בידו דהאי י"א רשב"ג הוא דאמר כך בשום מקום ואהא מסיק הי רשב"ג כו' וק"ל:
בד"ה חייב מפני כו' דס"ד דמיירי הך ברייתא בחנם למה היה לו להיות כנושא שכר כו' עכ"ל ולא ניחא להו למימר דס"ד דחייב אף בחנם מטעם דאמר שמואל התם טבח אומן שקלקל חייב מזיק הוא פושע הוא ומסיק כר"מ דנתקל פושע הוא דלישנא דכשנושא שכר לא משמע הכי כיון דפושע הוא וש"ח חייב ביה לא ה"ל למתני כנושא שכר וק"ל:
Chidushei Halachot on Bava Batra 93b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Maharam
תוס' ד"ה חייב מפני שהוא כנושא שכר וכו' למה היה לו להיות כנושא שכר וי"ל דמרבינן מפצע תחת פצע וכו' מכל מקום אונס שקרוב לפשיעה כעין אבדה חשיב ליה בהשואל קרוב לפשיעה ואדם המזיק חייב והוה ס"ד וכו' וחייב כמו נושא שכר ולפי זה צריך לפרש הא דקאמר מפני שהוא כנושא שכר דהכי קאמר מפני שהוא כעין אבדה וחייב בה אדם המזיק כמו שחייב בה הנושא שכר:
Maharam on Bava Batra 93b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Shita Mekubetzet
אי תנא קמא ואמרו לו הא דמשמע ליה דאמרו לו תנא אחרינא הוא ולא אמרינן דאמרו לו היינו תנא קמא גופיה דאהדר ליה לרבי יוסי הכי וכולהו אזלי בתר רובא אלא דתנא קמא אזיל בתר רובא דאינשי ורבי יוסי בתר רובא דזריעה. משום דאי הכי מתניתין דקתני אפילו זרע פשתן אינו חייב באחריותן מני. אי כתנא קמא ומשום דאזיל בתר רובא דאינשי מאי אפילו. אי נמי מגופא דברייתא קא דאיק דמדקתני רישא זרעוני גנה שאין נאכלין חייב שמע מינה דהא שאר פירי שאין נאכלין אף על גב דמיעוטא לאכילה בין באינשי בין בגופייהו דפירי פטור. הר"ן ז"ל. וכן כתב הרמב"ן ז"ל. ועוד דאם כן אמרו לו היינו תנא קמא. הרשב"א ז"ל.
יש אומרים אף דמי הוצאה יש מפרשים משום דינא דגרמי. ואוקימנא דמאן יש אומרים רבי שמעון בן גמליאל וכיון דפליגי רבנן עליה לית הלכתא כוותיה וכן פסק הריא"ף ז"ל. ותמיהא לי כיון דמשום דינא דגרמי מחייב ליה למה לא פסקו כוותיה דהא קיימא לן כמאן דדאין דינא דגרמי. הרשב"א ז"ל. וזה לשון הר"ן ז"ל לענין פסק הלכה פסק הריא"ף ז"ל כמאן דאמר נותן לו דמי זרע דאף על גב דמתניתין רבי שמעון בן גמליאל היא וקיימא לן כוותיה ורבי שמעון בן גמליאל גופיה אסיקנא דסבירא ליה דנותן לו דמי הוצאה לא קיימא לן כוותיה אלא במאי דאיתא במתניתין דהיינו בחייב ובאינו חייב אבל בכמה הוא חייב כיון דפליגי תנא קמא ואחרים דהיינו רבי שמעון בן גמליאל וברייתא כתנא קמא קיימא לן דאין נותן לו אלא דמי זרע דהוצאה לא איתנייא במתניתין כלל וכן כתבו בתוספות בשם הרב אלחנן ז"ל. עד כאן לשונו.
