Talmud Builders

    Commentary page

    Bava Batra 65a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Batra 65a

    Bava Batra 65a. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 278 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Tosafot

    הכי גריס רבינו חננאל ואזדו לטעמייהו וצריכא והוצרך לפרש וצריכא דלא תקשי והא איפליגו בה חדא זמנא וכן היא סוגיית הגמרא בכל מקום:

    לא מכר לו את התנור ולא את הכירים ולא את הריחים להאי גירסא איירי בתלושין דהא קתני מכר את המכתשת קבועה אם כן כרבי אליעזר דגמרא אתיא ואי בתנור וכירים מחוברים הא רבי אליעזר הוא דאמר כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע אי נמי אומר רשב"א דאיירי במחובר דסתמייהו מחוברים כדאמרינן (כלים פ"ה מ"ז) וגורר את הטפילה [עד שיהא] בארץ אבל אין חבורו חשוב חבור תדע מדמקבלי טומאה הלכך לא מכר אפילו לר' אליעזר תנור וכירים וריחים אע"ג דלדידיה מכר את המכתשת ולספרים דגרסי מכר את התנור וכירים אבל לא את הריחים צריך לומר דחשיב חיבורן חיבור ולא דמו לקבלת טומאה וחיבור הריחים לא חשיב כולי האי כמו של תנור וכירים ואין להקשות אמאי נקט בגמרא ולא את הריחים כיון דאפילו ר' אליעזר מודה דלא מכר את הריחים ואומר רשב"א דנקט להו משום דבעי למיתני ובזמן שאמר ליה הוא וכל מה שבתוכו כולן מכורים ואפילו ריחים:

    Tosafot on Bava Batra 65a · Sefaria

    Rashba

    מתני' המוכר את הבית מכר את הדלת אבל לא מכר את המפתח וכו' ולא מכר לא את התנור ולא את הרחים. כך כתוב בנוסח הספרים שלנו. ולגרסא זו לא פליגא מתניתין בהא אברייתא. וכן יש בנוסח משנתינו מכר המכתשת הקבועה אבל לא מכר את המטלטלת, ובברייתא מכר את החקוקה אבל לא את הקבועה, ולפי זה מתניתין רבי אליעזר היא, ואפילו הכי קיימא לן כסתם מתניתין ויש מי שגרס בברייתא מכר המכתשת הקבועה אבל לא את החקוקה, ופירש הראב"ד ז"ל החקוקה היושבת בחקק שלה אשר הכינו לה לישב בתוכו ולא קבעוה שם בטיט והקבועה היא הקבועה בטיט, ומתניתין כולי עלמא היא. וכן הוא בירושלמי. וכתב הרב ז"ל שזו הגרסא ישרה בעיניו. ואם הגרסא כן לא ידעתי על אי זה יחלוק רבי אליעזר. ואולי על המפתח, דמפתח הקבוע היא דומיא דדלת, כדאמרינן בגמרא, אלא שאני תמה שהדלת בעצמו אינו מחובר לקרקע.

    Rashba on Bava Batra 65a · Sefaria

    Meiri

    האחים שחלקו אין להם דרך זה על זה ולא חלונות ולא סלמות ולא אמת המים ר"ל דין דרך ודין חלונות שלא לבנות כנגדן וכן בכלם וכבר ביארנו הענין בפרק ראשון:

    אע"פ שביארנו שהמוכר בעין יפה מוכר אין המדה שוה בו לנותן שהנותן נותן בעין יפה יותר מן המוכר מעתה שני בתים זה לפנים מזה שהפנימי צריך לדרך החיצון מכר שניהם לשני בני אדם כאחד או נתן שניהם לשני בני אדם כאחד אין להם דרך זה על זה שהרי מכח עין יפה נסתלק הדרך מהם וכל שכן אם חיצון במתנה ופנימי במכר אבל אם היה הפנימי במתנה והחיצון במכר יש לפנימי דרך על החיצון שעין יפה של מתנה מרובה משל מכר ומ"מ אם לא היו הקנאות אלו כאחד אם הקנה את הפנימי תחלה אפילו במכר והקנה את החיצון אח"כ אפילו במתנה כבר זכה הפנימי בדרך משעת מקחו ואין מתנה הבאה אחריה מפקיעתו וכן אם הקנה את החיצון תחלה זכה בהסרת הדרך הפנימי מעליו:

    המשנה השניה והכונה בה לבאר החלק השני במוכר את הבית איזה מן הדברים שאינן גוף הקרקע נקנין עמה ואמר על זה המוכר את הבית מכר לו את הדלת אבל לא את המפתח מכר לו את המכתשת הקבועה אבל לא את המטלטלת מכר את האצטרובל אבל לא את הקלת מכר תנור מכר כירים בזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כלן מכורים אמר הר"ם פירוש מכתשת הוא כלי שכותשין ושוחקין בו הדברים הגסים כמו מכתשת אבן וזולתם ואצטרובל הוא עץ כעין ריחים מעמידין עליו הריחים לטחון וקלת עגול מעץ שעושין סביב לריחים כדי שלא יתפזר כלום מן הדבר הנטחן:

    אמר המאירי מכר את הבית מכר את הדלת פירוש מפני שהוא קבוע לשם וכלל הדברים שכל תשמישי בית הקבועים מכורים עמה אבל לא המטלטלין וכן אמרו בגמ' שמכר את הנגר והוא בריח הקבוע בכותל ואת המנעול והוא קבוע בדלת אבל לא מכר את המפתח מפני שאינו קבוע ופירשו בגמ' אפילו קבעה בדלת הואיל ואינה צורך הבית אלא לשמירה מעולה אבל הדלת הרי היא כאחת מן הכותלים ונגר ומנעול קבועות ביותר במסמרים והרי הם כדלת מכר את המכתשת הקבועה ומחברת בקרקע אבל לא את המיטלטלת אע"פ שמיושבת במקום אחד שבבית ואינה זזה משם מכר את האיצטרובל והוא הרחים התחתונה שהיא מחוברת בטיט וקבועה אבל לא את הקלת והיא העליונה שאינה קבועה כל כך ואין צריך לומר שלא קנה את האפרכסת ויש מפרשים באיצטרובל העיגול שסביב הרחים שלא יתפזר הקמח הקלת פירשו שהיא האפרכסת ומ"מ בכל דבר אתה דן בו לפי קביעותו ולפי פירושנו אין גורסין במשנה ולא את הרחים וכן אין גורסין אותו בבריתא הנזכרת בגמ' וכן בספרים מדוייקים לא נמצא שם רחים לא במשנה ולא בבריתא מכר את התנור ואת הכירים פירוש בזמן שהם מחוברים בטיט ויש גורסין לא מכר את התנור ואת הכירים ואתה מפרשו בשאין מחוברין בטיט אע"פ שמיושבות במקום אחד ואם אמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כך אלו מכורים לפי שכל אלו מיוחדין לבית ואדם מושיבן במקום אחד ונותן להם חנייה בקרקע לזמן מרובה או לעולם ואינן בכלל שאר כלים שבבית ואע"פ שבמכירת חצר אם אמר לו מה שבתוכה מכר כל כלים שבבית כל שהוא מרבה במכר הקרקע מרבה במכר תשמישיו בחצר יותר מבבית ובעיר יותר מבחצר כמו שיתבאר:

    זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    Meiri on Bava Batra 65a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה לא מכר כו' ואין להקשות אמאי נקט בגמ' ולא את הרחיים כיון דאפי' ר"א מודה כו' עכ"ל לפי הגירסא קמא במתני' דגרסינן לא את התנור ולא את הכירים כו' לא קשיא להו אמאי נקט להו ת"ק דר"א כיון דר"א מודה בכולהו דכן דרך התנאים דת"ק נקט אף דברים דלא פליגי אלא להך גירסא הכי קא קשיא להו כיון דנקט בברייתא ת"ק במלתיה תנור וכירים דלא מכר ור"א פליג בהו לא ה"ל למיתני שוב ולא את הרחיים דכ"ש הוא דלא מכר דבהא אפי' ר"א מודה דלא מכר ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Bava Batra 65a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    רב ושמואל אזדו לטעמייהו דאמר רב נחמן אמר שמואל האחין שחלקו כו' פירוש משום דסבירא ליה לשמואל דמוכר בעין יפה מוכר ולפיכך כשמכר פנימי לחיצון בעין יפה מכר לו ולא שייר דרך לעצמו. ואם תאמר אדרבה נימא איפכא דבעין יפה מכר לו חיצון לפנימי ומכר לו דרך עליו. נראה לי דלאו קושיא הוא משום דכי אמרינן דאין להם דרך הוי עין יפה גבי מכירת פנימי לחיצון ואינה כל כך עין רעה גבי מכירת חיצון לפנימי דמכל מקום במה שמכר לו לא שייר כלום אבל אי נימא איפכא דיש לו דרך לפנימי על החיצון לפי שהחיצון בעין יפה מכר לו ונתן לו את הדרך הוי עין רעה לגמרי אצל הפנימי שאף מה שמכר לחיצון דהיינו בית החיצון לא מכרו לגמרי וזו עין רעה גמורה שאף במה שאדם מוכר שייר לעצמו ומשום הכי אמר שמואל שאין להם דרך זה על זה שזו עין יפה שלהם שלא נשאר לאחד מהם בחלק על חבירו כלום ומהאי טעמא נמי אמרינן לקמן בשני בתים זה לפנים מזה דאין להם דרך זה על זה דכיון דלשניהם מכר אפילו לרבנן לשניהם בעין יפה מוכר וכמו שפירש ר"ש ז"ל עלה דההיא וכיון דבעין יפה מוכר זו היה עין יפה שלהם שלא יהא לאחד מהם בשל חברו כלום וכל כהאי גוונא לא הוי עין רעה לגמרי לחד מנייהו אבל אי על מנת דיש לו לפנימי דרך לפי שבעין יפה מכר לו אם כן הוי עין רעה לגמרי לגבי חיצון שאף במה שמוכר לו שייר והיינו טעמא דשמואל דאמר הכא אין להם דרך זה על זה ורב דאמר יש להם היינו טעמיה משום דסבירא ליה דמוכר בעין רעה מוכר וכיון שכן ודאי כשמכר לו פנימי לחיצון לא היה דעתו להסתלק ממה שהיה רגיל בו כבר דבעין רעה מוכר אבל כשמכר לו חיצון לפנימי לא הוצרך למכור לו את הדרך כי היכי דנימא דלא מכר לו כיון דסבירא ליה דבעין רעה מוכר דדרך לא היה צריך למכור לו שכבר היה מוחזק ורגיל בכך. הר"ן ז"ל.

    ובשיטה שלא נודע שם מחברה תירץ דכיון דתרי עין יפה זה היפך מזה איכא אית לן להעמיד כל אחד בשלו ושלא יקח בשל חברו כלום ודומה למאי דאמרן שניהם במכר כו'. כן נראה לי ועיקר. עד כאן לשונו.

    שני בתים זה לפנים מזה כו' וכל שכן חיצון כו'. וכל שכן חיצון במתנה ופנימי במכר בדאקני להו תרווייהו בבת אחת קיימא וכל שכן אי אקני לחיצון והדר אקני ליה לפנימי ואי אקני לפנימי ושייר חיצון והדר אקני ליה לחיצון מכי אקני ליה לפנימי ושייר חיצון לא שנא אקני לפנימי במתנה לא שנא אקני במכר מההיא שעתא זכה ליה פנימי בדרך על החיצון דהא קיימא לן כרבי עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר וכל שכן נותן. ודאמרינן בתר הכי חיצון במכר ופנימי במתנה סבור מינה כו' לא משכחת לה אלא בדאקני להו תרווייהו בבת אחת וכל שכן אי אקני לפנימי והדר אקני לחיצון אבל אי אקני לחיצון והדר אקני לפנימי מכי אקני לחיצון ושייר פנימי לפניו מההיא שעתא זכה ליה חיצון בהסרת הדרך מעליו דהא קיימא לן כרבי עקיבא דאמר צריך ליקח לו הדרך כו'. הרא"ם ז"ל.

    מתניתין המוכר את הבית מכר את הדלת אבל לא מכר את המפתח כו'. ולא מכר את התנור ולא את הכירים כך כתוב בנוסח הספרים שלנו. ולגירסא זו פליגא מתניתין בהא אברייתא וכן יש בנוסח משנתנו מכר המכתשת הקבועה אבל לא מכר את המטלטלת ובברייתא מכר את החקוקה אבל לא את הקבועה ולפי זה מתניתין רבי אלעזר היא ואפילו הכי קיימא לן כסתם מתניתין ויש מי שגורס בברייתא מכר המכתשת הקבועה אבל לא את החקוקה. ופירש הראב"ד ז"ל החקוקה היושבת בחקק שלה אשר הכינו לה לישב בתוכו ולא קבעוה שם בטיט והקבועה היא הקבועה בטיט ומתניתין כן נראה לי וכן הוא בירושלמי. וכתב הרב ז"ל שזו הגירסא ישרה בעיניו ואם הגירסא כן לא ידעתי על איזה חולק רבי אליעזר. ואולי על המפתח דבמפתח הקבוע היא דומיא דדלת כדאמרינן בגמרא. אלא שאני תמה שהדלת בעצמו אינו מחובר לקרקע. הרשב"א ז"ל.

    אבל לא את המפתח פרישנא בגמרא מפתח דומיא דדלת אף על גב דקבוע בדלת אינו מכור. ופירש הראב"ד ז"ל טעמא מפני שהמפתח אינו צריך אלא לנטירותא יתירתא הוא אבל הדלת ודאי כאחד מן הכתלים הוא. ובגר ומנעול מכורים מפני שקבועים בדלת במסמרים קבועה גדולה. עד כאן לשונו ז"ל משיטה לא נודע שם מחברה.

    Shita Mekubetzet on Bava Batra 65a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמרא כי היכי דדרו בה אבהתי עי' לקמן עא ע"א ברשב"ם ד"ה זכו בכולה ובתוס' שם ד"ה האחין:

    Gilyon HaShas on Bava Batra 65a · Sefaria

    Rashi

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Bava Batra, daf 65, Amud Aleph, about 278 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 149 words

      Opens “הֲלָכָה כְּדִבְרֵי חֲכָמִים. וְרַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא…”

    2. Segment 29 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: לֵימָא אָזְדוּ…”

    3. Segment 331 words

      Opens “דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: הָאַחִין שֶׁחָלְקוּ…”

    4. Segment 49 words

      Opens “וְהִזָּהֲרוּ בָּהֶן, שֶׁהֲלָכוֹת קְבוּעוֹת הֵן. וְרַב אָמַר:…”

    5. Segment 532 words

      Opens “צְרִיכָא; דְּאִי אַשְׁמְעִינַן בְּהָהִיא – בְּהָהִיא קָאָמַר…”

    6. Segment 615 words

      Opens “וְאִי אִיתְּמַר בְּהָא – בְּהָךְ קָאָמַר שְׁמוּאֵל,…”

    7. Segment 721 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְרַב הוּנָא: הִלְכְתָא…”

    8. Segment 823 words

      Opens “אִיתְּמַר: שְׁנֵי בָתִּים זֶה לְפָנִים מִזֶּה; שְׁנֵיהֶם…”

    9. Segment 913 words

      Opens “חִיצוֹן בְּמֶכֶר וּפְנִימִי בְּמַתָּנָה – סְבוּר מִינַּהּ:…”

    10. Segment 1035 words

      Opens “וְלָא הִיא – מִי לָא תְּנַן: בַּמֶּה…”

    11. Segment 1141 words

      Opens “מַתְנִי׳ הַמּוֹכֵר אֶת הַבַּיִת – מָכַר אֶת…”

    Sages named on this page

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Bava Batra 65a · Segment 2 — “אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: לֵימָא אָזְדוּ לְטַעְמַיְיהוּ –

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Bava Batra 65a · Segment 1 — “…בַּר אַבָּא אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא. אֲמַר לֵיהּ…

    Original text

    הֲלָכָה כְּדִבְרֵי חֲכָמִים. וְרַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא. אֲמַר לֵיהּ רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא לְרַב הוּנָא: ״וְהָא זִמְנִין סַגִּיאִין אַמְרִיתַהּ קַמֵּיהּ דְּרַב: הִלְכְתָא כְּרַבִּי עֲקִיבָא, וְלָא אֲמַר לִי וְלָא מִידֵּי!״ אֲמַר לֵיהּ: ״הֵיכִי תְּנִיתַהּ?״ אֲמַר לֵיהּ: ״אִיפְּכָא תָּנֵינָא״. ״מִשּׁוּם הָכִי לָא אֲמַר לָךְ וְלָא מִידֵּי״.