מאן יש אומרים כו' תנא קמא דקאמר מהו נותן לו דמי ורע ודאי רבי יוסי היא דהא אמר רבי יוסי בהדיא נותן לו דמי זרע ולא הוצאה משום הכי דייקינן מאן יש אומרים ואף על גב דתנא קמא דרבי יוסי קאמר זרעוני גנה שאינן נאכלין חייב באחריותן היינו טעמא דלא אמרינן הא מני תנא קמא דרבי יוסי היא חדא דתנא קמא ורבי יוסי לענין זרע פשתן הוא דפליגו אבל לענין הוצאה איכא למימר דמודה ליה תנא קמא דרבי יוסי לרבי יוסי היכא דחייב לשלם דאינו משלם אלא דמי זרע בלבד והא דקתני חייב באחריותן ליכא למשמע מינה דמחייב נמי בהוצאה תדע דקא בעי לאוקמה ליה כרבי שמעון בן גמליאל דמתניתין זרעוני גנה שאינן נאכלין חייב באחריותן אלא אדמי זרע בלחוד הוא ולאו הוצאה. ועוד דאי נמי אמר תנא קמא בהדיא דמיחייב בהוצאה כיון דסתמא הוא ולא ידעינן נמי האי תנא קמא מאן ניהו לא אמרינן דיש אומרים היינו תנא קמא ואוקימנא כרבי שמעון בן גמליאל דהמוליך חטיו לטחון כו' דמחייב לשלם בשתו ובשת אורחיו דאלמא מיחייב בכל מה שגרם ללוקח מהפסידא וכיון דיש אומרים איפשיטא כרבי שמעון בן גמליאל אי איכא למימר דתנא קמא דרבי יוסי מיחייב נמי בהוצאה ממילא נמי איפשט דתנא קמא דרבי יוסי רבי שמעון בן גמליאל הוא דהיינו יש אומרים. הרא"ם ז"ל.
מתניתין המוכר פירות לחבירו הרי זה מקבל עליו רובע טנופת לסאה תאנים מקבל עליו כו'. כתב הריא"ף ז"ל דהני שיעורי דמתניתין באתרא דליכא מנהגא אבל באתרא דאיכא מנהגא כמנהגא עבדינן וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק י"ח מהלכות מכירה. ולא כן דעת רבינו האיי גאון ז"ל שכתב בספר המקח שכל השיעורים הללו לפי מנהג אותו מקום ששם נשנית המשנה אבל בשאר מקומות הכל לפי המנהג ובמקום שאין מנהג ידוע אין דנין בו באלו השיעורים אלא רואין היאך מביאין אנשי המקום פירותיהן מן השדה ומקבל עליו כיוצא בו וכמו ששנינו בכענין זה בפרק המפקיד יוציא לו שתות ליין רבי יהודה אומר חומש ואמרינן עלה בגמרא דלא פליגי מר כי אתריה ומר כי אתריה. תאני רב קטינא רוב~ קטנית לסאה אבל עפרורית פחות מרובע וקיימא לן כוותיה דהא אידחי בגמרא כל מאי דמקשינן עלה ואף על גב דמסקינן עדשים אצטריכא ליה הכי קאמר מהא לא תפשוט וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפרק י"ח מהלכות מכירה. והא דאמרינן לקמן בשמעתין אבל גבי עפרורית מסיק אדעתיה לקבל רובע עפרורית בסאה לאו בדוקא נקט רובע אלא משום דכולהו לבד מעפרורית שערינהו שיעורייהו רובע נקט הכי. הר"ן ז"ל.
מסתברא לי דאי איכא פחות מרובע עפרורית וקטניות משלימו לרובע דמקבל אבל אי קטניות משלימו ליותר מרובע לא מקבל. משיטה לא נודעה למי. עפרורית פחות מרובע אף על פי שאין ביניהם אלא משהו כל שיעורי חכמים כך הם. תוספי הרא"ש ז"ל.
Shita Mekubetzet on Bava Batra 93b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain
Gilyon HaShas
רשב"ם ד"ה אמרו לו כו' ורבי יוסי בתר רובא דזריעה עי' יבמות דף סז ע"ב תוס' ד"ה אין:
Gilyon HaShas on Bava Batra 93b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Ben Yehoyada
עוֹד מִנְהָג גָּדוֹל הָיָה בִּירוּשָׁלַיִם, מַפָּה פְּרוּסָה עַל גַּבֵּי הַפֶּתַח וכו' קשא בשלמא חלוקה של מוסר סעודה לחבירו קרי ליה 'מִנְהָג גָּדוֹל' מפני שהוא אפוקי ממונא הפך הדין דאין שורת הדין מחייבתו ממון בכהאי גונא ובפרט שהוא עשה לו עסק זה בחינם אך גדול כח המנהג שנהגו בכך אבל חלוקה של מפה פרוסה אמאי קרי לה 'מִנְהָג גָּדוֹל' יאמר מִנְהָג בסתם? ודוחק לומר איידי דנקיט גדול בראשונה נקיט באחרונה. ונראה לי בס"ד דקרי ליה 'מִנְהָג גָּדוֹל' מפני שעשו אותו באופן מהופך על דרך סגי נהור דמפה פרוסה שהיא כמו גדר בפני האורחין אדרבה נכנסין ובסילוק המפה דהפתח פתוח צריכין להיות נמנעין מליכנס. ונראה דרמז גדול רמזו לאורח באופן זה דאף על פי שתראה חבירך פותח ביתו לפניך אתה הֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ (משלי כה, יז) ולהכי קרי ליה 'מִנְהָג גָּדוֹל' מפני כי מלבד פשוטו יש בו רמז נאה על דבר אחר.
Ben Yehoyada on Bava Batra 93b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain
Rashi
No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.
What this page contains
A full text unit for Bava Batra, daf 93, Amud Bet, about 368 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 111 words
Opens “נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי זֶרַע. אָמְרוּ לוֹ: הַרְבֵּה…”
- Segment 222 words
Opens “מַאן תַּנָּאֵי? אִילֵּימָא רַבִּי יוֹסֵי וְ״אָמְרוּ לוֹ״;…”
- Segment 311 words
Opens “אֶלָּא אִי תַּנָּא קַמָּא וְרַבִּי יוֹסֵי, אִי…”
- Segment 413 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: מַהוּ נוֹתֵן לוֹ? דְּמֵי זֶרַע,…”
- Segment 511 words
Opens “מַאן יֵשׁ אוֹמְרִים? אָמַר רַב חִסְדָּא: רַבָּן…”
- Segment 634 words
Opens “הֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל? אִילֵּימָא רַבָּן…”
- Segment 734 words
Opens “אֵימָא סֵיפָא, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:…”
- Segment 814 words
Opens “אֶלָּא לָאו הוֹצָאָה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ – מָר…”
- Segment 913 words
Opens “מִמַּאי? דִּלְמָא אִיפְּכָא! הָא לָא קַשְׁיָא; כׇּל…”
- Segment 1057 words
Opens “וְדִלְמָא כּוּלָּהּ רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הִיא…”
- Segment 1132 words
Opens “אֶלָּא הָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל –…”
- Segment 1235 words
Opens “רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: נוֹתֵן לוֹ…”
- Segment 1324 words
Opens “עוֹד מִנְהָג גָּדוֹל הָיָה בִּירוּשָׁלָיִם – מַפָּה…”
- Segment 1435 words
Opens “מַתְנִי׳ הַמּוֹכֵר פֵּירוֹת לַחֲבֵירוֹ, הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל…”
- Segment 1522 words
Opens “גְּמָ׳ תָּאנֵי רַב קַטִּינָא: רוֹבַע קִטְנִית לִסְאָה.…”
Sages named on this page
- Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim
Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.
Source: Bava Batra 93b · Segment 5 — “…אָמַר רַב חִסְדָּא: רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הִיא.”
Original text
נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי זֶרַע. אָמְרוּ לוֹ: הַרְבֵּה לוֹקְחִין אוֹתוֹ לִדְבָרִים אֲחֵרִים.
The seller gives back to the buyer the value of the seeds. Since the majority of flaxseeds are sold are for planting, it is a mistaken transaction. They said to him, i.e., to Rabbi Yosei: Many, i.e., a majority of people, purchase flaxseeds for purposes other than planting. Consequently, the sale stands.