    The halakha is in accordance with the statement of the Rabbis, while Rav Yirmeya bar Abba says that Shmuel says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva. Rav Yirmeya bar Abba said to Rav Huna: But many times I said before Rav that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, and never did he say anything to me, which indicates that he holds that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva and not that of the Rabbis. Rav Huna said to him: How did you teach the mishna before Rav? Rav Yirmeya bar Abba said to him: I taught it with the opposite attributions, that is to say, the opinion that is attributed in the mishna to Rabbi Akiva, I would teach in the name of the Rabbis. Rav Huna said to him: Due to that reason, he never said anything to you, as Rav agreed with the version that you attributed to Rabbi Akiva.

    אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: לֵימָא אָזְדוּ לְטַעְמַיְיהוּ –

    With regard to the opinions of Rav and Shmuel, Ravina said to Rav Ashi: Shall we say that Rav and Shmuel, in their opinions stated with regard to this matter, each follow their general lines of reasoning, as they appear to have disagreed about this same issue in another context as well?

    דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: הָאַחִין שֶׁחָלְקוּ – אֵין לָהֶן לֹא דֶּרֶךְ זֶה עַל זֶה, וְלֹא סוּלָּמוֹת זֶה עַל זֶה, וְלֹא חַלּוֹנוֹת זֶה עַל זֶה, וְלֹא אַמַּת הַמַּיִם זֶה עַל זֶה.

    As Rav Naḥman says that Shmuel says: With regard to brothers who divided their father’s estate between them, they do not have a right of way against each other, i.e., to walk through the other’s property to reach his own, even though this is how the place was used in their father’s lifetime; nor do they have the right of ladders against each other, i.e., the right to set up a ladder in the other’s property in order to get to his own; nor do they have the right of windows against each other, i.e., the right to prevent the other from building a wall facing his windows; nor do they have the right of a water channel against each other, i.e., the right to pass a water channel through the other’s property.

    וְהִזָּהֲרוּ בָּהֶן, שֶׁהֲלָכוֹת קְבוּעוֹת הֵן. וְרַב אָמַר: יֵשׁ לָהֶן.

    Rav Naḥman continues: And be careful with these rulings, since they are established halakhot . And Rav says: They do retain all of these privileges. Consequently, Rav and Shmuel appear to be following their general lines of reasoning here, as Shmuel holds that when the brothers, who are like sellers, divide their father’s estate, they transfer property to each other generously without retaining privileges in each other’s property, while Rav holds that they transfer the property sparingly.

    צְרִיכָא; דְּאִי אַשְׁמְעִינַן בְּהָהִיא – בְּהָהִיא קָאָמַר רַב, מִשּׁוּם דַּאֲמַר לֵיהּ: בָּעֵינָא לְמֵידַר בֵּיהּ כִּי הֵיכִי דְּדָרוּ בֵּיהּ אֲבָהָתִי; תִּדַּע, דִּכְתִיב: ״תַּחַת אֲבֹתֶיךָ יִהְיוּ בָנֶיךָ״; אֲבָל בְּהָא – אֵימָא מוֹדֵי לֵיהּ לִשְׁמוּאֵל;

    The Gemara comments: Nevertheless, it was necessary to teach this disagreement in both cases, as the halakha in the one case cannot be derived from the halakha in the other. As had we been taught this dispute only in that case, of the brothers who divided their father’s estate, I would have said that only in that case does Rav say that they retain all of the earlier privileges, because one brother can say to the other: I wish to live in this house just as my ancestors, who had all of those privileges, lived in it. Know that there is substance to this claim, as it is written: “Instead of your fathers shall be your sons” (Psalms 45:17). But in this case of an ordinary house sale, say that he concedes to Shmuel that a seller sells generously.

    וְאִי אִיתְּמַר בְּהָא – בְּהָךְ קָאָמַר שְׁמוּאֵל, אֲבָל בְּהָא – אֵימָא מוֹדֵי לֵיהּ לְרַב; צְרִיכָא.

    And if the dispute was stated only in this case of an ordinary house sale, I would have said that only in this case does Shmuel say that a seller sells generously and does not withhold a path for himself, but in that case, of the brothers who divided their father’s estate, say that he concedes to Rav that the desire to live there just as his ancestors did supersedes the seller’s general tendency to sell generously. Therefore, it was necessary to teach this dispute in both cases.

    אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְרַב הוּנָא: הִלְכְתָא כְּווֹתִין, אוֹ הִלְכְתָא כְּווֹתַיְיכוּ? אֲמַר לֵיהּ: הִלְכְתָא כְּווֹתַיְיכוּ, דִּמְקָרְבִיתוּ לְבָבָא דְּרֵישׁ גָּלוּתָא, דִּשְׁכִיחִי דַּיָּינֵי.

    As for the ruling itself, Rav Naḥman, who was a disciple of Shmuel, said to Rav Huna: Is the halakha in accordance with our opinion, or is the halakha in accordance with your opinion? Rav Huna said to him: The halakha is in accordance with your opinion, as you are near the gate of the Exilarch, where the judges are frequently found, and therefore you are more proficient in monetary law.

    אִיתְּמַר: שְׁנֵי בָתִּים זֶה לְפָנִים מִזֶּה; שְׁנֵיהֶם בְּמֶכֶר, שְׁנֵיהֶם בְּמַתָּנָה – אֵין לָהֶן דֶּרֶךְ זֶה עַל זֶה. כׇּל שֶׁכֵּן חִיצוֹן בְּמַתָּנָה וּפְנִימִי בְּמֶכֶר.

    § It was stated: If there are two residences, one situated behind the other, and the owner transferred ownership of the two of them, each one to a different person, by means of a sale, or if he transferred ownership of the two of them, each to a different person, as a gift, they do not have a right of way against each other. That is, the one who acquired the inner residence may not pass through the outer residence, since each of them received equal privileges from the previous owner. And all the more so is this the halakha if the outer residence was transferred by means of a gift, and the inner residence was transferred by means of a sale, as it may be assumed that a gift is made in a more generous manner than is a sale.

    חִיצוֹן בְּמֶכֶר וּפְנִימִי בְּמַתָּנָה – סְבוּר מִינַּהּ: אֵין לָהֶן דֶּרֶךְ זֶה עַל זֶה;

    As for the case where the outer residence was transferred by means of a sale, and the inner residence was transferred by means of a gift, some Sages at first understood from here that they do not have a right of way against each other, that is, that the recipient of the inner residence may not pass through the outer residence.

    וְלָא הִיא – מִי לָא תְּנַן: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בְּמוֹכֵר, אֲבָל בְּנוֹתֵן מַתָּנָה – נוֹתֵן אֶת כּוּלָּן? אַלְמָא מַאן דְּיָהֵיב מַתָּנָה – בְּעַיִן יָפָה יָהֵיב; הָכָא נָמֵי, מַאן דְּיָהֵיב מַתָּנָה – בְּעַיִן יָפָה יָהֵיב.

    But that is not so, as didn’t we learn in a mishna (71a): In what case is this statement, that these items are excluded, said? It is said with regard to one who sells a field, but with regard to one who gives it away as a gift, it is assumed that he gives all of it, including everything found in the field. Apparently, one who gives property as a gift gives it more generously than does one who sells it, as gifts are generally given to friends to whom one wishes to transfer as many privileges as possible. Here too, then, one who gives property as a gift gives it more generously than does one who sells it, and so the recipient of the inner residence acquires a right of way through the outer apartment.

    מַתְנִי׳ הַמּוֹכֵר אֶת הַבַּיִת – מָכַר אֶת הַדֶּלֶת, אֲבָל לֹא אֶת הַמַּפְתֵּחַ; מָכַר אֶת הַמַּכְתֶּשֶׁת קְבוּעָה, אֲבָל לֹא אֶת הַמִּיטַּלְטֶלֶת; מָכַר אֶת הָאִיצְטְרוֹבֵיל, אֲבָל לֹא אֶת הַקֶּלֶת; וְלֹא אֶת הַתַּנּוּר וְלֹא אֶת הַכִּירַיִם. בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ: ״הוּא וְכׇל מַה שֶׁבְּתוֹכוֹ״ –

    MISHNA: One who sells a house has, as part of the sale, sold also the door, but not the key. He has sold the mortar that is fixed in the ground, but not the portable one. He has sold the immovable lower millstone [ ha’itzterobil ], but not the portable upper stone [ hakelet ], the funnel into which one pours the grain to be ground. And he has sold neither the oven nor the double stove, as they are deemed movable. When the seller says to the buyer: I am selling you it, and everything that is in it,