מַאן תַּנָּאֵי? אִילֵּימָא רַבִּי יוֹסֵי וְ״אָמְרוּ לוֹ״; תַּרְוַיְיהוּ בָּתַר רוּבָּא אָזְלִי – מָר אָזֵיל בָּתַר רוּבָּא דְאִינָשֵׁי, וּמָר אָזֵיל בָּתַר רוּבָּא דִזְרִיעָה!
The Gemara asks: Who are the tanna’im in this baraita who have a dispute that parallels the dispute between Rav and Shmuel? If we say that they are Rabbi Yosei and the opinion cited as: They said to him, that is incorrect, as both of them hold that one follows the majority in monetary matters. Their dispute concerns only which majority to follow: One Sage, i.e., the opinion cited as: They said to him, follows the majority of people making purchases, and one Sage, i.e., Rabbi Yosei, follows the majority of the volume of seeds that are sold overall. The disparity arises because the majority of sales are each made with a relatively small quantity of seeds that are purchased for purposes other than planting. The minority of sales involve large quantities of seeds that are purchased for planting. This means that the majority of the seeds sold overall are purchased for planting, but the majority of people purchasing seeds do so for purposes other than planting.
אֶלָּא אִי תַּנָּא קַמָּא וְרַבִּי יוֹסֵי, אִי תַּנָּא קַמָּא וְ״אָמְרוּ לוֹ״.
Rather, the dispute that parallels the dispute between Rav and Shmuel is either the dispute between the first tanna and Rabbi Yosei, or the dispute between the first tanna and the opinion cited as: They said to him.
תָּנוּ רַבָּנַן: מַהוּ נוֹתֵן לוֹ? דְּמֵי זֶרַע, וְלֹא הוֹצָאָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף הוֹצָאָה.
§ The Sages taught in a baraita : When the seller bears financial responsibility for selling seeds that did not sprout, what is he liable to give to the buyer? He is liable to give him only the value of the seeds themselves, but not the expenses that the buyer incurred in planting them, e.g., the hire of laborers. And some say: He is liable to give him even the expenses that the buyer incurred.
מַאן יֵשׁ אוֹמְרִים? אָמַר רַב חִסְדָּא: רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הִיא.
The Gemara asks: Who is the tanna whose opinion is cited as: Some say? Rav Ḥisda said that it is Rabban Shimon ben Gamliel.
הֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל? אִילֵּימָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דְּמַתְנִיתִין – דִּתְנַן: הַמּוֹכֵר פֵּירוֹת לַחֲבֵירוֹ וּזְרָעָן וְלֹא צִמֵּחוּ, וַאֲפִילּוּ זֶרַע פִּשְׁתָּן – אֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן. הָא זֵרְעוֹנֵי גִינָּה שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין – חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן.
The Gemara clarifies: From which statement of Rabban Shimon ben Gamliel is it apparent that he holds the seller is liable for the buyer’s expenses? One possibility is if we say that the statement in question is that of Rabban Shimon ben Gamliel in the mishna, as we learned in the mishna: One who sells to another produce that is sometimes purchased for consumption and sometimes for planting, and the buyer planted it and it did not sprout, and even if he had sold flaxseeds, which are only occasionally eaten, the seller does not bear financial responsibility for them. The Gemara extrapolates: By inference, if this tanna holds that he had sold seeds for garden plants, which are not eaten at all, then the seller bears financial responsibility to compensate the buyer for them.
אֵימָא סֵיפָא, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: זֵרְעוֹנֵי גִינָּה שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין – חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן. תַּנָּא קַמָּא נָמֵי הָכִי קָאָמַר – זֶרַע פִּשְׁתָּן הוּא דְּאֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן, הָא זֵרְעוֹנֵי גִינָּה שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין – חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן!
The Gemara continues: But accordingly, say the latter clause: Rabban Shimon ben Gamliel says: If he had sold seeds for garden plants, which are not eaten at all, then the seller bears financial responsibility for them. The Gemara asks: But according to the inference made from the first clause, the first tanna is also saying this, as he holds that it is only for the sale of flaxseeds that the seller does not bear financial responsibility to compensate the buyer for them, but with regard to the sale of seeds for garden plants, which are not eaten at all, the seller bears financial responsibility for them. What, then, is the dispute between the first tanna and Rabban Shimon ben Gamliel?
אֶלָּא לָאו הוֹצָאָה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ – מָר סָבַר דְּמֵי זֶרַע, וּמָר סָבַר אַף הוֹצָאָה?
The Gemara therefore suggests: Rather, is it not that the difference between them is whether the seller is liable for the buyer’s expenses? One Sage, i.e., the first tanna , holds that the seller is liable only for the value of the seeds, and the other Sage, i.e., Rabban Shimon ben Gamliel, holds that the seller is liable even for the buyer’s expenses.
מִמַּאי? דִּלְמָא אִיפְּכָא! הָא לָא קַשְׁיָא; כׇּל תַּנָּא בָּתְרָא, לְטַפּוֹיֵי מִילְּתָא קָא אָתֵי.
The Gemara asks: From where is it apparent that it is Rabban Shimon ben Gamliel who holds that the seller is liable for the expenses? Perhaps it is the opposite, i.e., it is the first tanna who holds that the seller is liable for the expenses, and Rabban Shimon ben Gamliel holds that he is liable only for the value of the seeds. The Gemara rejects this suggestion: This is not difficult, because the last tanna cited always comes to add something to the ruling of the first tanna , not to detract from it.
וְדִלְמָא כּוּלָּהּ רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הִיא – וְחַסּוֹרֵי מְחַסְּרָא, וְהָכִי קָתָנֵי: הַמּוֹכֵר פֵּירוֹת לַחֲבֵירוֹ וּזְרָעָן וְלֹא צִמֵּחוּ, אֲפִילּוּ זֶרַע פִּשְׁתָּן – אֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן, הָא זֵרְעוֹנֵי גִינָּה שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין – חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן; דִּבְרֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל; שֶׁרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: זֶרַע פִּשְׁתָּן הוּא דְּאֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן, הָא זֵרְעוֹנֵי גִינָּה שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין – חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן.
The Gemara suggests: But perhaps all of the mishna is stating the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, and the mishna is incomplete, and this is what it is teaching: With regard to one who sells produce to another that is sometimes purchased for eating and sometimes for planting, and the buyer planted it and it did not sprout, and even if he had sold flaxseeds, which are only occasionally eaten, the seller does not bear financial responsibility for them. But if he sold seeds for garden plants, which are not eaten at all, the seller bears financial responsibility for them. This is the statement of Rabban Shimon ben Gamliel, as Rabban Shimon ben Gamliel says that it is only for the sale of flaxseeds that the seller does not bear financial responsibility to compensate the buyer for them, but by inference, for the sale of seeds for garden plants, which are not eaten at all, the seller bears financial responsibility for them. Interpreted in this way, there is no evidence from the mishna that Rabban Shimon ben Gamliel holds that the seller is liable for the expenses.
אֶלָּא הָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל – דְּתַנְיָא: הַמּוֹלִיךְ חִטִּין לַטָּחוֹן, וְלֹא לְתָתָן – וַעֲשָׂאָן סוּבִּין אוֹ מוּרְסָן; קֶמַח לַנַּחְתּוֹם, וַאֲפָאוֹ פַּת נִיפּוּלִין; בְּהֵמָה לַטַּבָּח, וְנִיבְּלָהּ – חַיָּיב, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּנוֹשֵׂא שָׂכָר.
Rather, the statement in question is this statement of Rabban Shimon ben Gamliel, as it is taught in a baraita ( Tosefta , Bava Kamma 10:9) In a case of one who brought wheat to a miller to grind, and the miller did not wet the grains sufficiently for the grinding to be performed effectively, and as a result he converted the grain into bran or coarse bran [ mursan ], or in a case of one who gave flour to the baker and the baker made it into bread that is underbaked and tends to crumble, or if one gave an animal to a butcher and the butcher killed it in a way that rendered it an unslaughtered animal carcass, in all these cases the worker is liable, because he is like a paid bailee.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי בוֹשְׁתּוֹ, וּדְמֵי בּוֹשֶׁת אוֹרְחָיו. וְכֵן הָיָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מִנְהָג גָּדוֹל הָיָה בִּירוּשָׁלָיִם – הַמּוֹסֵר סְעוּדָה לַחֲבֵרוֹ, וְקִלְקְלָהּ; נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי בׇשְׁתּוֹ וּדְמֵי בּוֹשֶׁת אוֹרְחָיו.
The baraita continues: Rabban Shimon ben Gamliel says: If the owner had invited guests to eat the food and due to the worker’s actions he was unable to serve them, then the worker must give him compensation for his humiliation and compensation for the humiliation of his guests. And similarly, Rabban Shimon ben Gamliel would say: There was a great custom in Jerusalem that if one gives raw materials for a meal to another to prepare the meal for him, and that person spoils it, that person gives the former compensation for his humiliation and compensation for the humiliation of his guests.
עוֹד מִנְהָג גָּדוֹל הָיָה בִּירוּשָׁלָיִם – מַפָּה פְּרוּסָה עַל גַּבֵּי הַפֶּתַח; כׇּל זְמַן שֶׁמַּפָּה פְּרוּסָה – אוֹרְחִין נִכְנָסִין. נִסְתַּלְּקָה הַמַּפָּה – אֵין הָאוֹרְחִין נִכְנָסִין.
The baraita continues: Another great custom that was followed in Jerusalem was that when one made a feast, there would be a cloth [ mappa ] spread over the entrance to the hall. As long as the cloth was spread, the guests would enter, as the presence of the cloth indicated that there was food for more guests. When the cloth was removed, the guests would not enter any more.
מַתְנִי׳ הַמּוֹכֵר פֵּירוֹת לַחֲבֵירוֹ, הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל עָלָיו רוֹבַע טִנּוֹפֶת לִסְאָה. תְּאֵנִים – מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶׂר מְתוּלָּעוֹת לְמֵאָה. מַרְתֵּף שֶׁל יַיִן – מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶׂר קוֹסְסוֹת לְמֵאָה. קַנְקַנִּים בַּשָּׁרוֹן – מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶׂר פִּיטָסוֹת לְמֵאָה.
MISHNA: When selling a significant quantity of produce or a number of items, there is a possibility that there will be a certain proportion of impurities in it or that some of the product will be of substandard quality. The mishna delineates what proportion is considered acceptable, for which a buyer may not demand compensation. With regard to one who sells produce, i.e., grain, to another, this buyer accepts upon himself that up to a quarter- kav of impurities may be present in each se’a of produce purchased. When purchasing figs, he accepts upon himself that up to ten infested figs may be present in each hundred figs purchased. When purchasing a cellar containing barrels of wine, he accepts upon himself that up to ten barrels of souring wine may be present in each hundred barrels purchased. When purchasing jugs of wine in the Sharon region, he accepts upon himself that up to ten inferior-quality jugs [ pitasot ] of wine may be present in each hundred jugs purchased.
גְּמָ׳ תָּאנֵי רַב קַטִּינָא: רוֹבַע קִטְנִית לִסְאָה. וְעַפְרוּרִית לָא?! וְהָאָמַר רַבָּה בַּר חִיָּיא קְטוֹסְפָאָה מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבָּה: בּוֹרֵר צְרוֹר מִגׇּרְנוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ –
GEMARA: Rav Ketina taught: When the mishna states that a buyer accepts upon himself that a quarter- kav of impurities per se’a may be present, that means only that he accepts upon himself the presence of a quarter- kav of legumes, but he does not accept upon himself the presence of a quarter- kav of dirt. The Gemara asks: And is it so that the buyer does not also accept upon himself that some quantity of dirt might be present in the produce? But doesn’t Rabba bar Ḥiyya Ketosfa’a say in the name of Rabba: One who picks out a pebble from the wheat on another’s threshing floor